Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Shareאָדָם בָּא מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב, נִכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אִם רָגִיל לִקְרוֹת — קוֹרֵא. וְאִם רָגִיל לִשְׁנוֹת — שׁוֹנֶה, וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל, וְאוֹכֵל פִּתּוֹ וּמְבָרֵךְ.
One should come from the field in the evening, enter the synagogue, and until it is time to pray, he immerse oneself in Torah. If he is accustomed to reading the Bible, he reads. If he is accustomed to learning mishnayot, a more advanced level of study, he learns. And then he recites Shema and prays as he should. When he arrives home, he eats his meal with a contented heart and recites a blessing.
(סג) וַיֵּצֵ֥א יִצְחָ֛ק לָשׂ֥וּחַ בַּשָּׂדֶ֖ה לִפְנ֣וֹת עָ֑רֶב וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּ֥ה גְמַלִּ֖ים בָּאִֽים׃
(63) And Isaac went out walking in the field toward evening and, looking up, he saw camels approaching.
(א) שיהא הוא מעורר השחר. בשל"ה כתוב סוד לחבר יום ולילה בתורה או בתפלה הן בבקר הן בערב:
(1) The Shelah writes that there is a mystical idea to be learning Torah or davening when the day is ending (and it's becoming night) and vice versa (when night ending and it's becoming day.)
... אפילו כשיבא מן השדה קודם זמנה אין לו לומר—כיון שלא הגיע עדיין עונת זמן קריאת שמע—אוכל ואשתה תחלה; אלא יש לו לקרות תחלה או לשנות עד יציאת הכוכבים, ויקרא קריאת שמע ויתפלל. ואח"כ יאכל... דחזינן דאפילו כשיבא קודם זמנה חששו שמא יבא לידי פשיעה והצריכוהו לקרות או לשנות כדי שיתפלל מיד
כתב שלטי-גיבורים ריש ברכות: נהגו בקצת מקומות לומר שיר המעלות הנה ברכו וכו' קודם מעריב משום דאמרינן "רגיל לקרות, קורא" דצריך לקרות שמע מתוך דברי תורה והא דאמרינן מזמור זה יותר מאחרים משום דכתיב ביה "העומדים בבית ה' בלילות" אי נמי משום דכתיב "שאו ידיכם קודש וברכו את ה'" [א"ר ע"ש עוד]:
לכתחלה צריך לקרות ק"ש מיד בצאת הככבים וזמנה עד חצי הלילה ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר יצא י"ח:
(כז) עד חצי הלילה - פי' דרבנן גדרו שאסור להתאחר בקריאת שמע ביותר מחצות שלא לבוא לידי מכשול. ואם מתאחר מקרי עובר על דברי חכמים, אבל עד חצות ליכא איסורא אם מתאחר, אלא שלא נקרא זריז... והיינו ביושב ואינו עוסק באכילה או במלאכה המטרדת; דאלו אוכל או עוסק במלאכה המטרדת.. מדינא אסור משהגיע זמן ק"ש
אָמַר מָר, קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל. מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן.
דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵיזֶהוּ בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא — זֶה הַסּוֹמֵךְ גְּאוּלָּה לִתְפִלָּה שֶׁל עַרְבִית. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר: תְּפִלּוֹת בָּאֶמְצַע תִּקְּנוּם.
In this baraita, the Master said that when one returns from work in the evening, he enters the synagogue, recites Shema, and prays. From this baraita, we see that at night, just as during the day, one first recites Shema and then prays. This supports the opinion of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Yoḥanan said: Who is assured of a place in the World-to-Come? It is one who juxtaposes the blessing of redemption, recited after Shema, to the evening prayer. Rabbi Yehoshua ben Levi says: The prayers were instituted to be recited between the two recitations of Shema. According to Rabbi Yehoshua ben Levi, one recites the morning Shema, then recites all of the prayers and only after the recitation of the evening prayer does he recite the evening Shema.
איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית. יש לשאול וכי מפני שסומך גאולה לתפלה יהי לו שכר כל כך שיהיה בן העולם הבא. וי"מ דלא שיהיה בן העולם הבא בדבר זה בלבד אלא הכי קאמר איזהו בן העולם הבא כל הזהיר בדברי חכמים לדקדק בהן ולקיימן שאף בזו הוא זהיר לסמוך גאולה לתפלה אפילו בלילה:
זה הסומך – [A] וכל שכן דשחרית, דעיקר גאולת מצרים בשחרית הוה, כדכתיב: ממחרת הפסח יצאו בני ישראל (במדבר ל״ג:ג׳)
[B] וסמיכת גאולה לתפלה רמזה דוד בספר תהלים, דכתיב: ה' צורי וגואלי (תהילים י״ט:ט״ו) וסמיך ליה: יענך ה' ביום צרה (שם כ)
[C] ואמרי בברכות ירושלמי (פ"א) מי שאינו סומך גאולה לתפלה, למה הוא דומה: לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך. יצא המלך ומצאו שהפליג אף הוא הפליג אלא יהיה אדם מקרב להקב"ה אליו ומרצהו בתשבחות וקלוסין של יציאת מצרים והוא מתקרב אליו ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו:
Rashi explains: [A] the qualitative difference of the Ge'ula during evening and morning; [B] Ge'ula as a prelude to the request made in the Amida [C] Knocking on the door of the King in anticipation of a divine encounter; the Amida represents a direct relationship with God.
But my beloved had turned and gone.
I was faint because of what he said.-d
I sought, but found him not;
I called, but he did not answer.
בְּמַאי קָא מִפַּלְּגִי?
אִי בָּעֵית אֵימָא קְרָא, אִי בָּעֵית אֵימָא סְבָרָא.
אִי בָּעֵית אֵימָא סְבָרָא. דְּרַבִּי יוֹחָנָן סָבַר גְּאוּלָּה מֵאוּרְתָּא נָמֵי הָוֵי, אֶלָּא גְּאוּלָּה מְעַלַּיְיתָא לָא הָוְיָא אֶלָּא עַד צַפְרָא. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי סָבַר כֵּיוָן דְּלָא הָוְיָא אֶלָּא מִצַּפְרָא — לָא הָוְיָא גְּאוּלָּה מְעַלַּיְיתָא.
If you say that they disagree on a point of logic: Rabbi Yoḥanan holds: Redemption occurred in the evening as well; however, the full-fledged redemption was only in the morning. Since the redemption began in the evening, it is appropriate to juxtapose the blessing of redemption to the daily evening prayer. Rabbi Yehoshua ben Levi, on the other hand, holds: Since full-fledged redemption only occurred in the morning, and the redemption of the previous evening was not a full-fledged redemption, there is no need to juxtapose the blessing of redemption to the evening prayer.
גאולה מאורתא לא הוי – הילכך גאולה דאורתא לא חשיבא לאהדורי עלה סמיכת תפלה:
וְאִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא, וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ, דִּכְתִיב ״בְּשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ״.
רַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: מַקִּישׁ שְׁכִיבָה לְקִימָה, מָה קִימָה — קְרִיאַת שְׁמַע וְאַחַר כָּךְ תְּפִלָּה, אַף שְׁכִיבָה נָמֵי — קְרִיאַת שְׁמַע וְאַחַר כָּךְ תְּפִלָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי סָבַר: מַקִּישׁ שְׁכִיבָה לְקִימָה: מָה קִימָה — קְרִיאַת שְׁמַע סָמוּךְ לְמִטָּתוֹ, אַף שְׁכִיבָה נָמֵי — קְרִיאַת שְׁמַע סָמוּךְ לְמִטָּתוֹ.
And if you wish, say instead that the dispute between Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi is not a difference over a point of logic, but over the interpretation of a verse. Rabbi Yoḥanan holds: The verse juxtaposes lying down and rising. Just as when one rises, the recitation of Shema is followed by prayer, as everyone agrees that in the morning one juxtaposes redemption to the morning prayer, so too, when one lies down, the recitation of Shema is followed by prayer. And Rabbi Yehoshua ben Levi maintains: The verse juxtaposes lying down and rising in a different sense. Just as when one rises, he recites Shema adjacent to rising from his bed, as the verse, when you rise, means when one awakens, so too when one lies down, he recites Shema adjacent to lying down in his bed. Therefore, the recitation of the evening Shema should be performed as close as possible to the moment when one actually lies down.
צדקת הצדיק אות ג
עיקר הקריאת שמע קבלת עול מלכות שמים ועול תורה ומצוות…ולא בבוקר וערב אלא בשכבך ובקומך…דיהיב הזמן בזה משום דהבוקר והערב הם שינויים בעולם ולא באדם…מפני השינויים שבאדם
Tzidkat ha-Tzadik #3
The essence of the [Mitzvah] of Reading the Shema is the acceptance of the yoke of the Heavenly Kingdom and the yoke of Torah and Mitzvot…[and the obligation was not grounded in] ‘morning’ and ‘evening’, rather in your ‘lying down’ and your ‘getting up’…And [the Torah] gave these times because ‘morning’ and ‘evening’ are changes in the world and not in humanity…because [the obligation to recite the Shema] is built on changes in humanity. [Rav Tzadok ha-Kohen]
1. The redemption out of Egypt happened between midnight and the next morning, not during the preceding evening
2. The day of men should start and end with Shema, with Kabbalat Ol Malchut Shamayim that forms the framework in which the tefillot of the rest of the day can happen
דין סמיכת גאולה לתפלה. ובו ג סעיפים:
צריך לסמוך גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפי' באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק חוץ מה' שפתי תפתח
The Law of Juxtaposing "Redemption" to "Prayer". Containing 3 Se'ifim:
One needs to juxtapose “redemption” to “prayer”. And he should not interrupt between them, even for the Amen after “Ga’al Yisrael” and not for any verse other than “Hashem Sefosai”.
(ז) צורך התפלה - ולאו דוקא לקרוא ולהכריז שהוא ר"ח שהוא דאורייתא או להכריז טל ומטר שאם יטעו צריך לחזור אלא אפילו להכריז על הנסים שפיר דמי ואע"ג שאם יטעו ג"כ אין צריך לחזור דמ"מ הוא צורך תפלה. ודוקא במקום זה יכול להפסיק אבל כשהוא עומד בברכת ק"ש בין הפרקים אסור לו להכריז שום דבר:
אין לספר בין גאולה דערבית לתפלה ואף הנוהגין לומר י"ח פסוקים ויראו עינינו אין להפסיק בין יראו עינינו לתפלה ומיהו מה שמכריז ש"צ ר"ח בין קדיש לתפלת ערבית לא הוי הפסק כיון שהוא צורך תפלה וכן יכול לומר ברכו להוציא מי שלא שמע ולא הוי הפסק:
One should not talk between the blessing about redemption (ge'ulah) in the evening and the Amidah; even those who routinely say 18 verses and "yir'u eineinu" should not pause between that paragraph and the Amidah. What about when the reader announces Rosh Chodesh [so people can remember to say ya'aleh ve'yavo] between Kaddish and the evening Amidah? This is not a pause, since it is a requirement for the Amidah; and thus, one could also say that Barekhu, to exempt one who did not hear it, wouldn't be considered a pause either.
מצא צבור שקראו קריאת שמע ורוצים לעמוד בתפלה יתפלל עמהם ואח"כ יקרא ק"ש עם ברכותיה:
