Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Share(ה) וַיָּ֨מָת שָׁ֜ם מֹשֶׁ֧ה עֶֽבֶד־ה׳ בְּאֶ֥רֶץ מוֹאָ֖ב עַל־פִּ֥י ה׳׃(ו) וַיִּקְבֹּ֨ר אֹת֤וֹ בַגַּיְ֙ בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב מ֖וּל בֵּ֣ית פְּע֑וֹר וְלֹֽא־יָדַ֥ע אִישׁ֙ אֶת־קְבֻ֣רָת֔וֹ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
(5) So Moses the servant of the LORD died there, in the land of Moab, at the command of the LORD.(6) He buried him in the valley in the land of Moab, near Beth-peor; and no one knows his burial place to this day.
דרש ר' שמלאי תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים תחילתה גמילות חסדים דכתיב ויעש ה׳ אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם וסופה גמילות חסדים דכתיב ויקבר אותו בגיא
Rabbi Samlai taught: With regard to the Torah, its beginning is an act of kindness and its end is an act of kindness. Its beginning is an act of kindness, as it is written: “And the Lord God made for Adam and for his wife garments of skin, and clothed them” (Genesis 3:21). And its end is an act of kindness, as it is written: “And he was buried in the valley in the land of Moab” (Deuteronomy 34:6).
(א)ויקבר אתו. הַקָּבָּ"ה בִּכְבוֹדוֹ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר הוּא קָבַר אֶת עַצְמוֹ
(1) ויקבר אותו AND HE BURIED HIM — i.e. The Holy One, blessed be He, in His glory, buried him (Sotah 14a). R. Ishmael, however, said, It means: “He buried himself”.
״וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ״. וּכְבָר שָׁלְחָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה אֵצֶלגַּסְטְרָא שֶׁל בֵּית פְּעוֹר: הַרְאֵנוּ הֵיכָן מֹשֶׁה קָבוּר. עָמְדוּ לְמַעְלָה — נִדְמָה לָהֶם לְמַטָּה, לְמַטָּה — נִדְמָה לָהֶם לְמַעְלָה. נֶחְלְקוּ לִשְׁתֵּי כִיתּוֹת, אוֹתָן שֶׁעוֹמְדִים לְמַעְלָה — נִדְמָה לָהֶן לְמַטָּה, לְמַטָּה — נִדְמָה לָהֶן לְמַעְלָה, לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ״.
the garrison [gastera] of Beth Peor and said to them: Show us where Moses is buried. As the men stood above on the upper section of the mountain, it appeared to them as if the grave was below in the lower section. As they stood below, it appeared to them to be above. They divided into two groups, one above and one below. To those who were standing above, the grave appeared to them to be below; to those who were standing below, the grave appeared to them to be above, to fulfill that which is stated: “And no man knows of his grave to this day” (Deuteronomy 34:6).
(ג)ולא ידע איש וגו׳. בא הכתוב לבאר על שנמנע ממשה רבינו מקום קבורה יפה אשר ידענו תאות הצדיקים לכך. אמנם כבר נתבאר בס׳ בראשית מ״ט ל׳ שלשה דברים שנפש הצדיק מתאוה על מקום קבורה. א׳ שיהא מקום קנוי לו ולא בשדה אחר. ב׳ שיהא לאותו מקום זכות כמו א״י או מקום תורה וכדומ׳ סגולה רוחנית. ג׳ לנוח אצל אבות ומי ששימשוהו בחייו....
(א)ויקבור אותו בגאי בארץ מואב מול בית פעור ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה. זה עניין נפלא מצד כי התורה ביארה מקום הקבר לפי מה שאפשר ועם זה סבב השם יתעלה שלא יהיה מקום קבורתו נודע לאחד מהאנשים והנה עשה זה השם יתעלה כי אולי אם נודע מקום טעו יעטו הדורות הבאים ויעשו ממנו אלוק מצד מה שנתפרסם מהנפלאות שעשה הלא תראה כי גם בנחש הנחשת שעשה משה טעו בו קצת ישראל מצד מעלת מי שעשאו ולזה עשה השם יתעלה שקבר אותו על דרך מופת לא נגע בקבורתו אחד מהאנשים
וכבר שלחה מלכות העובדי כוכבים אצל כו'. דהוו חשבו דבכל הני סימנים היאך אפשר לומר דלא ידע איש גו' וקאמר דעמדו למעלה נדמה כו' והוא מבואר כי כבר נעשה משה גם בחייו דבר רוחני כמלאך כמ"ש לחם לא אכל ופירש מן האשה ע"כ גם במותו גופו שנקבר נשאר רוחני שאין לו גדר במקום ואין לעמוד על מקומו המיוחד לו והוסיף ר' חמא לומר שמשה בעצמו אינו יודע כו' כי כן נעשה כולו רוחני שלא ידע היכן גופו כלל כי נפשט החומר ממנו וק"ל:
הַרְאֵנוּ הֵיכָן מֹשֶׁה קָבוּר! (דברים לד, ו). נראה לי בס"ד הטעם שרצו לידע זאת מפני כי היתה מחשבתם מקדם קדמתה להחריב בית המקדש ולהגלות את ישראל וחשו פן ישראל ילכו על קברו ויתפללו שם ואז זכותו מגין שלא יצליחו הם כנגד ישראל, לכך רצו לידע אם אפשר לאדם לידע קברו והיכן הוא קבור, דאם רואין שידעו קבורתו אז יעמידו חיל לשמור שם שלא יבא איש להתפלל על קברו ואם לאו אז אין להם להשמר מחמת דבר זה.
והא דעמדו למעלה נדמה להם למטה וכן להפך, הנה שם לא היה ממש ציור קבר כלל אלא כך נדמה לעיניהם ציור קבר למעלה ולמטה והוא מראה כוזב שלא היה הקבר לא למעלה ולא למטה.
ולא ידע איש את קבורתו. בספרי י"א אף משה עצמו אינו יודע מקום קבורתו שנאמר ול"י איש ואין איש אלא משה שנאמר כו'. הביאור כי בירושלמי סוף יבמות דהדין ג' ימים נפשא טייסא על גופא, ובשבת פרק שואל אמרו כי כל י"ב חדש נשמה עולה ויורדת כי להנפש יש קישור אל הגוף ויחס מה, וכדרך כל הנפרד שאינו רחוק ממקום הנפרד ממנו שחוזר ומגפפו, אבל האיש משה שאינו שייך אל הגשם כלל בחייו והיה נבדל מאשה, וארבעים יום בלא לחם ומים, ודבר ד' עמו פנים אל פנים הוא תיכף משנפסק ההתקשרות בין הנפש לגשמו תיכף עלה בין אראלי קודש, ולא ידע היינו כמו לא הכיר [וכמו אשר ידעתיו וכיו"ב הרבה] שלא היה שייך אל מקום קבורתו כלל, והוא מטעם שהיה איש אלדים, בחייו ועניו מאד ולא היה מקושר ומסובך אל החומר ועניני כלל בחייו ככל האדם, וזה שאמרו ולא ידע איש אפילו משה.
(עין יעקב) מִפְּנֵי מָה נִסְתַּתֵּר קִבְרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וכו'. (דברים לד, ו). הנה במאמר שהביא בעל עין יעקב אתמר 'ועומד משה ומבטל הגזרה' וקשה אין הכי נמי תתבטל הגזרה! והלא הקדוש ברוך הוא שמח אם יעמוד צדיק ויתפלל לבטל הגזרה מעל ישראל וכמו שאמרו רבותנו ז"ל בגזרה של עון העגל וכן אמרו רבותנו ז"ל גבי הושע הנביא ע"ה שרצה הקדוש ברוך הוא שיתפלל ויבטל הגזרה מעל ישראל וכן משמע בכמה דוכתי.
ונראה לי בס"ד כי הגזרה זו של הגלות הקדים אותה הקדוש ברוך הוא שתי שנים קודם מספר 'וְנוֹשַׁנְתֶּם' [852] (דברים ד, כה) כדי שלא יתקיים בהם 'וַאֲבַדְתֶּם' מפני שיודע הקדוש ברוך הוא אם יניח הגזרה אחר שתי שנים לא יעשו תשובה ומוכרח שיתקיים בהם מאמר וַאֲבַדְתֶּם שדבר זה אין לו ביטול. ואם כן אם היו יודעים קברו בעת שבאה עליהם הגזרה היה מתפלל ומבטל הגזרה והיו נשארים שם עוד ב' שנים שנשלם מספר 'וְנוֹשַׁנְתֶּם' ולא היו עושין תשובה ואז היה נעשה בהם כליה במקומן תכף ומיד פתאום שלא יהיה להם פנאי שילכו על קברו של משה רבינו ע"ה כדי שיתפלל עליהם. גם אפשר שגזרה זו בעת ההיא אין לה תקנה לבטלה בשום אופן ולכן העלים קברו לטובת ישראל.
ואם תאמר אם יהיו הולכין על קברו כדי להתפלל עליהם לבטל הגזרה יאמר לו הקדוש ברוך הוא אל תתפלל, כי תפלה זו לבטל הגזרה אשר קדמה ב' שנים היא לטובתם הנה זה אי אפשר דאמרו רבותינו זכרונם לברכה בסנה עשה תנאי משה רבינו ע"ה עם הקדוש ברוך הוא שכל מה שאני מבקש ממך אל תשיבני ריקם ולא תמנע ממני התפלה שאני מתפלל על כל דבר שארצה להתפלל, ואמר לו השם יתברך כן אעשה, חוץ מכניסה לארץ ישראל ומן המיתה! ולכן כאשר התפלל אֶעְבְּרָה נָּא (דברים ג, כה) אמר לו 'אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה' וכן בעבור המיתה אמר לו רַב לָךְ (דברים ג, כו) אל תתפלל להנצל מן המות. ולכן בענין זה אין הקדוש ברוך הוא אומר לו אל תתפלל אחר שיש לו רשות ממנו שיוכל להתפלל על כל דבר שירצה ויקבל תפלתו.