Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Share(א) יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר. הגה: ועל כל פנים לא יאחר זמן התפילה שהציבור מתפללין (טור). הגה: "שויתי ה' לנגדי תמיד", הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים. כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול; ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו, והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדיבורו במושב המלך. כל שכן, כשישים האדם אל ליבו שהמלך הגדול, הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר: "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'", מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד (מורה נבוכים ח"ג פ' נ"ב). ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי"ת. גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו – ידע לפני מי הוא שוכב. ומיד שיעור משנתו, יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה (טור).
(ב) המשכים להתחנן לפני בוראו, יכוון לשעות שמשתנות המשמרות, שהן בשליש הלילה, ולסוף שני שלישי הלילה, ולסוף הלילה; שהתפילה שיתפלל באותן השעות על החורבן ועל הגלות, רצויה.
(ג) ראוי לכל ירא שמים, שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש.
(ד) טוב מעט תחנונים בכוונה, מהרבות בלא כוונה.
(ה) טוב לומר פרשת העקדה, ופרשת המן, ועשרת הדברות, ופרשיות עולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם. הגה: ודוקא ביחיד מותר לומר עשרת הדיברות בכל יום, אבל אסור לאומרם בצבור (תשובת הרשב"א סימן קמ"ד).
(ו) פרשיות הקרבנות לא יאמר אלא ביום (ועיין לקמן סי' מ"ז סעיף י"ג).
(ז) כשיסיים פרשת העולה, יאמר: "יהי רצון מלפניך, שיהיה זה חשוב ומקובל כאילו הקרבתי עולה". וכך יאמר אחר פרשת המנחה והשלמים, מפני שהם באים נדבה.
(ח) יאמר עם הקרבנות פסוק: "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה'".
(ט) יש נוהגין לומר פרשת הכיור, ואחר כך פרשת תרומת הדשן, ואחר כך פרשת התמיד, ואחר כך פרשת מזבח מקטר קטורת, ופרשת סממני הקטורת ועשייתו:
(1) One should strengthen himself like a lion to get up in the morning to serve his Creator, so that it is he who awakens the dawn. Rem"a: At least, one should not delay beyond the time when the congregation prays (Tur). Rem"a: "I have set the Lord before me constantly" (Psalms 16:8); this is a major principle in the Torah and amongst the virtues of the righteous who walk before God. For a person's way of sitting, his movements and his dealings while he is alone in his house are not like his way of sitting, his movements and his dealings when he is before a great king; nor are his speech and free expression as much as he wants when he is with his household members and his relatives like his speech when in a royal audience. All the more so when one takes to heart that the Great King, the Holy One, Blessed Is He, Whose glory fills the earth, is standing over him and watching his actions, as it is stated: "'Will a man hide in concealment and I will not see him?' - the word of God" (Jeremiah 23:24), he immediately acquires fear and submission in dread of God, May He Be Blessed, and is ashamed of Him constantly (Guide for the Perplexed III 52). And one should not be ashamed because of people who mock him in his service of God, and should also go modestly. And when he lies on his bed he should know before Whom he lies, and as soon as he wakes up from sleep he should rise eagerly to the service of his Creator, May He Be Blessed and Exalted (Tur).
(2) One who arises to supplicate before his creator should aim for the hours when the heavenly watches are changing, which are at one-third of the night, and at the end of two-thirds of the night, and at the end of the night; for prayer which is offered at these times regarding the destruction [of the Temple] and regarding the exile is favorable.
(3) It is fitting for every person who has fear of Heaven to be anguished and concerned regarding the destruction of the Temple.
(4) Fewer supplication [said] with meaning, is more preferable than more [supplication] without meaning.
(5) It is good to recite the passage of the Binding (Genesis 22:1-19), the passage of the Manna (Exodus 16:4-36), the Ten Commandments (Exodus 20:2-13), and the passages of the burnt-offering (Leviticus 1:1-17), tribute-offering (Leviticus 2:1-13), peace-offering (Leviticus 3:1-17), sin-offering (Vayikra 4:27-35), and guilt-offering. Rem"a: But only in private is it permissible to recite the Ten Commandments each day: it is forbidden to recite them in congregation (Rashb"a Responsum 144).
(6) One should not recite the passages of the sacrifices except by day. (See below, section 47, paragraph 13)
(7) When one finishes the passage of the burnt-offering, he should say: "May it be [Your] will that this should be considered and accepted as if I had brought a burnt-offering." He should say similarly after the passages of the tribute-offering and the peace-offering, because they are offered voluntarily.
(8) One should recite along with the sacrifice passages the verse: "And he shall slaughter it on the side of the altar northward before the Lord...." (Leviticus 1:11).
(9) Some have the custom to say the passage of the Laver (Exodus 30:17-21), and afterwards the passage of the removal of the ashes (Leviticus 6:1-6), and afterwards the passage of the continual-offering (Numbers 28:1-8), and afterwards the passage of the Incense Altar (Exodus 30:7-10) and the passage of the spices of the Incense and its preparation (Exodus 30:34-36).
(א) (א) לעבודת בוראו – כי לכך נברא האדם, כמו שאמר הכתוב: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו" וגו'. ואף אם ישיאנו יצרו בחורף לומר: איך תעמוד בבוקר, כי הקור גדול; או ישיאנו בקיץ לומר: איך תעמוד ממיטתך, ועדיין לא שבעת משנתך? יתגבר עליו ואל ישמע לו, ויחשוב בנפשו: אילו היה נצרך לעמוד לשרת לפני מלך בשר ודם, כמה היה זהיר וזריז לעמוד בהשכמה להכין עצמו לעבודתו; כל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
(ב) (ב) השחר – בשל"ה כתב סוד, לחבר יום ולילה בתורה או בתפילה, הן בבוקר הן בערב. ומיד כשיתעורר משנתו ואינו רוצה לישן, יטול ידיו, אף שנשאר מושכב. ומכל שכן שלא ילך ארבע אמות בלי נטילת ידים. וצריך מאד ליזהר בזה. ובזוהר הקדוש מפליג עבור זה בעונשו למאד, כי הוא משהה על עצמו רוח הטומאה. ומכל מקום, חלילה לעבור שום איסור עבור חסרון נטילת ידיים, כגון לעצור עצמו מלהשתין על ידי זה, או ליקח מים שהכין חבירו עבור עצמו, אם לא שברור לו שיתן תיכף תמורתם אחרים. ויש שנכשלין בזה. אם אירע שהמים רחוקים ואין לו מי שיקרבם אליו, נהגו קצת מבעלי הנפש שהולכים פחות פחות מארבע אמות. וכתב השערי תשובה על זה דלא נהירא, דעדיף יותר שילכו במרוצה, שלא להשהות רוח רעה על ידיו. יש אומרים דלעניין זה אמרינן כולא ביתא כארבע אמות דמי, אבל אין לסמוך על זה כי אם בשעת הדחק. אם אירע כשמשכים בלילה שאין לו מים ליטול ידיו שלוש פעמים כראוי להעביר רוח הטומאה, אף על פי כן חלילה לו לבטל מדברי תורה משום זה עד שיאיר היום, אלא יטול מעט או ינקה ידיו בכל מידי דמנקי ויברך וילמוד, כדין התלמוד והפוסקים.
(ג) (ג) שהציבור מתפללין – היינו אף על פי שלא יעבור זמן תפילה, מכל מקום מצווה עם הציבור. ועיין לקמן סוף סעיף קטן ט'.
(ד) (ד) הצדיקים – דהיינו שיצייר בנפשו תמיד איך שהוא עומד לפני השם יתברך, כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו. וכתבו בשם האר"י ז"ל, שיצייר שם הוי"ה תמיד נגד עיניו בניקוד יִרְאָה, כזה יִ-הְ-וָ-ה, וזהו סוד "שויתי ה' לנגדי תמיד", וזה תועלת גדול לענין היראה. ויש שהיו רגילין מחמת זה לעשות מנורות של קלף מצויירים להניח בסידורים, וכותבים בהם "שויתי ה'" וגו' בן ארבע אותיות ושארי שמות, ומנורה כזה היתה נקראת בשם "שויתי". והטעם הוא בכדי שיהיה נזכר שלא לשיח שיחה בטלה בתוך התפלה מאימת השם. וכתב בשערי תשובה בשם התבואת שור שראוי לאזור חיל לבטל המנהג, כי על פי הרוב אינם משמרים את הקלף כראוי, ותשתפכנה בראש כל חוצות, וגם כמה פעמים בא לידי מחיקת השם. ונראה דבמנורות הגדולות המצויירות על קלף שקובעים בבית הכנסת לפני העמוד תחת טבלא של זכוכית, שאין שייך בזה טעם הנ"ל, לית לן בה, עד כאן לשונו. והקובעין בעמוד בלא טבלא יש למחות בידם, כי על ידי הנרות שקובעין בעמוד, בא ברוב העיתים לידי מחיקת השם חס ושלום.
(ה) (ה) מפני בני אדם – ועל כל פנים לא יתקוטט עמהם, מפני שמידת העזות מגונה מאד, ואין ראוי להשתמש ממנה כלל, אפילו בעבודת השם יתברך, כי יקנה קניין בנפשו להיות עז אפילו שלא במקום עבודתו יתברך (ב"י). ועיין בביאור הלכה.
(ו) (ו) המלעיגים עליו – וכן אם הוא אדם בינוני עומד במקום גדולים, לא יתבייש מהם ללמוד ולעשות המצווה. אך אם אפשר לו לעשות המצווה שלא בפניהם, טוב יותר. ומיהו בפני בינונים שילמדו ממנו, יש לומר, טוב יותר לעשות בפניהם, שילמדו ממנו לעשות כמעשהו. אך יכוין לבו לשם שמים, ולא להתפאר חלילה.
(ז) (ז) גם בהצנע לכת – רוצה לומר, אף בשעה שהוא בביתו בהצנע, גם כן יהיה לכתו עם ה' אלהיו, וכמו שמסיים והולך.
(ח) (ח) בזריזות – לאו דווקא, אלא ישהה מעט ולא יעמוד פתאום, כי זה מזיק לגוף [גיטין דף ע']. טוב לומר תיכף בקומו: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך". ותיבת "בחמלה" יהיה באתנחתא, ו"רבה אמונתך" בלי הפסק. והוא מן הכתוב: "חדשים לבקרים" וגו', שהקב"ה מקיים אמונתו להחזיר נשמות המופקדים בבוקר. ואין צריך לזה נטילת ידיים, ואף אם ידיו מטונפות, כי אין מזכיר בזה הנוסח לא שם ולא כינוי. ומכל מקום ללמוד נראה דאסור קודם שנטל ידיו, ובלאו הכי אסור קודם ברכת התורה. ועיין לעיל סוף ס"ק ב'. סעיף ג [עריכה]
(ט) (ט) ראוי לכל וכו' – והמקובלים האריכו מאוד בגודל מעלת קימת חצות כי רבה היא. וכבר נדפס בסידורים סדר ההנהגה על פי כתבי האר"י ז"ל. וזמן חצות הוא תמיד באמצעות הלילה ממש בכל מקום, ואפילו בלילות הארוכות או הקצרות. והיא י"ב שעות אחר חצי היום. והעת להתאונן על החורבן נכון יותר שיהיה קודם חצות מעט, ומחצות ואילך יעסוק בתורה, ובסוף הלילה יבקש צרכיו. ויש אומרים אז "שומרים לבוקר". ואם הוא קרוב להנץ החמה, יאמר המזמורים לבד וידלג הקינות, ואחר כך יאמר "שומרים לבוקר". ואחר התיקון, שיעור משניות קודם לכל דבר. ואם זכה לחכמת האמת, עת ההיא מסוגלת מאוד. האחרונים קיבלו, מ"שכבי" עד "קומי", היינו משבועות שאומרים "שכבי" עד תשעה באב שאומרים "קומי", אין צריך לקום בלילה. ויש אומרים, מט"ו באב עד ט"ו באייר יקום. והנוהגים על פי קבלה סוברים שצריך לקום תמיד. חבורה שנתחברו יחד לומר תיקון חצות בציבור, אין למונעם, ואדרבה, ברוב עם הדרת מלך. וטוב יותר שיאמרו את התיקון בבית הכנסת משיאמרוהו בחדר הסמוך לו, דבית הכנסת קדיש טפי, וגם שיהיו מעשרה הראשונים. וצריך ביחוד להזהר מאוד מאוד משיחת חולין בניעורם בלילה. ומי שאינו יכול להשכים קודם אור הבוקר, מחמת שהוא חלש בטבעו, או שהוא יודע בעצמו שאם יקום באשמורת יישן בעת התפילה, מוטב לישן כל הצורך. ומכל מקום יהיה זהיר מאוד לקום שעה, ולפחות חצי שעה, קודם קריאת השַמָש לבית הכנסת, כדי שיהיה יוכל להכין עצמו להתפלל בציבור ובנקיות.
(י) (י) שיהא מיצר – אבל התורה והתפילה יהיה בשמחה.
(יא) (יא) חורבן בית המקדש – כתב של"ה, שבכל סעודה יאמר "על נהרות בבל"; ובשבת, וכן בימים שאין אומרים בהם תחנון, יאמר "שיר המעלות בשוב ה'" וגו'. והעיקר שיידע מה קאמר, ואחר כוונת הלב הן הדברים.
(יב) (יב) בלא כונה – אבל אם המרבה כיוון גם כן, המרבה טוב יותר. ואם הממעט יש לו אונס ואינו יכול להאריך, או שהוא משער בעצמו שאם יאריך – לא יהיה יוכל לכוין, וממעט בתחנונים ואומרם בכוונה, נחשב לפני ה' יתברך כמו אותו שיש לו פנאי ומאריך בתחנונים בכוונה. ועל זה שנינו: "אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין ליבו לשמים". וכן לענין תלמוד תורה העניין כן, כי הכל תלוי לפני ה' יתברך אם עושה כל אשר בכוחו לעשות. ומי שהוא בעל תורה ויש לו לב להבין וללמוד, יכול למנוע מלומר הרבה תחינות ובקשות הנדפסות בסידורים, וטוב יותר שילמוד במקומם. וצריך האדם לקבוע לו עת ללמוד ספרי מוסר בכל יום ויום, אם מעט ואם הרבה, כי הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. ותבלין היצר הרע הוא תוכחת מאמרי חז"ל.
(יג) (יג) פרשת העקידה – קודם פרשת הקרבנות. ויכול לומר פרשת העקידה ופרשת המן אפילו בשבת. ואין די באמירה, אלא שיתבונן מה שהוא אומר ויכיר נפלאות ה'. וכן מה שאמרו בגמרא: "כל האומר תהילה לדוד ג' פעמים בכל יום, מובטח שהוא בן עולם הבא", גם כן באופן זה. וטעם לאמירת כל זה, כי פרשת עקידה, כדי לזכור זכות אבות בכל יום, וגם כדי להכניע יצרו, כמו שמסר יצחק נפשו. ופרשת המן, כדי שיאמין שכל מזונותיו באין בהשגחה פרטית, וכדכתיב: "המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר", להורות שאין ריבוי ההשתדלות מועיל מאומה. ואיתא בירושלמי ברכות: כל האומר פרשת המן, מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו. ועשרת הדיברות, כדי שיזכור בכל יום מעמד הר סיני ויתחזק אמונתו בה'. ופרשת הקרבנות, דאמרינן במנחות: "זאת תורת החטאת", כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכו'.
(יד) (יד) ושלמים – והוא הדין פרשת תודה, דגם היא בכלל שלמים. ואחר עולה ושלמים ותודה יאמר פרשת נסכים, כי אין זבח בלא נסכים. אבל חטאת ואשם אין טעון נסכים.
(טו) (טו) וחטאת – עיין במגן אברהם שכתב, דאם יודע שנתחייב חטאת, יאמר פרשת חטאת קודם. ומדברי שארי הפוסקים לא משמע כן.
(טז) (טז) בצבור – מפני הכופרים, שיאמרו: אין תורה אלא זו. ובפרט בזמנינו. ולכך אין כותבין אותו גם כן על קונטרס המיוחד לציבור. יש שכתבו דלא אסור לאומרו בציבור, אלא לקובעו בין הברכות כמו קריאת שמע; אבל קודם ברוך שאמר, מותר אף בציבור. ואנן נקטינן לאסור בצבור כלל וכלל. וביחיד, דווקא שלא בתוך התפילה; אבל לקבוע בתוך הברכות, גם ליחיד אסור [ע"ת וארה"ח].
(יז) (יז) ביום – דאין הקרבנות קרבין אלא ביום. אבל פרשת הכיור ופרשת תרומת הדשן יכול לאמר קודם היום. ואם אין לו פנאי, יכול לאמר גם פרשת הקרבנות בלילה. ואם צריך עמידה, עיין בסימן מ"ח במ"ב סק"א. כתב בשל"ה דבשבת ויום טוב לא יאמר יהי רצון, דאין קרבן נדבה בא בהם, אבל הפרשיות אין הפסד לאומרן, כקורא בתורה. ומכל מקום אם הוא בן תורה, מוטב יותר שיעסוק בפרשה דיומא. מי שהוא אבֵל לא יאמר פרשת הקרבנות (משום שהוא אסור בתלמוד תורה).
(יח) (יח) באים בנדבה – אבל אחר פרשת החטאת לא יאמר כן, לפי שאינה באה נדבה; אלא אם כן עבר עבירה שחייבים עליה חטאת. וכן אשם. ואשם תלוי, קיימא לן דאינה באה בנדבה. והאחרונים כתבו בשם רש"ל דיש לומר אף לאחר חטאת ואשם יהי רצון, רק שיאמר בלשון ספק, דהיינו: "יהי רצון מלפניך אם עברתי עבירה שחייבים עליה חטאת, שיהיה זה נחשב כאלו הקרבתי חטאת"; ואם לאו, יהיה כקורא בתורה. וכהאי גוונא יאמר גם כן אחר פרשת אשם. אך המגן אברהם הקשה עוד, איך יאמר "אם נתחייבתי חטאת"? הא קיימא לן לעניין חטאת דבעי ידיעה בתחילה שחטא! על כן העלה המגן אברהם, דלעניין חטאת לא יאמר כלל היהי רצון; רק לעניין אשם ודאי ואשם תלוי, יוכל לאמר יהי רצון זה דעל תנאי. אך אם ליבו נוקפו שמא עבר על חטא והיה לו ידיעה שחטא ושכח, יוכל לאמר גם כן היהי רצון אחר חטאת בדרך תנאי [שערי תשובה]:
(יט) (יט) עם הקרבנות – וכהיום נוהגין לאומרו אחר פרשת התמיד.
(כ) (כ) ושחט אותו – דאיתא במדרש, דכל מי שאומר פסוק זה, הקב"ה זוכר עקידת יצחק.
(1) (1) IN ORDER TO SERVE HIS CREATOR - because for this was man created. As the text says "Every one that is called by My name, and whom I have created for My glory... " And even if his Evil Inclination advises him in the winter and says 'How will you arise in the morning, because it is very cold?' or in the summer advises and says 'How will you arise from your bed, when you still have not slept to your satisfaction?' Overcome him and do not listen to him, and think to yourself: If I had needed to arise to appear before a king of flesh and blood, how carefully and zealously would I arise and awaken in order to prepare myself for this service? All the more so and obviously, before the King of kings the Holy One blessed is He.
(2) (2) THE DAWN - A secret in written in the Two Tablets of the Covenant, to connect the day and night with Torah and prayer, whether its morning or whether its evening. Immediately upon waking up from sleep if he doesn't plan to sleep more, he should wash his hands, even if he is does so while still lying down. All the more so, he shouldn't walk four cubits without having washed his hands. He must be very careful in this regard. And the holy Zohar emphasizes the great punishment for this, for leaving the spirit of impurity on himself. In any case, he should not God forbid violate any other prohibition in order to not have a gap before washing his hands; like for instance, to stop himself from urinating for this purpose, or to take water which his friend had prepared for himself, if its not obvious to him that he will immediately be able to give him other [water] in exchange. And there are those who fail in this. And if he sees that the water is far and he doesn't have someone to bring it close to him, it is the custom of some of the observant ones (ba'alei ha'nefesh) to walk little by little in increments shorter than four cubits. The Sha'arei Teshuvah write about this that its better if hes able to run and not allow the spirit of evil to linger on his hands. There are those who say in regards to this idea that the entire house is like his four cubits, but we shouldn't rely on this unless in a time of pressure. If when he arises at night he sees that he does not have enough water to wash his hands three times as it appropriate to rid the spirit of impurity, nevertheless he should not God forbid forgo his Torah study because of this until daylight, but rather he should wash his hands a little or clean his hands on whatever he has to wash, make a blessing, and learn, as per the law of the Talmud and Torah.
(3) (3) WHEN THE GROUP IS PRAYING - Even though the time for prayer has not passed, in any case he is commanded to pray with a group. This is elaborated below at the end of Seif Katan 9.
(4) THE RIGHTEOUS - He should paint in his soul/mind always how to stand before Hashem blessed be his name, because The Holy One's glory fills all the land. And it is written in the name of the Arizal, that he should always paint the name YHV'H next to his eyes in the essence of Fear of Heaven, for this is Y-H-V-H (with the vowelization of the word Fear [YIR'AH]), for this is the secret of "I shall set the Lord before me always" and the is greatly benefits one's Fear of Heaven. There are those who are accustomed because of this to have parchments of a Menorah drawn inside their Siddurim, on which it is written "I shall set the Lord..." Etc..., with the Four Letters and other Names, and this Menorah is called "I have set" ["Shiviti"]. And the purpose is in order to remind one not to engage in idle chatter during God fearing prayer. And it is written in the Gates of Repentance [Sha'arei Teshuvah]
(5) (5) BEFORE MEN - Never the less, he should never fight with them, because the quality of brazenness is very despicable, and its not appropriate to use it at all, even in the service of the Lord blessed be his name, because he the will acquire the attribute in his personality even in matters which are not in the service of Hashem.
(6) THAT ARE MOCKING YOU - If he's an average person who in the company of great men, he shouldn't be embarrassed to learn or to do the mitzvah. If its possible for him to perform it not directly in their presence, its even better. However, if you're in the presence of other average folk who would learn from him, then on could say, that it would be better to do it in their presence, so that they should learn from him how do as he has done. However, he should direct his heart [intention] to the Name of the Heaven, but not boastfully God forbid.
(7) AND WHEN HE IS ALONE - It means to say, even when he is in the privacy of his home, also he should be walking with the Lord his God, as [the Re'ma] concludes...
(8) WITH ALACRITY - Not exactly, bur rather he should wait a bit and not get up immediately, because it is damaging for the body. It is good to say immediately upon rising "I am gratefully to you my eternal king who has returned my soul in kindess; great is your faith." It should be said with a pause after "kindness"