Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Shareמַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי־בְרַק וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל־אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם רַבּוֹתֵינוּ הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.
It happened once [on Pesach] that Rabbi Eliezer, Rabbi Yehoshua, Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Akiva and Rabbi Tarfon were reclining in Bnei Brak and were telling the story of the exodus from Egypt that whole night, until their students came and said to them, "The time of [reciting] the morning Shema has arrived."
Dates: c. 1st century CE (before and after 70 CE)
Generation: תלמיד of Rabban Yochanan ben Zakkai
Context: Lived through the destruction of the Second Temple (70 CE)
Profile: Conservative, tradition-preserving authority
Dates: Late 1st–early 2nd century CEGeneration: Same as Rabbi Eliezer (student of Rabban Yochanan ben Zakkai)
Context: Helped shape Judaism after the Temple’s destruction
Profile: More flexible and pragmatic than Rabbi Eliezer
Dates: Late 1st–early 2nd century CE
Generation: Slightly younger than Eliezer & Yehoshua
Context: Became Nasi (leader) at a very young age
Profile: Transitional figure bridging older and younger sages
Dates: c. 50–135 CE
Generation: Younger generation (student of earlier sages like Rabbi Yehoshua)
Context: Central figure of Rabbinic Judaism; martyred after the Bar Kokhba Revolt
Profile: Revolutionary thinker; systematizer of Torah interpretation
Dates: Late 1st–early 2nd century CE
Generation: Roughly contemporary with Rabbi Akiva, possibly slightly older
Context: Priest (Kohen); lived in the Yavneh period
Profile: Wealthy, respected, sometimes in debate with Rabbi Akiva
- Warren Buffet, Ruth Bader Ginsberg, Pete Buttigieg, Elon Musk, and Tim Cook
Rabban Gamliel II
Lived: Late 1st century CE (after 70 CE)
Role: Nasi (Patriarch / head of the Sanhedrin)
Center of Leadership: Yavneh
Family: Grandson of Hillel the Elder
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל Rabban Gamliel would say:
Anyone who does not say these three things on Pesaḥ
has not fulfilled his obligation, and these are they:
PESAḤ, MATZA, AND BITTER HERBS.
(א)מעשה ברבי אליעזר ור"י כו' קריאת שמע של שחרית, לכאורה סותר א"ע שאומר בעבור זה כו' מונחים לפניך, הרי דאין הזמן גרמא לספר ביצי"מ רק עד אחר זמן אכילת מצה, ולמ"ד עד חצות גם הגדה אינה רק עד חצות, וכן מבואר בפסחים ובמגלה דגם ההלל שאחר בהמ"ז מחוייב לגמור עד חצות (רמ"א בא"ח תע"ז ס"א) א"כ איך אמר דמצוה לספר כל הלילה, אך דבאמת ניחא דבשלמא בק"פ שהקפידה התורה בגזירת הכתוב שלא לאכול רק עד חצות לזכרון ועברתי בא"מ, וה"נ על מצות ומרורים הדין כך הוא, וה"נ ההלל שהוא עבורו אינו אלא עד חצות בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך, אבל בענין סיפור גדולות ונפלאות שנעשו במצרים והטובות שעשה הש"י ביציאה זו, באמת אין הז"ג עד חצות דווקא והמצאה כל הלילה, וע"ז אמר וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, ומביא ראיה מר"א ור"י כו' רבותינו כו' הגיע זמן קריאת שמע ש"ש, והרי ראב"ע ס"ל דפסח מדאורייתא עד חצות (ברכות ט'), ובז ניחא מאמר המגיד ארב"ע הרי אני כו' כל ימי חייך הלילות, דלכאורה הרי ענין זה מדבר בכל השנה לענין פ' ציצית בלילה, ומה ענין זה לסיפור יצי"מ בליל פסח שבפירוש צותה התורה להזכיר יציאת מצרים באותו הלילה, ולפמ"ש ניחא דראבע גופא בא להוכיח דמצוה באותו הלילה לספר ביציאת מצרים אף עד אחר חצות, ושלא נימא כיון דחזינן דלא הקפידה התורה להזכיר יציאת מצרים בכל השנה רק ביום ולא בלילה רק דאותו הלילה שהוציא יהוה אותנו חייבה לספר גם בלילה, וא"כ תפסת מועט תפסת שלא לספר רק דומיא דציותה בזכירת עשיית הפסח היינו עד חצות דווקא, לז"א ומביא מה שאמר ראב"ע מה שדרש ב"ז כל ימי חייך לרבות הלילות שאף בכל השנה מצוה לספר ביצ"מ בלילה, וא"כ כיון דיצי"מ אין הזמן גרמא דוקא בלילה זה, א"כ ממילא בלילה הזה מצוה להרבות בספור יצי"מ אף כל הלילה וכל המרבה הרי זה משובח:
(1)Once Rabbi Eliezer, Rabbi Joshua…were reclining in B’nai Brak: When are we supposed to tell the story of the Exodus on Passover night: all night or just when the Seder plate is before us? There is a contradiction between this text and other texts in the Haggadah and rabbinic literature. In this incident we learn that the sages told the story of the Exodus all night long, suggesting that there is no time limit within which one is obligated to recall the Exodus. Yet elsewhere we learn that one must do so 'while the Matzah and Maror are before him.' Further, we are told that one must consume the Afikomen by midnight suggesting that there is a time limit for telling the story of the Exodus. The time limit, however, is for the Passover sacrifice and for eating Matzah and Maror – not recalling the miracles of Passover. This story teaches us that there is no time limit for one who wishes to spend the entire night recalling the Exodus. The Haggadah emphasizes this by telling us that “One who speaks about the Exodus at length all night is praiseworthy.” The story of the Rabbis in B’nai Brak is an illustration of this statement.Rabbi Elazar was of the opinion that the Passover sacrifice must be consumed by midnight. One might think therefore that the telling is limited to midnight as well.
(א)מעשה בר' אליעזר ור' יהושע וכו' שהיו מסובין בבני ברק. בזאת הבבא מקש' הרבה קושיו' האברבנילו בזבח פסח איך יתכן שנזדמנו כל אלו החכמי' שזה דירתו בלוד וזה בפקיעין ואיך כל אחד נעתק ממקומו ללון בכמו זה המקום בחג הפסח הנכבד הזה אשר ברגילות כל אדם להעביר עצמו לשמוח עם בני ביתו וזה המקו' בלתי רשום ולא נקרא שמו עלי אדמות ומקומות ארץ ישראל ולא בבל רק בכאן. ומתר' שהנכון הוא בעיניו שהיו מסובין בבית על כרים וכסתות מרוקמות זהב והיינו בבני ברק שהיה הזהב והאבנים טובות מבהיקות כברקים להורות על עוצם זריזות בכבוד הלילה הזה להיות יושבים מסובים כבני מלכים אמנם לפי הפשט הוא שם מקום.
(1)Rabbi Eliezer, Rabbi Joshua, Rabbi Elazar ben Azariah, and Rabbi Akiva were dining together in B'nai Brak: Abarbanel asks many questions regarding this passage. Why did the sages uproot themselves from their homes to be together on Seder night when people usually go to great trouble to be with their own household on Passover. Why were they in a place called B'nai Brak? It was not a well known location; it is not even mentioned among the towns of the land of Israel or Babylonia. Abarbanel understands b'nai b'rak not as a name but as a description of the items they used on Seder night; he suggests that each of them was in his own home leaning on the finest pillows and couches which were like b'nai b'rak , 'shining items.' Abarbanel suggests that the if the sages were together, they were in the home of Rabbi Elazar ben Azariah, who was a rich man and also the head of the Sanhedrin.Literally, however, B'nai B'rak is the name of a place.
(א)מעשה ברבי אליעזר. שכל מסיבתם רבנים גדולים וכל רז לא אניס להו ועכ"ז היו מספרים וכו' והגם שאין עמהם לא נשים ולא קטנים דסתם נשים וקטנים אינם יכולים להיות נעורים כל הלילה בפרט אחר שתיית ד' כוסות עכ"ז היו מספרים ולא היו מסתפקים במועט אלא כל אותו הלילה ואע"פ שיודעים כלם מה שישמעו והטעם הואיל ומצינו שהקפידה התורה לכפול השאלה והתשובה כנגד ארבעה בנים ש"מ שחפץ יהוה בנו להרבות בספור זה ואתייא מכללא שא"א שלא ישמעו זמ"ז דבר חידוש שאין כל אחד רשאי לחדש רק מה שקבלה נשמתו כפי שורש בחינתו ומביא ראיה לזה:
(1)Ma’aseh B’Rebbe Eliezer: This entire gathering was made up of great sages (without women or children present) from whom no sublime meanings of the Torah were kept. We know that there could not have been women or children present because the Haggadah tells us that sages stayed up all night and drank four cups of wine, something the women or children were unable to do. Elazar ben Azariah.
(1) Once, Rabbi Eliezer, Rabbi Yehoshua, Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Akiva and Rabbi Tarfon: Considering that Rabbi Akiva and Rabbi Tarfon were older and wiser than the others, why weren’t they listed according to their age? The sages gathered in B’nai Brak, so called because they were in the home of the Rabbi Elazar ben Azariah who was the Patriarch and whose dishes and utensils sparkled (barak). Out of respect for the Patriarch, two sat to his right and two sat to his left. This story is brought as proof for the previous statement. Even though they were all experts in the four levels of Torah study, PaRDeS, they still spent the entire night recalling and recounting the story of the Exodus.
(א)מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע וכו' והיו מספרים ביציאת מצרים כל הלילה. ואין ספק שלא היה שם סיפור היציאה לבד כי לזה אף שעה אחת היא למותר רק ע"כ שהם דרשו וחקרו על כל פרט ופרט איזה צורך טובה היה בו להם והאיך שהיה צופה ומביט בטובה ההיא שיהיה כח בטובה ההיא להטיב עד סוף כל הדורות עד שנאמר על כל טובה וטובה מטובותיו כי לעולם חסדו.
(1) Was it really necessary for the sages in B’nai Brak to spend the entire night reviewing the story of the Exodus from Egypt? The fact that the sages in B’nai Brak spent so much time retelling the story of the Exodus when this story could be simply told in an hour or two is proof that they were delving into the implications of the story. As we have seen in the commentary above, the sages studied each of God’s acts of kindness to understand how these acts have influenced not only the generation that went forth from Egypt but all future generations as well. This story, then, is a proof text for the final statement in the prior paragraph that anyone who spends time at length reviewing the story of the Exodus is praiseworthy.
רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַּׁמָּאי. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ. חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאֵלּוּ הֵן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. הוּא הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס, בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ. רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, חָסִיד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, יְרֵא חֵטְא. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם, וֶאֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס אַף עִמָּהֶם, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם:
Rabban Yochanan ben Zakkai received [the tradition] from Hillel and Shammai. He used to say: If you have learned a lot of Torah, do not credit it favorably for yourself, because for this you were created. Rabbi Yochanan ben Zakkai had five students: Rabbi Eliezer ben Horkenos, Rabbi Yehoshua ben Chananya, Rabbi Yosi the Priest, Rabbi Shimon ben Netanel, and Rabbi Elazar ben Arakh. He would recount their praises: Rabbi Eliezer ben Horkenos is a pit covered in plaster that does not lose a drop. Rabbi Yehoshua ben Chananya--happy is the one who gave birth to him! Rabbi Yosi the Priest is pious. Rabbi Shimon ben Netanel fears sin. And Rabbi Elazar ben Arakh is an ever-strengthening fountain. He [Rabban Yochanan ben Zakkai] used to say: If all the sages of Israel were on one side of a balance scale, and Rabbi Eliezer ben Horkenos were on the other side, he [Rabbi Eliezer] would outweigh them all. Abba Shaul said in his name that if all the sages of Israel, including Rabbi Eliezer ben Horkenos, were on one side of a balance scale, and Rabbi Elazar ben Arakh were on the other side, he [Rabbi Elazar] would outweigh them all.
תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע. מַאי אֵין לָהּ קֶבַע? אִילֵּימָא דְּאִי בָּעֵי מְצַלֵּי כּוּלֵּיהּ לֵילְיָא, לִיתְנֵי ״תְּפִלַּת הָעֶרֶב כׇּל הַלַּיְלָה״! אֶלָּא מַאי אֵין לָהּ קֶבַע — כְּמַאן דְּאָמַר, תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: תְּפִלַּת עַרְבִית: רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר חוֹבָה, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר רְשׁוּת. אָמַר אַבָּיֵי: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר חוֹבָה. וְרָבָא אָמַר: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר רְשׁוּת. תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר לוֹ: תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת אוֹ חוֹבָה? אָמַר לֵיהּ: רְשׁוּת. בָּא לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אָמַר לוֹ: תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת אוֹ חוֹבָה? אָמַר לוֹ: חוֹבָה. אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לִי רְשׁוּת?! אָמַר לוֹ: הַמְתֵּן עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ בַּעֲלֵי תְּרִיסִין לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. כְּשֶׁנִּכְנְסוּ בַּעֲלֵי תְּרִיסִין, עָמַד הַשּׁוֹאֵל וְשָׁאַל: תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת אוֹ חוֹבָה? אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: חוֹבָה. אָמַר לָהֶם רַבָּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים: כְּלוּם יֵשׁ אָדָם שֶׁחוֹלֵק בְּדָבָר זֶה? אָמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לָאו. אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא מִשִּׁמְךָ אָמְרוּ לִי רְשׁוּת! אָמַר לֵיהּ: יְהוֹשֻׁעַ, עֲמוֹד עַל רַגְלֶיךָ וְיָעִידוּ בְּךָ. עָמַד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמַר אִלְמָלֵא אֲנִי חַי וְהוּא מֵת — יָכוֹל הַחַי לְהַכְחִישׁ אֶת הַמֵּת. וְעַכְשָׁיו שֶׁאֲנִי חַי וְהוּא חַי — הֵיאַךְ יָכוֹל הַחַי לְהַכְחִישׁ אֶת הַחַי? הָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עוֹמֵד עַל רַגְלָיו, עַד שֶׁרִנְּנוּ כׇּל הָעָם וְאָמְרוּ לְחוּצְפִּית הַתּוּרְגְּמָן: עֲמוֹד! וְעָמַד. אָמְרִי: עַד כַּמָּה נְצַעֲרֵיהּ וְנֵיזִיל, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אֶשְׁתָּקַד צַעֲרֵיהּ. בִּבְכוֹרוֹת בְּמַעֲשֵׂה דְרַבִּי צָדוֹק צַעֲרֵיהּ. הָכָא נָמֵי צַעֲרֵיהּ, תָּא וְנַעְבְּרֵיהּ! מַאן נוֹקֵים לֵיהּ? נוֹקְמֵיהּ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ — בַּעַל מַעֲשֶׂה הוּא. נוֹקְמֵיהּ לְרַבִּי עֲקִיבָא — דִּילְמָא עָנֵישׁ לֵיהּ, דְּלֵית לֵיהּ זְכוּת אָבוֹת. אֶלָּא נוֹקְמֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, דְּהוּא חָכָם, וְהוּא עָשִׁיר, וְהוּא עֲשִׂירִי לְעֶזְרָא. הוּא חָכָם — דְּאִי מַקְשֵׁי לֵיהּ, מְפָרֵק לֵיהּ. וְהוּא עָשִׁיר — דְּאִי אִית לֵיהּ לְפַלּוֹחֵי לְבֵי קֵיסָר, אַף הוּא אָזֵל וּפָלַח. וְהוּא עֲשִׂירִי לְעֶזְרָא — דְּאִית לֵיהּ זְכוּת אָבוֹת, וְלָא מָצֵי עָנֵישׁ לֵיהּ. אֲתוֹ וַאֲמַרוּ לֵיהּ: נִיחָא לֵיהּ לְמָר דְּלֶיהְוֵי רֵישׁ מְתִיבְתָּא? אֲמַר לְהוּ: אֵיזִיל וְאִימְּלִיךְ בְּאִינָשֵׁי בֵּיתִי. אֲזַל וְאִמְּלִיךְ בִּדְבֵיתְהוּ. אֲמַרָה לֵיהּ:
The Mishnah teaches that the evening prayer has no fixed time, meaning it may be recited at any point during the night. But the Gemara questions this: if that simply means it can be said all night, the Mishnah should have stated that explicitly. Instead, it suggests something deeper—that the evening prayer is not fixed in its very nature.This leads to a fundamental debate. Rabban Gamliel holds that the evening prayer is obligatory, while Rabbi Yehoshuamaintains that it is optional. Later sages themselves disagree on how to rule: Abaye sides with the view that it is obligatory, while Rava rules that it remains optional.The tension between these positions comes to life in a story. A student approaches Rabbi Yehoshua and asks whether the evening prayer is obligatory or optional. Rabbi Yehoshua answers: optional. The student then asks Rabban Gamliel the same question, and receives the opposite answer: obligatory. Confused, he reports the contradiction. Rabban Gamliel tells him to wait until the scholars gather in the study hall.When they assemble, the student publicly poses the question again. Rabban Gamliel declares the prayer obligatory and asks if anyone disagrees. Rabbi Yehoshua, out of deference, does not challenge him publicly. But Rabban Gamliel presses him, forcing him to stand and acknowledge that he had indeed ruled it optional.Rabbi Yehoshua remains standing while Rabban Gamliel continues teaching, a public display that increasingly embarrasses him. The crowd grows uneasy and eventually protests, calling for the lecture to stop. They recall that this is not the first time Rabban Gamliel has humiliated Rabbi Yehoshua, and they decide that enough is enough—he should be removed from his position as Nasi.The sages then deliberate over who should replace him. They reject Rabbi Yehoshua, as he is too personally involved, and Rabbi Akiva, fearing he might be vulnerable due to his background. Instead, they choose Rabbi Elazar ben Azarya, who possesses the ideal combination of wisdom, wealth, and distinguished lineage. When approached, he asks for time to consult with his household before accepting the leadership role.
