What Happened To Noah’s Ark?

(ד) וַתָּ֤נַח הַתֵּבָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י בְּשִׁבְעָה־עָשָׂ֥ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ עַ֖ל הָרֵ֥י אֲרָרָֽט׃

(4) so that in the seventh month, on the seventeenth day of the month, the ark came to rest on the mountains of Ararat.

(ד) וְנָחַת תֵּבוֹתָא בְּיַרְחָא שְׁבִיעָאָה בְּשִׁבְעַת עֲשַׂר יוֹמָא לְיַרְחָא עַל טוּרֵי קַרְדּוּ:
(4) And the ark rested on the seventh month, on the seventeenth day of the month, upon the mountains of Kardu.
(ד) וּנְחַת תֵּיבוּתָא בְּיַרְחָא שְׁבִיעָאָה הוּא יַרְחָא דְנִיסָן בְּשֶׁבְסְרֵי יוֹמִין לְיַרְחָא עַל טַוְורֵי דְקַדְרוֹן שׁוּם טַוְורָא חַד קַרְדַנְיָא וְשׁוּם טַוְורָא חַד אַרְמִינְיָא וְתַּמָן מִתְבַּנְיָא קַרְתָּא דְאַרְמַנְיָא בְּאַרְעָא מַדִינְחָא
(4) And the ark rested in the seventh month, which is the month of Nisan, in the seventeenth day of the month, upon the mountains of Qadron; the name of the one mountain is Qardania, and the name of the other mountain Irmenia; and there was builded the city of Armenia in the land of the east.
(לז) וַיְהִי֩ ה֨וּא מִֽשְׁתַּחֲוֶ֜ה בֵּ֣ית ׀ נִסְרֹ֣ךְ אֱלֹהָ֗יו וְֽאַדְרַמֶּ֨לֶךְ וְשַׂרְאֶ֤צֶר [בָּנָיו֙] הִכֻּ֣הוּ בַחֶ֔רֶב וְהֵ֥מָּה נִמְלְט֖וּ אֶ֣רֶץ אֲרָרָ֑ט וַיִּמְלֹ֛ךְ אֵֽסַר־חַדֹּ֥ן בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
(37) While he was worshiping in the temple of his god Nisroch, his sons Adrammelech and Sarezer struck him down with the sword. They fled to the land of Ararat, and his son Esarhaddon succeeded him as king.

אזל אשכח דפא מתיבותא דנח אמר היינו אלהא רבא דשיזביה לנח מטופנא אמר אי אזיל ההוא גברא ומצלח מקרב להו לתרין בנוהי קמך שמעו בנוהי וקטלוהו היינו דכתיב (מלכים ב יט, לז) ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב וגו'

Sennacherib went and found a beam from Noah’s ark, from which he fashioned a god. He said: This beam is the great god who delivered Noah from the flood. He said: If that man, referring to himself, goes and succeeds, he will sacrifice his two sons before you. His sons heard his commitment and killed him. This is the meaning of that which is written: “And it came to pass as he was worshipping in the house of Nisroch his god that Adrammelech and Sarezer, his sons, smote him with the sword, and they fled to Ararat” (II Kings 19:37), where Noah’s ark had come to rest. The Gemara explains that this interpretation is based upon the etymological similarity between neser, the Hebrew term for beam, and Nisroch, the god that Sennacherib fashioned from a beam.
וַתֹּ֣אמֶר לוֹ֩ זֶ֨רֶשׁ אִשְׁתּ֜וֹ וְכָל־אֹֽהֲבָ֗יו יַֽעֲשׂוּ־עֵץ֮ גָּבֹ֣הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּה֒ וּבַבֹּ֣קֶר ׀ אֱמֹ֣ר לַמֶּ֗לֶךְ וְיִתְל֤וּ אֶֽת־מָרְדֳּכַי֙ עָלָ֔יו וּבֹֽא־עִם־הַמֶּ֥לֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּ֖ה שָׂמֵ֑חַ וַיִּיטַ֧ב הַדָּבָ֛ר לִפְנֵ֥י הָמָ֖ן וַיַּ֥עַשׂ הָעֵֽץ׃ (פ)
Then his wife Zeresh and all his friends said to him, “Let a stake be put up, fifty cubits high, and in the morning ask the king to have Mordecai impaled on it. Then you can go gaily with the king to the feast.” The proposal pleased Haman, and he had the stake put up.

(כא) עשו עץ גבוה חמשים אמה והיה המן חוזר ומבקש קורה של חמשים אמה והיה המן חוזר ומבקש קורה של חמשים אמה ולא מצאה, אלא קורה שהיתה בתוך ביתו לפי שהיה בנו פרשנדתא הגמון בקרדוניא ונטל נסר אחד מתיבותא של נח שהיה ארכו של נסר חמשים אמה שעשה הקב"ה זכרון בעולם שידעו דורות העולם שבא מבול לעולם שכן כתיב זכר עשה לנפלאותיו, וכן כשנהפך סדום הניח זכרון לעולם ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח, עד עכשו היא עומדת שיהו הדורות מתנים בשבחו של בורא עולם, ועמד דריוש וקלל להמן ונגע בו קלונו שכן הוא אומר אנש די יהשנא פתגמא דנה יתנסח אע מן היתיה וגו', לכך נאמר ובבקר אמור למלך ויתלו את מרדכי ואחר כך אתה נכנס עם המלך לסעודה ואוכל ושותה וערב לך ורואה שונאך צלוב כנגדך ולבך שמח. מה ראה אומר לצולבו, אלא אמר הרי השתא שמכל דבר הקב"ה יכול להצילם, הציל אברהם מן האש, הציל יצחק מן העקדה, יעקב מן המלאך, ומשה מחרב פרעה, ישראל מן הים וכן מכל דבר, ומן הצלוב אינו יכול להציל:

User uploaded image
(ה) פירוש מדרש זה שבא לפרש למה אמר דוקא "יעשו עץ גבוה חמשים אמה". לכך אמר שהעץ הזה נשאר מתיבתו של נח, כי המבול בא לשטף את כל העולם, ונח היה ניצל על ידי התיבה שרחבה* חמשים אמה. וזה כי העולם מגיע עד מ"ט כמו שהתבאר לעיל, וכל העולם היה נשטף (-בימי-) [במי] המבול (בראשית ז, כא-כג), והיה העולם מקבל הצלה מן שער החמשים, שהוא על העולם. ומפני כך היתה התיבה שהיה על ידה הצלתו של נח חמשים אמה. (ו) ואמר מפני שהשם יתברך עשה זכר לנפלאותיו וכו'. פירוש, כי השם יתברך כאשר עושה נס ושנוי בריאה בעולם, אף אחר שעבר הנס, סוף סוף מאחר שהיה הנס בעולם, אי אפשר שלא יהיה נשאר רושם בעולם, מאחר שמשם היה הצלת נח. ורצה לומר אף כי אין הנהגת העולם אחר המבול כמו שהיה במבול, שהיה הצלתו של נח משער החמשים, מכל מקום השם יתברך עשה זכר לנפלאותיו, ויש כאן דבר מה מאותו כח עוד בעולם. ולפיכך אמר המן שהוא אדם יחידי פרטי, והוא מקבל כחו ממנו. ובפרט בהרי אררט, ששם היה התיבה של נח (בראשית ח, ד), שהוא הצלתו, והרי אררט הוא קרדניא, שכן תרגם אונקלוס (שם) "הרי אררט" "טוריא קרדניא". ואמר שמצא נסר אחד שהיה מתיבתו של נח, רצה לומר כח מה שהיה בהצלתו של נח. כי האדם שהוא פרטי, כמו המן, מקבל כח זה, והוא דבר מה בלבד. ואמר המן כי הוא מוכן ביותר לקבל כח זה, מפני כי בנו של המן היה הגמון בהררי אררט, שהיה התיבה נחה עליו, ולכך הוא מוכן לקבל זה הכח ביותר. ואמר שבשביל זה יש בו כח אלקות(-ו-), ובו יהיה גובר על מרדכי. (ז) וכן בפרק חלק אמרו שם (סנהדרין צו.) דסנחריב מצא דפא ממתיבתה דנח, ואמר היינו אלקא דשזבא מטופנא דנח, אמר, אי אזיל האי גברא ומצלח מקריב להו לתרין* בנוהי קמך, עד כאן. ודבר זה גם כן פירושו שהיה יודע סנחריב כי אינו מצליח רק אם יגיע הצלחתו אל כח עליון לגמרי, וכי אפשר לבטל בענין זה, וזולת זה לא יוכל. ומפני כי המבול והצלת[ו] של נח משער החמשים, ולכך רצה לעבוד לאותו דף, שזה היה הצלתו של נח, כלומר לאותו כח מה שהיה בו הצלתו של נח. ואמר "היינו אלהא רבא דשזבא לנח". והיה העץ נשאר מן התיבה, רצה לומר כי נשאר דבר מה בעולם מן הצלתו של נח. וראיה לזה, כי אחר המבול נשבע שלא להביא עוד מבול (בראשית ח, כא-כב), ודבר זה אינו מצד עולם הזה, שהרי בא מבול לעולם מצד עולם הזה. רק כי נשאר דבר זה משער הנ', ואם היה משם הצלתו של נח, כל שכן שלא יבא* עוד המבול על העולם.