Moshiach son of Joseph Who WAS he?
Who was (past tense) the Messiah son of Joseph? I am presuming a certain familiarity with the concept of two sequential messiahs. Here are a few sources saying clearly that Messiah #1 has already come and gone. We are more further along in the messianic process than most of us realize.
על כן ב"ד של בועז בהוסדם יסוד המלכות בנשואי בוע"ז עם רו"ת העידו על הדבר כי כן יהי' לעתיד המלכו' משתיהן משיח בן דוד מן לא"ה ומשיח בן יוסף מן רח"ל והנה כבר הודעתיך דלבעבור זה סמכו ע"ע חכמי הדור (ברוה"ק) בזמן הנס דחנוכ"ה ליתן המלוכה לשעה להחשמונאים הואיל שנעשה הנס להם בפ"ך המור' ימל"ך לפי שעה. ע"כ מי שנמשך בפ"ך לא נמשכה למלכות"ו משא"כ מי שנמשח בקר"ן מורה ימל"ך לעל"ם וע"ד והנה בפ"ך הזה ניתוסף נס הנ"ר להשלים קר"ן פ"ך נ"ר בגימ' קר"ן מזה ידעו כי הנס הזה הוא חינו"ך לגאולה האחרונה לרומם קר"ן בית דו"ד וכמש"ל בפסוק כהניך אלביש יש"ע (צריך תיקן לעיל יש"ע הוא הייחוד הוי' עם אדנ"י אות על אות כנודע) שם אצמיח קר"ן לדוד ערכתי נ"ר למשיחי עמש"ל לכן אנו אומרים בתפילת ר"ה (ב' ימים לא"ה ורח"ל כנודע) ובכן תן וכו' שמח' לארצך וצמיחת קר"ן לדוד עבדך ועריכת נ"ר לבן ישי משיחך:
על כן קראו לימים האלה חנוכ"ה חנוך ה' היינו חינוך לגאולה האחרונה ב"ב שתהי' בסוד ב' ההי"ן ע"כ חנוכ"ה במילוי כנ"ל בגימ' בבלי (רחל) וירושלמי (לאה) וה"ס חנוכ"ה אשר לא ניתן לכתוב רק נמסר בתור' שבע"פ בבבל"י וירושלמי כי ה"ס התיקון של תורה שבע"פ אשר היא עמנו בגלות החל הזה. והמשכילים יבינו ויחכו לישוע' ב"ב וכל דברינו בדרך אפשר ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו והש"י יאיר שכלינו לכוין אל האמת:
ואומר לך עוד חנוכ"ה במילואו כזה חי"ת נו"ן ו"ו כ"ף ה"ה בגימ' בבל"י וירושלמי ה"ס התורה שבע"פ כי חנוכ"ה לא ניתן לכתוב (כאשר כתבתי לך לעיל) ועוד יתבאר אי"ה רק הוא בתורה שבע"פ. כתלמוד בבל"י וירושלמ"י (בבלי בחי' רח"ל. ירושלמי בחי' לא"ה) רח"ל ולא"ה אשר בנו שתיהן את בית ישראל נכתב אצלינו על דברי המדרש בפסוק וישם את השפחות וכו' ואת לא"ה וילדי' אחרוני"ם. ואת רח"ל ואת יוסף אחרונים. ללמדך אחרו"ן אחרו"ן חביב ע"כ ודקדקנו לאיזה תכלית יורה אותנו הלימוד הזה. ואיזה דין והלכה ילמוד מזה מה שאמרו חז"ל בלשונם ללמד"ך וכתבנו שם. דהנה הנביא שנבואתו על בית שני אמר גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרו"ן וכו' הנה יש מקום לבע"ד לומר אחרו"ן כתיב וח"ו שיש וכו' אבל נשמע מדכתיב בפסוק את לא"ה וילדי' אחרוני"ם ואת רחל ואת יוסף אחרוני"ם הנה יש אחרונים לאחרונים על כרחך דתיבת אחרו"ן בלה"ק אין משמעותו סיום וקצ' דוקא רק משמעותו ג"כ חביבות דבר שהוא חביב מחבירו נקרא אחרון לו (עיי' בתוי"ט דמאי) והנה בית ראשון נגד אברהם שקראו ה"ר בית שני נגד יצחק שקראו שד"ה. והשלישי שיבנה ב"ב נגד יעקב שקראו בי"ת יכון לעד לעולם. הנה הוא הוא אשר זה שמו אשר יקראו לו בי"ת ישרא"ל (בית של יעקב שנק' שמו ישרא"ל) הנה לבעבור זה רמזו. בית דינו של בועז יתן י"י וכו' כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל שמשתיהן נשמע לנו בניית בי"ת ישראל היינו הבית הג' שנק' בי"ת ישרא"ל הנה נודע לנו זה בתורה על ידי רחל ולאה והוא כי הבית הראשון הי' בחי' לאה ה' ראשונה ובית שני בחי' רחל ה' אחרונה והבית הג' תוב"ב כנגד שתיהן בסוד ותלכנה שתיה"ן דרשו בו שת"י ההי"ן ע"כ רח"ל ולאה בנו שתיה"ן את בי"ת ישראל:
https://yivoencyclopedia.org/article.aspx/Shimshon_ben_Pesah_of_Ostropolye
OSTROPOLI, SAMSON BEN PESAH:
By: Herman Rosenthal, A. S. Waldstein
Polish rabbi; martyred at Polonnoye, government of Podolia, in the Cossacks' Uprising July 15, 1648. When the Cossacks laid siege to Polonnoye, Samson, with 300 of his followers, arrayed in their shrouds and praying-shawls, went to the synagogue, and stood there praying until the enemy came and butchered them all.
Ostropoli was a noted cabalist. He was the author of a commentary (published by his nephew Pesaḥ at Zolkiev in 1709) on the cabalistic work "Ḳarnayim." According to the author of "Yewen Meẓulah," he wrote also a commentary on the Zohar in conformity with the cabalistic system of Luria; but this work has not been preserved. Other works of his are: "Dine we-Hanhagot ha-Adam" (Ostrog, 1793), a collection of cabalistic liturgical regulations from the works of Ostropoli and other cabalists; "Sefer Liḳḳuṭim" (Grodno, 1794), cabalistic exegetics and elucidations of many passages in the Zohar and other works; and "Nifla'ot Ḥadashot" (ib. 1797), elucidations of the Pentateuch and the Five Megillot, and homiletics.
וע"י סעודה זו ניצולים ממלחמת גוג ומגוג על משיח בן יוסף כידוע שמשב"י יכניע את כל האומות לעתיד לבא בעת שנזכה לברר את כל הניצוצות קדושות מה שנפלו בין הקליפות מסיבת תאות עולם הזה. ואחר כל זה יהיה עוד מלחמת גוג ומגוג על משיח בן יוסף כי גומ"ג הוא מזרע עמלק ועמלק הוא מנגד תמיד על קדושת ישראל בעומק גם על חסרון כ"ש. וביותר על מדת יוסף הצדיק כידוע. ויהיה לו גם על משיח בן יוסף טענה ואחיזה מפני שלא נתבררו עוד בשלימות מכל תאות העולם הזה גם מבחינת עטיו של נחש שהוא ענין הרגשת עצמו כאשר כבר דברנו מזה. שלכן אמרו ז"ל על ישי שמת בעטיו של נחש מפני שנמצא בו עוד שמץ הרגשת הנאת עצמו כאמרם ז"ל במדרש על הפ' הן בעוון חוללתי בעוון מלא אפילו חסיד שבחסידים וכו' כלום נתכוין אבא ישי להעמידני וכו'. [מכתי"ק] וכשיסתלק זה אז יבולע המות לנצח וזה יהיה על ידי משיח בן דוד כמשאז"ל ע"פ חיים שאל ממך נתת לו דכשיראה משיח בן יוסף שנהרג שעדיין לא תיקן לגמרי שיבוטל המות יבקש הוא ע"ז וינתן לו. ובס' דברי אמת מהרבי מלובלין זצ"ל כתב כי משיח בן יוסף לא יהרג שכבר נתקיים בר' שמשון אסטראפאליער. ודבר זה הוא שרצה לפעול זה בדיבורו. ובס' גבורות ה' מהמ"מ דקאזיניץ זצ"ל כתב דגם מלחמת גוג ומגוג לא יהיה עוד. והוא גם כן מה שבא הוא לפעול ולהיות צדיק גוזר והקב"ה מקיים. [ע"כ מכתי"ק] ועל ידי סעודה שלישית שהוא נגד קדושת יעקב אבינו ע"ה שהוא אחוז בעץ החיים כמו שארז"ל (תענית ה:) שיעקב אבינו ע"ה לא מת ניצולים ממלחמות גומ"ג שהוא טענת חסרון מעטיו של נחש. כי זהו הפירוש שלא מת היינו שלא היה בו שום חסרוןושבירה גם מהרגשת עצמו והוא אחוז בעץ החיים אשר טועמיה חיים זכו ואכל וחי לעולם:
ויגש אליו יהודה וגו' להבין ענין הגשה זו אחר שכבר אמר יהודה מה נאמר לאדוני וגו' שהצדיק הדין על נפשו שכולם יהיו עבדים ואח"ז כאשר הניח להם יוסף שרק מי שנמצא בידו יהיה עבד נגש בתוכחות גם על זה. וי"ל בזה דהנה כאשר נמצא הגביע בידם והיה המשפט ע"פ דיניהם שיהיו כולם עבדים וכמו שאמרו בעצמם אשר ימצא וגו' וגם אנחנו נהיה לאדוני לעבדים אזי הרגיש יהודה בעצמו אשר המשפט צדק בא עליהם מן השמים לשלם להם כפי מדתם שמכרו את יוסף לעבד ועבור זה הצדיק על נפשם שיהיו כלם עבדים גם בנימין הגם שלא היה במכירתו כי העולם נידון אחר רובו וכמו ראובן שלא היה ג"כ במכירתו. והיה סבור שהוא משפט מהש"י וכמו שאמר האלהים מצא וגו' אמנם כאשר אמר להם יוסף שרק בנימין יהיה עבד אזי נתיישב יהודה בלבו שזה לא בא מצד עונש של המכירה. רק שזה בעצמו שנמכר יוסף לעבד מן השמים נסבה כדי שיתקיים על ידו גזרת בין הבתרים ועבדום ועינו אותם ודייקא ע"י יוסף מפני שהוא היה המובחר שבהם. וכמו שראו שהתאבל יעקב עליו ימיר רבים שמזה הוכיחו שיוסף היה צדיק באמת. וסבר שלזה נבחר הוא להשלים בו העינוי. שכבר אמרנו שיעקב היה סבור שכבר נתקיים על ידו העבדות והעינוי שסבל אצל לבן וכמו שאמר הייתי ביום אכלני חורב וגו' וע"כ ביקש יעקב לישב בשלוה (ונת' וישב מא' א) והיה יהודה סבור שנבחר יוסף להשלים על ידו העבדות והעינוי. והנה עתה כאשר רוצה מושל מצרים שבנימין יהיה עבד דן יהודה מזה שבודאי יוסף מת כבר וע"כ נבחר בנימין מן השמים לקיום גזרת העבדות תחתיו. ובזה יונח מה שאמר כאן ואחיו מת והלא כבר אמרו והאחד איננו והגם שפירש"י שמפני היראה אמרו כו כדי שלא יאמר הביאהו אצלי אינו מובן שכבר אמרו והאחד איננו ומה יועיל אם לא ירצה להאמינם מה שאומרים שמת. גם מהיכן יביאוהו כיון שאמרו שאיננו ולא ידעו מקומו. ולפי דברינו אמר זה לדבר אמת כפי מה שדן בדעתו שכבר מת. וע"ז התחיל עתה להתמרמר מאד בנפשו מפני שגם על יוסף היה הוא עיקר הגורם לצער את אביו באבילות ועתה נוסף עוד שע"י הערבות שלו יגרום חלילה מיתה לאביו וע"כ נגש במרירות נפשו לבקש בתפלה שיתקבל הוא לעבד ויתקיים בו העבדות והעינוי והנער יעל עם אחיו. כי כל דברי יהודה היה נשמעים לכאן ולכאן שבפשוטו דיבר ליוסף והדברים הללו בעצמם היה כונתו לתפלה להש"י בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני וגו' הכל המכוון להש"י אדני שאל וגו' שידע שכל המאורע מהשגחתו ית' מה ששאל אותם ומה שצוה שיביאו את בנימין. וכעין מה שפי' הרמ"ע גבי נחמיה דכתיב ואתפלל אל אלהי השמים ואומר למלך וגו' שאף שלא מצינו שם שום תפלה רק הדברים שדיבר למלך היה כונתו בתפלה להש"י. וכן בכאן היו דברי יהודה שאמר ליוסף במכוון להתפלל להשי"ת. וז"ש בב"ר שנגש למלחמה ולפיוס ולתפלה ע"ש אף שלא מצינו כאן שום תפלה רק הדברים שדיבר ליוסף היו דברי תפלה להש"י. וכמו שמצינו ביעקב אע"ה כשהלך נגד עשו שהתקין עצמו לדורן ולתפלה ולמלחמה כמ"ש פירש"י וישלח. כי כל מעשה אבות סימן לבנים כמ"ש הרמב"ן. וגם בפר' זו מרמז המדר"ת שכל ענין התגלות יוסף לאחיו הוא מעין התגלות הישועה לעתיד. והנה כונת יעקב אע"ה בהדורן ידוע שהיה כעין בחי' שעיר המשתלח ביוהכ"פ דאי' בזוה"ק (ח"ג סג א) למרמי ליה גרמא לכלבא וכו' וכמו כן היה ביהודה שכפי דעתו היה נדון עם מושל מצרים התקין עצמו לפיוס שהיה סבור שע"י שיכניע עצמו אליו וקיבל עליו עבדות ויקראהו אדוני ע"י זה יתפייס ויהיה יוצא בזה העבדות. ובלבו כיון הדברים להשי"ת והיה תפלה. והנה במ"ר איתא מקודם מחלוקת ר"י ור"נ ורבנן שכל א' אמר שההגשה היה על אופן א' מג' הגשות הנז' ואח"כ ר"א פשט להון שמוכן לכל הג' דברים למלחמה ולפיוס ולתפלה. והיינו מפני שהענינים האלו מרמזים על הגאולה העתידה שיוצרך ג"כ ג' הענינים האלו וגם בבחי' אחת מהם יהיה די לפנינו שיהיה התגלות הישועה על ידה אחר שכבר סבלנו וכדאי' בשם הצדיקים שענין מלחמת גוג ומגוג והריגת משיח בן יוסף כבר עבר עלינו. וכמו"כ יהודה היה סבור שכבר הוא סוף התיקון ונצרך חבלי משיח ונסתפק מה שנצרך וזה קיבל על עצמו. ואחר שקיבל עליו עבדות שיסבול הוא בעד הכלל אז ולא יכול יוסף להתאפק אף רגע א' כיון שהגיע עת התגלות שלו. כמו כן יהיה בעת קץ שלא יעכב המקום אף רגע וזש"נ אני ה' בעתה אחישנה כשיבא העת יהיה חיש מהר:
To understand the approach of Yehuda (after he had already approached Joseph) by saying מה נאמר לאדוני - he had accepted the judgement upon himself that they would all be servants and then afterwards when Yosef allowed them all to go free except for the one who had the goblet in his possession would be a servant, he suddenly advances on Joseph with rebukes also on this (he does a 360 degree turn in his approach - why is this?

(א) ויגש אליו יהודה וגו' להבין ענין הגשה זו אחר שכבר אמר יהודה מה נאמר לאדוני וגו' שהצדיק הדין על נפשו שכולם יהיו עבדים ואח"ז כאשר הניח להם יוסף שרק מי שנמצא בידו יהיה עבד נגש בתוכחות גם על זה. וי"ל בזה דהנה כאשר נמצא הגביע בידם והיה המשפט ע"פ דיניהם שיהיו כולם עבדים וכמו שאמרו בעצמם אשר ימצא וגו' וגם אנחנו נהיה לאדוני לעבדים אזי הרגיש יהודה בעצמו אשר המשפט צדק בא עליהם מן השמים לשלם להם כפי מדתם שמכרו את יוסף לעבד ועבור זה הצדיק על נפשם שיהיו כלם עבדים גם בנימין הגם שלא היה במכירתו כי העולם נידון אחר רובו וכמו ראובן שלא היה ג"כ במכירתו. והיה סבור שהוא משפט מהש"י וכמו שאמר האלהים מצא וגו' אמנם כאשר אמר להם יוסף שרק בנימין יהיה עבד אזי נתיישב יהודה בלבו שזה לא בא מצד עונש של המכירה. רק שזה בעצמו שנמכר יוסף לעבד מן השמים נסבה כדי שיתקיים על ידו גזרת בין הבתרים ועבדום ועינו אותם ודייקא ע"י יוסף מפני שהוא היה המובחר שבהם. וכמו שראו שהתאבל יעקב עליו ימיר רבים שמזה הוכיחו שיוסף היה צדיק באמת. וסבר שלזה נבחר הוא להשלים בו העינוי. שכבר אמרנו שיעקב היה סבור שכבר נתקיים על ידו העבדות והעינוי שסבל אצל לבן וכמו שאמר הייתי ביום אכלני חורב וגו' וע"כ ביקש יעקב לישב בשלוה (ונת' וישב מא' א) והיה יהודה סבור שנבחר יוסף להשלים על ידו העבדות והעינוי. והנה עתה כאשר רוצה מושל מצרים שבנימין יהיה עבד דן יהודה מזה שבודאי יוסף מת כבר וע"כ נבחר בנימין מן השמים לקיום גזרת העבדות תחתיו. ובזה יונח מה שאמר כאן ואחיו מת והלא כבר אמרו והאחד איננו והגם שפירש"י שמפני היראה אמרו כו כדי שלא יאמר הביאהו אצלי אינו מובן שכבר אמרו והאחד איננו ומה יועיל אם לא ירצה להאמינם מה שאומרים שמת. גם מהיכן יביאוהו כיון שאמרו שאיננו ולא ידעו מקומו. ולפי דברינו אמר זה לדבר אמת כפי מה שדן בדעתו שכבר מת. וע"ז התחיל עתה להתמרמר מאד בנפשו מפני שגם על יוסף היה הוא עיקר הגורם לצער את אביו באבילות ועתה נוסף עוד שע"י הערבות שלו יגרום חלילה מיתה לאביו וע"כ נגש במרירות נפשו לבקש בתפלה שיתקבל הוא לעבד ויתקיים בו העבדות והעינוי והנער יעל עם אחיו. כי כל דברי יהודה היה נשמעים לכאן ולכאן שבפשוטו דיבר ליוסף והדברים הללו בעצמם היה כונתו לתפלה להש"י בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני וגו' הכל המכוון להש"י אדני שאל וגו' שידע שכל המאורע מהשגחתו ית' מה ששאל אותם ומה שצוה שיביאו את בנימין. וכעין מה שפי' הרמ"ע גבי נחמיה דכתיב ואתפלל אל אלהי השמים ואומר למלך וגו' שאף שלא מצינו שם שום תפלה רק הדברים שדיבר למלך היה כונתו בתפלה להש"י. וכן בכאן היו דברי יהודה שאמר ליוסף במכוון להתפלל להשי"ת. וז"ש בב"ר שנגש למלחמה ולפיוס ולתפלה ע"ש אף שלא מצינו כאן שום תפלה רק הדברים שדיבר ליוסף היו דברי תפלה להש"י. וכמו שמצינו ביעקב אע"ה כשהלך נגד עשו שהתקין עצמו לדורן ולתפלה ולמלחמה כמ"ש פירש"י וישלח. כי כל מעשה אבות סימן לבנים כמ"ש הרמב"ן. וגם בפר' זו מרמז המדר"ת שכל ענין התגלות יוסף לאחיו הוא מעין התגלות הישועה לעתיד. והנה כונת יעקב אע"ה בהדורן ידוע שהיה כעין בחי' שעיר המשתלח ביוהכ"פ דאי' בזוה"ק (ח"ג סג א) למרמי ליה גרמא לכלבא וכו' וכמו כן היה ביהודה שכפי דעתו היה נדון עם מושל מצרים התקין עצמו לפיוס שהיה סבור שע"י שיכניע עצמו אליו וקיבל עליו עבדות ויקראהו אדוני ע"י זה יתפייס ויהיה יוצא בזה העבדות. ובלבו כיון הדברים להשי"ת והיה תפלה. והנה במ"ר איתא מקודם מחלוקת ר"י ור"נ ורבנן שכל א' אמר שההגשה היה על אופן א' מג' הגשות הנז' ואח"כ ר"א פשט להון שמוכן לכל הג' דברים למלחמה ולפיוס ולתפלה. והיינו מפני שהענינים האלו מרמזים על הגאולה העתידה שיוצרך ג"כ ג' הענינים האלו וגם בבחי' אחת מהם יהיה די לפנינו שיהיה התגלות הישועה על ידה אחר שכבר סבלנו וכדאי' בשם הצדיקים שענין מלחמת גוג ומגוג והריגת משיח בן יוסף כבר עבר עלינו. וכמו"כ יהודה היה סבור שכבר הוא סוף התיקון ונצרך חבלי משיח ונסתפק מה שנצרך וזה קיבל על עצמו. ואחר שקיבל עליו עבדות שיסבול הוא בעד הכלל אז ולא יכול יוסף להתאפק אף רגע א' כיון שהגיע עת התגלות שלו. כמו כן יהיה בעת קץ שלא יעכב המקום אף רגע וזש"נ אני ה' בעתה אחישנה כשיבא העת יהיה חיש מהר:

(1) To understand the approach of Yehuda (after he had already approached Joseph) by saying מה נאמר לאדוני - he had accepted the judgement upon himself that they would all be servants and then afterwards when Yosef allowed them all to go free except for the one who had the goblet in his possession would be a servant, he suddenly advances on Joseph with rebukes also on this (he does a 360 degree turn in his approach - why is this?

(2) The answer to this is that that when the goblet was found in their possession and the law was that they should all be servants, as the brothers themselves said, then Yehuda himself felt that this was the correct judgement had come down from heaven upon them, to pay them back in measure for selling Joseph into slavery, and as a result of that they should all be servants. And even though Benjamin wasn't a part of the sale of Joseph, he was included because the world is judged based on the majority. (The proof for this is that) Reuben was also not involved in the sale of Joseph yet he was also included in the decree of being solved into slavery with his brothers. Yehuda felt that this was a judgment from G-d as he states "האלהים מצא וגו".

(3) However, when Joseph said that only Benjamin should be a servant, Yehuda reconciled in his heart that this decree didn't come from the sale of Joseph. Rather, the sale of Joseph was inspired by heaven in order to fulfill the decree of the covenant of the parts, and this would be fulfilled through Joseph because he was the best of them. They (the brothers) saw this when Jacob mourned over his Joseph for many days they could understand that Joseph was truly righteous. Yehuda thought that it was for this reason that he had been chosen to complete the affliction. We have said previously that Jacob believed that he had already fulfilled the servitude and affliction (of the בין הבתרים). It was for this reason that Jacob wanted to sit in tranquillity (c.f. Rashi 41:1). Yehuda felt that Yosef was the one chosen to complete the servitude.

(4) Now, when the ruler of Egypt (Yosef) wanted to have Benjamin as a servant, Yehuda deduced from this that definitely Yosef had died, and now Benjamin had been chosen from heaven to fulfill the decree of servitude instead of him. In this way, we can lay to rest the statement of "ואחיו מת", even though he said previously that "the other one had disappeared"- what difference would it have made to Joseph if he actually didn't want to believe Yehudah what he said, and also if he didn't know where he was, where would he bring him from!

(5) According to our words, he said this as the truth, because he had deduced that Yosef was now indeed dead.

(6) It was on this basis that Yehuda became resentful in his soul because he had already caused his father hurt with his mourning of Joseph, and now he had added greater hurt through his responsibility for Benjamin he might G-d forbid, cause death to his father. He, therefore, approaches with bitterness to request in prayer that he should be accepted as a servant in order to have the servitude and the affliction (of the covenant) fulfilled through him, and Benjamin would be able to return with his brothers.

(7) All the words of Yehuda can be heard on various levels. On a simple level he was speaking to Yosef, and the words were also directed towards a prayer to G-d - אדני שאל ; בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני (relates to G-d listening to his prayers), because he knew that everything that was happening emanated from G-d in terms of what Joseph had asked them, and in terms of his command to bring Binyamin. We find a similar thing with regards to Nehemiah who prays to G-d and then speaks to the King. Even though we don't find any specific prayers, we understand that the intention of his conversation was towards a prayer to G-d.

(8) This is the meaning of the Medrash which states that Yehudah entered to war, to appeasement, and to prayer, even though we don't find any apparent words of prayer. We also find the same thing with Yaakov - when he stands up against Eisav that he prepares himself (for the meeting) with presents, prayer and war as is explained by Rashi, because every act of the Avot is a sign for their children - מעשה אבות סימן לבנים, as explained by the Ramban. In the same way, in this week's parashah the revelation of Joseph to his brothers is a hint at the future revelation of the Jewish people as a whole.

(9) The intention of Yaakov through the present is known as the element of the שעיר המשתלח on Yom Kippur (as is mentioned in the Zohar). Yehuda also thought that by calling Yosef his master that this would in some way appease him, and would fulfill his need for enslavement, and in his heart he intended the words for G-d that it should be a prayer. In the Medrash Rabbah there is a discussion as to what approach Yehuda took - prayer, appeasement or war, and the opinion of Rabbi Eliezer is that it was all three of them. That is because these elements are what is required for the future redemption, and that (according to some opinions) one of these elements would suffice to reveal a redemption through it, after all we have suffered. This is reflected in the name of the righteous that the fight between God and Magog, and the killing of Moshiach ben Yosef has already occurred.

(10) Similarly, Yehuda believed that he was the final element of TIKUN and that he had accepted upon himself the pains that came before Messiah. After he had accepted upon himself this level of servitude that he was prepared to suffer for the needs of the many, then Joseph was unable to restrain himself even one moment, because this is the moment when he had to reveal himself. So too, it will be in the time of the time of redemption, that G-d will not restrain himself even one moment, which is the meaning of the verse אני ה' בעתה אחישנה - when the time of redemption comes quickly - it will come incredibly quickly.

והש"י ברא את האדם שיצטרך אכילה לקיום החיים שהוא חיות הקדושה והיה בהאכילה קדושה. ובתחלת הבריאה היה מזון האדם מפירות האילן כמה שנאמר ויטע וגו' וישם שם את האדם ונטיעה הוא באילנות וכמה שנאמר מכל עץ הגן אכל תאכל. ומה שנאמר נתתי לכם את כל עשב וגו' ואת כל העץ אשר בו פרי עץ וגו' לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ וגו' אין הכונה הכל לכולם רק פרי העץ לאדם ועשב השדה לבע"ח תדע דאחר החטא בקללות נאמר לו ואכלת את עשב השדה וא' (פסחים קיח.) דזלגו עיניו דמעות אני וחמורי נאכל באבוס אחד וא"ל בזעת אפך וגו'. ואז נתקללו פירות האילן ועתיד להחזירן לתיקונן כמ"ש (ב"ר פ' יב). ובעצרת על פירות האילן (כמ"ש ר"ה טז.) כי במתן תורה נעשה חירות ממה"מ ומיצר הרע שהכל א' (כמ"ש ב"ב טז.) וחזר להיות כקודם החטא ונתקנים הפירות. ובשבט הוא על ידי היסורין ע"ד שנ' הכרתי גוים וגו' תראי אותי תקחי מוסר ונאמר במכות מצרים אשר יגורת מפניהם. ועל ידי זה היה רפואה לישראל וזהו שבטך ומשענתך שע"י השבט זוכין למשענת שהוא דברי תורה (כמ"ש חגיגה יד.). והנה אדם הראשון קודם הקלקול היה עסקו רק בדברי תורה כי נברא בבחירה לבחור רק בטוב. ופרנסתו מזומנת בלא שום יגיעה דעצי הגן נתנו פרים וחטים גם כן היו גדלים באילן וכמ"ש (ברכות מ.) דאיכא למ"ד דאילן שאכל ממנו אדם הראשון חטה היה ורש"י כ' (ר"ה טז סע"א) דמש"ה א' הביאו שתי הלחם בעצרת שיתברכו פירות האילן. ואז הוציאו האילנות גלוסקאות כמו לעתיד שעתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות כו' (כמ"ש שבת ל :) ולא היה נצרך אף טורח דטחינה ואפייה. ואיתא בתוק"ז (תי' כ"ד) ובתיקונים שבסוף זוה"ח (דף קז ב) דכלא קשוט מ"ד חטה ומ"ד תאנה ומ"ד גפן ולא הוו חולקין במילוליהו ע"ש והיינו שהיה כח עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע בכל עצי הגן והמחלוקת הוא רק במה תחלת הקלקול (ונת' בראשית מא' ח' ע"ש) ואחר הקלקול שניתן הכל תחת הבחירה לבחור בטוב ובהיפך נאמר לו בזעת אפך וגו' שיצטרך יגיעה ועבודה בדרך ארץ להיות לו לסייעתא להיות משכחת עוון ולבחור בחיים ובטוב. ואיתא מהאריז"ל דהנפשות מדור המבול נשתעבדו במצרים וגם נפש משה רבינו ע"ה היה בדור המבול וכמו שנרמז בגמרא (חולין קלט :) משה מה"ת בשג"ם גימט' משה ועל זה מרמז כי מן המים משיתוהו ממימי המבול. דמקלקול אדם הראשון נעשה הערבוב גם בנפשות וגלות מצרים היה להפריד הרע מהטוב ונתקנו אז נפשות דור המבול. וידוע דחטא דור המבול היה בתאוה ועיקר תאוה בלב ועל זה נאמר מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים והמכות שהיה נגוף לממצרים ורפוא לישראל כשנ"ת כ"פ וסדר המכות מתתא לעילא והיה מכת ארבה נגד בינה לבא. וכ' במכת ארבה ולמען תספר וגו' וכ' ביואל גם כן לבניכם ספרו וגו' מרמז שנתקנו ישראל בפנימיות הלב לדורות. וכן נאמר ביואל ואת הצפוני וגו' דקאי לפשוטו על הארבה ובגמרא (סוכה נב.) צפוני זה יצר הרע שצפון בלבו של אדם (ונת' בא סו' מא' ב) ולזה היה מכת ארבה בחודש שבט שיתוקן פנימיות הלב מתאות גשמיות וזה מרמז המליך אות צ' בלעיטה שהצדיק מתקן בראשית עבודתו תאות אכילה כש"נ צדיק אוכל לשובע נפשו רק להחיות את נפשו בלא שום תאוה. וחודש שבט זמן תיקון האכילה מתאוה. ואחר כך בחדש אדר מכת חשך נגד חכמה מוחא ואז הוא מחיית עמלק ומרמז נגד משיח בן יוסף שאין עמלק נופל אלא ביד בניה של רחל (כמ"ש פסיק' רבתי פ' יב) ושבט הוא ההכנה למחיית עמלק ואמרנו שלכך המצוה בפורים לעשות סעודה ולשתות כי כבר נתקן ענין אכילה ונמחה זכר עמלק על ידי צדיק האוכל לשובע נפשו. ומסמך גאולה לגאולה (מגילה ו סע"ב) היינו גאולת מחיית עמלק לפסח וחודש ניסן שמרמז על משיח בן דוד כ"ע איהו כתר מלכות ובמדת כ"ע נגאלו ישראל ממצרים בניסן ובו עתידין להגאל. ובעצרת זמן מתן תורה שנתקן קלקול אדם הראשון שהיה חירות מיצר הרע מקריבין שתי הלחם שיתברכו פירות האילן דחטים גם כן מין אילן כמ"ד דעץ הדעת חטה היה (כמ"ש רש"י ר"ה טז.) ומרמז שעל ידי התורה נתקן ונחשב כמו קודם הקלקול. ובשבט לב"ש מר"ח ולב"ה מט"ו בו שנתמלא הסיהרא מפגימתה שנתקן ענין תאות אכילה הוא ר"ה לאילן ואנחנו מברכין על הפירות להכניס בהם ברכה וקדושה. ובסוף סוטה הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח ובגמ' שם דאמר מורחינא ריחא דחינוניתא ואמר לו בני טהרה יש בך והוא טהרת הלב מתאות וכמ"ש דוד המלך ע"ה במזמור כאשר בא וגו' לב טהור ברא לי ונאמר יראת ה' טהורה ויראה מציל מתאות כש"נ רק אין יראת וגו' ונאמר והריחו ביראת ה' דעל ידי יראה זוכין לחוש הריח והיינו על ידי הטהרה וא' (עירובין כא :) הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא וממ"ש בחורי מבואר דר"ל חטאי התאות שמצוי בילדות ומי שנקי מזה מריח ריח טוב:
(a)G-d created man in such a way that he would need to eat in order to exist, and which provides spiritual sustenance, and this takes place through eating in a holy manner. When Man was first created, his food was only from the fruit of the tree, as it states in Genesis: And G-d planted a garden in the east of Eden, and he placed man there, and the planting was of trees, as the verse states :"And from all of the trees of the garden you should eat". The ideal was that man should eat the fruit of the trees, and the animals should eat the grasses. You should know that after man sinned, he was cursed to eat the grasses of the field. The Talmud (Pesachim 118A) states that (when Adam heard this) his eyes were filled with tears. He said: " Will my donkey and I eat from one trough?" G-d responded then that by the sweat of his brow he could eat bread. At that moment, the fruits were cursed.... (b) However when the Torah was given, there was freedom from the angel of death and the evil inclination (which are one and the same thing), and its status returned to be before the sin, and the fruit were corrected to their previous status. (c) The month of Sh'vat has connotations of punishment, as there were punishments for the Egyptians through the plagues. These punishments also caused the cure for the Jewish people, and this is the meaning of the verse "Your staff and your walking stick will comfort me" (Psalms 23), because, through the staff, we merit the walking stick which are words of Torah. (d) Adam, before he sinned, was only involved in studying Torah, because he was created with the free will only to do good. His food was prepared for him without any effort on his behalf because the trees of the garden gave him food, and even the wheat grew on trees, as is seen in tractate Brachot (40A) where there is an opinion that the fruit of knowledge that Adam ate from was wheat. Rashi writes that it is, for this reason, that on Shavuot we bring the 2 showbreads (made of wheat) in order that the fruits of the tree increase. Then, the trees themselves grew loaves, as will be in the future (when the Messiah comes c.f. Shabbat 30B) and there was no need for baking and kneeding of the bread. (e) The Zohar states that the strength of the tree of life and the tree of knowledge spread throughout all the other fruit, and the argument is what fruit started the degradation of man. After this degradation, when choice was given to choose good and its opposite was the commandment given to man to eat bread by "the sweat of his brow", that he would need to work hard in the ways of the land to help him choose life and goodness. (f) The Ari of blessed memory writes that the souls of the generation which were in the generation of the flood where the same that were enslaved in Egypt. Even the soul of Moses was part of the generation of the flood as is hinted to in the talmud (Chullin 139B) where it states that Moshe can be found in the words בשג"ם which adds up to the letters of Moshe's name. This is also hinted to when the daughter of Pharoah states:"כי מן המים משיתוהו" which tells us that Moses was drawn from the waters of the flood. This is so because from the sin of Adam there was a confusion of souls and the exile in Egypt had the purpose of separating the bad from the good and ensuring that the souls who were in the desert were rehabilitated. (g) It is known that the sin of the generation of the flood was with desire, and the source of desire is in the heart, which is proven through the verse in Proverbs (4:23) מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים . (h) The plagues were smiting the Egyptians and healing the Jewish people, and the order of the plagues from those coming from the ground, till those (clearly coming) from G-d himself, and the plague of locusts was there to heal the Jewish people's understanding of their heart, as it says in the verse:" So you shall tell your children and your children's children how I exalted over Egypt" and this idea is again echoed in the book of Joel where it talks about the הצפוני type of locust. The Talmud (Sukka 42A) tells us that this refers to the evil inclination which is hidden צפון in the heart of man. (i) It is for this reason that the plague of locusts occurred in the month of Sh'vat which focuses on purifying the heart from the desires of the heart. The צדיק only eats to satiate his soul, without any desire. The month of Sh'vat is therefore a time to improve on the trait of eating from desire. (j) The next month is Adar, and the plague of darkness moves against mortal wisdom (undermining the truth of G-d) and that is the time of wiping out Amalek. Amalek which is hinted at through the Moshiach the son of Yosef (the TZADDIK) because Amalek only falls through the sons of Rachel. The month of Sh'vat is therefore a preparation for the destruction of Amalek. It is for this reason to make a feast on Purim, to eat and to drink because eating and drinking (out of desire) has already been ameliorated by the righteous who only eat to satisfy their souls. (k) There is a closeness between the two redemptions from Amalek (during Adar) and from Egypt (Pesach). The month of Nissan hints to the Messiah from the house of David which relates to the ultimate power of G-d, and that Middah of understanding that ultimate power the Jews were redeemed from Egypt and we will be redeemed in the future. (l) Shavuot is the time of the giving of the Torah which heals the flaw of Adam who had freedom from the evil inclination, where we bring the 2 showbreads in order to bless the trees according to the opinion that the tree of knowledge was wheat, and this hints to the idea that through Torah we can heal the sin of Adam to before his fall.(m)...In Sh'vat when we heal the sin of the gluttony, is the new year for trees, and we make a blessing on the fruit to enhance them with blessing and holiness....
ויזכור אלקים את רחל כו'. במדרש זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל. חסדו זה אברהם חסד לאברהם ואמונתו זה יעקב ע"ש תתן אמת ליעקב לבית ישראל סבא היא רחל כו'. וצריך ביאור מה בעי בזה אך צרה בשרה אמנו כתיב וה' פקד וכאן זכירה זה מתרץ ברמז דהנה שורש יצחק אבינו ע"ה הוא לעבוד את הקב"ה בפחד הנה טבע הפחד להחביא עצמו מפני פחדו יתברך (וכן כתיב ובאו במערות צירים כו' מפני פחד ה' כו') והנה מדריגת יוסף צדיק הי' להשפיע כמו שכתיב ויוסף כו' הוא המשביר כו' וכן בנו יהושע הנחיל את הארץ לאבותינו וכן משיח בן אפרים לקבץ את ישראל לא"י כי נראה שלא יהרג כי הי' מקיום בר' שמשון אוסטרפאלי' זה (ולא תקים פעמים צרה) (ע"כ נקרא יוסף להוסיף) ע"כ כתיב זכירה והוא משורש אאע"ה ויעקב אבינו ע"ה כי חסד ורחמים הוא השפעה ע"כ גמר הפסוק ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו בימי משיח בן יוסף בפרט שאמרו רז"ל שהוא יוסף בעצמו. ע"כ אמר אסף על קיבוץ גליות וכן אסף את חרפתי היפך הערלה שנקראת חרפה ואמרה יוסף ה' לי בן אחר על משיח בן דוד שיבא במהרה בימינו ברחמיו וחסדו: