The Mitzva of Sipur Yetzias Mitzrayim

(ג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָעָ֗ם זָכ֞וֹר אֶת־הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר יְצָאתֶ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִ֧יא ה' אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה וְלֹ֥א יֵאָכֵ֖ל חָמֵֽץ׃

Exodus 13:3

(3) And Moses said to the people, “Remember this day, on which you went free from Egypt, the house of bondage, how the LORD freed you from it with a mighty hand: no leavened bread shall be eaten.

שמות י״ג:ח׳

(ח) וְהִגַּדְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹ֑ר בַּעֲב֣וּר זֶ֗ה עָשָׂ֤ה ה' לִ֔י בְּצֵאתִ֖י מִמִּצְרָֽיִם׃

Exodus 13:8

(8) And you shall explain to your son on that day, ‘It is because of what the LORD did for me when I went free from Egypt.’

ספר המצוות, מצוות עשה קנ״ז:א׳

(א) היא שצונו לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר מניסן בתחלת הלילה כפי צחות לשון המספר. וכל מי שיוסיף במאמר ויאריך הדברים בהגדלת מה שעשה לנו השם ומה שעשו לנו המצרים מעול וחמס ואיך לקח השם נקמתנו מהם ולהודות לו יתעלה על כל טוב שגמלנו יהיה יותר טוב כמו שאמרו וכל המאריך לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, והכתוב שבא על הצווי הזה הוא אמרו והגדת לבנך ביום ההוא ובא הפירוש והגדת לבנך יכול מראש חדש תלמוד לומר ביום ההוא אי ביום ההוא יכול מבעוד יום תלמוד לומר בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך כלומר מתחלת הלילה אתה מספר. ולשון מכילתא מכלל שנאמר כי ישאלך בנך יכול אם ישאלך בנך אתה מגיד לו כו' תלמוד לומר והגדת לבנך אע"פ שאינו שואלך, אין לי אלא בזמן שיש לו בן בינו לבין עצמו בינו לבין אחרים מנין תלמוד לומר ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה, רוצה לומר שהוא צוה לזכרו כמו שאמר זכור את יום השבת. וכבר ידעת לשון אמרם ואפילו כלנו חכמים כלנו נבונים כלנו יודעים את התורה כלה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בסוף פסחים. (בא אל פרעה, זמנים הלכות חמץ ומצה פ"ח):

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 157:1

...

ספר החינוך כ״א:א׳

(א) מצות ספור יציאת מצרים - לספר בענין יציאת מצרים בליל ט''ו בניסן, כל אחד כפי צחות לשונו, ולהלל ולשבח לשם יתברך על כל הנסים שעשה לנו שם. שנאמר (שמות יג ח) והגדת לבנך. וכבר פרשו חכמים, (מכילתא בא שם) דמצות הגדה זו הוא בליל ט''ו בניסן בשעת אכילת מצה. ומה שאמר הכתוב לבנך, לאו דוקא בנו, (פסחים קטז, א) אלא אפילו עם כל בריה.

Sefer HaChinukh 21:1

(1) The commandment to recount the exodus from Egypt: To tell about the exodus from Egypt on the night of the fifteenth of Nissan (the first night of Pesach) - each person according to his own power of expression - to laud and to praise God, may He be blessed, for all the miracles He performed for us there, as it is stated (Exodus 13:8), "And you shall tell your son." [Although the verse doesn't specify when this should be done,] the Sages have already explained (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 13:8) that this commandment of retelling is on the night of the fifteenth of Nissan - which is the time of the eating of the matsah. And that which the verse states, "[and you shall tell] your son," [does not mean] exclusively one's son; but rather even with any creature (Pesachim 116a).

משנה תורה, מצוות עשה קנ״ז

(קנז) לספר ביציאת מצריים בלילה הראשון של חג המצות, שנאמר: "והגדת לבנך" (שמות יג,ח).

Mishneh Torah, Positive Mitzvot 157

(157) To relate the story of the Exodus on the first night of Passover. Ex.13.8.

צדקת הצדיק קנ״ד

(א) ‏[קנד] כשם שצריך אדם להאמין בהש"י כך צריך אח"כ להאמין בעצמו. ר"ל שיש להש"י עסק עמו ‏ושאיננו פועל בטל שבין לילה כו' וכחיתו שדה שלאחר מיתתם נאבדו ואינם. רק צריך להאמין כי ‏נפשו ממקור החיים ית"ש והש"י מתענג ומשתעשע בה כשעושת רצונו. וזה פי' ויאמינו בה' ובמשה ‏עבדו פי' משה ר"ל כלל ס"ר נפשות ישראל בדור ההוא האמינו שהש"י חפץ בהם [וממילא ג"כ ‏במשה אשר הוא ממש הם וכמשאז"ל (ב"ב קכא:) שכל זמן שהיו ישראל נזופים לא נתייחד הדבור ‏למשה. וכמ"ש במק"א כי בכל חטאי ישראל חטא ג"כ משה שהוא כללותם כמו בעגל הי' חטא משה ‏בשבירת הלוחות ובאמת הוא דבר תמוה וזר מאוד אפי' לקרוע ס"ת בחמתו ולהשליכה לארץ מכתב ‏יד סופר דעלמא כ"ש הלוחות מכתב ה'. והוא ממש חטא דעגל כמ"ש במק"א וכשנא' לו יישר כחך ‏ששברת ידע כי גם בנ"י כן כמ"ש בע"ז (ה.) בואו ונחזיק טובה לאבותינו כו' ובקברות התאוה א' ‏הצאן ובקר ישחט וכן במי מריבה ובמרגלים הי' חטאי השליחות כמ"ש שלח לך לדעתך ואכמ"ל ‏כולם] ורוצה ומקבל נח"ר מן חלק הטוב שבהם: ‏

Tzidkat HaTzadik 154

...

שמות י״ב:כ״ו-כ״ז

(כו) וְהָיָ֕ה כִּֽי־יֹאמְר֥וּ אֲלֵיכֶ֖ם בְּנֵיכֶ֑ם מָ֛ה הָעֲבֹדָ֥ה הַזֹּ֖את לָכֶֽם׃ (כז) וַאֲמַרְתֶּ֡ם זֶֽבַח־פֶּ֨סַח ה֜וּא לַֽה' אֲשֶׁ֣ר פָּ֠סַח עַל־בָּתֵּ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּמִצְרַ֔יִם בְּנָגְפּ֥וֹ אֶת־מִצְרַ֖יִם וְאֶת־בָּתֵּ֣ינוּ הִצִּ֑יל וַיִּקֹּ֥ד הָעָ֖ם וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ׃

Exodus 12:26-27

(26) And when your children ask you, ‘What do you mean by this rite?’ (27) you shall say, ‘It is the passover sacrifice to the LORD, because He passed over the houses of the Israelites in Egypt when He smote the Egyptians, but saved our houses.’” The people then bowed low in homage.

Yisachar Blinder