אמר רב נחמן בר יצחק תניא [נמי הכי] נמצאת אתה אומר אחד יובל ואחד שביעית משמטין כאחד אלא שיובל בתחילתו והשמטה בסופה אדרבה משום הכי הואי אימא מפני שהיובל כו' בשלמא שביעית בסופה דכתיב (דברים טו, א) מקץ שבע שנים תעשה שמטה אלא יובל בתחילתו ביום הכיפורים הוא דכתיב (ויקרא כה, ט) ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם הא מני ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היא דאמר מר"ה הוא דחייל יובל שמעה חזקיה בר בילוטו ואזל אמר קמיה דר' אבהו וליקיש מטלטלי לקרקעות לאו תנאי היא דאיכא דמקיש ואיכא דלא מקיש כמ"ד לא מקשינן:
(יא) אימתי כותבין פרוזבול ערב ראש השנה של שביעית כתבו ערב ראש השנה של מוצאי שביעית אע"פ שחוזר וקרעו לאחר מכן גובה עליו והולך אפילו לזמן מרובה רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מלוה שלאחר פרוזבול הרי זה אינו משמט.
סימן יח ותניא בתוספתא (דשביעית פ"ח) אימתי כותבין עליו פרוזבול ער"ה של שביעית והוא הדין קודם ולא בא למעט אלא בשנה שביעית ואף על גב דשביעית אינה משמטת אלא בסופה אפי' הכי אין כותבין פרוזבול
סימן כ
וביאור שנת השמיטה כתבתי בפ"ק דמסכת עבודה זרה (סימן ז') בשמעתא דאי טעי תנא (דף ט א) והא דאין כותבין פרוזבול בשביעית אע"פ שאינה משמטת אלא בסופה נראה לפרש הטעם ע"פ המקראות מקץ שבע שנים תעשה שמטה וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו מפשטיה דקרא ילפינן דאין שביעית משמטת אלא בסופה כדכתיב מקץ שבע שנים תעשה שמיטה וזה דבר השמיטה שאינו אלא בסוף השבע שמוט כל בעל משה ידו אבל מיד כשהתחלה שנת השמיטה אין בית דין בודקין לגבות שום חוב וגם המלוה בעצמו אין לו ליגוש הלוה דכתיב לא יגוש את אחיו ואת רעהו כי קרא שמטה לה' מיד שנכנסה השמיטה לא יגוש אבל אם יפרע הלוה מעצמו אין צריך לומר משמט אני וכמו שאין נזקקין לגבות החוב כך אין נזקקין לכתוב פרוזבול מיד כשנכנסה שביעית
(ל) אין שביעית משמטת כספים אלא בסופו לפיכך הלוה את חבירו בשביעית עצמה גובו חובו כל השנה בב"ד וכשתשקע חמה בליל ר"ה של מוצאי שביעית אבד החוב:
(לא) כל זמן שהוא יכול לגבות החוב כותבין פרוזבול:
סעיף לו
וזמן הפרוזבול הוא לכתחלה בסוף הששית לפני ראש השנה של שביעית שאף ששביעית אינה משמטת אלא בסופה שנאמר מקץ שבע שנים תעשה שמטה יש אומרים שמשנכנסה שנת השביעית אסור לתבוע חוב שנאמר לא יגוש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה לה' מיד שקרא שמטה לה' לא יגוש אלא כשהלוה פורע לו מעצמו אינו צריך לומר משמט אני כמו שצריך לומר אחר שביעית שנאמר וזה דבר השמטה שמוט וגו' שצריך לדבר השמטה השמטה בפה וזהו מקץ שבע שנים. ואם לא עשה פרוזבול בסוף ששית יעשה בשביעית עד ראש השנה של מוצאי שביעית. ושנת השמטה היתה שנת תקמ"ד:
נשאל עוד בנשבע לחבירו שיפרע לזמן. הגיע שמיטה אם נפטר משבועתו שהרי שבועה דאורייתאושמטה בזמן הזה דרבנן?
והשיב דשביעית משמטתו ואפילו בזמן הזה דהפקר ב"ד =בית דין= הפקר. וכענין שאמרו מי איכאמידי דמדאורייתא לא תשמט ואתא הלל ותקן דתשמט. והילכ' לא נשבע לפרוע אלא כל זמן שהואחייב לו. שאלו מחל לו את חובו אין חיוב שבועה עליו. וכיון שכן הוה ליה כנמחל דאפקעתא דמלכאהוי. דהפקר ב"ד =בית דין= דאורייתא כדילפינן מאלה הנחלות.
כתב עוד שמעתי משם הגאון ז"ל בתשובה והביא ראיה ממה ששנינו חלתה חייב לרפאתה. ואם אמ'הרי גיטה וכתובתה תרפא את עצמה רשאי לומר הרי גיטה וכתובתה. אבל שלא בכתובת' אינו רשאי.ואם לא קבל עליו את הדין מנדין אותו.
(א) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. (ב) וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַיי.
Every seventh year you shall practice release of debts. This shall be the nature of the release: every creditor shall release his authority over what he claims from his neighbor. He shall not force it from his neighbor or his brother, for God’s Shmita has been proclaimed…
If there is a needy person among you, one of your brothers in any of your cities, in the land that the Lord gives you, you shall not harden your heart or close your hand against your needy brother. Rather, you shall open your hand to him, you shall lend him sufficiently for whatever he needs. Beware, that you may harbor the thought, “the seventh year is approaching,” so that you are mean to your needy brother and give him nothing. He will cry out to the Lord against you, and it will be your guilt. Give to him readily and have no regrets when you do so, for in return, the Lord will bless you in all your efforts and all your undertakings.
(א) שביעית, משמטת את המלוה בשטר ושלא בשטר. הקפת החנות, אינה משמטת. ואם עשאה מלוה, הרי זו משמטת. רבי יהודה אומר, הראשון הראשון משמט. שכר שכיר, אינו משמט. ואם עשאו מלוה, הרי זה משמט. רבי יוסי אומר, כל מלאכה שפוסקת בשביעית, משמטת. ושאינה פוסקת בשביעית, אינה משמטת.
(ב) השוחט את הפרה וחלקה בראש השנה, אם היה החדש מעבר, משמט. אם לאו, אינו משמט. האונס, והמפתה, והמוציא שם רע, וכל מעשה בית דין, אינן משמטין. המלוה על המשכון, והמוסר שטרותיו לבית דין, אינן משמטין.
(ג) פרזבול, אינו משמט. זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן, כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה ועוברין על מה שכתוב בתורה (דברים טו) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו', התקין הלל פרזבול.
(ד) זהו גופו שלפרזבול, מוסר אני לכם איש פלוני ופלוני הדינים שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי, שאגבנו כל זמן שארצה. והדינים חותמין למטה, או העדים.
(1) The Sabbatical year cancels a loan [that was made] with a contract and [a loan that was made] without a contract. Store credit is not cancelled, but if it was made into a loan, it is canceled. Rabbi Yehudah says, the previous [of each subsequent purchase on credit] is cancelled. Wages owed to a worker are not canceled, but if it was made into a loan, it is canceled. Rabbi Yossi says, any type of work which must pause during the Sabbatical year, [wages owed for that work] are cancelled. But any work which need not pause during the Sabbatical year, [wages owed for that work] are not canceled.
(2) If one slaughters a cow and distributes it [to others] on [the post-Sabbatical] Rosh Hashanah [New Year's festival], if the [previous] month was full then [the debt owed the slaughterer is] canceled. [The fines for] rape, seduction, Motzi Shem Ra [husband who falsely accuses his bride of not having been a virgin], and any judicial court matter are not canceled. One who lends on collateral, and one who entrusts his contracts to the judicial court, [those loans] are not canceled.
(3) [Any loan made with a] Pruzbul [court exemption from the Sabbatical year cancellation of a loan] is not canceled. This is one of the matters that Hillel the elder instituted. When he observed that the nation withheld from lending to each other and were transgressing what is written in the Torah (Deuteronomy 15:9): "Beware lest there be in your mind a base thought," he instituted the Pruzbul.
(4) This is the body of the Pruzbul: "I entrust to you, so-and-so and so-and-so, who judge in such-and-such place, that any loan that I have, I may collect it any time that I wish." And the judges affix their signatures below, or the witnesses.
את אחיך תשמט ידך, ולא המוסר שטרותיו לבית דין מיכן אמרוהתקין הלל פרוסבול מפני תיקון העולם שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מהשכתוב בתורה עמד והתקין פרוסבול וזהו גופו של פרוסבול מוסרני אני לכם פלוני ופלוני הדייניםשבמקום פלוני כל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה והדיינים חותמים למטה או העדים
(כז) תלמידי חכמים שהלוו זה את זה ומסר דבריו לתלמידים ואמר מוסרני לכם שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה אינו צריך לכתוב פרוזבול מפני שהן יודעים שהשמטת כספים בזמן הזה מדבריהם ובדברים בלבד היא נדחית.
מי איכא מידי דמדאוריית' משמט שביעית ותיקן הלל דלא משמט. השתא לא בעי רבא לשנויי אהך קושיא דהפקר ב"ד היה הפקר כדמשני בתר הכי משום דקשיא ליה דלא היה לו להלל לעקור שביעית שהיא דאורייתא ואע"ג דדרשינן בספרי ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך (דברים טו) ולא של אחיך בידך מכאן אמרו המלוה חבירו על המשכון והמוסר שטרותיו לב"ד אין משמיטין מ"מ לא היה לו לעשות תקנה ללמד לעשות כן שביטל בכך. השמטת כספים שצותה תורה ובקונט' פירש דרבא קאי נמי לשנויי פרכא דהכא ודרשא דספרי עיקרה אמלוה על המשכון דמוסר שטרותיו הוי מטעם דהפקר ב"ד היה הפקר אלא דאקרא קסמיך לה:
רבא אמר - לעולם בין לרבנן דפליגי אדרבי ואמרי שביעית להשמטת מלוה בזמן הזה דאורייתאותקין הלל דלא תשמט בין לרבי דאמר לאו דאורייתא ואמור רבנן דתשמט לא תיקשי דבר דבדברשבממון אין כאן עקירת דבר מן התורה במקום סייג וגדר דהפקר ב"ד בממון היה הפקר.
(1) At the end of every seven years you shall make a release. (2) And this is the manner of the release: every creditor shall release that which he lent to his neighbor; he shall not exact it of his neighbor and his brother; because the LORD’S release hath been proclaimed. (3) Of a foreigner thou may exact it; but whatever was yours and is now with your brother, your hand shall release it. (4) There shall be no needy among you—for the LORD will surely bless you in the land which the LORD your God gives your for an inheritance to possess it— (5) if only you diligently hearken to the voice of the LORD your God, to observe to do all this commandment which I command you this day. (6) For the LORD your God will bless you, as He promised you; and you shalt lend to many nations, but you shall not borrow; and you shall rule over many nations, but they shall not rule over you. (7) If there be among you a needy person, one of your brethren, within any of your gates, in your land which the LORD your God gives you, you shall not harden your heart, nor shut your hand from your needy brother; (8) but you shall surely open your hand to him, and shall surely lend him sufficient for his need. (9) Beware that there be not a base thought in your heart, saying: ‘The seventh year, the year of release, is at hand’; and your eye be evil against your needy brother, and you do not give to him; and he cries to the LORD against you, and it be sin in you. (10) You shall surely give to him, and your heart shall not be grieved when you give to him; because for this thing the LORD your God will bless you in all your work, and in all of the works of your hands. (11) For the poor shall never cease out of the land; therefore I command you, saying: ‘You shall surely open your hand unto your poor and needy fellows, in your land.’

