(א) צלא דמהימנותא בו ידובר דרושים לכל חפציהם מענין מצות סוכה ויצורף לזה ענין שמתת בית השואבה וסגולת המצו' להשג' רוה"ק ונק' המאמ' צלא דמהימנות':
אמר הרב הקדוש המפורסים מהר"פ מקארעץ זצק"ל נקרא החג סוכו"ת מלשון סוכ"ה ברוה"ק. ונ"ל דבזה ידוקדק בפסוק חג הסוכו"ת תעשה ל"ך וכו'. לך דייק' שתהא אתה סוכ"ה ברוה"ק ואמר עוד הרב הקדו' הנ"ל דלבעבור זה אנו אומרים זמן שמחתינ"ו בחג הסוכות (עמש"ל במאמר ט') בשביל שהיה בחג הסוכות זמן שואב"ה שמשם היו שואבין רוה"ק עכ"ד. נ"ל כוונתו. שהשכינה אינה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמח"ה כענין והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלקי"ם ונ"ל עוד דלבעבור זה אומרים זמן שמחתינ"ו היינו שהזמן הוא מסוגל לשמח"ה כענין שמח"ת לב אשר הכל' כבר מוכנת ליחודא שלים בשמינ"י עצר"ת והוא בחג בתוך חופתה והכל יודעין כלה וכו' ע"כ סגולת הזמן בעצמו יכול לפעול השגת רו"ח הקוד"ש ואת' תבין:

(ב) עוד אמר הרב הקדוש זצק"ל הנ"ל טעם סגולת רוה"ק בחג הסוכו"ת דייקא כי כל המלאכים והנשמות באים מן יחוד הוי' אדנ' ויש מלאכים ונשמות מן הו"י' ויש מלאכי' ונשמות מן אד"נ' וצריכים להיות כלולים משניהם וכשיעש' (האדם) יחוד הכל יבא רוה"ק עד אין חקר וזהו העיקר לייחד החיבור הנ"ל והנה סוכ"ה בגימטרי' הו"י' אד"נ' כ"ו ה"ס לכך כשמקיימין מצות סוכ"ה יוכל לבוא לידי רו"ח הקוד' עכ"ד. ואומר לך ידידי הנלע"ד המשכיל ע"ד בכתבי מרן האריז"ל מצות סוכ"ה היא בחי' או"ר מקי"ף העליון מן בינ"ה. תשוב"ה עילאי והנה נאמר בתור' ב"פ סכ"ת חסר ופ"א מלא כי ישגו אור מקי"ף אשר יקיף להמשפיע לבדו וישנו אשר יקיף למקבל לבדו ולזה ב"פ סכ"ת חסר. וישנו אשר יקיף לשניהם יחד. סוד וימינו תחבקני. לזה פ"א סוכ"ת מלא סוכ"ה בגימ' הו"י' אד"נ' עיין כ"ז בכתבי מרן ותבין ונ"ל הקטן דהנה בחי' רוח הקודש' לבני מלכים בא מענין אור מקיף אשר יקיף לשניהם יחד הוא סוד החיבוק כי אחר החיבוק הוא דביקות רוח"א ברוח"א ולכך כשמקיימין מצוה סוכ"ה מלא כנ"ל יכולין לבוא לידי רו"ח הקוד"ש הבן: ,לזה תמצא שהיו מתקנים תיקון גדו"ל בשמחת בי"ת השואב"ה שהיו יכולין גם הנשים להיות בשמח"ה זו ולמה כזאת יתקנו שלא יבואו הנשים לעזרה אך הוא הכל דוגמא עליונה רוח הקוד"ש בא מאור המקי"ף הכולל לשניהם. וזה נק' תיקון גדול מבחי' הגדולה וימינ"ו תחבקני ולבעבור זה ג"כ מצות סוכ"ה תשבו כעין תדורו עם בית זו אשתו והנה קשה לי לכאורה. לפי"ז מהראוי היה שגם הנשים בפ"ע יתחייבו במצו' זו. כיון שישנו אור מקי"ף מיוחד למקבל לבד וכמש"ל דברי מרן. אבל לדעתי הצעירה י"ל דאעפ"כ הכל יתייחס להמקדש ישראל והזמני' כי תיכף בשעת הקידושי"ן נותן החתן להכלה אור מקי"ף משלו תיכף מיוחדת לו ונאסר' וכו' מכש"כ אחר החופ' והיחוד יתחייב בשאר' כסות' וכו' זה מה שנ"ל והשם הטוב יכפר וכל דברינו בדרך אפשר כאשר כתבתי כ"פ ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו ,הג"ה וע"פ הדברים תבין היטב למה נק' חג הסוכות לשון רבים ולא חג הסוכ"ה עיין מאמר ט'::

(ג) עוד אמר הרב הקדוש הנ"ל זהו הפירוש סוכ"ה ש"ל לוית"ן מלשון חבור השמו' הנ"ל וז"פ הפסוק ונבאו בניכ"ם ובנותיכ"ם והנה תבין ידיד הקורא ע"פ מש"ל דמבחי' אור מקי"ף הכולל לזו"נ מזה יבא רוח הקוד"ש וע"כ ההבטחה הוא לבני מלאכים. ונבאו בניכ"ם ובנותיכ"ם. הבן הדבר וינעם לך בטוב טעם ודעת ואומר לך עוד את אשר עם לבבי בסוכ"ה של לוית"ן. לוית"ן בגימ' מלכו"ת ותמצא בפרקי שיר' שירת הלוית"ן הוא הודו לי"י כי טוב כי לעולם חסד"ו ונתבא' אצלינו במ"א טעם לאמירת הלויתן שיר הזה היא ע"פ מה שנמצא בכתבי מרן האריז"ל בכוונ' ברכת אבות בשמ"ע גומל חסדים טובים וקונה הכל שה"ס חס"ד בגימ' ע"ב (נק' בזהר ע"ב גשרים) והנה ע"ב מיני חסדים י"ז העליונים הם בסוד טו"ב הגנוז שא"א ליהנו' מהם עדיין עד לעתיד ב"ב ונ"ה התחתונים הם הקנוים ליהנות מהם העולם וז"ש גומ"ל חסדי"ם טובים (החסדי' אשר הם מנין טוב היינו י"ז העליונים המה מוסרים ומובדלים מן העולם והוא מלשון ויגדל הילד ויגמ"ל. היינו שהוסר מיניקת שדי אמו) וקונה הכל (מנין הכ"ל נ"ה המה קנוים אל העולם ע"כ הבנתי מדברי מרן ותתבונן טו"ב כל"ה הס' חס"ד גמור נגמר ונשלם כאשר נמשך הטוב (הנגנז בו טוב"ו) אל הכל"ה ותתבונן לפי"ז שירת הלוית"ן שהוא מוכן לעתיד לבא כשיהי' הייחוד והחיבור ליהנות מכל השלמת החס"ד הנה אומר בשירתו הודו לי"י כי טו"ב יתפרש כ"י מלשון כאשר. רצ"ל כאשר עדיין טוב הוא מיוחד בפ"ע בגניזה רצ"ל בזה"ז ג"כ הודו לי"י כי לעולם חסד"ו כי במהרה יתגלה וישתל' כל שיעור קומת חס"ד ליהנות ממנו כל באי עולם כשיהי' יחודא שלים טו"ב כל"ח כנ"ל: ,והנה מעין השלמת החס"ד הוא בחי' שמינ"י עצר"ת שאל מאי דבעי ויהיב לי' בתורת חס"ד גמור מבלי טעם כי אמר החכם אין טע"ם ברצו"ן היינו בהמשכת הרצו"ן והתבונן מ"ש דוד סוד המלכו"ת בהספדו על יונתן בן שאול (שהי' בו נשמת משיח בן יוסף שאמר לדוד אנכי אהי' לך למשנה והס' יסוד יוסף המשפיע) נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים והנה יש לדקדק דהל"ל נפאלתה אהבתי לך מאהבת וכו' וג"כ לא יתכן לקדוש י"י כמוהו להמשיל ולהדמות אהבת צדיק לאהבת נשים וראיתי להרב הגדול בעל צרו"ר המו"ר פי' זה המאמר נפלאת' אהבתך לי (היינו אהבתך שאהבת אותי הוא בדרך פלא שידעת שמגיע לך חסרון על ידי שמלכותך תבא אלי ועכ"ז גדלה אהבתך אלי. והנה הוא) מאהבת נשים היינו מסוג אהבת נשים כי מה שהאדם אוהב את הנשים הוא ג"כ בדרך פלא ביודעו שהיא מכחשת כחו וחילו ומתחלש על ידה ועכ"ז רודף אחרי' ומבקש אהבת'. ובזה יונח לך הדקדוקי' שדקדקנו לעיל כי תגדל ביותר אהב' המשפיע אל המקבל. כי יותר ממה שהעגל רוצה וכו' והנה הרב הנ"ל דבר בקדשו בדרך פשט אבל סוד י"י ליראיו אהבת היסוד המשפיע למלכו"ת הוא בדרך פלא ממקום פל"א העליו"ן מקום הרצו"ן אין טעם ברצו"ן הבן הדבר ומעתה תתבונן ג"כ סוכ"ה של לוית"ן לשון חיבור. הבן מאד:

(ד) עוד אמר הרב הקדוש הנ"ל סוכ"ה נוטריקון סומ"ך. ועוז"ר כ"ל הנופלים וכו' וכל מי שמשפיל עצמו כאלו נופל הקב"ה עוזרו ומעמידו ומחזיקו ביד ימינ"ו וזה דוקא למי שהוא בעיניו חשוב כאין כדאיתא בגמ' מי שמשפיל עצמו הקב"ה מגביהו עכ"ד תתבונן הדבר סוכת דוד הנופלת הקב"ה מחזיק ביד ימינו סוד וימינ"ו תחבקני ומי שהוא חשוב בעיניו כאי"ן. אין ה"ס הרצון העליון מבלי טעם כי אין טעם ברצון וה"ס מאין יבא עזרי ודי בזה להמבין בשותא דרבנן:

(ה) עוד אמר הקדוש הנ"ל סוכה מלשון שררה ונסיכות ולכן אנו יושבי' בסוכ"ה צל"א דמהימנות"א ורוב סוכות בשווקים וברחובות ואין אנו יריאום משום דבר להראו' מהימנותא שאנו יושבים כנסיכים עלמא דחירות כמאן דנצח קרבא וכלי מלחמתו בידו וכו' ואינו ירא משום אדם עכ"ד ובזה יונח לנו מה שנתקשו הפוסקים על מה שעושין הסוכו' בשווקים וברחוב' לו יהי' שישראל מוחלים אבל חלק הגוים מי ימחול ולפי הנ"ל יונח כיון שאנחנו אז שרים ונסיכים מסוד עלמ"א דחירות אז כל האומות נק' לנו עבדי' מדוגמת ביאת המשיח שמארז"ל כיון דאתי משיח. הכל עבדים לישראל והנה מה שקנ' עבד קנה רבו ע"כ אין חשש לעשות הסוכו' בשווקים וברחובות להורו' סוד הסוכ"ה עלמא דחירות.

(ו) עוד אמר הקדוש הנ"ל. הנה בש"ע חו"מ קיי"ל להלכה בהתחייב אדם א"ע ליתן לאחד מזונת אין הלבושי' בכלל המזונות. אבל התחייב בפרנסה. הלבושים בכלל ואנו יושבים בסוכ"ה זכר לענני כבוד שהיו במדבר בזכות אהר"ן והעננים היו מגהצין את בגד"י ישראל ולכך לא בלו שלמותיהם. והם (הענני' בעצמם כנ"ל) כמו לבושים ולכך טוב לכוין בסוכות (שהוא זכר לעננ"י כבו"ד וגם הוא סוד או"ר מקי"ף מלבוש כנ"ל) שם של ע"ב ונקודו' סגלין תחת כל אות שהוא בגימטרי' (עם הנקודות) שב"ע (כ"ה בכוונות האריז"ל) כי מאחר שאנו עושים זכר לענני' שהם מלבוש"ם כש"כ מזונות רצ"ל אם הש"י מלביש אותנו כש"כ שהתחייב א"ע לזון אותנו) עכ"ד בקצת תוס' ביאיר שכתבתי לפניך: ,ולפ"ז ע"י מצות סוכ"ה אנו ניזונים מכח ק"ל וחומ"ר. אם הקב"ה פורס סוכ"ת של"ם עלינו אור מקיף מלבוש מכש"כ שהוא התחייבות לזון אותנו והנה ק"ו. בתורה שבע"פ הוא המד' הראשונה מן י"ג מדות שהתורה נדרשת מכוון נגד המדה הראשונה מן י"ג מדות של רחמים הוא מדת א"ל. ונ"ל דבזה תמצא טוב טע"ם בכוונת האריז"ל לכוין שם א"ל בצירי והנה שם א"ל מורא על חס"ד כמד"א חס"ר א"ל כל היום כי הש"י מכלכל חיים בחס"ד והנה באים לנו המזונות ע"י ק"ו המעורר מדת א"ל חס"ד בכדי שיזון אותנו בחס"ד אפי' אין לנו זכו' ח"ו וכב' קדם מאמרינו שהק"ו הראשון שבתור' היא מה שנשאו הדשאים ק"ו בעצמן ולמה עשה היוצר בראשי' כן ולא אמר בפירוש למינה"ו עד שיצטרכו להוליד ק"ו והוא להיות הדשאין המזון הראשון שנברא בעולם הנה נתהווה פעילת ברייתן ע"י לימוד ק"ו כדי שיהי' המזון ע"י חס"ד א"ל וע"כ נקראים הדשאים עש"ב הוא שם ע"ב (בגימטרי' רס"ד) בניקוד סגלין נקוד' החס"ד ס"ה בגימ' עש"ב שב"ע (ונתתי עש"ב בשד"ך וכו' ואכלת ושבע"ת) אשר הוא הכוונ' בימי סוכות וענני"ם היו בזכות אהר"ן (איש חס"ד כנ"ל ועיין בכתבי האריז"ל) הוא מברך את ישראל בשלום בגימ' חשמ"ל מלבוש הבן הדבר היטב:

(ז) כיון שבאנו לכלל זה בסוד הסוכ"ה שהוא בחי' אור מקי"ף אדברה וירווח לי להבין במעט קט מה שגילו לנו חז"ל שעתיד הקב"ה לנסות את העכ"ום במצות סוכ"ה ויוציא הקב"ה חמה מנרתיקה. וכ"א יבעט בסוכתו ויצא והקשו בגמ' והלא באופן כזה ישראל נמי פטור כי מצטער פטור מסוכה ומשני ישראל בעוטי מי מבעט עיי"ש כי זה מדרך ישראל הגם שהוא פטור עכ"ז רצונו ומאווייו לקיים מצותיו ית"ש והוא ממילי דחסידי לעשות יותר מהמצטרך בחומרות יתרות גם מה שלא נצטוה משא"כ עכו"ם הגם שבהכרח יבוא לקיים איזה מצו' תהי' עליו כמשא. ולא יעשה רק ההכרח המוטל עליו. וכשיגיע לגבול שיוכל לפטור א"ע ממנה יברח ממנה כבורח מן עבודה קשה: ,והנה מהראוי לתת לב מה הוא השבח אל האדם שעושה מצות ביתרון ובחומרות יותר ממה שנצטו' ואבאר לך דהנה ידוע בכל המדות העליונים בכולם יש אור פנימי ואור מקיף. ואור פנימי הוא מה שאפשר להכלי להגביל בתוכו ושאר האור הגדול שא"א להכלי לסבול תוקף האור נעשה אור מקיף סביב להכלי וכאשר נשפע האור מכלי לכלי שתחתיו הנה האור הפנימי אשר היה יכול להיות מוגבל בהעיל' שוב אינו יכול להיות מוגבל בהעלול ומקבל הכלי של העלול בתוכו מה שיכול להגביל. והאור הגדול ביתו נעש' שוב אור מקי"ף וכ"ה בכל העולמות וכל האורות עד בוא ההשתלשלו' אל נשמת האדם בעוה"ז הנה חלק הנשמ' שיכול' להיות מוגבל בכלי נכנסת תוך הגוף וחלק האור הגדול שא"א לו להיות מוגבל בכלי נעש' אור מקיף אל הגוף. וכבר ידעת כי רוחני' אינו מתחלק ואינו נעתק ממקום למקום רק מתרב' א"כ אור הפנימ"י של האדם הוא רמ"ח איברים כן האו"ר מקי"ף והאיש הישראלי צריך להיות מאיר ע"י המצו' רמ"ח איברים הפנימיים וכן רמ"ח המקיפים וה"ס הבן יקיר לי אפרים וכו' רח"ם ארחמנ"ו וכו' ב"פ רמ"ח וה"ס בדברי רז"ל הרוצה לקבל עליו עול מלכו"ת שלימ"ה כי פעם אחד רמ"ח הוא מספר חצי המלכו"ת וב"פ רמ"ח מספר מלכו"ת שמים שלימ'. הבן: ,והנה ביאת האדם א"ל עוה"ז להאיר רמ"ח איברי נשמות ע"י רמ"ח מעשה המצות שמקיימים בעוה"ז והנה לכל מצו' יש גבול מוגבל אופן עשיית' כהלכותי' זה כשר וזה פסול. אבל דקדוקי המצות מה שכ"א מישראל מדקדק בחומרות לעשותן באופן היותר נאות לזה אין גבול מוגבל כי זה מחמיר בכך וכך וזה מדקדק יותר למשל מצוה מצ"ה הנה גבול המצות הוא לשמור מן חימוץ הן החיטים הן הקמח וכן באפי'. הנה הגבול הוא אם שמר משעת טחינה (לדעת רוב הפוסקים) ובשעת אפי' לא הניח העיס' בלא עסק ח"י מוניטי"ן. ה"ז מצ"ה כשרה למצו' ואם לא שמר משעת טחינ' או הניח העיסה בלא עסק כנ"ל. פסולה למצ"ה הנה זה גבול המצו'. אבל המשכיל המדקדק במצות הש"י באהבה מדקדק לשמור החיטים משעת קצירה (לדעת כמה גדולי פוסקי' כן הוא הלכ' ואינו מצד החומר') ובעסק האפי' לבל תשהה העיס' כרגע והמדקדק יותר מכין לכל מצה כלים אחרים וכדומה חומרות לאין משער. תדע ידידי שכל זה לא דבר ריק הוא ואל תדמה בדעתך שאין זה מן הצורך רק תתבונן אשר כל החומרות ומילי דחסידי בכל המצות מיצרך צריכי מאד לנפש הישראלי לקבלת עול מלכו"ת שמים שלימ' כנ"ל ,הג"ה ולדעתי זהו הלשון המורגל בדברי רז"ל מצו"ת ומע"ט. מצו"ת הם הנעשים בגבול כנ"ל. ומע"ט הם החומרות ומילי דחסידי מבלי גבול כנ"ל : דהנה כל מצוה מיוחדת להאיר איזה אבר באיברי נשמתו הנה ע"י עשיית המצוה בפועל בגבול כפי הדין המוגבל מאיר אור הפנימי של אותו האבר שהאו' הפנימי הוא ג"כ מוגבל בגבול הכלי. וע"י מילי דחסידי והחומרו' שעוש' בהמצות יותר מן הדין המוגבל וזה הוא מבלי גבול (כי כ"א יכול להחמיר ביותר) הנה ע"י מאיר אור המקי"ף שבאתו אבר שהוא ג"כ אינו נגבל בכלי. וכל מה שמדקדק האדם ביותר ומחמיר ביותר באופני עשיית המצוה הוא מאיר ביותר ברחוק את האור מקיף ותדע שע"י הארת אור מקי"ף בורחים כל החיצוני' כמד"א יראו כל עמי הארץ כי שם י"י נקרא עלי"ך (דייקא אור מק"ף את איש הישראלי) וייראו ממך והטעם שמתייראים החיצונ"ם מן או"ר המקי"ף כי הם חיצונים ואין להם מקי"ף בסוד הכתוב והנחש היה ערום ודי בזה למשכיל: ,הג"ה ועפ"ז תבין מ"ש הרב הקדוש מהר"פ הנ"ל זצק"ל. אשר יכול האדם להתבונן המבחן מה בין ישראל לעכו"ם ממנהגיהם דמנהג ישראל דהבגד העליון והנק' טוזלי"ק או אין הו"ל בל"א הוא להם בגד כבוד ולבוש יקר וכשהולך איש נכבד לביה"כ או אפי' אל בית אדם חשוב הולך דוקא מלובש בבגד העליון כי זה כבודו ואצל העכו"ם הוא בהיפך אפי' כשהוא מלובש באיזה בגד עליון שקורין אייביר רו"ק מחמת הקור וכיוצא בהליכתו לבית שרים נכבדים מפשיט מעליו את הבגד העליון. כי הוא להם לחרפה ואמר הרב הקדוש הנ"ל כי זהו הטעם דישראל יש להם אור מקיף וזהו כבודם ותפארתם משא"כ העכו"ם אין להם מקיף וכמש"ל בסוד והנחש הי' ערו"ם. הבן: ,ומעתה בין תבין את אשר לפניך שלא תמצא בכל האומו' מי שיעשה איזה מצו' בדקדוק ובמילי דחסידי אפי' אם תמצא אחד מריבות רבבות שישמור מצות בני נח הנה לא ישמר רק דבר המצטרך בהכרח אבל לא יחמיר בחומרות ובמילי דחסידי בשום אופן כי החומרות מילי דחסידי הם מפאת אור מקיף והעכו"ם אין להם מקיף ע"כ אפילו אם יעשו איזה מצוה יעשו רק בדרך עול ומשא כבד מה שהוא בהכרח לכשימצ' איזה טצדקי לפטור א"ע מן המצה ותהי להם לשמח' ומעתה תבין למה דוקא יהי' הנסיון לאומות במצות סוכ"ה והוא ע"פ מש"ל דמצו' סוכ"ה הוא בחי' או"ר מקיף והנה במצו' הזא' שהוא בחי' אור מקי"ף בזאת יבחנו מה בין ישראל לאוה"ע והנה כאשר יקבלו לעשו' המצו' הזאת הנה הקב"ה יוציא חמה מנרתיק' והנה באמת מצטער פטור מן הסוכ"ה אבל ישראל הגם שהוא פטור אינו מבעט ואינו בורח מן המצוה רק אדרבא מבקש עילא וסיבה לקיים מצותיו בתוספת כי ישראל יש להם או"ר מקי"ף משא"כ העכו"ם הם מסטרא דמסאבות'. והנחש היה ערום אין להם או"ר מקי"ף ומעשיהם גם בעשי"ת המצות הוא רק מה שהוא בהכרח לעול ולמשא ותיכף כשמוצאין עילה וסיבה להפטר מבעטין במצו' ובורחין וזאת היא המבחן הבן הדבר:

(ח) ואנב אודיעך את הנלע"ד מהיכן שמעו רז"ל שהמבחן והנסיון לעתיד מה בין ישראל לבין העכו"ם יהי' במצות סוכ"ה הגם שכל דרשותיהם היו מקובלות אצלם בתורה שבע"פ כ"א כפי מה שקיבל' נשמתו בעמדה בסיני עכ"ז כל דבר בתור' שבע"פ מיבע"ל סמיכו' בתור' שבכת"ב ונ"ל שהיה להם בקבל' זה ברמיזת המסורה נמסר ב"פ ויוד"ע. א' ויוד"ע י"י את אשר לו ב' ויוד"ע בהם את אנשי סוכו"ת רצ"ל ע"י אנשים המקיימי' מצות סוכ"ה ויוד"ע י"י את אשר לו. והוא דבר נחמד ובפרט בהבינך היטב מש"ל שמובן הדבר ע"י מצות סוכ"ה את אשר לו ית"ש ולא לסטרא שאין להם מלבו"ש או"ר מקי"ף וע"כ לא יכולים לקיי' מצות סוכ"ה הרומזת לאור מקיף ומעתה בין והתבונן קבלת חכמינו ז"ל הם אמת ותורתם אמת ברוך שבחר בהם ובמשנתם:

(ט) עפ"י הדרוש הנ"ל תבין ג"כ משארז"ל אמרו מה"ש לפני הקב"ה רבש"ע כתיב בך אשר לא יבא פנים וכו' מפני מה אתה נושא פנים לישראל דכתיב ישא י"י פניו אליך. א"ל הקב"ה וכי לא אשא פנים לישראל אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקים ע"ע עד כזית וכביצה והקושיא עצומה ע"ז דהרי המלאכים רמו קראי אהדדי ומהו התירוץ ע"ז ממ"נ אם מגיע לישראל שכר גדול בעבור דקדוקי' במצות ברהמ"ז. א"כ זה לא מיקרי נשיאות פנים ולמה נאמר ישא י"י פניו אליך. ואם אינו מגיע להם במשקל אל דעות שכר גדול כ"כ ע"ז והקב"ה נותן להם יותר מהחיוב בנשיאות פנים הדרא הקושיא. הא כתיב אשר לא ישא פנים סתם משמע אפי' לישראל (וכבר דברנו בזה באריכות במ"א בפנים שונים. אבל דברי חז"ל נדרשים לכל חפציהם) ולפי הנ"ל יתכן כפשוטו דהמלאכים בראותם איזה מצוה שיארע שמקיים בן נח כמו שמקיימים ישראל לא ניתן להבן נח שכר כ"כ כמו להבן ישראל. וחשבו שהוא כעין נשיאת פנים כדכתיב ישא י"י פניו אליך והקשו הרי כתיב אשר לא ישא פנים סתם ומשמע אפי' לישראל והשיב להם הקב"ה דאינו דומה קיום המצות שישראל עישים בדקדוקי' וחומרות שונות ומבקשי' עילה להעמיס עליהם המצו' גם במה שלא נצטוו ע"כ מגיע אליהם שכר ג"כ יותר מהראוי לערך המצוה המוגבלות בעצמה כפי הדין המוגבל וז"ש ישא י"י פניו אליך. כי בהחשב רק הציוו המוגבלות הנה לא יגיע ע"ז שכר כ"כ והוה כנשיאות פנים אבל באמת אשר לא ישא פנים רק שמגיע להם ג"כ על היתרון שעושים יותר על הצווי משא"כ אוה"ע כנ"ל וז"ש הקב"ה והם מדקדקים ע"ל עצמ"ם כי ע"י היתרון מאירין אור מקיף ע"ל עצמם ממש: ,ומעתה יש להתבונן כיון שכן מנהג ישראל בכל המצות למה בחר השם יתברך להשיב למלאכים דוקא ממצות ברהמ"ז ואפשר לי לומר ע"פ מ"ש התוי"ט בברכות למה בברכת התור' אומרים ברכ"ו את הו"י' (שם החסד והרחמים) ובברהמ"ז אומרים נברך אלקינ"ו שם הדין. ותירץ דהוא משום דהמזון לכל חי הוא שאפי' מצד מד' הדין מהראוי ליתן לבע"ח מזון כיון שהוא ית"ש בראם. משא"כ נתינת התורה הוא מצד החס"ד הגמור כי אין זה מצד הדין להודיע לבריותיו מסטירין דיליה עכ"ד ולפ"ז ניחא דהש"י ברוב רחמיו רבותא קאמר לה למה"ש רבותייהו דישראל שאפי' במצות ברהמ"ז שהדין נותן שמחוייב אני כביכול לזון את בריות עכ"ז מדקדקים ע"ע לברך הזן את העולם כולו בטובו בחן ובחס"ד וברחמים ומדקדקים לברך גם על מה שלא צויתם על כזית וכביצה משא"כ שארי מצות:

(י) י"י אלקים עוז ישועתי סכות"ה לראשי ביום נש"ק עיין בדברי מרן האריז"ל סוד הסוכ"ה הוא בחי' המקי"ף מאימא עילאה והנה בחי' מקי"ף יש לז"א ובחי' מקי"ף לנוק' ובחינת מקיף לשניהם גם יחד והנה יום הראשון הוא יו"ט מקרא קדש כי ביום שאחר יוה"כ נכנסין הפנימיים דאימא ממטה למעלה עד בוא יום הראשון דחג נכנס הפנימי המעול' אור החס"ד וג"כ מתחיל מקי"ף הראשון דחס"ד והנה זה נק' חיבוק סוד וימינ"ו תחבקנ"י (והחיבוק הוא לצורך הנשיקה כנ"ל קוב"ה עם כנ"י אשר יגמור היחוד השלם בשמיני עצרת (כמ"ש על זה שאמרז"ל במשלם בבקש' ממך עשו לי סעוד' קטנה כדי שאהנ"ה ממ"ך רצ"ל רק סעודה קטנה כדי שלא נאריך בהנאת הסעודה כי אני רוצה ליהנות ממך בקירוב בשר כביכול ולא יכנף עוד מורך) וזהו אלקים י"י עוז ישועתי (הישועה שלי הוא כשנתהווה היחוד השלם ע"כ) סכות"ה לראש"י (צוית לנו מצות סוכ"ה לסוכך על ראשינו דייקא) ביום נש"ק היינו התחל' המצו' הוא דייקא ביום ט"ו לחודש שאז נק' חיבוק לצורך הנשיק"ה ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו וכל דברינו בדרך אפשר:

(יא) מעשה בטב"י עבדו של ר"ג שהיה ישן תחת המטה בסוכ"ה וכו' עיי"ש שהתפאר בו ר"ג. נ"ל להיות שכתב הרמ"ז בערכי הכינויים טב"י הי' גלגול ח"ם בירור הטוב שבו ע"כ נק' טב"י ולפ"ז הנה כבר ידעת סוכ"ה הוא סוד היחוד השלם הו"י' אדנ' והנה חם חטא ששימש בתיבה בעת איסור הייחוד והזיווג ולתקן זה הנה הי' טב"י ישן תחת המטה בסוכ"ה ביודעו שהוא עבד ולא לו לגרום הייחוד הבן:

(יב) סכ"ה בתיב' עצמה רמוזי' אופני המחיצות יש מי שעושה למצוה מ"ה ד' מחיצות כמו אות ס שיש לה ד' מחיצות ויש מי שעושה ג' מחיצות כמו אות כ' שיש להג' מחיצות ויש מי שעושה ב' מחיצות והשלישית טפח והוא כמו אות ה ב' מחיצו' כהלכתן והשלישית טפח כ"כ הרב הגדול חיד"א זללה"ה בשם ס' קדמון כ"י הנך רואה שמסודר בתיבת סכ"ה כסדר בראשונה ד' מחיצות ואח"כ וכו' להורות אשרי מי שמדקדק לעשות ד' מחיצות ויש לזה ג"כ סוד:

(יג) הקדמונים אחזו שער לדרוש ולחקור על מה עשה י"י ככה ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל במדבר מן ובאר ועננ"י כבו"ד הנה צוה הש"י לעשות זכר לענני הכבוד במצות סוכ"ה ולא עשה כן במ"ן ובא"ר והנה נ"י ע"פ פשוטו ע"פ מ"ש הרב הגדול חיד"א זלה"ה בשם הרב צמ"ח דו"ד דגם הבאר היה בו טעם כל המשקין כפי רצון האדם כמו שהמן היה בו טעם כל המאכלים א"כ כיון שנצטוינו בשמחת הח"ג בבשר ויין ושאר מטעמים הנה יש זכר למ"ן ובא"ר הנה זהו לפי פשוטו אבל עדיין אין זה מרווה צמאונינו:

(יד) והנה ראיתי להרב הגדול מ' חיד"א הנ"ל בספרו רא"ש דו"ד כתב בשם הרב החסיד מ' חיים כפוס"ו דהמ"ן ובא"ר הלא המה לח"ס ומי"ם שהן הכרחיים לחיי האדם ולא הוה כ"כ תוס' טובה אבל מה שהקיפן הש"י בענני כבו"ד חיבה יתירה נודעת להם בתוספת טובה לזה צונו הש"י במצותיו לעשות זכר רק למתנה הלזו באמרו ית"ש כי בסוכות הושבתי את בני ישראל וכו' עכ"ד ועפ"ז בבאר מה שסיים שם בפסוק דברי הש"י בטעם המצוה כי בסוכות הושבתי את ב"י וגו' ממצרים אני הו"י' אלקיכם והוא ע"פ מה שדקדק הרב הגדול בעל תוי"ט זצ"ל במסכת ברכות למה בברכת התורה אומרין ברכ"ו את הו"י' ובבהמ"ז אומרין נברך אלקינ"ו (הבאתיו לעיל) ואמר דהנה לזונינו ולפרנסינו הדין והמשפט נותן לזון את כל בריותיו אשר ברא לכבודו כיון שהוא בראנו ע"כ מברכין בשם אלקי"ם הוא שם הדין והמשפט משא"כ נתינת התורה אין שום דין ומשפט שכליי מחייב שהש"י מגלה מסטירין דילי' חסד שעשועים לבריות קטנים בעולם העשיה אבל הוא מצד חסד"ו הגדול אשר מתחסד עם ישראל ע"ק ונתן להם את תורתו ע"כ אומרין ברכו את הוי' שם החסד והרחמי"ם זה תוכן דברי הרב ז"ל ובזה יתכן שפיר מ"ש בסוכו"ת תשב"ו וכו' כי בסוכו"ת הושבתי וכו' והוא תוספת טובה מצד החסד לא כאינך מ"ן ובא"ר שזה מזו"ן לבריותיו שהוא מצד הדין והמשפט השכלי וזה שסיים בפסוק אני הו"י' אלקיכם (קאי על ראשית הפסוק למען ידעו דורותיכם) היינו ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וכו' היינו עננ"י כבו"ד וידעו עי"ז כי אני הו"י אלקיכם היינו חוץ לזה שאני משלים ונותן דבר שהוא מצד הדין שהוא מן שם אלקי"ם אלא שאני ג"כ מתחסד עמכם בתוספת טובה מצד החסד והרחמים שהוא מן שם הנכבד הוי' ע"כ תדעו בזה כי אני הו"י' אלקיכ"ם הבן הדבר ועיין בספר רא"ש דו"ד פי' ג"כ קצת מעין זה אבל בדרך אחר ויתכן שפיר לפ"ז ג"כ אומרו למען ידע"ו דורותיכם ולא אמר למען תזכר"ו כמו בשארי מקומות. וע"פ הנ"ל יתפרש היטב. היינו למען ידעו דורותיכם שצויתים במצות סוכ"ה כי בסוכו"ת הושבתי וכו' היינו עננ"י כבו"ד ויקשה להם למה לא צויתי לעשות זכר למ"ן ובא"ר ויכירו וידע"ו כי אני הו"י' אלקיכם רצ"ל אשר מהראוי להתבונן בטובותיו ית"ש איזה מן הטובות הדין והשכל מחייבם ואיזו מן הטובות הם בבחי' חס"ד וחיבה יתירה. וידע"ו להפריש בברכתם והודאתם להש"י כי טוב על איזה מן הטובות יודו ויברכו בשם אלקי"ם ועל איזה מן הטובות יפארו בשם הנכבד ב"ה כי גבר עלינו חסד"ו ואמת הו"י' לעולם וע"ז יפול שפיר לשון ידיע"ה לדורות שידעו הדין וההלכה בזה הבן:

(טו) הרב הגדול החסיד מ' חיד"א זללה"ה הטעים לנו עוד טעם מ"ן ובא"ר למה לא צונו הש"י לעשות להם זכר וצונו במצוה לעשות זכר לעננ"י כבו"ד הנה כתב בשם הרב החסיד מ' יהודא חאביליי זלה"ה. להיות עננ"י כבו"ד היו רק ישראל מיוחדים בטוב"ה כי הער"ב ר"ב פלט אותם הענ"ן משא"כ מן ובא"ר גם הע"ר נהנו מהם עכ"ד וכי ישאלך בנך למה באמת ממתנת מ"ן ובא"ר נהנו גם הע"ר משא"כ ממתנת עננ"י הכבו"ד הנה לדעתי אפשר לצרף טעם זה ג"כ עם טע"ם הרב מהר"ח הנ"ל וע"פ הדרך שכתבתי לעיל והיינו להיות מ"ן ובא"ר הם למזון לחיי האדם בהכרח כלח"ם ומי"ם וכביכול זה מחייב הדין והמשפט השכלי אשר הש"י יתן לבריותיו שבראם מזונות לחיותם ע"כ גם הע"ר שהם ג"כ בריותיו ית"ש נהנו מן המ"ן ובא"ר מה שא"כ עננ"י הכבו"ד שהוא בחס"ד גדול ואהבה וחיבה יתירה נודעת לישראל במה שהלביש אותם בעננ"י כבו"ד הנה בזה לא זכו הע"ר: ,הנה לפ"ז יומתק ג"כ למען ידע"ו דורותיכם (לא אמר תזכר"ו) היינו דרין בתראי דקיימין הע"ר עלייהו כל"י חמ"ס ודחקין לו בגלותא (כמבואר בזהר) הנה יכירו וידע"ו ב"י שלא יהי' להם התתברות עמהם כי החיבה יתירה של הש"י הוא רק לישראל ע"כ בסוכו"ת הושבתי (רק) את בני ישראל וכו' אני הי"י' אלקיכם הנותן לכם תוספת טובת"י וחסד"י חוץ מה שמחייב הדין והמשפט השכליי משא"כ הע"ר הגם שנהנו מן המ"ן ובא"ר הוא מחמת שהמשפט מחייב לזון את בריותיו משא"כ תוס' החס"ד הוא עננ"י כבו"ד לא זכו הע"ר ע"כ לא נצטוינו במצוה לזכר רק לעננ"י כבו"ד לזה קיימו וקבלו רז"ל שגם לעתיד ב"ב יהיה המבחן לאוה"ע במצות סוכ"ה ועוד יתבאר אי"ה:

(טז) עוד דרש הרב הגדול מ' חיד"א בשם הרב מ' ישועה זיי"ן זלה"ה להיות המ"ן ובא"ר ניתן להם ע"י תלונותם ותרעומתם אשר בקשו אוכל למו ומים לצמאם משא"כ עננ"י כבו"ד ניתן להם מבלי שאלה מאתם רק בטובו הגדול ית"ש ע"כ לא ניתן להם מצוה מ"ן ובא"ר רק זכר לעננ"י כבו"ד עכ"ד ובזה יתכן ג"כ פי' הפסוק למען ידע"ו דורותיכם כל הדורות הבאים יכירו וידע"ו כי בסוכו"ת הושבת"י את בני ישראל מבלי שאלה. וידעו כי אני י"י אלקיכם היודע בטובתכם יותר מכם ע"כ לא נתתי לכם זכר למ"ן ובא"ר שבקשתם לאכל' פגה ולא המתנתם עד דנפקתא מבי מלכא תתייהב והנה הוא דבר הכרחי ללמד דע"ת לכל דורות הבאים להשליך על הש"י יהבם הוא יספיק להם כל צרכיהם בכל עניניהם באופן יותר טוב ונאות:

(יז) הוא לענות גם אני חלקי ולומר טע"ם מה נשתנה זכר ענני כבוד מן מתנת מ"ן ובא"ר. ידוע הוא דמתנת המן הי' בזכות משה ע"כ לא נפסק עד שנגנז אורו והבא"ר הי' בזכות מרי"ם ע"כ נסתלקה באר אחרי פטירתה (עד שחזר בזכות משה) עננ"י הכבו"ד הי' בזכות אהר"ן ע"כ נסתלקו אחר פטירתו כמד"א ויראו כל העדה כי גוע וכו' וקבלו חז"ל אל תקרי ויראו אלא וייראו והנה כשבאו ישראל לידי אות' מעש' הידועה במדבר הנה היה ע"י אהרן ויקח מידם וכו' ויצר וכו' והנה היה מהראוי לפי"ז שיסתלקו ח"ו העננ"י כבוד שהיו בזכותו אבל ידוע הוא משארז"ל לא היו ישראל ראויים לאות' מעשה אלא היה הדבר בכדי להורות תשובה לרבים וא"כ זכות גדול הוא לדו"ר המדב"ר מה שעל ידם נעשית מצות התשוב"ה בכל דור ודור ובכל שנה ושנה ובפרט לעת מצוא בעשרת ימי התשובה. והנה תבין לפ"ז ג"כ מה דקש' לכל משכיל הא קיי"ל בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם צדיקים עצמו לכש"כ דכתיב רגלי חסידיו ישמור והנה היוצר כל הוא אלקינו איך לא שמר רגלי חסידו אהרן קדוש י"י שלא תגיע התקלה הזאת על ידו הגם שנודע אשר אהר"ן לטובה נתכוין כמשארז"ל עכ"ז הנה באת' לישראל תקלה על ידו הגם שהיתה כוונתו להציל את ישראל כמשארז"ל הלא אין מעצור להש"י להושיע באיזה אופן אחר ותתקיים כוונת אהר"ן ולא תארע תקל' ע"י. אבל עפ"י דבריהם הנ"ל יתכן שפיר כיון שלא היו ישראל ראוין לאותה מעשה רק הי' הדבר בכדי להורות תשוב"ה לרבי' א"כ זכות גדול הוא להם שעל ידם נעשית התשוב"ה בכל ימות עולם ומגלגלין זכות ע"י זכאי אהרן בחיר י"י וכאשר יתבאר בטעם: ,והנה לדעתי י"ל מה שנתהוו' המפעל הזה (היינו הוראת תשובה לרבים) דוקא ע"י הדור ההוא הוא על פי משארז"ל אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות ובורח ממנו הדע"ת וכאשר רוצה לשוב בתשובה הנה החונן לאדם דעת ישיב אליו הדע"ת כמ"ש כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הוודע"י ספקתי וכו' וכתיב וידע"ת היום והשבו"ת וכו' (ע"כ תמצא ברכה הראשונה מן הברכות האמצעיות בשמ"ע. הוא ברכת הדע"ת אח"כ ברכת התשוב"ה הבן) והנה הדור ההוא היו דור דע"ה ומש' היה רועם אשר נשמתו מן סוד הדע"ת אשר ידע"ו י"י וכו' (והער"ב ר"ב בפגמם אמרו כי זה משה האיש וכו' לא ידענ"ו וכו' והתעוררו הרוח שטות דע"ת דקליפ' ער"ב ר"ב בגימ' ידע"ת) והנה להיות הדור ההוא דור דע"ה נתהוו המפעל הזה (להורו' תשוב"ה. להשיב הדע"ת) דייק' ע"י הדור ההוא: ,וגם נתהווה המפעל הזה ע"י אהרן דייקא אשר לו ניתנה הכהונה וכתיב כי שפתי כה"ן ישמרו דע"ת (ע"כ עבודת הכהונ"ה תלוי' בדע"ת ע"כ מחשב' אחרת פוסלת בעבוד' ע"כ אמר הנביא כי אתה הדע"ת מאסת ואמאסך מכה"ן לי) וכיון שאהר"ן קדוש י"י נבחר לעבודת הדע"ת ע"כ נולד הזכות הזה של התשוב' (למען דע"ת דורות הבאים) דוקא על ידו להורות להם הדע"ת (אשר מסירים מקרבם ע"י הרוח שטות) והחונן הדע"ת יחוננם ברחמים וכענין שכתב החסיד רבינו יונה וז"ל התבאר בתור' כי יעזור הש"י לשבים ויחדש בקרבם רוח טהורה להשיב מעלת אהבתו: ,והנה עננ"י הכבו"ד היו בזכות אהר"ן הוא הכה"ן אשר ישראל משיגים הדעת על ידו (עיין בעירובין כיצד סדר המשנ' משה למד כו' שנה מתחילה לאהרן פרקו) כענין האמור כי שפתי כה"ן ישמרו דעת ותור"ה יבקשו מפיהו. והנה עננ"י המה היו מבדילין בין קדש לחול בין ישראל לעמים (ואפי' בין ישראל לער"ב ר"ב בגימ' דעת דסט"א. רוח שטות) וההבדל' הוא ע"י דע"ת כי אם אין דעת הבדלה מנין הבן מאד: ,ומעתה תבין היטב את אשר דברנו בהתחלת דברינו מה שלא נסתלקו עננ"י הכבו"ד אשר היו בזכות אהר"ן אחר המעשה ההוא כי אדרבה לא היו ישראל ראוין לאותו מעשה רק למען דע"ת דורות הבאין כנ"ל ונתגלגל הדבר ע"י אהר"ן דייקא כי שפתי כה"ן ישמרו דע"ת כנ"ל אשר על כן על ידו ובזכותו היו עננ"י הכבו"ד להבדיל בדע"ת בין ישראל לעמים כנ"ל: ,ועתה אם עיני שכל לך בקל תוכל להתבונן את אשר צונו יוצרינו ית"ש לעשות דוקא זכר לעננ"י הכבו"ד (משא"כ בשאר המתנות) ודייקא בימים ההם בזה"ז אחר עבור ימי התשוב"ה כי הנה הוראה עצומה והבטח' רבה לישראל ינוחמו בכפלים בצוות אותן הש"י מצות סוכ"ה למען יזכרו את אשר הקיפן הש"י בעננ"י כבו"ד בזכות אהרן ולא נסתלקו ע"י אותה מעשה רק הוא הוראה עצומה אשר לא היו ישראל ראוין לאותה מעשה רק להורות תשוב"ה לרבים להיותן בטוחים ומאמינין בכ"ז ועידן אשר הש"י יקבלם בתשוב"ה שלימה וזכות הוא לדור דע"ה ונתגלגל הזכות ע"י אהר"ן דייקא שהוא מסוגל לגרש הרוח שטות מישראל ולהשיג הדעת וכנ"ל ומעתה אחר עבור ימי התשוב"ה נתן להם הש"י מצות סוכה זכר לעננ"י כבו"ד בכדי שיהיו ישראל בטוחים ומאמינין אשר הש"י יקבלם בתשוב"ה שלימה ונתעורר בלבן אהבתו ית"ש וישיבו אל לבן בדע"ת ובתבונ' לעבוד את הש"י בכל לב ונפש ומא"ד ע"כ נקרא מצות סוכ"ה בזהר צלא דמהימנותא אמונ' אומן אשר הש"י מקבלינו בתשוב"ה שלימה: ,ומעתה תתבונן אשר הודיענו הש"י זה בתורתו הקדוש' אמרה למען ידעו דורותיכם (ולא אמרה למען תזכרו רק למען ידע"ו) הוא אשר כתבתי שנעשה הוראה זו (היינו הוראת התשוב"ה) דייקא ע"י הדור דע"ה וע"י אהר"ן שפתי כה"ן ישמרו דע"ת להורות תשוב"ה אשר על ידה יוסר הרוח שטות ותתרבה הדע"ת אחרי הוודעי ספקתי וכו' ויכירו וידע"ו כי אני הו"י' אלקיכם כענין שנאמר וידע"ת היום והשבו"ת אל לבבך כי הו"י' הוא האלקים וכו' הבן היטב:

(יח) אשובה נא ואראה עוד לבאר טעם למצות יוצרנו אשר צונו לעשות זכר לעננ"י כבו"ד ולא עשה כן למ"ן ובאר. ונאמר ע"פ אשר הקדמונים פסקו להלכ' (והוא ע"פ דברי הספר"י) אשר מצות התשוב"ה על המזיד לא מהני רק לישראל לא עשה כן לכל גוי וכתבו בטעם ע"פ מה דקי"ל להלכה מלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול והנה כתיב מלך אלקים על גוים מי לא ייראך מלך הגוים שהוא ית"ש לא נקרא עליהן רק בבחי' מלך. ומלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול. משא"כ ישראל נק' בני"ם כמד"א בני"ם את"ם לה' אלקיכם (היינו סיבתכ"ם) ואנחנו עמוסים מני בטן כביכול והקב"ה נק' עלינו א"ב כמד"א אתה י"י אבינו וכו'. ואב שמחל ע"כ כבודו מחול (עמש"ל במאמרי התשובה בפ' שובה ישראל) והנה בכדי להוכיח לכל באי עולם ונתקבלה תשובותינ"ו כי א"ב שמחל ע"כ כבודו מחול צונו הש"י אחר עבור ימי התשוב"ה ליקח ביום הח"ג הקדוש הזה ד' מינים ואלו הד' מינין אין שום שליטה לשר עליהן רק כביכול הש"י בעצמו (כן כתבו הקדמוני') א"כ אלו הד' מינין נק' שרביטו של מלך וזה הורא' שאנחנו נק' בני"ם והש"י נק' עלינו א"ב דאלת"ה ותאמר שאנחנו עבדי' והש"י נק' עלינו מל"ך הלא אסור להשתמש בשרביטו של מלך והאיך צונו ליקח אלו הד' מינין שהן נק' שרביטו של מלך מטע' הנ"ל אלא ע"כ מדאנחנו משתמשין בשרביט. הוראה ועדות הוא שאנחנו בני"ם והוא ית"ש אבינ"ו ונתקבלה תשובותינ"ו כי א"ב שמחל ע"כ כבודו מחול. כ"כ הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה בטעם הד' מינין: ,ממילא לפ"ז אנן נמי נימא. במצות סוכה כתיב. והענן מלא את המשכן וכן כתיב בבנין בית עולמים בימי שלמה והענ"ן מלא את בית י"י. אז אמר שלמה י"י אמר לשכון בערפ"ל (שהוא ענ"ן) וכ"כ ומשה נגש אל הערפ"ל אשר שם האלקים וכ"כ ויט שמים וירד וערפ"ל תחת רגלי"ו א"כ כביכול הענ"ן והערפ"ל נק' שרביט"ו. וסוסו כביכול והנה הושיב הוא ית"ש בעננ"י כבוד את ישראל. הרי משתמשים בשרביט"ו וסוס"ו כביכול מזה מוכח שישראל נקראי' בני"ם והש"י למו א"ב. וע"כ ממתנו' מ"ן ובא"ר נהנו גם הערב ר"ב משא"כ מן עננ"י כבוד לא נהנו כי הענ"ן פלט אותם כמש"ל בשם הרב החסיד מ' יהודא חאביליי להיות הענ"ן שרביטו של מלך ואינם רשאים להשתמש בשרביטו של מלך כישראל שנק' בני"ם. והנה צונו הש"י בימים ההם בזה"ז מצות סוכ"ה למען ידעו דורותיכ' כי בסוכות הושבתי וכו' ומוכח דנק' בני"ם נתקבל' תשובתם וזה שסיים אני הו"י אלקיכ"ם היינו סיבתכ' העמוסים מני בטן כמד"א בנים אתם לי"י אלקיכ' וא"ב שמחל ע"כ כבודו מחול לא עשה כן לכל גוי:

(יט) מדרש פליא' (הובא בס' כסף נבחר) וז"ל איוב הי' קור' תגר על היסורין עד שהראהו הקב"ה דפנות הסוכ"ה שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח עכ"ל יש לפרש ע"פ שכתבו הראשונים (ומעין זה בס' בעל עקיד') בפסוק הנה טפחו"ת נתת ימי. רמז ימי האדם נרמזי' בטפחות הסוכ"ה כל עניני עסקי העולם שהאדם מתעסק בהן. הלא המה נחלקים לג' חלקים (טע"ם יתייהיב להון) ט"וב ע"רב מ"ועיל כידוע והנ' החלק הטו"ב והמועיל ישתמש בהם האד' כל צרכו. אבל חלק הער"ב לחיך ואינו לא טו"ב ולא מועיל מהראוי לאדם הנלבב להתרחק ממנו ולא יקח ממנו רק ההכרח לזה בא רמז הסוכ"ה אחר התשובה אשר חטא האדם ונמשך אחר הער"ב בעוה"ז: והנה שב אל י"י בימי התשוב"ה. הנה נתן לנו אז הש"י מצות סוכ"ה לרמוז להאדם שלא ידמ' האדם את עוה"ז לעיקר הבית רק כאורח נטה ללון באהל כסוכ"ה בכרם ע"כ שיעור הסוכ"ה ז' טפחים בגובה עשר' טפחים הרי ע' טפחים רמז ימי שנותינו בהם שבעים שנה הוא הנרמז הנה טפחו"ת נתת ימי. והנה המצוה הוא בדפנות שתים כהלכתן ושלישית אפ' טפ"ח רמז על ג' חלקי עסקי עוה"ז טוב ומועי"ל יתנהג עמהם כהלכתן ושלישית היינו נגד חלק הער"ב די אפי' טפ"ח היינו לא ישתמ' ממנו רק ההכרחי ולא יחוש ליסורי עוה"ז שאינם ערבי"ם עליו רק ביודע"ו שהם מועילי"ם לנפש לכפרת עונותיו וכיוצא יקבלם בסבר פנים יפות ובזה תתבונן פי' המדרש איוב הי' קורא תגר על היסורין עד שהראהו הקב"ה דפנו"ת הסוכ"ה ב' כהלכתן ושלישית אפי' טפ"ח ודי בזה:

(כ) ישובו יושבי בצל"ו יחיו דג"ן ויפרחו כגפן וכו' הוא הנאמר בפ' התשוב' דהושע הנה להתבונן מהו היושבים בצל"ו הם ישובו וגם מהו הבטחת דג"ן וגפ"ן דייקא להשבי' והנראה ע"פ מ"ש כבוד הרב הקדוש גאון ישראל וקדושו בעה"מ ס' קדוש"ת לו"י זצק"ל על מה שדרשו חז"ל בפסוק ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון לחשבון עונות ואמר דהנ' רז"ל רמו מתניתא אהדדי מה דתנו רבנן גדולה תשובה שזדונות נעשי' להם כשגגות ובמ"א אמרו זדונות נעשי' להם כזכיות וניחא להו כאן בעוש' תשוב' מירא' (נעשים כשגגות) וכאן מאהב' נעשים כזכיות כל עביר' שעש' יוחשב לו בחושבן כמצות ולפ"ז הנה בימים הקדושים ר"ה ועשי"ת ויוה"כ ימים הנוראים מאימת הדין הנפש תבחול. הנה ישראל עושין תשובה מירא' ונעשין הזדונות רק כשגגות ואח"כ הנה ישראל עוסקין בחג בסוכ' וד' מינים לעבוד בהם הש"י בשמח' זמן שמחתינ"ו הנה זה נק' תשוב"ה מאהב"ה הנה מחשבין את העונות כמה וכמ' היו בכדי למנותם במנין המצות לזכיות ע"כ יום הראשון של ח"ג נק' יום הראשון ראשון לחשבו"ן עונות ע"כ דברי קדשו: ,והנה קיי"ל בכל הברכות שתקנו חז"ל על כל דבר פרטי' הגם דברכת שהכל נ"ב הוא ברכ' כוללת עכ"ז לכל דבר החשוב תקנו ברכ' פרטיית פרי האדמ' פרי העץ פרי הגפן והנה קיי"ל דכל הפירות אין להם חשובות הברכות הפרטות רק כשהם בעינייהו אבל אם נשתנו מכמות שהיו ואינו ניכר מציאת הראשון הנה אשתנו לגריעותא ואבדו חשיבותן וברכתן שהכל משא"כ דג"ן וגפ"ן אם נשתנו נשתנו למעליותא ונתעלו במעלת הברכו' מיוחדות המוציא למ"ה (לדגן) ובורא פה"ג (לגפן) וזהו מה שיש לפרש בדברי הנביא ישובו (בתשוב') יושבי בצל"ו (היינו בצל"א דמהימנות"א צל סוכה דאז הוא התשוב"ה מאהב' ואשתנו למעליותא לתוספת טובה וברכ' על כן) יחיו דג"ן ויפרחו כגפ"ן דהנהו בי תרי כי הדדי דמיין אשר שינוים גורם להם תוס' עילוי כן התשוב"ה מאהב' שמתהפכין הזדונות לזכיות סחרה ואתננה קדש. הבן הדברים:

(כא) בגמ' סוכה דף ל"א ע"א ההוא סבתא דאתאי לקמי' דר"ג א"ל ריש גלותא וכולהו רבנן דבי ר"ג בסוכ"ה גזול' יתבו צווחא ולא אשגח בה ר"ג. א"ל אתתא דהו"ל לאבוהא תלת מאה ותמני סרי עבדי צווחא קמייכו ולא אשגחיתו בה א"ל ר"ג פעותא היא דא אין לה אלא דמי עצים בלבד ע"כ ופרש"י לאבוהא לאברהם אבינו יליד בית ג' מאות וי"ח עכ"ל. מהראוי להתבונן בדברי האש' הזאת למה ייחס' א"ע אחר א"א במקום הזה וגם גודל' מעלת א"א במה שהי' לו שי"ח עבדי' ואם היא שלא בהשכל דברי' למה הביאו חז"ל דברי' בגמ' ונראה לפרש דברי' בדברי חכמ' והוא ע"פ מה שפירשתי בפסוק הנאמר בהגר ותשלך את הילד תחת אחד השיחי"ם למה משמיענו שהשליכ' אותו תחת אחד השיחי"ם אבל לדעתי היא דהנה אברהם אבינו בצאתו למלחמ' לקח עמו שי"ח עבדים כמבואר בתור'. עין במג"ע הוא להורות על זכות ג' אבות ג' רגלי המרכב' ג' קוי"ן. אברהם ק"ו החסד יצחק ק"ו הדין יעק"ב ק"ו הרחמים ונחמד הדבר לדעתי דהנ' הי' זה בשע' שיצ' להציל את לוט שהי' בו ניצוצי המלוכ' של דוד רגל רביעי הבן. עכ"פ בעבור זה לקח שי"ח עבדים להורות על ג"פ ק"ו בגימ' שי"ח והנה הגר כאשר ראת' את ישמעאל בסכנ' השליכ' אותו תחת אחד השיחי"ם להורות. לו יהי' שאין לו זכות כל הג' קוין כישראל שיצאו מיעקב שיש להם זכות כל הג' אבות שהם מרכב' לג' קוי"ן עכ"ז יש לו זכות אחד השיח"ם היינו אחד מן השי"ח ק"ו אחד אברהם וכדאי הוא שישמע צעקתו בעת צרתו והנה שמע הש"י צעקתו וכמו שאמר המלאך להגר כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם רצ"ל אע"פ שאינו אחוז רק בק"ו אחד באשר הוא שם כדאי היא שאשמע צעקתו והנה האש' הזאת מזרע אברהם יצחק ויעקב כאשר צעק' ולא נענת' אמר' בחכמ' אתתא דה"ל לאבוהא שי"ח עבדים להורות על ג' קוי"ן צווחא קמייכו. ולא אשגיחותו בה הלא ישמעאל נשמע צעקתו אע"פ שלא הי' לו אלא זכות ק"ו אחד הו' אברהם והבן: ,וממוצא הדבר תשכיל עוד ותדע אמרו בזהר וי"י הולך לפניהם יומם בעמוד ענ"ן (דא אברהם) ולילה בעמוד אש (דא יצחק) ללכת יומם ולילה (דא יעקב) ועי"ש ענן הראשון נק' יומ"ם (ולא יום) יומא דכולהו יומי דכולהון כלילין ביה ע"כ יום הראשון דחג הוא י"ט (משא"כ אינך) הוא נגד ענן הראשון אברה' איש החס"ד דכליל כולהו והנ' באברה' כתוב הרימותי ידי אל י"י אל עליון וכו' אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך לא רצה להנות מן מה שאינו שלו. והנ' האש' הזאת כאשר צעק' שיושבי' בסוכ' גזול' והוא היפך מדת אברהם והנה סוכ"ה הוא זכר לעננ"י הכבו"ד דאזלי בזכות האבות כמבואר בזהר הנ"ל ואברהם כליל עימי' כל שאר הקוין יומא דכולהו יומי ע"כ אמר' כנ"ל הבן:

(כב) ופדוי' י"י ישובון וכו' ושמח"ת עולם וכו' ששון ושמח"ה ישיגו ונסו יגו"ן ואנח"ה הנה יש להתבונן מהו הנרצ' בשמח"ת עולם על הראש וגם מהו הכוונ' שישיגו ששי"ן ושמח"ה כאלו רודפים אחריהם וישיגום וגם מהו הכפל ששו"ן ושמח"ה וגם כיון שאמר מקודם שישיבו לציון ושמח"ת עולם ע"ר מהו הצורך אח"כ להשיג ששו"ן ושמח"ה. ונ"ל ע"פ מ"ש כ"פ שאין בלה"ק שום דבר לבטלה ומ"ש המדקדקים שיש שמות נרדפים ומשמעות אחד להם זה אינו דבהכרח יהיה איזה חילוק משמעות ביניהם כגון עזר"ה וישוע"ה אימ"ה ופחד אוי"ב ושונ"א ששו"ן ושמח"ה הנה נ"ל ששון הוא מה שהאדם מתעלם וש"ש על דבר המקווה ביודעו שיבא לו איזה ישוע"ה וטובה ע"ד הנאמר בבקש' המשורר השיבה לי ששו"ן ישעך ודרשו חז"ל שביקש שישוב אליו רוה"ק ואיך נרמז בכאן רוה"ק. אבל הנרצה היא שביקש מהש"י שיהי' לו ששו"ן מן הישוע' היינו כשיתוידע לו ברוה"ק אשר קרוב' ישועתינו לבוא הנה יהיה לו ששו"ן. ושמח"ה היא בהגיע לאדם פעולה הנרצית אשר חשק בה כענין ושמח את אשתו אשר לקח כבר. ותבין לפ"ז הפסוק ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה וכו' זה י"י קוינ"ו לו (והן בא היום שקוינוהו ע"כ) נגילה ונשמח"ה בישועתו: ,הג"ה ובדרך זה חילק הסמ"ע ז"ל בין שחוק לשמח"ה לפ"ז צריכין לחלק איזה חילוק בין ששו"ן לשחוק י"ל תרווייהו הם התעלסו' על הקיווי אבל ששו"ן עיקר הוא בל"ב. ושחוק נראה בתנועת האיברים כנ"ל: ,וזה פירש הפסוק לפ"ז ופדויי י"י ישובון ובאו לציון ברנה ושמח"ת עולם ע"ר (השמח"ה עולמית לא ששו"ן בלבד שהוא רק קיווי. אבל כיון שכבר ישובו לציון תהיה שמח"ה עולמית דהנה ששון נפסק בבוא הדבר המקווה אבל שמח"ה הוא על דבר שכבר בא הנה זה אינו נפסק. ואמר על ראש"ם שתהי' ניכרת השמח"ה על תנועת איבריהם) ששו"ן ושמח"ה ישיגו (ואז תהי' להם השגה והבין החילוק שבין ששו"ן לשמח"ה) ונסו יגו"ן ואנח"ה זהו ההיפך כי יגון נאמר על הדאג' מדבר המפחיד שלא יבא ואנח"ה ח"ו בבוא הדבר לפועל הנה כשישיגו ששון ושמחה ינוסו יגון ואנחה: ,ועתה לפי הנ"ל תשכיל למה בח"ג המצות לא נאמר שמח"ה בתורה רק בח"ג השבועות ובחג הסוכות דכבר ידוע לך דענין הנרצ' בחג המצות לא נגמר עד יום חג השבועות בזמן מתן תורתינו ע"כ בא מצות הספיר' לספור יום אחר יום ומתגדלין המוחין חדשים בכ"י עד שנשלם שיעור קומה ביום מתן תורתינו הנה ח"ג המצו"ת הוא רק בחי' ששו"ן קיוו אל הנרצ' ובבוא ח"ג השבועו"ת תאוה נהי' אזי ושמח"ת לפני י"י אלקיך ובפרט בחג הסוכות הנה נאמר בתורה ח"ג הסוכו"ת תעש' לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך (הן כפשוטו) והן כמדרשו שפירשנו שמאסף האדם מה שאמר בגרונו היינו כל התיבות והאותיות שאמר שלא בכוונה. וזה הנרצה באספך מגרנך ומיקבך היינו הניצוצות הנדחות אשר נדחו ח"ו על ידי הטיפין דאיזדריקו למגנא מן ברית המעור נקרא יק"ב כמו שידעת. בזמר שיסד מרן האריז"ל משח זית"א דכי"א וכו' וידעת יק"ב בגימ' הו"י' אלקי"ם והוא ר"ת י"יחוד קדוש"ה ברכ"ה. וא"כ החג הזה הוא חג האסי"ף שנאסף כבר כל הניצוצין שנדחו הן ע"י ברית הלשון הן ע"י ברית המעור ותבין לפ"ז מה שרמזו חז"ל בפסול"ת גור"ן ויק"ב הכתוב מדבר ע"כ נאמר בו ושמח"ת לפני י"י אלקיך שמח"ה על הדבר שכבר בא שכבר ניתקן הדבר ע"י תשובותינ"ו והן היום מתאספים הכל אל הקדש ונפרוס עלינו סוכ"ת של"ם ע"פ הסוכ"ה מן פסול"ת גור"ן ויק"ב (בגימ' שס"ה): ,ועתה לפי הנ"ל חובה עלינו לבאר למה דוקא בחג הזה אנו אומרים זמ"ן שמחתינ"ו ולא בחג השבועו"ת שגם בו נאמר ושמח"ת. ונראה לדעתי דהנה בחג השבועות כתיב ושמח"ת לפנ"י י"י אלקי"ך וכו' משא"כ בחג הסכו"ת כתיב ושמח"ת בחג"ך ולהבין זה נ"ל ע"פ מ"ש בגמ' ברכו"ת אר"ג ואיתימא רחב"פ בא וראה שלא כמד"ת הקב"ה מדת ב"ו מדת ב"ו אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב ולוק' שמ"ח אבל הקב"ה אינו כן נת"ן להם התורה לישראל ושמ"ח שנא' כי לקח טוב נתת"י לכם תורתי אל תעזובו. והנה מה שיש להתבונן במאמר הלזה א'. היכן מבואר בכתוב ששמח הש"י (ועיי"ש ברש"י ז"ל) ב' הרי הוא אומר נתת"י לכם לשון מתנ"ה ובמתנה קיי"ל אליבא דכ"ע גם בבשר ודם נותן בעין יפה נותן אבל יתפרש הענין כך דהוקש' לבעל המאמר דהפסוק סותר א"ע דהתחיל כי כי לקח טוב וכו' והנה לק"ח הוא לשון מכיר"ה ומסיים נתת"י לכם לשון מתנ"ה ע"כ הפי' כך דלעולם היתה התורה לנו דרך מכיר"ה חלף עבודת אבותינו אברה"ם יצח"ק ויעק"ב וחלף שסבלנו כור הברז"ל במצרים להוציא משם הניה"ק שהיו שקועים במצרים אבל הקב"ה נתנה להם דרך מתנ"ה כדי שתהי' בעין יפה ובנפש שמח"ה (וז"ש במדרש כשניתנה התורה לישראל גם יושר"ה וצדקת"ה ניתנה עמה ולא נשתייר ממנה כלום בשמים כדכתיב לא בשמי"ם הוא והכל מטעם שנתנה דרך מתנ"ה בעין יפה) וז"ש הכתוב כי לק"ח טוב דבאמת התורה באה להם דרך לקיח"ה ומכירה והנה נתתי (אותה) לכם תורתי דרך מתנ"ה הוא בכדי שתי' בעין יפה ובנפש שמחה. ובזה יונח לנו ג"כ מה דקשה הא דכתיב במשה עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות. והרי כתיב ושונא מתנו"ת יחיה והתורה היא עץ חיי"ם למחזיקים בה. ולפי הנ"ל יונח שפיר דבאמת מכירה הוא לנו אבל הקב"ה נתנה דרך מתנ"ה בעין יפה ובזה אזדא לה נמי טענות המלאכים שטענו תנה הוד"ך על השמים ובא"ו בטענת ודינא דב"ר מיצר"א אבל כיון שנתן הקב"ה דרך מתנ"ה הרי במתנה לא שייך דינא דבר מיצרא: ,ממילא לפ"ז ביום מתן תורתינו היא שמחת הקדוש ברוך הוא נתן התורה לישראל ושמח"ת וצונו יוצרינו ושמח"ת לפני י"י אלקיך היינו שנשמח בשמחתו ית"ש משא"כ בח"ג הסוכו"ת נאמר ח"ג הסוכו"ת תעשה לך וכו' ושמח"ת בחגך היינו שנשמח בח"ג שלנו היא הנק' ח"ג הסוכו"ת שצונו הש"י לישב בסוכ"ה זכר לעננ"י הכבו"ד. והנה כבר כתבנו שהקשו הראשונים למה צוה הש"י דוקא זכר לעננ"י הכבו"ד ולא צוה לעשות זכר למ"ן ובא"ר. והנה כבר כתבנו שכתב הרב הקדוש מ' חיד"א זלה"ה בשם הרב החסיד מהרי"ח ז"ל דעננ"י הכבו"ד היו רק ישראל בטובה זאת מיוחדים אבל הער"ב ר"ב היו חוץ לעננ"י הכבו"ד משא"כ מ"ן ובא"ר גם הער"ב ר"ב היו ניזונים מהם והנה קשה באמת למה מן מ"ן ובא"ר נהנו גם הער"ב ר"ב ולא מן עננ"י הכבו"ד (עמש"ל) ונ"ל לומר דהנה מ"ן ובא"ר הם בחי' מזו"ן משא"כ עננ"י הכבו"ד הם בחי' מלבושים וקי"ל כר' יהודא ב"ב בודקין לכסו"ת ואין בודקין למזונו"ת ע"כ למזונות לא בדקו וניזונו גם הע"ר מן המ"ן ובא"ר משא"כ לכסו"ת בדקו ונמצאו ישראל כלך יפה רעייתי ומום אין בך. והער"ב ר"ב נבדקו ונמצאו כולן פגומים ונשארו ערומים: ,לזה מצות סוכ"ה הוא בכל שנה ושנה דמיון עננ"י הכבו"ד הוא אחר יוה"כ להורות שכבר נבדקו ישראל והם נקיים מכל עון וסוג וחלאה והן מלאין מצות כרימון. לזה באברתו יסך עלינו ותחת כנפיו נחסה לישב בסתר עליון (ד"פ דופ"ן בצירוף סכ"ך בגימ' סת"ר עיין בס' ברכ"ע) והנה היושב בסת"ר עליון היינו בסוכה כנ"ל יזכה אשר בצל שדי יתלונן (צ"ל נק' מילוי האות כי כמו הצ"ל מתחייב מן האדם ממילא כן המילוי מתחייב מן עיקר האות והנ' המילוי של שד"י הוא י"ן ל"ת ו"ד בגימ' סוכ"ת דו"ד ממילא כך יתפרש הכתוב יושב בסת"ר עליון מי שמקיים מצות סוכ"ה הנק' סת"ר כנ"ל הנה לעתיד בצל שד"י יתלונן יזכ' להתלונן בסוכת דוד) וזה שיש לפרש הטעם הנאמר בתור' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות ענני הכבוד הושבתי את ב"י דייקא ולא הע"ר כי בני ישראל נבדקו ונמצאו נקיים והלבשתים בכסות ומלבושי כבוד וכו' וידעו זאת לדורותיכ"ם היינו דורות הבאין כאשר תשבו בסוכו"ת כי הוא סימן שבדקתי אתכם ויצאתם במשפט בדימוס נקיין מכל סוג וזר לא יתערב בשמחתכם כי הלכ' היא בודקין לכסות וכמש"ל: ,וזה שציונו הש"י בחג הקדוש הזה ושמחת בחג"ך ח"ג שלך שהוא שמח"ה לך נקר' חג הסוכו"ת ע"ש הסוכ"ה המורה על הלבושין שהלביש אותך הש"י מחלצות ובודאי בדק אותך הש"י ונמצאת שלם מכל מום ולולי זה לא הלבישך הש"י בזה כאשר לא הלביש את הע"ר במדבר בעננ"י כבו"ד. ובזה יונח לך אשר דוקא בחג הזה אומרין זמן שמחתינ"ו דבחג השבועות נאמר ושמח"ת לפני י"י אלקיך כביכול אנחנו מחוייבים לשמוח בשמחת הש"י וכמש"ל משא"כ בחג הזה ושמחת בחג"ך הוא זמ"ן שמחתינ"ו וכנ"ל:

(כג) שבעת ימים תחוג לפני וכו' כי יברכך י"י אלקיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיי"ת אך שמח. הנה כבר אמר ושמח"ת בחג"ך ושוב למה אמר והיית אך שמח (וכבר דרשו בו רבותינו ולפי הפשט לא נדע) וגם אכי"ן ורקי"ן מיעוטין ומה בא למעט והנראה עפ"י מש"ל בענין ששו"ן ושמח"ה שהששו"ן היא הקיוו אשר אנחנו מקוים אשר הש"י יהי' בעזרינו ובישועתינו. והשמח"ה היא על הישוע"ה שכבר באה. והנה כעת בזמן שמחתינ"ו הגם שהשמח"ה היא על הטוב' שכבר באה שהש"י מחל לנו ביוה"כ על כל עונותינו ופרס סוכת שלום עלינו וכן ג"כ שהוא זמ"ן האסי"ף כפשוטו וכמדרשו כנ"ל עכ"ז מחוייבין אנחנו ג"כ להתנהג בששו"ן אל הישוע"ה המקוה לנו במהרה עת אשר נבוא לציון ברנה ושמחת עולם על ראשינו ע"כ בשמחת השואב"ה שמשם שואבין רוה"ק נאמר ושאבתם מים בששו"ן כי מחוייבין ג"כ בששו"ן כי עדיין לא נגמר שמחת עולם עד אשר יבוא יום המקוה לי"י ותהי' שמחה שלימה היינו שמח"ה לא ששו"ן וז"ש ואמר ביום ההוא וכו' זה י"י קוינו (ונגמר לנו המקוה) ע"כ נגילה ונשמחה בישועתו וזה שיש לפרש בתורתינו ושמח"ת בחג"ך וכו' כמש"ל שבעת ימים תחוג וכו' כי יברכך י"י אלקיך בכל תבואתך ובכל וכו' הנה שמחה היא. אבל צריכין אנחנו כעת ג"כ לששו"ן בבטחונינו על יום המקוה כי עדיין לא השגנו שלימותינו והנה הבטיחנו יוצרינו כאשר שבעת ימים תחוג וכו' אזי והיית אך שמח תזכה לזמן המקוה אשר לא תצטרך אז לששו"ן רק לשמח"ה כי יושלם מאווייך ותאמר זה י"י קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו:

(כד) כתב האריז"ל דבערב סוכות יש להרבות בצדק"ה דאז עליות רחל הנק' צד"ק ע"כ והנה זאת מצאנו ראיתי להרב הגדול החסיד מ' חיד"א זלה"ה בספרו כס"א דו"ד הביא מדרש חז"ל וז"ל כשיצאו ישראל ממצרים כרתו ברית לעשות חס"ד זה ע"כ והוא לפלא. ופירש הרב הנ"ל בשם הרב מהר"א מיוחס זלה"ה ע"פ מאמר א' במדרש ר"ת א"ר אבין בא וראה כמה כחן של צדיקים וכמה גדולה כחה של צדק"ה וכמה גדול כח של גומל"י חסדי"ם שאין חסין לא בצל כנפי הארץ ולא בצל כנפי שחר ולא בצל כנפי שיש וכו' אלא בצלו של ממ"ה הקב"ה הה"ד מה יקר חסדך וכו' ובצל כנפיך יחסיון ע"כ ופירש בזה כנפי"ם הם השרי"ם של מעלה ואשמעינן ר' אבין כי בעלי צדק"ה וג"ח אינם מתנהגים ע"י שר אלא על ידו ית"ש והיינו דבצאת ישראל ממצרים כרתו ברית לעשות חס"ד זה עם זה בכדי שלא יהיה הנהגתם ע"י שום שר רק ע"י הש"י ב"ה בעצמו. וכן זכו וי"י הולך לפניהם יומם בעמוד ענן וכו' והנה דבר בעתו מה טוב מצות הסוכ"ה זכ"ר לעננ"י הכבו"ד וי"י הולך לפניהם יומ"ם בעמו"ד ענ"ן אשר זכו ישראל ע"י הצדק"ה וחס"ד שקיימו וקיבלו עליהם ע"כ מהראוי בח"ג הזה ביותר להתנהג בצדק"ה וחס"ד ואז בצל כנפיו ית"ש נחס' ונתלונן בלי שום שר אמצעי רק הוא ית"ש באברתו יסך עלינו ע"כ תוכן דבריו ע"כ בא אברהם אבינו לישראל בחג הסוכות שהוא היה הגומל חס"ד הראשון ונרמז בתור' כל האזר"ח וכו' הוא אברהם כנ"ל: ולפ"ז מצאנו טוב טעם ודע"ת למה אומרים בחג הסוכות דייקא זמן שמחתינ"ו דהנה כשנעש' אותו מעשה במדבר אמר הקב"ה למשה ושלחתי לפניך מלאך וכו' כי לא אעל"ה בקרבך וכו' ונאמר שם וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו והוא היפך השמח"ה דכתיב בהו בישראל משכני אחרי"ך (דייקא) נרוצה נגיל' ונשמח"ה בך (דייקא ולא באמצעות השרים) והן היום ח"ג הסוכו"ת זכ"ר לענני כבו"ד וי"י הולך לפניהם יומם בעמוד ענ"ן אשר זכו ישראל על ידי הצדק"ה וחס"ד אנו חסים בצל כנפיו דייקא ולא בצל השרים נגיל' ונשמחה ב"ך (דייקא): ,ולפ"ז הנה מצות סוכ"ה זכר לענני כבוד הולך הש"י לפנינו בלא אמצעות שום שר הוא הנרצה ג"כ לטע"ם ד' מינים שצוה הש"י ליקח בימים ההם בזה"ז. הנ' הקדמוני' כתבו בקבל' שעל אותן הד' מינים אין שולט עליהם שום שר (שיאמר לו גדל כנ"ל) כדרך שאר המינים (רק הם גדלים בהשגחתו ית"ש והוא הוראה נפלא' לישראל שאינם נתונים תחת השרים (ותבין לפ"ז בזמן שאמר הש"י במדבר הנה אנכי שולח מלאך לפניך וכו' אמר אז כי לא אעל"ה בקרבך אמר לשון אעל"ה ר"ת א"תרוג ע"רבה ל"ולב ה"דס ע"כ אלו הד' מינים נרמזים בראשית התור' בראשי' בשביל ישראל שנקר' ראשית הנה שם נמסר בי"ת רבת"י בגימ' אתרו"ג ערב"ה לולב הד"ס הבן ויתבאר אי"ה:

(כה) הפייטין יסד על מצו"ת סוכ"ה אשרי אנוש יעשה זאת יחשב לו כשמר כל התורה הזאת לא מצאתי מבואר זה בדברי חז"ל. אבל ע"פ דברינו הנ"ל יובנו הדברים דהנה כתב הר' הגדול מ' חיד"א ז"ל טעם למה נשתנו ונתעלו מצות הצדק"ה וג"ח מכל המצות אשר יזכה האדם אשר הש"י בעצמו כביכול יהי' סתר"ו ומגינו. דהנ' כתיב פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד היינו כמו שאין עבירה מכבה תורה כי אין עבירה מכבה מצות הצדק"ה משא"כ שארי המצות יש יכולת ביד עבירה ח"ו לכבותה בקטרוג איזה מלאך מקטרג ולפ"ז כמו שאין יכולת ביד מלאך מקטרג לכבות המצוה של צדק"ה כן גם שכרה בלי שום שינוי רק ע"י הקב"ה בעצמו ופירש הרב הנ"ל בזה כוונת רז"ל שאמרו בשם ר"ח בר אבא עתיד הקב"ה לעשות צ"ל וחופה לבעלי מצו"ת (היינו צדק"ה שנק' סתם מצו"ה בירושלמי במדרשים) אצל בעלי תורה בג"ע דכתיב כי בצל החכמה צל הכסף. והכוונה כמו שבעלי תורה אין עבירה מכבה תורה כן בעלי הצדקה אין עבירה מכבה צדקה וכמו שאלו חוסים בצל כנפיו ית"ש כמו כן בעלי צדק"ה. והנה הסוכ"ה היא הוראה וזכר לעננ"י הכבו"ד להורות אשר הש"י בעצמו הולך לפני מחנה ישראל בלא שום אמצעי ע"כ המקיים מצות סוכ"ה יחשב לו כשמר כל התור"ה הזאת: ,עפ"י הדברים הנ"ל לפי מה שמבואר דמצות דצדק"ה גורמת אשר הש"י בעצמו הולך לפני מחנ' ישראל ואינם נמסרים לשר הנה הוא כמבואר בפסוק והלך לפניך צדקיך וכבוד י"י יאספך ר"ל בכבודו ובעצמו כביכול וזה שיש לפרש ג"כ בפרשתא דיומא לזבולן אמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהלך רצ"ל אתה זבולן כיון שיששכ"ר באהליך ואתה מפרנסו הנה בצאתך למסחר וכיוצא הולך לפניך הש"י כביכול בכבודו (בלי מסירה למלאך) הנה מזה בא שמח"ה וכמש"ל טעם למה אומרים זמן שמחתינ"ו:

(כו) נבאר עוד טע"ם למצות צדק"ה ביותר בחג הזה זכור תזכור את אשר כתבתי לך לעיל א' מן הטעמי' מה שנ"ל לתרץ קושית הראשונים למה צוה הש"י לעשות זכר לעננ"י הכבו"ד (שהיו בזכות אהרן) ולא עשה כן לצוות לעשות זכר למ"ן ובא"ר (שהיו בזכות משה ומרים) והוא ע"פ דברי הקדמונים דתשוב"ה מהני רק לישראל ולא לאוה"ע) והיא מדברי הספרי כאשר כתבתי כ"פ) וכתבו הטעם דהרי קיי"ל מלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול ע"כ לא מהני תשוב"ה לאוה"ע משא"כ ישראל כתיב בהו בנים אתם לי"י אלקיכם והש"י נק' עליהם אב. ואב שמחל ע"כ כבודו מחול. והנה הסוכה היא זכר לענני הכבוד וקיי"ל במלך אין רוכבין על סוס"ו ואין משתמשין בשרביטו והנה כתיב ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקי' וכתיב הנה אנכי בא אליך בעב הענ"ן ועוד פסוקים אחרים הנה הענ"ן היא כביכול כענין במלך ב"ו הרוכב על סו"ס והאיך היו ישראל רשאין להשתמש בעננ"י הכבו"ד אלא ע"כ שהם נקראים בני"ם והש"י נק' עליהם א"ב וכיון שהם בני"ם מהני להו תשוב"ה ע"כ אחר יוה"כ צוה הש"י לעשות זכר לענני הכבו"ד בכדי שיאמינו ישראל בכפרתן שנתכפר להם ע"י התשובה ויוה"כ. והנה טורנוסרופוס הרשע שאל את ר"ע על מצות הצדק"ה מלך' החובש את עבדו כו' ובא אחד ופרנסו הלא מתחייב למלך והשיבו ר"ע. ישראל נק' בני"ם ואב שכעס על בנו וכו' ובא אחד וזנו פרנסו שכרו כפול ומכופל. וא"כ מן מצות צדק"ה ג"כ מוכח שאנחנו נק' בני"ם וג"כ מן מצות ד' מיני"ם שהם נק' כביכול שרביטו של מלך שאין שולט עליהם שום שר רק כביכול השגחתו ית"ש כמש"ל סימן כ"ד ויתבאר אי"ה א"כ ע"פ שנים עדים (היינו מצות צדקה וד' מינים שהם המצות הנוהגים רק בחג הזה) או שלשה עדים (היינו בצירוף מצות צדק"ה הנהגות בכ"ז ועידן עכ"ז בהתעסקו במצות צדקה בחג הזה הנה חוט המשולש הוא וע"פ כולם) יקים דבר אשר אנחנו נק' בנים והש"י מקבלינו בתשוב"ה ומוחל על כבודו ואב שמוחל ע"כ כבודו מחול כן ימהר לגאלינו ב"ב אמן: ,ובזה יתבאר לך ג"כ דברי המדרש שהבאתי לעיל כשיצאו ישראל ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה עכ"ל ונראה לפרש ע"פ הנ"ל דהנה כתיב הנה י"י רוכב על ע"ב קל ובא מצרים הנה כביכול ראו אותו ישראל רוכב על ע"ב וענ"ן והנה קיי"ל במלך אין רוכבין על סוסו וא"כ האיך היה אפשר להם להשתמש בעננ"י הכבו"ד ע"כ כרתו ברית לעשות חס"ד זה עם זה וזה הוא מכח שנק' בני"ם וכמו שהשיב ר' עקיבא והקב"ה למו א"ב. ע"כ וי"י הולך לפניהם יומם בעמוד ענן. והבן:

(כז) בירושלמי א"ר יהושע בן חנניא כל ימים של שמח"ת בי"ת השואב"ה לא היו טועמין טעם שינ"ה כל עיקר (וכ"כ בבבלי בשינוי קצת עיי"ש) והא תני שבועה שלא אישן ג' ימי' מלקין אותו ויישן מיד. מתנמנמין היו. ע"כ יש להתבונן למה היו עושין כן להצטער בזמן שמחתינו. וגם מאי קמ"ל ריב"ח בזה והנראה ע"פ מ"ש בדרושי ר"ה על מ"ש בגמ' היכי דמי מתנמנמים נים ולא נים וכו' דקרי ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא. הנה כשידע לאהדורי סברא נק' מבין דבר מ"ד שהוא מן מוח בינ"ה וכשאינו יכול לאהדורי סברא המוח בינ"ה ישן הגם שהמוח חכמ"ה ניעור. והנה תתבונן בכוונת מרן האריז"ל בדרושי ר"ה בגבהי מרומים כשמוח חכמה ננסר שוב לא מיקרי שינ"ה ע"כ אין שופ"ר רק בב' ימים דר"ה ע"כ גם באיש הישראלי כד קרי לי' ועני הגם שאינו יכול לאהדורי סברא לא נק' שינ"ה רק תנומ"ה והנה בי"ת השואב"ה משם היו שואבי"ן רוח הקודש. וכבר ידעת רוח הקד"ש בחי' מלכו"ת. והנה אבא יסד ברת"א ע"כ כשהיו צריכין להשיג רוח הקוד"ש לא נתנו שינ"ה למוח חכמ"ה כנ"ל והש' הטוב יכפר:

(כח) עוד בירושלמי. אר"י יונה בן אמת"י מעולי רגלים הוה ונכנס לשמח"ת בי"ת השואב"ה ושרת עליו רו"ח הקוד"ש ללמדך שאין רו"ח הקוד"ש שורה אלא על לב שמ"ח ע"כ. לא נודע מהיכן למד זה. וגם אמרו ללמד"ך. הלא לא נודע הלימוד מן הכתוב. ונראה באפשר דלמד לה מדכתיב. יונה בן אמתי הנביא אשר מג"ת החפ"ר למה לו להשמיענו מהיכן הי' ע"כ דרשו ע"פ קבלתם. הנבי"א אשר מג"ת החפ"ר נבואתו היתה אשר חפר אותה ומצאה מן ג"ת. היינו ביהמ"ק. שמנסכין שם יין וכמ"ש בפסוק וגם יקב חצב בו זה מזבח וביהמ"ק ומה שסיים בירושלמי ללמד"ך שאין רוה"ק שורה אלא על לב שמ"ח. לכאורה האיך נלמוד זה מכאן דילמא מעש' שהיה כך הי'. ונ' דלמד לה מדהי' יונה תלמיד אליהו (שהוא בן הצרפית שהחייהו אליה"ו) אח"כ הי' תלמיד אליש"ע ושלחו למשוח את יהוא ואעפ"כ לא מצינו נבואה עד ירבעם בן יואש מלך ישראל. ע"כ לומר. מפני שאין השכינה שורה מתוך עצבות עד אשר אירע שמסר נפשו לעלות לרגל. ובא לשמח"ת בי"ת השואב"ה אז שרתה עליו רוה"ק. ונ"ל עוד צורך הודעה זו ששרתה עליו רוה"ק בשמחת בית השואבה. ידוע יונ"ה בן אמתי הוא משיח בן אפרים. והנ' אפרי"ם ע"פ סדר הדגלים. חדשו הוא תשר"י ע"כ נעשה במשיח בן אפרי"ם כמו חדשו תשר"י שהוא ימי הדין. וכבר ידעת רוה"ק גקרא תחיה כדכתיב ותח"י רוח יעקב אביהם הבן הדבר:

(כט) גמרא אתמר ר' יהודה ורב עינא חד תני שואב"ה וחד תני חשוב"ה. מאן דתני שואב"ה לא משתבש דכתיב ושאבת"ם מים בששון ומאן דתני חשוב"ה לא משתבש דאמר ר"נ מצוה חשוב"ה היא ובא מששת י"ב נראה פלוגתייהו הוא על תיבת בי"ת מ"ד דמתני בי"ת השואב' הוא ע"ש דכתי' ושאבת"ם מים בששו"ן ע"כ קאמר בי"ת השואב"ה היינו אות בֵית המצורפת אל שאיבת המים היינו הבֵית. מצרפת את הששון כמאמר הכתו' בששון ומאן דמתני בית החשוב' מצו' חשוב' היא ובא' מששת י"ב. כי השיתין נבראו מששת י"ב וכן הוראת תיבת בית ונ"ל היינו בי"ת רבת"י נמסרה בהתחלת התור' והוא בגי' אתרו"ג ערב"ה לול"ב הד"ס דכתיב בהו ושמחתם לפני י"י אלקיכם וכו' וזהו בי"ת התשוב"ה רצ"ל שמחשבין מספרה ויבואר אי"ה:

(ל) מתניתין באו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדו"ל עיין בגמ'. הנה קראו לזה תיקון גדו"ל ולא אמרו סתם ובוני"ם גזוזטר"א וכו' אבל להיות שמח"ה זו תיקון לשמח"ה והוללות שחלפו ועברו על האדם כל ימות השנה בשמח"ה שאינה של מצוה ובפרט על עון הזנות שבאה ע"י זחות הלב כמד"א שמח"ת לב אשה והנה בח"ג הקדוש הזה השמח"ה היא בהתהוות הזיוג העליון כביכול ע"י מצות סוכ"ה וד' מיני"ם הנה שמחתינ"ו לפני י"י לכפר בפרטיית על עון הזנות ע"כ הי' ניסוך המי"ם לפני י"י ידוע הוא כי מיסוד המי"ם באים כל האהבות והתענוגי' לאדם כי המי"ם מצמיחים כל מיני תענוג ומי"ם מורה על אהב"ה הנה מנסכים את המי"ם לפני הש"י להורות שמבטלים כל אהבות רעות וכל עסקי תענוגי עולם הזה נגד אהבתו יתברך שמו ע"כ בעזרת נשים מתקנים תיקו"ן גדו"ל היינו מד"ת הגדולה וחס"ד שהוא אהב"ה הבן:

(לא) מבלאי מנכסי כהנים ומהמייניהן וכו' כתבו התוס' תימא דלא חשיב נמי כתנ"ת ואני אומר תנא דייקנא הוא. דייקא מכנס"י כהני"ם. מכנסי"ם מכפרים על עריות כמ"ש בגמ' ואבנ"ט על הרהור הלב משא"כ כתנ"ת מכפר על ש"ד כמבואר בגמ':

(לב) אשה היתה בוררות החיטין לאור בי"ת השואב"ה היודע סודו סוד ברירת חוט"ה כ"ב אותיות היינו ניצוצות הנדחים לבררם מעולם התוה"ו לעולם התיקון ודייקא אש"ה הוא מבררת בשמח"ת זו שהיא מצו' חשוב"ה ובאה מששת י"ב ולפי"ז אזדא לה קושיית התו' עיין שם:

(לג) בלשון המשנה וגמ' אפקי' לסוכ"ה בלשון על"י' כמ"ש העל"ם לסוכ"ה וכיוצא וטעמא בעי (ועיין ברא"ש שכתב טעם) ונ"ל טעם ע"פ דברי מרן האריז"ל דמצות סוכ"ה הוא מקיפי אמ"א עלמ"א עילא"ה תשוב"ה עילאה ע"כ רז"ל אמרו בכל פעם על המצו"ה הזו לשון על"י' כנ"ל:

(לד) אבאר לך עוד טעם למצוה צדק"ה ביותר בחג הזה (עמש"ל סימן כ"ד כ"ו) ואבאר לך מאמר רז"ל והוא שאמרו גדולה צדק"ה שמקרבת את הגאול"ה שנא' ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה ע"כ לכאורה יש להתפלא על הראי' הזאת דהנה כתיב ברישי' דקרא ציון במשפט תפדה ונ"ל לבאר ע"פ מ"ש בגמ' ר"ה (על כורש) מנלן דאחמיץ (שאמר על צדקתו שנתן לביהמ"ק) די להוון מצלין לחיי מלכא ובנוהי. (רצ"ל ולא קעביד לש"ש) ומקשי ומאן דעביד הכי לאו מעלייתא היא והתניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני בשביל וכו' ה"ז צדיק גמור ופרקינן לא קשיא כאן בישראל כאן באוה"ע עיין ברש"י דהישראל אינו קורא תגר וכו' היינו אפי' אין מטיבין לו אעפ"כ צדקתו (שנתן על תנאי) עומדת לעד (הגם שלא נתקיים תנאו) והנה כיון שישראל זה דרכם כל היום הנה מהראוי אשר כזה יהי' משפטם לפני י"י הגם שהש"י תנאי הי' דבריו אם בחקותי תלכו וכו' ונתתי וכו' ואם תשמעו וכו' אבל כשישראל מקיימין צדקתם אע"פ שלא נתקיים התנאי הנה זה שכרם במשפט אשר גם הש"י מקיים דברי צדקותיו אע"פ שלא נתקיים התנאי: ,הג"ה וי"ל דלבעבור זה מותר לנסות את הש"י בצדק"ה ובמעשר כמ"ש הכתוב בציוו מן הש"י ובחנוני נא בזאת ואמרו עשר בשביל שתתעשר. דהנה הש"י כאשר חפץ להצדיק עם זו והנה המלך המשפט היא מלך במשפט יעמיד ארץ מה עשה י"י ברוב חסדו התיר וצוה ליתן צדק"ה על תנאי והנה ישראל זה דרכם אפי' הש"י מאחר להם התנאי אעפ"כ אינם קורים תגר וצדקתם עומדת לעד הנה ע"פ המשפ' הוא אשר הש"י יקיי' צדקותיו והבטחותיו אפי' ישראל לא קיימו התנאי: ,והנה כלו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשוב"ה כי תנאי היו דברי הש"י והי' כי יבואו אליך כל הדברי' האלה הברכ"ה וכו' והשבת אל לבבך בכל העכו"ם וכו' ושבת עד י"י אלקיך וכו' ושב י"י אלקיך את שבותך וכו' ושב וקבצך מכל העמים וכו' אבל כשישראל נותנין צדקה וכנ"ל ואע"פ שהש"י מאחר הטוב' אינם מהרהרי' ומקיימי' נדרים ודבריהם וצדקתם עומדת לעד הנה ע"פ המשפ"ט הוא אשר גם הש"י יקיי' הבטחתו מה שהבטיח ושב וקבצך מכל העמים הגם שלא קיימנו עדיין התנאי ושבת עד י"י אלקיך. הנה נקיים אחר כך כמו שאומרים ישראל בתפילת' השיבנו י"י אליך (מקודם תקיים הבטחתך ואח"כ גם אנחנו נקיים) ונשוב' הנה זה שדרשו רז"ל גדולה צדק"ה שמקרבת את הגאול"ה וראייתם ציון במשפט תפדה (אבל הנה ע"פ המשפט הנה צריכין לתשובה מקודם הנה אמר ושבי' בצדקה ע"י הצדקה וכנ"ל הנה הגם שאחרנו מצות התשוב' הנה נקיים אחר קיבוץ גליות כאמרנו השיבנו י"י אליך ונשובה והוא במשפט ע"י צדק"ה הבן. ומעתה הרי שלך לפניך טעם נחמד ונעים למצות הצדק' בחג הסוכו"ת אחר עבור ימי התשוב"ה ופן חו"ו תשובתינו לא היתה כהוגן מחמת כובד הגלותו ודברי השי"ת היו בתנאי ושבת עד י"י אלקיך הנה נותנים צדק"ה וכנ"ל הנה כמשפט הוא לגאלינו גאולת עולם הגם שלא נתקיים התנאי ירוצו דברינו אלה לפני היושבים כסאות למשפט וכן יאמר השם לגאלינו גאולת עולם אמן:

(לה) הנה במצות סוכ"ה לאכול בתוכה כזית פת בלילה הראשון הוא חוב' ונלמד בג"ש ט"ו ט"ו מן חג המצות וכבר ידעתי כמ"ש כ"פ שאין זה במקרה בתו' למה ללמד בג"ש דייקא ונ"ל בכאן דהנה מדת ג"ש מעורר בגבהי מרומים מדת רחו"ם והנ' אמרז"ל שמיום הראשון דסוכות הוא ראשון לחשבון עונות כמשארז"ל מכאן ולהלן חושבנא. והנה לבעבור זה נלמוד תיכף מצות התחלת היום בג"ש וג"ש מעוררת מדת רחום וכתיב והוא רחום יכפר עו"ן ולא ישחית. והבן:

(לו) אבאר לך עוד טעם להרבות מצות צדק"ה בסוכו"ת עפ"י מ"ש הרב החיד"א זלה"ה כמו שאין עביר' מכבה תורה כמו כן אין עבירה מכבה צדק"ה (ע"כ צדק' נק' בירושלמי ובמדרשים סתם מצו"ה כי הוא מצו"ה לעולם צדקתו עומדת לעד כנ"ל) והנה לפי"ז להיות יום א' דסוכות הוא ראשן לחשבון עונות מרבין בצדק"ה. ואין עביר' מכב' אותה כנ"ל: