איסור קדושה שניות מדברי סופרים ואמאי קרי ליה איסור קדוש' אמר אביי כל המקיים דברי חכמים נקרא קדוש א"ל רבא וכל שאינו מקיים דברי חכמים קדוש הוא דלא מיקרי רשע נמי לא מיקרי אלא אמר רבא קדש עצמך במותר לך:
A prohibition stemming from sanctity is referring to secondary relationships forbidden by rabbinic law. And why is this called a prohibition stemming from sanctity? Abaye said: Whoever fulfills the words of the Sages is called sacred. Rava said to him: The language you use is not precise, since if so, whoever does not fulfill the words of the Sages is not called sacred, which implies that he is also not called wicked. However, anyone who transgresses the words of the Sages is in fact referred to as wicked. Rather, Rava said that the reason why this is called a prohibition stemming from sanctity is that the term sanctity indicates differentiation or separation, and there is a principle that you must sanctify yourself by refraining from that which is permitted to you by Torah law. The Sages decreed against secondary forbidden relations so that one would not eventually come to transgress Torah law.
אָמַר ר׳ יִצְחָק: טֶפַח בָּאִשָּׁה עֶרְוָה. לְמַאי? אִילֵּימָא לְאִסְתַּכּוֹלֵי בַּהּ, וְהָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לָמָּה מָנָה הַכָּתוּב תַּכְשִׁיטִין שֶׁבַּחוּץ עִם תַּכְשִׁיטִין שֶׁבִּפְנִים — לוֹמַר לָךְ כׇּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁל אִשָּׁה, כְּאִילּוּ מִסְתַּכֵּל בִּמְקוֹם הַתּוֹרֶף. אֶלָּא בְּאִשְׁתּוֹ וְלִקְרִיאַת שְׁמַע. אָמַר רַב חִסְדָּא: שׁוֹק בָּאִשָּׁה עֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״גַּלִּי שׁוֹק עִבְרִי נְהָרוֹת״, וּכְתִיב: ״תִּגָּל עֶרְוָתֵךְ וְגַם תֵּרָאֶה חֶרְפָּתֵךְ״. אָמַר שְׁמוּאֵל: קוֹל בָּאִשָּׁה — עֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה״. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: שֵׂעָר בָּאִשָּׁה עֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שַׂעֲרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים״:
(ו) אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי, מִפְּנֵי מָה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת עֲרָיוֹת לְפָרָשַׁת קְדוֹשִׁים, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא בּוֹ גֶּדֶר עֶרְוָה, אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה, וְאַתְיָה כַּהֲדָא דְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי, דְּאָמַר כָּל מִי שֶׁהוּא גּוֹדֵר עַצְמוֹ מִן הָעֶרְוָה נִקְרָא קָדוֹשׁ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַיְתֵי מִן שׁוּנַמִּית, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים ב ד, ט): וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא, אָמַר רַבִּי יוֹנָה הוּא קָדוֹשׁ וְאֵין מְשָׁרְתָיו קְדוֹשִׁים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים ב ד, כז): וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא שֶׁהֲדָפָהּ בְּהוֹד יָפְיָהּ, עַל דַּדֶּיהָ. רַבִּי אַיְבוּן אָמַר מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הִבִּיט בָּהּ מִיָּמָיו. וְרַבָּנָן אָמְרֵי שֶׁלֹּא רָאֲתָה טִפַּת קֶרִי מִיָּמֶיהָ עַל סָדִין שֶׁלּוֹ. אַמְתֵיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רַב יִצְחָק אָמְרָה אֲנָא הֲוֵינָא מְשַׁמְּשָׁא לְמָנוֹי דְּמָרִי וְלָא מִן יוֹמוֹי חָמֵית מִלָּה בִּישָׁא עַל מָנוֹי דְּמָרִי. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִפְּנֵי מָה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת עֲרָיוֹת לְפָרָשַׁת קְדוֹשִׁים, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶּדֶר עֶרְוָה אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה, וְאִית לֵיהּ קְרָיָין סַגִּיִין, (ויקרא כא, ז): אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה, (ויקרא כא, ח): וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב. (ויקרא כא, יד טו): אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה וגו' וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ, וְהָדֵין: דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
אָמַר רַבָּה: כְּגוֹן אָנוּ בֵּינוֹנִים. אָמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: לָא שָׁבֵיק מָר חַיֵּי לְכׇל בְּרִיָּה?


