Triangular Leadership: Moshe, Miriam, Aharon
Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Share(א) וַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל־אֹד֛וֹת הָאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח׃ (ב) וַיֹּאמְר֗וּ הֲרַ֤ק אַךְ־בְּמֹשֶׁה֙ דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה הֲלֹ֖א גַּם־בָּ֣נוּ דִבֵּ֑ר וַיִּשְׁמַ֖ע יְהֹוָֽה׃ (ג) וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה עָנָ֣ו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ {ס} (ד) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה פִּתְאֹ֗ם אֶל־מֹשֶׁ֤ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־מִרְיָ֔ם צְא֥וּ שְׁלׇשְׁתְּכֶ֖ם אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיֵּצְא֖וּ שְׁלׇשְׁתָּֽם׃ (ה) וַיֵּ֤רֶד יְהֹוָה֙ בְּעַמּ֣וּד עָנָ֔ן וַֽיַּעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וַיִּקְרָא֙ אַהֲרֹ֣ן וּמִרְיָ֔ם וַיֵּצְא֖וּ שְׁנֵיהֶֽם׃ (ו) וַיֹּ֖אמֶר שִׁמְעוּ־נָ֣א דְבָרָ֑י אִם־יִֽהְיֶה֙ נְבִ֣יאֲכֶ֔ם יְהֹוָ֗ה בַּמַּרְאָה֙ אֵלָ֣יו אֶתְוַדָּ֔ע בַּחֲל֖וֹם אֲדַבֶּר־בּֽוֹ׃ (ז) לֹא־כֵ֖ן עַבְדִּ֣י מֹשֶׁ֑ה בְּכׇל־בֵּיתִ֖י נֶאֱמָ֥ן הֽוּא׃ (ח) פֶּ֣ה אֶל־פֶּ֞ה אֲדַבֶּר־בּ֗וֹ וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א בְחִידֹ֔ת וּתְמֻנַ֥ת יְהֹוָ֖ה יַבִּ֑יט וּמַדּ֙וּעַ֙ לֹ֣א יְרֵאתֶ֔ם לְדַבֵּ֖ר בְּעַבְדִּ֥י בְמֹשֶֽׁה׃ (ט) וַיִּֽחַר־אַ֧ף יְהֹוָ֛ה בָּ֖ם וַיֵּלַֽךְ׃ (י) וְהֶעָנָ֗ן סָ֚ר מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְהִנֵּ֥ה מִרְיָ֖ם מְצֹרַ֣עַת כַּשָּׁ֑לֶג וַיִּ֧פֶן אַהֲרֹ֛ן אֶל־מִרְיָ֖ם וְהִנֵּ֥ה מְצֹרָֽעַת׃ (יא) וַיֹּ֥אמֶר אַהֲרֹ֖ן אֶל־מֹשֶׁ֑ה בִּ֣י אֲדֹנִ֔י אַל־נָ֨א תָשֵׁ֤ת עָלֵ֙ינוּ֙ חַטָּ֔את אֲשֶׁ֥ר נוֹאַ֖לְנוּ וַאֲשֶׁ֥ר חָטָֽאנוּ׃ (יב) אַל־נָ֥א תְהִ֖י כַּמֵּ֑ת אֲשֶׁ֤ר בְּצֵאתוֹ֙ מֵרֶ֣חֶם אִמּ֔וֹ וַיֵּאָכֵ֖ל חֲצִ֥י בְשָׂרֽוֹ׃ (יג) וַיִּצְעַ֣ק מֹשֶׁ֔ה אֶל־יְהֹוָ֖ה לֵאמֹ֑ר אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ׃ {פ}
(יד) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה וְאָבִ֙יהָ֙ יָרֹ֤ק יָרַק֙ בְּפָנֶ֔יהָ הֲלֹ֥א תִכָּלֵ֖ם שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים תִּסָּגֵ֞ר שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וְאַחַ֖ר תֵּאָסֵֽף׃ (טו) וַתִּסָּגֵ֥ר מִרְיָ֛ם מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְהָעָם֙ לֹ֣א נָסַ֔ע עַד־הֵאָסֵ֖ף מִרְיָֽם׃ (טז) וְאַחַ֛ר נָסְע֥וּ הָעָ֖ם מֵחֲצֵר֑וֹת וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּמִדְבַּ֥ר פָּארָֽן׃ {פ}
(1) Miriam and Aaron spoke against Moses because of the Cushite woman he had married: “He married a Cushite woman!” (2) They said, “Has the LORD spoken only through Moses? Has He not spoken through us as well?” The LORD heard it. (3) Now Moses was a very humble man, more so than any other man on earth. (4) Suddenly the LORD called to Moses, Aaron, and Miriam, “Come out, you three, to the Tent of Meeting.” So the three of them went out. (5) The LORD came down in a pillar of cloud, stopped at the entrance of the Tent, and called out, “Aaron and Miriam!” The two of them came forward; (6) and He said, “Hear these My words: When a prophet of the LORD arises among you, I-a make Myself known to him in a vision, I speak with him in a dream. (7) Not so with My servant Moses; he is trusted throughout My household. (8) With him I speak mouth to mouth, plainly and not in riddles, and he beholds the likeness of the LORD. How then did you not shrink from speaking against My servant Moses!” (9) Still incensed with them, the LORD departed. (10) As the cloud withdrew from the Tent, there was Miriam stricken with snow-white scales! When Aaron turned toward Miriam, he saw that she was stricken with scales. (11) And Aaron said to Moses, “O my lord, account not to us the sin which we committed in our folly. (12) Let her not be as one dead, who emerges from his mother’s womb with half his flesh eaten away.” (13) So Moses cried out to the LORD, saying, “O God, pray heal her!” (14) But the LORD said to Moses, “If her father spat in her face, would she not bear her shame for seven days? Let her be shut out of camp for seven days, and then let her be readmitted.” (15) So Miriam was shut out of camp seven days; and the people did not march on until Miriam was readmitted. (16) After that the people set out from Hazeroth and encamped in the wilderness of Paran.
(א) וַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל־אֹד֛וֹת הָאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח׃ -
(1) Miriam and Aaron spoke against Moses because of the Cushite woman he had married: “He married a Cushite woman!”
(א) ותדבר. אֵין דִּבּוּר בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לָשׁוֹן קָשָׁה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת" (בראשית מ"ב), וְאֵין אֲמִירָה בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וַיֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ" (בראשית י"ט), "וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי" (פסוק ו), כָּל נָא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה (ספרי): (ב) ותדבר מרים ואהרן. הִיא פָתְחָה בְדִּבּוּר תְּחִלָּה, לְפִיכָךְ הִקְדִּימָהּ הַכָּתוּב, וּמִנַּיִן הָיְתָה יוֹדַעַת מִרְיָם שֶׁפֵּרֵשׁ מֹשֶׁה מִן הָאִשָּׁה? רַבִּי נָתָן אוֹמֵר מִרְיָם הָיְתָה בְצַד צִפּוֹרָה בְּשָׁעָה שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעָה צִפּוֹרָה, אָמְרָה אוֹי לְנְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל אֵלּוּ אִם הֵם נִזְקָקִים לִנְבוּאָה, שֶׁיִּהְיוּ פוֹרְשִׁין מִנְּשׁוֹתֵיהֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרֵשׁ בַּעְלִי מִמֶּנִּי, וּמִשָּׁם יָדְעָה מִרְיָם וְהִגִּידָה לְאַהֲרֹן; וּמַה מִּרְיָם שֶׁלֹּא נִתְכַּוְּנָה לִגְנוּתוֹ כָּךְ נֶעֶנְשָׁה, קַל וָחֹמֶר לִמְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ (ספרי): (ג) האשה הכשית. מַגִּיד שֶׁהַכֹּל מוֹדִים בְּיָפְיָהּ כְּשֵׁם שֶׁהַכֹּל מוֹדִים בְּשַׁחֲרוּתוֹ שֶׁל כּוּשִׁי (שם): (ד) כושית. בְּגִימַטְרִיָּא יְפַת מַרְאֶה: (ה) על אדות האשה. עַל אוֹדוֹת גֵּרוּשֶׁיהָ: (ו) כי אשה כשית לקח. מַה תַּ"ל? אֶלָּא יֵשׁ לְךְ אִשָּׁה נָאָה בְּיָפְיָהּ וְאֵין נָאָה בְמַעֲשֶׂיהָ, בְּמַעֲשֶׂיהָ וְלֹא בְיָפְיָהּ, אֲבָל זֹאת נָאָה בַכֹּל: (ז) האשה הכשית. עַל שֵׁם נוֹיָהּ נִקְרֵאת כּוּשִׁית, כְּאָדָם הַקּוֹרֵא אֶת בְּנוֹ נָאֶה כּוּשִׁי, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט בּוֹ עַיִן רָעָה: (ח) כי אשה כשית לקח. וְעַתָּה גֵּרְשָׁהּ:
(1) ותדבר AND [MIRIAM AND AARON] SPAKE — The term דבר in every passage where it is used implies harsh language, for so it stales, (Genesis 42:30) “The man, the lord of the land spake (דבר) roughly to us”. The term אמר, however, is always an expression denoting supplication, for so it states, (Genesis 19:7) “And he said (ויאמר) ‘I beg of you (נא), my brethren, do not so wickedly” ; (verse 6 of this chapter) “And He said (ויאמר), Hear, I pray you (נא), My words’ — for the word נא always expresses supplication (Sifrei Bamidbar 99). (2) ותדבר מרים ואהרן AND MIRIAM AND AARON SPAKE — She opened the conversation, therefore Scripture mentions her first. And whence did Miriam know that Moses had separated himself from his wife (for this was the statement she made; cf. Rashi below)? R. Nathan answered: “Miriam was beside Zipporah When it was told to Moses, ‘Eldad and Medad are prophesying in the camp’ (Numbers 11:27). When Zipporah heard this, she exclaimed, Woe to the wives of these if they have anything to do with prophecy, for they will separate from their wives just has my husband has separated from me!” It was from this that Miriam knew about it, and she told it to Aaron. Now what was the case with Miriam who had no intention to disparage him? She was punished thus severely! How much the more will this be so in the case of one who intentionally speaks in disparagement of this fellow”! (Sifrei Bamidbar 99). (3) האשה הכשית THE CUSHITE WOMAN — This tells us that all agreed as to her beauty just as all agree as to the blackness of an Aethopian (cf. Sifrei Bamidbar 99). (4) כושית — The numerical value of this word (736) is the same as that of יפת מראה, a woman of beautiful appearance. (5) על אדות האשה BECAUSE OF THE [CUSHITE] WOMAN — because of her having been divorced by Moses (cf. Note on previous passage). (6) כי אשה כשית לקח FOR HE HAD MARRIED A CUSHITE WOMAN — What is the force of this statement? (It appears superfluous; since על אדות וכו has been explained to refer to Moses having divorced his Cushite wife, it is unnecessary to state afterwards that he had married her)! But it is made to suggest the following: You may find a woman who is pleasant an account of her beauty but who is not pleasant by reason of her deeds (conduct); or one pleasant because of her conduct but not because of her beauty. This woman, however, was pleasant in every respect (Sifrei Bamidbar 99). (7) האשה הכשית THE CUSHITE WOMAN — Because of her beauty-she was called, “the Aethiopian” just as a man calls his handsome son “Moor”, in order that the evil eye should have no power over him (Midrash Tanchuma, Tzav 13). (8) כי אשה כשית לקח THAT HE HAD MARRIED A CUSHITE (a beautiful) WOMAN, and had now divorced her.
(א) ותדבר מרים. היא דברה גם אהרן הסכים או החריש על כן נענש: (ב) וטעם ותדבר. עם בי"ת דרך גנאי כמו וידבר העם באלהים גם ימצא לשבח גם בדרך נבואה. יש אומרים כי משה מלך על כוש ולקח כושית והמתרגם אמר שפירתא וטעמו לשון כבוד כאשר יקראו הישמעאלים לזפת הלבן גם אנחנו נקרא העור סגי נהור. והנה לא יתכן שנקרא שם שהוא לשבח להפכו לגנאי ויש אומרים כי כוש בן ימיני הוא שאול וכן הלא כבני כושיים וכבר פירשתיו והישר בעיני שזו הכושית היא צפורה כי היא מדינית ומדינים הם ישמעאלים והם דרים באהלים וכן כתוב ירגזון יריעות ארץ מדין ובעבור חום השמש אין להם לבן כלל וצפורה היתה שחורה ודומה לכושית: (ג) וטעם כי אשה כשית לקח. זה הדבור שדברה מרים ומה נכבד דברי קדמונינו שאמרו על הזקנים אשריהם ואוי לנשיהם והנה חשדו משה כי לא נמנע לשכב עם צפורה רק בעבור שאיננה יפה:
(1) AND MIRIAM…SPOKE. Miriam spoke. Aaron agreed or was silent. Hence he was also punished.Va-tedabber (spoke) is followed by a bet and has a negative connotation. It is similar to va-yedabber ha-am be-Elohim (And the people spoke against God) (Num. 21:5). The verb dabber (spoke) followed by a bet is also found with a positive connotation. It also appears in prophetic statements. Some say that Moses was king of Cush and took a Cushite woman. Onkelos renders Cushite, beautiful. According to Onkelos, Cushite is an honorific term. The Arabs similarly call pitch white. We too refer to a blind person by the term sege nahor (rich of light). But it is illogical to turn a positive name into a negative one. Some say that Cush the Benjaminite (Ps. 7:1) refers to Saul. They say the same with regard to Are ye not as the children of the Ethiopians (Khushiyyim) unto Me (Amos 9:7). I have already explained this.I believe that the Cushite woman is to be identified with Zipporah, for Zipporah was a Midianite. The Midianites are Ishmaelites and they live in tents. Scripture similarly writes: The curtains of the land of Midian do tremble (Hab. 3:7). Because of the sun they do not have any whiteness at all. Zipporah was black and was like a Cushite.
(א) הכשית - שהיא ממשפחת חם. (ב) כי אשה כשית לקח - כדכתיב בדברי הימים, דמשה רבינו מלך היה בארץ כוש ארבעים שנה ולקח מלכה אחת ולא שכב עמה כמ"ש שם. והם לא ידעו כשדברו בו שלא נזקק לה, זה עיקר פשוטו. שאם בשביל צפורה דברו, מה צורך לפרש כי אשה כושית לקח וכי עד עתה לא ידענו כי צפורה מדינית היא?! ועוד תשובה, כי לא היתה כושית, כי כוש מבני חם הוא ומדין מבני קטורה אשר ילדה לאברהם.
(1) הכושית, from one of the tribes going back to Cham. (2) כי אשה כושית לקח, as reported in the biography of Moses (compare Yalkut Shimoni, edition by Heiman-Shiloni on Exodus page 34, glossary 18) According to that version, Moses ruled for 40 years as king over the land of Cush, took himself a woman as his queen but never slept with her, as reported there. Miriam and Aaron were never aware of the fact that Moses had not consummated that union. This is the plain meaning of our verse.
If, as some believe, Miriam and Aaron spoke about Moses and Tzipporah, what need was there for the Torah to describe Moses’ wife as אשה כושית when everyone is well aware that Moses married Tzipporah the daughter of Yitro who was a Midianite, not a Cushite. Tzipporah could not have been described as Cushite seeing that the Cushites are descended from Cham, and the Midianites are descendents of the sons of Keturah, Avraham’s concubine, who bore 6 sons for him one of them being Midian. [Rash’bam’s argument is tenuous, for if Keturah was the same person as Hagar, according to most commentators, seeing that Hagar was an Egyptian, a woman descended from her could be described as Cushite, seeing that Mitzrayim, Egypt, was a descendant of Cham, also. Ed.]
If, as some believe, Miriam and Aaron spoke about Moses and Tzipporah, what need was there for the Torah to describe Moses’ wife as אשה כושית when everyone is well aware that Moses married Tzipporah the daughter of Yitro who was a Midianite, not a Cushite. Tzipporah could not have been described as Cushite seeing that the Cushites are descended from Cham, and the Midianites are descendents of the sons of Keturah, Avraham’s concubine, who bore 6 sons for him one of them being Midian. [Rash’bam’s argument is tenuous, for if Keturah was the same person as Hagar, according to most commentators, seeing that Hagar was an Egyptian, a woman descended from her could be described as Cushite, seeing that Mitzrayim, Egypt, was a descendant of Cham, also. Ed.]
(א) ענו מאד. במשקל שלו והטעם שלא בקש גדולה על אחיו:
(1) WAS VERY MEEK. The word anav (meek) is similar to the word shalev (at peace) (Job 16:12). Its meaning is that Moses did not seek honor over his brother.
(א) וטעם והאיש משה ענו מאד להגיד כי השם קנא לו בעבור ענותנותו כי הוא לא יענה על ריב לעולם אף אם ידע ור"א מפרש ואמר כי הוא לא היה מבקש גדולה על שום אדם ולא יתגאה במעלתו כלל אף כי על אחיו והם חוטאים שמדברים עליו חנם אבל בספרי (בהעלתך ק) רבי נתן אומר אף בפניו של משה דברו בו שנאמר וישמע ה' והאיש משה עניו מאד אלא שכבש משה על הדבר יזכיר ענותנותו שסבל ולא ענם והשם קנא לו:
(1) NOW THE MAN MOSES WAS VERY MEEK. This [is stated] to tell us that G-d Himself was zealous for Moses’ sake on account of his [great] humility, since he would never pay attention to injustice [meted out to him] even if he were to consider it such [and therefore G-d vindicated his innocence]. And Rabbi Abraham ibn Ezra explained [the meaning of this phrase] by saying that Moses never sought superiority over any person, nor did he ever pride himself at all about his high position, and certainly not in relation to his brother, thus they [Miriam and Aaron] sinned by speaking against him for no reason. But in the Sifre [it is said]: “Rabbi Nathan says: They spoke against Moses even in his presence, as it is said, And the Eternal heard it. Now the man Moses was very meek, and he restrained himself about the matter.” [According to the Sifre, therefore, Scripture] mentions Moses’ meekness in that he endured [their insult] and did not answer them back, and that G-d was [therefore] zealous for his sake.
(א) פתאם. נִגְלָה עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם וְהֵם טְמֵאִין בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, וְהָיוּ צוֹעֲקִים "מַיִם מַיִם" לְהוֹדִיעָם שֶׁיָּפֶה עָשָׂה מֹשֶׁה שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הָאִשָּׁה, מֵאַחַר שֶׁנִּגְלֵית עָלָיו שְׁכִינָה תָּדִיר וְאֵין עֵת קְבוּעָה לַדִּבּוּר (עי' ילקוט): (ב) צאו שלשתכם. מַגִּיד שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן נִקְרְאוּ בְדִבּוּר אֶחָד מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לַפֶּה לוֹמַר וְלָאֹזֶן לִשְׁמֹעַ (ספרי):
(1) פתאם SUDDENLY — He revealed himself to them suddenly just when they were unclean as a result of marital intercourse, so that they cried; “Water, water!” (for purification). He did this to give them to understand that Moses had acted rightly in that he had separated from his wife, since the Shechinah used to reveal Itself to him at all times and there was no definite time fixed for the Divine communication (Midrash Tanchuma, Tzav 13). (2) צאו שלשתכם GO OUT YOU THREE [UNTO THE APPOINTED TENT] — This tells us that the names of all three of them were mentioned as one utterance, something that is impossible for a human mouth to articulate and a human ear to catch (Sifrei Bamidbar 102).
(א) ויאמר ה׳ פתאם שלא יאמרו משה קבל עלינו לפני המקום.
(1) ויאמר ה' פתאום, “suddenly the Lord spoke up;” He did so in order that Aaron and Miriam would not blame Moses for having complained about him to G-d.
(א) אל נא רפא נא לה. בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁהַשּׁוֹאֵל דָּבָר מֵחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לוֹמַר שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה דִבְרֵי תַחֲנוּנִים וְאַ"כַּ יְבַקֵּשׁ שְׁאֵלוֹתָיו (ספרי):
(1) אל נא רפא נא לה HEAL HER NOW, O GOD, I BESEECH THEE — Scripture intends to teach you by this form of prayer the correct altitude in social life — that if one is asking a favour of his fellow man he should first say two or three words of supplication and then solicit the favour (Sifrei Bamidbar 105).
(א) אל נא רפא נא לה הראשון לשון בקשה והשני לשון עכשיו ולכך השיבו הקב״ה אם היא תרפא מיד לא תהא נזופה אפילו יום אחד.
(1) אל נא רפא נא לה, “Heal her now, I beseech you, G-d!” the first word נא is to be understood as a request. The second time it is used, it appeals for immediate action by G-d. Proof of this is the fact that G-d’s reply explains why G-d cannot fulfill Moses’ second request. The minimum period time Miriam has to suffer from this affliction is one whole day.
אָמַר רַבִּי לֵוִי, אִם מְשַׁמְּרִים יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת כָּרָאוּי אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד בֶּן דָּוִד בָּא, לָמָּה, שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים צה, ז): כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַתִּי קִצְבָּה לַקֵּץ שֶׁיָּבוֹא בֵּין עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה בֵּין שֶׁאֵין עוֹשִׂין בְּעוֹנָתָהּ הִיא בָּאָה, אִם עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד אֲנִי מֵבִיא אוֹתָהּ שֶׁלֹא בְּעוֹנָתָהּ, הֱוֵי: הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ, וּכְשֵׁם שֶׁמָּצִינוּ שֶׁעַל כָּל הַמִּצְווֹת בֶּן דָּוִד בָּא, עַל שְׁמִירַת יוֹם אֶחָד שֶׁל שַׁבָּת בֶּן דָּוִד בָּא, לְפִי שֶׁהַשַּׁבָּת שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר אֲבִינָא, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁשְּׁקוּלָה שַׁבָּת כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁשָּׁכַח משֶׁה לוֹמַר לָהֶם מִצְוַת שַׁבָּת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות טז, כח): עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וגו', וּמַה כְּתִיב אַחֲרָיו: רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם [את] הַשַּׁבָּת. בַּנְּבִיאִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כ, כא): וַיַּמְרוּ בִי בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בְּחֻקּוֹתַי לֹא הָלָכוּ, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (יחזקאל כ, כא): וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ. בַּכְּתוּבִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה ט, יג): וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וְדִבַּרְתָּ עִמָּהֶם, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (נחמיה ט, יד): וְאֶת שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעְתָּ לָהֶם, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אִם תִּזְכּוּ לִשְׁמֹר שַׁבָּת מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ שְׁמַרְתֶּם כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וְאִם חִלַּלְתֶּם אוֹתָהּ מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ חִלַּלְתֶּם כָּל הַמִּצְווֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה נז, ב): שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע, בְּעֵת שֶׁאָדָם שׁוֹמֵר אֶת הַשַּׁבָּת, גּוֹזֵר גְּזֵרָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיְּמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח, יג): אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (ישעיה נח, יד): אָז תִּתְעַנַּג עַל ה', כְּמָה דְתֵימָא (תהלים לו, ז): וְהִתְעַנֵּג עַל ה' וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁאַתָּה אוֹכֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ אֶלָּא מִן הַפֵּרוֹת, אֲבָל הַקֶּרֶן, קַיֶּמֶת לְךָ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח, יד): וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר.
According to Rabbi Levi: If all of Israel were to keep Shabbat properly for even a single day, the Messiah ben David would come. Why? because it is equivalent to all of the commandments, as it is said (Ps. 95:7) "for He is our God, and we are the people He tends, the flock in His care. O, if you would but heed His charge this day:"
אָמַר רַבִּי לֵוִי, אִם מְשַׁמְּרִים יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת כָּרָאוּי אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד בֶּן דָּוִד בָּא, לָמָּה, שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים צה, ז): כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַתִּי קִצְבָּה לַקֵּץ שֶׁיָּבוֹא בֵּין עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה בֵּין שֶׁאֵין עוֹשִׂין בְּעוֹנָתָהּ הִיא בָּאָה, אִם עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד אֲנִי מֵבִיא אוֹתָהּ שֶׁלֹא בְּעוֹנָתָהּ, הֱוֵי: הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ, וּכְשֵׁם שֶׁמָּצִינוּ שֶׁעַל כָּל הַמִּצְווֹת בֶּן דָּוִד בָּא, עַל שְׁמִירַת יוֹם אֶחָד שֶׁל שַׁבָּת בֶּן דָּוִד בָּא, לְפִי שֶׁהַשַּׁבָּת שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר אֲבִינָא, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁשְּׁקוּלָה שַׁבָּת כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁשָּׁכַח משֶׁה לוֹמַר לָהֶם מִצְוַת שַׁבָּת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות טז, כח): עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וגו', וּמַה כְּתִיב אַחֲרָיו: רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם [את] הַשַּׁבָּת. בַּנְּבִיאִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כ, כא): וַיַּמְרוּ בִי בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בְּחֻקּוֹתַי לֹא הָלָכוּ, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (יחזקאל כ, כא): וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ. בַּכְּתוּבִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה ט, יג): וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וְדִבַּרְתָּ עִמָּהֶם, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (נחמיה ט, יד): וְאֶת שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעְתָּ לָהֶם, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אִם תִּזְכּוּ לִשְׁמֹר שַׁבָּת מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ שְׁמַרְתֶּם כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וְאִם חִלַּלְתֶּם אוֹתָהּ מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ חִלַּלְתֶּם כָּל הַמִּצְווֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה נז, ב): שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע, בְּעֵת שֶׁאָדָם שׁוֹמֵר אֶת הַשַּׁבָּת, גּוֹזֵר גְּזֵרָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיְּמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח, יג): אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (ישעיה נח, יד): אָז תִּתְעַנַּג עַל ה', כְּמָה דְתֵימָא (תהלים לו, ז): וְהִתְעַנֵּג עַל ה' וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁאַתָּה אוֹכֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ אֶלָּא מִן הַפֵּרוֹת, אֲבָל הַקֶּרֶן, קַיֶּמֶת לְךָ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח, יד): וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר.
According to Rabbi Levi: If all of Israel were to keep Shabbat properly for even a single day, the Messiah ben David would come. Why? because it is equivalent to all of the commandments, as it is said (Ps. 95:7) "for He is our God, and we are the people He tends, the flock in His care. O, if you would but heed His charge this day:"