Yishuv Erets Yisroel

(א) והורשתם את הארץ. והורשתם אותה מיושביה ואז וישבתם בה תוכלו להתקיים בה ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה:

(1) והורשתם את הארץ (lit., ye shall drive out the land) — this means: and you shall dispossess it of its inhabitants, and then, וישבתם בה YOU WILL DWELL IN IT — i.e., you will be able to remain in it, but if not, you will not be able to remain in it.

רמב"ן על במדבר ל״ג:נ״ג:א׳

והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה על דעתי זו מצות עשה היא יצוה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה להם ולא ימאסו בנחלת ה' ואלו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או ארץ אשור וזולתן ולהתישב שם יעברו על מצות ה' ומה שהפליגו רבותינו (כתובות קי) במצות הישיבה בארץ ישראל ושאסור לצאת ממנה וידונו כמורדת האשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל וכן האיש בכאן נצטווינו במצוה הזו כי הכתוב הזה היא מצות עשה ויחזיר המצוה הזו במקומות רבים באו ורשו את הארץ (דברים א ח) אבל רש"י פירש והורשתם את הארץ והורשתם אותה מיושביה אז וישבתם בה תוכלו להתקיים בה ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה ומה שפירשנו הוא העיקר

Ramban on Numbers 33:53:1

And you shall take possession of the land and settle in it, for I have assigned the land for you to possess: In my opinion, this is a positive commandment. He commands them to settle in the land and inherit it; He gave it to them and they should not abhor Hashem's inheritance. And if it should enter their minds to go and conquer the land of Shinar or the land of Ashur [Assyria] or to settle in some other place, they would be transgressing Hashem's commandment. And our rabbis have stressed (Ketubot 110b) the commandment to settle in the Land of Israel and forbade leaving it; they judged a woman rebellious for not wanting to ascend with her husband to the Land of Israel, and vice-versa for a man. It is from here that this commandment [of settling in the land of Israel] has been commanded to us, as this verse is a positive commandment. It is a commandment that recurs in many places [in the Torah]; e.g., "go in and possess the land" (Deuteronomy 1:8). Rashi, however, interprets "And you shall take possession of the land" to mean that you shall take possession of it from those who have settled it, and then you will settle in it and be able to survive in it; and if you don't, you wouldn't be able to survive in it (Rashi on Numbers 33:53). But what we interpret is the central point of the verse.

רמב"ן על במדבר ל״ג:נ״ג:א׳

(א) והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה על דעתי זו מצות עשה היא יצוה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה להם ולא ימאסו בנחלת ה' ואלו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או ארץ אשור וזולתן ולהתישב שם יעברו על מצות ה' ומה שהפליגו רבותינו (כתובות קי) במצות הישיבה בארץ ישראל ושאסור לצאת ממנה וידונו כמורדת האשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל וכן האיש בכאן נצטווינו במצוה הזו כי הכתוב הזה היא מצות עשה ויחזיר המצוה הזו במקומות רבים באו ורשו את הארץ (דברים א ח) אבל רש"י פירש והורשתם את הארץ והורשתם אותה מיושביה אז וישבתם בה תוכלו להתקיים בה ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה ומה שפירשנו הוא העיקר

Ramban on Numbers 33:53:1

(1) And you shall take possession of the land and settle in it, for I have assigned the land for you to possess: In my opinion, this is a positive commandment. He commands them to settle in the land and inherit it; He gave it to them and they should not abhor Hashem's inheritance. And if it should enter their minds to go and conquer the land of Shinar or the land of Ashur [Assyria] or to settle in some other place, they would be transgressing Hashem's commandment. And our rabbis have stressed (Ketubot 110b) the commandment to settle in the Land of Israel and forbade leaving it; they judged a woman rebellious for not wanting to ascend with her husband to the Land of Israel, and vice-versa for a man. It is from here that this commandment [of settling in the land of Israel] has been commanded to us, as this verse is a positive commandment. It is a commandment that recurs in many places [in the Torah]; e.g., "go in and possess the land" (Deuteronomy 1:8). Rashi, however, interprets "And you shall take possession of the land" to mean that you shall take possession of it from those who have settled it, and then you will settle in it and be able to survive in it; and if you don't, you wouldn't be able to survive in it (Rashi on Numbers 33:53). But what we interpret is the central point of the verse.

הטור הארוך, במדבר ל״ג:נ״ג:א׳

(א) והורשתם את הארץ וישבתם בה. פי' הרמב"ן שהיא מצות עשה שמצוה אותם שירשו אותה וישבו בה ואם עלה בדעתם ללכת לארץ אחרת ולכובשה ולישב בה יעברו על מצות עשה ומחזיר המצוה הזאת כמה פעמים . ורש"י לא פירש כן אלא פי' והורשתם אז תוכלו לישב בה ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה:

Tur HaArokh, Numbers 33:53:1

(1) והורשתם את הארץ וישבתם בה, “you will take possession of the land and dwell thereon.” According to the opinion of Nachmanides this verse is one of the positive commandments in the Torah. This means that if, for some reason, the people would decide to conquer a different land and to settle there, they would be in violation of this positive commandment to settle in the Holy Land. The commandment to take possession of the Holy Land and to settle thereon is deemed so important that the Torah repeats it on several occasions. Rashi does not interpret the words והורשתם את הארץ in the same manner, but sees the whole verse as describing the circumstances that make our settling in the land of Israel possible, i.e. taking possession of it, being undisputed owners. According to Rashi, unless we are in physical possession of that land, our living there will always be of a temporary nature.

כתובות ק״י ב:י״א

ואין הכל מוציאין לאתויי מאי לאתויי עבד שברח מחוצה לארץ לארץ דאמרינן ליה זבניה הכא וזיל משום ישיבת ארץ ישראל

Ketubot 110b:11

§ The mishna further taught: But all may not remove others. Once again the Gemara asks: This phrase comes to include what case? The Gemara answers: It comes to include a Canaanite slave who ran away from his master and came from outside Eretz Yisrael to Eretz Yisrael, as we say to the master: Sell your slave here, in Eretz Yisrael, and then you may go and return abroad, but you may not take the slave abroad with you, due to the mitzva of settling Eretz Yisrael.

כתובות ק״י ב:כ״ג

ת"ר לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוק שנא' (ויקרא כה, לח) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים

Ketubot 110b:23

§ In relation to the basic point raised by the mishna concerning living in Eretz Yisrael, the Sages taught: A person should always reside in Eretz Yisrael, even in a city that is mostly populated by gentiles, and he should not reside outside of Eretz Yisrael, even in a city that is mostly populated by Jews. The reason is that anyone who resides in Eretz Yisrael is considered as one who has a God, and anyone who resides outside of Eretz Yisrael is considered as one who does not have a God. As it is stated: “To give to you the land of Canaan, to be your God” (Leviticus 25:38).

כתובות קי״א א:ט״ו

אמר רב יהודה כל הדר בבבל כאילו דר בארץ ישראל שנאמר (זכריה ב, יא) הוי ציון המלטי יושבת בת בבל אמר אביי נקטינן בבל לא חזיא חבלי דמשיח תרגמה אהוצל דבנימין וקרו ליה קרנא דשיזבתא

Ketubot 111a:15

Rav Yehuda said: With regard to anyone who resides in Babylon, it is as though he is residing in Eretz Yisrael, as it is stated: “Ho Zion, escape, you who dwells with the daughter of Babylon” (Zechariah 2:11). This verse equates the two countries. Abaye said: We have a tradition that Babylonia will not see the pangs of the Messiah, i.e., it will be spared the suffering that will be prevalent at the time of his arrival. Abaye interpreted this statement in reference to the city of Hutzal deVinyamin in Babylonia, and as a result people call it Karna deShizavta, Horn of Salvation, as its residents will not endure the travails of the time of the Messiah.

כתובות קי״א א:כ׳

ורוח להולכים בה א"ר ירמיה בר אבא א"ר יוחנן כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא

Ketubot 111a:20

With regard to the aforementioned verse “And spirit to they who walk there” (Isaiah 42:5), Rabbi Yirmeya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Anyone who walks four cubits in Eretz Yisrael is assured of a place in the World-to-Come.

מגילה י״ד א:ז׳

כדתניא עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל ארצות לומר שירה משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה

Megillah 14a:7

The Gemara answers: As it is taught in a baraita: Prior to the time when the Jewish people entered Eretz Yisrael, all lands were deemed fit for songs of praise to be recited for miracles performed within their borders, as all lands were treated equally. But after the Jewish people entered Eretz Yisrael, that land became endowed with greater sanctity, and all the other lands were no longer deemed fit for songs of praise to be recited for miracles performed within them.

רבנו בחיי, ויקרא כ׳:כ״ד:א׳

(א) ואני אתננה לכם. בשלש מלות אלו יבאר הכתוב כי השם המיוחד יבטיח לתת הארץ המיוחדת לישראל שהם עם מיוחד, זהו שאמר ואני אתננה לכם, כי הארץ ההיא ארצי ואתם עמי ביחוד, לא השלטתי עליכם שום כוכב ומזל גם לא מלאך ושרף כי אתם לחלקי לא לחלקם, ואני לאלקים לכם לא לעו"ג, רק אני להם אלקי האלקים. כך פירש הרמב"ן ז"ל, ואע"פ שאין זה לשונו זאת היא כוונתו.

Rabbeinu Bahya, Vayikra 20:24:1

(1) ואני אתננה לכם, “and I shall give it to you.” With these three words G’d the Unique promises to give the land which is unique to the people who are unique, to Israel. This is the meaning of the words: “and I shall give it to you as a possession.” G’d means that up until that time the land of Canaan had remained His land just as the Jewish people had been special to G’d. He had never assigned any horoscopic constellation to govern the fate of the Jewish people. Neither had G’d appointed a special agent such as a מלאך or שרף to be in charge of the fortunes of the Jewish people. The reason is that “you are part of My share, not their share, I am your national G’d, not theirs.” To the other nations, says G’d, I am only the supreme G’d, i.e. אלוהי האלוהים. This is how Nachmanides explains the above words; (even though this is not his precise wording, this is what he intended to say).

Josh Friedman