מצוה על הרוצה לגרש את אשתו שיגרשנה בשטר
משנצטוינו כשנרצה לגרש נשותינו,
לגרש אותן בכתב, ועל זה הכתב יאמר הכתוב 'ספר כריתות',
והוא שיקראו אותו רבותינו זכרונם לברכה גט ...
ועל זה נאמר (דברים כ"ד, א'): וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ.
משרשי המצוה
[...] ציותנו התורה בשלחנו אותה, לבלתי שלחה בדבור לבד ...
שנתחייבנו לכתוב הדברים בספר והעד עדים,
צריכה להראות שטר כל הטוענת גירושין.
ועוד תועלת בדבר,
כי בתוך כך תנוח חמת האיש לפעמים, וינחם מלגרש אותה.
וגדול השלום.
מדיני המצוה
[...] ומה שאמרו גם כן שזה שנאמר בתורה וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת
אין כוונת הכתוב שיכתוב הוא בידו,
אלא אחד הכותב בידו או שאמר לאחר לכתוב וליתן לה,
ואחד הנותן בידה או שאמר לאחר ליתן לה,
לא נאמר וכתב אלא להודיע שאין מתגרשת אלא בכתב,
ולא נאמר ונתן אלא לומר שלא תקח מעצמה.
[...] ואי אפשר לנתינת גט בלא עדים, שנאמר על פי שנים עדים יקום דבר.
[...] ועיקרו של גט הוא, שיאמר האיש לאשה
אני פלוני מגרש אותך פלונית שהיית אשתי קודם מעשה גט זה,
והרי את מותרת לכל אדם.
ומכל מקום נהגו כל ישראל לכתוב הגט בלשון ארמי,
אף על פי שמותר לכותבו בכל לשון לכתחלה.
[...] ועובר על זה וגירש את אשתו ולא כתב לה הגט כמצות התורה
וכענין שפירשו חכמינו זכרונם לברכה,
ביטל עשֵה זה ועונשו גדול מאד,
לפי שדינה כאשת איש, והוא מחזיק אותה כמגורשת,
ועונש אשת איש ידוע, כי הוא מן העברות החמורות בתורה יותר.
(1) That one who wants to divorce his wife divorce her with a bill (get): That we were commanded that if we want to divorce our wives, [it is required] to divorce them in writing. And about this writing the verse states, "a book of cutting" - and it is what our rabbis, may their memory be blessed, called a bill (get); and so too the Translator, translated it as a book of get (Onkelos Deuteronomy 24:1). And about this does it state (Deuteronomy 24:1), "and he writes her a book of cutting, gives it to her, and sends her away from his house."
נכתב בספרד במאה ה- 13 בעילום שם. מחברו מכנה את עצמו "איש ברצלוני",
כנראה אחד מתלמידי הרשב"א.
1. תארו את כל הטעמים שמציג "ספר החינוך" לכך שיש לגרש דווקא בשטר כתוב.
2. מהם התנאים ההכרחיים בכל טקס גירושין, על פי "ספר החינוך"?
3. אילו מרכיבים אינם הכרחיים וניתן למצוא להם "תחליפים"?
הגט נכתב בגוף ראשון, כדברו של האיש המגרש הפונה אל האישה המתגרשת. בדומה לכתובה, הגט נכתב בשפה הארמית, כדי שכל אדם יבין אותו (בתקופות שונות ובקהילות רבות לא כולם ידעו עברית). עם זאת, חשוב כי גם האיש המגרש וגם העדים יהיו מודעים לנאמר בו ויתרגמוהו ללשון המובנת להם (ולכן, יש הממליצים שהיום, במדינת ישראל, הגט ייכתב בעברית). מרבית הגט כתוב בלשון קבועה, ואילו הפרטים האישיים של הזוג המתגרש נכתבים לפי העניין (כגון שמותיהם, תאריך כתיבת הגט ומקום נתינתו). כתיבת הגט נעשית על ידי סופר מומחה (סופר סת"ם) בהוראתו ובנוכחותו של האיש המגרש, עבור האישה הספציפית הזאת.
צורת כתיבת הגט הינה ייחודית, ועל הסופר לכותבו ב-12 שורות המשורטטות כך שיהיו שוות ברוחבן, כעין הצורה ההנדסית מלבן. 12 השורות מסמלות את המניין הגימטרי של המילה "גט" (12) וכן את המניין הגימטרי של המילה "זה" המתחילה את הפסוק "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" (בראשית ה' 1). מתחת ל-12 שורות הגט
משורטטת שורה נוספת המחולקת לשניים, בה חותמים העדים את שמותיהם זה תחת זה


ב ____בשבת ב ____ יום/ימים לירח ____ שנת חמשת אלפים ו _____
לבריאת העולם למנין שאנו מונים כאן בעיר/מקום ____ היושב/ת על נהר ____ ועל
מי מעינות אני ___ בן ___ המכונה ___
העומד היום ב____ עיר/מקום היושב/ת על נהר ____ ועל
מי מעינות חפצתי ברצון נפשי מבלי שאני אנוס ועזבתי ופטרתי וגירשתי
אותך לַך אַת אשתי ___ בת ____ העומדת היום ב____
עיר/מקום היושב/ת על נהר _____ ועל מי מעינות שהיית אשתי
מקודם לכן ועתה פטרתי ועזבתי וגירשתי אותך לך
שתהיי רשאית ושולטת בעצמך ללכת להינשא לכל גבר
שתרצי ואיש לא ימחה בידך מיום זה ולעולם והרי את מותרת לכל אדם
וזה שיהיה לך ממני ספר גירושין ואגרת עזיבה וגט פיטורין
כדת משה וישראל
____ בן _____ עֵד __ בן ____ עֵד
תרגום:
בימיו של רַבִּי תַּנְחוּמָא
הָיוּ צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְתַעֲנִית,
באו אליו ואמרו לו: רַבִּי גְּזור תַּעֲנִית,
גָּזַר תַּעֲנִית יוֹם ראשון, יוֹם ב' יוֹם ג'
וְלָא בא גשם.
נכנס וְדָרַשׁ להם.
אֲמַר להם: בָּנַי הִתְמַלְּאוּ רַחֲמִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא עֲלֵיכֶם רַחֲמִים.
עַד שֶׁהֵן מְחַלְּקִין צְדָקָה לַעֲנִיֵּיהֶם
רָאוּ אָדָם אֶחָד נוֹתֵן מָעוֹת לִגְרוּשָׁתוֹ,
באו לפניו וַאֲמַרוּ לו: רַבִּי מָה אנחנו יושבים כאן ועבירה כאן?
אֲמַר לָהֶן מָה רְאִיתֶם?
אָמְרוּ לוֹ רָאִינוּ אָדָם פְּלוֹנִי נוֹתֵן מָעוֹת לִגְרוּשָׁתוֹ,
שלַח אחריהם והביאם לתוך הציבור.
אָמַר לו: מָה הִיא לָךְ זו?
אָמַר לוֹ: גְּרוּשָׁתִי הִיא.
אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה נָתַתָּ לָהּ מָעוֹת?
אָמַר לוֹ: רַבִּי רָאִיתִי אוֹתָהּ בְּצָרָה וְהִתְמַלֵּאתִי עָלֶיהָ רַחֲמִים.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִגְבִּיהַּ רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּנָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה וְאָמַר:
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים,
מָה אִם זֶה שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו מְזוֹנוֹת רָאָה אוֹתָהּ בְּצָרָה וְנִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים,
אַתָּה שֶׁכָּתוּב בְּךָ (תהילים קמ"ה, ח) 'חַנּוּן וְרַחוּם',
וְאָנוּ בְּנֵי יְדִידֶיךָ בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּתְמַלֵּא עָלֵינוּ רַחֲמִים,
מִיָּד יָרְדוּ גְּשָׁמִים וְנִתְרַוָּה הָעוֹלָם.
נערך במאה ה-5 לספירה (תקופת האמוראים) בארץ ישראל.
1. חפשו באגרי מידע אודות "תענית ציבור":
בדרך כלל: מי גוזר אותה? באילו נסיבות?
במה שונה סיפור זה מן הדרך המקובלת לגזירת תענית?
2. תענית הציבור לא הצליחה. שערו מדוע.
3. הסבירו את ה"שיעור" של רבי תנחומא לאנשי העיר.
4. כיצד הציבור הבין את דברי רבי תנחומא? האם הם צדקו? הוכיחו מתוך הכתוב.
5. "פלוני נותן מעות לגרושתו":
מהי הפרשנות של הציבור למעשה זה?
מה עשה רבי תנחומא בנוגע לאדם זה? מה הוא למד ממנו?
6. "מיד ירדו גשמים ונתרווה העולם" – מי אחראי לכך? נמקו והסבירו!
טקס הגירושין
הטקס מתקיים בבית הדין הרבני ומתבצע בארבעה שלבים:
- בירור השמות
- ביטול המודעות
- כתיבת הגט על-ידי הסופר
- מסירת הגט
במעמד זה מסדר הגט מברר באופן מפורט וקפדני את שמות המתגרשים ושמות אבותיהם, כולל שמותיהם הקודמים, כינויים שבני אדם רגילים לכנותם וכדומה.
בנוסף לבני הזוג המתגרשים, נדרשת באולם הדיונים גם נוכחותם של "עדים" המכירים היטב את בני הזוג.
השלב השני - ביטול המודעות
שלושת הדיינים משוחחים עם בני הזוג כדי לוודא שהגירושין נערכים מרצונם החופשי.
"ביטול מודעות" הוא למעשה ביטולן של התחייבויות קודמות ופתיחתו של "דף משפטי" חלק. ביטול זה, הנעשה בפני עדים, מבטל למעשה כל מודעה המוקדמת לו ומאפשר תוקף מלא לגט שיינתן אחריו. יצוין כי מדובר רק בביטולן של התחייבויות הנוגעות להליך הגירושין עצמו, ולא להסכמים שנערכו בין בני הזוג בהתייחס ליחסים הכלכליים או למשמורת על הילדים לאחר הגירושין.
האיש מתבקש לחזור על דברי הדיין ולומר כך:
שִׁמְעוּ אֵלִי!
אַתֶּם עֵדִים שֶׁאֲנִי מְבַטֵּל לִפְנֵיכֶם כָּל מוֹדָעָה וּמוֹדָעָה שֶׁיָּצְאָה מִמֶּנִּי
וְכָל דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁאִם יִתְקַיְּמוּ יִגְרְמוּ לְבִטּוּל הַגֵּט
וְכֵן פּוֹסֵל אֲנִי כָּל עֵדִים שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁאָמַרְתִּי כָּל דָּבָר הַפּוֹסֵל אֶת הַגֵט וכולי.
בית הדין נענה לבקשתו הטקסית של האיש ומתיר לו את כל ההתחייבויות והתנאים שהוא זוכר שעשה, וכן את אלה שאולי עשה ושכח.
השלב השלישי - כתיבת הגט על-ידי הסופר
הסוֹפר הוא אמן המומחה לכתיבת קודש יהודית (כגון ספרי תורה, תפילין ומזוזות). הכתיבה נעשית באמצעות דיו וקולמוס ועל גבי קלף המוכן מראש בגודל המתאים, תוך הקפדה על כל אות ותג. הסופר מהווה למעשה שליחו של האיש המגרש לכתיבת הגט, ולפיכך נדרשת נוכחותו של האיש בכל שלבי העבודה. בנוסף לאיש ולסופר נוכחים בכתיבת הגט גם שני עדים שתפקידם להעניק תוקף לגט. אין מדובר באותם עדים ששימשו לצורך בירור השמות, אלא בעדים שהם עובדי בית-הדין ואינם קרוביהם של בני הזוג.
אחרי החתימה –
בני הזוג חוזרים אל אולם בית הדין, והדיינים קוראים את הגט בקפדנות.
הם עורכים עוד בירורים וחקירות:
- מוודאים שהאיש מגרש את אשתו מרצונו.
- מבקשים מהאיש לבטל שנית את המודעות, שמא ביטל האיש את הגט בשעת כתיבתו.
- הדיינים חוקרים גם את הסופר ואת העדים ומוודאים כי הם מכירים את האיש המגרש, כי האיש אכן ציווה את הסופר לכתוב את הגט ונתן לו כלי כתיבה משלו לשם כך וכי הציווי נערך לאוזני העדים ששמעו את הדברים והתבקשו לחתום על הגט.
- העדים נשאלים אם אכן חתמו לשם גירושי האיש והאישה הספציפיים.
- הסופר והעדים נדרשים לאשר כי הקלף שבידי בית הדין הוא אכן הגט שכתב הסופר ושחתמו העדים וכי העדים נכחו לפחות בשעת כתיבת השורה הראשונה של הגט.
- בית הדין חוקר כל עד בנפרד האם ראה את חברו חותם על הגט ואם חברו ראה אותו. מן העדים והסופר מצופה להשיב תשובות קצרות "הן" או "לאו".
השלב הרביעי - מסירת הגט
מסירת הגט מתבצעת בנוכחות בני הזוג ומלוויהם, הדיינים בבית הדין והעדים שחתמו על הגט.
הדיין שואל את האישה אם היא מתגרשת מרצונה ומבהיר לה כי בקבלה את הגט היא נפרדת מבעלה ורשאית להינשא לכל אדם מלבד לכהן. הדיין מוודא עם האיש והאישה כי ענייני הממון, חלוקת הרכוש והתחייבויות הכתובה הוסכמו ביניהם זה מכבר, ואם התשובות לכל השאלות מניחות את דעתו, ניתן להתחיל בטקס הגירושין.
האיש לוקח את הגט ומוסר אותו לאשה. פעולה זאת, היא אשר מסיימת באופן טקסי את חיי הנישואין של בני הזוג.
העדים שחתמו על הגט הם גם העדים למסירת הגט מידו של האיש לידה של האישה ("עדי מסירה").
האיש מוסר לה את הגט ואומר לה כפי שהורו לו:
הָרֵי זֶה גִּיטֵךְ וְהִתְקַבֵּל גִּיטֵךְ זֶה
וְהָרֵי אַתְּ מְגֹרֶשֶׁת בּוֹ מִמֶּנִּי מֵעַכְשָׁו
וְהָרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם.
האישה מקבלת את הגט המקופל לידיה וממתינה עד שהאיש עוזבו לפני שהיא סוגרת עליו את אגרופה. אחר-כך היא מרימה את ידיה האוחזות בגט כ- 30 סנטימטר, כפעולה המסמלת קניין. לאחר ההגבהה שמה האישה את הגט תחת בית שחיה השמאלי, סמוך לליבה, והולכת עמו שניים-שלושה צעדים לפנים, מסתובבת וחוזרת על צעדיה (סך הכל הליכה של 4 אמות, כ-2 מטרים). טמינת הגט תחת ידה והליכתה עמו מכריזה על גירושיה ומסמלת את בעלותה המלאה של האישה על הגט ואת סיום הנישואין.
אחרי המסירה
לאחר מסירת הגט וביצוע יֶתֶר סממני הטקס, נותנת האישה את הגט לידי הדיין, שחוזר וקורא בו כל אות על מנת לוודא שהכל נעשה בצורה תקינה וכנדרש. הדיין חוזר ושואל את הסופר והעדים בקצרה את כל השאלות שנשאלו בתום כתיבת הגט והם עונים לו 'הן' ו'לאו'.
הדיין עושה מספר פעולות על מנת להבטיח שלא ניתן יהיה לערער על הגט בעתיד:
- הוא מטיל חרם של שתיקה על כל העומדים במקום בשעת נתינת הגט ומשביעם שלא יוציאו לעז על הגט, ואם יש להם ביקורת כלשהי יאמרו אותה במעמד זה.
- הוא קורע את הקלף עליו נכתב הגט לקרעים של שתי וערב, באופן שלא ניתן יהיה עוד לגלות בו טעויות (וכדי שהאישה לא תוכל לגבות ממנו שוב את הכתובה). כך נוצרת הבחנה בין גט שכבר ניתן, והוא נגנז בקרעי שתי וערב בתיק הגירושין בבית הדין, לבין גט שלא ניתן ועודו שלם.
- לבסוף מזהיר הדיין את האישה לגבי מגבלותיה בנישואין עתידיים - תקופת המתנה לנישואין ואיסור על נישואין לכהן, ומודיע לגרושים כי אסור להם להתייחד בינם לבין עצמם אלא אם כן יינשאו בשנית.
- הדיין מאחל לבני הזוג הצלחה בדרכם החדשה ו"גמר טוב" (ראשי תיבות סמליים של המילה ג"ט).
- כיוון שהגט נקרע ואינו נשמר אצל האישה לראיה שהתגרשה, כותב בית הדין "מעשה בית דין" שהוא אישור על הגירושין עליו חתומים שלושת הדיינים שעסקו בגירושין .


