ואמר רבי יוחנן מאי דכתיב ״עשר תעשר״ — עשר בשביל שתתעשר. אשכחיה רבי יוחנן לינוקא דריש לקיש, אמר ליה: אימא לי פסוקיך! אמר ליה: ״עשר תעשר״. אמר ליה: ומאי ״עשר תעשר״? אמר ליה: עשר בשביל שתתעשר, אמר ליה: מנא לך? אמר ליה: זיל נסי. אמר ליה: ומי שרי לנסוייה להקדוש ברוך הוא? והכתיב: ״לא תנסו את ה׳״! אמר ליה, הכי אמר רבי הושעיא: חוץ מזו, שנאמר: ״הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה׳ צבאות אם לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די״. מאי ״עד בלי די״? אמר רמי בר חמא אמר רב: עד שיבלו שפתותיכם מלומר ״די״.
ואין ההמון מפסידין מכל וכל בעשותם המצות מיראת העונש ותקות השכר אלא שהם בלתי שלמים ואולם זה טוב להם עד שיהיה להם כח והרגל והשתדלות בעשיית התורה ומזה יתעוררו לדעת האמת ויחזרו עובדים מאהבה וזה הוא מה שאמרו ז"ל (פסחים נ:) לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה:
(10) And the masses do not lose everything by their doing the commandments out of fear of punishment and hope for reward, except that [their performance] will not be complete. And nonetheless it is good for them, so that they have the ability and habit and effort of fulfilling the Torah. And from this they will be aroused to know the truth, and they will turn into those that serve from love. And this is what they said, may their memory be blessed (Sanhedrin 105b), "Truly, a person should be involved in Torah and even not for its sake, as from 'not for its sake,' comes 'for its sake."

