Parshat Bamidbar

(א) וַיְדַבֵּ֨ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בְּאֶחָד֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְצֵאתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר׃ (ב) שְׂא֗וּ אֶת־רֹאשׁ֙ כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֔וֹת כָּל־זָכָ֖ר לְגֻלְגְּלֹתָֽם׃

Numbers 1:1-2

(1) On the first day of the second month, in the second year following the exodus from the land of Egypt, the LORD spoke to Moses in the wilderness of Sinai, in the Tent of Meeting, saying: (2) Take a census of the whole Israelite community by the clans of its ancestral houses, listing the names, every male, head by head.

רש"י על במדבר א׳:א׳:א׳

וידבר. במדבר סיני באחד לחדש וגו'. מִתּוֹךְ חִבָּתָן לְפָנָיו מוֹנֶה אוֹתָם כָּל שָׁעָה — כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם מְנָאָן, וּכְשֶׁנָּפְלוּ בָּעֵגֶל מְנָאָן לֵידַע מִנְיַן הַנּוֹתָרִים, כְּשֶׁבָּא לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ עֲלֵיהֶם מְנָאָם, בְּאֶחָד בְּנִיסָן הוּקַם הַמִּשְׁכָּן וּבְאֶחָד בְּאִיָּר מְנָאָם:

Rashi on Numbers 1:1:1

וידבר… במדבר סיני … באחד לחדש וגו׳ AND [THE LORD] SPOKE [UNTO MOSES] IN THE DESERT OF SINAI … ON THE FIRST DAY OF THE [SECOND] MONTH … [TAKE YE THE SUM OF ALL THE CONGREGATION] etc. — Because they were dear to him, He counts them every now and then: when they went forth from Egypt He counted them (Exodus 12:37), when many of them fell in consequence of their having worshipped the golden calf He counted them to ascertain the number of those left (cf. Rashi Exodus 30:16); when he was about to make His Shechinah dwell amongst them (i. e. when He commanded them to make a Tabernacle), He again took their census; for on the first day of Nisan the Tabernacle was erected (Exodus 40:2) and shortly afterwards, on the first day of Iyar, He counted them.

מדרש תנחומא, פנחס ד׳:א׳

וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר וְגוֹ', שְׁאוּ אֶת רֹאשׁ. כָּל מָקוֹם שֶׁנָּפְלוּ, הוּזְקְקוּ לְמִנְיָן. מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לִזְאֵב שֶׁנָּפַל עַל הַצֹּאן, הֻצְרַךְ בַּעַל הַצֹּאן לִמְנוֹתָם לֵידַע כַּמָּה חָסְרוּ. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה מָנָה אוֹתָן כָּאן. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְרוֹעֶה שֶׁמָּסַר לוֹ בַּעַל הַבַּיִת צֹאנוֹ בְּמִנְיָן. הִשְׁלִים שְׁמִירָתוֹ. כְּשֶׁהֶחְזִירָן, צָרִיךְ לִמְנוֹתָן. כָּךְ כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, מְסָרָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה בְּמִנְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי וְגוֹ', שְׁאוּ אֶת רֹאשׁ וְגוֹ' (במדבר א, א-ב). וְאַף כְּשֶׁיָּצְאוּ כְּתִיב: וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שם לג, ה), הֲרֵי קִבְּלָן בְּמִנְיָן. בָּא לְהִפָּטֵר בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, הֶחְזִירָם בְּמִנְיָן. לְכָךְ נֶאֱמַר: שְׁאוּ אֶת רֹאשׁ.

Midrash Tanchuma, Pinchas 4:1

(Numb. 26:1-2:) “And it came to pass after the plague [that the Lord said unto Moses and unto Elazar ben Aaron the priest, saying,] ‘Take a census.’” Every time that they fell, they were required to be numbered. The matter is comparable to the wolf who went into the midst of the flock. The owner of the flock was obliged to count them to know how many were missing. Another interpretation (of Numb. 26:2): Why did he count them here? The matter is comparable to a shepherd to whom the householder has delivered a flock after numbering them. [After] he has fulfilled his guardianship, when he returns them, it is necessary for them to be numbered. Thus when Israel went out from Egypt the Holy One, blessed be He, delivered them to Moses after numbering [them], as stated (in Numb. 1:1-2), “Then the Lord spoke unto Moses in the Sinai desert …, ‘Take a census….’” So also, when they went out, it is written (in Exod. 12:37), “Then the Children of Israel traveled [from Ramases to Succoth, about six hundred thousand men on foot].” Ergo, he received them with a numbering. [So when] he was about to pass away in the Plains of Moab (after completing his guardianship), he returned them with a numbering. It is therefore stated (Numb. 26:2), “Take a census.”

שני לוחות הברית, תורה שבכתב, במדבר, נשא, בהעלותך, דרך חיים, במדבר א׳

שאו את ראש כל עדת בני ישראל כו' (במדבר א, ב). המנין היה כדי להשרות עליהם שכינה. כל אדם יעשה כן יחשוב את עצמו לדבר שבמנין, וכאלו הכל תלוי בו. גם יחשוב הכל תלוי בפעולתו, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין מ, ב) לעולם יחשוב האדם כאלו העולם חצי חייב וחצי זכאי, (וכן) [ואם] הוא ג"כ עשה עבירה, נמצא מכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה. עשה מצוה, מכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. ככה יחשוב תמיד:

Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bamidbar, Nasso, Beha'alotcha, Derekh Chayim, Bamidbar 1

שאו את ראש בני ישראל . The purpose of the count was to enable the שכינה to take up residence among the Jewish people. Everyone should become aware of his personal value by having been counted. He was encouraged to think that everything depended on his personal activity and contribution. This is why the sages have said that a person should always consider himself as if mankind's merits and demerits were in perfect balance, and his very next action would tilt the scales giving him a chance to determine the world's fate. A single good deed by him would enable the world to endure (Kidushin 40).

רש"י על בראשית א׳:כ״ז:ב׳

בצלם אלהים ברא אותו. פֵּרֵשׁ לְךָ שֶׁאוֹתוֹ צֶלֶם הַמְתֻקָּן לוֹ, צֶלֶם דְּיוֹקַן יוֹצְרוֹ הוּא:

Rashi on Genesis 1:27:2

בצלם אלהים ברא אותו IN THE IMAGE OF GOD CREATED HE HIM — It explains to you that the form prepared for him was the form of the image of his Creator.

סנהדרין מ״ו ב:ה׳

תניא אומר ר"מ משלו משל למה הדבר דומה לשני אחים תאומים בעיר אחת אחד מינוהו מלך ואחד יצא לליסטיות צוה המלך ותלאוהו כל הרואה אותו אומר המלך תלוי צוה המלך והורידוהו:

Sanhedrin 46b:5

(While discussing discussing the halacha that a person executed by the court must be buried on the day of their death)

A tannaitic tradition: Rabbi Meir told a parable--to what can we compare this issue? To two twin brothers in one city: one was appointed king; the other went out to be a highway robber. The king commanded [concerning his brother] and he was hanged. Everyone who saw him said: "The King has been hanged!" The king commanded [concerning his brother] and he was taken down.

משנה סנהדרין ו׳:ה׳

אָמַר רַבִּי מֵאִיר, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מִצְטַעֵר, שְׁכִינָה מַה הַלָּשׁוֹן אוֹמֶרֶת כִּבְיָכוֹל, קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי, קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי. אִם כֵּן הַמָּקוֹם מִצְטַעֵר עַל דָּמָם שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁנִּשְׁפַּךְ, קַל וָחֹמֶר עַל דָּמָם שֶׁל צַדִּיקִים...

Mishnah Sanhedrin 6:5

Rabbi Meir said: When a person suffers , what expression does the Divine Presence say as it were? I am distressed about My head, I am distressed about My arm, If God suffers over the blood of the wicked that is spilled, a fortiori (kal v'chomer) over the blood of the righteous...

חידושי הריטב"א ראש השנה כט.

כל ברכות המצות אע"פ שיצא מוציא שאע"פ שהמצות מוטלות על כל אחד הרי כל ישראל ערבין זה לזה וכולם כגוף אחד וכערב הפורע חוב חבירו.

Ritva, Rosh Hashanah 29a

All blessings over commandments, even though one already fulfilled the obligation, he may still fulfill another’s obligation. For even though the commandments are placed on each individual, behold all Jews are guarantors for one another, and they are all as a single body, and as a guarantor who repays his friend’s obligation.

מי השלוח, חלק א, ספר במדבר, במדבר א׳

וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר שאו את ראש כל עדת בני ישראל. שאו הוא לשון התנשאות היינו שע"י המנין יהיה לכל אחד ואחד התנשאות וכל אחד יהיה מדוגל, כמ"ש (הושע ב',א') והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר. והפסוק הזה נראה כסותר (יומא כ"ב:) כי בתחילה כתוב והיה מספר, משמע שיוכל להספר ואח"כ כתוב אשר לא ימד וכו'. אך באמת כלל ישראל הם בלא מספר, ומ"ש והיה מספר נאמר על פרטי נפשות מישראל שיהיה כל אחד מספר, היינו דבר שבמנין ויהיה חשוב בעיני הש"י, וכמ"ש (תהלים פ"ז,ו') ה' יספור בכתוב עמים. ולציון יאמר איש ואיש יולד בה.

Mei HaShiloach, Volume I, Numbers, Bamidbar 1

G!d spoke to Moses in the wilderness of Sinai, in the Tent of Meeting on the first day of the second month, in the second year following the exodus from the land of Egypt, saying: raise the head of the whole Israelite community. "Raise" is an expression of elevation - that is, through the counting every individual will feel heightened and supported, as we read (Hosea 2:1) "and the number of the children of Israel will be like the sand of the sea, which will not be measured, and will not be counted." And this verse seems to contradict itself (Yoma 22b) because the beginning says "And the number of the children of Israel will be" suggesting that it is possible to count them, and after that it says "Which cannot be measured etc". In fact, all of Israel is without number, and what is written "the number will be" is said over every single specific soul of Israel, that every single one will be counted, that is, something of consequence in the counting, and important in the eyes of the Holy One of Blessing, as it is written "G!d will count in the register of peoples [that each was born there.]" (Psalms 87:6) "And to Zion it says: every person was born in her" (Psalms 87:5)

ה' יספור בכתוב עמים היינו כי על האומות ג"כ משגיח הקב"ה, אך לא על כל נפש בפרט רק על כולם בכלל לקיום המין. ולציון יאמר איש ואיש יולד בה, היינו שמשגיח הקב"ה על כל נפש בפרט. וזה פי' והיה מספר שכל אחד יהיה נצרך, כי מתוך כלל ישראל ניכר גדולות הש"י ובאם נחסר אחד מכלל ישראל אז יחסר המזג. כמו שמציירין צורת המלך על כמה אלפים טבלאות ואם יאבד אחד מהם צורת המלך חסרה. ובעת שהיה נמנה כל אחד מישראל אז הוא הגדול שבכל ישראל כי כל ישראל הם חלק הש"י, כמ"ש (דברים ל"ב,ט') כי חלק ה' עמו. וכל אחד ואחד הוא אחוז במדה אחת ממדותיו של הקב"ה, ובעת שהיה נמנה אז היה הש"י בזאת המדה שהוא אחוז בה וממילא הוא היה הגדול, ועי"ז יש לכל אחד מישראל התנשאות.

This is that God's providence also extends to all other peoples, just not specifically on every single soul, but on all as a whole. "And to Zion it says 'every person was born in her' - this means that the Holy One needs every single soul. And this is the explanation for "and the number will be" that every single person is required, since through the community of Israel the greatness of G!d is made known, and if one member of the community is missing then the mixture is deficient. It is as if the image of the king were made of thousands and thousands of tiles in a mosaic, and if one tile is missing - something of the face of the king is missing. And at the moment that one is counted in Israel he is the greatest of all Israel, since all Israel is a piece of the Holy One of Blessing, as it is written "A piece of G!d is His people" (Deuteronomy 32:9) and every single one holds within oneself one of the aspects of the Holy One of Blessing, and at the moment they are counted then G!d was in that aspect that they held and therefore its holder is the greatest - and through this every single person of Israel is elevated.

Jonah Winer