Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Share(כו) וַיהוָ֗ה נָתַ֤ן חָכְמָה֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־ל֑וֹ וַיְהִ֣י שָׁלֹ֗ם בֵּ֤ין חִירָם֙ וּבֵ֣ין שְׁלֹמֹ֔ה וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית שְׁנֵיהֶֽם׃
(יח) איש אשר רוח בו מוכן לקבל אור פני מלך חיים . . .
(18) איש אשר רוח בו; someone who is ready and waiting to receive the light of the eternal King. . . .
(יג) ויקם משה ויהושע משרתו. לא ידעתי מה טיבו של יהושע כאן ואומר אני, שהיה התלמיד מלוה לרב עד מקום הגבלת תחומי ההר, שאינו רשאי לילך משם והלאה, ומשם ויעל משה לבדו אל הר האלהים, ויהושע נטה שם אהלו ונתעכב שם כל ארבעים יום . . .
מה יעשה אדם ויחכם אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו שנאמר (משלי ב, ו) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת . . . מאי קמ"ל דהא בלא הא לא סגיא
מעין כל ברכה וברכה - אם היה משכח תלמודו מאריך בחונן הדעת . . .
אמר רבי יצחק הרוצה שיחכים ידרים . . .
ידרים - בתפלתו יחזיר פניו לדרום:
(כז) וַיַּ֨עַל הַמֶּ֧לֶךְ שְׁלֹמֹ֛ה מַ֖ס מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֣י הַמַּ֔ס שְׁלֹשִׁ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃ (כח) וַיִּשְׁלָחֵ֣ם לְבָנ֗וֹנָה עֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֤ים בַּחֹ֙דֶשׁ֙ חֲלִיפ֔וֹת חֹ֚דֶשׁ יִהְי֣וּ בַלְּבָנ֔וֹן שְׁנַ֥יִם חֳדָשִׁ֖ים בְּבֵית֑וֹ וַאֲדֹנִירָ֖ם עַל־הַמַּֽס׃ (ס) (כט) וַיְהִ֧י לִשְׁלֹמֹ֛ה שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף נֹשֵׂ֣א סַבָּ֑ל וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֖לֶף חֹצֵ֥ב בָּהָֽר׃ (ל) לְ֠בַד מִשָּׂרֵ֨י הַנִּצָּבִ֤ים לִשְׁלֹמֹה֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַמְּלָאכָ֔ה שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת הָרֹדִ֣ים בָּעָ֔ם הָעֹשִׂ֖ים בַּמְּלָאכָֽה׃ (לא) וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ וַיַּסִּעוּ֩ אֲבָנִ֨ים גְּדֹל֜וֹת אֲבָנִ֧ים יְקָר֛וֹת לְיַסֵּ֥ד הַבָּ֖יִת אַבְנֵ֥י גָזִֽית׃
(27) And king Solomon raised a levy out of all Israel; and the levy was thirty thousand men. (28) And he sent them to Lebanon, ten thousand a month by courses: a month they were in Lebanon, and two months at home; and Adoniram was over the levy. (29) And Solomon had threescore and ten thousand that bore burdens, and fourscore thousand that were hewers in the mountains; (30) besides Solomon’s chief officers that were over the work, three thousand and three hundred, who bore rule over the people that wrought in the work. (31) And the king commanded, and they quarried great stones, costly stones, to lay the foundation of the house with hewn stone.
(ב) עָזִּ֤י וְזִמְרָת֙ יָ֔הּ וַֽיְהִי־לִ֖י לִֽישׁוּעָ֑ה זֶ֤ה אֵלִי֙ וְאַנְוֵ֔הוּ אֱלֹהֵ֥י אָבִ֖י וַאֲרֹמְמֶֽנְהוּ׃
(2) The LORD is my strength and song, And He is become my salvation; This is my God, and I will glorify Him; My father’s God, and I will exalt Him.
זה אלי ואנוהו וגו'. ואנוהו, ר' ישמעאל אומר וכי אפשר לבשר ודם להנוות לקונו אלא אנוה לו במצות אעשה לפניו לולב נאה סוכה נאה ציצית נאה תפלה נאה. . . ר' יוסי בן דורמסקית אומר אעשה לפניו בית מקדש נאה אין נוה אלא בית המקדש שנא' ואת נוהו השמו (תהלים עט)
"This is my G d, and I will extol Him ("ve'anvehu," lit.: "I will 'host' Him")!" R. Yishmael says: Is it possible to "host" one's Master? Rather, (read "ve'anvehu" as) "I shall beautify myself (from the root "na'eh") before Him with mitzvoth — with a beautiful lulav, beautiful tzitzith, a beautiful shofar, beautiful Teffilah. . . R. Yossi b. Dormaskith says: "I shall make a Temple before Him," "navth" being the Temple, as in (Psalms 79:7) "and they have destroyed navehu" (His Temple)"
הנה כבוד המצוה ויקרה, כבר הזהירונו עליו חז"ל ואמרו (ב"ק ט'): זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצות, ציצית נאה, תפילין נאה, ספר תורה נאה, לולב נאה וכו' . . . הרי דעת שפתותיהם ז"ל ברור מללו, שאין די בעשות המצוה לבד, אלא שצריך לכבדה ולהדרה.
Our Sages of blessed memory have already exhorted us concerning the dignity and dearness of a mitzvah (Shabbat 133b): " 'This is my God and I will beautify Him' (Exodus 15:2) - beautify yourself before Him with mitzvoth - with beautiful tzitzith, beautiful tefillin, a beautiful Torah scroll, a beautiful lulav ..." . . . It is perfectly clear from what our Sages of blessed memory have said that the performance of the mitzvah is not enough; it must be honored and beautified.
(יח) זה אלי ואנוהו, בפרק ר"א דמילה (שבת קל"ז ע"ב) תניא זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות עשה לך תורה נאה סוכה נאה וכו', בארו בזה כי איך אפשר להנוות את קונו שיאמר זה אלי ואנוהו, אלא כאשר האדם מהודר במצות האלקיות בזה נודע בעולם כי הוא יתברך מהודר, שמן המהודר יבא הדור והמצות הן מצות אלקיות מן השם יתברך, ולכך על ידי הדור מצוה נודע הדורו, וזה פירוש ואנוהו שיהיה נראה נוי שלו בעולמו . .
(יט) ובמכלתא רבי ישמעאל אומר זה אלי ואנוהו . . . ורבי יוסי בן דורמסקית אומר אבנה לו מקדש שנאמר ואת נוהו השמו. ובאור זה כמו שאמרנו כי הבית הקדוש הזה שהיא נאה והדר, ובית הדר ראוי למלך הדר וזהו ואנוהו, כלל הדברים לכל הדעות כי הוא יתברך נראה מהודר בעולם הזה מישראל כמו שהתבאר:
זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה ציצית נאה ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה בקולמוס נאה בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין
(א) וַיְהִ֣י בִשְׁמוֹנִ֣ים שָׁנָ֣ה וְאַרְבַּ֣ע מֵא֣וֹת שָׁנָ֡ה לְצֵ֣את בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֣ל מֵאֶֽרֶץ־מִצְרַיִם֩ בַּשָּׁנָ֨ה הָרְבִיעִ֜ית בְּחֹ֣דֶשׁ זִ֗ו ה֚וּא הַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י לִמְלֹ֥ךְ שְׁלֹמֹ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּ֥בֶן הַבַּ֖יִת לַיהוָֽה׃
(1) And it came to pass in the four hundred and eightieth year after the children of Israel were come out of the land of Egypt, in the fourth year of Solomon’s reign over Israel, in the month Ziv, which is the second month, that he began to build the house of the LORD.
(טו) ועשית את הקרשים. ומהו הקרשים, מאותן העומדין ומיחדין לכך יעקב אבינו צפה ברוח הקדש ונטע ארזים במצרים, וכשמת צוה לבניו להעלותם עמהם כשיצאו ממצרים, אמר להם, שעתיד הקדוש ברוך הוא לצוות אתכם לעשות משכן במדבר מעצי שטים, ראו שיהיו מזמנים בידכם.
ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו. אמר הקב"ה לישראל: מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכרתי עמה, שנאמר: ויקחו לי תרומה. משל למלך, שהיה לו בת יחידה. בא אחד מן המלכים ונטלה. ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו. אמר לו: בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול, לפי שהיא אשתך, אלא זו טובה עשה לי, שכל מקום שאתה הולך, קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם, שאיני יכול להניח את בתי. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: נתתי לכם את התורה, לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים, בית אחד עשו לי שאדור בתוכו, שנאמר: ועשו לי מקדש: