Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Shareהגהות מיינוניות הלכות תפילה ה:ב
על אשר שאלת אם יש קטטה בין הקהל ואינם יכולים להשוות דעתם לברור ראשים בהסכמת כולם זה אומר בכה וזה אומר בכה ומחמת חלוק לבם בטל התמיד ומדת הדין לוקה ואין אמת ושלום בעיר ולא בכל המלכות הנגררים אחריהם איך יעשו נראה בעיני שיש להושיב כל בעלי בתים שנותנים מסים ויקבלו עליהם ברכה שכל אחד יאמר דעתו לשם שמים ולתקנת העיר וילכו אחר הרוב הן לברור ראשים הן להעמיד חזנים הן לתקן כיס של צדקה הן למנות גבאים הן לבנות הן לסתור בבית הכנסת להוסיף ולגרוע ולקנות בית חתנים לבנות ולסתור בו ולקנות בית האופים ולבנות ולסתור בו סוף דבר כל דבר צורך הקהל יעשה על פיהם ככל אשר יאמרו ואם ימאנו המיעוט ויעמדו מנגד לשמור לעשות ככל הכתוב יש כח ביד הרוב או ביד שימנו הרוב עליהם לראשים להכריחם ולכופם בין בדיני ישראל בין בדיני האומות עד שיאמרו רוצים אנחנו ואם יצטרכו להוציא ממון על ככה הם המיעוט יתנו חלקם באותו ממון והמסרב מלומר דעתו על פי הברכה בטלה דעתו וילכו אחר רוב מקבלי הברכה. סוף דבר כופין בני העיר זה את זה לכל צרכי העיר שהם צריכים הרבה כי ההיא דתניא בתוספתא דבבא בתרא כופין בני העיר זה את זה לבנות להן בית הכנסת ולקנות להן ספר תורה נביאים וכתובים וכופין בני מבוי זה את זה לעשות להם לחי וקורה למבוי וכו׳ אף על פי שאין זה צורך גדול כל כך אפילו הכי כופין כ״ש שאר ענינים הצריכים להן יותר והיה זה שלום העני מאיר ב״ר ברוך זכרונו לה״ה ע״כ:
Hagahot Maimoniyot, Hilchot Tefillah 11:2
And this that you asked regarding a community which can't arrive at consensus regarding who to select as officers - with everyone proposing different candidates - and which therefore can't function. It appears to me that the community should gather all dues-paying heads of household, and they should all accept an oath to express their honest opinion based on what they think God wants, for the betterment of the community. And they should then follow the majority - whether it be to appoint leaders, or hire a chazzan, or set up a tzedakah fund, or perform construction on the synagogue, or purchase a wedding-hall, or purchase a bakery - anything where there is a communal need they should follow the majority's decision. If the minority refuses to obey the majority vote the majority (or its representatives) can force them to do so, either using its own power or that of the gentile authorities. And those who are non-compliant must pay their share of any communal funds needed to secure compliance. And anyone who refuses to express his opinion under oath has forfeited his say, and the decision should be made based on a majority of the participants.
May this lead to peace,
The impoverished one,
Meir the son of Rabbi Baruch [the Mahara"m MiRotenberg]
(א) עוד ילמדנו קהל שמטילין חרם אם גם זה תלוי ברוב אם המועטים יכולים למחות ואם נלך בתר הרוב אפי' אם הוא בדבר ממון והעשירים הם המועטים.
(ב) תשובה קהל שמטילין חרם אם הוא על עסקי ממון הולכין אחר רוב הממון... ולא יתכן שרוב נפשות הנותנים מיעוט המס יגזרו חרם על העשירים כפי דעתם.
Question: when communities come to enact- can it do so by majority vote? And if so does it make a difference if it is a vote about how to spend money and the wealthy are in the minority?
Answer: When a community is coming to make an enactment relating to money, we follow the majority of the community's assets... and it cannot be that masses of people contituting a minority of the tax-base can simply obligate the rich in whatever they want.
הגה:...כל צרכי ציבור שאינן יכולין להשוות עצמן יש להושיב כל בע"ב הנותנים מס ויקבלו עליהם שכל אחד יאמר דעתו לשם שמים וילכו אחר הרוב ואם המיעוט ימאנו הרוב יכולין לכוף אותן אפילו בדיני עכו"ם ולהוציא ממון על זה והם צריכין לתת חלקם והמסרב מלומר דעתו ע"פ החרם בטילה דעתו ואזלי' בתר רוב הנשארים האומרים דעתן
Rema: And with a matter that the community is not able to be agree about, all the heads of households that pay taxes should convene and accept upon themselves that each one proclaim his opinion for the sake of heaven, and follow the majority. And if the minority [refuses to go along], the majority can force them - even through the laws of the idolaters - and if they spend money on this the non-compliers must pay their share. And backed by the ban (cherem), the opinion of one who refuses to state his opinion is nullified, and we follow the majority of those stating their opinion
: הגה כל מה שגובין לפי הממון הולכין אחר רוב הממון והעשירים שהם מיעוט נפשות הם חשובים רוב בענין זהם
Rema: regarding any matter where the rich pay more than the poor - majorities are determined by whoever has contributed the most money, even if they are numerically a minority.
(א) שאלה ילמדנו רבינו קהל ח' שיש בהם עשירים ובינונים ועני' ובתוכה יודעי תורה וחשובים מה הדין נותן איך יתנהגו הצבור בענין צרכי הצבור לקחת ש"צ ות"ח ושאר צרכי הצבור אם יש לילך אחר רוב הצבור בלי השקפ' אל בחינה אחרת מחכמ' עניות ועשירות או אם ראוי לילך אחר רוב בעלי כיסין אפי' אם יהי' שאר העם רבים מהם במנין ראשים:
(ב) תשובה
(ג) איברא דלכאורה נר' בסתם אמר' תורה אחרי רבים עד שנראה שאין לחלק בין עשירי' ועניי' שכלם שוים להמנו' ומיעוטא לגבי רובא בטיל וכן נראה מפשוטן של דברים מתשוב' הרא"ש שכתב וזה לשונו ועל כל עניין שהקהל מסכימי' הולכים אחר הרוב והיחידים צריכים לקיים כל מה שיסכימו הרבים כו' עד לכן אמרה תורה בכל דבר הסכמ' של רבים אחרי רבים להטות ע"כ זה מרגלא בפי כל העולם אבל רואה אני שמה שאמר' תורה אחרי רבים אין הפירו' כפי הנשמע לבני אדם שהם אמרו ביבמות פ' ראשון על פלוגתא דב"ש וב"ה אי עשו ב"ש כדבריהם נגד ב"ה דסבר רבי יוחנן דעשו וכן שמואל וקאמר בגמרא מאן דאמר לא עשו דב"ה רובא ומ"ד עשו כי אזלינן בתר רובא היכ' דכי הדדי נינהו הכא ב"ש מחדדי טפי ע"כ הרי בפירו' דלא אמרה תורה אחרי רבים אלא כאשר הם שוים החולקי' אז הוי מעלת הרוב מכרעת אבל כשיש הבדל בין שתי הכתות אפשר שאיש א' יעלה לאלף והיכן כתוב בתורה אלא שיש לנו לומר שמה שאמרת תורה אחרי רבים אחרי רוב מנין או אחרי רוב בנין כשהם שוים רוב מנין בלתי שוים רוב בנין עוד יש לי ראיה דלאו בכל הדברים אנו הולכים אחר הרוב שהרי כת' מהררי"ק שרש ל' בשם רבינו שמחה שאפילו יחיד יכול לעכב החזנו' ולומר איני חפץ שיהיה פ' חזן אם לא שכבר הסכים תחלה ועוד כתב שם שהתפלה של הקהל שהיא במקום התמידין שהיו באים משל צבור ואין ראוי שיהיה אדם שלוחי להקריב קרבנם שלא מדעתם ורצונם כו' עד וכן נראה ודאי דה"ה והוא הטעם כאשר הם צריכים להעמיד להם דבר ומרביץ תורה שאפילו יחיד היה יכול למחות משום דבת"ח כלהו איתנהו ביה שלפעמים הוא ש"צ בימים הנוראים ולומד התורה כ"ש שאין אדם לומר תורה אלא ממי שלבו חפץ סוף דבר להליך אחר הרוב כמו שעולה בדע' המון העם שאין לנטות ימין ושמאל ממה שיעלה בדעת הרוב אי זה רוב שיהיה ח"ו שאם כן ילקה מדת הדין יעמדו בעיר א' או קהל א' ק' בני אדם י' מהם נכבדי ארץ חשובים ועשירי' והתשעי' אנשי' דלת העם וירצו התשעי' להקים עליה' רועה ראוי להם יהיו מוכרחי' העשרה חשובי' כפופי' לאותו רועה יהיה מי שיהיה חלילה אין זה דרכי נועם וכבר דרשתי לרבי' כי תורתינו הקדושה קורא לעשירי' פני' וכמו שאמר והרעב היה על פני כל הארץ אלו העשירי' נמצ' שאם העשירי' הם פנים שאר העם הם אחורים ואין האחורים ראיים להיות מנהיגים לפנים אלא הפנים הם המנהיגי' והארכתי בזה ובכאן די במה שאמרתי א"כ מה שאמרנו שיש לילך אחר הרוב היינו בשוים ברוב מנין ורוב בנין
ועוד אמרו כי שפתי כהן ישמרו דעת כו' אם דומה תלמיד חכם למלאך ה' תורה יבקשו מפיהו אם לאו לא וא"כ אם לעיני קצת מהצבור יראה בעיניהם שאיש פלו' אין ראוי ללמוד תורה מפיו יכריחו הרוב למיעוט זה לא יתכן...
מכל זה משמע שאין לילך אחר הרוב לעו' דלאו מילתא פסיקתא היא אלא מקומות מקומות יש והעיק' לילך אחר רוב מנין כשיהיו רוב בנין דאז ודאי לא יבחרו אלא האמת והיושר משא"כ ברוב ההמון מה שנ' לע"ד כתבתי:
Question: A community which has rich people, middle class people, and poor people, as well as torah scholars, how should the community behave regarding hiring a Chazzan, or a Rabbi, or other communal needs? Should they have a majority vote without paying attention to wisdom, poverty, or wealth? Or should they go by a majority of those with assets, even if they are a numerical minority?
Answer:
In general the rule is that we follow the majority - and therefore prima facie there should not be a distinction between the rich and the poor, for each of them are counted and the minority is nullified by the majority. And so it appears from the responsum of the Ro"sh, who wrote "regarding every matter where the community votes we follow the majority, and the minority must follow along with what the majority concludes... and thus the Torah says אחרי רבים להטות." And this is what everyone says. However, it appears to me that that which the Torah said regaeding following the majority doesn't mean what everyone thinks it days. For behold in the first chapter of Yevamos Rabbi Yochanan and Shemuel both are of the opinion that Beis Shammai acted in accordance with their own opinions, even though Beis HIllel was a numerical majority. And the Gemara explains that - while the opinion that Beis Shammai didn't act on their own opinions holds that they obeyed the majority - the other opinion held that we only follow the majority when all else is equal, not (as in the case of Beis Shammai) where one side is sharper. Behold explicitly that the Torah did not say "follow the majority" except in a case where all else is equal - and then numbers make a difference. However, when all else is not equal, it is possible that one vote could outweigh a thousand. To reconcile this with the language of the Torah we can say that, when the Torah said to follow the majority it meant either the majority numerically or (if applicable) the majority in stature. I have further proof that we do not always follow the majority from that which the Maharik wrote (Res. 30) in the name of Rabbeinu Simcha that even an individual can prevent the hiring of a chazzan, and say "I do not want so-and-so to be chazzan" unless there was a prior agreement. And he further writes that communal prayer takes the place of communal sacrifice, and it is not fitting for someone to be someone else's agent to bring a sacrifice without his consent. For the same reason when a community is trying to hire a Rabbi - that any member of the community can object. For the Rabbi is sometimes tasked with leading prayers during the Days of Awe. And this is all the more true for teaching Torah - for one can only learn from somebody they are satisfied with.
In short, we do not always follow the majority no matter what, as the masses think, for this would lead to injustice. A community of 100 people - 10 upper class and 90 lower class - will follow the 90 people in appointing a leader, and chalilah everyone else will have to go along - and this is not fitting. And I have lectured in the past how Rabbi Yehuda HaNasi writes about how HKB"H gives importance to the wealthy, as we see that our Torah refers to them as "the community's face" (such as when Chazal say that the verse "and the famine was on the face of the land" refers to the wealthy). We see that the wealthy are called the nations face, and the remainder of the nation is it's back, and it is fitting for the back to follow the face, not vice versa. I discussed this at length - here however it is not necessary to go further. If so, that which it says that we follow the majority is only where the community is of equal stature.
Likewise, chazal teach us that one should only learn Torah from a scholar who appears to the masses like an angel. How then can the masses force the minority to learn Torah from someone they deem unfitting?...
From all of this, we learn that one does not always follow numerical majorities, but rather there are other relevant variables, and the primary rule is that one follows numerical majority when it also consists of a substantive majority, for then they will certainly follow truth and uprightness, unlike if one simply followed popular will. And what appears to my eyes I have written.
שו"ת צמח צדק (הקדמון) סימן ב
נשאלתי מקהל שמנהגם מעול' לעשות כל הסכמת הקהל בקבלות הרב והחזן והשמש על פי הסכמת כל פורעי המס. וכן ברירת ראשי וטובי הקהל וגבאים ודיינים ושמשים. על פי האנשים בוררים העולים מתוך הגורל מכל פורעי המס. ועתה רוצים מקצת נכבדי העיר לעשות מנהג חדש שכל עניני צרכי צבור לא יהיה מהיום והלאה על ידי כל פורעי המס קטן וגדול שם הוא כאשר היה עד עתה אלא על ידי אותן שיש להן מעלה שנותנים מס הרבה. או שיש להם מעלה בתורה. ורוצים לקבוע שיעור כמה יהא ערכו בנתינות מס עד שיהא אחד מן המנוים אל הסכמת הקהל ולבא אל הגורל לברירת ההתמניות או שיהא לכל הפחות מוסמך לחבר אף שיהיה מן הפחות שבמס. ולאפוקי אותן שאינן בני תורה וגם נותנים מס מעט לא יהיו מן המנויים
ונותנים טעם לדבריהם מחמת שרוב צרכי הקהל הם עסקי הוצאות ממון ואיך יתכן שדעת העני תהא שקולה כדעת העשיר גם איך יתכן שדעת של ע"ה תהא שקולה כדעת החבר אם אין לו מעלה בעושר ועוד נותנים אמתלא לדבריהם מחמת שכל קהלות הגדולות והחשובים נוהגים כן ולמה יהיו המה פחותים מהם. והעניים המון עם צועקים למה יהא נגרע זכותם אחרי שהם מפורעי המס ונותנים חלקם אף על פי שהעשירים נותנים יותר מכל מקום קשה עליהם המעט שנותנים יותר מן הרב שנותנים העשירים. ועוד שמנהג אבותיהם בידיהם מימי עולם ושנים קדמוניות ומנהג עוקר אפילו הלכה והיאך יהיו רשאים לשנות המנהג. יורנו מורנו הדין עם מי:
תשובה יראה דלאו שפיר דמי למיעבד כך לדחות העניים הנותנים מעט. וראיה לזה הא דאיתא במתני' סוף מנחות נאמר בעולת בהמה אשה ריח ניחוח. ובעולת עוף אשה ריח ניחוח וכולי לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט וכו'. הרי מבואר בהדיא דמועט של עני שקול כנגד מרובה של עשיר:
ולא זו אלא אף זו ששקולה יותר מדכתיב במנחה ונפש כי תקרי' קרבן מנחה וגומ' אמרו רז"ל לא נאמר נפש בכל קרבנות נדבה אלא במנחה מי דרכו להתנדב מנחה. עני. אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו הובא ברש"י בפירוש החומש פרשת ויקרא והיינו משום שעני צריך לטרוח בנפשו להשיג מה שיביא למנחה לכך כתיב נפש. וכדכתיב נמי בשכר שכיר כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו מה שאין כן עשיר מביא מן המוכן בידו בלי טורח:
ולכך תני במתניתין אחד המרבה ואחד הממעיט וכולי. ולא הוה ליה למיתני אלא לומר לך הממעיט הוא כמרבה ובלבד וכולי. אלא משום דיש פנים לכאן ולכאן יש פנים לומר דנדבת העשיר יותר רצויה מפני שהיא מרובה. ויש פנים לומר דנדבת העני יותר רצויה אף על פי שהוא מועט מפני שקשה עליו יותר משל עשיר. לכך אמר אחד המרבה ואחד הממעיט וכולי. ששניהם שקולים כלומר אין נדבת העשיר רצויה יותר מחמת הריבוי כדס"ד ואין נדבת העני יותר רצויה מחמת טרחו כדס"ד אלא אחד זה ואחד זה שקולים הם ובלבד וכולי:
לכך טענת העניים טענה מעליתא היא שקשה עליהם המעט שנותנים כמרובה שנותנים העשירים. וכדאיתא נמי פרק ה' דברכות דף ל"ג במאמר דרבי חנינא הכל בידי שמים וכולי משל לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו דומה עליו ככלי קטן. קטן ואין לו דומה עליו ככלי גדול:
ואף על פי שהרא"ש בתשובותיו כלל ז' סימן ג' כתב וז"ל כל דבר שגובין לפי הממון הולכין אחר רוב הממון. ולא יתכן שרוב הנפשות שנותנים מיעוט המס יגזרו חרם על העשירים כפי דעתם. עכ"ל. הובא בהג"ה ש"ע מטור ח"מ בסימן קס"ג הא כבר פירש יפה הרב בסמ"ע התם שלא כתב הרא"ש כך אלא דאין העניים הרוב יכולים לגזור על העשירים שלא מדעתם אבל לא שהעשירים יהיו נחשבים כרוב לגזור על רוב הקהל וכולי. הרי כתב בהדיא שאין העשירים יכולים לגזור על רוב הקהל העניי' כמו שאין רוב העניים יכולים לגזור על העשירים המועטים. יעויין שם והיינו משום ששקולין הן הנך תרי רובא רוב הנפשות ורוב הממון. ולכך הוקבע המנהג ברוב הקהילות ממדינה זו שלא מיקרי רוב בקבלות הרב וחזן ושמש אם לא שיהא בהסכמה אחת מרוב בנין ומרוב מנין והיינו רוב מנין הם רוב נפשות. ורוב בנין הם רוב ממון. מפני שהנך תרי רוב שקולים הם. ליזל בתר רוב הנפשות הא עשירים הם כנגדם שהם רוב הממון. ליזל בתר העשירים שהם רוב הממון. הא העניים הם כנגדם שהם רוב הנפשות. לכך צריך תרווייהו רוב הממון. ורוב הנפשות. ומנהג זה מנהג כשר הוא בנוי על יסוד ועיקר תשובת הרא"ש ז"ל כמו שכתבתי בתשובת בסימן א'. אבל מה שרוצים הנכבדים לדחות העניים שהם רוב לגמרי מן ההסכמה. הא ודאי לאו שפיר דמי דהמעט שנותנים העניים שקול לכל אחד ואחד כרוב שנותן העשיר וכמו שבארנו למעלה:
ומה שרוצים לדחות אותם מפני שהם אינן בני תורה הא נמי לאו שפיר דמי וראיה מהא דאיתא בחגיגה פרק ג' דף כ"ב מאן תנא דחייש לאיבה ר' יוסי הוא דתניא וכו'. אמר רב פפא כמאן מקבלינן האידנא סהדותא מעם הארץ. כמאן כר' יוסי וטעמא דרבי יוסי כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו. הרי מבואר שאפילו עדות מקבלין מעם הארץ מפני חשש איבה כשיראו שמרחיקין אותם יבנו במה לעצמם. ומכל שכן בנ"ד אם ירחיקו את עם הארץ כל כך שלא לצרף אותם כלל אל הסכמת הקהל. ודאי שיהיה להם איבה ויבנו במה לעצמם ויהיו פורשים מן הצבור ומתוך כך ירבו מחלוקות בישראל ח"ו. לכן ודאי לאו שפיר דמי למיעבד כך...
ומה שרוצים להביא ראיה מן שאר קהילות גדולות שנוהגין כן. הא לאו מילתא הוא אין מביאין ראיה ממקום למקום נהרא ונהרא פשטיה. ואולי באותן קהילות הוקבע המנהג כך על פי הסכמת כל פורעי המס שנתרצו בכך מפני דרכי השלום אבל קהל שרוצים לחדש להם מנהג לפי דעתם לאו שפיר דמי. דאם כן אין לדבר סוף היום יאמרו כך והיום כך ויתרבה ח"ו מחלוק' בישראל...
והדרך היותר ישר הוא בעניינים כאלו לעשות הכל על פי חכם מורה צדק אשר יתווך השלום בין הקהל ויעשה תיקון הגון ברצון כולם וכל העם על מקומו יבא בשלום:
Tzemach Tzedek (The Non-Chassidish One), Siman 2
Question: I was asked by a congregation whose custom has always been to make all of its hiring decisions on the basis of a collective agreement amongst dues-payers - and to do the same in choosing its communal representatives and officers (choosing them based on a committee consisting of dues-payers chosen by lottery). And now some of the community's upper class wish to impose a new rule. Instead of having every dues-payer vote, they propose that decisions be made by those who have paid in the largest dues (or who are Torah Scholars). And they want to create a threshold of how much one needs to pay in dues (or to have achieved in Torah Learning) in order to qualify. And they want to disqualify from voting those who do not meet this threshold.
They explain their reasoning by noting that the majority of what the town votes on is what to spend the town's money on - so how can it be that those who do not have money (and are not scholars) should be entitled to an equal say? And they also say that this is what all the big communities are doing - so why should we be worse than them?
The poor, meanwhile, are adamant that that there is no reason their opinions are worth less than that of the wealthy - since they also pay dues and contribute their share. And even if they do not pay as much as the wealthy in the community do, their contributions involve more sacrifice than the far greater sums donated by the rich. And they also note that their towns tradition always was to vote this way, and communal custom is determinative - even at times when it is in tension with halacha - and what gives the wealthy the right to change the custom.
Who is right?
Answer: It appears that it is not proper to discount the poor who do not contribute much. And as proof, see the Talmud at the end of Menachot which notes that the Torah refers to both animal offerings and bird-offerings as producing a "pleasing aroma to God", to teach us that one who contributes a large gift, or a small gift, is equally valued by God as long as the intentions of his heart are to serve God. See that the small gifts of the poor are as valuable as the large gifts of the wealthy.
Not only this, they are even worth more. By flour offerings, and no other voluntary type of offering, the verse states "when a soul chooses to bring an offering." Are Sages note that such offerings are regularly brought by the poor, and explain that God is saying that he considers such sacrifices as valuable as if the poor had offered their very souls. And this is because the poor in particular need to invest their entire souls into procuring enough to bring a flour offering. And like it says by the prohibition to pay workers late - "For [the worker] is poor, and he hangs his soul on this salary." The rich, meanwhile, can bring from whatever they have on hand, without needing to toil.
And it is for this reason that it says "One who gives a large gift, and one who gives a small gift, each are equally valuable," rather than just saying that "a small gift is as valuable as a large gift" - because each category has an advantage over the other - the large gift because it is bigger, and the small gift because the poor encounter greater difficulty in giving it. And therefore the sages teach that each is equally valuable - to tell us that neither one of these advantages make their gift more valued. Rather, assuming they are accompanied by proper motivations, each type of gift is equally important.
Therefore, the poor have an excellent argument when they point out that their smaller dues impose a harder sacrifice on them than the larger dues of the wealthy. As we see by the fact that the sages in Brachot noted that a big pot seems small to one who can afford it, while a small pot seems big to one who can't.
Even though the Rosh wrote in his responsa that, "in all matters involving funds we determine a majority based on who has contributed the most assets. And it cannot be that a majority making up a minority of the tax-base can simply bind the wealthy to do whatever they want." The Sem"a already explained that this only means that the poor cannot force the wealthy to do waht they want - not that the wealthy can create enactments for the poor. In other words, these two categories of majorities - a numerical majority and a stakeholder majority - are equivalent. And therefore, in most places in this country there is an established custom that something does not constitute a majority for the purpose of hiring a Rabbi or Chazzan or Shamash unless there is both a numerical majority and a stakeholder majority behind it. For these categories of majority are equivalent.
And this custom is a proper one - built on the foundation of the Ro"sh's responsa. What the nobility wishes to do, however, to entirely disqualify the poor from such decisions - this is certainly not fitting. For the dues that each poor member pays is worth as much to him as those that the rich members pay, as we explained.
And their argument that the poor are not Torah Scholars is also not persuasive - for we see that the Talmud rules that nowadays we accept testimony even from the totally ignorant - so that every person does not go off and build an altar for himself. Behold that we even accept testimony from the ignorant - out of concern that they might be offended - when we see that refusing to do so would build distance between us and them. And certainly here if they were to disqualify the ignorant from voting this would produce offense and lead to the ignorant breaking away into their own community - and to an increase in disagreement amongst Jews heaven forfend.
And the fact that other large communities do this isn't proof. For one can't bring proof from one community to another - every river flows its own course. And perhaps in those communities there was originally an agreement amongst all dues-paying members to vote this way in the name of peace. To institute a new custom this way however, is not proper. For if the voting rules are constantly changed - then this day the community will vote one way and tomorrow it will vote another, and disagreements will flower amongst Jews.
And the best route with all such matters is for the town Rabbi to negotiate an amicable compromise amongst the members of the community, and to create a workable solution with the agreement of everyone - and by doing so everyone will be able to continue on peaceably.
שו"ת חתם סופר חלק ה (חושן משפט) סימן קטז
שו"ת חתם סופר חלק ה (חושן משפט) סימן קטז
השר הטיל נתינה חדשה על הציבור והמבוררים רצו להוציא המעות על היחידים הכריזו כמה פעמים כל היחידים יבואו אל אסיפת המבוררים לפקח באיזה אופן יוציאו המעות המתוכן ובכל זאת לא באו אלא כמו שלשים בעלי בתים והם הסכימו לברור להם ט' בעלי בתים היינו ג' עשירים ג' בינונים ג' תחתונים והם יצורפו עם המבוררי' לפקח איך ומה לעשות והנה הט' אנשים עם המבוררי' הנ"ל הסכימו להטיל מס על מו"מ א' ידוע מטעם הידוע להם שישולם מזה המו"מ סך כך וכך וכולם הסכימו בכך וגם הדבר נודע לכל בני הקהלה ולא מיחו רק א' מט' האנשים הנ"ל והוא מהעשירים באשר לו נוגע הדבר ג"כ לכן לא הסכים לזה ומדיין עם בני הקהלה ועוד א' כיוצא בו והוא ממבוררי הקהל והם מדייני' ורוצים שיורו להם עפ"י דתה"ק אם יכולין להטיל עליהם שלא מרצונם כנ"ל.
...לדינא נ"ל דהדין עם הקהל דמה שלא באו להאסיפה רק כמו שלשים בע"ב מ"מ נראה פשוט כיון שהכריזו בפהרסי' /בפרהסי'/ ביום שהי' כל הקהלה בעיר שיבואו לפקח על עסק פלוני ופלוני מי שלא בא ה"ל כמוסר כחו והרשאתו לאותן שבאו לאסיפת הקהל וראי' ברורה מדאמרי' בפ' מי שהי' נשוי צ"ד ע"א א' מן האחין והשותפין דאזל לדינא בהדי חד לא מצי למימר לאו בעל דברים דידי את ומסיק שם דכי איתא במתא איבעי' לי' למיתי' פי' וצריך לקבל הדין ע"כ מדלא בא סבר וקבל וכן פסקו כל הפוסקים...ומכ"ש בנדון דידן שלא ערערו מעולם על מה שבררו שלשים בעלי בתים הנ"ל את ט' אנשים אדרבא הי' ניחא להו לכל בני הקהלה ואפי' לזה היחיד המערער עתה הי' ניחא לו בהך ברירה נמצא דהנך תשעה אנשים הובררו בהדי' מכל בני הקהלה לפקח על עסק הנ"ל וכל דבריהם בענין זה ה"ל כז' טובי העיר במעמד כל אנשי העיר שהרי מעמד כל אנשי העיר היינו ששמעו ולא מיחו בם והרי ה"נ לא מיחו בם כ"א המערערים הנ"ל אבל כל בני העיר או רובם מרוצים לזה, ולא נשאר רק פקפוק מצד דלא הוה כולם רק רובם גם בזה נ"ל שאינו פקפוק כלל שהרי כל עיקור טעם הש"ס התם משום דנחית לדעות ודקדק לומר ארבעה ע"כ נחית אדעות וכן פירש"י שם כיון דנחית לדעות להרבות דיעות יותר מכדי ב"ד וכו' ולא אזלי' בתר רובא עד דאמרין כלהי, וא"כ כי בררו ב"ד אזלי' בתר רובא וה"נ ה"ל שהרי משו"ה בררו ט' אנשים שיהי' ג' עשירי' וג' בינונים וג' תחתונים כדי שיהי' ב"ד לכל א' מהכתות שלא יוזק א' מהכתות האלו ולכל א' יהי' לו ב"ד שלם של ג' וממילא דאזלי' בתר רובא שהרי כל עצמינו לא אמרנו שלא ליזול בתר רובא אלא מדדקדק אחר מספר יותר ממה שהקפידה תורה בדיני ממונות וברר ארבעה ש"מ דנחית לדעות אבל אי אפשר לנו לתרץ דברי' מפני טעם כך וכך ברר יותר הדרי' לסיני אחרי רבים להטות,
ובלאה"נ כבר נהגי בכל גלילות הללו למיזל בתר רובא בכל ענינים כאלו ואם נמתין עד שיסכימו כלם לא יגמר שום ענין ויהי' השחתת הכלל, ומה"ט נ"ל דגם לר"ת דס"ל דאינם יכולים להסיע על קיצתם אלא כשהסכימו כולם מתחלה מ"מ היינו מדינא אבל מודה הוא ממנהגא דהרוב כופי' היחיד לעשות כמו שהם אומרים והן הנה דברי הרמ"א שכ' בש"ע ח"מ סי' ב' וז"ל וכן נוהגין בכל מקום שטובי העיר בעירן כב"ד הגדול וכו' אעפ"י שיש חולקין וכו' מ"מ הולכין אחר מנהג העיר וכו' רצונו לומר כן לדעת ר"ת נמי מודה שהולכי' אחר מנהג העיר כן נלע"ד להלכה ולמעשה שהדין עם הקהל...
(א) אנשי ק"ק פלונית התאספו יחד בני הקהלה לקבל עליהם רב ומורה והי' מסכימי' על ד' רבנים ליתנום אל תוך הקלפי ומי שיעלה מהם ראשון יחזרו וישאלו לאנשי הק"ק אם ירבו המתרצים בו על הממאני' הרי הוא הרב ואם לאו יקחו שני מן הקלפי ויעשו עמו כמנהג הראשון וכן בשלישי ורביעי, והנה הרוב מאנו במי שעלה ראשון וכן בשני והשלישי זכה עפ"י רוב הדיעות. אחר איזה ימים הי' קול המון סוער כי הרבה מאנשי הק"ק קבלו שוחד ממון מקרובי הרב ההוא כדי למנותו עליהם אח"ז נמצא כ' מחותם מא' מאנשי הק"ק ששלח לאחיו הדר בעירו של הרב ויען כי הרגישו אנשי הקהל שימצאו בו דבר סתר מהנ"ל פתחוהו ומצאו כ' בו שזה מבקש מאחיו שבעיר הרב שקיבל עבורו חלקו המגיעו משוחד קבלת הרב ושגם יהי' זהיר לשלח חלק כל א' וא' כפי הנאמר להם דאל"ה לא יהי' רב שם כי אדעתא דהכי הסכימו עליהם מעיקרא ואז נועדו אנשי הקהל ובאו לפני בקובלנא לומר מעתה לא יחפוצו בהרב המקובל עליהם הנ"ל כי הי' הכל בפסלנו' ועי"ז מתגבר המחלוקת ויחלק העם לחצי - ועודני עומד לשום דמי מלחמה בשלום להתפשר מפני כבוד התורה ומפני השלום:
(ב) איברא בעיקור הדין נראה בודאי אם המצא ימצאו ב' עדים כשרים שאינם מבני הק"ק ולא מקרוביהם ולא מקרובי הרב שיעידו שמאנשי הק"ק קבלו שוחד על הנ"ל א"כ פשוט כביעי בכותחא דהקבלה ההיא שע"י אותו המינוי בטלה מעיקרא שהרי הי' צריכי' לומר דיעותם לשם שמים כמ"ש רמ"א בהגה' רס"י קס"ג בח"מ והם אמרו ע"י שוחד שהוא חד ומעוור עיניהם לא מיבעי' בקבלת הרב ההוא אלא נמי במה שמיאנו בראשונים הי' הכל שלא לש"ש ורק הי' בצעם בראש כולם ואפי' אם יהי' מקבלי השוחד מעטים וישארו לו רוב דעות שלא קבלו שוחד מ"מ הם יאמרו מפני שכבר מאנתם בראשוני' על כרחנו היינו מתרצים בזה השלישי וע"כ בטל כל המעשה ההוא ואפי' הנוטל שכר לדון דיניו בטלי' משום קנס דרבנן מכ"ש מי שלקח שוחד שבטל אפי' מן התורה וז"ל רמ"א סס"י ל"ז טובי הקהל הממוני' לעסוק בצרכי רבי' הרי הם כדיינים ואסור להושיב ביניהם מי שפסול לדין משום רשעה:
שו"ת ציץ אליעזר חלק ב סימן כד
הקנאת זכות בחירה לחות דעה בענינים ציבוריים ב"ה. יום ג' ט"ו תמוז תש"ה. לכבוד ועד הפועל של הסתדרות הפועל המזרחי בא"י, לידי היקר והנכבד בר אוריין מר ש' ז' שרגאי נ"י.
שלום וברכה. הנני לענות לכם בזה גם על שאלתכם האחרונה בדבר הקנאת זכות בחירה לחות דעה בענינים ציבוריים. ז"ל השאלה: תושב הגר במקום בעיר או בכפר מהו זמן שהותו במקום שמקנה לו זכות בחירה אקטיבית ופסיבית, ואיזה חובות הוא צריך למלאות כדי שתהא לו זכות בחירה: תשלום מסים, רכוש קרקע במקום, או שמספיק שהוא גר במקום זמן ידוע? והאם יש הבדל בהקנות /בהקניית/ זכות בחירה לעיריה המטפלת באספקת כל הצרכים, לזכות בחירה לקהלה המטפלת באספקת הצרכים הדתיים בלבד.
תשובה השאלה נחלקת לשתים (א) מהו זמן שהותו של האיש במקום שמקנה לו זכות בחירה (ב) איזה חובות על האדם למלאות כדי שתהא לו זכות בחירה...
(ו) וראיתי בשו"ת מהרי"ט ח"א (סימן ס"ט) שנשאל בהנהגת הציבור אם ללכת כתשובת מהר"ם או כתשובת הרא"ש, והשיב שגם דברי הרא"ש מכוונים לדברי המהר"ם, ושאין כוונת הרא"ש ללכת אחר רוב ממון ממש, שאם היו שנים בקהל שפורעים יותר מכל הקהל הולכים אחריהם, חלילה, דלעולם בתר רובא אזלינן, ובא רק למעט אותם שאינם פרועים /פורעים/ או שהם פורעים כסף גולגלתא ואינם פורעין המס לפי הממון אלו אינם מכלל הרוב משום דלא שייכי ביה, אבל אותם שפורעים מס כולן שוים העשיר בעשרו העני ממנו בעניו ולפום גמלא שיחנא, וכ"כ יזהר אותו העני על פרוטה שלו כמו שהוא נזהר העשיר בדינר שנוגע לחלקו כיון שהפרעון הוא לפי חשבון ממון הלכך אזלינן בהו בתר רוב דעות, אבל אותם שאינם פורעים בערך, אלו ודאי דלא מצטרפי לרובא כיון דלא שייכי בה וכו', ע"כ.
(ח) אמנם אבל יש לי מקום עיון בדברי מהרי"ט שם שכותב שזה שהוציא הרא"ש אותם שאין פורעים מס, היינו כדין עניים או תלמידי חכמים או עוסקים בצרכי ציבור שאינם פורעים ע"ש.
ולענ"ד נראה שאותם שפטורים מדינא כתלמידי חכמים, מכיון שפטרו אותם יש לומר דהו"ל מתוך כך כאילו פורעים, דאל"כ הרי מצד אחד יוצא שכרם בהפסדם. שמתוך כך שאינם פורעים אין להם שום זכות לחות דעה בענינים ציבוריים.
וראיתי בשו"ת שבות יעקב ח"א חיו"ד (סי' ע"ד) שנשאל על קהל אחד שבררו להם שבעה בעלי מתקני תקנות להוסיף ולגרוע כפי שיראו להם לטובת הק"ר ועתה רוצים בעלי התקנות לתקן תקנה בענין ברירת התמניות וענייני מסים שלא יקחו לברירתם אם לא שיתן סך ידוע למס או שיהיה מכונה בשם חבר אף שלא יתן כל כך, ואם יהיה למדן מכונה בשם מורינו אף שלא יהיה כלל מפורעי המס, ואיזה יחידים רוצים למחות שלא לעשות תקנה כזו בסמכם על תשובת צמח צדק סי' ב' (הנ"ל). והשיב שנראה פשוט דאין טענת יחידים טענה כלל משום דודאי איכא בזה תקנת וטובת הקהל כדי שלא ימנעו העמי הארצים מליתן מסים וארנונית שעליהם מוטל הכל, וזהו חיזוק לעמוד התורה וכבוד התורה ולומדיה, ובפרטות בענין מי שהוא צורבא מרבנן מכונה בשם מורינו ותורתו אומנותו שהוא פטור מדינא ממסים וארנונים וכמבואר בש"ס והסכמת כל הפוסקים, וכי בשביל זה לא יקחו אותו לברירת הקהל ושאר התמניות וכו' והמקרא צוח בי מלכים ימלוכו וכו' ופוק חזי מה עמא דבר, שברוב קהלות קדושות נתפשטו תקנות כאלו בלי שום פקפוק ומנהג ישראל תורה היא וכו', ובר מן כל דין נראה דבהא אף התשובת צ"צ מודה, דדווקא בנידון דידיה שהיו מקצת נכבדי העיר רצו לעשות מנהג ותיקון חדש כזה והמון עם צועקים לעכב התקנה, על כן פסק שם שיכולין למחות, לפי שיטתו, משא"כ בנדו"ד שכבר ביררו אלו שבעה מדעת כל הציבור או ע"פ רוב ככולו ונותנים להם כח להוסיף או לגרוע בתקנות כפי שיראו להם, ודאי אין שום מומחה בידיהם מעתה, כבר הארכתי בענין כזה בספרי תורת השלמים שאלה א' בשם פוסקים ראשונים ואחרונים דיש כח ביד ראשי הקהל וטובי העיר שהומח' רבים עליהם מדעת כולם, לכל דבר, מה שעשה עשוי בתקנת הקהל אע"פ שלא היה מנהג מקדם, ואפי' יחיד שבררו מה שעשה עשוי וכו' עכת"ד.
למדנו מתשובה זו של השבות יעקב תרתי (א) שאין סברא לומר שת"ח הפטורים ממסים לא יקחו אותם לברירת הקהל ושאר התמניות, דוגמת הערתי לעיל בדברי מהרי"ט, ואני עוד הוספתי בזה טעם לשבח, שמכיון שפטרום הו"ל כאילו שילמו ואין סברא שע"י הפיטור יגרע עוד חלקם, דא"כ מה הועלנו להם אם מפסידים זכותם בכך, אלא ודאי דלא מפסידים, (ב) שדיני מנהגי זכות בחירה וחות דעת בענינים ציבוריים ניתנים להשתנות ע"י כל הקהל או רובו, או ע"י הנבחרים מתקני התקנות שנבחרו לכך מדעת כל הציבור או רובו, ואפילו אחד שנבחר לכך...
היוצא מדברינו בנדון השאלה.
(א) זמן השהות שמקנה לאדם זכות בחירה במקום כאחד מבני העיר הוא הי"ב חדש, כי זמן ישיבה בעיר י"ב חדש מקנה לו השם להיקרא כאחד מבני העיר, ואם יודעים שדעתו לקבוע ישיבתו בעיר הוי מיד כאנשי העיר.
(ב) אם קנה בה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד, ומועיל לדעה אחת בשו"ע אפי' כשלא קנה ע"מ להשתקע כ"א רק לגור, אבל לא מועיל אם נפל לו בית בירושה או במתנה להקנות לו משום כך לבד זכויות דכיון דלא טרח בה ליכא גילוי דעת.
(ג) רכוש קרקע במקום אינו מקנה שום זכות לבעל הרכוש דלא נחשב בכך לבד כאחד מבני העיר.
(ד) יחד עם קביעותו במקום, כדי שיקרא כאחד מבני העיר צריך גם למלאות חובתו בתשלומי מסים, רק אז מקבל זכות בחירה לחות דעה בצרכי העיר.
(ה) אין הבדל בכל זה בין הקנאת זכות בחירה לעיריה המטפלת באספקת כל הצרכים, לזכות בחירה לקהלה המטפלת באספקת הצרכים הדתיים בלבד.
(ו) הכרעת הענינים, אם אפשרי הדבר צריכים שיהיו לכתחילה ע"פ רוב מנין וע"פ רוב בנין, דהיינו לפי רוב מספר הנפשות וע"פ רוב הממון, דהיינו המשלמים יותר, ואם אי אפשר, העיקר בזה לפי רוב מנין, דהיינו רוב דעות, ואחד המרבה ואחד הממעיט כולם שוים בזכות חות דעה, העשיר בעשרו והעני בעניו, ולפום גמלא שיחנא, ובלבד שכל אחד משלם המוטל עליו בשלימות ואינו מגרע.
(ו) תלמידי חכמים אע"פ שפטורים מתשלומי המסים בכל זאת יש להם הזכויות של משלמי המסים, שמכיון שפטורים הרי זה נחשב כאילו משלמים.
(ח) כל דיני ומנהגי אופני הבחירה ניתנים להשתנות ע"י קביעת מנהג חדש מכל אנשי העיר או רובם, או ע"י אותם שהובררו לשם תיקון תקנות לטובת העיר ע"י כל הקהל או רובו, ואפילו יחיד כשנברר במיוחד לשם כך, והמנהג החדש מקבל את התוקף הראוי אחרי שינהגו בו שלש פעמים.
זהו הנלפענ"ד בבירור הלכה זאת בעזהי"ת. והנני בכבוד רב ובברכת התורה והארץ מוקירכם ומכבדכם אליעזר יהודא וולדינברג.
וץ מכל זה, הן יצדק דברי המהרשד"ם ברוב חכמה שיקרא רוב בנין ללכת אחריה, אבל להדר פני עשיר, לקרותו רוב בנין, ללכת אחריו כאחרי החכמה, מנין לו? והאם רק לקבל דעת תשעים העניים נגד עשרת העשירים אין זה דרכי נועם, אבל לקבל דעת עשרת העשירים נגד התשעים זה כן דרכי נועם? ומה שכתב שהעשירים הם פנים ושאר העם הם אחוריים, ואין האחוריים ראויים להיות מנהיגים לפנים, אלא הפנים הם המנהיגים, גם כן לא אבין, דוכי כך מידת הדין נוהגת לשלול כל הזכויות מהדל כי דל הוא? ועיין בספר דברי ריבות (סי' רכ"ד) שאדרבה מביא שמנהג כל הקהלות הקדושות להעמיד פרנסים וממונים מהם עשירים מהם בינונים מהם עניים באורן שיהיה כל העם מקצה מושגחים בכל ענינייהם