Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Share(כא) ארדה נא לִמַּד לְדַיָּנִים שֶׁלֹא יִפְסְקוּ דִינֵי נְפָשׁוֹת אֶלָּא בִרְאִיָּה, הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְפָרָשַׁת הַפְלָגָה דָּבָר אַחֵר אֵרְדָה נָא לְסוֹף מַעֲשֵׂיהֶם:
(כב) הכצעקתה שֶׁל מְדִינָה:
(כג) הבאה אלי עשו וְכֵן עוֹמְדִים בְּמִרְדָּם, כָּלָה אֲנִי עוֹשֶׂה בָהֶם, וְאִם לֹא יַעמְדוּ בְמִרְדָּן אֵדְעָה מַה אֶעֶשֶׂה לְהִפָרַע מֵהֶן בְּיִסּוּרִין, וְלֹא אֲכַלֶּה אוֹתָן וְכַיּוֹצֵא בוֹ מָצִינוּ בְּמָקוֹם אַחֵר וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה-לָךְ (שמות ל"ג); וּלְפִיכָךְ יֵשׁ הֶפְסֵק נְקוּדַת פְּסִיק בֵּין עָשׂוּ לְכָלָה, כְּדֵי לְהַפְרִיד תֵּיבָה מֵחֲבֶרְתָּהּ וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ הַכְּצַעֲקָתָהּ - צַעֲקַת רִיבָה אַחַת שֶׁהָרְגוּ מִיתָה מְשֻׁנָּה עַל שֶׁנָתְנָה מָזוֹן לְעָנִי, כִּמְפוֹרָשׁ בְּחֵלֶק:
(21) ארדה נא I WILL GO DOWN NOW — This teaches the judges that they should not give decisions in cases involving capital punishment, except after having carefully looked into the matter — all as I have explained in the section dealing with the dispersion of the nations (11:5). Another explanation of ארדה נא is: I will go down to the very end of their doings (I will fathom the depths of their wickedness).
(22) הכצעקתה WHETHER ACCORDING TO THE CRY OF IT (literally, of her) — i.e. the cry of the country (מדינה which is feminine).
(23) הבאה אלי עשו WHETHER THEY HAVE DONE [ACCORDING TO THE CRY OF IT] WHICH IS COME UNTO ME — If they persist in their rebellious ways, (כלה) an end will I make of them; if, however, they do not persist in their rebellious ways, I shall know what I shall do — punishing them only with suffering, but I will not make an end of them. — A similar phrase we find elsewhere, (Exodus 33:5) “There- fore now put off thy ornaments from thee that I may know what to do unto thee”. — For this reason there is a separation marked by a פסיק between עשו and כלה, in order to separate in sense one word from the other.
Our Rabbis explained the word הכצעקתה “the cry of her”, to refer to the cry of a certain girl whom they put to death in an unnatural manner because she had given food to a poor man, as is explained in the chapter Chelek (Sanhedrin 109b).
הויא ההיא רביתא דהות קא מפקא ריפתא לעניא בחצבא איגלאי מלתא שפיוה דובשא ואוקמוה על איגר שורא אתא זיבורי ואכלוה והיינו דכתיב (בראשית יח, כ) ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה ואמר רב יהודה אמר רב על עיסקי ריבה:
A certain maiden ("ribata/ribah") gave some bread to a poor man, [hiding it] in a pitcher. On the matter becoming known, they daubed her with honey and placed her on the parapet of the wall, and the bees came and consumed her. Thus it is written (Genesis 18:20), "And the Lord said, The cry of Sodom and Gomorrah, because it is great (rabbah).", whereon Rav Judah commented in Rav's name: "On account of the maiden
[ribah]"
מעשה בשתי נערות שירדו לשתות ולמלאות מים אמרה אחת לחברתה למה פניך חולניות אמרה לה כלו מזונותיה וכבר היא נטויה למות מה עשתה מלאה את הכד קמח והחליפו נטלה זו מה שביד זו וכיון שהרגישו בה נטלו ושרפו אותה אמר הקב"ה אפי' אני מבקש לשתוק דינה של נערה אינו מניח אותי לשתוק הה"ד הכצעקתה הכצעקתם אינו אומר אלא הכצעקתה ואיזו זו דינה של נערה.
There is a maaseh (a story) about two young women who went down to draw water from a well. Said one to the other, "Why do you look sick?" She replied, "We have no more food left and are ready to die." What did she [the first girl] do? She filled her pitcher with flour and they exchanged them, each taking the other's. When they[the people of Sodom] discovered this, they took and burned her at the stake./ The KBH said, "Even if I wished to keep silent, justice for a certain young woman does not permit me to be silent." That is why it [the Torah] says (Genesis 18: 21) "ha-k'tzaakatah"/ "according to her cry". It [the Torah] doesn't say, "ha-k'tzaakatam"/ "according to their cry"; it says, "ha-k'tzaakatah"/ "according to her cry". And what is this referring to? The justice due to that young woman.
(א) ירידה שלישית שירד לסדום שנ' ארדה נא ואראה אמ' הב"ה דבר גדול שאני עתיד לעשות איני מגיד לאברהם אוהבי שנ' וה' אמר המכסה אני מאברהם ר' חנינא בן דוסא אומ' נגלה הב"ה ושלשה מלאכים על אברהם אבינו שנ' וישא את עיניו וירא והתחיל והנה שלשה אנשים התחיל מבשר אותו על הריון שרה אשתו שנ' שוב אשוב אליך כעת חיה ואח"כ הגיד לו את מעשה סדום שנ' ויאמר ה' צעקת סדום ועמורה וכו' מכאן אתה למד שכל מי שרוצה לדבר עם חברו דבר שהוא לו גנאי מתחיל בדבר טוב וגומר בדבר רע שאינו לרצון לו מניין אנו למדין מהב"ה שנגלה על אברהם אבינו התחיל מבשר אותו על הריון אשתו שרה ואחר כך הגיד את מעשה סדום שנ' ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה התחיל מבקש ומתחנן לפניו רבון העולמים כמות רשע כן מות צדיק האף תספה צדיק עם רשע אמ' לו הב"ה אברהם בזכות צדיק אסלח לסדום שנ' אם אמצא בסדום חמשים צדיקים אסלח לה על כל עונותיו מכאן אמרו אם חמשים בעולם בצדקתם העולם עומד התחיל מבקש ומתחנן לפניו עד שבא לעשרה מכאן אמרו עשרה צדיקים במקום בצדקתם המקום נצול שנ' לא אשחית בעבור העשרה ר' זעירא אומ' עשירי שלוה היו אנשי סדום מן הארץ הטמאה הטובה והשמנה שהיו שבים עליה שכל שצריך לעולם היו מוציאין ממנה זהב היו מוציאין ממנו שנ' ועפרות זהב לו כסף היו מוציאין ממנה שנ' כי יש לכסף מוצא אבנים טובות היו מוציאין ממנה שנ' מקום ספיר אבניה לחם היו מוציאין ממנה שנ' ארץ ממנה יצא לחם ולא בטחו בצל יוצרם אלא על רוב עשרם והעושר דוחה את בעליו מיראת שמים שנ' הבוטחים על חילם ר' נתנאל אומר אנשי סדום לא חסו על כבוד קונם לשבור אוכל לאורח ולגר אלא סבבו את כל האילנות למעלה מפירותיהם כדי שלא יהיו מסורין אפילו לעוף השמים שנ' נתיב לא ידעו עיט
ר' יהושע בן קרחא אומ' הקימו עליהם שופטים שופטי שקר וכל אורח וגר שהיו נכנסים לסדום היו עושקים אותם בדינים ולוקחים ממנו המעות ומוציאין אותם ערומים שנ' ואת הגר עשקו בלא משפט והיו יושבין בטח שאנן ושלו בלי פחד מלחמה מכל סביבותם שנ' בתיהם שלום מפחד והיו שבעים בכל תבואות הארץ
ולא הוחזק ידם בפת לא לעני ולא לאביון שנ' הנה זה היה חטאת סדום אחותיך גאון שבעתי לחם וכו'
ר' יהודה אומ' הכריזו בסדום כל מי שהוא מחזיק בפת לחם עני ואביון ישרף באש
פלוטית בתו של לוט היתה נשואה לאחד מגדולי העיר וראתה עני אחד מדקדק ברחוב העיר ועגמה נפשה עליו שנ' עגמה נפשי לאביון. מה עשתה? בכל יום היתה יוצאה לשאוב, היתה נותנת בכד שלה מכל מזון ביתה ומאכלת לאותו עני.
אמרו אנשי סדום: העני הזה מאין הוא חי? וכשידעו בדבר הוציאו אותה להשרף אמרה: רבון כל העולמים, עשה משפטי ודיני מאנשי סדום ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד
באותה שעה אמר הב"ה: ארדה נא ואראה אם כצעקת הנערה הזאת עשו אנשי סדום, אהפוך יסודותיה למעלה ופניה למטה שנ' ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה. "הכצעקתם" אין כתיב כאן, אלא "הכצעקתה"
וכן הוא אומ' הולך את חכמים חכם
למה הוא דומה? לאדם שהוא נכנס לבית המרקחים אף על פי שלא לקח ולא נתן ריח טוב לקח ויצא, כך כל מי שהוא מהלך עם הצדיקים לוקח מדרכיהם וממעשיהם הטובים, לכך נאמר ורועה כסילים ירוע ד"א "הולך את חכמים יחכם" זה לוט שהיה הולך עם אברהם אבינו עליו השלום ולמד מדרכיו וממעשיו הטובים
אמר: מה עשה אברהם אבינו עליו השלום? עשה ביתו בית קבול לחרן וכל מי שהוא נכנס ויצא היה מקבלו ומאכילו ומשקיהו. ואומר להם אמרו אחד הוא אלהי אברהם בעולם. וכשבא לוט כך היה עושה וכיון שהכריזו בסדום כל מי שהוא מחזיק בידו בפת לחם לעני ולאביון ישרף באש, והיה מתיירא מאנשי העיר מעשות יום, ויעש לילה שנ' ויבאו שני המלאכים סדומה בערב ולוט יושב בשער סדום ולמה היו יושב בשער סדום? אלא שהיה מתיירא מאנשי העיר מעשות יומם,
וראה שני המלאכים מהלכים ברחוב העיר והיה סבור שהם אורחי הארץ ורץ לקראתם, אמ' להם: בואו ולינו בתוך ביתי ואכלו ושתו לכו לדרככם לשלום.
ולא קבלו האנשים עליהם, והחזיק בידם שלא ברצונם לתוך ביתו שנ' ויפצר בם מאד ראה אותם אחד מאנשי העיר ורץ והגיד לכל אנשי העיר ונקבצו כלם כמנהגם משכב זכור כנשים שנ' ויקראו אל לוט ויאמרו לו ומה עשה לוט? כשם שנתן משה נפשו תחת העם, כך נתן לו את שתי בנותיו תחת שני המלאכים שנ' הנה לי שתי בנות. ולא קבלו עליהם אנשי העיר. מה עשו להם המלאכים? הכו אותם בעורון עד שעלה עמוד השחר. וכשם שהחזיק לוט בידיו של המלאכים והכניסם לתוך ביתו, כך החזיקו בידו וביד אשתו וביד שתי בנותיו והוציאו אותם מחוץ לעיר שנ' ויתמהמה ויחזיקו האנשים אמ' להם אל תביטו לאחוריכם שהרי ירדה שכינתו של הב"ה להמטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש.
עידית אשתו של לוט נכמרו רחמה על בנותיה הנשואות והביטה לאחריה לראות אם הולכות אחריה אם לא וראת אחרי השכינה ונעשית נציב מלח שנ' ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח:
Rabbi Yehudah said: It was proclaimed in Sodom, "He who sustains a stranger or a poor and needy person with a morsel of bread is to be burned alive." Lot's daughter, Pelotit, was married to one of Sodom's notables, Seeing a poor man languishing in the town square, she felt sorry for him. WHat did she do? Every day, when she went down to draw water, she would put into her pitcher some of every kind of food that she had in her house, and thus sustained the poor man. The people of Sodom kept wondering/ How does this poor man manage to stay alive? Finally, they figured out the reason and they brought Pelotit out to be burned. She prayed, "God of the universes, exact justice and judgment on my behalf from the Sodomites." Her cry rose up before the Throne of Glory. The Holy One said, "I WILL GO DOWN AND SEE WHETHER THEY HAVE DONE ACCORDING TO HER CRY" (Genesis 18:21)-- If the people of Sodom have indeed done according to the cry of this young woman, I will turn the city's foundations over to the top and the city's top to the bottom.
Just as Moses gave up his life for the nation, so too did Lot give up his two daughters in the place of his two guests.
Edith, Lot's wife, was overwhelmed with feeling as her heart yearned towards her married daughters, so she looked behind her to see if they would come after her or not.
(ח) אוציאה נא אתהן אליכם מתוך שבחו של האיש הזה באנו לידי גנותו שהיה טורח מאד על אכסניא שלו להציל אותם מפני שבאו בצל קורתו אבל שיפייס אנשי העיר בהפקר בנותיו אין זה כי אם רוע לב שלא היה ענין הזמה בנשים מרוחק בעיניו ולא היה עושה לבנותיו חמס גדול כפי דעתו לכך אמרו רבותינו (תנחומא וירא יב) בנוהג שבעולם אדם מוסר עצמו על בנותיו ועל אשתו והורג או נהרג וזה מוסר בנותיו להתעולל בהן אמר לו הקב"ה לעצמך אתה משמרן והנה לוט היה מתירא עליהם כי היה חושב שהם אנשים אבל כאשר הכו בסנורים את אנשי העיר ואמרו לו כי משחיתים אנחנו את המקום הזה וישלחנו ה' לשחתה אז הכיר בהם והאמין לעשות כל אשר צוו ודע והבן כי ענין פילגש בגבעה (שופטים יט) אף על פי שהוא נדמה לענין הזה איננו כמוהו לרוע בפילגשו
"I WILL BRING THEM (MY TWO DAUGHTERS) OUT TO YOU." (Genesis 19:8). From the very actions that seem to indicate that this man (Lot) is praiseworthy, we arrive at his disgracefulness. He is so diligent about hospitality that he wants to save his guests because they had sought shelter in his home, yet he (Lot) is ready to appease the men of the city by abandoning his daughters in a free-for-all! This shows nothing but an evil heart, for the matter of prostituting women was not repugnant to him (literally: distant from his eyes), and he did not think that he was doing a great violence (chamas gadol) to his daughters.... As our Rabbis taught (in Midrash Tanchuma VaYera, Chapter 12): "It is the custom of the world that a man kills or is killed for his daughters or wife." But this one hands over his daughters to be abused! Said the KBH to him, "It is for yourself that you keep them."
ותהי נציב מלח בְּמֶלַח חָטְאָה וּבְמֶלַח לָקְתָה; אָמַר לָהּ תְּנִי מְעַט מֶלַח לָאוֹרְחִים הֲלָלוּ, אָמְרָה לוֹ אַף הַמִּנְהָג הָרַע הַזֶּה אַתָּה בָא לְהַנְהִיג בַּמָּקוֹם הַזֶּה (בראשית רבה):
AND SHE BECAME A PILLAR OF SALT (Genesis 19:26)- By salt had she sinned and by salt was she punished. He (Lot) said to her,"Give a little salt to these strangers” and she answered him, “Do you mean to introduce this bad custom, also, into our city?”
(Genesis Rabbah 51).
ותבט אשתו מאחריו ר' יצחק אמר שחטאה במלח באותו הלילה שבאו המלאכים אל לוט מה היא עושה הולכת אל כל שכינותיה ואומרת להן תנו לי מלח שיש לנו אורחים והיא מכוונת שיכירו בהן אנשי העיר על כן ותהי נציב מלח:
(5) HIS WIFE LOOKED BEHIND HER (Genesis 19:26)- Rabbi Yitzchak said: for she sinned with salt. That night when the angels came to Lot, what was she doing? Going to all her neighbors and saying to them, "Give me salt, because we have guests." And her intention was that the men of the city would come to know of them. Therefore, SHE BECAME A PILLAR OF SALT.