Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Shareהשלים הכתוב ספר בראשית שהוא ספר היצירה בחידוש העולם ויצירת כל נוצר ובמקרי האבות שהם כענין יצירה לזרעם מפני שכל מקריהם ציורי דברים לרמוז ולהודיע כל עתיד לבא להם. ואחרי שהשלים היצירה התחיל ספר אחר בענין המעשה הבא מן הרמזים ההם. ונתייחד ספר ואלה שמות בענין הגלות הראשון הנגזר בפירוש ובגאולה ממנו ולכן חזר והתחיל בשמות יורדי מצרים ומספרם אע"פ שכבר נכתב זה בעבור כי ירידתם שם הוא ראשית הגלות כי מאז הוחל. והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו. וכשיצאו ממצרים אע"פ שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר. וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלות אבותם שהיה סוד אלוה עלי אהליהם והם הם המרכבה ואז נחשבו גאולים. ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד.
דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב - בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים
As Rava bar Meḥaseyya said that Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: Due to the weight of two sela of fine wool that Jacob gave to Joseph, which he added to what he gave Joseph beyond what he gave the rest of his brothers, as he made him his special coat, the story progressed and our forefathers went down to Egypt.
ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו כי יש באלהים כח לעזור ולהציל גם יציאתו מן הארץ שנצטווה עליה בתחילה מפני הרעב עון אשר חטא כי האלהים ברעב יפדנו ממות ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה במקום המשפט שמה הרשע והחטא
" And you should know that our father Avraham committed a great sin unintentionally, in which he brought his righteous wife to stumble into transgression because of his fear of getting killed, and he should have trusted the Name to have saved him, his wife and all that was his, because Elohim has power to help and to save. Also his going out from the land - of which he had been commanded at the beginning - due to famine was a transgression that he committed, because Elohim would have saved him from dying (even) in a famine. And because of this deed it was decreed that his seed would be in exile in Egypt under the hand of Pharaoh.
ואחרי ההודאה שגלות מצרים היה בהשגחה ובגזרה אלהית לא ימלט משנאמר אם שהיה עונש על חטא שעשה אברהם או זרעו.
ואם שיהיה הגלות גזור לא על צד העונש ולא מפני חטא כ"א בסבה אחרת שראתה החכמה האלהית והנני מבאר פה מה שדעתי נוטה בכל אחד מדרכי הדעות האלה מסתלק מהספקות אשר קדמו בשאלה ואומר שאם נודה שהיה גלות מצרים על חטא ועון קודם אין ראוי שנחשבהו בחק אברהם אבינו חלילה לו מעון ושיותר ראוי שניחסהו לשבטי בני יעקב
כי הנה התורה העידה שהם חטאו חטאה גדולה בשנאתם חנם את יוסף אחיהם ובמה שהתנכלו אותו להמיתו כשהלך לדרוש שלומם וטובתם ובהשליכם אותו אל הבור ובמה שמכרו אותו למצרים.
אך האמת הוא שיעקב ירד למצרים בעבור יוסף בנו ואליו אמר יתברך (בראשית מ"ו ג') אל תירא מרדה מצרימה וגו' אנכי ארד עמך מצרי' ואנכי אעלך גם עלה ולא זכר לו כלל מבניו ומזרעו לפי שהוא לבד באמת היה נקי מעון והבנים היו נדונים על חטאם.
ואמנם בנימן לפי שנענש שם בלי עון ארז"ל שמת בעטיו של נחש רצו שנענש נטפל עם אחיהם עם היות שלא חטא עמהם כי העולם נדון אחר רובו ועל כיוצא בזה אמרו משנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין טוב לרע.
ואמנם בני השבטים וזרעם נשארו בגלות בסבת אבותיהם וכמאמר הנביא אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו (איכה ה' ז') כי הנה השבטים נכנסו בעצם ובראשונה בגלות ההוא והבנים נשארו אחריהם.
וכבר כתב הרלב"ג בכיוצא בזה היה עונש האבות בעצם ועונש הבנים במקרה למה שנמצאו נטבעים בגלות האבות ונשארו שמה עד תום זמן הגזרה ולפי שהיה משפט האלהי העונש על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים לכן אמר יתברך בעונש הזה ודור רביעי ישובו הנה שהוא מהחוטאי' והגולים כמו שאבאר. הנה נתתי בזה סבת גלות מצרים יותר ישרה מכל הסבות ששערו קדמונינו ז"ל שהיה על עון בני יעקב במכירת יוסף אחיהם בבואו לראות את שלום הצאן ובהיותם רועים בצאן ומכרו לעובדי הצאן ושחטו שעיר עזים מן הצאן ועשו מה שעשו בו והקב"ה המליך את יוסף על עובדי הצאן וכאשר נרצה עונם למדם יתברך לעשות הכפרה דוגמת החטא ולשחוט את הפסח שהוא מן הצאן.
והנה א"כ בצאן חטאו בעובדי הצאן לקו ובצאן נתכפרו.
ודוגמת זה תראה בפרשה כי תוליד בנים שיעד בחטא ובעונש ובגאולה העתידה לבא אחריו
ובזה הדרך הודיע כאן לאברהם שזרעו יהיו בעבדות על חטאם ההוא ולא הודיע' כאן החטא כ"א העונש לפי שכוונתו לבד היתה להודיע זמן ירושת הארץ לא זולת זה.
אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתיים ועשר שנים מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו (בראשית יד, יד)
ושמואל אמר מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה שנאמר במה אדע כי אירשנה (בראשית טו, ח) ורבי יוחנן אמר שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה שנאמר תן לי הנפש והרכוש קח לך (בראשית יד, כא)
Rabbi Abbahu said that Rabbi Elazar said: For what reason was Abraham our Patriarch punished and his children enslaved to Egypt for 210 years? Because he made a draft [angarya] of Torah scholars, as it is stated: “He led forth his trained men, born in his house” (Genesis 14:14). These trained men that he took to war were actually his disciples, who were Torah scholars. And Shmuel said: Because he greatly examined [hifriz] the characteristics of the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “Whereby shall I know that I shall inherit it?” (Genesis 15:8). And Rabbi Yoḥanan said: He was punished because he distanced people from entering under the wings of the Divine Presence, as it is stated that the king of Sodom said to him: “Give me the people and take the goods to yourself” (Genesis 14:21), but Abraham refused to take any goods either. If he had not listened to the king of Sodom and had allowed the people to remain with him, he would have brought the prisoners under the wings of the Divine Presence.
(ג) ויירא משה. כִּפְשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ: דָּאַג לוֹ עַל שֶׁרָאָה בְיִשְׂרָאֵל רְשָׁעִים דֵּלָטוֹרִין, אָמַר, מֵעַתָּה שֶׁמָּא אֵינָם רְאוּיִין לְהִגָּאֵל (שמות רבה א'): (ד) אכן נודע הדבר. כְּמַשְׁמָעוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ, נוֹדַע לִי הַדָּבָר שֶׁהָיִיתִי תָּמֵהַּ עָלָיו, מֶה חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל מִכָּל שִׁבְעִים אֻמּוֹת לִהְיוֹת נִרְדִּים בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, אֲבָל רוֹאֶה אֲנִי שֶׁהֵם רְאוּיִים לְכָךְ (שמות רבה א'):
((3) ויירא משה AND MOSES FEARED — Explain it in its literal sense: he was afraid of Pharaoh. A Midrashic explanation is: he felt distressed because he saw that there were wicked men among the Israelites — common informers. He said: Since this is so (מעתה), perhaps they are not worthy to be delivered from bondage (Midrash Tanchuma, Shemot 10). (4) אכן נדע הדבר SURELY THE THING IS KNOWN — Explain it in its literal sense: the fact that I have killed the Egyptian is known. A Midrashic explanation is: now there is known to me that matter about which I have been puzzled — how has Israel sinned more than all the seventy nations, that they should be oppressed by this crushing servitude? But now I see that they deserve this (Exodus Rabbah 1:30).
וזה כולו להורות כי מה שהיה להם מחוזק הגלות היה רוע מעשיהם סיבה לו, עד שאם היו מתקנים מעשיהם ויתקרבו לה' יתעלה לפי כוחם לא היה להם זה הגלות החזק. ולזאת הסיבה בעינה תמצא שלא התחיל הגלות עד שמת יוסף וכל אחיו, ואף על פי שכבר נגזר שיעבדו בהם ויענו אותם ארבע מאות שנה, כי טוּב הבחירה ינצח זה הסידור, כמו שביארנו ברביעי מספר מלחמות ה' ובביאורנו לספר איוב.
. ומנין אתה אומר, שלא ירדו אבותינו למצרים אלא כדי שיעשה נסים וגבורות, בשביל לקדש את שמו הגדול בעולם? שנא' ויהי בימים הרבים ההם וישמע אלהים את נאקתם, ואומר כי שם ה' אקרא. ומנין שלא הביא המקום פורענות עשר המכות על פרעה ועל מצרים, אלא על שלא קידשו את שמו הגדול בעולם? בתחילת הענין הוא אומר מי ה' אשר אשמע בקולו, ובסוף אמר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים.
And whence is it derived that the L-rd brought the ten plagues upon Pharaoh and Egypt only because they had not sanctified His great name in the world? For in the beginning it is written (Ibid. 5:2) "Who is the L-rd that I should hearken to His voice?" and in the end, (Ibid. 9:27) "The L-rd is the righteous one, and I and my people are the wicked ones."
אמנם מה שאני חושב בו, כי הוא שכבר ראינו שהפליגו רז"ל לשבח ענין הייסורין, ואמרו כל שהקב"ה אוהבו מדכאו ביסורין, והאריכו בזה בהגדות. ואין ספק שיש לשואל שישאל מה תועלת יש בייסורי העה”ז…
אבל עיקר הענין הוא שמפני שיצר לב האדם אינו נכנע מתוך השלוה אלא מתוך הצרה, שהשי"ת מתחסד עם ברואיו כשמביא עליהן ייסורין, שמתוך כך תשש כחו של יצר הרע והם מתרצים לבוראם. ועל הדרך הזה אחשב שיהיו ייסורין של אהבה שהזכירו חז"ל, ואמרו שאם רואה אדם שייסורין באין עליו יפשפש במעשיו, שנאמר נחפשה דרכינו ונחקורה וגו', פשפש ולא מצא יתלה בביטל תורה שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וגו', תלה ולא מצא כידוע שהן ייסורין של אהבה, שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח וגו'.
ומפני זה השי"ת לפעמים מביא לצדיקים ייסורין, אף על פי שלא נכשלו בעבירה, אלא כדי שיוסיפו עוד להתרחק [מענייני העולם] ולהדבק בבוראם.
ולזה אחשב, שלפי שאמר אברהם להקב"ה במה אדע כי אירשנה, והביאו לומר כך מפני שיצטרך לקיום ייעוד הארץ צדקת זרעו כמו שכתבתי, השיבו השי"ת ואמר לו בלשון שאלתו עצמה, ידוע תדע כי יבואו זרעך בשעבוד ועינוי מאפל ומחשך אשר יקרה להם, יצעקו תמיד אלי, (ולזה) [ולא] ימשכו אחר התאוות הגופניות, ולזה יהיו יותר נכונים לאהבה וליראה אותי, וזה מצד שיסבלו מן התלאה ומן האותות והמופתים אשר אחדש על דבר גלותם, ורמז זה באומרו וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי גו', כי במשפטי עליהם יראו את ידי ואת גבורתי.
הנה נראה מבואר שגלות מצרים מצד צרתם ושעבודם מצד מה שראו בו מנפלאות השי"ת ולאהבה אותו, ולזה היו ראויים שתתקיים בהם ייעוד הארץ. וכבר אז"ל בברכות ג' מתנות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתן להם אלא בייסורין ואלו הן תורה וארץ ישראל ועולם הבא.
אלא שהוא יתברך חשב מחשבות, להתם חלאת הזוהמא ההיא בכ"ו דורות, על ידי אופן לידת יצחק וגירותו וגירות יעקב, ואחר כך בכור הברזל במצרים, כמצרף כסף בתוך הכור עד הגו סגים מכסף, כמפורש פרשת תולדות. וכן היה, כי נכנעה ותמרק הזוהמא, וכאשר נטהר והיה כסף צרוף יצא ממצרים ואשר היה סיגי הזוהמה פירשו ומתו בימי החשך, ולא יצאו רק אחד מחמשה או למאן דאמר מחמשים או מחמש מאות או מחמש אלפים.
ואולם תשובה מדויקת יותר לטעם הגלות – גם היא בכוון של משמעות חינוכית – תתגלה לנו אם נעיין בתורה עצמה, באותם הפסוקים שבהם היא מזכירה את גלות מצרים ועבדות מצרים כהנמקה למצוות...
בתורה מנומקות המצוות המגינות על העבד בהזכרת החוויה הממשית אשר עברה על האומה עצמה והיא חרותה על לוח לבם, חווית עבדותם והשפלתם. כן בשביתת העבד בשבת...
על פי פסוקים אלה ורבים אחרים כמותם אפשר אולי לשער, שזהו טעם גלות מצרים בראשית היווצרות האומה, וזהו טעם שבתם בבית עבדים וטעם גזירת גירות ועינוי לפני מתן תורה ולפני בואם לארץ היעוד – שירגישו הם בבשרם מהי עבדות ומהי השפלה, ומהו היות נתון לחמס ולגזל ולשלטון האדם באדם לרע
Finally, both the first exile [the migration of Yaakov and his family to Egypt] and the exile [the destruction of the Second Temple] resulted from קנאה and שנאת חנם. The crucible of exile, through the suffering of oppression, refined and purified all segments of our people, developing in them a sense of equality and brotherhood.