Abortion in Halacha

(ו) הָאִשָּׁה שֶׁהִיא מַקְשָׁה לֵילֵד, מְחַתְּכִין אֶת הַוָּלָד בְּמֵעֶיהָ וּמוֹצִיאִין אוֹתוֹ אֵבָרִים אֵבָרִים, מִפְּנֵי שֶׁחַיֶּיהָ קוֹדְמִין לְחַיָּיו. יָצָא רֻבּוֹ, אֵין נוֹגְעִין בּוֹ, שֶׁאֵין דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נָפֶשׁ:

Mishnah Oholot 7:6

(6) If a woman is having trouble giving birth, they cut up the child in her womb and brings it forth limb by limb, because her life comes before the life of [the child]. But if the greater part has come out, one may not touch it, for one may not set aside one person's life for that of another.

תוספתא גיטין ג׳:י״ג

(יג) כהנים שפגלו במקדש שוגגין פטורין מזידין חייבין מפני תקון העולם שליח ב"ד שהכה ברשות ב"ד והזיק בשוגג פטור במזיד חייב מפני תקון העולם רופא אומן שריפא ברשות ב"ד והזיק בשוגג פטור במזיד חייב מפני תקון העולם המחתך את העובר במעי אשה ברשות ב"ד והזיק בשוגג פטור במזיד חייב מפני תקון העולם.

Tosefta Gittin 3:13

...

תוספתא בבא קמא ו׳:ו׳

(ו) רופא אומן שריפא ברשות ב"ד והזיק פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים המחתך את העובר במעי אמו ברשות ב"ד והזיק פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים.

Tosefta Bava Kamma 6:6

...

סנהדרין ע״ב ב:י״ג-י״ד

אמר רב הונא קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו קסבר רודף אינו צריך התראה לא שנא גדול ולא שנא קטן איתיביה רב חסדא לרב הונא יצא ראשו אין נוגעין בו לפי שאין דוחין נפש מפני נפש ואמאי רודף הוא שאני התם דמשמיא קא רדפי לה

Sanhedrin 72b:13-14

§ Rav Huna says: If a minor was pursuing another person in order to kill him, the pursued party may be saved with the pursuer’s life. That is to say, one is permitted to save the pursued party by killing the minor who is pursuing him, and one does not say that since the minor lacks halakhic competence, he is not subject to punishment. The Gemara explains: Rav Huna maintains that a pursuer, in general, does not require forewarning, and there is no difference with regard to this matter between an adult and a minor. The essence of the matter is rescuing the pursued party from death, and therefore the pursuer’s liability to receive the death penalty is irrelevant. Rav Ḥisda raised an objection to Rav Huna from a baraita: If a woman was giving birth and her life was being endangered by the fetus, the life of the fetus may be sacrificed in order to save the mother. But once his head has emerged during the birthing process, he may not be harmed in order to save the mother, because one life may not be pushed aside to save another life. If one is permitted to save the pursued party by killing the minor who is pursuing him, why is this so? The fetus is a pursuer who is endangering his mother’s life. The Gemara answers: This is not difficult, as it is different there, with regard to the woman giving birth, since she is being pursued by Heaven. Since the fetus is not acting of his own volition and endangering his mother of his own will, his life may not be taken in order to save his mother.

סנהדרין נ״ז ב:ב׳

אשכח ר' יעקב בר אחא דהוה כתיב בספר אגדתא דבי רב בן נח נהרג בדיין א' ובעד אחד שלא בהתראה מפי איש ולא מפי אשה ואפילו קרוב משום רבי ישמעאל אמרו אף על העוברין

Sanhedrin 57b:2

§ Rabbi Ya’akov bar Aḥa found that it was written in a book of Aggadot in the study hall of Rav: Contrary to the halakha with regard to a Jew, a descendant of Noah is executed on the basis of the verdict of even one judge, and by the testimony of even one witness, and without being given forewarning before committing the transgression. He can be judged or testified against only by the mouth of a man and not by the mouth of a woman; but even a relative may judge his case or testify against him. The Sages said in the name of Rabbi Yishmael that a descendant of Noah is executed even for killing fetuses.

סנהדרין נ״ז ב:ה׳

משום רבי ישמעאל אמרו אף על העוברין מאי טעמיה דרבי ישמעאל דכתיב (בראשית ט, ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך איזהו אדם שהוא באדם הוי אומר זה עובר שבמעי אמו

Sanhedrin 57b:5

It is stated in that book of Aggadot that the Sages said in the name of Rabbi Yishmael: A descendant of Noah is executed even for killing fetuses. The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Yishmael? The Gemara answers: It is derived from that which is written: “One who sheds the blood of a person, by a person [ba’adam] his blood shall be shed” (Genesis 9:6). The word ba’adam literally means: In a person, and is interpreted homiletically: What is a person that is in a person? You must say: This is a fetus that is in its mother’s womb. Accordingly, a descendant of Noah is liable for killing a fetus.

ערכין ז׳ א:י״א-כ״א

מתני׳ האשה שיצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד האשה שישבה על המשבר ממתינין לה עד שתלד האשה שנהרגה נהנין בשערה בהמה שנהרגה אסורה בהנאה: גמ׳ פשיטא גופה היא איצטריך ס"ד אמינא הואיל וכתיב (שמות כא, כב) כאשר ישית עליו בעל האשה ממונא דבעל הוא ולא ליפסדיה מיניה קמ"ל ואימא ה"נ אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן אמר קרא (דברים כב, כב) ומתו גם שניהם לרבות את הוולד והאי מיבעי ליה עד שיהו שניהן שוין דברי רבי יאשיה כי קאמרת מגם: ישבה על המשבר וכו': מ"ט כיון דעקר גופא אחרינא הוא: אמר רב יהודה אמר שמואל האשה היוצאה ליהרג מכין אותה כנגד בית הריון כדי שימות הוולד תחילה כדי שלא תבא לידי ניוול למימרא דהיא קדמה ומתה ברישא והא קיימא לן דוולד מיית ברישא דתנן תינוק בן יומו נוחל ומנחיל ואמר רב ששת נוחל בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב דווקא בן יום אחד אבל עובר לא דהוא מיית ברישא ואין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב הני מילי לגבי מיתה איידי דוולד זוטרא חיותיה עיילא טיפה דמלאך המות ומחתך להו לסימנין אבל נהרגה היא מתה ברישא והא הוה עובדא ופרכיס עד תלת פרכוסי מידי דהוי אזנב הלטאה דמפרכסת א"ר נחמן אמר שמואל האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת מביאין סכין ומקרעים את כריסה ומוציאין את הוולד פשיטא מאי עביד

Arakhin 7a:11-21

MISHNA: In the case of a pregnant woman who is taken by the court to be executed, the court does not wait to execute her until she gives birth. Rather, she is killed immediately. But with regard to a woman taken to be executed who sat on the travailing chair [hamashber] in the throes of labor, the court waits to execute her until she gives birth. In the case of a woman who was killed through court-imposed capital punishment, one may derive benefit from her hair. But in the case of an animal that was killed through court-imposed execution, e.g., for goring a person, deriving benefit from the animal is prohibited. GEMARA: Isn’t it obvious that the court executes the pregnant woman rather than waiting? After all, it is part of her body. The Gemara answers: It was necessary for the mishna to teach this, as it might enter your mind to say that since it is written: “And if men strive together, and hurt a woman with child, so that her offspring depart…he shall be fined, as the woman’s husband shall place upon him” (Exodus 21:22), the fetus is considered to be the property of the husband. If so, the court should wait until she gives birth before executing her, and not cause him to lose the fetus. Consequently, the mishna teaches us that the court does not take this factor into account. The Gemara asks: But why not say that indeed the court should delay her execution until she gives birth? Rabbi Abbahu says that Rabbi Yoḥanan says: The verse states: “If a man be found lying with a woman married to a husband, then they shall also both of them die, the man that lay with the woman, and the woman” (Deuteronomy 22:22). The amplifying term “both of them” serves to add her fetus, teaching that it dies together with her. The Gemara asks: But this phrase is required for the following halakha: Neither of the two adulterers mentioned in the verse is punished until both of them are equal, i.e., they have both reached majority. This is the statement of Rabbi Yoshiya. The Gemara answers: When you say that the child also dies, it is derived from the word “also,” whereas the halakha that they must be equal is learned from the term “both of them.” § The mishna teaches: With regard to a woman taken to be executed who sat on the travailing chair in the throes of labor, the court waits to execute her until she gives birth. The Gemara asks: What is the reason for delaying the execution in this case? The Gemara answers: Once the fetus uproots from its place and begins to leave the woman’s body, it is considered an independent body and may not be killed together with the mother. Rav Yehuda says that Shmuel says: In the case of a pregnant woman who is taken by the court to be executed, one strikes her opposite the womb, i.e., on the abdomen, so that the fetus dies first and so that she not suffer disgrace as a result of publicly bleeding from labor. The Gemara asks: Is this to say that according to Shmuel if a pregnant woman dies, she dies first, before the fetus? It is clear that this is Shmuel’s assumption, as he mandates killing the fetus before the mother, lest the live fetus bring about the onset of labor as a reaction to the woman’s death. Were the fetus to perish first, before the woman, there would be no need for this. But this is difficult, as we maintain that the fetus dies first. As we learned in a mishna (Nidda 43b–44a): A baby boy, one day old, inherits the estate of his relatives who died on the day of his birth, and if he dies, he bequeaths that inheritance to his relatives. And Rav Sheshet says: This mishna is teaching that a day-old child inherits his mother’s property when she died after he was born, to bequeath it to his heirs who are not the mother’s heirs, e.g., to his paternal brothers. The Gemara explains the difficulty: It is specifically in a case where the boy is one day old that he inherits and bequeaths, but a fetus who died while still in the womb does not inherit and bequeath. The reason is that we presume that the fetus died first, before its mother, and a son does not inherit through his mother while in the grave, in order to bequeath her property to his paternal brothers. The Gemara answers: This matter, i.e., the presumption that the fetus dies first, applies only in a case of natural death. In such a situation, since the fetus’s vitality is minimal, the Angel of Death’s drop of poison enters his body and cuts the two organs that must be severed in ritual slaughter, i.e., the windpipe and the gullet [simanim], thereby killing him before his mother. But in a case where the mother was killed, e.g., if she was executed, she dies first. The Gemara asks: Is it true that the fetus always dies first when the mother dies naturally? But there was an incident where the mother died naturally and the fetus made three spasmodic motions afterward. The Gemara answers: That is just as it is with the tail of the lizard, which jerks after being severed from the lizard; it is just a spasmodic motion, which does not indicate that it is still alive. § Rav Naḥman says that Shmuel says: In the case of a woman who sat on the travailing chair in the throes of labor, and died on Shabbat, one brings a knife, and tears open her abdomen, and removes the fetus, as it might still be alive, and it could be possible to save its life. The Gemara asks: But isn’t it obvious that this is permitted? After all, what is the person who cuts her abdomen doing?

ערכין ז׳ ב:א׳-ג׳

מחתך בבשר הוא אמר רבה לא נצרכה להביא סכין דרך רשות הרבים ומאי קמשמע לן דמספיקא מחללינן שבתא תנינא מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק כנעני ספק ישראל מפקחין עליו את הגל מהו דתימא התם הוא דהוה ליה חזקה דחיותא אבל הכא דלא הוה ליה חזקה דחיותא מעיקרא אימא לא קמ"ל:

Arakhin 7b:1-3

It is merely cutting flesh, and there is no reason why it should be prohibited. Rabba said: No, the halakha concerning cutting open her abdomen is necessary only to teach that it is permitted to bring a knife by way of the public thoroughfare for that purpose, despite the fact that this constitutes a prohibited labor by Torah law. The Gemara asks: And what does this teach us? Does it teach that even in a case of uncertainty we desecrate Shabbat for the chance of saving a life? But we already learned this in a mishna (Yoma 83a): With regard to one upon whom a rockslide fell, and there is uncertainty as to whether he is there under the debris or whether he is not there, and there is also uncertainty as to whether he is still alive or whether he is dead, and finally there is uncertainty as to whether the person under the debris is a gentile or a Jew, one clears the pile from atop him on Shabbat. The Gemara answers: It is necessary to teach that one may bring a knife in the case of a woman, lest you say that it is specifically there that one may desecrate Shabbat, as the person who was buried under the rockslide had a presumptive status of being alive and therefore he is assumed to still be alive. But here, where the child had no prior presumptive status of being alive, as he was not yet born, you might say that one may not desecrate Shabbat in order to save his life. Therefore, it is necessary for Shmuel to teach us that even here one may desecrate Shabbat for the possibility of saving the fetus’s life.

רש"י על סנהדרין ע״ב ב:י״ד

יצא ראשו - באשה המקשה לילד ומסוכנת וקתני רישא החיה פושטת ידה וחותכתו ומוציאתו לאברים דכל זמן שלא יצא לאויר העולם לאו נפש הוא וניתן להורגו ולהציל את אמו אבל יצא ראשו אין נוגעים בו להורגו דהוה ליה כילוד ואין דוחין נפש מפני נפש ואם תאמר מעשה דשבע בן בכרי (שמואל ב כ׳:כ״א) הנה ראשו מושלך אליך דדחו נפש מפני נפש התם משום דאפילו לא מסרוהו לו היה נהרג בעיר כשיתפשנה יואב והן נהרגין עמו אבל אם היה הוא ניצול אע"פ שהן נהרגין לא היו רשאין למסרו כדי להציל עצמן אי נמי משום דמורד במלכות הוה והכי מפרש לה בתוספתא (דתמורה): משמיא קא רדפי לה - לאמיה:

Rashi on Sanhedrin 72b:14

its head came out: With a women that is experiencing difficulty giving birth and is in [mortal] danger. And it is taught in the first section [of this teaching], "the midwife extends her hand and cuts it up and extracts [the pieces];" as the entire time that that it has not gone out into the air of the world, it is not [considered] a soul, and [so] it is possible to kill it and to save its mother. But when its head came out, we cannot touch it to kill it, as it is like a born [baby]; and we do not push off one soul for the sake of another. And if you will ask [from] the story of Sheva ben Bichri - [wherein it is written] (II Samuel 20:21), "behold, his head is sent to you" - they pushed off one life for the sake of another; there, it was because even if they had not delivered him, he would have been killed in the city when Yoav would have seized it, and they would have been killed with him. But if he would have [otherwise] been saved - even though they would have been killed - they would not have been allowed to deliver him [to Yoav] in order to save themselves. And also (another answer) is that it is because he was a rebel to the kingdom, and so is it explained in the Tosefta (of Terumah).

משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש א׳:ט׳

(ט) אַף זוֹ מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁלֹּא לָחוּס עַל נֶפֶשׁ הָרוֹדֵף. לְפִיכָךְ הוֹרוּ חֲכָמִים שֶׁהָעֻבָּרָה שֶׁהִיא מַקְשָׁה לֵילֵד מֻתָּר לַחְתֹּךְ הָעֵבָּר בְּמֵעֶיהָ בֵּין בְּסַם בֵּין בְּיָד מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּרוֹדֵף אַחֲרֶיהָ לְהָרְגָהּ. וְאִם מִשֶּׁהוֹצִיא רֹאשׁוֹ אֵין נוֹגְעִין בּוֹ שֶׁאֵין דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נֶפֶשׁ וְזֶהוּ טִבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם:

כסף משנה על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש א׳:ט׳

(א) ומ״ש לפיכך הורו חכמים שהאשה שהיא מקשה וכו'. בספ״ז דאהלות האשה שהיא מקשה לילד מחתכים את הולד במעיה ומוציאין אותו איברים איברים שחייה קודמין לחייו יצא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש ובפ' בן סורר (סנהדרין דף ע״ב) אהא דאמר רב קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו איתיביה יצא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש שאני התם דמשמיא קא רדפי לה וזהו שכתב רבינו וזהו טבעו של עולם:

Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Murderer and the Preservation of Life 1:9

...

Yabia Omer (Chelek 4, Even HaEzer, Siman 1)

Why does the Rambam employ the argument of "Rodef" and ignore the seemingly more basic argument of Rashi in Sanhedrin (above) - that the fetus is not a "Nefesh" yet?

Why does the Rambam merely say "Mutar" - "Permitted" to kill the fetus - based on his opening line in the Halacha, it should be required?

חושן משפט תכ״ה:ב׳

(ב) לפיכך העוברת שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במעיה בין בסם בין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להרגה ואם הוציא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש וזהו טבעו של עולם:

Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 425:2

...

מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט תכ״ה:ח׳

(ח) וזה טבעו של עולם הוצרך לכתוב זה של"ת הולד הרי הוא רודף ויצילו את אמו בנפשו קמ"ל כיון שטבע של עולם בכך אין דין רודף עליו ואעפ"כ בעודו במיעיה מותר לחתכו אע"פ שהוא חי שכל שלא יצא לאויר העולם אין שם נפש עליו והא ראייה דהנוגף אשה הרה ויצאו ילדיה ומתו משלם דמי הולדות ואין שם רוצח ומיתה עליו וכמ"ש לעיל סי' תכ"ג:

Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 425:8

...

Shu"t Chavos Yair 31

נודע ביהודה מהדורא תנינא, חושן משפט נ״ט:ז׳

(ז) ומה שתמה על הרמב"ם פ"א מרוצח הלכה ט' שכתב במקשה לילד שחותכין העובר הטעם מפני שהוא כרודף ותיפוק ליה שאפילו אינו רודף הורגין אותו שאין חייבים על הריגתו להציל את אמו שחייבין על הריגתה. אני תמה על תמיהתו ואטו מי הותר להרוג את הטריפה להציל את השלם זה לא שמענו מעולם, ומה בכך שעל הטריפה אינו חייב מ"מ איסור בידים עושה להרוג הטריפה ואפילו שבת החמורה מחללינן על חיי שעה ולהציל את השלם אם אינו מציל הרי הוא שב ואל תעשה ולענין עוברים אף שאין מחללין שבת בשביל העובר אם אין סכנה לאמו מכל מקום כיון שעכ"פ אסור להורגו א"כ אי לאו דמיחשב קצת רודף יותר עדיף להיות בשב ואל תעשה לכן הוצרך הרמב"ם לומר שהוא כרודף ובפרט ביושבת על המשבר שאז אפילו מחללים שבת עליו כמבואר במג"א סי' שכ"ט ס"ק ט"ו, ואף שהמג"א כתב שם דמיירי בכלו לו חדשיו זה כתב לדעת הרמב"ן אבל עכ"פ מבואר דלדעת שאר פוסקים אפילו בספיקא מחללין שבת עליו ודברי המג"א שם בדעת הרמב"ן מגומגם קצת ואין כאן מקומו ועכ"פ לא היה מותר להורגו בשביל הצלת אמו אם לא מיחשב קצת כרודף:

Noda BiYehudah II, Choshen Mishpat 59:7

...

נדה מ״ד א:י״ז-י״ח

נוחל ומנחיל נוחל ממאן מאביו ומנחיל למאן לאחיו מאביו אי בעי מאבוה לירתי ואי בעי מיניה לירתי אמר רב ששת נוחל בנכסי האם להנחיל לאחיו מן האב ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא מ"ט דהוא מיית ברישא ואין הבן יורש את אמו

Niddah 44a:17-18

§ The mishna teaches that this baby inherits and he bequeaths. The Gemara asks: From whom does he inherit? It must be from his father. And to whom does he bequeath? Presumably, he bequeaths to his paternal brother, in a case where the baby inherited his father’s property and then died on the same day, as maternal half-brothers do not inherit from each other. The Gemara raises a difficulty with regard to this interpretation: What is the novelty of the halakha that the brother of this one-day-old baby inherits from him? After all, if the surviving brother wants, let him inherit from his father, and if he wants, let him inherit from the one-day-old baby. Either way, he receives his late father’s property. Rav Sheshet said: The mishna is teaching that a one-day-old baby inherits his mother’s property if she died on the day he was born, so that he is able to bequeath it, even if he dies after a day, to his heirs who are not the mother’s heirs, e.g., a paternal half-brother. And in such a case it is specifically when he is at least one day old that he inherits from his mother and bequeaths the property to his paternal half-brothers, but a fetus, whose mother died before he emerged, does not inherit from his mother. What is the reason for this? The reason is that presumably the fetus died first, before its mother died, and there is a halakha that a son does not inherit from his mother

נדה מ״ד ב:א׳

בקבר להנחיל לאחיו מן האב

Niddah 44b:1

while in the grave, i.e., after death, in order to bequeath to his paternal half-brother.

תוספות על נדה מ״ד א:י״ח

איהו מיית ברישא. והא דתנן בפ' בהמה המקשה (חולין דף עד.) השוחט את הבהמה ומצא בה בן ט' חי יש חילוק בין מתה לנהרגה כדאמר בערכין (דף ז.) והא דאמר נמי בהשוחט במתה אמה והדר ילידתיה היינו נמי כשנהרגה אי נמי כגון דמתה אמו מחמת לידה דכיון דעקר הולד לצאת אז לא מיית כדאמר שמואל שילהי פ"ק דערכין (דף ז.) ישבה על המשבר ומתה מחתכין אותה בשבת ומוציאין הולד וא"ת אם כן עובר נוחל ומנחיל בישבה על המשבר ומתה תחלה י"ל דאין הכי נמי ונקט בן יום אחד משום דפסיקא ליה דנוחל ומנחיל אבל עובר לא פסיקא ליה ומיהא בן יום אחד ההורגו חייב דקתני אבל עובר לא היינו אפילו נהרגה או ישבה על המשבר עד שיצא ראשו כדתנן במסכת אהלות פ"ז (משנה ו) ומייתי לה בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף עב:) אשה המקשה חותך אבר יצא ראשו אין דוחין נפש מפני נפש ומיהו אפשר דדוקא היכא דאמו חיה לא מיחייב ההורגו עד שיצא ראשו שתלוי קצת בחיות אמו אבל היכא דמתה חייב משום דכמונח בקופסא דמי וא"ת אם תמצי לומר דמותר להורגו בבטן אפי' מתה אמו ולא הוי כמונח בקופסא אמאי מחללין עליו את השבת שמביאין סכין דרך ר"ה לקרוע האם כדמוכח בפ' קמא דערכין (דף ז:) וי"ל דמכל מקום משום פקוח נפש מחללין עליו את השבת אף ע"ג דמותר להרגו דהא גוסס בידי אדם ההורגו פטור כדאמר פרק הנשרפין (סנהדרין עח.) דרוב גוססים למיתה ומחללין את השבת עליו כדאמר פרק בתרא דיומא (ד' פד:) דאין מהלכין בפקוח נפש אחר הרוב:

Tosafot on Niddah 44a:18

...Now, were you to ask – if it is permissible to kill a fetus in the mother’s womb [even after the mother has died], and it is not considered to just be placed in a box, then why can we violate Shabbat for him? For we bring a knife by way of the public domain to surgically remove him from the mother, as it is stated in Arakhin (7a). One can say: that nevertheless, for the sake of saving a life, we violate Shabbat even though it is permissible to kill him. For behold for a gosses by human hands, one who kills him is exempt… and we can nevertheless violate Shabbat to save his life… If you say : if so, the embryo should inherit and cause to inherit, in the situation of a woman who started to give birth and died first One could respond: Yes, indeed! And it specifies a one day old because it rules that it inherits and causes to inherit, but an embryo it does not rule this way. However, one who kills "a one day old" is liable since it is taught, but not an embryo. That is, even if she was killed or started to give birth until the head came out, as is taught in Ohalot 7:6. And it brings in "Ben Sorer UMoreh" (Sanhedrin 72b): "A woman who is having difficulty giving birth, one cuts the embryo. Once the head has emerged, we do not set aside one life for another." But it is possible that specifically when the mother is alive that the one who kills it is not liable until the head emerges, since it depends on the mother's life. But when she has died, one is liable, because it is like it is placed in a cup. And if you say: If you say it is permissible to kill it in utero even if the mother died, and it is not like it is placed in a cup, Then [I would ask]: why do we desecrate the Shabbat for it, that we can bring a knife through public property, to cut the mother, as is proved in Arachin 7b. One could reply: nevertheless for saving a life we desecrate Shabbat,even though it is permitted to kill it, since "dying at the hands of a person" (e.g. condemned to death by a court) one who kills him is exempt (Sanhedrin 78a) since most dying people are [going] to death. And we desecrate Shabbat for him (Yoma 84b) since with saving a life, we don't follow the rule of "majority".

Menachem Kramer