The Practice of Not Knowing
Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
ShareHow to practice "not knowing" as spiritual preparation for Purim.
וְכֵיוָן דְּמֹשֶׁה הֲוָה יָדַע, לְמָה לֵיהּ לְמֵימַר ״כַּחֲצוֹת״? — מֹשֶׁה קָסָבַר: שֶׁמָּא יִטְעוּ אִצְטַגְנִינֵי פַּרְעֹה, וְיֹאמְרוּ ״מֹשֶׁה בַּדַּאי הוּא״. דְּאָמַר מָר: לַמֵּד לְשׁוֹנְךָ לוֹמַר ״אֵינִי יוֹדֵעַ״, שֶׁמָּא תִּתְבַּדֶּה וְתֵאָחֵז.
Similarly with regard to Moses, since Moses knew the precise moment of midnight, why did he say: About midnight, instead of: At midnight? Moses did so because he maintained: Lest Pharaoh’s astrologers err and believe midnight to be earlier. Since no disaster would have occurred, they would say: Moses is a liar. Moses spoke in accordance with the principle articulated by the Master: Accustom your tongue to say: I do not know, lest you become entangled in a web of deceit.
אָמַר רָבָא: מִיחַיַּיב אִינִישׁ לְבַסּוֹמֵי בְּפוּרַיָּא עַד דְּלָא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדֳּכַי.
Rava said: A person is obligated to become intoxicated with wine on Purim until he is so intoxicated that he does not know how to distinguish between cursed is Haman and blessed is Mordecai.
וְזֶה בְּחִינַת תַּכְלִית הַיְדִיעָה, כִּי תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע. כִּי הַשָּׂגוֹת אֵלּוּ הַמַּקִּיפִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא, זֶה בְּחִינַת (תהילים ל״א:כ׳): מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ, כִּי הֵם הֵם רַב טוֹב הַצָּפוּן וְטָמוּן וְסָתוּם מֵעֵין כֹּל. וְזֶהוּ: מָה רַב טוּבְךָ – מָה דַיְקָא, כִּי הֵם בְּחִינַת מָה, בְּחִינַת: מֶה חָמִיתָ מֶה פִּשְׁפַּשְׁתְּ, בְּחִינַת תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע.
And this is the culmination of knowledge. For the culmination of all knowledge is when one realizes that one knows nothing. This is because attaining these makifim, the delight of the World to Come, is the concept of “How abundant is Your good that You have stored away for those who fear You” (Psalms 31:20). They are the abundant good that is stored away, concealed and hidden from all eyes. This is the meaning of “Mah (How) abundant is Your good”—specifically mah. For these [perceptions] are the concept of mah, as in “Mah (What) did you see? Mah did your investigating achieve?” This is: The culmination of all knowledge is when one realizes that one knows nothing.
איתא בגמרא חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע כו'. שמעתי בזה מילין מפה קדוש מו"ז ז"ל לעלות עד למעלה מעה"ד טוב ורע. ואיני זוכר הדברים על בורין. אבל נראה תורף הדברים דכתיב עץ גבוה חמשים אמה והם כל מדריגות השערי טומאה שיש מ"ט פנים טמא כו'. כי כח של עמלק נמצא בכל המדריגות. אבל באמת שער הנ' של הקדושה. שם לא יש ב' הדרכים. רק כולו טוב. כי שם שורש האחדות. וע"ז כתיב כאשר ירים משה ידו לשער הנ' ועץ החיים שהיא התורה. ולכן כשנתעורר כח מרע"ה שהוא שר התורה יש מפלה לעמלק. לכן איתא שבפורים קבלו התורה כו'. והיינו התגלות עץ החיים. ושם נק' דלא ידע בין ארור כו'. שאין שם שום אחיזה לסט"א כלל. כי הוא שורש האחדות כנ"ל:בסומי הם הריחות מבשמים שנתמלא העולם בעשרת הדברות. ומו"ז ז"ל אמר רמז בשמים מר דרור מתרגמינין מרי דכי. ומרדכי הוא הארת מרע"ה שורש התורה:
It says in the Talmud that one must become so intoxicated on Purim that one cannot distinguish between etc… I heard a teaching from my holy father and teacher on this.
He suggests this means one must reach beyond the Tree of Knowledge of Good and Evil.
I don’t remember his words verbatim but the gist of what he said…the 50 cubit high tree (upon which Haman is hung) refers to the 49 levels of duality, where impurity exists side by side with holiness etc…The power of Amalek exists in each of these levels. But the 50th gate, the nondual gate, is purely holy. It is entirely good, for there rests the source of oneness….
