Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Share(ב) דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ולא היה שום מקום פנוי בבחי' אויר ריקני וחלל אלא הכל היה ממולא מן אור א"ס פשוט ההוא ולא היה לו בחי' ראש ולא בחי' סוף אלא הכל היה אור א' פשוט שוה בהשוואה א' והוא הנק' אור א"ס. וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכנוייו אשר זאת היה סיבה בריאת העולמות כמבואר אצלינו בענף הא' בחקירה הראשונה. והנה אז צמצם את עצמו א"ס בנקודה האמצעית אשר בו באמצע אורו ממש (אמר מאיר בערכינו אמר הרב זה וק"ל) וצמצם האור ההוא ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית ואז נשאר מקום פנוי ואויר וחלל רקני מנקודה אמצעית ממש כזה <ציור>
Know that before the emanations were emanated and creations were created, there was a simple, supernal light which filled all of existence; there was no place empty [of the light]. Rather, all was filled with the Light Without End (Ohr Ein Sof). There was no beginning nor end, rather all was a simple, undifferentiated light -- the Light Without End. And when His Will rose to create the worlds and to emanate the emanations, to reveal, in full, His deeds, name, and attributes (this was the reason for the creation of worlds, as explained [elsewhere]) The Infinite Light contracted itself into a central dot, literally in the middle of the Light. And the Light contracted and spread to the sides surrounding the central dot, thus leaving an empty vacuum, just like this:
(ב) והנה מכאן יש להבין שגגת מקצת חכמים בעיניהם ה' יכפר בעדם ששגו וטעו בעיונם בכתבי האריז"ל והבינו ענין הצמצום המוזכר שם כפשוטו שהקב"ה סילק עצמו ומהותו ח"ו מעוה"ז רק שמשגיח מלמעלה בהשגחה פרטית על כל היצורים כולם אשר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת והנה מלבד שא"א כלל לומר ענין הצמצום כפשוטו שהוא ממקרי הגוף על הקב"ה הנבדל מהם ריבוא רבבות הבדלות עד אין קץ אף גם זאת לא בדעת ידברו מאחר שהם מאמינים בני מאמינים שהקב"ה יודע כל היצורים שבעוה"ז השפל ומשגיח עליהם וע"כ אין ידיעתו אותם מוסיפה בו ריבוי וחידוש מפני שיודע הכל בידיעת עצמו הרי כביכול מהותו ועצמותו ודעתו הכל א' וז"ש בתקונים תיקון נ"ז דלית אתר פנוי מיניה לא בעילאין ולא בתתאין...
Tanya, Part 2 (Gates of Unity and Faith), 7:2
2)From this, we can understand the error of some of the "Chachamim" in their own eyes (shaaade), may G-d atone for their mistaken reading of the Arizal. They [mistakenly] understand the matter of Tzimtzum literally. [That is], that Hakadosh Baruch Hu removed Himself and His Essence, G-d forbid, from this world. Rather, He only watches over all the created, be they in the skies above, or earths below, through Divine Providence. But behold: it is impossible to view the matter of Tzimtzum literally, for it describes G-d physically [though He is] removed from these [descriptions] by thousands upon thousands of degrees, until no end. But [if pressured, these mistaken people would agree], for they are "Believers, the Sons of Believers", that G-d knows all of his Creation in this world. If so, it is impossible for His Knowledge to expand, since [as explained by the Rambam] He knows all by knowing Himself. Therefore, His Essence, Self, and Knowledge are all One. And this what the [Zohar] means by "There is no place void of Him. Not above, nor below".
This brings us back to the concept that God is one in the sense that there is nothing besides Him, both before and after the Creation. The universe does not make any difference as far as God is concerned. He remains forever the same without ever changing. Even though we may be conscious of a world apparently apart from God, this is only the ongoing act of Creation.
and its Power- Tamar Ross
According to this understanding, God’s monolithic unity before creation and after creation remains exactly the same; ontologically nothing has changed. But as a result of the spontaneous activity of the divine life, there ensued a covering over or concealment of some aspect of God’s all-pervasive presence, thereby engendering an illusory realm of appearance...
By way of illustration, the act of divine tzimtzum was likened by some to the situation of a teacher who conceals the full scope of his knowledge so that some limited portion of it may be revealed to his student. Just as the wisdom of the teacher is unaffected by this concealment, so too all forms of existence gain a sense of their selfhood as a result of the hiding of God’s all-pervasive presence, yet God’s all-embracing monolithic unity remains the same. All appearances of diversity and particularization – while real enough – are swallowed up by His infinite unity, just as drops of water are contained by the sea and indistinguishable from the surrounding waters...
Proponents of this view might easily conclude that if all that distinguishes between Creator and created being is the illusion of selfhood, truly the unity between man and God is but a hair’s breadth away...
Precisely because nothing of God’s absolute and infinite unity filters down to our world, the highest object of the religious life is to pierce our illusory sense of separate existence, and merge – to whatever extent possible – with that undifferentiated unity which is God’s. This is accomplished by drawing that unity into this world,eradicating its "reality" by eradicating our false sense of independent selfhood.
http://thetorah.com/the-challenge-of-biblical-criticism/tzimtzum-shelo-kepshuto/
R. Hayim of Volozhin, by contrast, contended that the distancing of our world from God’s monolithic unity via the metaphoric act of withdrawal is actually a dual process. The hiding of God’s infinity is indeed a result of the metaphoric act of tzimtzum. Nevertheless, the fact that the derivative ray of light emanating from that infinity appears to us as a plurality of descending gradations is not due to any essential property of the ray itself (whose concealment could, in principle, also appear as “uniform in all places”) but rather to the manner in which it is perceived. [5] Hence, while the substantive relationship between God’s absolute existence and any aspect of our created remains, we both “cannot and are also forbidden” to dwell upon the “awesome matter” of God’s all-pervasive presence”.[6] Rather than strive for dramatic shifts in consciousness on the earthly plane, the task of the faithful is to worship God in accordance with reality as it appears to us, confident that through the study of Torah and practical observance of halakha we fortify the ontological connection between the final and lowest point of God’s manifestation in this world and its infinite source. R. Hayim of Volozhin likens awareness of the higher dimension of reality to embers of fire; as background warmth such knowledge can serve a positive function in fueling our devotion, but if approached too closely we face the danger of being consumed.
-Mizvot in a Lo-Kepshuto world
Likutei Torah, Behar, 3
ג וכדי שתתאחד ג"כ עם נפשו האלהית. הנה התפלה קרויה נפש כדכתיב ואשפוך את נפשי כו'. וצריך הוא לעורר את האהבה בתפלה מעומקא דלבא בכלות הנפש ממש במס"נ בביטול במציאות אליו ית'... שיהי' ענין מסירת נפש וביטול הנ"ל נקבע במוחו ולבו בשעת התפלה ... ולכן כשלומד אח"כ ע"ד הנ"ל שיהא לימודו בטל לגבי חכמה עלאה המלובשת בתורתו. הרי מתייחדים יחד אור תורתו באור נפשו האלהית. ולזאת העת קבוע ללמוד יהי' מיד אחר התפלה
In order to unify with one's Godly soul.
Behold, for Tefilah is called the Soul, as it is written: "And I shall pour out my Soul...". That is, one must wake the love in one's Tefillah from the depths of one's heart, in the entirety of their soul.[How?] Through self-sacrifice and self-nullification... For these matters stem from one's heart and intellect during Tefillah... From this we learn that through study [of Torah] nullifies one into the Supernal Intellect which is dressed by the Torah. Thus the light of the Torah unifies with the Godly soul. And this is why the set time for study immediately follows Tefillah.
(ב) אבל כל מה שלא בטל אליו במציאות לגמרי, אין אור ה' שורה ומתגלה בו. ואף צדיק גמור, שמתדבק בו באהבה רבה, הרי לית מחשבה תפיסא ביה כלל באמת, כי אמיתת ה' אלקים אמת הוא יחודו ואחדותו שהוא לבדו הוא ואפס בלעדו ממש. ואם-כן, זה האוהב, שהוא יש ולא אפס, לית מחשבה דיליה תפיסא ביה כלל, ואין אור ה' שורה ומתגלה בו אלא על ידי קיום המצות, שהן רצונו וחכמתו ית' ממש, בלי שום הסתר פנים...
But [regarding] all who do not nullify themselves completely, the light of G-d is nor revealed. Even a complete Righteous Person, who attaches himself [to G-d] in great love, cannot truly understand Him, for "no thought can Apprehend Him at all". Because, the truth is, He alone [Exists] and nothing else. If so, the [Tzadik, as evidenced by his dichotomous love of G-d exists as if separate] and thus cannot comprehend G-d at all. Thus, the light of G-d does not manifest itself through him, except through the keeping of Mitzvot, for they are truly His Will and Wisdom, without any concealment.
(א) [מ] עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכיות ר"ל שיכיר ויבין שכל מה שחטא הי' ג"כ ברצון הש"י כמשז"ל (ברכות לא סע"ב) ג' פסוקים כו' ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי כו' וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ס' ארבע מאות שקל כסף ששניהם אמת כ"א במקום בפ"ע במקום הבחירה שם אין מקום לידיעה ובמקום הידיעה שם באמת אין מקום לבחירה וכשמשיג לאור זה העצום אז שבו כל זדונותיו בלתי יוצאים מעומק ידיעת הש"י והוא ודעתו ורצונו הכל א'. ומאחר שהש"י רצה כן הרי הכל זכיות וזוכה לכפרה גמורה שביוה"כ שזה סוד השעיר לעזאזל שאלו עשוהו האדם עצמו הי' עובד ע"ז גמור והוא לא יהי' שהוא יסוד כל המצות ל"ת וכל העבירות וההסרות מרצון הש"י. רק שהשעיר הוא ע"י רצון הש"י שהוא מצוה לשלחו לו נעשה עוד מצוה ולא עבירה. וכך פירשוהו רז"ל (פרדר"א פ' מו) ועי' ברמב"ן פ' אחרי שאנו נותנים חלק לעזאזל שהוא הרע מצד מה שהש"י צוה לתת לו ונמצא העבירה מצוה: