Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Share(א) וַיֹּסִ֙פוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְאֵה֖וּד מֵֽת׃ (ב) וַיִּמְכְּרֵ֣ם יְהֹוָ֗ה בְּיַד֙ יָבִ֣ין מֶלֶךְ־כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֥ר מָלַ֖ךְ בְּחָצ֑וֹר וְשַׂר־צְבָאוֹ֙ סִֽיסְרָ֔א וְה֥וּא יוֹשֵׁ֖ב בַּחֲרֹ֥שֶׁת הַגּוֹיִֽם׃ (ג) וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהֹוָ֑ה כִּ֠י תְּשַׁ֨ע מֵא֤וֹת רֶֽכֶב־בַּרְזֶל֙ ל֔וֹ וְ֠ה֠וּא לָחַ֞ץ אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל בְּחׇזְקָ֖ה עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה׃ {פ}
(ד) וּדְבוֹרָה֙ אִשָּׁ֣ה נְבִיאָ֔ה אֵ֖שֶׁת לַפִּיד֑וֹת הִ֛יא שֹׁפְטָ֥ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּעֵ֥ת הַהִֽיא׃ (ה) וְ֠הִ֠יא יוֹשֶׁ֨בֶת תַּחַת־תֹּ֜מֶר דְּבוֹרָ֗ה בֵּ֧ין הָרָמָ֛ה וּבֵ֥ין בֵּֽית־אֵ֖ל בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיַּעֲל֥וּ אֵלֶ֛יהָ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַמִּשְׁפָּֽט׃ (ו) וַתִּשְׁלַ֗ח וַתִּקְרָא֙ לְבָרָ֣ק בֶּן־אֲבִינֹ֔עַם מִקֶּ֖דֶשׁ נַפְתָּלִ֑י וַתֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו הֲלֹ֥א צִוָּ֣ה ׀ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל לֵ֤ךְ וּמָֽשַׁכְתָּ֙ בְּהַ֣ר תָּב֔וֹר וְלָקַחְתָּ֣ עִמְּךָ֗ עֲשֶׂ֤רֶת אֲלָפִים֙ אִ֔ישׁ מִבְּנֵ֥י נַפְתָּלִ֖י וּמִבְּנֵ֥י זְבֻלֽוּן׃ (ז) וּמָשַׁכְתִּ֨י אֵלֶ֜יךָ אֶל־נַ֣חַל קִישׁ֗וֹן אֶת־סִֽיסְרָא֙ שַׂר־צְבָ֣א יָבִ֔ין וְאֶת־רִכְבּ֖וֹ וְאֶת־הֲמוֹנ֑וֹ וּנְתַתִּ֖יהוּ בְּיָדֶֽךָ׃ (ח) וַיֹּ֤אמֶר אֵלֶ֙יהָ֙ בָּרָ֔ק אִם־תֵּלְכִ֥י עִמִּ֖י וְהָלָ֑כְתִּי וְאִם־לֹ֥א תֵֽלְכִ֛י עִמִּ֖י לֹ֥א אֵלֵֽךְ׃ (ט) וַתֹּ֜אמֶר הָלֹ֧ךְ אֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗ךְ אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗ עַל־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה הוֹלֵ֔ךְ כִּ֣י בְֽיַד־אִשָּׁ֔ה יִמְכֹּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶת־סִֽיסְרָ֑א וַתָּ֧קׇם דְּבוֹרָ֛ה וַתֵּ֥לֶךְ עִם־בָּרָ֖ק קֶֽדְשָׁה׃ (י) וַיַּזְעֵ֨ק בָּרָ֜ק אֶת־זְבוּלֻ֤ן וְאֶת־נַפְתָּלִי֙ קֶ֔דְשָׁה וַיַּ֣עַל בְּרַגְלָ֔יו עֲשֶׂ֥רֶת אַלְפֵ֖י אִ֑ישׁ וַתַּ֥עַל עִמּ֖וֹ דְּבוֹרָֽה׃ (יא) וְחֶ֤בֶר הַקֵּינִי֙ נִפְרָ֣ד מִקַּ֔יִן מִבְּנֵ֥י חֹבָ֖ב חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֑ה וַיֵּ֣ט אׇֽהֳל֔וֹ עַד־אֵיל֥וֹן (בצענים) [בְּצַעֲנַנִּ֖ים] אֲשֶׁ֥ר אֶת־קֶֽדֶשׁ׃ (יב) וַיַּגִּ֖דוּ לְסִֽיסְרָ֑א כִּ֥י עָלָ֛ה בָּרָ֥ק בֶּן־אֲבִינֹ֖עַם הַר־תָּבֽוֹר׃ (יג) וַיַּזְעֵ֨ק סִֽיסְרָ֜א אֶת־כׇּל־רִכְבּ֗וֹ תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ רֶ֣כֶב בַּרְזֶ֔ל וְאֶת־כׇּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ מֵחֲרֹ֥שֶׁת הַגּוֹיִ֖ם אֶל־נַ֥חַל קִישֽׁוֹן׃ (יד) וַתֹּ֩אמֶר֩ דְּבֹרָ֨ה אֶל־בָּרָ֜ק ק֗וּם כִּ֣י זֶ֤ה הַיּוֹם֙ אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן יְהֹוָ֤ה אֶת־סִֽיסְרָא֙ בְּיָדֶ֔ךָ הֲלֹ֥א יְהֹוָ֖ה יָצָ֣א לְפָנֶ֑יךָ וַיֵּ֤רֶד בָּרָק֙ מֵהַ֣ר תָּב֔וֹר וַעֲשֶׂ֧רֶת אֲלָפִ֛ים אִ֖ישׁ אַחֲרָֽיו׃ (טו) וַיָּ֣הׇם יְ֠הֹוָ֠ה אֶת־סִֽיסְרָ֨א וְאֶת־כׇּל־הָרֶ֧כֶב וְאֶת־כׇּל־הַֽמַּחֲנֶ֛ה לְפִי־חֶ֖רֶב לִפְנֵ֣י בָרָ֑ק וַיֵּ֧רֶד סִֽיסְרָ֛א מֵעַ֥ל הַמֶּרְכָּבָ֖ה וַיָּ֥נׇס בְּרַגְלָֽיו׃ (טז) וּבָרָ֗ק רָדַ֞ף אַחֲרֵ֤י הָרֶ֙כֶב֙ וְאַחֲרֵ֣י הַֽמַּחֲנֶ֔ה עַ֖ד חֲרֹ֣שֶׁת הַגּוֹיִ֑ם וַיִּפֹּ֞ל כׇּל־מַחֲנֵ֤ה סִֽיסְרָא֙ לְפִי־חֶ֔רֶב לֹ֥א נִשְׁאַ֖ר עַד־אֶחָֽד׃ (יז) וְסִֽיסְרָא֙ נָ֣ס בְּרַגְלָ֔יו אֶל־אֹ֣הֶל יָעֵ֔ל אֵ֖שֶׁת חֶ֣בֶר הַקֵּינִ֑י כִּ֣י שָׁל֗וֹם בֵּ֚ין יָבִ֣ין מֶלֶךְ־חָצ֔וֹר וּבֵ֕ין בֵּ֖ית חֶ֥בֶר הַקֵּינִֽי׃ (יח) וַתֵּצֵ֣א יָעֵל֮ לִקְרַ֣את סִֽיסְרָא֒ וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו סוּרָ֧ה אֲדֹנִ֛י סוּרָ֥ה אֵלַ֖י אַל־תִּירָ֑א וַיָּ֤סַר אֵלֶ֙יהָ֙ הָאֹ֔הֱלָה וַתְּכַסֵּ֖הוּ בַּשְּׂמִיכָֽה׃ (יט) וַיֹּ֧אמֶר אֵלֶ֛יהָ הַשְׁקִינִי־נָ֥א מְעַט־מַ֖יִם כִּ֣י צָמֵ֑אתִי וַתִּפְתַּ֞ח אֶת־נֹ֧אוד הֶחָלָ֛ב וַתַּשְׁקֵ֖הוּ וַתְּכַסֵּֽהוּ׃ (כ) וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֔יהָ עֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וְהָיָה֩ אִם־אִ֨ישׁ יָבֹ֜א וּשְׁאֵלֵ֗ךְ וְאָמַ֛ר הֲיֵֽשׁ־פֹּ֥ה אִ֖ישׁ וְאָמַ֥רְתְּ אָֽיִן׃ (כא) וַתִּקַּ֣ח יָעֵ֣ל אֵֽשֶׁת־חֶ֠בֶר אֶת־יְתַ֨ד הָאֹ֜הֶל וַתָּ֧שֶׂם אֶת־הַמַּקֶּ֣בֶת בְּיָדָ֗הּ וַתָּב֤וֹא אֵלָיו֙ בַּלָּ֔אט וַתִּתְקַ֤ע אֶת־הַיָּתֵד֙ בְּרַקָּת֔וֹ וַתִּצְנַ֖ח בָּאָ֑רֶץ וְהֽוּא־נִרְדָּ֥ם וַיָּ֖עַף וַיָּמֹֽת׃ (כב) וְהִנֵּ֣ה בָרָק֮ רֹדֵ֣ף אֶת־סִֽיסְרָא֒ וַתֵּצֵ֤א יָעֵל֙ לִקְרָאת֔וֹ וַתֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֵ֣ךְ וְאַרְאֶ֔ךָּ אֶת־הָאִ֖ישׁ אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֑שׁ וַיָּבֹ֣א אֵלֶ֔יהָ וְהִנֵּ֤ה סִֽיסְרָא֙ נֹפֵ֣ל מֵ֔ת וְהַיָּתֵ֖ד בְּרַקָּתֽוֹ׃ (כג) וַיַּכְנַ֤ע אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אֵ֖ת יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ־כְּנָ֑עַן לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (כד) וַתֵּ֜לֶךְ יַ֤ד בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ הָל֣וֹךְ וְקָשָׁ֔ה עַ֖ל יָבִ֣ין מֶלֶךְ־כְּנָ֑עַן עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר הִכְרִ֔יתוּ אֵ֖ת יָבִ֥ין מֶלֶךְ־כְּנָֽעַן׃ {פ}
(1) The Israelites again did what was offensive to the LORD—Ehud now being dead. (2) And the LORD surrendered them to King Jabin of Canaan, who reigned in Hazor. His army commander was Sisera, whose base was Harosheth-goiim. (3) The Israelites cried out to the LORD; for he had nine hundred iron chariots, and he had oppressed Israel ruthlessly for twenty years. (4) Deborah, wife of Lappidoth, was a prophetess; she led Israel at that time. (5) She used to sit under the Palm of Deborah, between Ramah and Bethel in the hill country of Ephraim, and the Israelites would come to her for decisions. (6) She summoned Barak son of Abinoam, of Kedesh in Naphtali, and said to him, “The LORD, the God of Israel, has commanded: Go, march up to Mount Tabor, and take with you ten thousand men of Naphtali and Zebulun. (7) And I will draw Sisera, Jabin’s army commander, with his chariots and his troops, toward you up to the Wadi Kishon; and I will deliver him into your hands.” (8) But Barak said to her, “If you will go with me, I will go; if not, I will not go.” (9) “Very well, I will go with you,” she answered. “However, there will be no glory for you in the course you are taking, for then the LORD will deliver Sisera into the hands of a woman.” So Deborah went with Barak to Kedesh. (10) Barak then mustered Zebulun and Naphtali at Kedesh; ten thousand men marched up after him;-a and Deborah also went up with him. (11) Now Heber the Kenite had separated from the other Kenites,-b descendants of Hobab, father-in-law of Moses, and had pitched his tent at Elon-bezaanannim, which is near Kedesh. (12) Sisera was informed that Barak son of Abinoam had gone up to Mount Tabor. (13) So Sisera ordered all his chariots—nine hundred iron chariots—and all the troops he had to move from Harosheth-goiim to the Wadi Kishon. (14) Then Deborah said to Barak, “Up! This is the day on which the LORD will deliver Sisera into your hands: the LORD is marching before you.” Barak charged down Mount Tabor, followed by the ten thousand men, (15) and the LORD threw Sisera and all his chariots and army into a panic before the onslaught of Barak.-c Sisera leaped from his chariot and fled on foot (16) as Barak pursued the chariots and the soldiers as far as Harosheth-goiim. All of Sisera’s soldiers fell by the sword; not a man was left. (17) Sisera, meanwhile, had fled on foot to the tent of Jael, wife of Heber the Kenite; for there was friendship between King Jabin of Hazor and the family of Heber the Kenite. (18) Jael came out to greet Sisera and said to him, “Come in, my lord, come in here, do not be afraid.” So he entered her tent, and she covered him with a blanket. (19) He said to her, “Please let me have some water; I am thirsty.” She opened a skin of milk and gave him some to drink; and she covered him again. (20) He said to her, “Stand at the entrance of the tent. If anybody comes and asks you if there is anybody here, say ‘No.’” (21) Then Jael wife of Heber took a tent pin and grasped the mallet. When he was fast asleep from exhaustion, she approached him stealthily and drove the pin through his temple till it went down to the ground. Thus he died. (22) Now Barak appeared in pursuit of Sisera. Jael went out to greet him and said, “Come, I will show you the man you are looking for.” He went inside with her, and there Sisera was lying dead, with the pin in his temple. (23) On that day God subdued King Jabin of Canaan before the Israelites. (24) The hand of the Israelites bore harder and harder on King Jabin of Canaan, until they destroyed King Jabin of Canaan.
מגילה יד,א
"וּדְבוֹרָה֙ אִשָּׁ֣ה נְבִיאָ֔ה"
דבורה היתה אחת משבע הנביאות שנתנבאו לישראל, שנאמר: ״ודבורה אשה נביאה״
Megillah (14:1)
"Deborah, was a prophetess"(4:4)
Devora was one of 7 neviot of Bnei Yisrael
מגילה יד,א
מאי אֵ֖שֶׁת לַפִּיד֑וֹת ? שהיתה עושה פתילות למדרש
Megillah 14:1
"wife of Lappidoth" (4:4)
She was known as “Eishet Lapidot” because her husband would make the wicks (לַפִּיד֑וֹת) for the mikdash.
תנא דבי אליהו רבה ט׳:א׳; ילקוט
שמעוני, שופטים, רמז מב- אֵ֖שֶׁת לַפִּיד֑וֹת
ועוד דרשו חכמים: בעלה של דבורה- עם בארץ היה. אמרה לו אישתו: ׳בוא ואעשה לך פתילות והוליך אותם לבית המקדש שבשילה, ויהיה חלקך בין אנשים כשרים ותבוא לחיי עולם הבא׳
והוא היה עושה פתילות עבות, כדי שיהיה אורן מרובה. לפיכך, נקרא שמו ׳לפידות׳…הקב״ה בוחן לבות וכליות הוא. אמר לה: ׳דבורה, אתם נתכוונתם לשם שמים ועשיתם פתילות עבות, כדי שיהיה אורן מרובה, גם אני ארבה אתכם בישראל וביהודה, ובשנים-עשר שבטי ישראל׳. ומי גרם ללפידות שיהיה חלקו כבני-אדם כשרים, וזכה לעולם הבא? הווי אומר: דבורה אשתו. כך אמרו על דבורה ועל כיוצא בה ועל הדומות לה. ועל העושה כמעשיה הוא אומר: ״חכמות נשים בנתה ביתה״
Tanna Debei Eliyahu Rabbah 9:1
"wife of Lappidot" (4:4)
Devora's husband was unlearned (am ha'aretz). She said to him, "Let me make you wicks and you'll take them to the Mishkan in Shilo; your portion will be among righteous people there and you'll merit Olam Haba. He made thick wicks to increase their light, and that's why his name was Lapidot ("torches"). And Hashem said to Devora, "You both intended to light up the Mishkan; I, too, will make your light shine in Bnei Yisrael and Yehuda, and among all the 12 shvatim."
ילקוט שמעוני, שופטים, תנא דבי אליהו רבה
וְ֠הִ֠יא יוֹשֶׁ֨בֶת תַּחַת־תֹּ֜מֶר דְּבוֹרָ֗ה
מדוע ישבה דבורה תחת תומר ולא במקום אחר? אמר רבי שמעון בן אבשלום: משום ייחוד (מכיוון שבאו אליה אנשים ללמוד תורה ולדון- שהרי שופטת היתה- ישבה במקום גלוי, ולא בחדר מסוגר). דבר אחר: מה תמר זה, אין לו אלא לב אחד (ענף מרכזי אחד)- אף ישראל שבאותו דור לא היה להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים. ועוד דרש רבי שמעון בן אבשלום: מה תומר זה, צלו מועט- אף תלמידי חכמים שבאותו הדור מועטין
Tana d’Rebbi Eliyahu Rab, Yalkot Shimoni, Shoftim:
"She used to sit under the Palm of Deborah" (4:5)
Why was she sitting under a palm tree and not in a different place?
Because men would come to learn Torah from her and receive judgment so she didn’t want to be in a secluded place (yichud) when they would come to her so she’d be sitting outside. Another reason was because there is only one heart in the trunk of the palm tree. So too, in [Devorah's] generation the Jewish people had only one heart for their Father in Heaven. Also, the palm tree has only a little shade and so too, there were only a few scholars in that generation.
ילקוט שמעוני, שופטים, רמז
"וַתִּשְׁלַ֗ח וַתִּקְרָא֙ לְבָרָ֣ק"
וכי מה טיבו של ברק אצל דבורה ודבורה אצל ברק? והלוא דבורה במקומה (בהר אפרים) וברק במקומו (בקדש נפתלי)? אלא אמרו: ברק שימש את הזקנים כל ימי יהושע וחזר ושימש אחר מיתתו, לפיכך הביאוהו ונתנוהו אצל דבורה. באותה שעה הראוה לדבורה במי הקב״ה מושיע את ישראל בבני-אדם שמשכימין ומעריבין לבית הכנסת ולבית המדרש ועוסקין בתורה בכל יום תמיד
Yalkut Shimoni, Shoftim, Ramaz:
"She summoned Barak" (4:6)
What good would come from Barak being by Devora? Weren't they each in their own places (Devora by Har Ephriam and Barak by Kadesh Naftali)? During and after Yehoshua’s leadership, Barak would serve the Zekeinim so they brought him to be next to Devora who is now leading the nation somewhat. At the same time, it was shown to Devora under whose merit would Hashem would save from the Jewish people- ppl who would be in the batei midrashim morning and evening, serving Hashem 24/7.
רב נחמן
לא יפה גאווה לנשים. שתי נשים יהירות היו, והיו שמותיהן מכוערים. האחת שמה זיבורתא (היא דבורה), והאחת שמה כרכושתא (והיא חלדה). ומנין שהיו יהירות? בדבורה כתוב:"וַתִּשְׁלַ֗ח וַתִּקְרָא֙ לְבָרָ֣ק" (ד,ו) - ואילו היא לא הלכה אליו…(מגילה יד,ב)
Rav Nachman
Haughtiness isn’t good for women. There were 2 arrogant women whose names were made ugly- Devora and Cholda.
We know Devora was arrogant because in Shoftim (4:6) it says “She sent to Barak” and not “She went to Barak"
תנא דבי אליהו רבה ט׳:א׳
מה טיבה של דבורה שהיא היתה שופטת את ישראל בעת ההיא ומתנבאה עליהם והלא פנחס בן אלעזר היה בימים ההם מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ בין ישראל בין עכו"ם בין איש בין אשה בין עבד ובין שפחה הכל לפי המעשה שהוא עושה כך רוח הקודש שורה עליו
Tanna Debei Eliyahu Rabbah 9:1
What made Devora great- that she judged and prophesized for the nation? Wasn’t Pinchas ben Elazar around those days too?
It is because whether Jew or non-Jew, man or woman, slave or maidservant, the Divine Spirit rests upon people – all according to their actions.
מדרש תדשא פכ״א
כ״ג נשים ישרות גדולות בצדקות היו בישראל, ואלו הן: שרה, רבקה, רחל, לאה וכו׳ דבורה וכו׳. ויש מהן נביאות, ואלו הן: שרה, רבקה, רחל, לאה וכו׳ דבורה וכו׳
Midrash Tadsha:
There are 23 women who were very righteous in Bnei Yisrael- Sara, Rivka, Rachel, Leah...Devora..
And from these 23 women, there were neviot- Sara, Rivka, Rachel, Leah...Devora...
"וְ֠ה֠וּא לָחַ֞ץ אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל בְּחׇזְקָ֖ה עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה" -"and he had oppressed Israel ruthlessly for twenty years" (4:3)
The harsh torment with which the Canaanites oppressed Israel was spiritual in nature, a humiliation of taunting and cursing. This was God’s way of creating a spiritual and psychological exile for the Jewish people in their land, which caused them to cry out to God to save them.
Devorah must have had a special ability to lead her people out of that particular exile. She was uniquely qualified to restore their sense of identity through her nurturing and elevating skills, which we will explore further in this essay.
Also, there might be an element of "measure for measure" dealt to Yavin and Sisera, the Canaanite leaders, in the fact that Devorah was the woman in charge of their defeat and that Yael, another woman, killed General Sisera. In those days, being conquered at the hands of women was considered humiliating (see Judges, 9:53, 54). Their degrading insults designed to humiliate the Jews, resulted in equal mortification regarding the "feminine" nature of their downfall.
Devorah comes from the root daled, bet, reish, which is the letters of dibur – speech. Devorah must have been an excellent orator. Devorah also means "bee," as in the stinging kind. Perhaps a person, able to use speech properly, along with a stinging element, was necessary to combat the stinging insults of Yavin and Sisera.
ט)"וַתֹּ֜אמֶר הָלֹ֧ךְ אֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗ךְ אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗ עַל־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה הוֹלֵ֔ךְ כִּ֣י בְֽיַד־אִשָּׁ֔ה יִמְכֹּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶת־סִֽיסְרָ֑א" (ד,ט)
Devora gives Barak another task he is suited for:- taking responsibility for the battle with the Canaanim. He seems to at first decline by begging for her presence at his side. Devora tries to dissuade him, asserting that he should take all the credit by leading the soldiers into battle. She says there is no glory on this path, if she would join.
Tifferet, meaning harmony, is also one of the traits of Hashem. Tifferet is the beauty which comes from joining different aspects to create a harmonious whole. If a woman goes to war, says Devora, it would not be harmonious. A woman's nature is to nurture life, which does not match the army’s role of bringing about death. However, Barak insists that her presence will provide the moral and spiritual support necessary to gather Jewish soldiers to war and lead them to victory.