uws//jews open beit midrash Chanukah and Rosh Chodesh: Purifying the Old or Starting Fresh? (Copy)

מַאי חֲנוּכָּה? דְּתָנוּ רַבָּנַן: בְּכ״ה בְּכִסְלֵיו יוֹמֵי דַחֲנוּכָּה תְּמָנְיָא אִינּוּן דְּלָא לְמִסְפַּד בְּהוֹן וּדְלָא לְהִתְעַנּוֹת בְּהוֹן. שֶׁכְּשֶׁנִּכְנְסוּ יְווֹנִים לַהֵיכָל טִמְּאוּ כׇּל הַשְּׁמָנִים שֶׁבַּהֵיכָל. וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנַאי וְנִצְּחוּם, בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁהָיָה מוּנָּח בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, וְלֹא הָיָה בּוֹ אֶלָּא לְהַדְלִיק יוֹם אֶחָד. נַעֲשָׂה בּוֹ נֵס וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ שְׁמוֹנָה יָמִים. לְשָׁנָה אַחֶרֶת קְבָעוּם וַעֲשָׂאוּם יָמִים טוֹבִים בְּהַלֵּל וְהוֹדָאָה.

Shabbat 21b:10

The Gemara asks: What is Hanukkah, and why are lights kindled on Hanukkah? The Gemara answers: The Sages taught in Megillat Ta’anit: On the twenty-fifth of Kislev, the days of Hanukkah are eight. One may not eulogize on them and one may not fast on them. What is the reason? When the Greeks entered the Sanctuary they defiled all the oils that were in the Sanctuary by touching them. And when the Hasmonean monarchy overcame them and emerged victorious over them, they searched and found only one cruse of oil that was placed with the seal of the High Priest, undisturbed by the Greeks. And there was sufficient oil there to light the candelabrum for only one day. A miracle occurred and they lit the candelabrum from it eight days. The next year the Sages instituted those days and made them holidays with recitation of hallel and special thanksgiving in prayer and blessings.

משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ג׳:א׳

בְבַיִת שֵׁנִי כְּשֶׁמַּלְכֵי יָוָן גָּזְרוּ גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל וּבִטְּלוּ דָּתָם וְלֹא הֵנִיחוּ אוֹתָם לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת. וּפָשְׁטוּ יָדָם בְּמָמוֹנָם וּבִבְנוֹתֵיהֶם וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל וּפָרְצוּ בּוֹ פְּרָצוֹת וְטִמְּאוּ הַטָּהֳרוֹת. וְצָר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵיהֶם וּלְחָצוּם לַחַץ גָּדוֹל עַד שֶׁרִחֵם עֲלֵיהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְהוֹשִׁיעָם מִיָּדָם וְהִצִּילָם וְגָבְרוּ בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים וַהֲרָגוּם וְהוֹשִׁיעוּ יִשְׂרָאֵל מִיָּדָם וְהֶעֱמִידוּ מֶלֶךְ מִן הַכֹּהֲנִים וְחָזְרָה מַלְכוּת לְיִשְׂרָאֵל יֶתֶר עַל מָאתַיִם שָׁנָה עַד הַחֻרְבָּן הַשֵּׁנִי:

Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 3:1

During the period of the second Temple, when the Greek kings were in power, they proclaimed decrees against the Jewish people, abrogating their religion and forbidding them to study the Torah or to perform the divine precepts. They laid their hands on their wealth and their daughters; they entered the Temple and broke through it, defiling the things that were pure. The people of Israel were sorely distressed by their enemies, who oppressed them ruthlessly until the God of our fathers took pity, saved and rescued them from the hands of the tyrants. The Hasmonean great priests won victories, defeating the Syrian Greeks and saving Israel from their power. They set up a king from among the priests and Israel's kingdom was restored for a period of more than two centuries, until the destruction of the second Temple.

משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ג׳:ב׳

וּכְשֶׁגָּבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל אוֹיְבֵיהֶם וְאִבְּדוּם בְּכ''ה בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵו הָיָה וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל וְלֹא מָצְאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר בַּמִּקְדָּשׁ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד וְלֹא הָיָה בּוֹ לְהַדְלִיק אֶלָּא יוֹם אֶחָד בִּלְבַד וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ נֵרוֹת הַמַּעֲרָכָה שְׁמוֹנָה יָמִים עַד שֶׁכָּתְשׁוּ זֵיתִים וְהוֹצִיאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר:

Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 3:2

When, on the twenty-fifth of Kislev, the Jews had emerged victorious over their foes and destroyed them, they re-entered the Temple where they found only one jar of pure oil, enough to be lit for only a single day; yet they used it for lighting the required set of lamps for eight days, until they managed to press olives and produce pure oil.

משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ג׳:ג׳

וּמִפְּנֵי זֶה הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹנַת הַיָּמִים הָאֵלּוּ שֶׁתְּחִלָּתָן כ''ה בְּכִסְלֵו יְמֵי שִׂמְחָה וְהַלֵּל וּמַדְלִיקִין בָּהֶן הַנֵּרוֹת בָּעֶרֶב עַל פִּתְחֵי הַבָּתִּים בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה מִשְּׁמוֹנַת הַלֵּילוֹת לְהַרְאוֹת וּלְגַלּוֹת הַנֵּס. וְיָמִים אֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאִין חֲנֻכָּה וְהֵן אֲסוּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית כִּימֵי הַפּוּרִים. וְהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בָּהֶן מִצְוָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כִּקְרִיאַת הַמְּגִלָּה:

Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 3:3

Because of this, the sages of that generation ruled that the eight days beginning with the twenty-fifth of Kislev should be observed as days of rejoicing and praising the Lord. Lamps are lit in the evening over the doors of the homes, on each of the eight nights, so as to display the miracle. These days are called Hanukkah, when it is forbidden to lament or to fast, just as it is on the days of Purim. Lighting the lamps during the eight days of Hanukkah is a religious duty imposed by the sages, like the reading of the Megillah on Purim.

ברכת המזון, ברכת המזון, ברכת הארץ ב׳

לחנוכה ולפורים
עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.

Birkat Hamazon, Blessing on the Land 2

On Chanukah and Purim add:
We thank thee also for the miracles, for the redemption, for the mighty deeds and saving acts, wrought by thee, as well as for the wars which thou didst wage for our fathers in days of old, at this season.

ברכת המזון, ברכת המזון, ברכת הארץ ג׳

לחנוכה—בִּימֵי מַתִּתְיָהו בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהשַׁכִּיחָם מִתּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם רַבְתָּ אֶת רִיבָם דַּנְתָּ אֶת דִּינָם נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת־מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.

Birkat Hamazon, Blessing on the Land 3

On Chanukah—In the days of the Hasmonean, Mattathias son of Johanan, the High Priest, and his sons, when the iniquitous power of Greece rose up against thy people Israel to make them forgetful of thy Law, and to force them to transgress the statutes of thy will, then didst thou in thine abundant mercy rise up for them in the time of their trouble; thou didst plead their cause, thou didst judge their suit, thou didst avenge their wrong; thou deliveredst the strong into the hands of the weak, the many into the hands of the few, the impure into the hands of the pure, the wicked into the hands of the righteous, and the arrogant into the hands of them that occupied themselves with thy Law: for thyself thou didst make a great and holy name in thy world, and for thy people Israel thou didst work a great deliverance and redemption as at this day. And thereupon thy children came into the oracle of thy house, cleansed thy temple, purified thy sanctuary, kindled lights in thy holy courts, and appointed these eight days of Chanukah in order to give thanks and praises unto thy great name. For all these things thy name, O our King, shall be continually blessed and exalted for ever and ever.

במדבר ז׳:פ״ד

(פד) זֹ֣את ׀ חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֗חַ בְּיוֹם֙ הִמָּשַׁ֣ח אֹת֔וֹ מֵאֵ֖ת נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל קַעֲרֹ֨ת כֶּ֜סֶף שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֗ה מִֽזְרְקֵי־כֶ֙סֶף֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֔ר כַּפּ֥וֹת זָהָ֖ב שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵֽה׃

Numbers 7:84

(84) This was the dedication offering for the altar from the chieftains of Israel upon its being anointed: silver bowls, 12; silver basins, 12; gold ladles, 12.

דברים כ׳:ה׳

(ה) וְדִבְּר֣וּ הַשֹּֽׁטְרִים֮ אֶל־הָעָ֣ם לֵאמֹר֒ מִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת־חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יַחְנְכֶֽנּוּ׃

Deuteronomy 20:5

(5) Then the officials shall address the troops, as follows: “Is there anyone who has built a new house but has not dedicated it? Let him go back to his home, lest he die in battle and another dedicate it.

יומא י״ב ב:א׳

עבודתו מחנכתו מי לא תניא כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן הכא נמי עבודתו מחנכתו

Yoma 12b:1

That action is unnecessary and therefore superfluous; his service initiates him. The replacement High Priest need not undergo any preliminary initiation. His very performance of the Yom Kippur service, which is valid only if performed by the High Priest, initiates him as acting High Priest. As proof, the Gemara states: Wasn’t it taught in a baraita: With regard to all the sacred vessels that Moses made, their anointment with oil consecrates them. From that point forward, in the generations after Moses, new vessels did not require anointment to be consecrated; rather, their use in Temple service initiates them and renders them fit for use. Here, too, with regard to the High Priest, his service initiates him.

שמות י״ב:א׳-ב׳

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֔ן בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר׃ הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה׃

Exodus 12:1-2

The LORD said to Moses and Aaron in the land of Egypt: This month shall mark for you the beginning of the months; it shall be the first of the months of the year for you.

משנה תענית ב׳:י׳

(י) אין גוזרין תענית על הצבור בראש חודש בחנוכה ובפורים. ואם התחילו אין מפסיקין דברי רבן גמליאל. אמר ר' מאיר אף על פי שאמר רבן גמליאל אין מפסיקין מודה היה שאין משלימין. וכן תשעה באב שחל להיות בערב שבת:

Mishnah Ta'anit 2:10

(10) Public fasts are not to be ordered to take place on the feast of new moon, nor on that of dedication and of lots [pureem]; but if the fast has been already commenced thereon, it need not be broken. Such is the opinion of Rabbon Gamaliel. Rabbi Meir says, "Although Rabbon Gamaliel has said that the fast need not be broken, he agrees that on these days they are not to fast the whole of the day; and thus is it with the [fast of the] ninth of Av, when it happens on a Friday."

משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ד׳:ח׳

בִּימֵי הַסַּכָּנָה מַנִּיחַ אָדָם נֵר חֲנֻכָּה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ מִבִּפְנִים וַאֲפִלּוּ הִנִּיחוֹ עַל שֻׁלְחָנוֹ דַּיּוֹ. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַבַּיִת נֵר אַחֵר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ. וְאִם הָיְתָה שָׁם מְדוּרָה אֵינוֹ צָרִיךְ נֵר אַחֵר. וְאִם אָדָם חָשׁוּב הוּא שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לִמְדוּרָה צָרִיךְ נֵר אַחֵר:

Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 4:8

In times of danger, one places the Chanukah light within his house inside. And even if he places it on his table, it is enough for it. But there needs to be another lamp inside the house to use for its light. And if there was a bonfire there, he does not need another lamp. But if he was an important man the way of whom is not to use a bonfire [for light], he needs another lamp.

שבת כ״ג א:ב׳

אִשָּׁה וַדַּאי מַדְלִיקָה, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: נָשִׁים חַיָּיבוֹת בְּנֵר חֲנוּכָּה שֶׁאַף הֵן הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַנֵּס.

Shabbat 23a:2

A woman certainly lights, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: Women are obligated in the Chanuka candle, for they were also/indeed part of that miracle.

משנה ברורה תער״ה:ט׳

אשה מדלקת - פי' בעד כל בני ביתה. ואפילו איש יכול לעשות אותה שליח להוציאו

Mishnah Berurah 675:9

A woman lights: This means for all the members of her household. Even a man can make her an agent to discharge his obligation.

ליקוטי מוהר"ן, תנינא ב׳:א׳:א׳

א יְמֵי חֲנֻכָּה הֵם יְמֵי הוֹדָאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חַנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וְכוּ'.

Likutei Moharan, Part II 2:1:1

Yemey Chanukah (The Days of Chanukah) are days of thanks-giving, as it is written, “And they established these eight days of Chanukah for thanksgiving and praise….” (Amidah Prayer)

ליקוטי מוהר"ן, תנינא ב׳:ב׳:ד׳

וּבִשְׁבִיל זֶה מְכֻנָּה הַתּוֹדָה בְּשֵׁם הֲלָכָה, כִּי תּוֹדָה מְבִיאִין כְּשֶׁיוֹצְאִין מִצָּרָה, כִּי כְּשֶׁנוֹפְלִין לְאֵיזֶהוּ צָרָה, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי עִקָּר הַצָּרָה בַּלֵּב, כִּי הַלֵּב יוֹדֵעַ וּמַרְגִּישׁ הַצָּרָה בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי י״ד:י׳): לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ; כִּי הַלֵּב מֵבִין (ברכות סא), וְעַל כֵּן הוּא מַרְגִּישׁ הַצָּרָה בְּיוֹתֵר.

Likutei Moharan, Part II 2:2:4

And this is why thanksgiving is called halakhah. We bring a thanksgiving-offering when we emerge from danger. When a person falls into trouble, God forbid, the trouble primarily affects the heart. It is the heart that knows and feels the trouble most of all, as it is written, “The heart knows its own bitterness” (Proverbs 14:10). For “the heart understands” (Berakhot 61a), and so it experiences the trouble most of all.

ליקוטי מוהר"ן, תנינא ב׳:ב׳:ה׳

וַאֲזַי, בִּשְׁעַת הַצָּרָה, מִתְכַּנְּסִים כָּל הַדָּמִים וְעוֹלִים־אֶל הַלֵּב, כְּמוֹ כְּשֶׁיֵּשׁ צָרָה בְּאֵיזֶהוּ מָקוֹם, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי מִתְכַּנְּסִים כֻּלָּם אֶל הֶחָכָם שֶׁיֵּשׁ שָׁם, לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ עֵצָה. כְּמוֹ־כֵן נִתְקַבְּצִים כָּל הַדָּמִים וְעוֹלִים־אֶל הַלֵּב, לְבַקֵּשׁ עֵצָה וְתַחְבּוּלָה כְּנֶגֶד הַצָּרָה. וַאֲזַי הֵם שׁוֹטְפִים עַל הַלֵּב, וְאָז הַלֵּב בְּצָרָה וּבְדֹחַק גָּדוֹל, כִּי לֹא דַי שֶׁהַלֵּב דּוֹאֵג בְּעַצְמוֹ, כִּי הוּא מַרְגִּישׁ הַצָּרָה יוֹתֵר מִכֻּלָּם, אַף גַּם הַדָּמִים שׁוֹטְפִין עָלָיו וּמְצֵרִין לוֹ מְאֹד.

Likutei Moharan, Part II 2:2:5

And then, at the time of trouble, all the blood gathers and rises to the heart. It is similar to trouble striking some place, God forbid. All the people converge on the local sage to obtain his advice. Similarly, all the blood gathers and rises to the heart in search of advice and a solution to the trouble. In doing so, [the blood] floods the heart, and then the heart is in great trouble and distress. Not enough that the heart itself worries—for it feels the danger more than all the others—but the blood also floods it, causing it great distress!

ליקוטי מוהר"ן, תנינא ב׳:ב׳:ו׳

וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, צָרָה לָאָדָם, הַלֵּב דּוֹפֵק בִּדְפִיקוֹת גְּדוֹלוֹת, כִּי הוּא מְבַקֵּשׁ לְנַעֲנֵעַ מֵעַצְמוֹ וּלְהַשְׁלִיכָם מֵעָלָיו, וְעַל כֵּן הוּא דּוֹפֵק בִּדְפִיקוֹת גְּדוֹלוֹת בִּשְׁעַת הַצָּרָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה, אֲזַי חוֹזְרִין תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים לֵילֵךְ כַּסֵּדֶר בְּתוֹךְ שְׁבִילֵי הַגּוּף. וְעַל כֵּן הַתּוֹדָה, שֶׁהִיא בָּאָה כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה, הִיא מְכֻנָּה בְּשֵׁם הֲלָכָה, עַל שֵׁם תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים, שֶׁהוֹלְכִין כַּסֵּדֶר כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה כַּנַּ"ל:

Likutei Moharan, Part II 2:2:6

Therefore, when a person experiences troubles, God forbid, his heart pounds. Seeking to shake them off and rid itself of them, it pounds when trouble strikes, God forbid. But afterwards, when one emerges from danger, the blood’s coursing through the body’s arteries returns to normal. The thanksgiving that ensues when one emerges from danger is known as HaLaKhah, on account of the taHaLuKhot (coursing) of the blood <returning to flow> normally <through the body’s arteries> when one emerges from danger.

ליקוטי מוהר"ן, תנינא ב׳:ג׳:א׳

ג וּמִזֶּה בָּאָה הוֹלָדָה בְּנָקֵל. כִּי בְּשָׁעָה שֶׁאִשָּׁה כּוֹרַעַת לֵילֵד יַרְכוֹתֶיהָ מִצְטַנְּנוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (סוטה יא:), וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה הַהוֹלָדָה, כִּי הַדָּמִים עוֹלִין לְמַעְלָה, וַאֲזַי נִדְחָק הַמָּקוֹם שָׁם, וַאֲזַי הֵם דּוֹחִים אֶת הַוָּלָד לַחוּץ, וְאַחֲר־כָּךְ חוֹזְרִים הַדָּמִים לִמְקוֹמָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תּוֹדָה הֲלָכָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים, שֶׁחוֹזְרִים לֵילֵךְ כַּסֵּדֶר כַּנַּ"ל.

Likutei Moharan, Part II 2:3:1

3. Through this, giving birth is made easy. When a woman assumes the birthing position, her thighs become cold (as our Sages, of blessed memory, taught ; Sotah 11b), and this facilitates the delivery. When the blood rises, the area tenses and [the blood] then pushes the child out. Afterwards, the blood returns to its place. This is thanksgiving/ halakhah, the coursing of the blood that returns to flow normally, as discussed above.

ברכות י״ח א:ג׳

קָתָנֵי מִיהַת פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלָּה וּמִן הַתְּפִילִּין וּמִכׇּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה! אָמַר רַב פָּפָּא: תַּרְגְּמָא אַמַּחֲזִיר פָּנָיו וְאוֹכֵל. רַב אָשֵׁי אָמַר: כֵּיוָן שֶׁמּוּטָּל עָלָיו לְקוֹבְרוֹ, כְּמוּטָל לְפָנָיו דָּמֵי. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּקׇם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ״, וְנֶאֱמַר: ״וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי״, כָּל זְמַן שֶׁמּוּטָּל עָלָיו לְקוֹבְרוֹ כְּמוּטָל לְפָנָיו דָּמֵי.

Berakhot 18a:3

In any event, the baraita teaches that one is exempt from the recitation of Shema, from the Amida prayer and from phylacteries, and from all mitzvot mentioned in the Torah. This is an apparent contradiction of our mishna which states that one is exempt only when the deceased is laid before him. To resolve this contradiction, Rav Pappa said: Explain the baraita as applicable only to the particular case when one turns his face away and eats, with the deceased laid out before him. In the other cases, when he is in a different room, he is obligated in all mitzvot. Rav Ashi says: The phrase: The deceased is laid out before him, is not to be taken literally, but rather, since it is incumbent upon him to bury the deceased, and he is not yet buried, it is as if he is laid out before him, as it is stated: “And Abraham rose up from before his dead” (Genesis 23:3), and when Abraham speaks with the Hittites, it is stated: “So that I may bury my dead from before me” (Genesis 23:4). As long as it is incumbent upon him to bury him, it is as he is laid out before him.

Naomi Kadish