Ten Sefirot Class 15
עברית

Review

  • The true essence of the differences between the light and the vessel.

  • We have the endless light that comes from the essence comes from the Creator

  • The light does not change is an important concept. If you believe that the light does change, you are already relating yourself to a sinner.

  • When you pray you are not asking the Creator to give it to you, you are asking for help to change yourself, so you can receive what the creator wants to give.

  • Spirituality – changes from inside. Religion (can be closed mindedness) helps transform from outside.

  • The picture of this universe operates with the relationship between humans and the Creator.

When you give, even when you don’t want to give, you have affinity with the Creator, and this is how your life starts to change.

  • Emanator: Creator

  • Emanated/Vessel/Container/Receiver

  • Desire to Receive – exists within the emanated, it is a new form

If the Creator is only giving, how does a receiving force arise when there is no receiving from the Creator, it is only giving:

Something from Nothing

The light going into the container is creating something from something. This is the light.

When the Creator gives you something, you think it’s because of you. However, you need to connect that the Creator because the Creator wants to give it to you. Again, there is no change in the light. We often disconnect from the giver. Tool to connect to something from something is appreciation that allows you to connect to the giver, when you don’t have appreciation, you are connecting to the receiver. Appreciation is not manners; it is for you. When you create a receiving force within you, this creates dis-affinity with the Creator, because the Creator is only giving.

The vessel depends on two factors 1.) being amazed and 2.) desire/how much you want it.

When light goes into the container, it is no longer in the domain of the receiver. It is a different light, then the light that is left the emanator.

Rav Ashlag says, “to remember the light never moves. It doesn’t stop shining, not even for a second.” The Light doesn’t change, even after the tzimzum. The only thing that changes

is your desire and being amazed by it. Are there areas in your life that you do not desire anymore, or not amazed? This can make people feel depressed. If you don’t feel you have what you want in your life, you need be amazed and desire it! Must ignite this force within you. The fulfillment is the same, being amazed and desiring it is the only thing that is

different.

Always connect to the giver, on what they are doing and not what you are receiving.

During the tzimzum, the receiver decreased the desire to receive. When you don’t have what you want it is because your desire and amazement went down.

  • Not allowed to force something onto someone (No coercion in spirituality) if there is an area in your life that is not fulfilled, then you don’t desire it enough.

Do you have something in your life you don’t have now?

  • Your main desire has to be what you want to achieve

  • Make a list of desires and how much are you amazed by the desire?

  • You need to wake up for it to happen, you need to be obsessed with the desire to make it, like many athletes.

  • The light has it ready for you, you desire it because the creator wants to give it to you. The fulfillment always comes before the desire.

  • If couples appreciate each other- they live longer. It allows the soul to stay longer.

Always check your desire levels.

When we look at people, we are looking at different levels of desire and different levels of appreciation.

(א) מבאר אשר מאור א"ס ב"ה המשיך קו אור לעולמות, שנאצלו ונבראו במקום החלל, שנצטמצם. ובו ה' ענינים:

מן אין סוף המשיך קו אור לתוך החלל
והנה אחר הצמצום הנ"ל, אשר אז נשאר מקום החלל ואויר פנוי וריקני באמצע אור הא"ס ממש כנ"ל, הנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שם הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים. ואז המשיך מן אור א"ס, קו א' ישר מן האור העגול שלו מלמעלה למטה, ומשתלשל, ויורד תוך החלל ההוא.

(ב) אין להבין ענין פעולה זו כמשמעותו השטחית ע"ד פעולה אנושית, שמתחילה פעל כך ואח"כ פעל בדרך אחרת ונסתלק מפעולה ראשונה, כי אין לך הגשמה יותר גדולה מזו, כי הוא יתברך אינו בעל מקרה ושינוי ח"ו, וכמ"ש אני הויה לא שניתי וכו', ואע"פ שאין המדובר בעצמותו ית', אלא רק באור המתפשט ממנו, מכל מקום, כיון שאין שינוי ומקרה ותנועה בעצמותו ית' אלא שהוא בעל מנוחה בהחלט, נמצא שמתחייב להיות כך גם באורו המתפשט הימנו כל כמה שלא הגיע לבחינת הנאצל, דהיינו, כל כמה שלא הגיע לבחינת התלבשות בכלים, כי רק אז יצא מכלל עצמותו ית' לבחינת הנאצל המחודש והמקבל הימנו, וכבר ביארנו שכל החידוש הזה, שורה בעיקר על הכלי של הנאצל, דהיינו בחינת ה"רצון לקבל" שישנו בנאצל, שהרצון הזה, אע"פ שהוא רוחני, מ"מ הוא ודאי חידוש צורה והוא "מקרה" כי אינו נוהג בהכרח בעצמותו ית', מה שאין כן באור שנתלבש בו שהוא אינו מחודש, שהרי נמשך מעצמותו ית' בבחינת "יש מן יש". ומכל מקום ענין הפעלת האור העליון במידת הכלי, דהיינו בבחינת מה שהכלי מתפעל ומקבל מהאור העליון, נופל עליו ג"כ בחינת חידוש, שהוא "מקרה" בהכרח כמובן, ותדע שכל החידושים והשתלשלות המדרגות הנ"ל הנה המה עוסקים רק בערך התפעלותו של הכלי וקבלתו מהאור העליון כי זה לבד מקבל השינויים והריבויים. אמנם האור כשהוא לעצמו, נמצא תמיד בבחינת המנוחה המוחלטת, בהיותו מתפשט מעצמותו ית'. והבן זה היטב ותזכור זה בהמשך כל הלימוד בחכמה הזאת בכל מלה ומלה ממש.
ולפי המבואר תבין היטב, כי האור העליון אינו פוסק מלהאיר לנאצלים אפילו לרגע, ואינו נופל ח"ו תחת המקרה והחידוש, אלא, שהוא במצב המנוחה המוחלטת, וכל ענין הצמצום והסתלקות האור האמורים כאן, אינם אמורים אלא רק בערך התפעלותו וקבלתו של הכלי, דהיינו הנקודה האמצעית. פירוש, אע"פ שהאור העליון לא פסק מלהאיר, מ"מ הכלי לא קיבל עתה כלום מהארתו, משום שמיעטה את עצמה, דהיינו שמיעט את ה"רצון לקבל" שבה, דהיינו שלא לקבל בבחינה ד' שהיא נקודה אמצעית ממש, אלא רק בג' הבחינות הקודמות הנמצאות בה, שהרצון לקבל קלוש בהם, והרצון להשפיע שולט שם יותר (כנ"ל אות נ' ד"ה עתה תבין). באופן, שהאור העליון לא נתפעל כלל מן הצמצום, ולא שינה דרכו ח"ו, אלא ממש כמו שמאיר בא"ס ב"ה, כן מאיר גם בעת הצמצום ולאחר הצמצום, ובכל העולמות כולם ואפילו בעולם העשיה, בלי שום הפסק אפילו לרגע, אלא הכלים בעצמם, עושים את כל השינויים הללו, כי אינם מקבלים, אלא לפי מידתם, דהיינו "מידת הרצון לקבל" שבהם, כמבואר.
ומהאמור תבין, אשר מ"ש הרב המשיך מן אור א"ס קו אחד, פירושו, אשר מקום החלל בעצמו, דהיינו, הכלי שנתרוקן מאור א"ס, הנה, הוא עצמו גרם להמשכת הקו מאור א"ס, מסיבת המיעוט, שנתחדש ב"רצון לקבל" שבו. כי שיעור מידת קבלתו עתה מאחר צמצום הבחינה ד' שלו, מכונה בשם קו, דהיינו בערך קבלתו הקודמת בבחינה ד' שמילא את המקום כולו, אבל עתה, שאין לה הרצון לקבל הגדול הזה, אלא רק ג' בחינות הרצון הקודמות, אשר הרצון לקבל קלוש בהן כנ"ל, נבחן כמו שהכלי ההוא אינו מקבל יותר מאור א"ס אלא קו אחד של אור, וכל מקום הכלי נשאר ריק ופנוי מהאור, כי אין האור הדק הזה שמקבל עתה, מספיק למלאות כל מקומו של הכלי, שזה עלה לו מחמת חסרון דבחינה ד' שמיעטה אותו כנ"ל. ונתבאר, אשר האור העליון לא נפסק כלל מסיבת הצמצום, וכן לא נשתנה כלל שימשיך האור בבחינת קו אחד, אלא, כל השינוי הגדול הזה נעשה בסיבת כלי הקבלה שנתמעטו אשר עתה לא יוכלו לקבל מאור א"ס אלא שיעור קטן מאד הנקרא קו, דהיינו לפי מידת רצונו, כי לא ירצה יותר מהמידה ההיא, והבן היטב.