Angelic Visions: Comprehensive Sources
Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Share(א) וְשָׂרַי֙ אֵ֣שֶׁת אַבְרָ֔ם לֹ֥א יָלְדָ֖ה ל֑וֹ וְלָ֛הּ שִׁפְחָ֥ה מִצְרִ֖ית וּשְׁמָ֥הּ הָגָֽר׃ (ב) וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֜י אֶל־אַבְרָ֗ם הִנֵּה־נָ֞א עֲצָרַ֤נִי יְהוָה֙ מִלֶּ֔דֶת בֹּא־נָא֙ אֶל־שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֶּ֑נָּה וַיִּשְׁמַ֥ע אַבְרָ֖ם לְק֥וֹל שָׂרָֽי׃ (ג) וַתִּקַּ֞ח שָׂרַ֣י אֵֽשֶׁת־אַבְרָ֗ם אֶת־הָגָ֤ר הַמִּצְרִית֙ שִׁפְחָתָ֔הּ מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים לְשֶׁ֥בֶת אַבְרָ֖ם בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃ (ד) וַיָּבֹ֥א אֶל־הָגָ֖ר וַתַּ֑הַר וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וַתֵּקַ֥ל גְּבִרְתָּ֖הּ בְּעֵינֶֽיהָ׃ (ה) וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֣י אֶל־אַבְרָם֮ חֲמָסִ֣י עָלֶיךָ֒ אָנֹכִ֗י נָתַ֤תִּי שִׁפְחָתִי֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וָאֵקַ֖ל בְּעֵינֶ֑יהָ יִשְׁפֹּ֥ט יְהוָ֖ה בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽיׄךָ׃ (ו) וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־שָׂרַ֗י הִנֵּ֤ה שִׁפְחָתֵךְ֙ בְּיָדֵ֔ךְ עֲשִׂי־לָ֖הּ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑יִךְ וַתְּעַנֶּ֣הָ שָׂרַ֔י וַתִּבְרַ֖ח מִפָּנֶֽיהָ׃ (ז) וַֽיִּמְצָאָ֞הּ מַלְאַ֧ךְ יְהוָ֛ה עַל־עֵ֥ין הַמַּ֖יִם בַּמִּדְבָּ֑ר עַל־הָעַ֖יִן בְּדֶ֥רֶךְ שֽׁוּר׃ (ח) וַיֹּאמַ֗ר הָגָ֞ר שִׁפְחַ֥ת שָׂרַ֛י אֵֽי־מִזֶּ֥ה בָ֖את וְאָ֣נָה תֵלֵ֑כִי וַתֹּ֕אמֶר מִפְּנֵי֙ שָׂרַ֣י גְּבִרְתִּ֔י אָנֹכִ֖י בֹּרַֽחַת׃ (ט) וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה שׁ֖וּבִי אֶל־גְּבִרְתֵּ֑ךְ וְהִתְעַנִּ֖י תַּ֥חַת יָדֶֽיהָ׃ (י) וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה הַרְבָּ֥ה אַרְבֶּ֖ה אֶת־זַרְעֵ֑ךְ וְלֹ֥א יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃ (יא) וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְקָרָ֤את שְׁמוֹ֙ יִשְׁמָעֵ֔אל כִּֽי־שָׁמַ֥ע יְהוָ֖ה אֶל־עָנְיֵֽךְ׃ (יב) וְה֤וּא יִהְיֶה֙ פֶּ֣רֶא אָדָ֔ם יָד֣וֹ בַכֹּ֔ל וְיַ֥ד כֹּ֖ל בּ֑וֹ וְעַל־פְּנֵ֥י כָל־אֶחָ֖יו יִשְׁכֹּֽן׃ (יג) וַתִּקְרָ֤א שֵׁם־יְהוָה֙ הַדֹּבֵ֣ר אֵלֶ֔יהָ אַתָּ֖ה אֵ֣ל רֳאִ֑י כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה הֲגַ֥ם הֲלֹ֛ם רָאִ֖יתִי אַחֲרֵ֥י רֹאִֽי׃ (יד) עַל־כֵּן֙ קָרָ֣א לַבְּאֵ֔ר בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י הִנֵּ֥ה בֵין־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֥ין בָּֽרֶד׃ (טו) וַתֵּ֧לֶד הָגָ֛ר לְאַבְרָ֖ם בֵּ֑ן וַיִּקְרָ֨א אַבְרָ֧ם שֶׁם־בְּנ֛וֹ אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה הָגָ֖ר יִשְׁמָעֵֽאל׃ (טז) וְאַבְרָ֕ם בֶּן־שְׁמֹנִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים בְּלֶֽדֶת־הָגָ֥ר אֶת־יִשְׁמָעֵ֖אל לְאַבְרָֽם׃ (ס)
(1) Sarai, Abram’s wife, had borne him no children. She had an Egyptian maidservant whose name was Hagar. (2) And Sarai said to Abram, “Look, the LORD has kept me from bearing. Consort with my maid; perhaps I shall have a son through her.” And Abram heeded Sarai’s request. (3) So Sarai, Abram’s wife, took her maid, Hagar the Egyptian—after Abram had dwelt in the land of Canaan ten years—and gave her to her husband Abram as concubine. (4) He cohabited with Hagar and she conceived; and when she saw that she had conceived, her mistress was lowered in her esteem. (5) And Sarai said to Abram, “The wrong done me is your fault! I myself put my maid in your bosom; now that she sees that she is pregnant, I am lowered in her esteem. The LORD decide between you and me!” (6) Abram said to Sarai, “Your maid is in your hands. Deal with her as you think right.” Then Sarai treated her harshly, and she ran away from her. (7) An angel of the LORD found her by a spring of water in the wilderness, the spring on the road to Shur, (8) and said, “Hagar, slave of Sarai, where have you come from, and where are you going?” And she said, “I am running away from my mistress Sarai.” (9) And the angel of the LORD said to her, “Go back to your mistress, and submit to her harsh treatment.” (10) And the angel of the LORD said to her, “I will greatly increase your offspring, And they shall be too many to count.” (11) The angel of the LORD said to her further, “Behold, you are with child And shall bear a son; You shall call him Ishmael, For the LORD has paid heed to your suffering. (12) He shall be a wild ass of a man; His hand against everyone, And everyone’s hand against him; He shall dwell alongside of all his kinsmen.” (13) And she called the LORD who spoke to her, “You Are El-roi,” by which she meant, “Have I not gone on seeing after He saw me!” (14) Therefore the well was called Beer-lahai-roi; it is between Kadesh and Bered.— (15) Hagar bore a son to Abram, and Abram gave the son that Hagar bore him the name Ishmael. (16) Abram was eighty-six years old when Hagar bore Ishmael to Abram.
(א) וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה בְּאֵלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם׃ (ב) וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה׃ (ג) וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תַעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ׃ (ד) יֻקַּֽח־נָ֣א מְעַט־מַ֔יִם וְרַחֲצ֖וּ רַגְלֵיכֶ֑ם וְהִֽשָּׁעֲנ֖וּ תַּ֥חַת הָעֵֽץ׃ (ה) וְאֶקְחָ֨ה פַת־לֶ֜חֶם וְסַעֲד֤וּ לִבְּכֶם֙ אַחַ֣ר תַּעֲבֹ֔רוּ כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן עֲבַרְתֶּ֖ם עַֽל־עַבְדְּכֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֵּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃
(1) The LORD appeared to him by the terebinths of Mamre; he was sitting at the entrance of the tent as the day grew hot. (2) Looking up, he saw three men standing near him. As soon as he saw them, he ran from the entrance of the tent to greet them and, bowing to the ground, (3) he said, “My lords, if it please you, do not go on past your servant. (4) Let a little water be brought; bathe your feet and recline under the tree. (5) And let me fetch a morsel of bread that you may refresh yourselves; then go on—seeing that you have come your servant’s way.” They replied, “Do as you have said.”
(א) וַיֹּסִ֙פוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּתְּנֵ֧ם יְהוָ֛ה בְּיַד־פְּלִשְׁתִּ֖ים אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃ (פ) (ב) וַיְהִי֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֧ד מִצָּרְעָ֛ה מִמִּשְׁפַּ֥חַת הַדָּנִ֖י וּשְׁמ֣וֹ מָנ֑וֹחַ וְאִשְׁתּ֥וֹ עֲקָרָ֖ה וְלֹ֥א יָלָֽדָה׃ (ג) וַיֵּרָ֥א מַלְאַךְ־יְהוָ֖ה אֶל־הָאִשָּׁ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֗יהָ הִנֵּה־נָ֤א אַתְּ־עֲקָרָה֙ וְלֹ֣א יָלַ֔דְתְּ וְהָרִ֖ית וְיָלַ֥דְתְּ בֵּֽן׃ (ד) וְעַתָּה֙ הִשָּׁ֣מְרִי נָ֔א וְאַל־תִּשְׁתִּ֖י יַ֣יִן וְשֵׁכָ֑ר וְאַל־תֹּאכְלִ֖י כָּל־טָמֵֽא׃ (ה) כִּי֩ הִנָּ֨ךְ הָרָ֜ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֗ן וּמוֹרָה֙ לֹא־יַעֲלֶ֣ה עַל־רֹאשׁ֔וֹ כִּֽי־נְזִ֧יר אֱלֹהִ֛ים יִהְיֶ֥ה הַנַּ֖עַר מִן־הַבָּ֑טֶן וְה֗וּא יָחֵ֛ל לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃ (ו) וַתָּבֹ֣א הָאִשָּׁ֗ה וַתֹּ֣אמֶר לְאִישָׁהּ֮ לֵאמֹר֒ אִ֤ישׁ הָאֱלֹהִים֙ בָּ֣א אֵלַ֔י וּמַרְאֵ֕הוּ כְּמַרְאֵ֛ה מַלְאַ֥ךְ הָאֱלֹהִ֖ים נוֹרָ֣א מְאֹ֑ד וְלֹ֤א שְׁאִלְתִּ֙יהוּ֙ אֵֽי־מִזֶּ֣ה ה֔וּא וְאֶת־שְׁמ֖וֹ לֹֽא־הִגִּ֥יד לִֽי׃ (ז) וַיֹּ֣אמֶר לִ֔י הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְעַתָּ֞ה אַל־תִּשְׁתִּ֣י ׀ יַ֣יִן וְשֵׁכָ֗ר וְאַל־תֹּֽאכְלִי֙ כָּל־טֻמְאָ֔ה כִּֽי־נְזִ֤יר אֱלֹהִים֙ יִהְיֶ֣ה הַנַּ֔עַר מִן־הַבֶּ֖טֶן עַד־י֥וֹם מוֹתֽוֹ׃ (פ) (ח) וַיֶּעְתַּ֥ר מָנ֛וֹחַ אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר בִּ֣י אֲדוֹנָ֔י אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֞ים אֲשֶׁ֣ר שָׁלַ֗חְתָּ יָבוֹא־נָ֥א עוֹד֙ אֵלֵ֔ינוּ וְיוֹרֵ֕נוּ מַֽה־נַּעֲשֶׂ֖ה לַנַּ֥עַר הַיּוּלָּֽד׃ (ט) וַיִּשְׁמַ֥ע הָאֱלֹהִ֖ים בְּק֣וֹל מָנ֑וֹחַ וַיָּבֹ֣א מַלְאַךְ֩ הָאֱלֹהִ֨ים ע֜וֹד אֶל־הָאִשָּׁ֗ה וְהִיא֙ יוֹשֶׁ֣בֶת בַּשָּׂדֶ֔ה וּמָנ֥וֹחַ אִישָׁ֖הּ אֵ֥ין עִמָּֽהּ׃ (י) וַתְּמַהֵר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה וַתָּ֖רָץ וַתַּגֵּ֣ד לְאִישָׁ֑הּ וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּ֨ה נִרְאָ֤ה אֵלַי֙ הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁר־בָּ֥א בַיּ֖וֹם אֵלָֽי׃ (יא) וַיָּ֛קָם וַיֵּ֥לֶךְ מָנ֖וֹחַ אַחֲרֵ֣י אִשְׁתּ֑וֹ וַיָּבֹא֙ אֶל־הָאִ֔ישׁ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הַאַתָּ֥ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתָּ אֶל־הָאִשָּׁ֖ה וַיֹּ֥אמֶר אָֽנִי׃ (יב) וַיֹּ֣אמֶר מָנ֔וֹחַ עַתָּ֖ה יָבֹ֣א דְבָרֶ֑יךָ מַה־יִּֽהְיֶ֥ה מִשְׁפַּט־הַנַּ֖עַר וּמַעֲשֵֽׂהוּ׃ (יג) וַיֹּ֛אמֶר מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה אֶל־מָנ֑וֹחַ מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־אָמַ֥רְתִּי אֶל־הָאִשָּׁ֖ה תִּשָּׁמֵֽר׃ (יד) מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִגֶּ֨פֶן הַיַּ֜יִן לֹ֣א תֹאכַ֗ל וְיַ֤יִן וְשֵׁכָר֙ אַל־תֵּ֔שְׁתְּ וְכָל־טֻמְאָ֖ה אַל־תֹּאכַ֑ל כֹּ֥ל אֲשֶׁר־צִוִּיתִ֖יהָ תִּשְׁמֹֽר׃ (טו) וַיֹּ֥אמֶר מָנ֖וֹחַ אֶל־מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֑ה נַעְצְרָה־נָּ֣א אוֹתָ֔ךְ וְנַעֲשֶׂ֥ה לְפָנֶ֖יךָ גְּדִ֥י עִזִּֽים׃ (טז) וַיֹּאמֶר֩ מַלְאַ֨ךְ יְהוָ֜ה אֶל־מָנ֗וֹחַ אִם־תַּעְצְרֵ֙נִי֙ לֹא־אֹכַ֣ל בְּלַחְמֶ֔ךָ וְאִם־תַּעֲשֶׂ֣ה עֹלָ֔ה לַיהוָ֖ה תַּעֲלֶ֑נָּה כִּ֚י לֹא־יָדַ֣ע מָנ֔וֹחַ כִּֽי־מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה הֽוּא׃ (יז) וַיֹּ֧אמֶר מָנ֛וֹחַ אֶל־מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה מִ֣י שְׁמֶ֑ךָ כִּֽי־יָבֹ֥א דבריך [דְבָרְךָ֖] וְכִבַּדְנֽוּךָ׃ (יח) וַיֹּ֤אמֶר לּוֹ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וְהוּא־פֶ֛לִאי׃ (ס) (יט) וַיִּקַּ֨ח מָנ֜וֹחַ אֶת־גְּדִ֤י הָעִזִּים֙ וְאֶת־הַמִּנְחָ֔ה וַיַּ֥עַל עַל־הַצּ֖וּר לַֽיהוָ֑ה וּמַפְלִ֣א לַעֲשׂ֔וֹת וּמָנ֥וֹחַ וְאִשְׁתּ֖וֹ רֹאִֽים׃ (כ) וַיְהִי֩ בַעֲל֨וֹת הַלַּ֜הַב מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ הַשָּׁמַ֔יְמָה וַיַּ֥עַל מַלְאַךְ־יְהוָ֖ה בְּלַ֣הַב הַמִּזְבֵּ֑חַ וּמָנ֤וֹחַ וְאִשְׁתּוֹ֙ רֹאִ֔ים וַיִּפְּל֥וּ עַל־פְּנֵיהֶ֖ם אָֽרְצָה׃ (כא) וְלֹא־יָ֤סַף עוֹד֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה לְהֵרָאֹ֖ה אֶל־מָנ֣וֹחַ וְאֶל־אִשְׁתּ֑וֹ אָ֚ז יָדַ֣ע מָנ֔וֹחַ כִּֽי־מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה הֽוּא׃ (כב) וַיֹּ֧אמֶר מָנ֛וֹחַ אֶל־אִשְׁתּ֖וֹ מ֣וֹת נָמ֑וּת כִּ֥י אֱלֹהִ֖ים רָאִֽינוּ׃ (כג) וַתֹּ֧אמֶר ל֣וֹ אִשְׁתּ֗וֹ לוּ֩ חָפֵ֨ץ יְהוָ֤ה לַהֲמִיתֵ֙נוּ֙ לֹֽא־לָקַ֤ח מִיָּדֵ֙נוּ֙ עֹלָ֣ה וּמִנְחָ֔ה וְלֹ֥א הֶרְאָ֖נוּ אֶת־כָּל־אֵ֑לֶּה וְכָעֵ֕ת לֹ֥א הִשְׁמִיעָ֖נוּ כָּזֹֽאת׃ (כד) וַתֵּ֤לֶד הָֽאִשָּׁה֙ בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שִׁמְשׁ֑וֹן וַיִּגְדַּ֣ל הַנַּ֔עַר וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יְהוָֽה׃ (כה) וַתָּ֙חֶל֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה לְפַעֲמ֖וֹ בְּמַחֲנֵה־דָ֑ן בֵּ֥ין צָרְעָ֖ה וּבֵ֥ין אֶשְׁתָּאֹֽל׃ (פ)
(1) The Israelites again did what was offensive to the LORD, and the LORD delivered them into the hands of the Philistines for forty years. (2) There was a certain man from Zorah, of the stock of Dan, whose name was Manoah. His wife was barren and had borne no children. (3) An angel of the LORD appeared to the woman and said to her, “You are barren and have borne no children; but you shall conceive and bear a son. (4) Now be careful not to drink wine or other intoxicant, or to eat anything unclean. (5) For you are going to conceive and bear a son; let no razor touch his head, for the boy is to be a nazirite to God from the womb on. He shall be the first to deliver Israel from the Philistines.” (6) The woman went and told her husband, “A man of God came to me; he looked like an angel of God, very frightening. I did not ask him where he was from, nor did he tell me his name. (7) He said to me, ‘You are going to conceive and bear a son. Drink no wine or other intoxicant, and eat nothing unclean, for the boy is to be a nazirite to God from the womb to the day of his death!’” (8) Manoah pleaded with the LORD. “Oh, my Lord!” he said, “please let the man of God that You sent come to us again, and let him instruct us how to act with the child that is to be born.” (9) God heeded Manoah’s plea, and the angel of God came to the woman again. She was sitting in the field and her husband Manoah was not with her. (10) The woman ran in haste to tell her husband. She said to him, “The man who came to me before has just appeared to me.” (11) Manoah promptly followed his wife. He came to the man and asked him: “Are you the man who spoke to my wife?” “Yes,” he answered. (12) Then Manoah said, “May your words soon come true! What rules shall be observed for the boy?” (13) The angel of the LORD said to Manoah, “The woman must abstain from all the things against which I warned her. (14) She must not eat anything that comes from the grapevine, or drink wine or other intoxicant, or eat anything unclean. She must observe all that I commanded her.” (15) Manoah said to the angel of the LORD, “Let us detain you and prepare a kid for you.” (16) But the angel of the LORD said to Manoah, “If you detain me, I shall not eat your food; and if you present a burnt offering, offer it to LORD.”—For Manoah did not know that he was an angel of the LORD. (17) So Manoah said to the angel of the LORD, “What is your name? We should like to honor you when your words come true.” (18) The angel said to him, “You must not ask for my name; it is unknowable!” (19) Manoah took the kid and the meal offering and offered them up on the rock to the LORD; and a marvelous thing happened while Manoah and his wife looked on. (20) As the flames leaped up from the altar toward the sky, the angel of the LORD ascended in the flames of the altar, while Manoah and his wife looked on; and they flung themselves on their faces to the ground.— (21) The angel of the LORD never appeared again to Manoah and his wife.—Manoah then realized that it had been an angel of the LORD. (22) And Manoah said to his wife, “We shall surely die, for we have seen a divine being.” (23) But his wife said to him, “Had the LORD meant to take our lives, He would not have accepted a burnt offering and meal offering from us, nor let us see all these things; and He would not have made such an announcement to us.” (24) The woman bore a son, and she named him Samson. The boy grew up, and the LORD blessed him. (25) The spirit of the LORD first moved him in the encampment of Dan, between Zorah and Eshtaol.
(כה) וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר׃ (כו) וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵֽאָבְק֖וֹ עִמּֽוֹ׃ (כז) וַיֹּ֣אמֶר שַׁלְּחֵ֔נִי כִּ֥י עָלָ֖ה הַשָּׁ֑חַר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲשַֽׁלֵּחֲךָ֔ כִּ֖י אִם־בֵּרַכְתָּֽנִי׃ (כח) וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו מַה־שְּׁמֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹֽב׃ (כט) וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל׃ (ל) וַיִּשְׁאַ֣ל יַעֲקֹ֗ב וַיֹּ֙אמֶר֙ הַגִּֽידָה־נָּ֣א שְׁמֶ֔ךָ וַיֹּ֕אמֶר לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וַיְבָ֥רֶךְ אֹת֖וֹ שָֽׁם׃ (לא) וַיִּקְרָ֧א יַעֲקֹ֛ב שֵׁ֥ם הַמָּק֖וֹם פְּנִיאֵ֑ל כִּֽי־רָאִ֤יתִי אֱלֹהִים֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים וַתִּנָּצֵ֖ל נַפְשִֽׁי׃
(25) Jacob was left alone. And a man wrestled with him until the break of dawn. (26) When he saw that he had not prevailed against him, he wrenched Jacob’s hip at its socket, so that the socket of his hip was strained as he wrestled with him. (27) Then he said, “Let me go, for dawn is breaking.” But he answered, “I will not let you go, unless you bless me.” (28) Said the other, “What is your name?” He replied, “Jacob.” (29) Said he, “Your name shall no longer be Jacob, but Israel, for you have striven with beings divine and human, and have prevailed.” (30) Jacob asked, “Pray tell me your name.” But he said, “You must not ask my name!” And he took leave of him there. (31) So Jacob named the place Peniel, meaning, “I have seen a divine being face to face, yet my life has been preserved.”
(א) וַיְהִ֣י ׀ בִּשְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֗ה בָּֽרְבִיעִי֙ בַּחֲמִשָּׁ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ וַאֲנִ֥י בְתֽוֹךְ־הַגּוֹלָ֖ה עַל־נְהַר־כְּבָ֑ר נִפְתְּחוּ֙ הַשָּׁמַ֔יִם וָאֶרְאֶ֖ה מַרְא֥וֹת אֱלֹהִֽים׃ (ב) בַּחֲמִשָּׁ֖ה לַחֹ֑דֶשׁ הִ֚יא הַשָּׁנָ֣ה הַחֲמִישִׁ֔ית לְגָל֖וּת הַמֶּ֥לֶךְ יוֹיָכִֽין׃ (ג) הָיֹ֣ה הָיָ֣ה דְבַר־יְ֠הוָה אֶל־יְחֶזְקֵ֨אל בֶּן־בּוּזִ֧י הַכֹּהֵ֛ן בְּאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּ֖ים עַל־נְהַר־כְּבָ֑ר וַתְּהִ֥י עָלָ֛יו שָׁ֖ם יַד־יְהוָֽה׃ (ד) וָאֵ֡רֶא וְהִנֵּה֩ ר֨וּחַ סְעָרָ֜ה בָּאָ֣ה מִן־הַצָּפ֗וֹן עָנָ֤ן גָּדוֹל֙ וְאֵ֣שׁ מִתְלַקַּ֔חַת וְנֹ֥גַֽהּ ל֖וֹ סָבִ֑יב וּמִ֨תּוֹכָ֔הּ כְּעֵ֥ין הַחַשְׁמַ֖ל מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ׃ (ה) וּמִ֨תּוֹכָ֔הּ דְּמ֖וּת אַרְבַּ֣ע חַיּ֑וֹת וְזֶה֙ מַרְאֵֽיהֶ֔ן דְּמ֥וּת אָדָ֖ם לָהֵֽנָּה׃ (ו) וְאַרְבָּעָ֥ה פָנִ֖ים לְאֶחָ֑ת וְאַרְבַּ֥ע כְּנָפַ֖יִם לְאַחַ֥ת לָהֶֽם׃ (ז) וְרַגְלֵיהֶ֖ם רֶ֣גֶל יְשָׁרָ֑ה וְכַ֣ף רַגְלֵיהֶ֗ם כְּכַף֙ רֶ֣גֶל עֵ֔גֶל וְנֹ֣צְצִ֔ים כְּעֵ֖ין נְחֹ֥שֶׁת קָלָֽל׃ (ח) וידו [וִידֵ֣י] אָדָ֗ם מִתַּ֙חַת֙ כַּנְפֵיהֶ֔ם עַ֖ל אַרְבַּ֣עַת רִבְעֵיהֶ֑ם וּפְנֵיהֶ֥ם וְכַנְפֵיהֶ֖ם לְאַרְבַּעְתָּֽם׃ (ט) חֹֽבְרֹ֛ת אִשָּׁ֥ה אֶל־אֲחוֹתָ֖הּ כַּנְפֵיהֶ֑ם לֹא־יִסַּ֣בּוּ בְלֶכְתָּ֔ן אִ֛ישׁ אֶל־עֵ֥בֶר פָּנָ֖יו יֵלֵֽכוּ׃ (י) וּדְמ֣וּת פְּנֵיהֶם֮ פְּנֵ֣י אָדָם֒ וּפְנֵ֨י אַרְיֵ֤ה אֶל־הַיָּמִין֙ לְאַרְבַּעְתָּ֔ם וּפְנֵי־שׁ֥וֹר מֵֽהַשְּׂמֹ֖אול לְאַרְבַּעְתָּ֑ן וּפְנֵי־נֶ֖שֶׁר לְאַרְבַּעְתָּֽן׃ (יא) וּפְנֵיהֶ֕ם וְכַנְפֵיהֶ֥ם פְּרֻד֖וֹת מִלְמָ֑עְלָה לְאִ֗ישׁ שְׁ֚תַּיִם חֹבְר֣וֹת אִ֔ישׁ וּשְׁתַּ֣יִם מְכַסּ֔וֹת אֵ֖ת גְּוִיֹתֵיהֶֽנָה׃ (יב) וְאִ֛ישׁ אֶל־עֵ֥בֶר פָּנָ֖יו יֵלֵ֑כוּ אֶ֣ל אֲשֶׁר֩ יִֽהְיֶה־שָׁ֨מָּה הָר֤וּחַ לָלֶ֙כֶת֙ יֵלֵ֔כוּ לֹ֥א יִסַּ֖בּוּ בְּלֶכְתָּֽן׃ (יג) וּדְמ֨וּת הַחַיּ֜וֹת מַרְאֵיהֶ֣ם כְּגַחֲלֵי־אֵ֗שׁ בֹּֽעֲרוֹת֙ כְּמַרְאֵ֣ה הַלַּפִּדִ֔ים הִ֕יא מִתְהַלֶּ֖כֶת בֵּ֣ין הַחַיּ֑וֹת וְנֹ֣גַהּ לָאֵ֔שׁ וּמִן־הָאֵ֖שׁ יוֹצֵ֥א בָרָֽק׃ (יד) וְהַחַיּ֖וֹת רָצ֣וֹא וָשׁ֑וֹב כְּמַרְאֵ֖ה הַבָּזָֽק׃ (טו) וָאֵ֖רֶא הַחַיּ֑וֹת וְהִנֵּה֩ אוֹפַ֨ן אֶחָ֥ד בָּאָ֛רֶץ אֵ֥צֶל הַחַיּ֖וֹת לְאַרְבַּ֥עַת פָּנָֽיו׃ (טז) מַרְאֵ֨ה הָאוֹפַנִּ֤ים וּמַעֲשֵׂיהֶם֙ כְּעֵ֣ין תַּרְשִׁ֔ישׁ וּדְמ֥וּת אֶחָ֖ד לְאַרְבַּעְתָּ֑ן וּמַרְאֵיהֶם֙ וּמַ֣עֲשֵׂיהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר יִהְיֶ֥ה הָאוֹפַ֖ן בְּת֥וֹךְ הָאוֹפָֽן׃ (יז) עַל־אַרְבַּ֥עַת רִבְעֵיהֶ֖ן בְּלֶכְתָּ֣ם יֵלֵ֑כוּ לֹ֥א יִסַּ֖בּוּ בְּלֶכְתָּֽן׃ (יח) וְגַ֨בֵּיהֶ֔ן וְגֹ֥בַהּ לָהֶ֖ם וְיִרְאָ֣ה לָהֶ֑ם וְגַבֹּתָ֗ם מְלֵאֹ֥ת עֵינַ֛יִם סָבִ֖יב לְאַרְבַּעְתָּֽן׃ (יט) וּבְלֶ֙כֶת֙ הַֽחַיּ֔וֹת יֵלְכ֥וּ הָאוֹפַנִּ֖ים אֶצְלָ֑ם וּבְהִנָּשֵׂ֤א הַֽחַיּוֹת֙ מֵעַ֣ל הָאָ֔רֶץ יִנָּשְׂא֖וּ הָאוֹפַנִּֽים׃ (כ) עַ֣ל אֲשֶׁר֩ יִֽהְיֶה־שָּׁ֨ם הָר֤וּחַ לָלֶ֙כֶת֙ יֵלֵ֔כוּ שָׁ֥מָּה הָר֖וּחַ לָלֶ֑כֶת וְהָאוֹפַנִּ֗ים יִנָּשְׂאוּ֙ לְעֻמָּתָ֔ם כִּ֛י ר֥וּחַ הַחַיָּ֖ה בָּאוֹפַנִּֽים׃ (כא) בְּלֶכְתָּ֣ם יֵלֵ֔כוּ וּבְעָמְדָ֖ם יַֽעֲמֹ֑דוּ וּֽבְהִנָּשְׂאָ֞ם מֵעַ֣ל הָאָ֗רֶץ יִנָּשְׂא֤וּ הָאֽוֹפַנִּים֙ לְעֻמָּתָ֔ם כִּ֛י ר֥וּחַ הַחַיָּ֖ה בָּאוֹפַנִּֽים׃ (כב) וּדְמ֞וּת עַל־רָאשֵׁ֤י הַחַיָּה֙ רָקִ֔יעַ כְּעֵ֖ין הַקֶּ֣רַח הַנּוֹרָ֑א נָט֥וּי עַל־רָאשֵׁיהֶ֖ם מִלְמָֽעְלָה׃ (כג) וְתַ֙חַת֙ הָרָקִ֔יעַ כַּנְפֵיהֶ֣ם יְשָׁר֔וֹת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחוֹתָ֑הּ לְאִ֗ישׁ שְׁתַּ֤יִם מְכַסּוֹת֙ לָהֵ֔נָּה וּלְאִ֗ישׁ שְׁתַּ֤יִם מְכַסּוֹת֙ לָהֵ֔נָּה אֵ֖ת גְּוִיֹּתֵיהֶֽם׃ (כד) וָאֶשְׁמַ֣ע אֶת־ק֣וֹל כַּנְפֵיהֶ֡ם כְּקוֹל֩ מַ֨יִם רַבִּ֤ים כְּקוֹל־שַׁדַּי֙ בְּלֶכְתָּ֔ם ק֥וֹל הֲמֻלָּ֖ה כְּק֣וֹל מַחֲנֶ֑ה בְּעָמְדָ֖ם תְּרַפֶּ֥ינָה כַנְפֵיהֶֽן׃ (כה) וַיְהִי־ק֕וֹל מֵעַ֕ל לָרָקִ֖יעַ אֲשֶׁ֣ר עַל־רֹאשָׁ֑ם בְּעָמְדָ֖ם תְּרַפֶּ֥ינָה כַנְפֵיהֶֽן׃ (כו) וּמִמַּ֗עַל לָרָקִ֙יעַ֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־רֹאשָׁ֔ם כְּמַרְאֵ֥ה אֶֽבֶן־סַפִּ֖יר דְּמ֣וּת כִּסֵּ֑א וְעַל֙ דְּמ֣וּת הַכִּסֵּ֔א דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם עָלָ֖יו מִלְמָֽעְלָה׃ (כז) וָאֵ֣רֶא ׀ כְּעֵ֣ין חַשְׁמַ֗ל כְּמַרְאֵה־אֵ֤שׁ בֵּֽית־לָהּ֙ סָבִ֔יב מִמַּרְאֵ֥ה מָתְנָ֖יו וּלְמָ֑עְלָה וּמִמַּרְאֵ֤ה מָתְנָיו֙ וּלְמַ֔טָּה רָאִ֙יתִי֙ כְּמַרְאֵה־אֵ֔שׁ וְנֹ֥גַֽהּ ל֖וֹ סָבִֽיב׃ (כח) כְּמַרְאֵ֣ה הַקֶּ֡שֶׁת אֲשֶׁר֩ יִֽהְיֶ֨ה בֶעָנָ֜ן בְּי֣וֹם הַגֶּ֗שֶׁם כֵּ֣ן מַרְאֵ֤ה הַנֹּ֙גַהּ֙ סָבִ֔יב ה֕וּא מַרְאֵ֖ה דְּמ֣וּת כְּבוֹד־יְהוָ֑ה וָֽאֶרְאֶה֙ וָאֶפֹּ֣ל עַל־פָּנַ֔י וָאֶשְׁמַ֖ע ק֥וֹל מְדַבֵּֽר׃ (ס)
(1) In the thirtieth year, on the fifth day of the fourth month, when I was in the community of exiles by the Chebar Canal, the heavens opened and I saw visions of God. (2) On the fifth day of the month—it was the fifth year of the exile of King Jehoiachin— (3) the word of the LORD came to the priest Ezekiel son of Buzi, by the Chebar Canal, in the land of the Chaldeans. And the hand of the LORD came upon him there. (4) I looked, and lo, a stormy wind came sweeping out of the north—a huge cloud and flashing fire, surrounded by a radiance; and in the center of it, in the center of the fire, a gleam as of amber. (5) In the center of it were also the figures of four creatures. And this was their appearance: They had the figures of human beings. (6) However, each had four faces, and each of them had four wings; (7) the legs of each were [fused into] a single rigid leg, and the feet of each were like a single calf’s hoof; and their sparkle was like the luster of burnished bronze. (8) They had human hands below their wings. The four of them had their faces and their wings on their four sides. (9) Each one’s wings touched those of the other. They did not turn when they moved; each could move in the direction of any of its faces. (10) Each of them had a human face [at the front]; each of the four had the face of a lion on the right; each of the four had the face of an ox on the left; and each of the four had the face of an eagle [at the back]. (11) Such were their faces. As for their wings, they were separated: above, each had two touching those of the others, while the other two covered its body. (12) And each could move in the direction of any of its faces; they went wherever the spirit impelled them to go, without turning when they moved. (13) Such then was the appearance of the creatures. With them was something that looked like burning coals of fire. This fire, suggestive of torches, kept moving about among the creatures; the fire had a radiance, and lightning issued from the fire. (14) Dashing to and fro [among] the creatures was something that looked like flares. (15) As I gazed on the creatures, I saw one wheel on the ground next to each of the four-faced creatures. (16) As for the appearance and structure of the wheels, they gleamed like beryl. All four had the same form; the appearance and structure of each was as of two wheels cutting through each other. (17) And when they moved, each could move in the direction of any of its four quarters; they did not veer when they moved. (18) Their rims were tall and frightening, for the rims of all four were covered all over with eyes. (19) And when the creatures moved forward, the wheels moved at their sides; and when the creatures were borne above the earth, the wheels were borne too. (20) Wherever the spirit impelled them to go, they went—wherever the spirit impelled them—and the wheels were borne alongside them; for the spirit of the creatures was in the wheels. (21) When those moved, these moved; and when those stood still, these stood still; and when those were borne above the earth, the wheels were borne alongside them—for the spirit of the creatures was in the wheels. (22) Above the heads of the creatures was a form: an expanse, with an awe-inspiring gleam as of crystal, was spread out above their heads. (23) Under the expanse, each had one pair of wings extended toward those of the others; and each had another pair covering its body. (24) When they moved, I could hear the sound of their wings like the sound of mighty waters, like the sound of Shaddai, a tumult like the din of an army. When they stood still, they would let their wings droop. (25) From above the expanse over their heads came a sound. When they stood still, they would let their wings droop. (26) Above the expanse over their heads was the semblance of a throne, in appearance like sapphire; and on top, upon this semblance of a throne, there was the semblance of a human form. (27) From what appeared as his loins up, I saw a gleam as of amber—what looked like a fire encased in a frame; and from what appeared as his loins down, I saw what looked like fire. There was a radiance all about him. (28) Like the appearance of the bow which shines in the clouds on a day of rain, such was the appearance of the surrounding radiance. That was the appearance of the semblance of the Presence of the LORD. When I beheld it, I flung myself down on my face. And I heard the voice of someone speaking.
(א) בִּשְׁנַת־מוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ עֻזִּיָּ֔הוּ וָאֶרְאֶ֧ה אֶת־אֲדֹנָ֛י יֹשֵׁ֥ב עַל־כִּסֵּ֖א רָ֣ם וְנִשָּׂ֑א וְשׁוּלָ֖יו מְלֵאִ֥ים אֶת־הַהֵיכָֽל׃ (ב) שְׂרָפִ֨ים עֹמְדִ֤ים ׀ מִמַּ֙עַל֙ ל֔וֹ שֵׁ֧שׁ כְּנָפַ֛יִם שֵׁ֥שׁ כְּנָפַ֖יִם לְאֶחָ֑ד בִּשְׁתַּ֣יִם ׀ יְכַסֶּ֣ה פָנָ֗יו וּבִשְׁתַּ֛יִם יְכַסֶּ֥ה רַגְלָ֖יו וּבִשְׁתַּ֥יִם יְעוֹפֵֽף׃ (ג) וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ׃ (ד) וַיָּנֻ֙עוּ֙ אַמּ֣וֹת הַסִּפִּ֔ים מִקּ֖וֹל הַקּוֹרֵ֑א וְהַבַּ֖יִת יִמָּלֵ֥א עָשָֽׁן׃ (ה) וָאֹמַ֞ר אֽוֹי־לִ֣י כִֽי־נִדְמֵ֗יתִי כִּ֣י אִ֤ישׁ טְמֵֽא־שְׂפָתַ֙יִם֙ אָנֹ֔כִי וּבְתוֹךְ֙ עַם־טְמֵ֣א שְׂפָתַ֔יִם אָנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֑ב כִּ֗י אֶת־הַמֶּ֛לֶךְ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת רָא֥וּ עֵינָֽי׃ (ו) וַיָּ֣עָף אֵלַ֗י אֶחָד֙ מִן־הַשְּׂרָפִ֔ים וּבְיָד֖וֹ רִצְפָּ֑ה בְּמֶ֨לְקַחַ֔יִם לָקַ֖ח מֵעַ֥ל הַמִּזְבֵּֽחַ׃ (ז) וַיַּגַּ֣ע עַל־פִּ֔י וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה נָגַ֥ע זֶ֖ה עַל־שְׂפָתֶ֑יךָ וְסָ֣ר עֲוֺנֶ֔ךָ וְחַטָּאתְךָ֖ תְּכֻפָּֽר׃ (ח) וָאֶשְׁמַ֞ע אֶת־ק֤וֹל אֲדֹנָי֙ אֹמֵ֔ר אֶת־מִ֥י אֶשְׁלַ֖ח וּמִ֣י יֵֽלֶךְ־לָ֑נוּ וָאֹמַ֖ר הִנְנִ֥י שְׁלָחֵֽנִי׃
(1) In the year that King Uzziah died, I beheld my Lord seated on a high and lofty throne; and the skirts of His robe filled the Temple. (2) Seraphs stood in attendance on Him. Each of them had six wings: with two he covered his face, with two he covered his legs, and with two he would fly. (3) And one would call to the other, “Holy, holy, holy! The LORD of Hosts! His presence fills all the earth!” (4) The doorposts would shake at the sound of the one who called, and the House kept filling with smoke. (5) I cried, “Woe is me; I am lost! For I am a man of unclean lips And I live among a people Of unclean lips; Yet my own eyes have beheld The King LORD of Hosts.” (6) Then one of the seraphs flew over to me with a live coal, which he had taken from the altar with a pair of tongs. (7) He touched it to my lips and declared, “Now that this has touched your lips, Your guilt shall depart And your sin be purged away.” (8) Then I heard the voice of my Lord saying, “Whom shall I send? Who will go for us?” And I said, “Here am I; send me.”
דָּרַשׁ רַבִּי סִימַאי: בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל ״נַעֲשֶׂה״ לְ״נִשְׁמָע״ בָּאוּ שִׁשִּׁים רִיבּוֹא שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל קָשְׁרוּ לוֹ שְׁנֵי כְתָרִים, אֶחָד כְּנֶגֶד ״נַעֲשֶׂה״ וְאֶחָד כְּנֶגֶד ״נִשְׁמָע״. וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, יָרְדוּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים רִיבּוֹא מַלְאֲכֵי חַבָּלָה וּפֵירְקוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב״. אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: בְּחוֹרֵב טָעֲנוּ, בְּחוֹרֵב פֵּרְקוּ. בְּחוֹרֵב טָעֲנוּ — כְּדַאֲמַרַן, בְּחוֹרֵב פֵּרְקוּ — דִּכְתִיב: ״וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְכוּלָּן זָכָה מֹשֶׁה וּנְטָלָן. דִּסְמִיךְ לֵיהּ: ״וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן לָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפְדוּיֵי ה׳ יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם״ — שִׂמְחָה שֶׁמֵּעוֹלָם עַל רֹאשָׁם.
Rabbi Simai taught: When Israel accorded precedence to the declaration “We will do” over the declaration “We will hear,” 600,000 ministering angels came and tied two crowns to each and every member of the Jewish people, one corresponding to “We will do” and one corresponding to “We will hear.” And when the people sinned with the Golden Calf, 1,200,000 angels of destruction descended and removed them from the people, as it is stated in the wake of the sin of the Golden Calf: “And the children of Israel stripped themselves of their ornaments from Mount Horeb onward” (Exodus 33:6). Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: At Horeb they put on their ornaments, and at Horeb they removed them. The source for this is: At Horeb they put them on, as we have said; at Horeb they removed them, as it is written: “And the children of Israel stripped themselves of their ornaments from Mount Horeb.” Rabbi Yoḥanan said: And Moses merited all of these crowns and took them. What is the source for this? Because juxtaposed to this verse, it is stated: “And Moses would take the tent [ohel]” (Exodus 33:7). The word ohel is interpreted homiletically as an allusion to an aura or illumination [hila]. Reish Lakish said: In the future, the Holy One, Blessed be He, will return them to us, as it is stated: “And the ransomed of the Lord shall return, and come with singing unto Zion, and everlasting joy shall be upon their heads” (Isaiah 35:10). The joy that they once had will once again be upon their heads.
שִׁנּוּי שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים עַל שֵׁם מַעֲלָתָם הוּא. וּלְפִיכָךְ נִקְרָאִים חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וְהֵם לְמַעְלָה מִן הַכּל וְאוֹפַנִּים וְאֶרְאֶלִּים וְחַשְׁמַלִּים וּשְׂרָפִים וּמַלְאָכִים וֵאלֹהִים וּבְנֵי אֱלֹהִים וּכְרוּבִים וְאִישִׁים. כָּל אֵלּוּ עֲשָׂרָה הַשֵּׁמוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ בָּהֶן הַמַּלְאָכִים עַל שֵׁם עֶשֶׂר מַעֲלוֹת שֶׁלָּהֶן הֵן, וּמַעֲלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה אֶלָּא מַעֲלַת הָאֵל בָּרוּךְ הוּא הִיא מַעֲלַת הַצּוּרָה שֶׁנִּקְרֵאת חַיּוֹת. לְפִיכָךְ נֶאֱמַר בַּנְּבוּאָה שֶׁהֵן תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וּמַעֲלָה עֲשִׂירִית הִיא מַעֲלַת הַצּוּרָה שֶׁנִּקְרֵאת אִישִׁים וְהֵם הַמַּלְאָכִים הַמְדַבְּרִים עִם הַנְּבִיאִים וְנִרְאִים לָהֶם בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה. לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ אִישִׁים שֶׁמַּעֲלָתָם קְרוֹבָה לְמַעֲלַת דַּעַת בְּנֵי אָדָם:
The variety of names that the angels bear has reference to the difference in their rank. They are called Hayoth Hakodesh—these are the highest; Ophanim, Erelim, Hashmalim, Seraphim. Malachim: Elohim, Bene Elohim, Cherubim and Ishim. These ten names, by which the angels are called, correspond to their ten degrees. The highest rank, above which there is no degree higher but that of God, blessed be He, is that of the form called Hayoth. In the prophetic literature it is therefore said that the Hayoth are beneath the Throne of Glory. To the tenth degree, belongs the form of those termed Ishim. They are the angels that commune with the prophets and appear to them in the prophetic vision. They are called Ishim (individuals, men), because their rank approximates to that of the intelligence of human beings.
וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה וגו' (במדבר ב, ג), הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ וגו', בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַרְבַּע רוּחוֹת לָעוֹלָם, מִזְרָח מַעֲרָב צָפוֹן וְדָרוֹם. מִזְרָח, מִשָּׁם הָאוֹר יוֹצֵא לָעוֹלָם. מַעֲרָב, אוֹצְרוֹת שֶׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד וְקוֹר וָחֹם יוֹצְאִין לָעוֹלָם. דָּרוֹם, טַלְלֵי בְּרָכָה וְגִשְׁמֵי בְּרָכָה יוֹצְאִין לָעוֹלָם. צָפוֹן, מִשָּׁם הַחשֶׁךְ יוֹצֵא לָעוֹלָם. וּכְשֵׁם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, כָּךְ סִבֵּב לַכִּסֵּא אַרְבַּע חַיּוֹת, וּלְמַעְלָה מִכֻּלָּם כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וּכְנֶגְדָן סִדֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַדְּגָלִים לְמשֶׁה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא משֶׁה מִזְרָח שֶׁמִּמֶּנּוּ אוֹר יוֹצֵא לָעוֹלָם, יִהְיֶה כְּנֶגְדוֹ יְהוּדָה שֶׁהוּא בַּעַל מְלוּכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה וגו'. וְעָלָיו שֵׁבֶט יִשָֹּׂשכָר שֶׁהוּא בַּעַל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א יב, לג): וּמִבְּנֵי יִשָֹּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר ב, ה): וְהַחֹנִים עָלָיו מַטֵּה יִשָֹּׂשכָר וגו'. וְעָלָיו זְבוּלוּן שֶׁהוּא בַּעַל עֲשִׁירוּת, כְּמָה דִכְתִיב (בראשית מט, יג): זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים וגו', וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר ב, ז): מַטֵּה זְבוּלֻן וגו'. (במדבר ב, ט): כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה יְהוּדָה רִאשֹׁנָה יִסָּעוּ, שֶׁכֵּן הַתּוֹרָה נִקְרֵאת רֹאשׁ (משלי ח, כג): מֵעוֹלָם נִסַּכְתִּי מֵרֹאשׁ, וְאוֹמֵר (קהלת ז, יב): כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף. וְאוֹמֵר (מיכה ב, יג): וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה' בְּרֹאשָׁם. אַתְּ מוֹצֵא בְּכָל מָקוֹם יְהוּדָה תְּחִלָּה לַחֲנָיָה, דֶּגֶל יְהוּדָה תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַחֹנִים קֵדְמָה וגו', תְּחִלָּה לַנְּסִיעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ב, ט): רִאשֹׁנָה יִסָּעוּ. לַקָּרְבָּנוֹת יְהוּדָה תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ז, יב): וַיְהִי הַמַּקְרִיב וגו'. לַמִּלְחָמָה יְהוּדָה תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים א, א ב): מִי יַעֲלֶה לָנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה, וַיֹּאמֶר ה' יְהוּדָה יַעֲלֶה. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שופטים א כ, יח): וַיֹּאמֶר ה' יְהוּדָה יַעֲלֶה בַּתְּחִלָּה. וּכְשֶׁיָּבוֹא הַמְּבַשֵֹּׂר יְהוּדָה מִתְבַּשֵֹּׂר תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (נחום ב, א): עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵֹּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם חָגִי יְהוּדָה חַגַּיִךְ, הֲרֵי מִן הַמִּזְרָח. וְדָרוֹם טַלְלֵי בְּרָכָה וְגִשְׁמֵי בְּרָכָה יוֹצְאִין מִמֶּנּוּ לָעוֹלָם, יְהִי כְּנֶגְדוֹ שֵׁבֶט רְאוּבֵן שֶׁהוּא בַּעַל תְּשׁוּבָה, וּתְשׁוּבָה מִדָּה טוֹבָה, וְרַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאִים עַל הַבְּרִיּוֹת בְּשָׁעָה שֶׁהֵם עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ב, י): דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה וגו'. וְעָלָיו גָּד שֶׁהוּא בַּעַל גְּדוּד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, יט): גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ, רְאוּבֵן בַּתְּשׁוּבָה, וְגָד בַּגְּבוּרָה, וְשִׁמְעוֹן בָּאֶמְצַע לְכַפֵּר עָלָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ב, יב טז): וְהַחֹנִם עָלָיו מַטֵּה שִׁמְעוֹן וגו' וּמַטֵּה גָד וגו' כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה רְאוּבֵן וגו' וּשְׁנִיִּם יִסָּעוּ, שֶׁהַתְּשׁוּבָה שְׁנִיָּה הִיא לַתּוֹרָה. לְאַחַר שֶׁהָיוּ נוֹסְעִים אֵלּוּ שְׁנֵי דְגָלִים הָיוּ הַלְוִיִּם נוֹסְעִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ב, יז): וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד מַחֲנֵה הַלְוִיִּם וגו'. מַעֲרָב אוֹצְרוֹת שֶׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד וְקוֹר וָחֹם, וּכְנֶגְדָן אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִין וּמְנַשֶּׁה, וּמִי יַעֲמֹד לִפְנֵי שֶׁלֶג וּבָרָד, אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וּבִנְיָמִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ, ג): לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ, וּשְׁכִינָה לְעוֹלָם בַּמַּעֲרָב, בִּגְבוּל בִּנְיָמִין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, יב): לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ב, יח כד): דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם יָמָּה וגו' וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה וגו' וּמַטֵּה בִנְיָמִן וְנָשִׂיא וגו' כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה וגו' וּשְׁלִשִׁים יִסָּעוּ, נָאָה לַתּוֹרָה וְלַתְּשׁוּבָה, גְּבוּרָה, כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר אָדָם בַּתּוֹרָה וְיִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ. צָפוֹן, מִשָּׁם הַחשֶׁךְ יוֹצֵא לָעוֹלָם וּכְנֶגְדָּן שֵׁבֶט דָּן, לָמָּה, שֶׁהוּא הֶחְשִׁיךְ הָעוֹלָם בַּעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁעָשָׂה יָרָבְעָם שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב, וַעֲבוֹדָה זָרָה חשֶׁךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כט, טו): וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם, וְחָזַר יָרָבְעָם עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ אֶלָּא שֵׁבֶט דָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יב, כח כט): וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וגו' וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן, וּלְכָךְ צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּחֲנֶה דָן בַּצָּפוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ב, כה): דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן צָפֹנָה וגו', וְעָלָיו שֵׁבֶט אָשֵׁר מֵאִיר עַל הַחשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כד): וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ וגו' וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר ב, כז): וְהַחֹנִים עָלָיו מַטֵּה אָשֵׁר. וְעָלָיו נַפְתָּלִי שֶׁהוּא מָלֵא בְּרָכָה כְּדֵי לְפַרְנֵס, כְּמָה דִּכְתִיב (דברים לג, כג): נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וגו', וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר ב, כט לא): וּמַטֵּה נַפְתָּלִי וגו' כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה דָן וגו' לָאַחֲרֹנָה יִסְעוּ לְדִגְלֵיהֶם, שֶׁכָּל מִי שֶׁעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה הוֹלֵךְ לְאָחוֹר וְלֹא לְפָנִים, לְכָךְ נֶאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה, כְּשֵׁם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַרְבַּע רוּחוֹת וּכְנֶגְדָן אַרְבָּעָה דְּגָלִים, אַף כָּךְ סִבֵּב לְכִסְאוֹ אַרְבָּעָה מַלְאָכִים מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל וְאוֹרִיאֵל וּרְפָאֵל. מִיכָאֵל בִּימִינוֹ כְּנֶגֶד רְאוּבֵן, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ מִיכָאֵל, בְּשָׁעָה שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל בַּיָּם פָּתַח משֶׁה בַּשִּׁירָה (שמות טו, יא): מִי כָמוֹךָ וגו', מִשֶּׁסִּיֵּם אֶת הַתּוֹרָה אָמַר (דברים לג, כו): אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן, מִי כָמוֹךָ, אֵין כָּאֵל, הֲרֵי מִיכָאֵל. אוּרִיאֵל מִשְֹּׂמֹאלוֹ כְּנֶגֶד דָּן שֶׁהוּא בַּצָּפוֹן, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אוּרִיאֵל בִּשְׁבִיל תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַפֵּר עָלָיו וּמֵאִיר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס, א): קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ, וְדָוִד אָמַר (תהלים קיח, כז): אֵל ה' וַיָּאֶר לָנוּ, הֲרֵי אוּרִיאֵל. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מיכה ז, ח): כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ ה' אוֹר לִי. גַּבְרִיאֵל מִלְּפָנָיו כְּנֶגֶד מַלְכוּת יְהוּדָה וּמשֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁהָיוּ בַּמִּזְרָח, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ גַּבְרִיאֵל, בִּיהוּדָה כְּתִיב (דברי הימים א ה, ב): כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וגו', וּבְמשֶׁה כְּתִיב (ויקרא א, א): וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה, וּכְתִיב (ישעיה ט, ה): וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר, הֲרֵי גַבְרִיאֵל. רְפָאֵל, כְּנֶגֶד אֶפְרַיִם, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ רְפָאֵל, כְּדֵי לְרַפּאוֹת שִׁבְרוֹ שֶׁל יָרָבְעָם שֶׁיָּצָא מֵאֶפְרַיִם שֶׁהוּא בַּמַּעֲרָב (במדבר יב, יג): אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ, הֲרֵי רְפָאֵל.
כְּשֵׁם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַרְבַּע רוּחוֹת וּכְנֶגְדָן אַרְבָּעָה דְּגָלִים, אַף כָּךְ סִבֵּב לְכִסְאוֹ אַרְבָּעָה מַלְאָכִים מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל וְאוֹרִיאֵל וּרְפָאֵל. מִיכָאֵל בִּימִינוֹ כְּנֶגֶד רְאוּבֵן... אוּרִיאֵל מִשְֹּׂמֹאלוֹ כְּנֶגֶד דָּן שֶׁהוּא בַּצָּפוֹן... גַּבְרִיאֵל מִלְּפָנָיו כְּנֶגֶד מַלְכוּת יְהוּדָה וּמשֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁהָיוּ בַּמִּזְרָח... רְפָאֵל, כְּנֶגֶד אֶפְרַיִם שֶׁהוּא בַּמַּעֲרָב
As the Holy One blessed be He created four winds (directions) and four banners (for Israel's army), so also did He make four angels to surround His Throne—Michael, Gabriel, Uriel and Raphael. Michael is on its right, corresponding to the tribe of Reuben (south)... Uriel on its left, corresponding to the tribe of Dan, which was located in the north ... Gabriel in front, corresponding to the tribe of Judah as well as Moses and Aaron who were in the east; and Raphael in the rear, corresponding to the tribe of Ephraim which was in the west.
בְּשֵׁם יְהֹוָה אֱלֺהֵי יִשְׂרָאֵל
מִימִינִי מִיכָאֵל
וּמִשְּׂ֒מֹאלִי גַבְרִיאֵל
וּמִלְּ֒פָנַי אוֹרִיאֵל
וּמֵאֲחוֹרַי רְפָאֵל
וְעַל רֹאשִי שְׁכִינַת אֵל:
In the Name of Yah, God of Israel:
at my right is Michael,
and at my left Gabriel,
and before me Uriel,
and behind me Raphael,
and above my head, the Presence of Shekhina.
