Moed Katan 11a - Stimat sdakim bamoed

הַצִּיר וְהַצִּינּוֹר וְהַקּוֹרָה וְהַמַּנְעוּל וְהַמַּפְתֵּחַ שֶׁנִּשְׁבְּרוּ מְתַקְּנָן בַּמּוֹעֵד וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד וְכׇל כְּבָשִׁין שֶׁהוּא יָכוֹל לֶאֱכוֹל מֵהֶן בַּמּוֹעֵד כּוֹבְשָׁן: גְּמָ׳ שָׁפִין אֶת הַסְּדָקִין וּמַעֲגִילִין אוֹתָן בַּמַּעֲגִילָה הַשְׁתָּא בְּמַעֲגִילָה אָמְרַתְּ שְׁרֵי בַּיָּד וּבָרֶגֶל מִיבַּעְיָא הָכִי קָאָמַר שָׁפִין אֶת הַסְּדָקִין וּמַעֲגִילִין אוֹתָן כְּעֵין מַעֲגִילָה בַּיָּד וּבָרֶגֶל אֲבָל לֹא בְּמַחְלָצַיִם: הַצִּיר וְהַצִּינּוֹר וְהַקּוֹרָה וְהַמַּנְעוּל וְהַמַּפְתֵּחַ שֶׁנִּשְׁבְּרוּ מְתַקְּנָן בַּמּוֹעֵד וּרְמִינְהִי עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִּירוּשָׁלַיִם כּוּ׳ עַד יָמָיו אִין מִכָּאן וְאֵילָךְ לָא לָא קַשְׁיָא כָּאן בִּדְנַפָּחֵי כָּאן בִּדְנַגָּרֵי מַתְקֵיף לַהּ רַב חִסְדָּא יֹאמְרוּ קָלָא רַבָּה אֲסִיר קָלָא זוּטְרָא שְׁרֵי אֶלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא לָא קַשְׁיָא הָא בְּמַגָּלֵי הָא בַּחֲצִינֵי רַב פָּפָּא אָמַר כָּאן קוֹדֶם גְּזֵירָה כָּאן לְאַחַר גְּזֵירָה רַב אָשֵׁי אָמַר הָא רַבִּי יְהוּדָה הָא רַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי מַאן תַּנָּא שִׁינּוּי בַּמּוֹעֵד בְּדָבָר הָאָבֵד דְּלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי אָמַר רָבִינָא כְּמַאן מְדַלִּינַן הָאִידָּנָא קִבְּיוָתָא דְּדַשָּׁא בְּחוּלָּא דְמוֹעֲדָא כְּמַאן כְּרַבִּי יוֹסֵי: כְּבָשִׁין שֶׁהוּא יָכוֹל לֶאֱכוֹל בַּמּוֹעֵד כּוֹבְשָׁן בְּדִיתָא לְבַאי כְּווֹרֵי אֲזוּל כּוּלֵּי עָלְמָא צוּד אַיְיתוֹ כְּווֹרֵי שְׁרָא לְהוּ רָבָא לְמִימְלַח מִינַּיְיהוּ אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְהָא תְּנַן כְּבָשִׁין שֶׁהוּא יָכוֹל לֶאֱכוֹל מֵהֶן בַּמּוֹעֵד כּוֹבְשָׁן אֲמַר לֵיהּ כֵּיוָן דְּמֵעִיקָּרָא אַדַּעְתָּא דַאֲכִילָה אַיְיתִינְהוּ וְאִי שָׁבֵיק לְהוּ פָּסְדִי כִּפְרַקְמַטְיָא הָאָבֵד דָּמֵי וּשְׁרֵי וְאִיכָּא דְּאָמְרִי שְׁרָא לְהוּ רָבָא מֵיצָד מֵיזָל אַיְיתוֹיֵי וּמִימְלָח אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְהָא אֲנַן כְּבָשִׁין שֶׁהוּא יָכוֹל לֶאֱכוֹל מֵהֶן כּוֹבְשָׁן תְּנַן אֲמַר לֵיהּ הָנֵי נָמֵי מִיתְאַכְלִי אַגַּב אִיצָצָא

Moed Katan 11a:5-17

With regard to the hinge of a door, and the cylinder of the hinge, and the cross beam that holds the door, and a lock and a key that broke, one may fix them on the intermediate days of a Festival as these items are essential for the Festival and their repair cannot be delayed. This is permitted, provided that he does not intend ahead of time to do his labor on the Festival and delay it until that time. And with regard to all preserved food from which one can eat on the Festival, since they become ready to be eaten in a short amount of time, he may preserve them on the intermediate days of a Festival. GEMARA: The Gemara asks: What are the circumstances in which a railing is considered the work of a layman? Rav Yosef said: When it is made with palm branches and the branches of bay trees, which do not create a permanent structure. It was taught in a baraita that he fills in the space with stone but he does not plaster the stones with clay. It was taught in the mishna: One may plaster the cracks in an oven and roll over them with a roller, with a hand or a foot, but not with a presser. The Gemara asks: Now that you said that it is permitted to roll over the cracks with a roller, is it necessary to say that one may plaster the cracks with a hand or a foot? The Gemara answers that this is what the mishna is saying: One may plaster the cracks in an oven and roll over them as if with a roller, meaning with a hand or a foot, but not with a presser, which is a craftsman’s tool made especially for this. It was taught in the mishna: With regard to the hinge of a door, and the cylinder of the hinge, and the cross beam that holds the door, and a lock and a key that broke, one may fix them on the intermediate days of a Festival. The Gemara raises a contradiction to this from a different mishna (Ma’aser Sheni 5:15): Until the days of Yoḥanan the High Priest, workmen’s hammers would beat in Jerusalem on the intermediate days of a Festival. One can deduce from this mishna that until his days, yes, the workmen’s hammers would beat, but from then on, no, because Yoḥanan the High Priest banned such work. This seems to contradict the mishna here that permits fixing certain items on the intermediate days of the Festival. The Gemara answers: This is not difficult: There, when it is prohibited, it is referring to the work of smiths, which generates a great deal of noise; here, where it is permitted, it is referring to the work of carpenters, which is much quieter. Rav Ḥisda strongly objects to this: If so, people will say that a loud noise is prohibited, but a soft noise is permitted. Rather, Rav Ḥisda said that the apparent contradiction is not difficult for a different reason: This mishna that permits labor is referring to sickles, as sickles emit no noise at all; whereas that mishna that prohibits labor is referring to chisels. Rav Pappa said: Here in the mishna it is referring to the period before the decree of Yoḥanan the High Priest; whereas there in the other mishna it is referring to the period after the decree. Rav Ashi said: That mishna, which prohibits this labor, was taught in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda; while this mishna was taught in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. As Rabbi Yitzḥak bar Avdimi said: Who is the tanna who taught that all labor performed on the intermediate days of a Festival must be done with a change, i.e., in an altered manner, even with regard to a matter that will be lost if timely action is not taken? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as Rabbi Yosei permits doing labor that will prevent financial loss even when it is done in the usual manner. Ravina said: In accordance with whose opinion do we now lift the lintel above the door in order to drive in the nails that had loosened on the intermediate days of a Festival in the usual manner? In accordance with whose opinion is this done? It is done in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who permits labor that will prevent financial loss even when it is done in the usual manner. § It was taught in the mishna: With regard to all preserved food from which he can eat on the Festival, he may preserve them on the intermediate days of a Festival. The Gemara relates that the Bedita River once overflowed, depositing large quantities of fish in small water deposits on the river bank on the intermediate days of a Festival. Everyone went and trapped and brought home fish, and Rava permitted them to salt some of the fish. Abaye said to him: Didn’t we learn in the mishna: With regard to all preserved food from which he can eat on the Festival, he may preserve them on the intermediate days of a Festival? In this case it was impossible to eat that much fish on the Festival, and therefore preserving them should have been prohibited. Rava said to him: Since they initially brought these fish with the intention of eating them on the Festival, and it only became clear afterward that they had brought too many, and if one would leave them without salting them they would be ruined, they are treated like merchandise that will be lost, and therefore preserving them is permitted. And some say that it did not happen in this manner, rather, Rava permitted them to trap the fish, to bring them home, and to salt them. Abaye said to him: Didn’t we learn in the mishna: With regard to all preserved food from which he can eat on the Festival, he may preserve them on the intermediate days of a Festival? These fish were heavily salted and consequently could not be eaten until they thoroughly dried out. Rava said to him: These fish that were just salted can also be eaten now, by pressing out the salt and brine, and therefore, they too are fit to be eaten on the Festival, as in that case of Shmuel, where they prepared recently salted fish for him by pressing it sixty times and he ate the fish. The Gemara relates that Rava happened to come to the house of the Exilarch and they prepared freshly salted fish for him by pressing it sixty times, and he ate it.

נימוקי יוסף על מועד קטן ד׳ א:י׳-י״ב

שפין את הסדקין. שהן בגג כדי שלא יפלו הגשמים בתוך הבית: מעגלה. הוא עץ עגול שבו מחליקין עפר הגג: במחצלים. כלי אומנות של ברזל וכשאין יכולין להשוות במעגלה עושים באותו כלי שיש לו בית יד ובגמ' פריך השתא במעגלה שרי ביד וברגל מיבעיא ומשני ביד וברגל מעגילין כעין שעושין במעגלה אבל לא במחצלים וכל שכן במעגלה שהוא מלאכת אומן וטירחא יתירתא:

Nimukei Yosef on Moed Katan 4a:10-12

...

משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב ז׳:ה׳

מִי שֶׁצָּרַךְ לִתְפֹּר לוֹ בֶּגֶד אוֹ לִבְנוֹת לוֹ מָקוֹם בַּמּוֹעֵד. אִם הָיָה הֶדְיוֹט וְאֵינוֹ מָהִיר בְּאוֹתָהּ מְלָאכָה הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה אוֹתָהּ כְּדַרְכּוֹ. וְאִם הָיָה אֻמָּן מָהִיר הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה אוֹתָהּ מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט. כֵּיצַד. בִּתְפִירָה מַכְלִיב וּבְבִנְיָן מַנִּיחַ אֲבָנִים וְאֵינוֹ טָח בְּטִיט עֲלֵיהֶן וְשָׁף סִדְקֵי הַקַּרְקַע וּמַעֲגִילָהּ בַּיָּד וּבָרֶגֶל כְּעֵין שֶׁמַּעֲגִילִים בְּמַחְלָצַיִם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

Mishneh Torah, Rest on a Holiday 7:5

[In a case of] one who needs to make a garment for himself or build a place for himself on the festival: If he was an amateur and not quick in that work—such a one may surely do it in his customary way. But if he was a quick craftsman, —such a one must surely do it in the way of an amateur. How is that? Regarding sewing, he makes temporary stitches. And regarding building, he may place the stones, but he may not smear plaster upon them; and he may plaster the cracks in the floor [of a roof] and roll over them with [his] hand or foot, similarly to how we roll over with a presser. And likewise anything that is similar to this.

ריטב"א על מועד קטן י״א א:ב׳-ג׳

פירש אוכרי מצודות של דגים שעושין מן ההוצין ואוזלי רשתות שעושין מן הכווי דמתרגמי' מבווה עזיל וגדילת תנור הוא שעושין תנורים מהוצין וטחין אותן בטיט מבית ומחוץ ומעשה הדיוט הוא: כעין מעגלא ביד וברגל ולא במחצלים פרש"י ז"ל מעגלה עץ עגול שבו מחליקין את הגגות ומחצלים כלי אומנות של ברזל רחבה שיש לה בית יד ולפי זה מעשה מחצלים הוא יותר מעשה אומן וכיון דבמעגלא לא עבדי' כ"ש מעשה מחצלים וא"כ האי מאי דקתני אבל לא במחצלים וזה יותר נכונה:

Ritva on Moed Katan 11a:2-3

...

אורח חיים תק״מ:ג׳

סדקים שבגג מותר לסתמן ביד וברגל אבל לא בכלי אומנות:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 540:3

3. Holes in the roof are permitted to close with one's hand or feet, but not with a professional implement.

נימוקי יוסף על מועד קטן ד׳ ב:כ״ט

כבשין. הדברים שכובשין אותן במלח כדי שיעמדו זמן מרובה ויום ראשון או שני ימים לכבישתו אינם ראוים לאכילה ומש"ה קאמר אם יכול לאכול מהן בתוך הרגל ובגמ' אסרינן ליקח על מנת לכבשן אלא לאוכלן לאלתר אבל אם קנה לדעת לאכול לאלתר ונשאר מהן מותר למלחן דדבר האבד הוא דהא פסדי אי לא מלח להו:

Nimukei Yosef on Moed Katan 4b:29

...

ריטב"א על מועד קטן י״א א:ו׳-ז׳

בדיתא לבאי כוורי פירש והר שנקריא בדיתא הוציאה דגים: אית דאמרינן וכו' פירש והני תרי לישני לא פליגי בעיקר דינא והלכתא כותייהו:

Ritva on Moed Katan 11a:6-7

...

פסקי הרא"ש על מועד קטן א׳:כ״ח:א׳

כבשים שהוא יכול לאכול מהם במועד כובשן במועד:

Rosh on Moed Katan 1:28:1

...

משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב ז׳:ז׳

כְּבָשִׁים שֶׁיָּכוֹל לֶאֱכל מֵהֶן בַּמּוֹעֵד כּוֹבְשָׁן. וְשֶׁאֵינָן רְאוּיִין אֶלָּא לְאַחַר הַמּוֹעֵד אָסוּר לְכָבְשָׁן. וְצָד אָדָם דָּגִים כָּל שֶׁיָּכוֹל לָצוּד וּמוֹלֵחַ הַכּל בַּמּוֹעֵד שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁיֹּאכַל מֵהֶן בַּמּוֹעֵד אִם יִסְחֹט אוֹתָן בְּיָדוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת עַד שֶׁיִּתְרַכְּכוּ:

Mishneh Torah, Rest on a Holiday 7:7

We may pickle pickles that one can eat on the festival. But it is forbidden to pickle those that [will become] fit only after the festival. And one may trap as many fish as he can trap and salt all of them on the festival. For it is surely possible for him to eat of them on the festival if he squeezes them with his hand many times until they become soft.

אורח חיים תקל״ג:ד׳

צד אדם דגים כל מה שיוכל לצוד ומולח הכל במועד שהרי אפשר שיאכל מהם במועד אם יסחוט אותם בידו פעמים רבות עד שיתרככו (ומותר לצודן בפרהסיא שניכר לכל שהוא לצורך המועד) (מרדכי):

Shulchan Arukh, Orach Chayim 533:4

4. A man can catch as many fish as he can catch and then salt all of them on the holiday. This is because it is possible to eat them on the holiday by squeezing them by hand many times until they are soft. (It is permitted to catch [fish] in public, because it is clear that it is for the holiday) (Mordechai).

מגן אברהם תקל״ג:ז׳

שהרי אפשר. אף על פי שמולח הרבה יותר מהצריך הרי יכול לומר על כל א' בשעת הבאה ומליחה זה נסחוט וכן כשמולח חבירו דהערמה כי האי שרי אפי' בי"ט (כמ"ש ס"ס ת"ק) כ"ש בח"ה (ר"ן) וקשה מ"ש מקמח דאסור לטחון שלא לצורך כמ"ש ס"א וי"ל דשאני צידה דכל פעם י"ל שימצא דג משובח יותר משא"כ בקמח ומה שמותר למלוח ע"י הערמה היינו משום דאין עיבוד באוכלין וכ"כ המרדכי בהדיא:

Magen Avraham 533:7

...

משנה ברורה תקל״ג:י״ח-כ׳

(יח) (יח) כל מה שיכול לצוד - ומשמע דאפילו הוא מוכח בודאי שהוא יותר מכדי הצורך למועד ג"כ שרי ולא דמי לקמח בס"א וכה"ג דאינו מותר אלא בכדי צורכו בהרוחה. שאני הכא שאין כל דג שוה בטעמו ועל כל צידה י"ל שמא ימצא משובחים ביותר והוא כבוד יו"ט:

(יט) (יט) ומולח הכל במועד - ר"ל דלא דמי לס"ג דלא שרי ללקטם כדי לכבשם התם שאני דמכובשים אינם ראוים לאכול במשך איזה ימים וא"כ הוא רק הכנה לימי החול משא"כ בדגים אפשר ע"י הדחק לסחוט ולאכול וא"כ אפשר דיהנה מזה גם ביו"ט ולאו לצורך חול בלחוד טרח:

(כ) (כ) ומותר לצודן בפרהסיא שניכר וכו' - וכמו שמותר בתבלין בסימן תקל"ט ס"י ומשמע לפ"ז דלאו דוקא בצודה לעצמו אלא אפילו בצייד שאומנתו ופרנסתו מזה ג"כ מותר בפרהסיא ועיין מה שנכתוב לקמיה שיש חולקין בזה. זבובים ויתושים אם הם מצערין את האדם מותר להורגן בחוה"מ דאין לך צורך אדם גדול מזה ואע"ג דמצי להבריחם מיד יחזרו עליו [רדב"ז ח"ב סימן תשכ"ו]:

Mishnah Berurah 533:18-20

...

Mikael Fitoussi

Topics

Part of Collections

Kollel Makom Torah