Cicit bracha
Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Shareכְּסוּת שֶׁל בֶּגֶד וּכְנָפֶיהָ שֶׁל עוֹר חַיֶּבֶת. הִיא שֶׁל עוֹר וּכְנָפֶיהָ שֶׁל בֶּגֶד פְּטוּרָה שֶׁאֵין הוֹלְכִין אֶלָּא אַחַר עִקַּר הַכְּסוּת. כְּסוּת שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין חַיֶּבֶת שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו לח) ״עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם״. לֹא נֶאֱמַר (דברים כב יב) ״כְּסוּתְךָ״ אֶלָּא לְמַעֵט שְׁאוּלָה שֶׁהַטַּלִּית הַשְּׁאוּלָה פְּטוּרָה מִן הַצִּיצִית שְׁלֹשִׁים יוֹם מִכָּאן וְאֵילָךְ חַיֶּבֶת:
If a garment is made of cloth and its corners of leather, it requires tzitzit. If the garment is of leather and its corners are of cloth, it does not require tzitzit. The determining factor is the makeup of the garment itself.
A garment belonging to two partners requires [tzitzit], as [implied by Numbers 15:38]: "On the corners of their garments." The term "your garments" [(Deuteronomy 22:12 , which is interpreted as an exclusion,] excludes only a borrowed garment, since a borrowed garment does not require tzitzit for thirty days. Afterwards, it does require them.
A garment belonging to two partners requires [tzitzit], as [implied by Numbers 15:38]: "On the corners of their garments." The term "your garments" [(Deuteronomy 22:12 , which is interpreted as an exclusion,] excludes only a borrowed garment, since a borrowed garment does not require tzitzit for thirty days. Afterwards, it does require them.
שהטלית
שאולה פטורה מן הציצית. וכתב הרא"ש פ' כל הבשר ולי נראה דהא דטלית שאולה מיירי ששאל טלית שאינה מצוייצת אבל השואל טלית מצוייצת אדעתא דהכי השאילה לו שיברך עליה עכ"ל. והקשה הט"ז סי' י"ד דמאי שנא מלולב דביום הראשון שאול פסול וכו' וסיום דבריו דכי היכי דהתם יש מיעוט דלכם כאן נמי יש מיעוט דכסותך יעו"ש באורך. והבית יעקב סי' קי"ד חילק דשאני לולב מציצית וקידושין דבלולב פסלינן שאול דפסול אפילו מתנה ע"מ להחזיר אלא דמ"מ מועיל שנותן לו מתנה גמורה דאז לא הוי כמו ע"מ להחזיר כיון שהוא מתנה גמורה ואח"כ יחזירהו לו במתנה וכמ"ש הרא"ש ושו"ע שצריך לחזור וליתנו לו במתנה גמורה עיי"ש, ושם מפורש בהדיא בדבריו דאם אינו חוזר ונותן לבעליו במתנה אלא שנותן לו בכל לשון וכו' הוי כמו שאול, וז"ל הרא"ש שם ואחר שיצא בה צריך לחזור וליתנו לו במתנה בשעת חזרה וכו' לא כן בקידושין וציצית דהוי כמו שאול יעו"ש באורך. ואני בעוניי איני רואה חילוק דגבי קידושין וציצית נמי אי אמרינן דלא מהני שאול אלא מתנה גמורה אמרינן מסתמא על מנת כן נתנו לו ונתנו לו מתנה גמורה כדי שיברך וכן בקידושין כדי שיקדש ומ"ש דבלולב צריך שיחזור ויתן במתנה ולא בלשון אחר דיפוי כח, לא ראיתי כעת כן בדברי הרא"ש דמ"ש דאם נתנו לו ע"מ להחזיר ולא החזירו לו לא יצא אלא צריך שיחזיר לו אין ללמוד מדבריו אלו כלל, ולו יהי דיהבינן ליה כל דיליה מה יענה למ"ש הט"ז ז"ל מכסותך דדומה ללולב. והרב יד אהרן הי"ו תירץ לקושיית הט"ז דשאני הכא דהמיעוט הוא על טלית של ד' כנפות שאינה מצוייצת דפטור מלהטיל בו ציצית אבל במצוייצת ליכא מיעוט שאין לברך עליו יעו"ש. וליתא דכשממעט כסותך ולא של אחרים הוא בין מצוייצת בין אינה מצוייצת אלא דלדעת הרא"ש במצוייצת הוי כמו מתנה ע"מ להחזיר הא לאו הכי פטור הוא מכסותך.
והנכון לענ"ד כמו שתירץ הט"ז בסוף דבריו מקידושין וציצית ללולב דכיון דקפיד קרא התם דאינו יוצא בשאול לא שייך אומדנא יעו"ש. ומ"ש דבציצית גופיה כתיב כסותך לא ידעתי קושיא זאת דשאני לולב דקפיד קרא דבשאול אינו יוצא ברם בציצית אדרבא בשאול פטור והוא קולא שהיקל הכתוב וא"כ בלולב שהחמיר הכתוב דאינו יוצא בשאול אין לנו לפרש לשונו שנתכוון למתנה ולומר שיצא ידי חובה ולפטור לאדם מהמצוה משא"כ גבי ציצית שהתורה פטרתו כל דחזינן דעת שניהם שזה רוצה לחייבו וזה להתחייב אין כח בידינו לפוטרו.
והנכון לענ"ד כמו שתירץ הט"ז בסוף דבריו מקידושין וציצית ללולב דכיון דקפיד קרא התם דאינו יוצא בשאול לא שייך אומדנא יעו"ש. ומ"ש דבציצית גופיה כתיב כסותך לא ידעתי קושיא זאת דשאני לולב דקפיד קרא דבשאול אינו יוצא ברם בציצית אדרבא בשאול פטור והוא קולא שהיקל הכתוב וא"כ בלולב שהחמיר הכתוב דאינו יוצא בשאול אין לנו לפרש לשונו שנתכוון למתנה ולומר שיצא ידי חובה ולפטור לאדם מהמצוה משא"כ גבי ציצית שהתורה פטרתו כל דחזינן דעת שניהם שזה רוצה לחייבו וזה להתחייב אין כח בידינו לפוטרו.
