ת"ר הרוגי מלכות נכסיהן למלך הרוגי ב"ד נכסיהן ליורשין ר' יהודה אומר אף הרוגי מלכות נכסיהן ליורשין ... בשלמא למאן דאמר נכסיהן למלך היינו דכתיב (מלכים א ב, כח) וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח וכתיב (מלכים א ב, כב) ויאמר לא (אצא) כי פה אמות אלא למאן דאמר נכסיהן ליורשין מאי נפקא ליה מינה לחיי שעה ...
.... אתיוה ליואב דייניה
Shlomo Hamelech a"h
אמר ליה מאי טעמא קטלתיה לאבנר
Yoav a"h
אמר ליה גואל הדם דעשאל הואי
Shlomo Hamelech a"h
עשאל רודף הוה
Yoav a"h
אמר ליה היה לו להצילו באחד מאבריו
Shlomo Hamelech a"h
אמר ליה לא יכיל ליה
Yoav a"h
א"ל השתא בדופן חמישית כיון ליה דכתיב (שמואל ב ב, כג) ויכהו אבנר באחרי החנית אל החומש וא"ר יוחנן בדופן חמישית במקום שמרה וכבד תלויין בו באחד מאיבריו לא יכיל ליה
Shlomo Hamelech a"h
אמר ליה ניזיל אבנר מאי טעמא קטלתיה לעמשא
Yoav a"h
אמר ליה עמשא מורד במלכות הוה דכתיב (שמואל ב כ, ד) ויאמר המלך לעמשא הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים וגו' וילך עמשא להזעיק את יהודה ויוחר וגו'
Shlomo Hamelech a"h
אמר ליה עמשא אכין ורקין דרש אשכחינהו דפתיח להו במסכתא אמר כתיב (יהושע א, יח) כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת יכול אפילו לדברי תורה תלמוד לומר רק חזק ואמץ אלא ההוא גברא מורד במלכות הוה דכתיב (מלכים א ב, כח) והשמועה באה עד יואב כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה
מאי לא נטה אמר רב יהודה שביקש לנטות ולא נטה ומאי טעמא לא נטה אמר רבי אלעזר עדיין ליחלוחית של דוד קיימת רבי יוסי ברבי חנינא אמר עדיין איצטגניני של דוד קיימין דאמר רב יהודה אמר רב ארבע מאות ילדים היו לו לדוד כולן בני יפת תואר היו ומגדלי בלורית היו ומהלכין בראשי הגייסות היו והן הן בעלי אגרופין של דוד
ופליגא דרבי אבא בר כהנא דאמר רבי אבא בר כהנא אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה דכתיב (שמואל ב ח, טו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו משום דיואב על הצבא ומה טעם יואב על הצבא משום דדוד עושה משפט וצדקה לכל עמו
וְנָס שָׁמָּה רוֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. בִּשְׁגָגָה וְלֹא בְּזָדוֹן. אִם יֵלֵךְ אָדָם וְיַהֲרֹג בְּזָדוֹן וְיֹאמַר בִּשְׁגָגָה הָרַגְתִּי וִיהֵא בּוֹרֵחַ לְעָרֵי מִקְלָט, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲפִלּוּ הוּא נִכְנָס וּבוֹרֵחַ לַמִּזְבֵּחַ שֶׁלִּי, הִרְגוּ אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת (שמות כא, יד). וּמִי הָיָה זֶה שֶׁבָּרַח לַמִּזְבֵּחַ וְנֶהֱרַג. זֶה יוֹאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַשְּׁמוּעָה בָּאָה עַד יוֹאָב וְגוֹ' (מל״א ב, כח). אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁחָכָם גָּדוֹל הָיָה יוֹאָב בַּתּוֹרָה וְרֹאשׁ סַנְהֶדְרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: יוֹשֵׁב בְּשֶׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁים (ש״ב כג, ח), וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְכִי יָזִיד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וְגוֹ' (שמות כא, יד), שֶׁהָלַךְ וְהֶחְזִיק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. אֶלָּא אָמַר יוֹאָב, הֲרוּגֵי בֵּית דִּין אֵינָם נִקְבָּרִים בִּקְבוּרַת אֲבוֹתֵיהֶם, אֶלָּא הֵן לְעַצְמָן. מוּטָב לִי לָמוּת כָּאן, שֶׁאֶקָּבֵר בְּקִבְרֵי אֲבוֹתַי. וַיָּשֶׁב בְּנָיָהוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְגוֹ' (מל״א ב, ל). וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר וּפְגַע בּוֹ וּקְבַרְתּוֹ וְגוֹ' (שם פסוק לא). וְלָמָּה נֶהֱרַג. שֶׁכָּךְ צִוָּהוּ דָּוִד אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה (שם פסוק ה). מֶה עָשָׂה לוֹ. אַתְּ מוֹצֵא, בְּשָׁעָה שֶׁכָּתַב דָּוִד לְיוֹאָב, הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה וְגוֹ' (ש״ב יא, טו), וְעָשָׂה כֵן וְנֶהֱרַג, נִתְקַבְּצוּ כָּל רָאשֵׁי הַחַיָּלִים עַל יוֹאָב לְהָרְגוֹ, שֶׁהָיָה רֹאשׁ הַגִּבּוֹרִים, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: אוּרִיָּה הַחִתִּי עַל שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה (שם כג, לט), הֶרְאָה לָהֶם יוֹאָב אֶת הַכְּתָב. לְפִיכָךְ כְּתִיב: אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה. אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶּן יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם (מל״א ב, ה), הָיוּ סְבוּרִים כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁדָּוִד צִוָּהוּ לְהָרְגָם, שֶׁהָיָה אַבְנֵר בֶּן נֵר בֶּן דּוֹד שֶׁל שָׁאוּל. וּלְפִיכָךְ עָמַד דָּוִד וְקִלֵּל אֶת יוֹאָב וְאָמַר, אַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב וְגוֹ' (ש״ב ג, כט). וְנִתְפַּיְּסוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וְיָדְעוּ שֶׁלֹּא צִוָּהוּ דָּוִד. וּלְכָךְ צִוָּה לִשְׁלֹמֹה בְּנוֹ, שֶׁיַּהֲרֹג אוֹתוֹ, שֶׁהָיָה יוֹאָב בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁל דָּוִד, וְהָיָה מְבַקֵּשׁ לְקָרְבוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. כֵּיוָן שֶׁבִּקֵּשׁ שְׁלֹמֹה לַהֲרֹג אוֹתוֹ, אָמַר יוֹאָב לִבְנָיָהוּ, לֵךְ אֱמֹר לִשְׁלֹמֹה, אַל תְּדִינֵנִי בִּשְׁנֵי דִּינִין. אִם תַּהַרְגֵנִי, טוֹל מֵעָלַי הַקְּלָלוֹת שֶׁקִּלְּלַנִי דָּוִד אָבִיךְ. וְאִם לֹא, תָּנִיחַ אוֹתִי בְּקִלְלוֹתָיו וְאַל תַּהַרְגֵנִי. מִיָּד, וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר וּפְגַע בּוֹ וּקְבַרְתּוֹ (מל״א ב, לא). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּל קְלָלוֹת שֶׁקִּלֵּל דָּוִד אֶת יוֹאָב, נִתְקַיְּמוּ בְּזַרְעוֹ ....

