Vayikra: Perspectives on Sacrifice
Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Share1) What is the meaning of the שְׁלָמִ֖ים offering? What does it's name tell us?
שלמים. שֶׁמְּטִילִים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם; דָּ"אַ: שְׁלָמִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שָׁלוֹם לַמִּזְבֵּחַ וְלַכֹּהֲנִים וְלַבְּעָלִים (ספרא):
שלמים PEACE-OFFERINGS — They are so called because they bring peace (שלום) into the world. Another explanation is: they are called שלמים because through them there is “peace” (harmony and lack of envy) to the altar, to the priests and to the owners (since all these receive a portion) (cf. Rashi on Exodus 29:22 and our Note thereon; see also Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 16 2).
ואם זבח שלמים ל׳ תשלומין שמשלם את נדרו.
ואם זבח שלמים, “and if his offering is a peaceoffering;” the word שלמים, here means: תשלומים, “payment for something.” In this instance, the donor is paying a vow.
זבח שלמים. כן הוא קרוי בכל הפרשה ואין כן עולה וחטאת ואשם שלא נסמך להן מלת זבח, והטעם לפי שבשר השלמים נאכל לבעלים וקורא לבני ביתו ולאוהביו ומיודעיו שיאכלו מזבחו ובמושב רעים יהלל את ה' ויספר להם חסדיו, גם להרבות אוכלים שלא יבא בשר קדש לידי נותר לכן נקראו זבח שלמים, כי זבח הוא סעודה של שמחה כמו וקרא לך ואכלת מזבחו, כי זבח היום לעם בבמה (שמואל א ט׳:י״ב) כי זבח משפחה לנו בעיר (שם ב'), משא"כ שאר הקרבנות שאינן לסעודת הבעלים אינן קרוים זבח, וכבשי עצרת הם סעודת שמחה לכהנים (רנ"ו). שלמים. פירשב"ם לשון תשלומים שצריך לשלם את נדרו. ורנ"ו טען עליו דא"כ גם נודר עולה חייב לשלם ותקרא גם היא כן, גם אינו נכון לפי דקדוק המלה כי הנפרד מן תשלומים שלים, כמו באו ימי השלום, וברבים שלומים כמו שנת שלומים. ואין בזה כדי להשיב, כי העולה אף שהיא באה בנדבה מ"מ מתערב עמה קצת חיובי, לכפר על הרהורי הלב ועל עברו במזיד על לאו הנל"ע, לכן יקראנה הכתוב בשם עולה שהמכוון בה הסבה הגורמת אל נדבתה, (כמ"ש לעיל א' ג,) משא"כ שלמים היא נדבה גמורה ואין בה סבה הגורמת אל נדבתו, ושפיר חל עליה ענין תשלום הנדר. ונראה שלזה התכוין הרמב"ן במ"ש על שם שלמים, כמו אבנים שלמות, כלומר שבקרבן שלמים אין בה שום פגם וקלקול כי אינה באה רק מצד נדבת הלב, משא"כ בעולה אף שגם היא באה בנדבה, מ"מ יש בנדבה זו צד פגם מסבה הגורמת לנדבה זו. גם מדקדוק המלה אינה טענה, כי בכל השמות ישמור הלשון הטעם ולא המלה, כשם נח מן ינחמנו וכדומה לאין מספר. והנה רבותינו בת"כ אמרו שלמים שמטילין שלום בעולם, שלמים שיש בה שלום למזבח ולכהנים ולמזבח, שלמים מי שהוא שלם מביא ולא אונן, ואין ספק שאין זה מהם טעם העיקרי לשם שלמים, והראיי' שייחסו שלומים אלו גם לשאר הקרבנות ואפי' לחטאות ואשמות, כמבואר בת"כ, אבל כל אלה לשם שלמים הוראה צדדית. ורנ"ו פירש שלמים מענין השלום אביך הזקן, ענין הצלחה, וקרבן שלמים בא מבעלים אשר בא עליו ברכת ה, ומרוב שמחה יקריב שלמים, ולזה יתרגמו שלמים (פריידענאָפפער, וואָהלערגעהען). וזה לא יתכן כי הקרבן הבא לכמו אלה תודה יקרא לא שלמים. גם מה יענה על ויעלו עולות ושלמים דשופטים (כ' כ"ו. ושם כ"א ד') שהי' בעת צום ויום בכי. והנכון כפירשב"ם לשון תשלומים (פאָללציעהונגסאָפפער). וכן משמעות לשון זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי (משלי ז׳:י״ד) דרישא וסיפא חד ענינא כרוב הלשונות במשלי:
A peace-offering (זבח). A peace-offering is called a זבח (feast), on the other hand, a burntoffering, a sin-offering, or a guilt-offering are never associated with the word זבח. This is because the owner eats the peace-offerings meat in the company of his family, friends, and acquaintances, and he praises God and thanks Him for His Kindness. Additionally, more people are needed so that the meat will not become left-over. Therefore it is called a זבח שלמים, because זבח connotes a festive meal. The other offerings, however, which are not eaten by the owners, are not called זבח.
2) Is it enough to make sacrifices? Are sacrifices ever wasteful?
(כא) שָׂנֵ֥אתִי מָאַ֖סְתִּי חַגֵּיכֶ֑ם וְלֹ֥א אָרִ֖יחַ בְּעַצְּרֹתֵיכֶֽם׃ (כב) כִּ֣י אִם־תַּעֲלוּ־לִ֥י עֹל֛וֹת וּמִנְחֹתֵיכֶ֖ם לֹ֣א אֶרְצֶ֑ה וְשֶׁ֥לֶם מְרִיאֵיכֶ֖ם לֹ֥א אַבִּֽיט׃ (כג) הָסֵ֥ר מֵעָלַ֖י הֲמ֣וֹן שִׁרֶ֑יךָ וְזִמְרַ֥ת נְבָלֶ֖יךָ לֹ֥א אֶשְׁמָֽע׃ (כד) וְיִגַּ֥ל כַּמַּ֖יִם מִשְׁפָּ֑ט וּצְדָקָ֖ה כְּנַ֥חַל אֵיתָֽן׃ (כה) הַזְּבָחִ֨ים וּמִנְחָ֜ה הִֽגַּשְׁתֶּם־לִ֧י בַמִּדְבָּ֛ר אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
(21) I loathe, I spurn your festivals,
I am not appeased by your solemn assemblies. (22) If you offer Me burnt offerings—or your meal offerings—
I will not accept them;
I will pay no heed
To your gifts of fatlings. (23) Spare Me the sound of your hymns,
And let Me not hear the music of your lutes. (24) But let justice well up like water,
Righteousness like an unfailing stream. (25) Did you offer sacrifice and oblation to Me
Those forty years in the wilderness,
O House of Israel?
I am not appeased by your solemn assemblies. (22) If you offer Me burnt offerings—or your meal offerings—
I will not accept them;
I will pay no heed
To your gifts of fatlings. (23) Spare Me the sound of your hymns,
And let Me not hear the music of your lutes. (24) But let justice well up like water,
Righteousness like an unfailing stream. (25) Did you offer sacrifice and oblation to Me
Those forty years in the wilderness,
O House of Israel?
3) Today, we pray instead of making animal sacrifices. What is the connection between prayer and sacrifice?
(ג) קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהֹוָ֑ה אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כׇּל־תִּשָּׂ֤א עָוֺן֙ וְקַח־ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ׃
(3) Take words with you
And return to the LORD.
Say to Him:
“Forgive all guilt
And accept what is good;
Instead of bulls we will pay
[The offering of] our lips.-a
And return to the LORD.
Say to Him:
“Forgive all guilt
And accept what is good;
Instead of bulls we will pay
[The offering of] our lips.-a
אִיתְּמַר, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: תְּפִלּוֹת אָבוֹת תִּקְּנוּם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: תְּפִלּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין תִּקְּנוּם.
The dispute between the Rabbis and Rabbi Yehuda with regard to the times beyond which the different prayers may not be recited is rooted in a profound disagreement, also manifest in a later amoraic dispute. It was stated: Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: The practice of praying three times daily is ancient, albeit not in its present form; prayers were instituted by the Patriarchs. However, Rabbi Yehoshua ben Levi said that the prayers were instituted based on the daily offerings sacrificed in the Holy Temple, and the prayers parallel the offerings, in terms of both time and characteristics.
(יג) וְכׇל־קׇרְבַּ֣ן מִנְחָתְךָ֮ בַּמֶּ֣לַח תִּמְלָח֒ וְלֹ֣א תַשְׁבִּ֗ית מֶ֚לַח בְּרִ֣ית אֱלֹהֶ֔יךָ מֵעַ֖ל מִנְחָתֶ֑ךָ עַ֥ל כׇּל־קׇרְבָּנְךָ֖ תַּקְרִ֥יב מֶֽלַח׃ {ס}
(13) You shall season your every offering of meal with salt; you shall not omit from your meal offering the salt of your covenant with God; with all your offerings you must offer salt.
The Blessing of the Ordinary for Parashat VaYikra by Dena Weiss
The lesson to be learned from the salt of the sacrifices is twofold. The first is that a sustainable religious life can seem uncreative, uninspired, even impoverished. There are rules and expectations that are not about you and what you are feeling, but rather about what needs to be done to keep the world functioning, to keep the mishkan in operation. There is an element of Divine service that is about being obedient, and more so, about being reliable. This reliability is also critical to building a relationship with God. Deep relationships are built on a foundation of trust, regular communication and regular contact. Eating dinner with your family every night is not supposed to be exciting, it’s supposed to be grounding. When you ask your spouse the same set of questions at the end of the day, that is a foundational ritual. Being dependable isn’t always interesting and it isn’t always fun, but it is also indispensable.
At the same time, moments of transcendence are necessary to maintain the relationship and investment in it, even if the moments of transcendence are not what build and constitute a relationship. A meal that is only salt is not a meal. Salt preserves, but it doesn’t nourish.
The lesson to be learned from the salt of the sacrifices is twofold. The first is that a sustainable religious life can seem uncreative, uninspired, even impoverished. There are rules and expectations that are not about you and what you are feeling, but rather about what needs to be done to keep the world functioning, to keep the mishkan in operation. There is an element of Divine service that is about being obedient, and more so, about being reliable. This reliability is also critical to building a relationship with God. Deep relationships are built on a foundation of trust, regular communication and regular contact. Eating dinner with your family every night is not supposed to be exciting, it’s supposed to be grounding. When you ask your spouse the same set of questions at the end of the day, that is a foundational ritual. Being dependable isn’t always interesting and it isn’t always fun, but it is also indispensable.
At the same time, moments of transcendence are necessary to maintain the relationship and investment in it, even if the moments of transcendence are not what build and constitute a relationship. A meal that is only salt is not a meal. Salt preserves, but it doesn’t nourish.