Megillat Esther
Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Share(א) וַיְהִ֖י בִּימֵ֣י אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ ה֣וּא אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ הַמֹּלֵךְ֙ מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־כּ֔וּשׁ שֶׁ֛בַע וְעֶשְׂרִ֥ים וּמֵאָ֖ה מְדִינָֽה׃
(1) It happened in the days of Ahasuerus—that Ahasuerus who reigned over a hundred and twenty-seven provinces from India to Nubia.
(א) וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. מֶלֶךְ פָּרַס הָיָה, שֶׁמָּלַךְ תַּחַת כּוֹרֶשׁ לְסוֹף שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁל גָּלוּת בָּבֶל:
(1) It was in the days of Achashveirosh. He was the king of Persia who reigned in place of Koresh at the end of the seventy years of the Babylonian exile.
(ב) הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. הוּא בְרִשְׁעוֹ מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ:
(2) He was [the] Achashveirosh. He was equally wicked from beginning to end.
(ג) הַמֹּלֵךְ. שֶׁמָּלַךְ מֵעַצְמוֹ וְלֹא הָיָה מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה:
(3) Who reigned. He reigned on his own, and was not of royal seed.
(ד) מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ, וגו'. הַמּוֹלֵךְ עַל מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשֶׁבַע מְדִינוֹת כְּמוֹ שֶׁמָּלַךְ מֵהֹדוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁעוֹמְדִים זֶה אֵצֶל זֶה. וְכֵן "כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה", שֶׁהָיָה רוֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹדֶה מִתִּפְסַח עַד עַזָּה:
(4) From Hodu to Cush, etc. Who reigned over one hundred and twenty-seven provinces [with the same authority] as he reigned from Hodu to Cush, which are situated alongside one another, and similarly [we explain], “For he ruled over the entire area beyond the [Euphrates] river, from Tiphsach to Gaza,” [meaning] that he ruled over this side of the river, [with the same authority] just as he ruled over Tiphsach to Gaza.
(א) לשם אל יאתה כל הגדולה. מאד הוא נעלה על כל תהלה.
לאברהם בנו מאיר יצ"ו עוז. אשר הואיל לפרש המגילה.
נאם אברהם הספרדי הנקרא בן עזרא אין עזרה כי אם מהשם החוקק חוקת עולם על לב המשכיל בהקיצו גם בחלום ידבר בו ובו יתמוך בהתחילו לעשות כל מעשה גם יזכרנו תמיד טרם מוצאי פיו והנה אין במגילה הזאת זכר השם והיא מספרי הקדש ורבים השיבו כי הוא ממקום אחר וזה איננו נכון כי לא נקרא השם מקום בכל ספרי הקדש רק נקרא מעון שהוא לעולם גבוה וקדמונינו ז"ל קראוהו מקום בעבור שכל מקום מלא כבודו ועוד מה טעם למלת אחר והנכון בעיני מזאת המגילה חברה מרדכי וזה טעם וישלח ספרים וכולם משנה ספר אחד שהוא המגילה כטעם פתשגן והעתיקוה הפרסיים ונכתבה בדברי הימים של מלכיהם והם היו עובדי עבודה זרה והיו כותבין תחת השם הנכבד והנורא שם תועבתם כאשר עשו הכותים שכתבו תחת בראשי' ברא אלהים ברא אשימא והנה כבוד השם שלא יזכרנו מרדכי במגילה.
לאברהם בנו מאיר יצ"ו עוז. אשר הואיל לפרש המגילה.
נאם אברהם הספרדי הנקרא בן עזרא אין עזרה כי אם מהשם החוקק חוקת עולם על לב המשכיל בהקיצו גם בחלום ידבר בו ובו יתמוך בהתחילו לעשות כל מעשה גם יזכרנו תמיד טרם מוצאי פיו והנה אין במגילה הזאת זכר השם והיא מספרי הקדש ורבים השיבו כי הוא ממקום אחר וזה איננו נכון כי לא נקרא השם מקום בכל ספרי הקדש רק נקרא מעון שהוא לעולם גבוה וקדמונינו ז"ל קראוהו מקום בעבור שכל מקום מלא כבודו ועוד מה טעם למלת אחר והנכון בעיני מזאת המגילה חברה מרדכי וזה טעם וישלח ספרים וכולם משנה ספר אחד שהוא המגילה כטעם פתשגן והעתיקוה הפרסיים ונכתבה בדברי הימים של מלכיהם והם היו עובדי עבודה זרה והיו כותבין תחת השם הנכבד והנורא שם תועבתם כאשר עשו הכותים שכתבו תחת בראשי' ברא אלהים ברא אשימא והנה כבוד השם שלא יזכרנו מרדכי במגילה.
(1) To the Name of Hashem all greatness is proper, He is tremendously exalted above all praise.
To Avraham the son of Meir may He send courage, [as he] desires to explain the Megilah.
The speech of Avraham the Sefardi who is known as the son of Ezra: [Note: His father’s name was Meir, his family name was “ibn Ezra”.] There is no help [ezra], except for from Hashem, who engraves the laws of the world on the heart of the enlightened one while he is awake, so too in a dream He speaks to him, and on Him he will support [himself] when he begins to do any action, and he will remember Him always before words are uttered by his mouth. Behold, there is no mention of the Name [of G-d] in this scroll, and it is one of the holy books! Many have responded that it is [mentioned]: “[relief and salvation will arise for the Jews] from another place” [mimakom acher]. (Esther 4:14) This is incorrect, because Hashem is not known as Makomin any of the holy books, only as Maon [Residence], which is always lofty. Our Sages of blessed memory called Him Makom [“place”], since all places are filled with his honour. Further, what would be the meaning of the word “another” [in mimakom acher]? It seems correct in my eyes that this book was composed by Mordechai, and that is the meaning of “And he sent text to all of the Jews,” (Esther 9:30), and all of them were copies of one book, namely, the Megilah, which is the reason for the term “set text” [patshegen]. The Persians copied it, and it was written in the chronicles of their kings. They were idol worshippers, and in place of the honourable, awesome Name, they would write the names of their idols, as the Cuthites did, as in place of “In the beginning of Elokim’s creation” they wrote “In the be-ginning of Ashima’s creation.” Therefore, it was out of honour to Hashem that Mordechai did not mention Him in the Megilah. [Note – this answer is cited in the name of Rabbi Saadyah Gaon when ibn Ezra cites it in his commentary to Esther 4:14.
To Avraham the son of Meir may He send courage, [as he] desires to explain the Megilah.
The speech of Avraham the Sefardi who is known as the son of Ezra: [Note: His father’s name was Meir, his family name was “ibn Ezra”.] There is no help [ezra], except for from Hashem, who engraves the laws of the world on the heart of the enlightened one while he is awake, so too in a dream He speaks to him, and on Him he will support [himself] when he begins to do any action, and he will remember Him always before words are uttered by his mouth. Behold, there is no mention of the Name [of G-d] in this scroll, and it is one of the holy books! Many have responded that it is [mentioned]: “[relief and salvation will arise for the Jews] from another place” [mimakom acher]. (Esther 4:14) This is incorrect, because Hashem is not known as Makomin any of the holy books, only as Maon [Residence], which is always lofty. Our Sages of blessed memory called Him Makom [“place”], since all places are filled with his honour. Further, what would be the meaning of the word “another” [in mimakom acher]? It seems correct in my eyes that this book was composed by Mordechai, and that is the meaning of “And he sent text to all of the Jews,” (Esther 9:30), and all of them were copies of one book, namely, the Megilah, which is the reason for the term “set text” [patshegen]. The Persians copied it, and it was written in the chronicles of their kings. They were idol worshippers, and in place of the honourable, awesome Name, they would write the names of their idols, as the Cuthites did, as in place of “In the beginning of Elokim’s creation” they wrote “In the be-ginning of Ashima’s creation.” Therefore, it was out of honour to Hashem that Mordechai did not mention Him in the Megilah. [Note – this answer is cited in the name of Rabbi Saadyah Gaon when ibn Ezra cites it in his commentary to Esther 4:14.
(ב) ויהי בימי. זה אחשורוש היה אחרי כורש וזרובבל עם הגולה בבית שני רק לא נבנה הבית, ולפי דעתי שהוא ארתחששתא וזה פירוש ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כאשר אפרש בספר עזרא. וטעם ויהי בימי על כל הדברים האלה שספר במגילה הזאת. וטעם הוא אחשורוש איננו כמו אברם הוא אברהם, ויתכן שהיה במלכי פרס הקדמונים מלך ששמו אחשורוש ושניהם היו מלכים על פרס ומדי רק זה אחשורוש השני מלך על מדינות אחרות שהן בין הודו ובין כוש, כי ארץ מדי ופרס צפונית לארץ ישראל והודו רק כוש דרומית.
(א) השאלות:
כ"מ שאמר ויהי בימי בא לספר ענין זולתי בלתי נודע שהיה בימי איש הנודע ומפורסם, כמו ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב וכדומה ולא שיספר מה שקרה לאותו האיש בעצמו, ואיך אמר פה בימי אחשורוש היה הוא אחשורוש: מ"ש הוא אחשורוש מיותר כי לא נודע את מי רוצה לשלול: גם בכל המגלה קראו בתואר המלך אחשורוש זולת פה לבד קראו אחשורוש סתם שמבואר שמדבר מעת שלא מלך עדיין: מ"ש המולך משמע שמדבר על הוית ממשלתו והיל"ל אשר מלך:
כ"מ שאמר ויהי בימי בא לספר ענין זולתי בלתי נודע שהיה בימי איש הנודע ומפורסם, כמו ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב וכדומה ולא שיספר מה שקרה לאותו האיש בעצמו, ואיך אמר פה בימי אחשורוש היה הוא אחשורוש: מ"ש הוא אחשורוש מיותר כי לא נודע את מי רוצה לשלול: גם בכל המגלה קראו בתואר המלך אחשורוש זולת פה לבד קראו אחשורוש סתם שמבואר שמדבר מעת שלא מלך עדיין: מ"ש המולך משמע שמדבר על הוית ממשלתו והיל"ל אשר מלך:
(1) QUESTIONS:
In general, the phrase ויהי בימי “and it came to pass in the days” is used to recount an occurrence that took place in the life of the person or during the period mentioned and is a method of dating that occurrence [just as ‘and it came to pass in the days of the judges’]. Here, though, the usage is self-referential, using the lifetime of Achashverosh to tell us about Achashverosh himself. The phrase “he was the Achashverosh who ruled from India to Ethiopia” seems superfluous. We do not know of any other Achashverosh that this could be coming to exclude. THROUGHOUT the entire Megillah, the name “King Achashverosh” is used. This verse is the only one to use the name Achashverosh without the appellation “King.” This indicates that we are talking about a time that he still wasn’t a king. If the absence of “King” is to tell us that he was not yet the monarch, then why are we told that he “ruled from India to Ethiopia”? THE phrase “who ruled” is written as המולך – in the present tense, rather than the past tense, אשר מלך as we would expect. Why?
In general, the phrase ויהי בימי “and it came to pass in the days” is used to recount an occurrence that took place in the life of the person or during the period mentioned and is a method of dating that occurrence [just as ‘and it came to pass in the days of the judges’]. Here, though, the usage is self-referential, using the lifetime of Achashverosh to tell us about Achashverosh himself. The phrase “he was the Achashverosh who ruled from India to Ethiopia” seems superfluous. We do not know of any other Achashverosh that this could be coming to exclude. THROUGHOUT the entire Megillah, the name “King Achashverosh” is used. This verse is the only one to use the name Achashverosh without the appellation “King.” This indicates that we are talking about a time that he still wasn’t a king. If the absence of “King” is to tell us that he was not yet the monarch, then why are we told that he “ruled from India to Ethiopia”? THE phrase “who ruled” is written as המולך – in the present tense, rather than the past tense, אשר מלך as we would expect. Why?
(ב) לבאר הפרשה הזאת צריך אני להקדים הקדמה אחת, הנה המלכת המלך בימים הקדמונים בממשלות המצריים הכשדיים והפרסיים והמדיים היתה על אחת משתי דרכים:
א. המולך ע"י בחירת העם שהסכימו על איש אחד להמליכו עליהם:
ב. המולך ביד חזקה שכבש מדינה ומלך עליהם בעל כרחם כמ"ש על נמרוד, ומזה עמדו אז שני מיני ממלכות:
א. ממלכה מוגבלת, והוא שמשרת המלך על העם היתה לה גבול ידוע, וזה היה לרוב במלך שנתמנה ע"י בחירת העם, שאז בעת בחירתם אותו שמו חוק למשפט המלך אשר מלך עליהם עד כמה תתפשט כחו וממשלתו, וע"פ הרוב מלך כזה נשבע בעת מלכותו לשמור הנמוסים והדתות אשר במדינה:
ב. ממלכה בלתי מוגבלת, והוא שהמלך היה לו רשות לעשות כחפצו ואך לפעמים שאל בעצת שרי העצה, וגם היה יכול לשנות דתות וחקי המדינה ולחקוק חקים אחרים תחתיהם, באופן שהוא היה המלך והמחוקק בעצמו והנה בין שני מיני הממלכות האלה, חמשה הבדלים:
א. המולך ממלכה מוגבלת, המלך היה שומר המדינה, והיה ראש המדינה לעשות משפטיהם וללחום מלחמתם וכל עניניהם, והם משועבדים לו לדברים הצריכים לצורך הכלל כמו המס וכדומה, אבל המולך ממלכה בלתי מוגבלת בחזקה כמו סנחריב ונבוכדנצר, המדינה היתה משועבדת אליו, וכולם היו נחשבים עבדיו והיה לו רשות לעשות בהם כחפצו כאשר יעשה האדון בעבדו מקנת כספו:
ב. המולך ממלכה מוגבלת, האוצרות בגנזי המלכות היו שייכים אל המדינה, ומי שמלך ממלכה בלתי מוגבלת, האוצרות היו שייכים לו לבדו, כמו פרעה ונבוכדנאצר:
ג. המולך ממלכה מוגבלת לא היה אפשר לו לעשות דבר כללי אם לא בהסכמת שרי העצה, ובממלכה בלתי מוגבלת היה יכול לתקן ולהרוס הכל לבדו בלי נטילת עצה ורשות כלל:
ד. שהראשון היה נתון תחת דתי המדינה ולא היה אפשר לו לעבור על דתות הקבועים, והשני הוא היה המחוקק והיה יכול לתקן חוקים אחרים כנ"ל:
ה. המולך ממלכה מוגבלת לא היה אפשר לו לשנות עיר המלוכה לקבוע המלכות במקום אחר, רק היה צריך לישב על כסא מלכות המלכים אשר לפניו בעיר אשר זכתה בה מקדם, אבל המולך בלי הגבלה היה יכול לשנות כחפצו:
ע"פ הקדמה הזאת נבא אל הבאור, הנה אחשורוש כפי קבלת חכמינו היה תחלה הדיוט, ואח"כ ע"י עשרו מלך על מדי ופרס ונתחזק במלכותו, עד שכבש כל המדינות קכ"ז במספר ביד חזקה. והנה כל האפרכיות האלה היו שייכים תחלה למלכות בבל, ועד עתה עמד כסא המלכות בבבל, כמו שנאמר בדניאל, בהיכל מלכותי די בבבל, אבל בשושן לא היה כסא המלוכה, כמש"ש הייתי בשושן אשר בעילם המדינה, ולא הזכיר שהיתה עיר מלוכה, ובעת שכבש כל הממלכות האלה, למען תתקיים המלכות בידו, לקח את ושתי שהיתה מזרע נבוכדנצר לו לאשה, והיא היתה יורשת עצר, ומצדה היה המלכות מגיע לו גם בירושה, עפ"ז היה המלכות נכון בידו, או מצד הכבוש שכבשם ביד חזקה ומצד זה היה יכול למלוך עליהם ממלכה בלתי מוגבלת או מצד הנחלה ע"י ושתי אבל מצד זה היתה מלכותו מוגבלת, ויען שבתחלת מלכותו נפתו המדינות לקבל עול מלכותו ולהכבש תחתיו בחשבם שהמלכות מגיע לו בירושה ע"י ושתי, ומצד זה היה ראשית ממלכתו מלכות מוגבלת, והוא רצה להשתרר עליהם בחזקה בממלכה בלתי מוגבלת, היה זה עקר התחבולה במה שהושיב הכסא בשושן, ובמה שעשה המשתה הגדול הזה, ובמה שצוה להביא את ושתי לפניו, כל אלה היו עצות עמוקות להוציא מגמתו אל הפועל להשתרר עליהם גם השתרר, וכמו שיתבאר, ולכן הקדים ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המולך וכו', מספר כי אחשורוש לא היה מזרע המלוכה, וגם לא עלה על מלכותו בהדרגה עד שתחלה יהיה מלך על מדינה אחת עד שישכח שהיה הדיוט תחלה ואח"כ התגבר לאט לאט, רק ויהי בימי אחשורוש, בימים ההם שעוד היה אחשורוש והדיוט, בימים ההם בעצמם הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש, באופן שלא זכרו שמלך במדינה פלונית מלך מהודו ועד כוש, ורק זכרו שאחשורוש הדיוט מולך מהודו ועד כוש, וגם בימים ההם מלך על שבע ועשרים ומאה מדינה, ולא היה בין הדיוטתו למלכותו העצום משך זמן, רק בימי הדיוטתו פתאום נתהוה מלך עצום ומושל עמים רבים:
א. המולך ע"י בחירת העם שהסכימו על איש אחד להמליכו עליהם:
ב. המולך ביד חזקה שכבש מדינה ומלך עליהם בעל כרחם כמ"ש על נמרוד, ומזה עמדו אז שני מיני ממלכות:
א. ממלכה מוגבלת, והוא שמשרת המלך על העם היתה לה גבול ידוע, וזה היה לרוב במלך שנתמנה ע"י בחירת העם, שאז בעת בחירתם אותו שמו חוק למשפט המלך אשר מלך עליהם עד כמה תתפשט כחו וממשלתו, וע"פ הרוב מלך כזה נשבע בעת מלכותו לשמור הנמוסים והדתות אשר במדינה:
ב. ממלכה בלתי מוגבלת, והוא שהמלך היה לו רשות לעשות כחפצו ואך לפעמים שאל בעצת שרי העצה, וגם היה יכול לשנות דתות וחקי המדינה ולחקוק חקים אחרים תחתיהם, באופן שהוא היה המלך והמחוקק בעצמו והנה בין שני מיני הממלכות האלה, חמשה הבדלים:
א. המולך ממלכה מוגבלת, המלך היה שומר המדינה, והיה ראש המדינה לעשות משפטיהם וללחום מלחמתם וכל עניניהם, והם משועבדים לו לדברים הצריכים לצורך הכלל כמו המס וכדומה, אבל המולך ממלכה בלתי מוגבלת בחזקה כמו סנחריב ונבוכדנצר, המדינה היתה משועבדת אליו, וכולם היו נחשבים עבדיו והיה לו רשות לעשות בהם כחפצו כאשר יעשה האדון בעבדו מקנת כספו:
ב. המולך ממלכה מוגבלת, האוצרות בגנזי המלכות היו שייכים אל המדינה, ומי שמלך ממלכה בלתי מוגבלת, האוצרות היו שייכים לו לבדו, כמו פרעה ונבוכדנאצר:
ג. המולך ממלכה מוגבלת לא היה אפשר לו לעשות דבר כללי אם לא בהסכמת שרי העצה, ובממלכה בלתי מוגבלת היה יכול לתקן ולהרוס הכל לבדו בלי נטילת עצה ורשות כלל:
ד. שהראשון היה נתון תחת דתי המדינה ולא היה אפשר לו לעבור על דתות הקבועים, והשני הוא היה המחוקק והיה יכול לתקן חוקים אחרים כנ"ל:
ה. המולך ממלכה מוגבלת לא היה אפשר לו לשנות עיר המלוכה לקבוע המלכות במקום אחר, רק היה צריך לישב על כסא מלכות המלכים אשר לפניו בעיר אשר זכתה בה מקדם, אבל המולך בלי הגבלה היה יכול לשנות כחפצו:
ע"פ הקדמה הזאת נבא אל הבאור, הנה אחשורוש כפי קבלת חכמינו היה תחלה הדיוט, ואח"כ ע"י עשרו מלך על מדי ופרס ונתחזק במלכותו, עד שכבש כל המדינות קכ"ז במספר ביד חזקה. והנה כל האפרכיות האלה היו שייכים תחלה למלכות בבל, ועד עתה עמד כסא המלכות בבבל, כמו שנאמר בדניאל, בהיכל מלכותי די בבבל, אבל בשושן לא היה כסא המלוכה, כמש"ש הייתי בשושן אשר בעילם המדינה, ולא הזכיר שהיתה עיר מלוכה, ובעת שכבש כל הממלכות האלה, למען תתקיים המלכות בידו, לקח את ושתי שהיתה מזרע נבוכדנצר לו לאשה, והיא היתה יורשת עצר, ומצדה היה המלכות מגיע לו גם בירושה, עפ"ז היה המלכות נכון בידו, או מצד הכבוש שכבשם ביד חזקה ומצד זה היה יכול למלוך עליהם ממלכה בלתי מוגבלת או מצד הנחלה ע"י ושתי אבל מצד זה היתה מלכותו מוגבלת, ויען שבתחלת מלכותו נפתו המדינות לקבל עול מלכותו ולהכבש תחתיו בחשבם שהמלכות מגיע לו בירושה ע"י ושתי, ומצד זה היה ראשית ממלכתו מלכות מוגבלת, והוא רצה להשתרר עליהם בחזקה בממלכה בלתי מוגבלת, היה זה עקר התחבולה במה שהושיב הכסא בשושן, ובמה שעשה המשתה הגדול הזה, ובמה שצוה להביא את ושתי לפניו, כל אלה היו עצות עמוקות להוציא מגמתו אל הפועל להשתרר עליהם גם השתרר, וכמו שיתבאר, ולכן הקדים ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המולך וכו', מספר כי אחשורוש לא היה מזרע המלוכה, וגם לא עלה על מלכותו בהדרגה עד שתחלה יהיה מלך על מדינה אחת עד שישכח שהיה הדיוט תחלה ואח"כ התגבר לאט לאט, רק ויהי בימי אחשורוש, בימים ההם שעוד היה אחשורוש והדיוט, בימים ההם בעצמם הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש, באופן שלא זכרו שמלך במדינה פלונית מלך מהודו ועד כוש, ורק זכרו שאחשורוש הדיוט מולך מהודו ועד כוש, וגם בימים ההם מלך על שבע ועשרים ומאה מדינה, ולא היה בין הדיוטתו למלכותו העצום משך זמן, רק בימי הדיוטתו פתאום נתהוה מלך עצום ומושל עמים רבים:
(2) An understanding of this story needs that I make a brief introduction into how monarchies functioned when Egyptians, Medes, and Persians controlled the world stage. There were two types of monarchies: The first was a monarchy in which the king was elected by the people. The second type of monarchy was rule by force, in which the king conquered the country and became its ruler against the wishes of the people. This is what is told about Nimrod, and from these two appear two different types of governing:A. The powers of the king in the first type of monarchy were limited. The limitations to his actions are known. The limits of his powers were legislated already at the time of his election. Upon taking office, the king swore to follow the laws and practices of the country. B. In the second type of monarchy, however, the powers of the king were unlimited. He does what he desires. Though he might seek the advice of ministers, he did what he wanted, changing the laws of the country and its practices as he saw fit. He is the king and the law maker, all in one. There were five major differences between these two types of monarchies: 1. In the limited monarchy, the king was [seen as] taking care of the country, the head of state who legislated and was responsible for leading the country in its wars and in all of its issues. The people, in turn, pledged their allegiance (were subservient), accepting their duties to the king and agreeing to do things for mutual welfare, such as to pay and so on. In the unlimited monarchy, such as Sancherib and Nevuchednetzar, however, the country was totally subservient to the king, and its people were thought of as his slaves, and he can do whatever it is he wants with them, just as a master does with a slave he has bought for money. 2. The national treasuries in the limited monarchy belonged to the state. In the unlimited monarchy, they belonged to the king himself, like Pharaoh and Nevuchednetzar. 3. The king that ruled in a limited monarchy was not free to make major policy decisions without the approval of the country’s ministers. The unlimited monarch had no such restrictions, he would destroy and fix everything himself, without giving a thought to asking for advice or receiving permission at all. 4. The limited monarch was bound by the laws of the country and its [religious] dictates. The unlimited monarch could change the laws as he wished. 5. The capital city could not be changed in a limited monarchy; the king had to rule from the same city as his forebears. The unlimited monarch could change his capital city as and when he wanted. With this introduction we can proceed to the Purim story. Achashverosh, as received by our sages, was originally a commoner who, through his wealth, gained control over Media and Persia and strengthened his rule until he eventually conquered one hundred and twenty-seven countries through force. These had all originally been provinces of the Babylonian empire which had Babylon as its capital city, as explained in the Book of Daniel “upon the royal palace of Babylon” (4:26), and not Shushan, as it is written there (8:2) “I was in Shushan the castle, which is in the province of Elam”, and there is no mention of it being the [capital] city of the kingdom. And after he conquered all these countries, in order to consolidate his power, he married Vashti, a descendant of Nevuchadnetzar, [the former emperor of the Babylonian empire], and heiress to the throne. So from her side the throne was also his by inheritance. According to this his kingship was doubly assured. His wife was successor to the throne and he, himself, had conquered the empire. If his claim to power rested on his conquest, his dominion would be unlimited; if, however, it was based on his wife’s claim to the throne, the monarch’s power would be limited. Originally, the provinces of the empire had accepted Achashverosh’s dominion in the belief that his claim to power rested on his wife’s inheritance of the throne. The beginning of his monarchy was one of limited power. Achashverosh, though, wanted limitless power, and this was his prime motive in moving the capital city to Shushan, in hosting his huge banquet, and in commanding Vashti to appear before him. As we shall see, all these were deeply cunning strategies to achieve this goal of certainly prevail over all as it will be explained. This is why the writer opens with “Now it came to pass in the days of Achashverosh - he was the Achashverosh who reigned etc” comes to tell us that Achashverosh was not of royal stock, and he also did not come into power slowly, as a king of a small kingdom until it was forgotten that he was a commoner, and that after that he would grow slowly, in fact, it came to pass in the days of Achashverosh, when he was still a commoner. In those same days he became the Achashverosh who ruled from India to Ethiopia – his conquest happened so quickly that nobody remembered on which province exactly he had been king first, they only remembered that he was a commoner that reigned over all from Hodu to Cush. Also, in those days he reigned on one hundred and twenty seven provinces, and there wasn’t much time between him being a commoner and a king. That explains why the present tense is used – people could not recollect what he used to control. It all happened so quickly that people could only remember that Achashverosh the commoner now ruled over a hundred and twenty-seven provinces.
(ב) בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם כְּשֶׁ֣בֶת ׀ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ עַ֚ל כִּסֵּ֣א מַלְכוּת֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָֽה׃
(2) In those days, when King Ahasuerus occupied the royal throne in the fortress Shushan,
(א) כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וגו'. כְּשֶׁנִּתְקַיֵּם הַמַּלְכוּת בְּיָדוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּהוּ בְּעִנְיָן אַחֵר בְּמַסֶּכֶת מְגִילָּה:
(1) When King Achashveirosh had established himself, etc. When the kingdom was firmly established under his control. Our Rabbis, however, explained it differently in Maseches Megillah.
(א) וטעם בימים ההם אחר שאמר בימי אחשורוש תחלת הדברים כי הראשון כלל. וטעם כשבת המלך אחשורוש ששקט ממלחמות הודו וכוש כי גבור היה וככה כתוב במגלה על כן בשנת שלש למלכו.
(ב) שושן הבירה. שם ארמון כמו כי לא לאדם הביר' וזה הארמון היה בתוך עילם המדינה כתוב בספר דניאל, וכאשר תמצא במגילה הזאת שושן הוא שם מדינה קרובה אל עילם ורוב המדינה ישראל כאשר אפרש. רבים אמרו כי עשה משתה בעבור שחשב כפי חשבונו וראה שלא יגאלו ישראל, וי"א ששקט ממלחמות וי"א שנשא ושתי והוא הישר בעיני.
(א) השאלות:
בימים ההם מיותר שהלא כבר אמר ויהי בימי גם המלך אחשורוש מיותר שכבר נזכר בפסוק הקודם והול"ל והיה כשבתו. גם גוף הספור שישב על כסא מלכותו ושהיה בשושן לאין צורך:
בימים ההם מיותר שהלא כבר אמר ויהי בימי גם המלך אחשורוש מיותר שכבר נזכר בפסוק הקודם והול"ל והיה כשבתו. גם גוף הספור שישב על כסא מלכותו ושהיה בשושן לאין צורך:
(1) QUESTIONS:
THE phrase “in those days” is superfluous. The previous verse already stated that it came to pass in the days of Achashverosh.” Why is the phrase used here? ALSO, “King Achashverosh” is unnecessary, for he was mentioned in the previous verse. Would it not have been better to say, “When he sat on the throne of his reign”? ALSO, to state that most of the story happens while he sat on the throne of his reign, and that it happens in Shushan – there is no need to repeat [these two ideas, so why do we have them repeated here?]
THE phrase “in those days” is superfluous. The previous verse already stated that it came to pass in the days of Achashverosh.” Why is the phrase used here? ALSO, “King Achashverosh” is unnecessary, for he was mentioned in the previous verse. Would it not have been better to say, “When he sat on the throne of his reign”? ALSO, to state that most of the story happens while he sat on the throne of his reign, and that it happens in Shushan – there is no need to repeat [these two ideas, so why do we have them repeated here?]
(ב) בימים, עתה מספר איך תיכף בראשית מלכותו התחזק כ"כ עד שערב לבו לשנות כסא המלכות שהיה עד עתה בבבל, והושיבו בשושן, ושם את שושן לבירה ועיר מלוכה, ובזה הראה:
א. את תקפו שחשב תיכף למלוך ממלכה בלתי מוגבלת עד שלא פחד מבני מלכותו שמרדו עליו במה ששנה כסא המלכות, ב. את גדלו וגאותו, כי הנה הדיוט העולה למלוכה, הלא זה כבודו לישב על כסא מלכים הקדומים, לא שישב על כסא שיעשה לעצמו כי בזה יגרע כבודו, אבל הוא התנשא כ"כ, עד שיסד לעצמו כסא מלכות מחדש, ושנה גם כן את עיר הממלכה שתהיה בשושן, כאלו לא בהסכמתם ורצונם נתמנה על בבל וכל המלכות, רק בחרבו ובקשתו ירשם, ובזה כולם נכנעים ויורדים תחת שושן אשר בפרס מלכותו, ומוסף שהתוקף הזה לא הראה אחר שהחזיק במלכות ימים רבים, רק תיכף בימים ההם, כבר היה דומה כשבת המלך אחשורוש, כאלו הוא מלך מתולדתו ויושב על כסא מלכותו המיוחס לו, מבלי שצריך אל כבוד כסא המלכים שקדמוהו:
א. את תקפו שחשב תיכף למלוך ממלכה בלתי מוגבלת עד שלא פחד מבני מלכותו שמרדו עליו במה ששנה כסא המלכות, ב. את גדלו וגאותו, כי הנה הדיוט העולה למלוכה, הלא זה כבודו לישב על כסא מלכים הקדומים, לא שישב על כסא שיעשה לעצמו כי בזה יגרע כבודו, אבל הוא התנשא כ"כ, עד שיסד לעצמו כסא מלכות מחדש, ושנה גם כן את עיר הממלכה שתהיה בשושן, כאלו לא בהסכמתם ורצונם נתמנה על בבל וכל המלכות, רק בחרבו ובקשתו ירשם, ובזה כולם נכנעים ויורדים תחת שושן אשר בפרס מלכותו, ומוסף שהתוקף הזה לא הראה אחר שהחזיק במלכות ימים רבים, רק תיכף בימים ההם, כבר היה דומה כשבת המלך אחשורוש, כאלו הוא מלך מתולדתו ויושב על כסא מלכותו המיוחס לו, מבלי שצריך אל כבוד כסא המלכים שקדמוהו:
(2) THE phrase in those days comes to tell how, at the outset of his rule, his power became so strong he decided to move the royal residence from Babylon to Shushan, and made Shushan the palace and the capital of the kingdom. And with this he had two objectives: First, it would show his power, that he intended to rule with unlimited power to the point that he was not afraid of a public rebellion at the change of location. Second, it would demonstrate his greatness and arrogance. Generally, when a commoner accedes to the throne, it is an honor for him to be able to sit on the same throne as his royal predecessors. He would not make a new one for himself because doing so would diminish his honor. Achashverosh, however, was so arrogant that he ignored all his predecessors, constructing a new throne and moving the capital city to Shushan. This demonstrated that he did not come to power and dominion over the kingdom of Bavel through public consent, but through his bow and sword. And through this, all surrendered and went down to Shushan in Persia. This did not take place after many years in power but immediately in those days it already seemed that King Achashverosh sat on the throne of his kingdom as one of royal pedigree, sitting on the throne of his kingdom, without recourse to the honor of his predecessors.
(ג) בִּשְׁנַ֤ת שָׁלוֹשׁ֙ לְמׇלְכ֔וֹ עָשָׂ֣ה מִשְׁתֶּ֔ה לְכׇל־שָׂרָ֖יו וַעֲבָדָ֑יו חֵ֣יל ׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י הַֽפַּרְתְּמִ֛ים וְשָׂרֵ֥י הַמְּדִינ֖וֹת לְפָנָֽיו׃
(3) in the third year of his reign, he gave a banquet for all the officials and courtiers—the administration of Persia and Media, the nobles and the governors of the provinces in his service.
(א) הַפַּרְתְּמִים. שִׁלְטוֹנִים בִּלְשׁוֹן פָּרַס:
(1) The nobles. Governors, in the Persian language.
(א) הפרתמים. מזרע המלוכה ולא נדע אם המלה עברית או פרסית כי לא מצאנוה רק בספר דניאל ובמגילה.
(א) השאלות:
לא נודע טעם נכון לאיזה צורך עשה המשתה הזה וביחוד למה האריכו בו כותבי המגלה בכל פרטיו. גם סדר הקרואים פלא שהזכיר תחלה השרים והעבדים וחיל הצבא, ושוב חוזר אל הפרתמים ושרי המדינות, והם ודאי קודמים להעבדים ובכלל שרים יחשבו גם הם. גם מלת לפניו מיותר, גם מ"ש פה למלכו וגבי לקיחת אסתר אמר למלכותו:
לא נודע טעם נכון לאיזה צורך עשה המשתה הזה וביחוד למה האריכו בו כותבי המגלה בכל פרטיו. גם סדר הקרואים פלא שהזכיר תחלה השרים והעבדים וחיל הצבא, ושוב חוזר אל הפרתמים ושרי המדינות, והם ודאי קודמים להעבדים ובכלל שרים יחשבו גם הם. גם מלת לפניו מיותר, גם מ"ש פה למלכו וגבי לקיחת אסתר אמר למלכותו:
(1) QUESTIONS:
WHY did Achashverosh host this huge banquet? The precise reason is not stated.WHAT need saw the writers of the Megillah to state all the details of the banquet?THE order of those called over [invited] is puzzling. First the “princes and servants” then the army, and then the text goes back to nobles and then to princes of the provinces. Why are “officials” mentioned twice and why are the “governors and officials” mentioned after the “servants” who are, presumably, of lower status? And one understands that princes of the provinces are included in the general princes.WHAT is the need to say “before him”?WHY does it say “in the third year of his reign,” whereas when Esther becomes queen, the phrase “in the seventh year of his kingdom” is used?
WHY did Achashverosh host this huge banquet? The precise reason is not stated.WHAT need saw the writers of the Megillah to state all the details of the banquet?THE order of those called over [invited] is puzzling. First the “princes and servants” then the army, and then the text goes back to nobles and then to princes of the provinces. Why are “officials” mentioned twice and why are the “governors and officials” mentioned after the “servants” who are, presumably, of lower status? And one understands that princes of the provinces are included in the general princes.WHAT is the need to say “before him”?WHY does it say “in the third year of his reign,” whereas when Esther becomes queen, the phrase “in the seventh year of his kingdom” is used?
(ב) בשנת, למען הוציא חשקו זה מכח אל הפועל להיות מלכותו בלתי מוגבלת, התחכם
בשנת שלוש למלכו, זה המלכות אשר חשב למלוך ביד חזקה לז"א למלכו,
עשה משתה למען שבמשתה הזאת יקים מזמות לבבו, ותכף בסדר הקרואים הראה את תכלית כונתו, שהקדים תחלה
שריו ועבדיו וחיל צבא פרס ומדי ואחריהם הושיב את
הפרתמים ושרי המדינות אשר היו שם שרים
לפניו, ר"ל לפני כבשו הממלכות האלה, ובזה הראה שאינו חושב כי ברצונם ובבחירתם נתמנה שאז הלא שרי המדינות הגדולות קודמים לשרי המדינה הקטנה שמלך בהתחלה וכ"ש לעבדיו וחיל הצבא, אבל הראה כי בחרבו ובקשתו כבשם, ובזה שריו ואף חיל הצבא שהם היו הכובשים קודמים במעלה וחשיבות אף לפני שרי המדינות, שלא היו נחשבים לשרים רק לפניו, לפני כבשו אותם, אבל עתה נתונים נתונים המה תחתיו לעבדים ירודים ושפלים:
(2) In order to achieve his ambition of unlimited power in the third year of his reign (this is the kingdom that he thought of reigning with a strong hand for many years) he made a banquet as a cunning stratagem towards this end. The order of those present at the banquet teaches us Achashverosh’s the purpose of his intentions: he sat first (i.e. giving more honor) all his officials and servants, the army of Paras and Madai, and only after them the governors and officials who were before him, that is who had preceded him, holding office before Achashverosh conquered their countries. This clearly demonstrated his conviction that his rule was not dependent on their agreement and appointment because, if so, wouldn’t the officials of the major states come before those of the small country he originally controlled and wouldn’t they definitely precede the servants and soldiers of the army? By placing his own servants and the army of conquest first, he showed that he regarded the governors and officials as merely vestiges of the era before him and before his conquest occurred – and now they are placed below him as lower and despised servants.
(ד) בְּהַרְאֹת֗וֹ אֶת־עֹ֙שֶׁר֙ כְּב֣וֹד מַלְכוּת֔וֹ וְאֶ֨ת־יְקָ֔ר תִּפְאֶ֖רֶת גְּדוּלָּת֑וֹ יָמִ֣ים רַבִּ֔ים שְׁמוֹנִ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם׃
(4) For no fewer than a hundred and eighty days he displayed the vast riches of his kingdom and the splendid glory of his majesty.
(א) יָמִים רַבִּים. עָשָׂה לָהֶם מִשְׁתֶּה:
(1) [For] many days. He made a feast for them.
(א) השאלות:
לאיזה צורך הראה את עשרו לפני רבים עמים, ולמה כפל ואת יקר תפארת גדולתו גם ימים רבים מיותר:
לאיזה צורך הראה את עשרו לפני רבים עמים, ולמה כפל ואת יקר תפארת גדולתו גם ימים רבים מיותר:
(1) QUESTIONS:
WHY did Achashverosh feel the need to display his wealth to the assembled nations?WHAT is the point of the repetitive “honor of his great splendor”?WHY are we told that this display lasted for “many days”?
WHY did Achashverosh feel the need to display his wealth to the assembled nations?WHAT is the point of the repetitive “honor of his great splendor”?WHY are we told that this display lasted for “many days”?
(ב) בהראותו, כבר הקדמנו כי המולך ממלכה מוגבלת, כל האוצר והחוסן הנמצא בגנזי המלכות לא לו היה, אך שייכים להמדינה והממלכה, ולא לו להתפאר במו, ולכן ברצותו להשתרר בממלכה בלתי מוגבלת התנכל להחזיק באוצר המלוכה להחזיקו כשלו, והראהו לפני רבים עמים להתפאר במו כאיש המתפאר בקנין כספו, וז"ש
בהראותו את עושר כבוד מלכותו, כאלו העושר הזה לא של המדינה הוא רק עומד לכבוד לו שע"י הצליח למלוכה, ויען שלכל מלך צריך שיהיה לו עושר, אבל למלך עצום המושל ממשל רב בהכרח שירבו אוצרותיו לפי גדולתו, לזה הראם ביחוד
יקר תפארת גדולתו, וזה לא עשה יום אחד ולא יומים רק
ימים רבים, עד שעלו
לשמונים ומאת יום, שבזה גלה דעתו שמחזיק באוצר המלוכה ורוצה לפרוץ בו פרץ כברכושו וקנינו:
(2) WHEN he showed - we have already explained that in a monarchy of limited power, the national wealth and treasuries belong to the nation, not to the king. He is not free to make himself great by displaying them as his own. In order to rule with absolute power, Achashverosh appropriated them and exhibited them before the assembled nation like a man who flaunts his own personal wealth. Therefore, he displayed the wealth of his glorious kingdom in front of many nations as it belonged to him, available for his own personal honor through his accession to the throne. Every king requires wealth, but a ruler over an empire of one hundred and twenty-seven nations obviously needs commensurate riches and prestige. So he showed them the honor of his great splendor, and not only for one or two days but for many days, a hundred and eight days. This was a clear indication to all that he had burglarized and taken the treasuries as his own possession and acquisition.
(ה) וּבִמְל֣וֹאת ׀ הַיָּמִ֣ים הָאֵ֗לֶּה עָשָׂ֣ה הַמֶּ֡לֶךְ לְכׇל־הָעָ֣ם הַנִּמְצְאִים֩ בְּשׁוּשַׁ֨ן הַבִּירָ֜ה לְמִגָּ֧דוֹל וְעַד־קָטָ֛ן מִשְׁתֶּ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּחֲצַ֕ר גִּנַּ֥ת בִּיתַ֖ן הַמֶּֽלֶךְ׃
(5) At the end of this period, the king gave a banquet for seven days in the court of the king’s palace garden for all the people who lived in the fortress Shushan, high and low alike.
(א) גִּנַּת. מְקוֹם זֵרְעוֹנֵי יְרָקוֹת:
(1) Of the garden. A place where vegetables are sown.
(ב) בִּיתַן. נָטוּעַ בְּאִילָנוֹת:
(2) Orchard. Where trees are planted.
(א) הנמצאים. מלה זרה בדקדוק כי היה הצד"י ראוי להיותו קמוץ בקמץ גדול כמשפט והעם הנמצאים בארמון הם משרתיו ומשרתי משרתיו.
(ב) ביתן. מגזר' בית והוא סמוך וגם מוכרת וטעמו כמו לפנים וכן מבית ומחוץ והוא דרך קצרה ביתן בית המלך.
(א) השאלות:
מה היה כונתו במשתה השני שעשה ומלת הנמצאים מיותר. ולמה בכ"מ אמר מקטן עד גדול שבא להשוות הקטן אל הגדול, ופה אמר מגדול ועד קטן שבא להשוות הגדול אל הקטן. ולאיזה ענין מספר שהיה בחצר גנת הביתן. גם כל מה שהאריך בפסוק ו' ז' ח' לא נודע ענינו:
מה היה כונתו במשתה השני שעשה ומלת הנמצאים מיותר. ולמה בכ"מ אמר מקטן עד גדול שבא להשוות הקטן אל הגדול, ופה אמר מגדול ועד קטן שבא להשוות הגדול אל הקטן. ולאיזה ענין מספר שהיה בחצר גנת הביתן. גם כל מה שהאריך בפסוק ו' ז' ח' לא נודע ענינו:
(ב) ובמלואת, עוד התחכם כי באחרית ימי המשתה שעשה אל השרים עשה משתה כללית לכל עם שושן, להורות כי קטן וגדול שוים אצלו כי כולם עבדיו ואין לאחד התנשאות על חבירו, ועז"א
מגדול ועד קטן להשוות הגדול אל הקטן, ואמר
לכל העם הנמצאים, כי אחר שהוא בא מחוץ לשושן והושיב כסאו בשושן קרא לבני שושן הנמצאים, ועשה משתה זה
בחצר המלך, מקום אשר לפי נמוסי פרס לא יבואו שמה רק השרים והפרתמים, והוא הראה כי העם וההמון לא נופלים אצלו מן השרים, אחר שכולם עבדיו, ואדרבה בני שושן ששם כסא המלכות להם יאות' כבוד ותפארת כלכל השרים:
(ו) ח֣וּר ׀ כַּרְפַּ֣ס וּתְכֵ֗לֶת אָחוּז֙ בְּחַבְלֵי־ב֣וּץ וְאַרְגָּמָ֔ן עַל־גְּלִ֥ילֵי כֶ֖סֶף וְעַמּ֣וּדֵי שֵׁ֑שׁ מִטּ֣וֹת ׀ זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף עַ֛ל רִֽצְפַ֥ת בַּהַט־וָשֵׁ֖שׁ וְדַ֥ר וְסֹחָֽרֶת׃
(6) [There were hangings of] white cotton and blue wool, caught up by cords of fine linen and purple wool to silver rods and alabaster columns; and there were couches of gold and silver on a pavement of marble, alabaster, mother-of-pearl, and mosaics.
(א) חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת. מִינֵי בְגָדִים צִבְעוֹנִים פֵּרַס לָהֶם לְמַצָּעוֹת:
(1) [There were] pure white drapes, fine woolen cushions, bluish emerald techeiles wool. He spread out various types of colored fabrics for them as spreads.
(ב) אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן. מְרֻקָּמִים בִּפְתִילֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן. אוֹתָן פֵּרַס לָהֶם עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַל עַמּוּדֵי שֵׁשׁ:
(2) Brocaded with strands of linen and mauve, woolen argaman threads. Embroidered with threads of linen and purple; he spread these out for them on rods of silver and columns of marble.
(ג) מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף. עָרַךְ לֵישֵׁב עֲלֵיהֶם לִסְעוּדָה:
(3) Gold and silver couches. He set [them] up to sit upon for the meal.
(ד) עַל רִצְפַת. קַרְקָעוֹת שֶׁל בַּהַט וָשֵׁשׁ, וגו'. מִינֵי אֲבָנִים טוֹבוֹת פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ. וּלְפִי מַשְׁמָעוּת הַמִּקְרָא כַּךְ שְׁמָם:
(4) On a floor. Floors of green and white, etc. Our Rabbis identified them as types of precious stones. According to the apparent meaning of the verse, these were their names.
(א) חור כרפס. זה הפסוק דבק עם אשר למעלה בהראותו ונכנס פסוק ובמלאת ביניהם כמו אמור לנער ויעבור לפנינו.
(ב) חור. עין והוא לבן מגזרת חורי יהודה וככה בלשון ארמית.
(ג) כרפס. עין כדמותו בלשון קדר גם תכלת ידוע ואלה עינים במשי והעד אחוז.
(ד) בחבלי. פתוח החי"ת בפתח גדול איננו כמו חבלי יולדה.
(ה) בוץ. הוא הבד סמיני פשתים במצרים גם ארגמן בצמר.
(ו) גלילי. כמו גלגלי כאשר אפרש במשכן שלמה.
(ז) ועמודי שש. כמו שיש וככה עש ועיש, והנה הגלגלים היו בין עמוד לעמוד ומקצתם מכוסים בנזכרים.
(ח) רצפה. כמו מרצפת אבנים והם היציע מלמטה.
(ט) בהט. גם דר וסחרת אבנים יקרות.
(א) חור, עתה חושב בעושר והיקר אשר נראה לו במשתה הלזה, שיען היה בחצר הפתוח בלי תקרה וגדר סביב, עשה שמה אהלים פרושים סביב מחור כרפס ותכלת, וגם החבלים שקשר האהלים בהם היו של בוץ וארגמן, והעמודים שאליהם נקשרו חבלי היריעות היו של שיש ועמדו ונשענו על גלילי כסף, ב. המטות שישבו עליהם המסובים היו של זהב וכסף, ג. גם הרצפה היתה של בהט ושש ואבנים יקרות:
(ז) וְהַשְׁקוֹת֙ בִּכְלֵ֣י זָהָ֔ב וְכֵלִ֖ים מִכֵּלִ֣ים שׁוֹנִ֑ים וְיֵ֥ין מַלְכ֛וּת רָ֖ב כְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃
(7) Royal wine was served in abundance, as befits a king, in golden beakers, beakers of varied design.
(א) וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב. כְּמוֹ וּלְהַשְׁקוֹת:
(1) As for drinking; golden utensils. [The word וְהַשְׁקוֹת means the same] as וּלְהַשְׁקוֹת and to give to drink.
(ב) שׁוֹנִים. מְשֻׁנִּים זֶה מִזֶּה, וְכֵן "וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת". וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ מַה שֶׁדָּרְשׁוּ:
(2) Sundry. Different one from the other, and similarly, “and their customs differ,” and our Rabbis expounded what they expounded.
(ג) וְיֵין מַלְכוּת רָב. הַרְבֵּה. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: שֶׁהִשְׁקָה אוֹתָם כָּל אֶחָד וְאֶחָד יַיִן שֶׁהוּא זָקֵן מִמֶּנּוּ:
(3) And plenty of royal wine. It was abundant. And our Rabbis said that he gave each one wine to drink that was older than he.
(א) שונים. מגזרת שנוי והוא שם התואר כדמות פעול וכן ועם שונים.
(ב) כיד המלך. ככח כי הכח ביד יראה.
(א) והשקות, הכלים ששתו בהן היו של זהב, ולא זאת אלא וכלים מכלים שונים, פי' מהרא"א שבכל כלי היו קבועים כלים שונים כמו קנקן זהב שבו היין והגביעים לשתות בהם וכדומה באופן שלפני כל אחד היו כל כלי השתיה וכולם של זהב, עד שלא הוצרך אחד ליקח כלי מחברו, וזה מורה על רוב הכלים, ולא תאמר שהיו הכלים מספיקים בעבור שלא היה יין הרבה, לז"א ויין מלכות רב, היין היה רב בכמות כיד המלך, וגם טוב באיכות, שעז"א יין מלכות עד שרבו השותים בעבור טובו ומתקו:
(ח) וְהַשְּׁתִיָּ֥ה כַדָּ֖ת אֵ֣ין אֹנֵ֑ס כִּי־כֵ֣ן ׀ יִסַּ֣ד הַמֶּ֗לֶךְ עַ֚ל כׇּל־רַ֣ב בֵּית֔וֹ לַעֲשׂ֖וֹת כִּרְצ֥וֹן אִישׁ־וָאִֽישׁ׃
(8) And the rule for the drinking was, “No restrictions!” For the king had given orders to every palace steward to comply with each man’s wishes.
(א) כַדָּת. לְפִי שֶׁיֵּשׁ סְעוּדוֹת שֶׁכּוֹפִין אֶת הַמְּסֻבִּין לִשְׁתּוֹת כְּלִי גָדוֹל, וְיֵשׁ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁתּוֹתוֹ כִּי אִם בְּקֹשִׁי, אֲבָל כַּאן: "אֵין אוֹנֵס":
(1) Proper. Because there are feasts in which they coerce those seated to drink [the contents] of a large vessel, and some can only drink it with difficulty, but here it was “with no coercion.”
(ב) יִסַּד. לְשׁוֹן יְסוֹד, כְּלוֹמַר, כֵּן תִּקֵּן וְצִוָּה:
(2) Basically instructed. An expression referring to a foundation [יְסוֹד], meaning, so he instituted and commanded.
(ג) עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ. עַל כָּל שָׂרֵי הַסְּעוּדָה, שַׂר הָאוֹפִים וְשַׂר הַטַּבָּחִים וְשַׂר הַמַּשְׁקִים:
(3) All his palace officials. All stewards of the feast: the chief baker, the chief butcher and the chief butler.
(ד) לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ. לְכָל אֶחָד וְאֶחָד רְצוֹנוֹ:
(4) To satisfy each individual’s desire. For each one his desire.
(א) והשתיה. על משקל בכח האכילה כי דגשות היו"ד בעבור היו"ד המובלע שהוא תחת ה"א השורש.
(ב) כדת כחוק והיא לשון נקבה וחוברה על הזכרים כמו נשים ופילגשים.
(ג) אונס. מכריח וקרוב מטעם וכל רז לא אנס לך.
(ד) רב ביתו. גדול כמו ורבי המלך.
(א) והשתיה, ובכל זאת היתה השתיה בלי אונס, כי בסעודה שאין הכלים מספיקים אונסים את המסובים למהר לשתות חלקו, כדי שיקחו את כוסו למזוג להאחרים אבל פה היה לכ"א כלי שתיתו בפ"ע ולא אנסוהו אל השתי כי לא הוצרך אחד מהם לכלי חברו, וזה מורה על רוב כלי זהב שהיו שם, ואף שכבר היה מנהג בני פרס לכבד הגדול בשתיה [כמ"ש בברכות הני פרסאי בסדר הסבה בקיאי טפי מינן] אבל פה לא אנסו לזה רק כ"א שתה בפני עצמו כפי רצונו, ולבל יהיה זה לבוז אל הגדולים והעדר כבוד, יסד כן המלך על כל רב וגדולי ביתו, שהם מחוייבים לעשות כן, ובאופן שהם עצמם מחלו על כבודם, כדי לעשות כרצון איש ואיש:
(ט) גַּ֚ם וַשְׁתִּ֣י הַמַּלְכָּ֔ה עָשְׂתָ֖ה מִשְׁתֵּ֣ה נָשִׁ֑ים בֵּ֚ית הַמַּלְכ֔וּת אֲשֶׁ֖ר לַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃ {ס}
(9) In addition, Queen Vashti gave a banquet for women, in the royal palace of King Ahasuerus.
(א) בית המלכות. חסר בי"ת כמו הגמלא בית ה'.
(א) השאלות:
למה עשתה ושתי משתה ביחוד, וקראה בשם משתה נשים ולאיזה צורך מספר זאת ומודיע המקום שהיה בבית המלכות. וגם אשר למלך אחשורוש מיותר. גם צריך להבין השנוים, למה פה ובפסוק י"א ט"ז י"ז קראה ושתי המלכה, שמורה שמלכותה לא היה מצד עצמה, ובפסוק י"ב וט"ז קראה המלכה ושתי:
למה עשתה ושתי משתה ביחוד, וקראה בשם משתה נשים ולאיזה צורך מספר זאת ומודיע המקום שהיה בבית המלכות. וגם אשר למלך אחשורוש מיותר. גם צריך להבין השנוים, למה פה ובפסוק י"א ט"ז י"ז קראה ושתי המלכה, שמורה שמלכותה לא היה מצד עצמה, ובפסוק י"ב וט"ז קראה המלכה ושתי:
(ב) גם, כבר בארנו בפסוק א' שאחשורוש בעת שתפס כל המלכות שהיתה תחלה תחת שבט בבל ופקודת כשדים, לקח את ושתי לו לאשה, ועי"כ הודו כולם במלכותם, יען שהמלוכה מגיע לו בנחלה ע"י ושתי שהיא יורשת עצר, ועתה שחשב מחשבות למלוך ממלכה בלתי מוגבלת, שע"ז חרד כל החרדה הזאת בשנותו את כסאו לשושן ובעשית המשתה כנ"ל, שרצה להחשיב את עצמו כאלו כבש הממלכות האלה בחרבו וביד חזקה ימלוך עליהם, ורצה ששרי המדינות יסכימו עמו בזה שינהיג המלוכה בלי הגבלה רק ימשול כרצונו, הנה עתה היו נשואי ושתי כסילון ממאיר בעיניו כי ע"י נשואי ושתי נחשב כאלו מעצמם קבלוהו למלך ע"י ירושת ושתי, וממילא דינו כמלך הנעשה בבחירת העם, שמלכותו מוגבלת ע"פ דתות ונמוסי העמים לכן חשב מחשבות והתנכל להראות כי לא לקח את ושתי מצד יחוסה ולא על ידה הצליח למלוכה, כי בעת כבש המלכות מיד בבל נפסקה מלכות בבל וושתי באתה לידו כשבוית חרב ולא ע"י יחוסה לקחה רק על ידי יפיה, ולא על ידה בא למלוכה, כי נהפוך הוא שהיא מלכה על ידו, באופן שלא יצדק לקראה בשם המלכה ושתי, רק ושתי המלכה, כי אין מלכותה מצד עצמה רק ע"י אחשורוש, ושמה קדם למלכותה, והאות הראשון לזה היה במשתה אשר עשתה, שאם היתה יורשת עצר והוא מלך על ידה, הלא היה ראוי שתעשה גם היא משתה אל השרים, אחר שהיא העיקר במלוכה, וגם שיהיה המשתה בבית מלכותה המיוחד לה מצד עצמה שהיא המולכת מצד עצמה, אבל לא היה כן, רק
גם ושתי המלכה מצד שהחליט שעיקר ענינה הוא ושתי המלכה ששמה קודם למלכותה ואין מלכותה רק על ידו, לזה לא
עשתה רק משתה נשים לא אל השרים והעמים, וזאת שנית שהמשתה היה רק
בבית המלכות אשר למלך אחשורוש, באופן שמורה שהיא אין לה בית מלכות בפ"ע, רק לו לבדו יאתה המלוכה:
(י) בַּיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י כְּט֥וֹב לֵב־הַמֶּ֖לֶךְ בַּיָּ֑יִן אָמַ֡ר לִ֠מְהוּמָ֠ן בִּזְּתָ֨א חַרְבוֹנָ֜א בִּגְתָ֤א וַאֲבַגְתָא֙ זֵתַ֣ר וְכַרְכַּ֔ס שִׁבְעַת֙ הַסָּ֣רִיסִ֔ים הַמְשָׁ֣רְתִ֔ים אֶת־פְּנֵ֖י הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃
(10) On the seventh day, when the king was merry with wine, he ordered Mehuman, Bizzetha, Harbona, Bigtha, Abagtha, Zethar, and Carcas, the seven eunuchs in attendance on King Ahasuerus,
(א) בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: שַׁבָּת הָיָה:
(1) On the seventh day. Our Rabbis said that it was on Shabbos.
(א) כטוב לב המלך. פועל עבר יחיד מגזרת מה טובו אהליך.
(ב) חרבונא. רבים פי' שהיה חרבו של המן במהרה כי נא כמו עתה. גם יש במדרש שהיה אליהו והטעם שדבק טוב ועשה כמעשה אליהו, והאמת כי אלה השמות הנזכרים במגלה הם פרסיים כן ממוכן ואסתר מתורגם הדסה ואלו היו השמות עברי' לא נוכל לדעת טעמם כי אין השימו' נמצאים על מתכונת אחת כי הנה ברעה שהבי"ת איננו שורש אמרו בריעה ונח מן ינחמנו ושמואל מגזרת שאול כאשר אפר' במקומו. והמלך צוה להראות יופי המלכה ג"כ מנהג ארץ אדום, ויתכן היות ושתי ממלכות שמנהג הנשים להסתתר או חשבה שהוא שכור.
(א) השאלות:
איה סכלות גדול מזה, שמושל אדיר כזה יצוה להביא אשת חיקו, להראותה לפני המון גוים והמון לאומים כי יפת מראה היא ובשגם לקבלת חז"ל שצוה להביאה ערומה. וביותר יפלא איכות הבאתה אשר נראה שצוה תיכף להביאה בע"כ ביד הסריסים, כמביאים אחת הנבלות, עד שנבחר לה מות מחיי הבוז והקלון. גם למה האריך בספור זה בשמות הסריסים, ובאר המשרתים את פני המלך, מה צורך לנו בהודעה זאת:
איה סכלות גדול מזה, שמושל אדיר כזה יצוה להביא אשת חיקו, להראותה לפני המון גוים והמון לאומים כי יפת מראה היא ובשגם לקבלת חז"ל שצוה להביאה ערומה. וביותר יפלא איכות הבאתה אשר נראה שצוה תיכף להביאה בע"כ ביד הסריסים, כמביאים אחת הנבלות, עד שנבחר לה מות מחיי הבוז והקלון. גם למה האריך בספור זה בשמות הסריסים, ובאר המשרתים את פני המלך, מה צורך לנו בהודעה זאת:
(ב) ביום השביעי, ולמען יניח זאת ליסוד מוסד ואבן הראשה שושתי אין לה חלק במלכות, ומלכותו היא מצד הכבוש לבד שעי"ז ישיג מגמתו להיות מולך ממלכה בלתי מוגבלת, התחכם במה שצוה להביא ושתי לפניו, להראות שלא מצד יחוסה לקחה, רק מצד שיפת מראה היא, לא זולת זה, כי יחוס מלכותה נפסק בעת הכבוש והערים להוציא זה לאור בחמשה ענינים:
א. שצוה למהומן וכו' שבעת הסריסים שאם היתה נחשבת כמולכת בפני עצמה, איך יובילוה ע"י הסריסים הלא ראוי שיצאו לקראתה כל שרי המלוכה:
ב. שגם לא בחר שתבא ע"י הסריסים המשרתים אותה, רק ע"י הסריסים המשרתים את פני המלך אחשורוש, שזה שפלות גדול לפניה, שמחשיבה אחת מפילגשיו, אשר סריסיו יביאוה לפניו:
א. שצוה למהומן וכו' שבעת הסריסים שאם היתה נחשבת כמולכת בפני עצמה, איך יובילוה ע"י הסריסים הלא ראוי שיצאו לקראתה כל שרי המלוכה:
ב. שגם לא בחר שתבא ע"י הסריסים המשרתים אותה, רק ע"י הסריסים המשרתים את פני המלך אחשורוש, שזה שפלות גדול לפניה, שמחשיבה אחת מפילגשיו, אשר סריסיו יביאוה לפניו:
(יא) לְ֠הָבִ֠יא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לִפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ בְּכֶ֣תֶר מַלְכ֑וּת לְהַרְא֨וֹת הָֽעַמִּ֤ים וְהַשָּׂרִים֙ אֶת־יׇפְיָ֔הּ כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא׃
(11) to bring Queen Vashti before the king wearing a royal diadem, to display her beauty to the peoples and the officials; for she was a beautiful woman.
(א) השאלות:
לפני המלך מיותר ולמה לא אמר להביא את ושתי בכתר מלכות לפני המלך, שהלא הכתר תלבש קודם שתבא לפני המלך:
לפני המלך מיותר ולמה לא אמר להביא את ושתי בכתר מלכות לפני המלך, שהלא הכתר תלבש קודם שתבא לפני המלך:
(ב) להביא, ג. שצוה להם
להביא שהל' מראה שיביאוה בעל כרחה כאחת שפחותיו, ד. שצוה שיביאוה באופן שידעו הכל כי מביאים
את ושתי המלכה לא המלכה ושתי, שמן בואה לפני המלך ידעו כל העמים שאין מלכותה עצמי לה, והוא ע"י שיביאוה
לפני המלך בכתר מלכות, ר"ל שלא תלבש הכתר עד אשר תבוא לפני המלך, ור"ל לפני המלך עת שתהיה לפניו אז תהיה בכתר מלכות לא קודם לכן, ובזה יכירו הכל שאין ראוי לה ללבוש הכתר בהיותה לבדה כי הדיוטית היא, ה. תכלית מטרת חפצו
להראות העמים והשרים שלא לקחה בעבור יחוסה רק בעבור
יפיה כי טובת מראה היא שאם היה לוקחה בעבור יחוסה ובעבור שע"י זכה למלכות לא יתכן שיראה את יפיה, כי הלא בין יפה בין כעורה היה לוקחה אחר שעמה לקח חבל המלוכה, והלא זה בזיון אל המדינות אם מראה יפיה, כאלו היופי חשוב יותר מן המלכות שהשיג על ידה, אבל בזה גלה כי אין מחשיב אותה למלכה מצד עצמה, וזכה בהמלכות מצד עצמו בכחו וגבורתו, ובזה רצה להגיע לחפצו למלוך מלוכה בלתי מוגבלת:
(יב) וַתְּמָאֵ֞ן הַמַּלְכָּ֣ה וַשְׁתִּ֗י לָבוֹא֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֖ר בְּיַ֣ד הַסָּרִיסִ֑ים וַיִּקְצֹ֤ף הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְאֹ֔ד וַחֲמָת֖וֹ בָּעֲרָ֥ה בֽוֹ׃
(12) But Queen Vashti refused to come at the king’s command conveyed by the eunuchs. The king was greatly incensed, and his fury burned within him.
(א) וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: לְפִי שֶׁפָּרְחָה בָהּ צָרַעַת כְּדֵי שֶׁתְּמָאֵן וְתֵהָרֵג. לְפִי שֶׁהָיְתָה מַפְשֶׁטֶת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל עֲרֻמּוֹת וְעוֹשָׂה בָהֶן מְלָאכָה בַּשַּׁבָּת, נִגְזַר עָלֶיהָ שֶׁתִּפָּשֵׁט עֲרֻמָּה בַּשַּׁבָּת:
(1) Queen Vashti refused. Our Rabbis said because leprosy broke out on her, so that she should refuse and be executed. Because she would force Jewish girls to disrobe and make them do work on Shabbos, it was decreed upon her to be stripped naked on Shabbos.
(ב) וַיִּקְצֹף. שֶׁשָּׁלְחָה לוֹ דִבְרֵי גְנַאי:
(2) Angered. Because she sent him words of insult.
(א) לבוא בדבר המלך. בעבור כן ויקצף המלך מאד וחמתו בערה בו הטעם שהוסיפה כאש.
(א) השאלות:
מ"ש לבא בדבר המלך אשר ביד הסריסים משמע שהוא נתינת טעם שמצד זה לא רצתה לבא גם להבין הכפל ויקצוף וחמתו בערה בו:
מ"ש לבא בדבר המלך אשר ביד הסריסים משמע שהוא נתינת טעם שמצד זה לא רצתה לבא גם להבין הכפל ויקצוף וחמתו בערה בו:
(ב) ותמאן, מבאר כי מה שושתי לא רצתה לבא היה על כי הבינה כונתו שרוצה להורידה ממעלתה שחשבה עד עתה שיש לה חלק בהמלכות מצד נחלת אבותיה, וז"ש ותמאן יען שהיא לפי דעתה
המלכה ושתי שמלכותה מצד עצמה, ע"כ לא רצתה לבא משני טעמים:
א. בדבר המלך יען שפקד עליה שתבא באופן שיתראה שאין לה חלק במלוכה ולא תלבש הכתר טרם בואה לפניו, ב. אשר ביד הסריסים אשר צוה להביא ע"י הסריסים שכדי בזיון וקצף והנה בזה הפרה כל עצתו שרצה להחזיק במלכות מצד עצמו והיא עמדה נגדו לאמר שמלכותו לא נצמח רק על ידה, וע"ז ויקצוף המלך מאד, ר"ל כי הבדל יש בין קצף ובין חמה, שהקצף הוא בגלוי והחמה מורה על שמירת הקנאה בלבו בלי יגלה מן השפה ולחוץ, ופה היו שני ענינים:
א) הקצף הגלוי, על שסרבה לעשות מצותו שזה היה בפרהסיא, ב. החמה הפנימיית אשר בערה בלבו על שעל ידה נתבטלו כל מחשבותיו וכל מה שטרח עד הנה בהסעודה למען ימלוך ממלכה בלתי מוגבלת היה עתה לאפס, ויען שזה לא יכול להגיד, כי עצות האלו היו צפונים בלבו, לא הראה הקצף הזה, רק חמתו בערה בו:
א. בדבר המלך יען שפקד עליה שתבא באופן שיתראה שאין לה חלק במלוכה ולא תלבש הכתר טרם בואה לפניו, ב. אשר ביד הסריסים אשר צוה להביא ע"י הסריסים שכדי בזיון וקצף והנה בזה הפרה כל עצתו שרצה להחזיק במלכות מצד עצמו והיא עמדה נגדו לאמר שמלכותו לא נצמח רק על ידה, וע"ז ויקצוף המלך מאד, ר"ל כי הבדל יש בין קצף ובין חמה, שהקצף הוא בגלוי והחמה מורה על שמירת הקנאה בלבו בלי יגלה מן השפה ולחוץ, ופה היו שני ענינים:
א) הקצף הגלוי, על שסרבה לעשות מצותו שזה היה בפרהסיא, ב. החמה הפנימיית אשר בערה בלבו על שעל ידה נתבטלו כל מחשבותיו וכל מה שטרח עד הנה בהסעודה למען ימלוך ממלכה בלתי מוגבלת היה עתה לאפס, ויען שזה לא יכול להגיד, כי עצות האלו היו צפונים בלבו, לא הראה הקצף הזה, רק חמתו בערה בו:
(יג) וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ לַחֲכָמִ֖ים יֹדְעֵ֣י הָֽעִתִּ֑ים כִּי־כֵן֙ דְּבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ לִפְנֵ֕י כׇּל־יֹדְעֵ֖י דָּ֥ת וָדִֽין׃
(13) Then the king consulted the sages learned in procedure. (For it was the royal practice [to turn] to all who were versed in law and precedent.
(א) כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ. כִּי כֵן מִנְהַג הַמֶּלֶךְ בְּכָל מִשְׁפָּט לָשׂוּם אֶת הַדָּבָר "לִפְנֵי כָּל יוֹדְעֵי דָּת וָדִין":
(1) For the king would thus place matters. For such was the king’s custom in every judgment, to present the matter “before all who were versed in procedural and legal concerns.”
(א) ידעי העתים. חכמי המזלות או העתים שעברו על המלכים הקדמונים.
(א) השאלות:
מי הם יודעי העתים ומי הם היודעי דת ודין ובאור הכתוב הזה מוקשה ומהו ההבדל בין דת ודין, ולמה אמר אח"כ כדת מה לעשות ולא אמר כדין:
מי הם יודעי העתים ומי הם היודעי דת ודין ובאור הכתוב הזה מוקשה ומהו ההבדל בין דת ודין, ולמה אמר אח"כ כדת מה לעשות ולא אמר כדין:
(ב) ויאמר המלך, מתוך דברי המלך ומתשובת ממוכן נראה בעליל, שהמלך עם כל חמתו עליה רצה לזכותה ועל כל פשעים תכסה אהבה והנה יש הבדל בין משפט אשר ישפטו בין המלך ובין אחד מעבדיו, למשפט אשר ישפטו בין כל האדם בין איש לרעהו, כי אל משפטי המלך היו קבועים שופטים מיוחדים הנקראים יודעי העתים, שהשופטים האלה מלבד שהיו צריכים לדעת הדתות וחוקי המשפט, היו צריכים לדעת את העתים, לדון לפי השעה והזמן, שאם חטא מי נגד המלך בעת שישב על כסא מלכותו ענשו יותר גדול מאם חטא נגדו בעת שעובר ממקום למקום, וכ"ש אם חטא נגדו בעת כזאת שכל גדולי המדינה היו לפניו שענשו גדול וכבד יותר, אבל משפטים שבין איש לרעהו ידונו לפני כל יודעי דת ודין לבד לפי חוקת המשפט והמלך ראה שאם יצוה לדון משפט זה במשפט יודעי העתים, שבזה מחשיב כאלו הדיוט חטא נגד המלך ידיעה משפט מות, ע"כ אמר המלך אל החכמים יודעי העתים שמשפט זה אין ענינו לבא לפניהם רק יכול לשפוט לפני כל יודעי דת ודין, כי אין זה משפט של הדיוט שחטא נגד המלך כי היא מלכה כמוהו, ואין לו יתרון עליה, ואחר שהוא מלך והיא מלכה מצד תולדתה, הוא רק משפט שבין איש לאשתו, כי שניהם שוים במעלה, וכל יודעי דת ודין יכולים לשפוט דבר זה כשאר משפט שבין איש לאשתו, וז"ש ליודעי העתים שדבר המלך הלז יכול להשפט לפני כל יודעי דת ודין דעלמא, ואמנם במה שכפל דת ודין בזה רצה לזכותה לגמרי, כי עם שדת יבא גם על משפט הנמוסי אשר בדברים שבין איש לרעהו, נ"ל שאחר שבא נרדף עם דין שכולן דברי ריבות שבין איש לחבירו, יהיה דת שם נבדל על נמוס המוסרי, כי דת יבא לרוב על הדתות האלהיים או המוסריים. והנה במשפט הלזה שצוה להביא את ושתי לפניו להראות את יפיה לפני רבים עמים, מצד הדין יש לחייבה כי גם אם ידונו אותם כאיש ואשתו בלי השקף על המלוכה, היה הדין אז כמו שהוא עוד היום בארצות המזרח שהאשה משועבדת תחת בעלה וצריכה להכנע לעשות רצונו ואם יעבור ענוש תענש, אבל מצד הדת המוסרי תזכה בדינה, כי הדת המוסרי היה שהפרסיות והמדינות היו צנועות סגורות בהיכליהם, לא יתראו לפני אנשים, כמ"ש במשנה (שבת ו', ו') הערביות יוצאות רעולות והמדיות פרופות, והוא צוה לה לבא להראות את יפיה לפני המונים שזה נגד הדת המוסרי, ובזה אם ידונו זה המשפט כמשפט שבין איש לאשתו אין האשה חייבת לעבור על הדת המוסרי, ועז"א לפני כל יודעי דת ודין, שצריכים במשפט זה לדעת גם הדת, ואמר אח"כ כדת מה לעשות שישקיפו במשפטם על הדת המוסרי:
(יד) וְהַקָּרֹ֣ב אֵלָ֗יו כַּרְשְׁנָ֤א שֵׁתָר֙ אַדְמָ֣תָא תַרְשִׁ֔ישׁ מֶ֥רֶס מַרְסְנָ֖א מְמוּכָ֑ן שִׁבְעַ֞ת שָׂרֵ֣י ׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י רֹאֵי֙ פְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ הַיֹּשְׁבִ֥ים רִאשֹׁנָ֖ה בַּמַּלְכֽוּת׃
(14) His closest advisers were Carshena, Shethar, Admatha, Tarshish, Meres, Marsena, and Memucan, the seven ministers of Persia and Media who had access to the royal presence and occupied the first place in the kingdom.)
(א) וְהַקָּרֹב אֵלָיו. לַעֲרֹךְ דְּבָרָיו לִפְנֵיהֶם. אֵלּוּ הֵם: כַּרְשְׁנָא שֵׁתָר, וגו':
(1) Most intimately associated with him. To present his affairs before them were the following: Carshena, Shesar, etc.
(א) ראי פני המלך. יש מקומות שלא יראה המלך לכל אנשיו, ובספר מלכי פרס כתוב כי ארבע מעלות הם השרי' המערכת הראשונ' יושבת בתחילה לפני המלך, וזה הטעם היושבים ראשונה במלכות במערכת המלכות.
(א) השאלות:
מז"ש והקרוב אליו, ולמה כפל תארם בשלשה ענינים:
מז"ש והקרוב אליו, ולמה כפל תארם בשלשה ענינים:
(ב) והקרוב, אחר שהקדים שמשפט זה אינו משפט מלך, רק משפט שבין איש לאשתו בחר להציע המשפט הלז לפני שבעת השרים האלה מצד ד' טעמים:
א. והקרוב אליו שהם יושבים קרובים אליו ולא רצה שיתפרסם המשפט הזה רק אחר שהם בל"ז כבר שמעו את כל אשר רצה שהם ישפטו בדבר ונשאר סוד ביניהם, ב. בחר בהם מצד שהם שבעת שרי פרס ומדי וראוי שישפטו משפט זה מפני מעלתם, ג. שהם רואי פני המלך תמיד ומכירים קריצותיו ורמיזותיו וידעו מה בלבו שרוצה לזכותה, ד. היושבים ראשונה במלכות שיושבים במלכות מזמן רב, וכבר בחנו תולדות הימים ומבחן הזמנים כדרך השופטים הישישים הבקיאים ומומחים בדבר:
א. והקרוב אליו שהם יושבים קרובים אליו ולא רצה שיתפרסם המשפט הזה רק אחר שהם בל"ז כבר שמעו את כל אשר רצה שהם ישפטו בדבר ונשאר סוד ביניהם, ב. בחר בהם מצד שהם שבעת שרי פרס ומדי וראוי שישפטו משפט זה מפני מעלתם, ג. שהם רואי פני המלך תמיד ומכירים קריצותיו ורמיזותיו וידעו מה בלבו שרוצה לזכותה, ד. היושבים ראשונה במלכות שיושבים במלכות מזמן רב, וכבר בחנו תולדות הימים ומבחן הזמנים כדרך השופטים הישישים הבקיאים ומומחים בדבר:
(טו) כְּדָת֙ מַֽה־לַּעֲשׂ֔וֹת בַּמַּלְכָּ֖ה וַשְׁתִּ֑י עַ֣ל ׀ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־עָשְׂתָ֗ה אֶֽת־מַאֲמַר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ בְּיַ֖ד הַסָּרִיסִֽים׃ {פ}
(15) “What,” [he asked,] “shall be done, according to law, to Queen Vashti for failing to obey the command of King Ahasuerus conveyed by the eunuchs?”
(א) כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת. מוּסָב עַל "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים":
(1) Concerning the proper procedure to follow. This refers back to “The king consulted the sages.”
(א) השאלות:
למה אמר ביד הסריסים:
למה אמר ביד הסריסים:
(ב) כדת, כבר כתבנו שהיה מגמתו שישפטו ע"פ הדת המוסרי שע"פ תצא זכאי בדינה, ולמען לא ידונו אותה כהדיוט המורד במלך שבזה אין מועיל טענה זאת, אמר:
א. במלכה ושתי, שהיא מלכה מצד עצמה ויחוסה ואין משפטה עם המלך רק כמשפט אשה לגבי בעלה, ב. אשר לא עשתה את מאמר המלך אחשורוש, יש לה תירוץ יען שהיה ביד הסריסים וכדי בזיון וקצף שמלכה מתולדתה יביאוה הסריסים:
א. במלכה ושתי, שהיא מלכה מצד עצמה ויחוסה ואין משפטה עם המלך רק כמשפט אשה לגבי בעלה, ב. אשר לא עשתה את מאמר המלך אחשורוש, יש לה תירוץ יען שהיה ביד הסריסים וכדי בזיון וקצף שמלכה מתולדתה יביאוה הסריסים:
(טז) וַיֹּ֣אמֶר (מומכן) [מְמוּכָ֗ן] לִפְנֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהַשָּׂרִ֔ים לֹ֤א עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְבַדּ֔וֹ עָוְתָ֖ה וַשְׁתִּ֣י הַמַּלְכָּ֑ה כִּ֤י עַל־כׇּל־הַשָּׂרִים֙ וְעַל־כׇּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֕ר בְּכׇל־מְדִינ֖וֹת הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃
(16) Thereupon Memucan declared in the presence of the king and the ministers: “Queen Vashti has committed an offense not only against Your Majesty but also against all the officials and against all the peoples in all the provinces of King Ahasuerus.
(א) עָוְתָה. לְשׁוֹן עָוֹן:
(1) Has aggrieved. An expression of iniquity [עָוֹן].
(א) עותה. ישרת עצמו ואת עמו וכן הוא כי על כל השרים עותה ומה הוא העוות שיצא וישמע זה הדבר.
(א) השאלות:
מה רצה ממוכן בכפלו על כל השרים ועל כל העמים, שאם החטא הוא רק מה שהנשים יבזו בעליהן, מה הבדל אם נשי השרים או העמים יבזו בעליהן:
מה רצה ממוכן בכפלו על כל השרים ועל כל העמים, שאם החטא הוא רק מה שהנשים יבזו בעליהן, מה הבדל אם נשי השרים או העמים יבזו בעליהן:
(ב) ויאמר ממוכן, כאשר ראה ממוכן שהמלך רצה לזכותה לאמר שאינו משפט הנוגע למלך שהוא משפט כללי, כי כבוד המלך הוא כבוד כל המדינה, ורק משפט פרטי בין איש לאשתו, וגם רצה להסתיר הדבר במ"ש והקרוב אליו, השיב לפני המלך והשרים בפרהסיא, לאמר לא על המלך לבדו שאינו משפט פרטי רק משפט כללי הנוגע לכל המדינה, וגם לאמת שהמלך רצה לזכותה במ"ש שהיא המלכה ושתי שמלכותה מצד עצמה, השיב שהיא ושתי המלכה שמלכותה אינה עצמי לה, רק על ידי המלך היא מלכה ובזה הוא משפט שבין הדיוט למלך, וגם אינו משפט הנוגע למלך לבדו. רק הנוגע, א. לכל השרים, שהוא מה שבזה רצתה להשפיל כל כבוד מלכות אחשורוש ושמן הדין ראוי שמלכותו תהיה מלכות בלתי נגבלת אחר שזכה בהמלכות ע"י כבוש, והיא רצתה להגביל מלכותו לאמר שהגיע למלכות על ידה, וזה דבר הנוגע לכלל המלוכה, וזאת שנית חטאה על כל העמים במה שנשיהם יבזו בעליהן, ולא בחלק אחד ממלכותך רק אשר בכל מדינות המלך, שהדבר כולל בין כלל המלוכה בין כלל המדינות:
(יז) כִּֽי־יֵצֵ֤א דְבַר־הַמַּלְכָּה֙ עַל־כׇּל־הַנָּשִׁ֔ים לְהַבְז֥וֹת בַּעְלֵיהֶ֖ן בְּעֵינֵיהֶ֑ן בְּאׇמְרָ֗ם הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֡וֹשׁ אָמַ֞ר לְהָבִ֨יא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לְפָנָ֖יו וְלֹא־בָֽאָה׃
(17) For the queen’s behavior will make all wives despise their husbands, as they reflect that King Ahasuerus himself ordered Queen Vashti to be brought before him, but she would not come.
(א) כִּי יֵצֵא דְבַר הַמַּלְכָּה עַל כָּל הַנָּשִׁים. זֶה שֶׁבִּזְּתָה אֶת הַמֶּלֶךְ עַל כָּל הַנָּשִׁים לְהַבְזוֹת אַף הֵן אֶת בַּעֲלֵיהֶן:
(1) For the affair of the queen will extend to all women. That she showed contempt for the king, [this will cause] all the women to show contempt for their husbands as well.
(א) השאלות:
איך יתכן שעל חטא זה שהנשים יבזו בעליהן תומת המלכה, הלא יכול לתת דת מעתה להיות כל איש שורר בביתו, ומהו כי יצא דבר המלכה:
איך יתכן שעל חטא זה שהנשים יבזו בעליהן תומת המלכה, הלא יכול לתת דת מעתה להיות כל איש שורר בביתו, ומהו כי יצא דבר המלכה:
(ב) כי יצא, עתה באר דבריו ומפרש תחלה איך הוא נוגע לכלל העמים, כי באמת אצל ושתי לא היו רק שרות פרס ומדי, והם שמעו וידעו גוף הענין והויכוח שהיה ביניהם והם ידעו שמה שלא רצתה לבא היה מצד שרצה להורידה ממעלתה להכחיש מלכותה, והם לא יבזו בעליהן, כי לפי דעת ושתי, דבר גדול בקש ממנה, רק הם יספרו גוף הענין להשרים שמזה יחולל כבוד המלך לאמר שמלכותו מוגבלת, אבל נשי העמים שהם לא היו שם, ולא ידעו גוף הענין, לא ישמעו רק פשטות הספור שאחשורוש קרא לושתי ולא רצתה לבא, ובזה ילמדו ק"ו להבזות בעליהן, וז"ש כי יצא דבר המלכה על כל הנשים, בזה שיתפשט דבר המלכה בפי המספרים אשר ישמעו הדבר אחר ימים אחדים איש מפי איש ולא ידעו גוף המעשה, יפעול זה לרוע שיבזו בעליהן בעיניהן, שאם יצוה הבעל לאשתו לעשות לו עבודה, תעיז פניה ותשיב לו:
א. הלא המלך אחשורוש שהוא מלך ב. שאמר להביא את ושתי המלכה שהיא אינה מלכה מצד עצמה רק מצדו, ג. שאמר רק להביא לפניו שהוא דבר קטן ומ"מ ולא באה, וכ"ש אתה שאינך מלך ואני איני מלכה על ידך רק דומה לך במעלה ואתה מבקש ממני לא לבא לפניך, רק שאעבוד עבודה קשה, כ"ש שאיני צריך לשמוע לך. ובזה יחדלו הנשים משמוע לבעליהן, והמעשה הלזו תהיה למשל ולשנינה בפי כולם, וזה הוא הנוגע לכל העמים:
א. הלא המלך אחשורוש שהוא מלך ב. שאמר להביא את ושתי המלכה שהיא אינה מלכה מצד עצמה רק מצדו, ג. שאמר רק להביא לפניו שהוא דבר קטן ומ"מ ולא באה, וכ"ש אתה שאינך מלך ואני איני מלכה על ידך רק דומה לך במעלה ואתה מבקש ממני לא לבא לפניך, רק שאעבוד עבודה קשה, כ"ש שאיני צריך לשמוע לך. ובזה יחדלו הנשים משמוע לבעליהן, והמעשה הלזו תהיה למשל ולשנינה בפי כולם, וזה הוא הנוגע לכל העמים:
(יח) וְֽהַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה תֹּאמַ֣רְנָה ׀ שָׂר֣וֹת פָּֽרַס־וּמָדַ֗י אֲשֶׁ֤ר שָֽׁמְעוּ֙ אֶת־דְּבַ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה לְכֹ֖ל שָׂרֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וּכְדַ֖י בִּזָּי֥וֹן וָקָֽצֶף׃
(18) This very day the ladies of Persia and Media, who have heard of the queen’s behavior, will cite it to all Your Majesty’s officials, and there will be no end of scorn and provocation!
(א) תּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס וּמָדַי וגו'. לְכֹל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. וַהֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצֵר:
(1) The noblewomen in Persia and Media will say, etc. This thing to all the king’s ministers. This is an abbreviated verse.
(ב) וּכְדַי בִּזָּיוֹן. וְיֵשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה הַרְבֵּה בִזָּיוֹן וָקָצֶף:
(2) Causing enormous disparagement and rage. And in this matter there is much contempt and wrath.
(א) והיום הזה. יהיה אמור והוא פעול.
(ב) וכדי בזיון. ודי זה הבזיון והקצף שיהי' בין איש לאשתו.
(א) השאלות:
מלות והיום הזה אין להן הבנה וגם לא נזכר מה שיאמרו שרות פרס ומדי. ומהו הכפל של בזיון וקצף:
מלות והיום הזה אין להן הבנה וגם לא נזכר מה שיאמרו שרות פרס ומדי. ומהו הכפל של בזיון וקצף:
(ב) והיום הזה, עתה באר מה שנוגע להשרים,
כי שרות פרס ומדי שהן היו במשתה הלז והן
שמעו את דבר המלכה וכל הויכוח שהיה ביניהם בפרטות, והם עוד
היום הזה תאמרנה כל דבר המלכה לכל שרי מלך, באופן שהיום הזה אשר הגבלת לקיים בו מגמתך שיסכימו השרים עמך שתמלוך ממלכה בלתי מוגבלת, ותופר עצתך במה שנשי השרים יספרו לבעליהן, כי ושתי מחזקת שיש לה חלק במלכותך, והמלוכה לך ירושה על ידה, ואם לא תהרגנה הרי תסכים עמה, ויושבת כל עצתך וממילא וכדי בזיון בין העמים שהנשים יבזו בעליהן, וקצף בין השרים שיקציפו את מלכותך שתשאר ממלכה מוגבלת:
(יט) אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֗וֹב יֵצֵ֤א דְבַר־מַלְכוּת֙ מִלְּפָנָ֔יו וְיִכָּתֵ֛ב בְּדָתֵ֥י פָֽרַס־וּמָדַ֖י וְלֹ֣א יַעֲב֑וֹר אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תָב֜וֹא וַשְׁתִּ֗י לִפְנֵי֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ֙ יִתֵּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ לִרְעוּתָ֖הּ הַטּוֹבָ֥ה מִמֶּֽנָּה׃
(19) “If it please Your Majesty, let a royal edict be issued by you, and let it be written into the laws of Persia and Media, so that it cannot be abrogated, that Vashti shall never enter the presence of King Ahasuerus. And let Your Majesty bestow her royal state upon another who is more worthy than she.
(א) דְבַר מַלְכוּת. גְּזֵרַת מַלְכוּת שֶׁל נְקָמָה שֶׁצִּוָּה לְהָרְגָהּ:
(ב) וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס וּמָדַי. בְּסִפְרֵי חֹק וּמִנְהַג הַמַּלְכוּת:
(ג) וְלֹא יַעֲבוֹר. חוֹק זֶה מִבֵּינֵיהֶם שֶׁיְּהֵא זֶה חוֹק וְדָת לְכָל הַבּוֹזָה אֶת בַּעְלָהּ:
(ד) אֲשֶׁר לֹא תָבוֹא וַשְׁתִּי. וּלְכַךְ נֶהֶרְגָה:
(1) A royal edict. A royal decree of revenge, i.e., that he commanded to execute her.
(2) To be recorded in the bylaws of Persia and Media. In the books of the statutes and the customs of the kingdom.
(3) Never to be revoked. This statute from among them; this should be a statute and a law for anyone who shows contempt for her husband.
(4) That Vashti must never again appear. And therefore she was executed.
(א) ולא יעבר. שלא יסור זה החוק.
(ב) לרעותה. הוי"ו תחת יו"ד רעיתי שהוא תחת ה"א השורש.
(א) השאלות:
מ"ש יצא דבר מלכות מלפניו אין לו מובן מהו הדבר מלכות וביחוד מ"ש ויכתב בדתי פרס ומדי, שהלא בדתות העמים לא יכתב רק דת הקיים לעולם שע"פ יפסקו הדין להבא, אבל הריגת ושתי אינו דת קיים רק משפט לפי שעה, ומהו ולא יעבור:
(ב) אם על המלך טוב, אחר שהציע כל מה שעותה ושתי וההפסד שנמשך על ידה, וגלה דעת המלך כל מה שהיה עם לבבו במשתה הזאת וכי ושתי הפרה עצתו, בא כיועץ חכם והודיעו איך יתוקנו שני הקלקולים האלה ע"י מיתת ושתי, וראשון יעצו איך יחזיק במעוזו שמעתה תהיה מלכותו מלכות בלתי מוגבלת, ועז"א יצא דבר מלכות מלפניו, יעצו שמעתה יעמיד חק חדש אשר כל דבר מלכות לא יצאו עוד מן השרים המחוקקים כמו שהיה עד הנה שלא היה רשות להמלך לשפוט או לתקן דבר בעצמו אם לא ע"פ השרים ויועצי המדינה מעתה לא יהיה כן רק כל דבר מלכות אשר יצא, מלפניו לבדו יצא, ולא זאת אלא ויכתב בדתי פרס ומדי, שכל פסק שיצא מן המלך יכתב בדתי פרס ומדי להשאר דת קבוע שע"פ יפסקו כל דין כיוצא בו, ולא יעבור רק ישאר דת קבוע לנצח, כמו שהוא גם היום אצל המלכים שפסקיהם ישארו דת קיים במדינה (גאבינעטס ארדערע) והדבר מלכות הראשון יהי אשר לא תבא ושתי לפני המלך, [ויכתב בדתי פרס ומדי הוא מאמר מוסגר ומוסב על כל הפסקים שיצאו מן המלך להבא], וגם בזה יעץ נכונה כי אם ימית את ושתי עדיין יאמרו הלא מ"מ לא באתה לפני המלך, והמלך לא יכול להכריחה שתבא לפניו, לכן יעץ שהמלך יתן דת שלא תבא ושתי לפניו, שעי"ז יאמרו שלא היא היתה המעכבת, רק שאח"כ היה ברצונה לתקן עותתה ולבא ולא יכלה לבא לפניו מפני דת המלך שלא תבא ונוסף לזה ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה. כלל בזה שתי כונות, אחת כמ"ש המפרש שלא יביט עוד על יחוס אבותיה, רק שתהיה טובה ממנה בעצמה לא מצד אבותיה, וזאת שנית, אמר אליו בל תירא פן גם השנית תמרוד בך, כי השנית תלמד מוסר מן ושתי ותתירא לעשות כמוה פן כמקרה ושתי גם היא יקרנה, וז"ש הטובה ממנה, המ"ם הוא מ' הסבה שעל ידה תוסר ותהיה טובה:
(כ) וְנִשְׁמַע֩ פִּתְגָ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲשֶֽׁר־יַעֲשֶׂה֙ בְּכׇל־מַלְכוּת֔וֹ כִּ֥י רַבָּ֖ה הִ֑יא וְכׇל־הַנָּשִׁ֗ים יִתְּנ֤וּ יְקָר֙ לְבַעְלֵיהֶ֔ן לְמִגָּד֖וֹל וְעַד־קָטָֽן׃
(20) Then will the judgment executed by Your Majesty resound throughout your realm, vast though it is; and all wives will treat their husbands with respect, high and low alike.”
(א) פתגם. כמו דבר וכן בקהל' ובארמית. (ב) כי רבה. אע"פ שהיא רבה כמו כי עם קשה עורף הוא. (ג) יתנו יקר. שב אל מלת כל איש.
(א) השאלות:
הלא יפלא מ"ש ונשמע פתגם וכו' כי רבה היא, מה הוא הדבר הגדול הזה שהרג אשת חיקו, ומי יעצור בעדו וביחוד מ"ש וכל הנשים יתנו יקר שמורה שלכן יהרגה כדי שישמע בכל המלכות וילמדו הנשים לתת יקר לבעליהן, וזה עצה סכלה ומגונה מאד שהמלך יהרוג אשת חיקו בשביל דבר כזה. גם מ"ש מגדול ועד קטן ולא אמר מקטן ועד גדול, ועיין למעלה (ו ה'): (ב) ונשמע, עתה באר איך עי"ז ירויח לתקן כל מה שנעוות עתה, כי על ידי שישים חוק שמעתה יצא דבר מלכות מלפניו בלי עצת הסגנים, עי"ז מעתה ונשמע פתגם המלך אשר יעשה, מה שיעשה המלך בעצמו גם בלי עצת השרים ישמע בכל מלכותו ואין מי שימרה את פיו יען כי רבה היא, כי פתגם המלך היא עצמו יהיה דת קבוע ולא יעבור, ובזה תרויח למשול ממלכה הבלתי מוגבלת ב. וע"י שישים משפט בושתי ירויח שכל הנשים יתנו יקר לבעליהן, הגם שהאחד גדול והאחד קטן, ר"ל שגם כשהיא גדולה ממנו ביחוס תתן לו יקר:
הלא יפלא מ"ש ונשמע פתגם וכו' כי רבה היא, מה הוא הדבר הגדול הזה שהרג אשת חיקו, ומי יעצור בעדו וביחוד מ"ש וכל הנשים יתנו יקר שמורה שלכן יהרגה כדי שישמע בכל המלכות וילמדו הנשים לתת יקר לבעליהן, וזה עצה סכלה ומגונה מאד שהמלך יהרוג אשת חיקו בשביל דבר כזה. גם מ"ש מגדול ועד קטן ולא אמר מקטן ועד גדול, ועיין למעלה (ו ה'): (ב) ונשמע, עתה באר איך עי"ז ירויח לתקן כל מה שנעוות עתה, כי על ידי שישים חוק שמעתה יצא דבר מלכות מלפניו בלי עצת הסגנים, עי"ז מעתה ונשמע פתגם המלך אשר יעשה, מה שיעשה המלך בעצמו גם בלי עצת השרים ישמע בכל מלכותו ואין מי שימרה את פיו יען כי רבה היא, כי פתגם המלך היא עצמו יהיה דת קבוע ולא יעבור, ובזה תרויח למשול ממלכה הבלתי מוגבלת ב. וע"י שישים משפט בושתי ירויח שכל הנשים יתנו יקר לבעליהן, הגם שהאחד גדול והאחד קטן, ר"ל שגם כשהיא גדולה ממנו ביחוס תתן לו יקר:
(כא) וַיִּיטַב֙ הַדָּבָ֔ר בְּעֵינֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַשָּׂרִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ הַמֶּ֖לֶךְ כִּדְבַ֥ר מְמוּכָֽן׃
(21) The proposal was approved by the king and the ministers, and the king did as Memucan proposed.
(א) וייטב, אחר שלדבר הזה שימלוך ממלכה בלתי מוגבלת היה צריך הסכמת השרים, אמר שהשרים הסכימו עם המלך בזה, ומעתה נסתלק כח השרים, ונשאר הנהגת הדת להמלך לבדו, ויעש המלך כדבר ממוכן בלי צורך אל הסכמת השרים:
(כב) וַיִּשְׁלַ֤ח סְפָרִים֙ אֶל־כׇּל־מְדִינ֣וֹת הַמֶּ֔לֶךְ אֶל־מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְאֶל־עַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ לִהְי֤וֹת כׇּל־אִישׁ֙ שֹׂרֵ֣ר בְּבֵית֔וֹ וּמְדַבֵּ֖ר כִּלְשׁ֥וֹן עַמּֽוֹ׃ {פ}
(22) Dispatches were sent to all the provinces of the king, to every province in its own script and to every nation in its own language, that every man should wield authority in his home and speak the language of his own people.
(א) וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ. כּוֹפֶה אֶת אִשְׁתּוֹ לִלְמֹד אֶת לְשׁוֹנוֹ אִם הִיא בַּת לָשׁוֹן אַחֵר:
(1) And his people’s language be the one spoken. He can compel his wife to learn his language if her native tongue is different.
(א) שרר בביתו. מושל באשתו, ולא ישנה ממנהג אנשי לשונו אפי' לדבר בלשון אחרת. ויש אומרים כי ערב דבר אחר עם זה המעשה שלא יהיה קלון למלך.
(א) השאלות:
למה מספר ששלח לכל מדינה ומדינה ככתבה גוף הספרים הם דברי סכלות שיהיה כל איש שורר בביתו. גם מה שפקד שידבר כלשון עמו לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם, מה רצה בפקודתו זאת: (ב) ע"פ זה נתן הדת הראשון שכל איש ידבר כלשון עמו, וזה עשה בחכמה ודעת, כי עד עתה היה בחוקי פרס שכל העמים הנכנעים תחתם כשהיו כותבים אל המלך וכן המכתבים שהגיעו מן המלך אליהם היה צריך להיות בלשון פרס שהוא שפת האום המולך, ומצד זה היו כולם צריכים ללמוד לשון פרס, ואחר שאחשורוש החזיק עתה, שלא המדינה היא המולכת רק הוא עצמו הוא המולך על כולם ממילא אין הבדל בין מדינת פרס ליתר מקומות ממשלתו, שכולם נכנעים תחתיו ועבדים לו כאלה, ממילא אין לכתב ולשון פרס יתרון על יתר לשונות הגוים, כי אין המלכות נקראת מעתה על שם פרס רק ע"ש אחשורוש, וע"ז כתב אל כל עם ועם כלשונו, ונתן הדת שכ"א ידבר כלשון עמו, והדת השני נתן שכל איש יהיה שורר בביתו, כי עד עתה היה בחוקי פרס שהאשה תכנע אל האיש לכבדו לבד, והוא נתן הדת שישתרר עליה וימשול בה כאדון בשפחתו, ויכול לעשות בה דין ומשפט כעם קנין כספו, וכמו שהוא עוד היום בחלק ממדינות אפריקא. ושני דתות החדשים האלה היו מגבילים לעומת שני הדברים שהזכיר ממוכן, שלעומת ימלוך לבדו בבלי הגבלה, נתן הדת שכל הלשונות יהיו שוים, ולעומת שכל הנשים יתנו יקר לבעליהן נתן הדת להיות כל איש שורר בביתו:
אולם מה שהקדים הפרשה הזאת לספור המגלה, ונתחייבנו לקראה בפורים כאילו גם היא שייכה אל ספור הנס, אחשוב בו שני טעמים, א. והוא הטעם העקרי אצלי, כי כלל הספור הזה הוא יסוד מוסד לספורים הבאים אחריו, כי לולא התאמץ המלך למלוך מלכות בלתי מוגבלת, לא היה באפשרי להיות לו לקיחת אסתר, כי לא היו שרי העצה מסכימים שיקבצו למלך נערות בתולות לברור מהם אשה, ואף כי לקחת אשה אשר לא ידע עמה ומולדתה, ולא הגדלת המן שלא היה יכול לעשות זה בלי רשות השרים, וכ"ש הגזרה הכוללת להשמיד אומה שלמה, ועז"א אלמלא אגרות ראשונות לא נתקיימו אגרות אחרונות, ר"ל אלמלא לא יצא הדת הראשון שהמלך שליט על הדתות והנמוסים לבדו ואין זולתו, לא היה באפשר שיצאו האגרות האחרונות, אחר שהיה צריך נטילת רשות משרי העצה זאת שנית, אחר שהנס הזה לא היה בו דבר היוצא מהיקש הטבעי, כי שהאשה היפה בנשים תשנה רצון המלך בעלה יקרה על הרוב, ולא יהיה זה נס ופלא, רק אם נשקיף היטב על המלך אשר בו היה המאורע, כי אם יקרה זה לרוב במלכים הקטנים, לא יהיה זה בקל אצל מלך הנורא למלכי ארץ. ומצד זה הקדים להודיע. א. גודל מלכותו שמלך על קכ"ז מדינות, ב. גבורתו שכבשם כולם בזמן קצר, ג. עשרו הנראה מהמשתה הגדול, ד. חכמתו איך התנהג בתחבולות להסיר לב ראשי עם הארץ למלוך עליהם בלי הגבלה, ה. טבעו ותכונתו שהגם שאהב את ושתי עד מות, מ"מ מפני אהבת הטוב בל יבזו נשי המדינה בעליהן בעיניהן, או אהבת המועיל שישתרר במלכות בלתי מוגבלת, ביטל אהבת הערב שאהב את ושתי, ובכל זה גלוי לכל רואה שמה שאסתר שנתה לבבו להשיב את הספרים מחשבת המן, לא אהבת הערב הטתו, רק מאת ה' היתה זאת:
למה מספר ששלח לכל מדינה ומדינה ככתבה גוף הספרים הם דברי סכלות שיהיה כל איש שורר בביתו. גם מה שפקד שידבר כלשון עמו לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם, מה רצה בפקודתו זאת: (ב) ע"פ זה נתן הדת הראשון שכל איש ידבר כלשון עמו, וזה עשה בחכמה ודעת, כי עד עתה היה בחוקי פרס שכל העמים הנכנעים תחתם כשהיו כותבים אל המלך וכן המכתבים שהגיעו מן המלך אליהם היה צריך להיות בלשון פרס שהוא שפת האום המולך, ומצד זה היו כולם צריכים ללמוד לשון פרס, ואחר שאחשורוש החזיק עתה, שלא המדינה היא המולכת רק הוא עצמו הוא המולך על כולם ממילא אין הבדל בין מדינת פרס ליתר מקומות ממשלתו, שכולם נכנעים תחתיו ועבדים לו כאלה, ממילא אין לכתב ולשון פרס יתרון על יתר לשונות הגוים, כי אין המלכות נקראת מעתה על שם פרס רק ע"ש אחשורוש, וע"ז כתב אל כל עם ועם כלשונו, ונתן הדת שכ"א ידבר כלשון עמו, והדת השני נתן שכל איש יהיה שורר בביתו, כי עד עתה היה בחוקי פרס שהאשה תכנע אל האיש לכבדו לבד, והוא נתן הדת שישתרר עליה וימשול בה כאדון בשפחתו, ויכול לעשות בה דין ומשפט כעם קנין כספו, וכמו שהוא עוד היום בחלק ממדינות אפריקא. ושני דתות החדשים האלה היו מגבילים לעומת שני הדברים שהזכיר ממוכן, שלעומת ימלוך לבדו בבלי הגבלה, נתן הדת שכל הלשונות יהיו שוים, ולעומת שכל הנשים יתנו יקר לבעליהן נתן הדת להיות כל איש שורר בביתו:
אולם מה שהקדים הפרשה הזאת לספור המגלה, ונתחייבנו לקראה בפורים כאילו גם היא שייכה אל ספור הנס, אחשוב בו שני טעמים, א. והוא הטעם העקרי אצלי, כי כלל הספור הזה הוא יסוד מוסד לספורים הבאים אחריו, כי לולא התאמץ המלך למלוך מלכות בלתי מוגבלת, לא היה באפשרי להיות לו לקיחת אסתר, כי לא היו שרי העצה מסכימים שיקבצו למלך נערות בתולות לברור מהם אשה, ואף כי לקחת אשה אשר לא ידע עמה ומולדתה, ולא הגדלת המן שלא היה יכול לעשות זה בלי רשות השרים, וכ"ש הגזרה הכוללת להשמיד אומה שלמה, ועז"א אלמלא אגרות ראשונות לא נתקיימו אגרות אחרונות, ר"ל אלמלא לא יצא הדת הראשון שהמלך שליט על הדתות והנמוסים לבדו ואין זולתו, לא היה באפשר שיצאו האגרות האחרונות, אחר שהיה צריך נטילת רשות משרי העצה זאת שנית, אחר שהנס הזה לא היה בו דבר היוצא מהיקש הטבעי, כי שהאשה היפה בנשים תשנה רצון המלך בעלה יקרה על הרוב, ולא יהיה זה נס ופלא, רק אם נשקיף היטב על המלך אשר בו היה המאורע, כי אם יקרה זה לרוב במלכים הקטנים, לא יהיה זה בקל אצל מלך הנורא למלכי ארץ. ומצד זה הקדים להודיע. א. גודל מלכותו שמלך על קכ"ז מדינות, ב. גבורתו שכבשם כולם בזמן קצר, ג. עשרו הנראה מהמשתה הגדול, ד. חכמתו איך התנהג בתחבולות להסיר לב ראשי עם הארץ למלוך עליהם בלי הגבלה, ה. טבעו ותכונתו שהגם שאהב את ושתי עד מות, מ"מ מפני אהבת הטוב בל יבזו נשי המדינה בעליהן בעיניהן, או אהבת המועיל שישתרר במלכות בלתי מוגבלת, ביטל אהבת הערב שאהב את ושתי, ובכל זה גלוי לכל רואה שמה שאסתר שנתה לבבו להשיב את הספרים מחשבת המן, לא אהבת הערב הטתו, רק מאת ה' היתה זאת: