Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Shareגְּדוֹלָה תוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהֻנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת, שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת, וְהַכְּהֻנָּה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה דְבָרִים. וְאֵלוּ הֵן, בְּתַלְמוּד, בִּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן, בַּעֲרִיכַת שְׂפָתַיִם, בְּבִינַת הַלֵּב, בְּשִׂכְלוּת הַלֵּב, בְּאֵימָה, בְּיִרְאָה, בַּעֲנָוָה, בְּשִׂמְחָה, בְּטָהֳרָה, בְּשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים, בְּדִקְדּוּק חֲבֵרִים, וּבְפִלְפּוּל הַתַּלְמִידִים, בְּיִשּׁוּב,בַּמִּקְרָא,בַּמִּשְׁנָה, בְּמִעוּט סְחוֹרָה, בְּמִעוּט דֶּרֶךְ אֶרֶץ, בְּמִעוּט תַּעֲנוּג, בְּמִעוּט שֵׁינָה, בְּמִעוּט שִׂיחָה, בְּמִעוּט שְׂחוֹק, בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם, בְּלֵב טוֹב, בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, וּבְקַבָּלַת הַיִּסּוּרִין, הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ, וְהַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְהָעוֹשֶׂה סְיָג לִדְבָרָיו, וְאֵינוֹ מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, אוֹהֵב אֶת הַצְּדָקוֹת, אוֹהֵב אֶת הַמֵּישָׁרִים, אוֹהֵב אֶת הַתּוֹכָחוֹת, מִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד, וְלֹא מֵגִיס לִבּוֹ בְתַלְמוּדוֹ, וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּהוֹרָאָה, נוֹשֵׂא בְעֹל עִם חֲבֵרוֹ, מַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, מַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת, וּמַעֲמִידוֹ עַל הַשָּׁלוֹם, מִתְיַשֵּׁב לִבּוֹ בְתַלְמוּדוֹ, שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב, שׁוֹמֵעַ וּמוֹסִיף, הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, הַמַּחְכִּים אֶת רַבּוֹ, וְהַמְכַוֵּן אֶת שְׁמוּעָתוֹ, וְהָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ, הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ב) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי:
Greater is learning Torah than the priesthood and than royalty, for royalty is acquired by thirty stages, and the priesthood by twenty-four, but the Torah by forty-eight things. By study, Attentive listening, Proper speech, By an understanding heart, By an intelligent heart, By awe, By fear, By humility, By joy, By attending to the sages, By critical give and take with friends, By fine argumentation with disciples, By clear thinking, By study of Scripture, By study of mishnah, By a minimum of sleep, By a minimum of chatter, By a minimum of pleasure, By a minimum of frivolity, By a minimum of preoccupation with worldly matters, By long-suffering, By generosity, By faith in the sages, By acceptance of suffering. [Learning of Torah is also acquired by one] Who recognizes his place, Who rejoices in his portion, Who makes a fence about his words, Who takes no credit for himself, Who is loved, Who loves God, Who loves [his fellow] creatures, Who loves righteous ways, Who loves reproof, Who loves uprightness, Who keeps himself far from honors, Who does not let his heart become swelled on account of his learning, Who does not delight in giving legal decisions, Who shares in the bearing of a burden with his colleague, Who judges with the scales weighted in his favor, Who leads him on to truth, Who leads him on to peace, Who composes himself at his study, Who asks and answers, Who listens [to others], and [himself] adds [to his knowledge], Who learns in order to teach, Who learns in order to practice, Who makes his teacher wiser, Who is exact in what he has learned, And who says a thing in the name of him who said it. Thus you have learned: everyone who says a thing in the name of him who said it, brings deliverance into the world, as it is said: “And Esther told the king in Mordecai’s name” (Esther 2:22).
ספר שיח שרפי קודש חלק ד דף 142/עא ע״ב
שמעתי בעצמי מהרב הקדוש הרבי ר״א מפאריסאב זצללה״ה שפ״א בא התולדות יעקב יוסף זי״ע להבהמ״ד דהבעש״ט הקדוש וראה אברך אחד שהי׳ הולך וחוזר בתוך הבית המדרש במוחות גדולות ולא הי׳ מכירו אז קרב אליו התולדות אל האברך הנ״ל ושאל אותו מאיזה מקום אתם, והשיבו האברך. תיכף. כי כן דרך מי שאין להם פנאי להשיב. תכף. כן הי׳ הרבה פעמים עד לבסוף הי׳ שואל להתולדות מה נ״מ לכם מאיזה מקום אני, ענה אותו התולדות אם שני אנשים ממרחק באים יחד ומתוך דיבורם אשר ביניהם שואלים זה לזה בשלומם, מתוך זה באים לידי אהבה ויכירו זה את זה ולזמן מרובה אם פגעו אינש באינש ורואין זה את זה שמח כל אחד עם חבירו ויתן כל או״א שבח להשי״ת שזכה לראות א״ע עם חבירו עוד הפעם ונצמח מזה שבח להשי״ת וכתיב (תהלים כ״ב) ואתה קדוש יושב תהלות ישראל שהשי״ת ממתין ומצפה מתי יגיע לו שבח והודאה מישראל כי מאד מאד חביב לפני השי״ת תהלות ישראל (השי״ת זיצט אויף א פאזיציע פון תהלות ישראל) וכאשר גמר וסיים התולדות את התורה הנ״ל התעיף עיניו והאברך איננו וראה שהוא מעשה פלא. נכנס התולדות להבעש״ט הק׳ זי״ע וסיפר לו את כל המאורע ענה לו הבעש״ט הק׳ זי״ע שזה הי׳ אליהו הנביא זכור לטוב ובא לכאן לשמוע ממך את פי׳ התורה של ואתה קדוש וכו׳ הנ״ל ועתה אומר אליהו הנביא ז״ל התורה הזו בשמים משמך ואתה ראה נא כמה גדול אהבת חברים לש״ש אפי׳ שאין אתה מכירו אם אתה רואה שהוא יר״ש ומאנשי מדות טובות צריך אתה להתחבר אליו ועי״ז מגיע שבח להשי״ת:
Siach Sarfei Kodesh IV p. 142/71b
I myself heard from the holy rav, Rabbi Avraham of Porisov (the memory of the righteous for a blessing for life in the next world), that one time, the Toldot Yaakov Yosef (may his memory protect us), came to the beis medresh of the holy Baal Shem Tov, and he saw a young man who was walking back and forth inside the beis medresh with a mature consciousness, and he didn’t recognize him. So the Toldot went up to this young man and asked him “where are you from?”
The young man answered, “In a minute,” because that is what someone says who isn’t available to answer—“In a minute.”
So it happened many times until finally he asked the Toldot, “What difference does it make to you where I’m from?”
The Toldot answered him, “If two people from far apart come together and in the words that pass between them they ask after one another, from this they come to love and know one another, and then after some time, if one meets the other and they see one another, each one is happy with their friend and each one gives praise to God that they merited to see themselves with their friend once again, and from this sprouts praise to God, and it is written (Psalms 22) You are holy, seated on the praise of Israel, that God is waiting and anticipating, when will praise and thanks get to him from Israel, because the praise of Israel is very, very dear to God (Hashem yisborochzitzt oif a pazitzie fon tehilos yisroel).
When the Toldot finished this torah, set his eyes, and the young man was gone, and he saw that it was a miraculous occurance.
The Toldot went into the holy Baal Shem Tov (may his memory protect us), and told him all that had happened.
The Besht answered him that this was Elijah the Prophet (remembered for good), and he had come here in order to hear from you the aforementioned interpretation of the torah of You are holy, etc. And right now, Elijah the Prophet (of blessed memory) is saying that torah in the heavens in your name.
And now see how great is the love of friends for the name of heaven—even if you don’t know them, if you see that they fear heaven, of good character, you need to connect with them in friendship, and through this will come praise to the Almighty.
עזה כמוות אהבהתמר ביאלה
אמר רב יהודה, ברם, זכור אותו האיש לטוב, וחנניה בן חזקיה שמו. אלמלא הוא, נגנז ספר יחזקאל, שהיו דבריו סותרין דברי תורה. מה עשה? העלו לו שלוש מאות גרבי שמן, וישב בעלייה ודרשו (בבלי, חגיגה יג, ע"א)
אמר רבי עקיבא, חס ושלום לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא תטמא את הידיים, שאין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל כתובים קודש ושיר השירים קודש קדשים (משנה, ידיים, ג, א)
שאלה תנות לשכינה: מה היו דברי יחזקאל שהיו סותרין דברי תורה?
השיבתה: שלא קיים בנשים 'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא יט, יח): שהמשיל את ישראל לאשה זונה ובוגדת וציער נשים שבעולם.
ומה הם שלוש מאות גרבי שמן שהעלו לו, לחנניה בן חזקיה, שידרוש את יחזקאל?
זהו שיר השירים, עליו נאמר 'לריח שמניך טובים שמן תורק שמך וגו'' (שיר השירים א, ג).
ישב ודרש חנניה בעלייה את יחזקאל עם שיר השירים, הניח אותם זה בצד זה, משל לעומת משל, זה של קללה וזה של ברכה, וראו ישראל.
אמר יחזקאל: 'ואעבר עליך ואראך והנה עתך עת דדים ... ואשבע לך ואבוא בברית אתך ... ותהיי לי' (טז, ח).
בא שיר השירים להודיעך: 'נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את דדי לך' (ז, יג).
אמר יחזקאל: 'ואלבישך ... ואנעלך ... ואחבשך ... ואכסך ...' (טז, י).
בא שיר השירים להודיעך: 'הראיני את מראיך' (ב, יד) 'שובי שובי ונחזה בך' (ז, א).
אמר יחזקאל: 'ויצא לך שם בגוים ... אשר שמתי עליך' (טז, יד).
בא שיר השירים להודיעך: 'מי יתנך כאח לי' (ח, א) 'דודי לי ואני לו' (ב, טז).
אמר יחזקאל: 'ותבטחי ביפיך ותזני על שמך' (טז, טו) 'ותרבי את תזנתך להכעיסני' (טז, כו).
בא שיר השירים להודיעך: 'אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך' (א, ח) והוסיף 'קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך' (ב, י).
אמר יחזקאל: 'והנה נטיתי ידי עליך ... ואתנך בנפש שנאותיך' (טז, כז).
בא שיר השירים להודיעך: 'מלך אסור ברהטים' (ז, ו) ואמר 'שימני ... כחותם על זרועך' (ח, ו).
אמר יחזקאל: 'ונתתיך דם חמה וקנאה ונתתי אתך בידם והרסו ... ונתצו ... והפשיטו ... ולקחו ... והעלו עליך קהל ורגמו אותך באבן ובתקוך בחרבותם ... ועשו בך שפטים ...' (טז, לח–מא).
בא שיר השירים להודיעך: 'שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני' (ב, ו).
אמר יחזקאל: 'כאמה בתה. בת אמך את געלת אישה ובניה' (טז, מד–מה).
בא שיר השירים להודיעך: 'עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי' (ג, ד) 'תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך' (ח, ה).
אמר יחזקאל: 'ולא יהיה לך עוד פתחון פה' (טז, סג).
בא שיר השירים להודיעך: 'השמיעני את קולך' (ב, יד) 'חברים מקשיבים לקולך השמיעני' (ח, יג).
על כן אמרה לה שכינה לתנות: 'משכני אחריך נרוצה' (שיר השירים א, ד). אל תקרי 'נָּרוּצָה' אלא 'נִרְצֶה' שאין אהבה במקום שאין בו רצון ואין נאמנות במקום שאין בו אמון; שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים.
שאלה תנות לשכינה – על דמותה של תנות, ראו רבקה לוביץ, 'מדרשי בת יפתח', נחמה וינגרטן־מינץ ותמר ביאלה (עורכות), דרשוני: מדרשי נשים, א, תל אביב 2009, עמ' 100. תַּנּוֹת היא דמות בדיונית, נשמתה של בת יפתח, הנדרשת מן הפסוק 'מימים ימימה תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח הגלעדי' (שופטים יא, מ). דמותה משמשת כמתווכת בין בנות ישראל והשכינה: 'ומה עושה? יושבת במרומים, ושומעת סיפוריהן של בנות ישראל אשר בארץ, ואחר יושבת אצל השכינה וּמְתַנָּה באוזניה צרותיהן, מתפללת בעבורן ומלמדת עליהן זכות'. שהמשיל את ישראל – ראו יחזקאל פרק טז. גרבי שמן – כדי שמן, למאור ולאכילה.
