Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Shareמינין - כומרין לעבודת כוכבים בין עובדי כוכבים בין ישראלים:
מסורות - מלשינים לשקר המוסרין ממון חבריהם ביד עובדי כוכבים אנסין:
לתיאבון - כשאין להם בשר אבל אינו מופקר להיות איסור והיתר לפניו להניח היתר ולאכול איסור ואם עושין כן זה להכעיס:
(א) מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אֵינוֹ זָקֵן מַמְרֵא הָאָמוּר בַּתּוֹרָה. אֶלָּא הֲרֵי זֶה בִּכְלַל הָאֶפִּיקוֹרוֹסִין [וּמִיתָתוֹ בְּכָל אָדָם]:
(ב) מֵאַחַר שֶׁנִּתְפַּרְסֵם שֶׁהוּא כּוֹפֵר בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה [מוֹרִידִין אוֹתוֹ] וְלֹא מַעֲלִין וַהֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר כָּל הָאֶפִּיקוֹרוֹסִין וְהָאוֹמְרִין אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם וְהַמּוֹסְרִין וְהַמּוּמָרִין. שֶׁכָּל אֵלּוּ אֵינָם בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל וְאֵין צָרִיךְ לֹא לְעֵדִים וְלֹא הַתְרָאָה וְלֹא דַּיָּנִים [אֶלָּא כָּל הַהוֹרֵג אֶחָד מֵהֶן עָשָׂה מִצְוָה גְּדוֹלָה וְהֵסִיר הַמִּכְשׁוֹל]:
(ג) בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאִישׁ שֶׁכָּפַר בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ וּבִדְבָרִים שֶׁנִּרְאוּ לוֹ. וְהָלַךְ אַחַר דַּעְתּוֹ הַקַּלָּה וְאַחַר שְׁרִירוּת לִבּוֹ וְכוֹפֵר בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה תְּחִלָּה כְּצָדוֹק וּבַיְתּוֹס וְכֵן כָּל הַתּוֹעִים אַחֲרָיו. אֲבָל בְּנֵי הַתּוֹעִים הָאֵלֶּה וּבְנֵי בְּנֵיהֶם שֶׁהִדִּיחוּ אוֹתָם אֲבוֹתָם וְנוֹלְדוּ בֵּין הַקָּרָאִים וְגִדְּלוּ אוֹתָם עַל דַּעְתָּם. הֲרֵי הוּא כְּתִינוֹק שֶׁנִּשְׁבָּה בֵּינֵיהֶם וְגִדְּלוּהוּ וְאֵינוֹ זָרִיז לֶאֱחֹז בְּדַרְכֵי הַמִּצְוֹת שֶׁהֲרֵי הוּא כְּאָנוּס וְאַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַע אַחַר כָּךְ [שֶׁהוּא יְהוּדִי וְרָאָה הַיְהוּדִים וְדָתָם הֲרֵי הוּא כְּאָנוּס שֶׁהֲרֵי גִּדְּלוּהוּ עַל טָעוּתָם] כָּךְ אֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ הָאוֹחֲזִים בְּדַרְכֵי אֲבוֹתָם הַקָּרָאִים שֶׁטָּעוּ. לְפִיכָךְ רָאוּי לְהַחְזִירָן בִּתְשׁוּבָה וּלְמָשְׁכָם בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם עַד שֶׁיַּחְזְרוּ לְאֵיתָן הַתּוֹרָה:
(א) כְּשֶׁיָּבֹא לֶאֱכֹל פַּת שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו: הַמּוֹצִיא, יִטֹּל יָדָיו אֲפִלּוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ לָהֶם שׁוּם טֻמְאָה, וִיבָרֵךְ: עַל נְטִילַת יָדָיִם. אֲבָל לְפַת שֶׁאֵין מְבָרְכִין עָלָיו הַמּוֹצִיא, כְּגוֹן לַחְמָנִיּוֹת (פִּי' סטורט''י בְּלַעַ''ז) דַּקּוֹת, אוֹ פַּת הַבָּאָה בְּכִסְנִין (פי' פַּת עֲשׂוּיָה עִם צוקארו וּשְׁקֵדִים וֶאֱגוֹזִים), וְאֵינוֹ קוֹבֵעַ סְעוּדָתוֹ עֲלֵיהֶם, אֵין צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם.
(ב) יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם אֵינוֹ אוֹכֵל אֶלָּא פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה, יִטֹּל יָדָיו וְלֹא יְבָרֵךְ.
(1) When one comes to eat bread that we bless on it "HaMotzi", one should wash their hands, even if one does not know that they have any impurity, one should bless: "al n'tilat yadayim"/"regarding washing of hands". But bread that we do not bless "HaMotzi" on it, for example, little rolls, (explanation: satorti in another language), or bread that comes as dumplings (explanation: bread that is made with sugar, almonds, and nuts), and one does not establish a meal with them, one does not need to wash their hands.
(א) עוֹבְדֵי גִּלּוּלִים, שֶׁאֵין בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיהֶם מִלְחָמָה, וְרוֹעֵי בְּהֵמָה דַּקָּה מִיִּשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בַּזְּמַן שֶׁהָיוּ רֹב הַשָּׂדוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, אֵין מְסַבְּבִין לָהֶם הַמִּיתָה, וְאָסוּר לְהַצִּילָם אִם נָטוּ לָמוּת, כְּגוֹן שֶׁרָאָה אֶחָד מֵהֶם שֶׁנָּפַל לַיָּם, אֵינוֹ מַעֲלֵהוּ אֲפִלּוּ אִם יִתֵּן לוֹ שָׂכָר. לְפִיכָךְ אֵין לְרַפְּאוֹתָן, אֲפִלּוּ בְּשָׂכָר, אִם לֹא הֵיכָא דְּאִכָּא מִשּׁוּם אֵיבָה. דְּאָז אֲפִלּוּ בְּחִנָּם שָׁרֵי, אִם לֹא יוּכַל לְהִשָּׁמֵט אֲפִלּוּ בְּחִנָּם. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ן) וְכֵן מֻתָּר (הָיָה) לְנַסּוֹת רְפוּאָה בַּכּוּתִי אִם תּוֹעִיל (תּוֹסָפוֹת וּמָרְדְּכַי פא''מ וּבַסְמַ''ג). בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּיִשְׂרָאֵל בַּעַל עֲבֵרוֹת וְהָעוֹמֵד בְּרִשְׁעוֹ וְשׁוֹנֶה בּוֹ תָּמִיד, כְּגוֹן רוֹעֵי בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁפָּקְרוּ בְּגָזֵל וְהֵם הוֹלְכִים בְּאִוַּלְתָּם. אֲבָל יִשְׂרָאֵל בַּעַל עֲבֵרוֹת, שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּרִשְׁעוֹ תָּמִיד, אֶלָּא עוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת לַהֲנָאַת עַצְמוֹ, כְּגוֹן אוֹכֵל נְבֵלוֹת לְתֵאָבוֹן, מִצְוָה לְהַצִּילוֹ וְאָסוּר לַעֲמֹד עַל דָּמוֹ.
(ב) הַמִּינִים, וְהֵם שֶׁעוֹבְדִים לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אוֹ הָעוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת לְהַכְעִיס, אֲפִלּוּ אָכַל נְבֵלוֹת אוֹ לָבַשׁ שַׁעַטְנֵז לְהַכְעִיס הֲרֵי זֶה מִין; וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים, וְהֵם שֶׁכּוֹפְרִים בַּתּוֹרָה וּבִנְבוּאָה מִיִּשְׂרָאֵל, מִצְוָה לְהָרְגָם. אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ כֹּחַ לְהָרְגָם בְּסַיִף, בְּפַרְהֶסְיָא, הוֹרְגוֹ. וְאִם לָאו, יָבֹא בַּעֲלִילוֹת עַד שֶׁיְּסַבֵּב הֲרִיגָתוֹ. כֵּיצַד, רָאָה אֶחָד מֵהֶם שֶׁנָּפַל לִבְאֵר וְהַסֻלָּם בַּבְּאֵר, קוֹדֵם וּמְסַלְּקוֹ וְאוֹמֵר: הֲרֵינִי טָרוּד לְהוֹרִיד בְּנִי מִן הַגַּג וְאַחְזִירֶנּוּ לְךָ, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ. הַגָּה: וְעַיֵּן בְּחוֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט סִימָן תכ''ה. מְשֻׁמָּדִים שֶׁמְּשַׁמְּדִים עַצְמָם וּמְטַמְּעִים עַצְמָם בֵּין הַגּוֹיִים לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה כְּמוֹתָם, הֲרֵי הֵם כְּמוֹ מוּמָרִים לְהַכְעִיס וּמוֹרִידִין וְלֹא מַעֲלִין. (אוֹתָם) (תּוֹסָפוֹת פא''מ). וּמִכָּל מָקוֹם אִם בָּא לָשׁוּב, לֹא הֶחֱמִירוּ עָלָיו, שֶׁקָּשֶׁה לִפְרֹשׁ מֵהֶם וְחַיְשִׁינָן שֶׁלֹּא יַחֲזֹר לְסוּרוֹ. (ת''ה סִימָן קצ''ח).
(1) Idol worshipers, with whom there is no war with us, and Jewish shepherds of thin animals ["behemah dakah" - a category of animals, including sheep and rams, which one is forbidden to raise in the Land of Israel due to the fact that they consume every creature in their way, thus hindering the mitzvah of settling the Land -translator's note] in the Land of Israel, at a time when most of the fields belong to Jews, and [consequent laws that] derive from this [apply], one may not allow the [idol worshipers] to die, but it is forbidden to save them if [the rescuer] is likely to die [trying to save them], such as [a case where one] saw one of them who fell into the sea, one does not pull him out even if he will be paid. Thus, one must not heal them, even for payment, unless there is reason [to save them] on the grounds of [preventing] hatred [of Jews]. Rema: for then [under those circumstances] it is permitted even for free [without payment] to save them, if he will not be able to be dropped even for free. (Beit Yosef in the name of the Ramban). And thus it is (Rema: it would be) permitted to attempt to heal a Cutite [non-Jew] if one is so inclined (Tosfot and the Mordechai Pe"m and in the Sma"g). Which things are being discussed, regarding a Jew with sins and who stands by his wickedness consistently, such as the shepherd of a thin animal [behemah dakah] who unload stolen wares ["parku b'gazel] and they go in their foolish ways. But a Jew who has sins, [but] who does not stand by his wickedness consistently, [and] rather does sins for personal benefit, such as one who eats forbidden foods to satisfy his appetite, it's a mitzvah to save him and it's forbidden to let him die (literally: stand by his blood).
(2) The heretics, and those who practice idol worship (literally: worship of the stars), or who do sins for the sake of provocation, even one who ate forbidden foods or wore shatnez in order to provoke, this person is a heretic; an the apikorsim, and those who do not believe in the Torah and in the Jewish prophecy, it is a mitzvah to kill them. If one has strength in his hand to kill them with a sword, in public, he should kill him.
(טו) הַשַּׁבָּת וַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת כָּל אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד שְׁאָר כָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה. וְהַשַּׁבָּת הִיא הָאוֹת שֶׁבֵּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵינֵינוּ לְעוֹלָם. לְפִיכָךְ כָּל הָעוֹבֵר עַל שְׁאָר הַמִּצְוֹת הֲרֵי הוּא בִּכְלַל רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל. אֲבָל הַמְחַלֵּל שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא הֲרֵי הוּא כְּעוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וּשְׁנֵיהֶם כְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לְכָל דִּבְרֵיהֶם. לְפִיכָךְ מְשַׁבֵּחַ הַנָּבִיא וְאוֹמֵר (ישעיה נו ב) "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ" וְגוֹ'. וְכָל הַשּׁוֹמֵר אֶת הַשַּׁבָּת כְּהִלְכָתָהּ וּמְכַבְּדָהּ וּמְעַנְּגָהּ כְּפִי כֹּחוֹ כְּבָר מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה יֶתֶר עַל הַשָּׂכָר הַצָּפוּן לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח יד) "אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר".
(1) Rulings that are not intended practically (lo le-halakha le-ma’aseh)
(2) Altona, Wednesday, 29 Marheshvan, 5621 (November 14, 1860)
(3) To my friend and my relative by marriage, the brilliant rabbi, our master and teacher, Shmaryahu Zuckermann, may his light shine:
(4) That which you have written, namely, that you treat as forbidden wine that has been touched by a Jew who publicly desecrates Shabbat as he is an apostate against the entire Torah, proving this assertion from Responsa Mabit as cited in Nekudot Ha-kesef on Yoreh De’ah (124:2), which forbids the drinking of wine touched by Karaites as they desecrate the festivals, which makes them tantamount to Shabbat desecrators—indeed, there is someone who disputes this, and you therefore ask me for my opinion in this matter.
(5) In my opinion, the law accords with you. Since one who publicly desecrates Shabbat is like an apostate against the entire Torah, he has the status of an idolater. It is even possible that Maharshal, cited in Nekudot Ha-kesef loc. cit., who maintains that Karaites do not render [wine] forbidden, concedes in the present case, as Karaites do not desecrate Shabbat, only the festivals, since they dispute our (calendrical) determinations. And he does not equate desecrating Shabbat with desecrating the festivals. However, in the case of a bona fide Shabbat desecrator, who all agree is an apostate against the entire Torah, it is possible that Maharshal concedes.
(6) One cannot posit that since the decree against [gentile] is due to their daughters [i.e., intermarriage], and the daughters of Shabbat desecrators are not forbidden [therefore their wine should not be forbidden.] If that were the case, the wine of an apostate Jew who worships idols should not be forbidden to drink, yet according to what is stated in Hullin (4a), it is forbidden. It must be that, as Ran wrote in his novellae ad loc., and as you have also cited, since he behaves like a non-Jew, he is included in that decree, even though it is not forbidden to marry his daughter. If that is the case, the same applies to an apostate who publicly desecrates Shabbat. Rashba concurs in a responsum, as cited by Beit Yosef §119: The wine of an apostate who publicly desecrates Shabbat is libation wine (yeyn nesekh).
(7) Thus far we have discussed, as a technical matter, how to deem one who publicly desecrates Shabbat. However, I do not know how to deem the Jewish sinners of our time. Due to our manifold sins, this sore lesion has spread so widely that, for most of them, the desecration of Shabbat has become like a permissible act. Do they not have the status of one who thinks [a particular transgression] is in fact permitted, which merely approximates intentional sin (mezid)? Some of them recite the Shabbat prayers and sanctify the day with Kiddush before they desecrate Shabbat through labors that are prohibited by the Torah and rabbinic law. A Shabbat desecrator is considered an apostate only because one who denies Shabbat denies the creation and Creator [of the world], yet this man acknowledges them through his prayer and Kiddush. What’s more, their children who grow up in their stead never knew and never heard the laws of Shabbat. They are truly similar to the Sadducees, who were not considered apostates even though they desecrated Shabbat since they followed the actions of their forebears. They are akin to an infant taken captive among the idolaters, as explained (§385). This is also stated by R. Moshe di Trani (Mabit §37).
(8) It is even possible that Sadducees who were not habituated amongst Jews and did not know the principles of the religion, yet who do not act brazenly against the Sages, were not considered intentional sinners. And many of the transgressors of our generation are similar to them and even better than them, for the reason that R. Shabtai stringently considers the wine of Karaites to be yeyn nesekh is not only because they desecrate the festivals, which are similar to Shabbat, but also because they deny the major principles of the religion, for they circumcise but do not peel back the skin (por’in), and they do not have the laws of divorce and betrothal, rendering their children mamzerim. In this respect, most of our contemporaries have not breached.
(9) Therefore, in my humble opinion, whoever acts stringently, considered the wine of these transgressors to be gentile wine (stam yeynam), is worthy of blessing. Yet those who are lenient also have grounds upon which to stand—unless it is clear to us that one knows the laws of Shabbat but brazenly desecrates it in the presence of ten Jews together, in which case he is certainly considered a bona fide apostate, and wine he touched is prohibited. This is correct in my humble opinion. The insignificant Yaakov.
(ג) אבל אם מפורש בתורה וכו' - ...ודע דמסתברא דמה שפסק הרמ"א דבדבר המפורש בתורה חייב למחות דוקא שהוא באקראי אבל אלו הפורקי עול לגמרי כגון מחלל שבת בפרהסיא או אוכל נבילות להכעיס כבר יצא מכלל עמיתך ואינו מחויב להוכיחו וכן איתא בתנא דא"ר פי"ח הוכח תוכיח את עמיתך ועמיתך שהוא אוהבך ושהוא עמך בתורה ומצות אתה חייב להוכיח אותו אבל לרשע שהוא שונאך אין אתה חייב להוכיח אותו והעתיק זה הגר"א בקיצור באדרת אליהו ע"ש ולענין אוכל נבילות לתיאבון או מחלל שבת שלא בפרהסיא יש לעיין בדבר:
(יא) עֲבַרְיָן שֶׁעָבַר עַל גְּזֵרַת הַצִּבּוּר, אוֹ שֶׁעָבַר עֲבֵרָה, אִם לֹא נִדּוּהוּ נִמְנֶה לְמִנְיַן עֲשָׂרָה.
(מו) (מו) או שעבר עבירה - כתב הפמ"ג דוקא עבירה שעבר לתיאבון אבל להכעיס אפילו בדבר אחד או שהוא מומר לע"ג או לחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו"ם ואינו מצטרף:
(ג) עַם הָאָרֶץ גָּמוּר מְזַמְּנִין עָלָיו בַּזְּמַן הַזֶּה.
(ב) (ב) ע"ה גמור - דבגמרא אמרינן דאפילו קרא ושנה ולא שימש ת"ח דהיינו להבין טעמי המשניות להקשות ולפרק אין מזמנין עליו ולכן קאמר דאפילו ע"ה גמור שאין בו מקרא ומשנה מזמנין עליו בזמן הזה שאם היו פורשין מהם היו גם הם פורשין מן הצבור לגמרי ואם אינו מקיים מצות התורה בדבר המפורסם בכל ישראל כגון שאינו קורא ק"ש שחרית וערבית י"א שאעפ"כ מזמנין עליו ודעת המ"א שבזה אין מזמנין עליו דבזה כיון דכלל ישראל קוראין ק"ש לא חיישינן לקלקולא במה שנפרוש עצמנו מיחידים שאין קורין וכן סתמו כמה אחרונים וכ"ש מי שהוא רשע ועובר עבירות בפרהסיא דאין מזמנין עליו [מ"א וש"א]: