(ו) שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ
כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם׃
(ז) וְאַתֶּ֖ם פְּר֣וּ וּרְב֑וּ שִׁרְצ֥וּ בָאָ֖רֶץ וּרְבוּ־בָֽהּ׃
תניא: רבי אליעזר אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים
שנאמר (בראשית ט, ו) "שופך דם האדם באדם דמו ישפך"
וכתיב בתריה "ואתם פרו ורבו"
רבי יעקב אומר: כאילו ממעט הדמות
שנאמר (בראשית ט, ו) "כי בצלם אלהים עשה את האדם"
וכתיב בתריה: "ואתם פרו וגו'"
בן עזאי אומר: כאילו שופך דמים וממעט הדמות
שנאמר "ואתם פרו ורבו"
אמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש ונאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש
ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים
אמר להן בן עזאי: ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים....
אחרים אומרים: גורם לשכינה שתסתלק מישראל
שנאמר (בראשית יז, ז) להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך
בזמן שזרעך אחריך שכינה שורה
אין זרעך אחריך על מי שורה על העצים ועל האבנים?!
1. קראו את דברי רבי אליעזר, את דברי רבי יעקב ואת דברי בן עזאי. כתבו את המסקנה
של כל אחד מהתנאים, והסבירו כיצד הגיע למסקנתו.
2. "יש נאה דורש ונאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש, ואתה נאה דורש ואין ונאה
מקיים"!
א. הסבירו את האמירה הזאת.
ב. מדוע נאמר לבן עזאי שהוא "נאה דורש ואין נאה מקיים"?
3. א. מה הייתה תשובתו של בן עזאי?
ב. הסבירו את עמדתו של בן עזאי בשאלת מעמדן של חובת פרייה ורבייה מול חובת
לימוד תורה .
4. האם אתם מזדהים עם עמדתו של בן עזאי? נמקו!
5. תרגמו את המונח "כתיב בתריה" וכתבו מה תפקידו בסוגיה זו.
א. חַיָּב כָּל אָדָם לִשָּׂא אִשָּׁה כְּדֵי לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת.
וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, וּמְמַעֵט אֶת הַדְּמוּת, וְגוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל....
ג. מִצְוָה עַל כָּל אָדָם שֶׁיִּשָּׂא אִשָּׁה בֶּן י''ח, וְהַמַּקְדִּים לִשָּׂא בֶּן י''ג, מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר,
אֲבָל קֹדֶם י''ג לֹא יִשָּׂא דְּהָוֵי כִּזְנוּת. וּבְשׁוּם עִנְיָן לֹא יַעֲבֹר מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּלֹא אִשָּׁה.
וּמִי שֶׁעָבְרוּ עָלָיו כ' שָׁנָה וְאֵינוֹ רוֹצֶה לִשָּׂא, בֵּית דִּין כּוֹפִין אוֹתוֹ לִשָּׂא כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה.
וּמִיהוּ, אִם עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְטָרַח בָּהּ, וּמִתְיָרֵא לִשָּׂא אִשָּׁה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְרַח בִּמְזוֹנוֹ וְיִתְבַּטֵּל מִן הַתּוֹרָה, מֻתָּר לְהִתְאַחֵר.
הַגָּה: וּבַזְּמַן הַזֶּה נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לָכֹף עַל זֶה. וְכֵן מִי שֶׁלֹּא קִיֵּם פְּרִיָּה וּרְבִיָּה וּבָא לִשָּׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ בַּת בָּנִים, כְּגוֹן עֲקָרָה וּזְקֵנָה אוֹ קְטַנָּה, מִשּׁוּם שֶׁחוֹשֵׁק בָּהּ אוֹ מִשּׁוּם מָמוֹן שֶׁלָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁמִּדִּינָא הָיָה לִמְחוֹת בּוֹ, לֹא נָהֲגוּ מִכַּמָּה דּוֹרוֹת לְדַקְדֵּק בְּעִנְיַן הַזִּוּוּגִים. וַאֲפִלּוּ בְּנָשָׂא אִשָּׁה וְשָׁהָה עִמָּה עֲשָׂרָה שָׁנִים לֹא נָהֲגוּ לָכֹף אוֹתוֹ לְגָרְשָׁהּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִיֵּם פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְכֵן בִּשְׁאָר עִנְיְנֵי זִוּוּגִים (רִיבָ''שׁ סִימָן ט''ו), וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְּהֵא אֲסוּרָה עָלָיו:
ד וּמִי שֶׁחָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בַּתּוֹרָה, כְּבֶן עַזַּאי, תָּמִיד, וְנִדְבַּק בָּהּ כָּל יָמָיו, וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה, אֵין בְּיָדוֹ עָוֹן, וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו:
ואומר אבי מורי הרא"ש ז"ל...קצבה לאותו לימוד לא ידענא שלא יתכן שיתבטל מפריה ורביה כל ימיו שלא מצינו זה אלא בבן עזאי שחשקה נפשו בתורה
... ראיתי על ספר כתב יד, כי בעיר אלג'יר בימי הגאון מורינו הרב רבי עייאש זכותו יגן עלינו,
הייתה בתולה אחת גדולה בנוי, בת איש עשיר, חכמה בתורה הרבה, ושוקדת יומם ולילה על לימוד התורה,
וקפצו עליה בני אדם רבים ונכבדים, והיא לא רצתה בשום אופן להיות לאיש,
מטעם בן עזאי נפשה חשקה בתורה,
ויקבול עליה אביה לפני הגאון הנ"ל, וישלח אחריה וידבר על ליבה דברים טובים, ולא אבתה לשמוע לו
מקל וחומר מבן עזאי, שהוא איש ומצוּוה על פריה ורביה, ועם כל זה אמר ומה אעשה ונפשי חשקה בתורה,
וכל שכן היא שאינה מצוּוה בפריה ורביה.
ויאמר לה הרב הלא גם בתלמוד תורה אינה מצוּוה ואין לה שכר.
ותשחק ותאמר לו כי נעלמו ממנו לשעה דברי הרמב"ם ז"ל,
שגם האישה יש לה שכר למוד (יורה דעה בסימן רמ"ו סעי' ו'),
ואמנם יהי רצון שיתקיימו דבריו שאמר שלא יהיה לה שום שכר, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא,
כי אינה עוסקת בתורה לצפוי שכר, רק לשם אהבתה של תורה,
ויפַעם הגאון מדבריה אלה, ויפטריה לשלום ברוב ברכות,
ויאמר לאביה הנח לה לעשות רצונה, כי בזה תהיה זכותה רבה להגן על בני העיר,
וכן היה…. ונשארה כך האישה בבתוליה וחשקה בתורה עד היותה בת שישים שנה,
ועלתה אל הארץ ושקדה על התורה עד יום מותה בשיבה טובה למעלה ממאה שנה.
נולד במרוקו, כיהן כרב וכדיין באלג'יר ובמרוקו. בשנת תשכ"ד (1964) עלה למדינת ישראל והתמנה לרבה הראשי של חיפה, תפקיד בו כיהן עד פטירתו בשנת תשל"ה - 1975.
כיהן כאב בית הדין באלג'יר. בערוב ימיו עלה לירושלים, שם נפטר.
1. תארו את הרקע למקרה: הזמן, המקום והתקופה.
2. מהם, לדעתכם, הערכים המתנגשים במקרה זה?
3. הציגו את טיעוניו של רבי עייאש כלפי הנערה.
4. הסבירו את תשובותיה של הנערה. כיצד הצליחה לשכנע את רבי עייאש?
5. מהו, לדעתכם, המסר של סיפור זה?

מליצי ריעי ראיתי שאלתכם על דבר האיש אנשמואל עראמה שרצה לישא זקנה אחת בת תשעים שנה או יותר והיא אלמנת אנבונפוש פרג' מבלנסיא' (ולנסיה) והקהל מיחו בידו ולא נתנו לו רשות לישאנ' לפי שאינו נושאה לשם נשואים אלא שנתן עיניו בממון כי הזקנה הנזכרת יש לה כמו פ' כפולות של זהב ועוד שאין לו בנים ואנשמואל הנזכר הטיח דברים כנגד הדיין וקצת בני הקהל עד שהלך לאדון העיר ואמר לו אדוני אלו היהודים מנעוני מלישא אשה איני יודע על מה ועל מה רק שטענו לפי שהי' זקנה לא תנשא ואין זה מחק השם יתברך ואינו מדין תורתנו אלא כל הרוצה ליטול כמו שיזדמן קטן לזקנה וזקן לקטנה וכך הוא מנהגנו בכל עיר ועיר ואתם השבתם לאדון העיר כי לא יעשה כן בישראל עד שלא קיים פריה ורביה והוא עודנו מחזיק והסכמתם עם אדון העיר לכתוב אלי שאודיע לכם דעתי בזה לפי הדין זאת היא שאלתכם:
תשובה:
מי שאין לו בנים, אין לו לישא אשה אלא בת בנים. ומי שיש לו בנים, וכבר קיים מצות פריה ורביה, נושא אשה אף על פי שאינה בת בנים. [...]
ואמרינן בגמרא; דאין לו בנים, נושא אשה בת בנים; יש לו בנים, נושא אשה דלאו בת בנים. [...] שהרי שנינו (יבמות סד): נשא אשה, ושהתה עמו י' שנים ולא ילדה, אינו רשאי ליבטל. ובברייתא תניא עלה: יוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה ליבנות ממנה. [...]
אבל מה נעשה שלא ראינו בימינו, ולא שמענו מכמה דורות בית-דין שנזקק לזה, לכוף ולהוציא באשה ששהתה עם בעלה עשר שנים ולא ילדה, או שהיא זקנה, ואף אם אין לו בנים; ומן הדין היה לבית-דין לכוף אותו או להוציאה או לקחת עליה אשה בת בנים. [...]
וכן לא ראינו בית-דין שנזקק למחות במי שנושא קטנה, ואף על פי שהגיע הוא לפרק חיוב פריה ורביה, ואין לו בנים, [...] וכן אמרו (קדושין מא): אסור לאדם שיקדש את בתו עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה; ומימינו לא ראינו מי שמיחה בזה. [...]
העלימו חכמי הדורות את עיניהם בעניני הזווגין, שלא למנעם, אין צריך לומר שלא להפרידם, כל ששניהם רוצים, ואין בנשואין ההם לא משום ערוה, ולא משום אסור קדושה. ודי להם לדונם על-פי הדין כשיש מחלוקת בין איש לאשתו על זה, ונגשו אל המשפט ושפטום על פי התורה.
ולכן, בנדון שלפניכם, אם הזקנה ההיא ניחא לה דליפוק עלה שמא דאישות, ושיהיה לה הבעל במקום בן, חוטרא לידה ומרה לקבורה, ומצאה זה שרוצה לישאנה מפני דוחקו, ואם אין לו בנים, אם תרצו להעלים עיניכם, כאשר נהגו בהרבה קהלות גדולות וטובות מלאות חכמים ואנשי מעשה, הרשות בידכם. [...]
אמנם, אם תרצו להחמיר עליו, ולהיות מדת הדין הגמור מתוחה כנגדו, מפני שהטיח דברים כנגד הדיין וקצת מבני קהלכם, לפי מה שבא בשאלתכם, הרשות בידיכם. שאין לו לדיין, אלא מה שעיניו רואות. זהו מה שנ"ל בזה,
וחתמתי שמי, אני הדורש שלומכם ובאהבתכם נאמן, העלוב יצחק ב"ר ששת זלה"ה (זכרונו לחיי העולם הבא). שעל הכתב גדולים בחכמה ובמנין, יושבי אהל ומקנה וקנין, משיבי מלחמתה של תורה כהלכה, ושואלים כענין, הנכבדים דייני ומנהיגי קהל תנס (תוניס), ישמרם צורם ויחים.
אמצעי מניעה
האיש אין רשאי לישב בלא אשה
ואשה אינה רשאה לישב שלא באיש
האיש אין רשאי לשתות עיקרין [חומר הגורם לעקרות] שלא יוליד,
והאשה אין רשאה לשתות עיקרין שלא תלד;
האיש אין רשאי לישא עקרה וזקינה, אילונית [אשה שאינה מפותחת מבחינה מינית]
וקטנה, ושאין ראויה לילד;
האשה אינה רשאה להנשא אפילו לסריס [גבר מסורס, שאינו יכול להוליד].
(3) ...Rabbi Natan said: Beit Shammai say two boys [to fulfill pru urvu], like Moshe’s sons, as it is written: “And Moshe’s sons were Gershom and Elazar" (Chronicles 1 23:15). Beit Hillel say: a son and a daughter, as it is written: “Male and female God created them” (Genesis 5:2). Rabbi Natan said: Beit Shammai say: a son and a daughter, and Beit Hillel say: a son or a daughter....
וַיִּֽקַּֽח־ל֥וֹ לֶ֖מֶךְ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ עָדָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית צִלָּֽה: (בראשית פרק ד פסוק יט)
אמר ר' עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון:
כך היו אנשי דור המבול עושין-
היה כל אחד מהן לוקח לו שתי נשים
אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש.
זו שהיתה לפריה ורביה, היתה יושבת כאלו היא אלמנה בחייה.
זו שהיתה לתשמיש, היה משקה אותה כוס עיקרין שלא תלד
והיתה יושבת אצלו מקושטת כזונה.
הדא הוא דכתיב (איוב כד,כא): רועה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב –
תדע לך שהוא כן, שהרי הברור שבהן היה למך והלך ולקח לו שתי נשים
הדא הוא דכתיב: וַיִּֽקַּֽח־ ל֥וֹ לֶ֖מֶךְ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֑ים
שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ עָדָ֔ה - דעדה מניה (מורחקת ממנו)
וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית צִלָּֽה -שהיתה יושבת בצלו.
הודה וחזקיה תאומים היו
אחד נגמרה צורתו לסוף תשעה,
ואחד נגמרה צורתו לתחילת שבעה
יהודית דביתהו דר' חייא הוה לה צער לידה,
שנאי מנא ואתיא לקמיה דר' חייא,
אמרה: אתתא מפקדא אפריה ורביה?
אמר לה: לא.
אזלא אשתיא סמא דעקרתא,
לסוף איגלאי מילתא,
אמר לה: איכו ילדת לי חדא כרסא אחריתא;
דאמר מר:
יהודה וחזקיה - אחי
פזי וטוי – אחוותא
יהודה וחזקיה בני ר' חייא, תאומים היו, אלא שאחד נגמרה צורתו לסוף תשעה חודשים להריון, ואחד נגמרה צורתו לתחלת שבעה, ונולדו בהפסק זמן.
יהודית, דביתהו [אשתו] שלר' חייא, הוה [היה] לה צער לידה בגלל הלידות הבלתי־ רגילות הללו,
שנאי מנא [שינתה את בגדיה] באופן שלא יכיר בה שהיא אשתו, ואתיא לקמיה [ובאה לפני] ר' חייא לשאול אותו שאלה בהלכה, ואמרה: האם אתתא מפקדא [אשה מצווה ] על פריה ורביה? אמר לה: לא.
אזלא אשתיא סמא דעקרתא [הלכה ושתתה סם עקרות] שלא תלד יותר.
לסוף איגלאי מילתא [נגלה הדבר] שהיא היתה זו ששאלה, ושעשתה כפי שפסק.
אמר לה: איכו ילדת לי חדא כרסא אחריתא [ולואי היית יולדת לי עוד בטן אחת,עוד זוג אחד של ילדים] כמו אלה שילדה, שהיו ילדיו מוצלחים ביותר
שאמר מר [החכם]: יהודה וחזקיה החכמים בני ר חייא אחי [היו אחים תאומים], וכן פזי וטוי אחוותא [אחיות] תאומות היו, ומבניהן יצאו אנשים גדולים.
בענין מניעת הריון
שוכט"ס (שלום וכל טוב סלה) לכבוד גברא רבה ויקירא הרב הגאון ... ר' יעקב הכהן שדעתו יפה, המכונה זלצר רב לעדתו קה"י (קהילת יעקב) עדת ישורון בעיר יאהאנעסבורג באפריקא הדרומית יצ"ו (ישמרהו צורו ויחייהו).
[...] מכתבו בשאלתו החמורה נכון השגתי במיעל יומא דפיסחא דטרידנא במילי דמתא והכנה דרבה של פיסחא, ולמען כבודו הגדול לקחתי לי מעט פנאי להשיבו על אתר דעתי העני' בשאלתו החמורה.
וזה לשונו: בעתונות המקומית פרסמו פרסום רב, שרופאים באנגלי'ה המציאו כדורים למניעת הריון ... ועכשיו נשים כשרות, אשר הרופאים יעצו לקחת כדורים האלו, צובאות על פתחנו ומשאלה בפיהן להתיר להן, כדי שתוכלנה לחיות עם בעליהן כדרך כל הארץ גם במשך אותה תקופה שרופא אוסר עליהן להתעבר, אולם במקרים אחדים אין ח"ו סכנה ממש בהריון חדש, רק חלישות תשישת כח עייפות כללית עצבנות וכדומה, הלידות הן לעתים תכופות זה אחר זה או שהיא מניקה בתה הפעוטה בת כמה חדשים וקשה תהיה לה לטפל בשני ילדים פעוטים בשעת הריונה, ועוד טענות כדומה וכדומה, שמחמת זה מייעצים הרופאים שלא להתעבר למשך איזה זמן, ולפעמים גם לגמרי, והנשים השואלות הן הנזהרות בקלות כבחמורות, ואם מותר על כל פנים רק לזמן מוגבל עד אשר ישופר מצבן. וכת"ה (ובכבוד תורתו הרמה) העמיס זאת על שכמי להורות בדבר חמור כזה.
א) ידידי יקירי, קשה מאד ומאד להתערב מרחוק בעניינים כאלו, יען כי הרבה פעמים השאלה אינה בנויה על אדני האמת, כי הרופאים הרבה מאד מגזימים, יען כי לדעתם המשובש מניעת הריון אינו כלום, ובאמתלא הכי קטן כבר הם אומרים שיש סכנה, ומאד מאד צריכין לדקדק ולברר אם דבריהם הם קושט דברי אמת, גם באופן כשאומרים שההריון סכנה להאשה, ובפרט כשאף הם אינם אומרים שיש איזו סכנה, יכול להיות רק שהנשים וגם האנשים אינם רוצים בהרבה בנים, ורוצים לחיות חיי תענוגים ובשרים בלי צער עיבור צער לידה צער גידול בנים [.......] לא כן אם על תענוג התשמיש אינם רוצין לוותר, רק להשתמט מהתוצאות ...
ולדאבוננו הגדול, לאחר חורבן הגדול שראינו בעינינו שממשפחות גדולות ועצומות לא נשאר אלא הקטן שבהם, שהרבה פעמים ההורים שלהם אם היה בידם היו מוותרים על לידתם, ומי יהין בעצמו לעשות פעולות ותחבולות נגד היצור. ובכובד ראש, גם ההורים וגם הרבנים, הצריכין ליתן פסק בענינים כאלו, צריכין להתעמק בהתוצאות האלו, מלמנוע הריון, שאפשר מהריון הלזה יולד גדולות ונצורות, כי מי יעמוד בחקר ד' וקורא הדורות מראש.
והרבה פעמים אין המניעה רק להשפיר את החיים, ושלא לקבל על עצמו מה שנגזר מהקב"ה בעצב תלדי בנים, ושלא להתחשב עם ההפסד שכרוך בזה דור ישרים יבורך. לו חכמה ישכילו זאת, כל חללי דעלמא לא יקחו ההורים בעד פרי בטנם שיש להם כבר, זאת אומרת שכל הון לא ישוה להם, ולמנוע פרי בטנם ע"ז עוברים כך בקלות ראש, שמחמת איזו סיבה פעוטה, ובעיקר להשפיר לעצמו תנאי החיים בנעימות יתירה, כבר הם עושים עצות ותחבולות לעבור את הדרך של העתידים לילד, ומי יודע כמה גדולים ואנשי מעש נאבדו לסיבה זו, ומעוות שלא יוכל להיתקן.
תנאי החיים של אבותינו ואבות אבותינו בטח לא היו משופרים כך בנוגע להדירות נקיון וההיגעני (היגיינה, גהות), ועון גדול עושין בזה להיות כפוי טובה להשי"ת (להשם יתברך) בעד עזרתו לחיות בדירות מרווחים בנקיון והיגעני, מקום מוכשר לגדל בנים ובנות יותר ממה שהיו לאבותינו. הארכתי קצת בדברים בוטים, יען כי לבי דווי על הפירצה שנתפרצה בחוגים שונים בין שדרי אומתנו לחקות המאדע (המודה, האופנה) הארורה בצרפת והנלוים להם.
ב) אמנם לאו כלהו בחדא מחתא מחתינהו (לא כולם ארוגים באריגה אחת, לא כולם שווים) - ובאופן כשהרופאים אומרים שיש סכנה, ונראין הדברים שאין הם מגזימים, ודאי דצריכין לחפש איזה היתר ... וכעת שנתחדש הכדורים האלו, בודאי זה ההיתר היותר מועיל עפ"י התורה, שזה קילא עוד יותר משתיית כוס עיקרין, כיון דאינו רק לזמן. גם בפה מדינת שוויץ יודעים ממין כדורים הבאים מארה"ב, ותכליתם, בבוקר כשהאשה בולעת כדור זה, מפסדת הביצה שנולדה בהאשה באותו היום ולא תוכל להתעבר, ופשיטא כשיש צורך להתיר מניעת ההריון, זו היא העצה היותר מועלת עפיה"ת (על פי התורה).
ג) אך גם במקום שאין סכנה, רק עיני הדיין רואות שמחפשי ההיתר אינם לסיבת להשפיר ולהנעים את החיים, וגם לא להקל מעצמם עול גידול בנים, רק המצב הוא כזה דיוכל לצמוח מזה סכנה או ספק סכנה ... אם עיני הדיין רואות שיש שעת הדחק בגדר כזה, ודאי דיש להתיר כדורים כאלו דזה קילא עוד יותר משתיית כוס עיקרין, דשם יש עוד חשש דסירוס באשה. ...
גם החת"ס (החת"ם סופר), לאחר שהביאו, פסק דמותר לאשה לשתות כוס של עיקרין בהסכמת בעלה, וכן פסק בערוך השלחן - א"כ כש"כ כדורין כאלו שאינם רק לזמן דמותר, וזה רק כשעיני הדיין רואות שיש צורך להתיר וכנ"ל, וכל דיין כשבא שאלה כזו לפניו, יזכור מאמר הגמרא סנהדרין ז' א' לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת וכו', כי לחדא גיסא איבוד נפשות הילודים, ולאידך גיסא לפעמים הסתעפות סכנה, וד' הטוב ירפא לכל נפשות ישראל בגוף ונפש, ושלום על ישראל.
בכבוד והערצה מרובה ובברכת חג כשר ושמח ידידו המוקירו.
בעה"ח (בא על החתום), ה' ניסן תשכ"ב (9.04.1962), ציריך יצ"ו (ישמרהו צורו ויחייהו).



