Arba minim
Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Shareהֶחָלִיל חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה. זֶהוּ הֶחָלִיל שֶׁל בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, שֶׁאֵינָה דּוֹחָה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב. אָמְרוּ, כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו:
בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג, יָרְדוּ לְעֶזְרַת נָשִׁים, וּמְתַקְּנִין שָׁם תִּקּוּן גָּדוֹל. וּמְנוֹרוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם, וְאַרְבָּעָה סְפָלִים שֶׁל זָהָב בְּרָאשֵׁיהֶן, וְאַרְבָּעָה סֻלָּמוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, וְאַרְבָּעָה יְלָדִים מִפִּרְחֵי כְהֻנָּה וּבִידֵיהֶם כַּדִּים שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים לֹג, שֶׁהֵן מַטִּילִין לְכָל סֵפֶל וָסֵפֶל:
מִבְּלָאֵי מִכְנְסֵי כֹהֲנִים וּמֵהֶמְיָנֵיהֶן מֵהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין, וּבָהֶן הָיוּ מַדְלִיקִין, וְלֹא הָיְתָה חָצֵר בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה מֵאוֹר בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה:
חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הָיוּ מְרַקְּדִים לִפְנֵיהֶם בַּאֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר שֶׁבִּידֵיהֶן, וְאוֹמְרִים לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. וְהַלְוִיִּם בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבַחֲצוֹצְרוֹת וּבִכְלֵי שִׁיר בְּלֹא מִסְפָּר, עַל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים, כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה עָשָׂר שִׁיר הַמַּעֲלוֹת שֶׁבַּתְּהִלִּים, שֶׁעֲלֵיהֶן לְוִיִּים עוֹמְדִין בִּכְלֵי שִׁיר וְאוֹמְרִים שִׁירָה. וְעָמְדוּ שְׁנֵי כֹהֲנִים בַּשַּׁעַר הָעֶלְיוֹן שֶׁיּוֹרֵד מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים, וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בִּידֵיהֶן. קָרָא הַגֶּבֶר, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ. הִגִּיעוּ לְמַעְלָה עֲשִׂירִית, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ. הִגִּיעוּ לָעֲזָרָה, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ. הָיוּ תוֹקְעִין וְהוֹלְכִין, עַד שֶׁמַּגִּיעִין לַשַּׁעַר הַיּוֹצֵא מִזְרָח. הִגִּיעוּ לַשַּׁעַר הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח, הָפְכוּ פְנֵיהֶן לַמַּעֲרָב, וְאָמְרוּ, אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ בַמָּקוֹם הַזֶּה אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה, וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִים קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ, וְאָנוּ לְיָהּ עֵינֵינוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָיוּ שׁוֹנִין וְאוֹמְרִין, אָנוּ לְיָהּ, וּלְיָהּ עֵינֵינוּ:
The flute is played on the festival of Sukkot for five or six days. This is the flute of the Place of the Drawing of the Water, whose playing overrides neither Shabbat nor the Festival. Therefore, if the first Festival day occurred on Shabbat, they would play the flute for six days that year. However, if Shabbat coincided with one of the intermediate days of the Festival, they would play the flute for only five days. One who did not see the Celebration of the Place of the Drawing of the Water never saw celebration in his days. This was the sequence of events: At the conclusion of the first Festival day the priests and the Levites descended from the Israelites’ courtyard to the Women’s Courtyard, where they would introduce a significant repair, as the Gemara will explain. There were golden candelabra atop poles there in the courtyard. And there were four basins made of gold at the top of each candelabrum. And there were four ladders for each and every pole and there were four children from the priesthood trainees, and in their hands were pitchers with a capacity of 120 log of oil that they would pour into each and every basin. From the worn trousers of the priests and their belts they would loosen and tear strips to use as wicks, and with them they would light the candelabra. And the light from the candelabra was so bright that there was not a courtyard in Jerusalem that was not illuminated from the light of the Place of the Drawing of the Water. The pious and the men of action would dance before the people who attended the celebration, with flaming torches that they would juggle in their hands, and they would say before them passages of song and praise to God. And the Levites would play on lyres, harps, cymbals, and trumpets, and countless other musical instruments. The musicians would stand on the fifteen stairs that descend from the Israelites’ courtyard to the Women’s Courtyard, corresponding to the fifteen Songs of the Ascents in Psalms, i.e., chapters 120–134, and upon which the Levites stand with musical instruments and recite their song. And this was the ceremony of the Water Libation: Two priests stood at the Upper Gate that descends from the Israelites’ courtyard to the Women’s Courtyard, with two trumpets in their hands. When the rooster crowed at dawn, they sounded a tekia, and sounded a terua, and sounded a tekia. When they who would draw the water reached the tenth stair the trumpeters sounded a tekia, and sounded a terua, and sounded a tekia, to indicate that the time to draw water from the Siloam pool had arrived. When they reached the Women’s Courtyard with the basins of water in their hands, the trumpeters sounded a tekia, and sounded a terua, and sounded a tekia. When they reached the ground of the Women’s Courtyard, the trumpeters sounded a tekia, and sounded a terua, and sounded a tekia. They continued sounding the trumpets until they reached the gate through which one exits to the east, from the Women’s Courtyard to the eastern slope of the Temple Mount. When they reached the gate through which one exits to the east, they turned from facing east to facing west, toward the Holy of Holies, and said: Our ancestors who were in this place during the First Temple period who did not conduct themselves appropriately, stood “with their backs toward the Sanctuary of the Lord, and their faces toward the east; and they worshipped the sun toward the east” (Ezekiel 8:16), and we, our eyes are to God. Rabbi Yehuda says that they would repeat and say: We are to God, and our eyes are to God.
אַ֡ךְ בַּחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֜וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בְּאׇסְפְּכֶם֙ אֶת־תְּבוּאַ֣ת הָאָ֔רֶץ תָּחֹ֥גּוּ אֶת־חַג־ה' שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּיּ֤וֹם הָֽרִאשׁוֹן֙ שַׁבָּת֔וֹן וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י שַׁבָּתֽוֹן׃ וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י ה' אֱלֹקֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙ חַ֣ג לַֽה' שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י תָּחֹ֥גּוּ אֹתֽוֹ׃ בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כׇּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת׃ לְמַ֘עַן֮ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י ה' אֱלֹקֵיכֶֽם׃
Mark, on the fifteenth day of the seventh month, when you have gathered in the yield of your land, you shall observe the festival of ה' [to last] seven days: a complete rest on the first day, and a complete rest on the eighth day. On the first day you shall take the fruit of a "hadar" tree, branches of palm trees, boughs of leafy trees, and willows of the brook, and you shall rejoice before your God ה' seven days. You shall observe it as a festival of ה' for seven days in the year; you shall observe it in the seventh month as a law for all time, throughout the ages. You shall live in booths seven days; all citizens in Israel shall live in booths, in order that future generations may know that I made the Israelite people live in booths when I brought them out of the land of Egypt—I, your God ה'.
פרי עץ הדר. עֵץ שֶׁטַּעַם עֵצוֹ וּפִרְיוֹ שָׁוֶה (סכה ל"ה):
פרי עץ הדר THE FRUIT OF THE TREE HADAR — a tree the wood of which (עץ) has the same taste as its fruit (פרי) (Sifra, Emor, Chapter 16 4; Sukkah 35a).
וענף עץ עבת. שֶׁעֲנָפָיו קְלוּעִים כַּעֲבוֹתוֹת וְכַחֲבָלִים, וְזֶהוּ הֲדַס, הֶעָשׂוּי כְּמִין קְלִיעָה (שם ל"ב):
וענף עץ עבת AND BOUGHS OF THE TREE עבת — i. e. of a tree whose boughs are, as it were, plaited (intertwined one with another) like ropes (עבתות) and cords; this is the myrtle plant which is indeed formed as a plait (three leaves issuing from one point of the branch and covering it) (Sukkah 32b).
רַבִּי מָנֵי פָּתַח (תהלים לה, י): כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ, לֹא נֶאֱמַר פָּסוּק זֶה אֶלָּא בִּשְׁבִיל לוּלָב, הַשִּׁדְרָה שֶׁל לוּלָב דּוֹמָה לַשִּׁדְרָה שֶׁל אָדָם, וְהַהֲדַס דּוֹמֶה לָעַיִן, וַעֲרָבָה דּוֹמָה לַפֶּה, וְהָאֶתְרוֹג דּוֹמֶה לַלֵּב, אָמַר דָּוִד אֵין בְּכָל הָאֵיבָרִים גָּדוֹל מֵאֵלּוּ, שֶׁהֵן שְׁקוּלִין כְּנֶגֶד כָּל הַגּוּף, הֱוֵי: כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה.
Rabbi Mani opened, "'All of my bones shall say, "Lord, who is like you"' (Psalms 35:10). This verse was only stated for the sake of the lulav (the four species). The spine of the palm branch is similar to the spine of man. And the myrtle is similar to the eye. And the willow is similar to the mouth. And the etrog (citron), is similar to the heart. David said, 'In all of the limbs, there are no greater ones than these, as they are compared to the entire body.' This is [what is meant] by 'All of my bones shall say.'"
דָּבָר אַחֵר, פְּרִי עֵץ הָדָר, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה אֶתְרוֹג זֶה יֵשׁ בּוֹ טַעַם וְיֵשׁ בּוֹ רֵיחַ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹרָה וְיֵשׁ בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים. כַּפֹּת תְּמָרִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה הַתְּמָרָה הַזּוֹ יֵשׁ בּוֹ טַעַם וְאֵין בּוֹ רֵיחַ, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹרָה וְאֵין בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים. וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה הֲדַס יֵשׁ בּוֹ רֵיחַ וְאֵין בּוֹ טַעַם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים וְאֵין בָּהֶם תּוֹרָה. וְעַרְבֵי נָחַל, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה עֲרָבָה זוֹ אֵין בָּהּ טַעַם וְאֵין בָּהּ רֵיחַ, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא תּוֹרָה וְלֹא מַעֲשִׂים טוֹבִים, וּמָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לָהֶם, לְאַבְּדָן אִי אֶפְשָׁר, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֻקְשְׁרוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אַחַת וְהֵן מְכַפְּרִין אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, וְאִם עֲשִׂיתֶם כָּךְ אוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי מִתְעַלֶּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עמוס ט, ו): הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָו, וְאֵימָתַי הוּא מִתְעֲלֶה כְּשֶׁהֵן עֲשׂוּיִין אֲגֻדָּה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט, ו): וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.
Another explanation: "The fruit of a beautiful tree" - these are [referring to] Israel. Just like this citron (etrog), which has taste and has smell, so too Israel has among them people that have Torah and have good deeds. "The branches of a date palm" - these are [referring to] Israel. Just like this date, which has taste and has no smell, so too Israel has among them those that have Torah but do not have good deeds. "And a branch of a braided tree (a myrtle)" - these are [referring to] Israel. Just like this myrtle, which has smell and has no taste, so too Israel has among them those that have good deeds but do not have Torah. "And brook willows" - these are [referring to] Israel. Just like this willow, which has no smell and has no taste, so too Israel has among them people that have no Torah and have no good deeds. And what does the Holy One, blessed be He, do to them? To destroy them is impossible, but rather the Holy One, blessed be He, said "bind them all together [into] one grouping and these will atone for those." And if you will have done that, I will be elevated at that time. This is [the meaning of] what is written (Amos 9:6), "He Who built the upper chambers in the heavens" (indicating his elevation). And when is He elevated? When they make one grouping, as it is stated (Ibid.), "and established His grouping on the earth." Hence Moshe warned Israel, "And you shall take for yourselves on the first day."
אָמַר רַב יוֹסֵף, הָרוֹאֶה עֵז בַּחֲלוֹם — שָׁנָה מִתְבָּרֶכֶת לוֹ, עִזִּים — שָׁנִים מִתְבָּרְכוֹת לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְדֵי חֲלֵב עִזִּים לְלַחְמְךָ״. הָרוֹאֶה הֲדַס בַּחֲלוֹם — נְכָסָיו מַצְלִיחִין לוֹ. וְאִם אֵין לוֹ נְכָסִים — יְרוּשָּׁה נוֹפֶלֶת לוֹ מִמָּקוֹם אַחֵר. אָמַר עוּלָּא, וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: וְהוּא דַּחֲזָא בְּכַנַּיְיהוּ. הָרוֹאֶה אֶתְרוֹג בַּחֲלוֹם — הָדוּר הוּא לִפְנֵי קוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים״. הָרוֹאֶה לוּלָב בַּחֲלוֹם — אֵין לוֹ אֶלָּא לֵב אֶחָד לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
Rav Yosef says: One who sees a goat in a dream, it is a sign that his year will be blessed; one who sees goats, his years will be blessed, as it is stated: “And there will be goats’ milk enough for your food, for the food of your household; and sustenance for your maidens” (Proverbs 27:27). One who sees myrtle in a dream, it is a sign that his property will be successful. And if he does not own property, it is a sign that he will receive an inheritance. Ulla said, and some say it was taught in a baraita: This applies exclusively to a case where he saw them on their stem. One who sees a citron [etrog] in a dream has seen a sign that he is honored [hadur] before his Creator, as it is stated with regard to the citron: “The fruit of goodly trees [hadar], branches of palm trees” (Leviticus 23:40). One who sees a palm branch [lulav] in a dream, it is a sign that he has but one heart for his Father in heaven. Lulav is interpreted homiletically as lo lev, he has a heart.
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: שְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי (משלי ד, י), וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן (שם ב, א). שְׁמַע בְּנִי וְקַח, הַרְבֵּה לְקִיחוֹת צִוִּיתִי לָכֶם בִּשְׁבִיל לְזַכּוֹת אֶתְכֶם. אָמַרְתִּי לָכֶם, וְיִקְּחוּ אֵלֶיךָ פָּרָה אֲדֻמָּה (במדבר יט, ב). שֶׁמָּא בִּשְׁבִילִי. לֹא עָשִׂיתִי אֶלָּא בִּשְׁבִיל טָהֳרַתְכֶם. לֹא כָּךְ כְּתִיב: וְהִזָּה הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא (שם פסוק יט). אָמַרְתִּי לָכֶם, וְיִקְּחוּ לִי תְּרוּמָה (שמות כה, ב). לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁאָדוּר בֵּינֵיכֶם. דִּכְתִיב: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ (שם פסוק ח). דָּבָר קָשֶׁה כִּבְיָכוֹל אָמַר לָהֶם: קְחוּ אוֹתִי שֶׁאָדוּר בֵּינֵיכֶם. וְיִקְּחוּ תְּרוּמָה אֵין כְּתִיב, אֶלָּא וְיִקְּחוּ לִי תְּרוּמָה, אוֹתִי אַתֶּם לוֹקְחִים. אָמַרְתִּי לָכֶם, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ (שם כז, כא). לָמָּה, לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד (שם). וְכִי אוֹר מִשֶּׁלָּכֶם אֲנִי צָרִיךְ. אֶלָּא בִּשְׁבִיל לִשְׁמֹר אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם. שֶׁנִּמְשְׁלָה הַנֶּפֶשׁ בְּנֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם (משלי כ, כז). וְעַכְשָׁו שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי צָרִיךְ, אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְזַכּוֹת אֶתְכֶם. פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפּוֹת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבוֹת וְעַרְבֵי נַחַל. מַה טִּיבָן שֶׁל אַרְבַּעַת הַמִּינִים הַלָּלוּ. מֵהֶן שֶׁעוֹשִׂין פֵּרוֹת, וּמֵהֶן שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין פֵּרוֹת. פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפּוֹת תְּמָרִים, אֵלּוּ צַדִּיקִים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים. וַעֲנַף עֵץ עָבוֹת וְעַרְבֵי נַחַל, אֵלּוּ בֵּינוֹנִים שֶׁיֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כֻּלְּכֶם כְּאֶחָד תַּעֲשׂוּ אֲגֻדָּה אַחַת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּבָנַי פְּסֹלֶת. אִם עֲשִׂיתֶם כֵּן, אֲנִי מִתְעַלֶּה עֲלֵיכֶם. וְכֵן הַנָּבִיא אוֹמֵר, הַבּוֹנֶה בַּשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ. וְאֵימָתַי הוּא מִתְעַלֶּה, כְּשֶׁהֵן עוֹשִׂין אֲגֻדָּה אֶחָת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ.
(Lev. 23:40:) “And you shall take for yourselves on the first day [beautiful tree fruit, branches of palm trees, boughs of dense trees and willows of the brook; and you shall rejoice before the Lord your God for seven days].” This text is related (to Prov. 4:10), “Heed, my child, and take in (rt.: lqh) my words,” and (in Prov. 2:1), “treasure my commandments.” I have charged you with many takings (rt.: lqh) in order to benefit you. I told you (in Numb. 19:2), “’And let them bring (rt.: lqh) you a red cow.’ Was it possibly for My sake? No. I only did it in order to cleanse you. Is it not so written (in vs. 19), ‘And the clean person shall sprinkle it [upon the unclean person]?’ I told you (in Exod. 25:2), ‘And let them take (rt.: lqh) for Me a priestly share,’ so that I might dwell among you.” It is so stated (in vs. 8), “And let them make Me a sanctuary that I may dwell among them.’” He, as it were, spoke a difficult thing to them, “Take Me that I may dwell among you.” “And take a priestly share” is not written here, but “And let them take (for) Me a priestly share.” [It is] I, [whom] you are taking.” “I said to you (in Exod. 27:20), ‘And let them bring unto you pure olive oil.’ Do I need your light? It is simply to preserve your souls, since the soul is likened to a lamp, where it is stated (in Prov. 20:27), ‘A person's soul is a lamp of the Lord.’ And now when it says (in Lev. 23:40), ‘And you shall take for yourselves on the first day,’ it is not because it is necessary for Me, but in order to benefit you.” (Lev. 23:40:) “A beautiful tree fruit, branches of palm trees, boughs of dense trees and willows of the brook.” What is the nature of these four species? Some of them produce fruit and some of them do not produce fruit. “A beautiful tree fruit, the branches of the palm trees.” These are the righteous, [because they have good works, which are like these plants that have fruit]. “Boughs of dense trees and willows of the brook.” These are the average Israelites. The Holy One, blessed be He, said, “All of you join together to become a single group, so that there not be leftovers among my children. If you have done so, I will be exalted upon you.” And so the prophet says (in Amos 9:6), “Who builds His upper chambers in the heavens and founds His celestial vault upon earth.” Now when is He exalted? When they become a single group (agudah), as stated (ibid., cont.), “and founds His celestial vault (agudah) upon earth.”
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן. וְכִי רִאשׁוֹן הוּא, וַהֲלֹא יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר הוּא, וְאַתְּ אָמַרְתְּ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן. אֶלָּא רִאשׁוֹן הוּא לְחֶשְׁבּוֹן עֲוֹנוֹת. רַבִּי מַנִּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסַכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לִמְדִינָה שֶׁהָיְתָה חַיֶּבֶת לִיפַס לַמֶּלֶךְ, וְהָיָה הַמֶּלֶךְ מְשַׁלֵּחַ לִגְבּוֹתָהּ, וְלֹא הָיְתָה נוֹתֶנֶת, שֶׁהָיָה שְׁטָר גָּדוֹל. כָּךְ פַּעַם הָרִאשׁוֹן. וּפַעַם שֵׁנִי הָיָה מְשַׁלֵּחַ לִגְבּוֹתָהּ, וְלֹא הָיוּ נוֹתְנִין. מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ. אָמַר לִבְנֵי פַּלְטְרִין שֶׁלּוֹ, עִמְדוּ וְנֵלֵךְ עֲלֵיהֶם. עַד שֶׁהֵן הוֹלְכִין כְּמוֹ עֶשֶׂר מִילִין, שָׁמְעוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה. מֶה עָשׂוּ. הִתְחִילוּ גְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה יוֹצְאִין לְאַפַּנְטֵי שֶׁל מֶלֶךְ. אָמַר לָהֶם: מִי אַתֶּם. אָמְרוּ לוֹ: בְּנֵי מְדִינָה פְּלוֹנִית אָנוּ שֶׁשָּׁלַחְתָּ לִגְבּוֹתֵינוּ. אָמַר לָהֶם: וּמָה אַתֶּם מְבַקְּשִׁין. אָמְרוּ לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ עֲשֵׂה עִמָּנוּ חֶסֶד, שֶׁאֵין לָנוּ מַה לִּתֵּן. אָמַר לָהֶם: בִּשְׁבִילְכֶם אֲנִי מַנִּיחַ לָכֶם מֶחֱצָה. עַד שֶׁהוּא בָּא, יָצְאוּ בִּרְיוֹנֵי הַמְּדִינָה, אַף הֵן קִדְּמוּ אוֹתוֹ כְּמוֹ חֲמִשָּׁה מִילִין. אָמַר לָהֶם: וּמִי אַתֶּם. אָמְרוּ לוֹ: בְּנֵי הַמְּדִינָה פְּלוֹנִית שֶׁשָּׁלַחְתָּ לִגְבּוֹת וְאֵין לָנוּ כֹּחַ לַעֲמֹד, אֶלָּא בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ. אָמַר לָהֶם: כְּבָר הִנַּחְתִּי מֶחֱצָה, וּבִשְׁבִילְכֶם אֲנִי מַנִּיחַ מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה. עַד שֶׁהוּא מְהַלֵּךְ, יָצְאוּ כָּל בְּנֵי הַמְּדִינָה אֵלָיו גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים. אָמַר לָהֶם: מָה אַתֶּם מְבַקְּשִׁים. אָמְרוּ לוֹ: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, אֵין לָנוּ כֹּחַ לִתֵּן מַה שֶּׁאָנוּ חַיָּבִים לְךָ. אָמַר לָהֶם: כְּבָר הִנַּחְתִּי מֶחֱצָה וּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה, וּבִשְׁבִילְכֶם אֲנִי מַנִּיחַ הַכֹּל, אֶלָּא מִכָּאן וָאֵילָךְ רֹאשׁ חֶשְׁבּוֹן הוּא. הַמֶּלֶךְ, זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְבָּרֵךְ וְיִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ. בְּנֵי הַמְּדִינָה, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם מְסַגְּלִין עֲוֹנוֹת כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה. מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה. אוֹמֵר לָהֶם, עֲשׂוּ תְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְהֵם נִכְנָסִין וּבָאִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וּמִתְעַנִּין בּוֹ וְעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹחֵל לָהֶם. וּמַה הֵם עוֹשִׂין. עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה גְּדוֹלֵי הַדּוֹר מִתְעַנִּין, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְוַתֵּר לָהֶם שְׁלִישׁ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם. וּמֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, יְחִידִים מִתְעַנִּים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְוַתֵּר שְׁלִישׁ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם. וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים, כָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּין וּמְבַקְּשִׁין רַחֲמִים אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְוַתֵּר לָהֶם אֶת הַכֹּל, דִּכְתִיב: כִּי בַּיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם וְגוֹ' (ויקרא טז, ל). מַה יִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין. נוֹטְלִין לוּלָבֵיהֶן בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חַג וּמְהַלְּלִים וּמְקַלְּסִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְרַצֶּה לָהֶם וּמוֹחֵל לָהֶם, וְאוֹמֵר לָהֶם, הֲרֵי וִתַּרְתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵיכֶם הָרִאשׁוֹנוֹת, אֲבָל מֵעַכְשָׁו הוּא רֹאשׁ חֶשְׁבּוֹן. לְכָךְ כְּתִיב: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, רִאשׁוֹן לְחֶשְׁבּוֹן עֲוֹנוֹת. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעוֹלָם הַזֶּה אָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁתַּעֲשׂוּ סֻכָּה, לְשַׁלֵּם לִי אֶת גְּמוּלִי שֶׁגָּמַלְתִּי עִמָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹרוֹתֵיכֶם כִּי בַּסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי וְגוֹ', וַאֲנִי מַעֲלֶה עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ אַתֶּם גּוֹמְלִים לְפָנַי. אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא, אֲנִי אוֹפִיעַ בְּמַלְכוּתִי וַאֲנִי מָגֵן עֲלֵיכֶם כְּסֻכָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב (ישעיה ד, ו).
(Lev. 23:40:) “And you shall take for yourselves on the first day.” Is it the first [day]? Is it not the fifteenth day? So how is it the first? It is simply the first for the reckoning (heshbon) of sins. R. Mani and R. Joshua of Sikhnin in the name of R. Levi said a parable, “To what is the matter comparable? To a province which owed back taxes to the king. [When] the king sent to collect [the sum], they did not hand it over, because the bill was large. So it happened the first time, and a second time; when he sent [for it], they did not hand it over. What did the king do? He said to his courtiers, ‘Arise and let us move against them.’ While they were traveling about ten mil [away], the people of the province heard [what was happening]. What did they do? The nobles of the province began to go to a meeting with the king. He said to them, ‘Who are you?’ They said to him, ‘We are people of such and such a province where you sent to collect our taxes.’ He said to them, ‘So what do you want?’ They said to him, ‘If you please, show us kindness, because we have nothing to hand over.’ He said to them, ‘I will remit half for you.’ While he was [still] coming, the ruffians of the province went out and greeted him about five mil [away]. He said to them, ‘Who are you?’ They said to him, ‘We are people of such and such a province where you sent to collect our taxes, but we don’t have the ability to stand [up to the demand]; if you please, have mercy upon us.’ He said to them, ‘I have already remitted half [your debt], but for your sake I am remitting half of [the remaining] half. While he was [still] coming, all the people of the province came out to him, [both] large and small. He said to them, ‘What do you want?’ They said to him, ‘Our Lord king, we don’t have the ability to remit what we owe you.’ He said to them, ‘I have already remitted half plus half of [the remaining] half, but for your sake I am remitting everything. However, from now on there [begins] a new account (heshbon).’ This king is [the supreme King of kings], the Holy One, blessed be He. The people of his province? These are Israel, who acquire sins during all of the whole year. What does the Holy One, blessed be He, do? He says, ‘Do penance at the beginning of the year.’ So they come in submission on the Day of Atonement, when they humble themselves and do penance. Then the Holy One, blessed be He, forgives them. And what do they do? The eve of Rosh Hashanah, the great ones of the generation fast, and the Holy One, blessed be He, relinquishes [Israel] a third of its sins. And from Rosh Hashanah to the Day of Atonement (Yom Kippur), individuals fast, and the Holy One, blessed be He, relinquishes [another] third of their sins. And on the Day of Atonement, all of Israel fasts and requests mercy, men, women and infants. And [so] the Holy One, blessed be He, relinquishes everything; as it is written (in Leviticus 16:30), ‘As upon this day, there will be atonement for you….’ What does Israel do [then]? They all take their lulavim on the first day of the festival and render praise to the Holy One, blessed be He. Thus He is reconciled to them and forgives them. He says to them, ‘See, I have relinquished all your former sins for you. However, from now on there is a new account (heshbon).’ Thus it is stated (in Lev. 23:40), ‘And you shall take for yourselves on the first day.’ [It is] first for the reckoning (heshbon) of sins.’” The Holy One, blessed be He, said to them, “In this world I have told you to make a sukkah in order to pay me my remuneration for what I have done for you. It is so stated (in Lev. 23:42-43), ‘You shall dwell in sukkot for seven days […]. In order that your generations may know that I had [the Children of Israel] dwell in sukkot.’ So I reckon it to your credit, as if you are rendering payment to Me. But in the world to come I will appear over you like a sukkah, as stated (in Is. 4:6), ‘There shall be a sukkah as a shade from the heat by day.’”
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם, בִּלְקִיחָה תַּמָּה שֶׁלֹּא תְּהֵא גּוֹזֵל וְעוֹמֵד בּוֹ וְנִמְצָא סָנֵגוֹרוֹ קָטֵגוֹרוֹ. וּלְקַחְתֶּם, תַּנֵּי רַבִּי חִיָּא, בְּמֶקָּח וְלֹא בְּגֶזֶל, בְּמֶקָּח וְלֹא בְּחִנָּם, לְהוֹצִיא אֶת הַשָּׁאוּל וּלְהוֹצִיא אֶת הַגָּזוּל. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְשָׁלִיחַ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁהָלַךְ לִגְבּוֹת בָּעִיר. מִשֶּׁגָּבָה אוֹתָהּ, מְצָאוֹ עִירוֹנִי אֶחָד בַּדֶּרֶךְ לִסְטִים, קִפְּחוֹ וְנָטַל אֶת כֵּלָיו וְאֶת הַמִּגְבָּה שֶׁהָיְתָה בְּיָדוֹ. לְאַחַר יָמִים הָיָה לְאוֹתוֹ עִירוֹנִי דִּין אֵצֶל הַשִּׁלְטוֹן. בָּא לִשְׂכֹּר לוֹ אָדָם, שֶׁיְּלַמֵּד עָלָיו זְכוּת. אָמַר לֵיהּ אוֹתוֹ הַגַּבַּאי לְאוֹתוֹ הָעִירוֹן, הַגֵּד לִי מַה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן. אָמַר לוֹ: יֵשׁ לִי דִּין אֵצֶל הַשִּׁלְטוֹן, וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ אָדָם שֶׁיְּלַמֵּד עָלַי זְכוּת. אָמַר לֵיהּ אוֹתוֹ הַגַּבַּאי, תֵּן לִי אוֹתוֹ זָהָב וְאוֹתָן הַכֵּלִים וְאוֹתָן הָעֲבוֹטוֹת שֶׁנָּטַלְתָּ מִמֶּנִּי, וַאֲנִי מְלַמֵּד עָלֶיךָ זְכוּת, וּלְמָחָר כְּשֶׁאַתָּה עוֹמֵד בַּדִּין לִפְנֵי הַשִּׁלְטוֹן וְיֹאמַר לְךָ, יֵשׁ לְךָ מִי שֶׁיְּלַמֵּד עָלֶיךָ זְכוּת, תֹּאמַר אִישׁ פְּלוֹנִי, וַאֲנִי הוֹלֵךְ וּמְלַמֵּד עָלֶיךָ זְכוּת. נָטַל מִמֶּנּוּ אוֹתוֹ זָהָב וַעֲבוֹטוֹת מִקְצָתָם וְהָלַךְ לוֹ. לְמָחָר כְּשֶׁהוּא עָמַד לִפְנֵי הַשִּׁלְטוֹן, אָמַר לוֹ: יֵשׁ לְךָ מִי שֶׁיְּלַמֵּד עָלֶיךָ זְכוּת. הֵשִׁיב וְאָמַר לוֹ: אִישׁ פְּלוֹנִי. אָמַר לוֹ הַשִּׁלְטוֹן, מַה זְּכוּת אַתָּה מְלַמֵּד עַל זֶה. אָמַר לֵיהּ: מַארִי, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ דְּבָרִים שֶׁעָשָׂה לִי חֲבֵרִי זֶה. כְּשֶׁהָלַכְתִּי בַּדֶּרֶךְ לִגְבּוֹת בְּעִיר פְּלוֹנִי, עָמַד עָלַי בַּדֶּרֶךְ וְקִפְּחַנִי וְנָטַל כָּל מַה שֶּׁהָיָה בְּיָדִי. וְהַכֵּלִים הָאֵלּוּ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה בְּיָדִי, הֵם מִקְצָת כֵּלַי שֶׁהֶחֱזִיר לִי, כְּדֵי שֶׁאֲלַמֵּד עָלָיו זְכוּת. עַכְשָׁו הָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִים: אוֹי לוֹ לְזֶה שֶׁנַּעֲשָׂה סָנֵגוֹרוֹ קָטֵגוֹרוֹ. כָּךְ אֵין אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְהַלֵּל בְּלוּלָב גָּזוּל אֶלָּא אִם כֵּן לוֹקֵחַ אוֹתוֹ בְּדָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יַעַר (תהלים צו, יב). בְּמִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר. בְּיִשְׂרָאֵל וּבְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אוֹתָן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אֵלּוּ וְאֵלּוּ נִכְנָסִין לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לְדִין, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִין מִי הָיָה מְנַצֵּחַ. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּכְנְסוּ לְדִין לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ אָדָם מַה בֵּינֵיהֶם אֶלָּא הַמֶּלֶךְ בִּלְבָד. דָּן הַמֶּלֶךְ אוֹתָן, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין הַבְּרִיּוֹת מִי נוֹצֵחַ לַחֲבֵרוֹ. אָמַר הַמֶּלֶךְ, כָּל מִי שֶׁהוּא יוֹצֵא וּבְיָדוֹ אֲגִין, הֲווּ יוֹדְעִין שֶׁהוּא נָצַח. כָּךְ יִשְׂרָאֵל וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם נִכְנָסִין לְדִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְאֵין הַבְּרִיּוֹת יוֹדְעִין מִי נָצַח. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, טְלוּ לוּלְבֵיכֶם בְּיֶדְכֶם, שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁאַתֶּם זְכִיתֶם בַּדִּין. לְפִיכָךְ אָמַר דָּוִד, אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יַעַר, לִפְנֵי ה' (תהלים צו, יב-יג). אֵימָתַי, כִּי בָא כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ (שם), בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. מַה יִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין. מַמְתִּינִים עוֹד חֲמִשָּׁה יָמִים, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁיִּשְׂרָאֵל זָכוּ. לְפִיכָךְ כְּתִיב: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.
(Lev. 23:40:) “And you shall take for yourselves.” [Take (rt.: lqh) implies] by a full purchase (rt.: lqh), for you are not to persist in stealing it. Then it would turn out that his advocate has become his accuser. (Lev. 23:40:) “And you shall take (rt.: lqh) [ for yourselves ].” R. Hiyya taught in a baraita, “Through buying (mqh) and not through stealing, through buying (mqh) and not gratIs. [Such prohibitions serve] to exclude what is borrowed and to exclude what is stolen. A parable: To what is the matter comparable? To a royal agent who went to collect [taxes] in the city. After he had collected them, a certain townsperson found him on the road [and] he was a bandit. He beat him and took everything belonging to him plus the collected tax money which was in his possession. After some time that townsperson came to be on trial before the governor. He went to hire himself someone who would plead his case. The [tax] collector said to him, ‘What are you doing here?’ He said to him, ‘There is a lawsuit, and I wish to hire myself someone who will plead my case.’ He said to him, ‘Give me that gold and those articles and that baggage which you took from me. Then I will plead your case. And tomorrow when you stand for trial in front of the governor and he will say to you, “Do you have someone to plead your case,” say, “Such and such a person,” and I will go and plead your case.’ [So] he took that gold and that baggage from him, [but only] a part [of it,] and he went away. The next day, when he stood before the governor, he said, ‘Do you have someone who is pleading (melamed) your case.’ He answered and said, ‘Such and such a person.’ The governor said to him, ‘What case are you making (melamed) for this person?’ He said to him, ‘My Lord, I am telling the things that this companion of mine did to me. When I went to collect taxes in such and such a city, he rose up against me, robbed me, and took everything that I had. And the things which you see in my hands are some of the things which he returned to me so that I would plead his case.’ Then they all began to say, ‘Woe to that one, for his advocate has become his accuser.’ Thus, no one from Israel should give praise with a stolen lulav. [He should not use one] unless he buys (rt.: lqh) it for himself with money, as stated (in Lev. 23:40), ‘And you shall take (rt.: lqh) for yourselves.’” (Lev. 23:40:) “And you shall take for yourselves on the first day.” This text is related (to Ps. 96:12 // I Chron. 16:33), “Then shall all forest trees shout for joy.” About whom does Scripture speak? About Israel and about the peoples of the world, when the Holy One, blessed be He, judges them on the Day of Atonement. The former and the latter come [for a verdict], but we do not know who has prevailed. To what is the matter comparable? To two humans who came before the king for a verdict. Now no one except the king himself knew what [the issue] was between them. The king judged them, but the people did not know who had prevailed against his companion. [However], the king said, “You should know that whoever leaves with a lance in his hand has prevailed.” So Israel and the peoples of the world come for a verdict on the Day of Atonement, and the people do not know who is victorious. The Holy One, blessed be He, said, “Take your lulavim in your hand, so that everyone may know that you have won in the judgment.” Therefore David said (in Ps. 96:12–13; // I Chron. 16:33), “Then shall all forest trees shout for joy [before the Lord ]” When? (Ibid., cont.:) “When He comes, when He comes to judge the earth,” on the Day of Atonement. What does Israel do? They wait for him five more days in order that everyone may hear that Israel won. It is therefore stated (in Lev. 23:40:) “And you shall take for yourselves on the first day [beautiful tree fruit, branches of palm trees].”
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, זֶה חֲמִשָּׁה עָשָׂר, וְאַתָּה אוֹמֵר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, רַבִּי מָנָא דִּשְׁאָב וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, מָשָׁל לִמְדִינָה שֶׁחַיֶּבֶת לִיפָס לַמֶּלֶךְ, וְהָלַךְ הַמֶּלֶךְ לִגְבּוֹתָהּ, בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה מִילִין יָצְאוּ גְּדוֹלֵי הַמְדִינָה וְקִלְסוּהוּ, הִתִּיר לָהֶם שְׁלִישׁ מִדָּמוֹסָא שֶׁלָּהֶם, בְּתוֹךְ חֲמִשָּׁה מִילִין יָצְאוּ בֵּינוֹנֵי הַמְדִינָה וְקִלְסוּהוּ, הִתִּיר לָהֶם עוֹד שְׁלִישׁ, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס לַמְדִינָה יָצְאוּ כָּל בְּנֵי הַמְדִינָה אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְטַף וְקִלְסוּהוּ וְהִתִּיר לָהֶם הַכֹּל, אֲמַר לְהוֹן מַלְכָּא מַה דַּאֲזַל אֲזַל, מִן הָכָא נָחֵיל חֻשְׁבְּנָא. כָּךְ בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה גְּדוֹלֵי הַדּוֹר מִתְעַנִּין וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתִּיר לָהֶם שְׁלִישׁ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶן, וּמֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים הַיְחִידִים מִתְעַנִּין וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתִּיר לָהֶם שְׁלִישׁ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶן, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים כֻּלָּן מִתְעַנִּין אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְטַף, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מַה דַּאֲזַל אֲזַל מִן הָכָא וּלְהַלָּן נָחֵיל חֻשְׁבְּנָא. וּמִיּוֹם הַכִּפּוּרִים עַד הֶחָג כָּל יִשְׂרָאֵל עֲסוּקִין בְּמִצְווֹת, זֶה עוֹסֵק בְּסֻכָּתוֹ וְזֶה בְּלוּלָבוֹ, וּבְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג כָּל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלוּלָבֵיהֶן וְאֶתְרוֹגֵיהֶן לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאוֹמֵר לָהֶם, מַה דַּאֲזַל אֲזַל, מִן הָכָא נָחֵיל חֻשְׁבָּנָא. לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן. אָמַר רַב אַחָא (תהלים קל, ד): כִּי עִמְךָ הַסְּלִיחָה, מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה הַסְּלִיחָה מַמְתֶּנֶת אֶצְלְךָ, כָּל כָּךְ לָמָּה, לְמַעַן תִּוָּרֵא, בִּשְׁבִיל לִתֵּן אֵימָתְךָ עַל בְּרִיּוֹתֶיךָ.
"On the first day" (Leviticus 23:40). That is the fifteenth, and you say, "On the first?" Rabbi Mana of Shav and Rabbi Yehoshua of Sakhnin said in the name of Rabbi Levi, "[There is a relevant] parable about a province that owed a [certain tax] to the king and the king went to collect it. [When he was] within ten mil, the leaders of the province went out to laud him, [so] he cancelled a third of [that tax]; within five mil, the middling people of the province went out to laud him, [so] he cancelled another third; when he entered the province, all of the residents of the province - men, women and children - came out and lauded him, and he cancelled it all. He said, 'What is past is past. From now, let us start a [new] reckoning.' So [too] on the eve of Rosh Hashanah, the greats of the generations fast, and the Holy One, blessed be He, cancels a third of their iniquities; and from Rosh Hashanah to Yom Kippur, the [select] individuals fast, and the Holy One, blessed be He, cancels [another] third of their iniquities; and on Yom Kippur, everyone fasts - men, women and children. So the Holy One, blessed be He, says to Israel, 'What is past is past. From now, let us start a [new] reckoning.'" And from Yom Kippur to Sukkot, all of Israel is involved in commandments. This one is involved with his sukkah, that one is involved with his lulav. And on the first day of the festival, all of Israel stand in front of the Holy One, blessed be He, [with] their lulavs and citrons for the sake of the Holy One, blessed be He. And He say to them, "What is past is past. From now, let us start a [new] reckoning." Hence, Moshe warns Israel (Leviticus 23:40), "And you shall take for yourselves on the first day." Rabbi Acha says, "'For forgiveness is with You' (Psalms 130:4) - from Rosh Hashanah, forgiveness is waiting with You. Why so much? 'In order that You will be feared' - so as to instill fear of You upon Your creatures."
דיני נטילת לולב וברכתו ובו טו סעיפים:
מצות ד' מינים שיטול כל אחד לולב א' וב' ערבות וג' הדסים [ובמקום דליכא הדס כשר סגי ליה בחד דלא קטום]. [ב"י סימן תרמ"ו בשם א"ח] ומצוה לאגדם בקשר גמור דהיינו ב' קשרים זה על זה משום נוי ויכול לאגדם במין אחר ואם נשרו מהעלין בתוך האגודה בענין שמפסיק אין לחוש [דמין במינו אינו חוצץ אבל שלא במינו חוצץ על כן יזהר ליקח החוט שרגיל להיות סביב ההדס] [מהרי"ל] ואם לא אגדו מבעוד יום או שהותר אגודה אי אפשר לאגדו בי"ט בקשר גמור אלא אוגדו בעניבה: הגה יש מי שכתבו לעשות הקשר בדרך אחר שכורכין סביבות ג' מינים אלו ותוחבין ראש הכרך תוך העגול הכרוך [טור] וכן נוהגין ויש לקשור ההדס גבוה יותר מן הערבה [מהרי"ו] וישפיל ההדס והערבה בתוך אגד הלולב כדי שיטול כל ג' מינים בידו בשעת ברכה [מהרי"ל] ויש שכתבו לעשות בלולב ג' קשרים וכן נוהגין [מרדכי פרק לולב הגזול]:
מצות ד' מינים שיטול כל אחד לולב א' וב' ערבות וג' הדסים [ובמקום דליכא הדס כשר סגי ליה בחד דלא קטום]. [ב"י סימן תרמ"ו בשם א"ח] ומצוה לאגדם בקשר גמור דהיינו ב' קשרים זה על זה משום נוי ויכול לאגדם במין אחר ואם נשרו מהעלין בתוך האגודה בענין שמפסיק אין לחוש [דמין במינו אינו חוצץ אבל שלא במינו חוצץ על כן יזהר ליקח החוט שרגיל להיות סביב ההדס] [מהרי"ל] ואם לא אגדו מבעוד יום או שהותר אגודה אי אפשר לאגדו בי"ט בקשר גמור אלא אוגדו בעניבה: הגה יש מי שכתבו לעשות הקשר בדרך אחר שכורכין סביבות ג' מינים אלו ותוחבין ראש הכרך תוך העגול הכרוך [טור] וכן נוהגין ויש לקשור ההדס גבוה יותר מן הערבה [מהרי"ו] וישפיל ההדס והערבה בתוך אגד הלולב כדי שיטול כל ג' מינים בידו בשעת ברכה [מהרי"ל] ויש שכתבו לעשות בלולב ג' קשרים וכן נוהגין [מרדכי פרק לולב הגזול]:
The Laws of Taking The Lulav and Its Blessings, 15 Seifim: 1. The mitzvah of the four species is for every individual to take one lulav, two willow branches, and three myrtle branches (and in a place where there is no valid myrtle, one non-trimmed branch is sufficient (Beit Yosef 646 quoting Orkhot Hayyim)). It is a mitzvah to bind them together with two bindings, one on top of the other, to make it nicer. One can use a different material [that is not one of the four species] to bind them. If the leaves under the binding fell out such that they interpose [between one of the species and binding] there is no concern (as one species does not [problematically] interpose itself. Therefore, one should be careful to remove the string that is often tied around the myrtle (Mahari"l)). If one did not bind it during the day [before Sukkot] or if the binding became undone, it is not possible to rebind it on Yom Tov with a real knot. Rather, one should merely loop around it. RAMA: There are those who suggest making the tie in a different way, wrapping around the three species, and then inserting the head of the wrapper into the loop (Tur), and this is the practice. The practice is to attach the myrtles slightly higher than the willows (Mahari"v). The myrtle and willow should be inserted deep enough into the lulav binding such that one can pick up all three in their hand while making the blessing (Mahari"l). There are those who suggest making three bindings on the lulav, and this is our practice (Mordechai ch. "Lulav haGazul").
יטול האגודה בידו הימנית ראשיהם למעלה ועיקריהם למטה והאתרוג בשמאלית:
2. One should take the bunch with the right hand, with the heads facing up and the bases down and the etrog in the left hand.
אטר נוטל לולב בימין כל אדם ואתרוג בשמאל כל אדם דבתר ימין ושמאל דעלמא אזלינן ולא בתר ימין ושמאל דידיה: הגה וי"א דאזלינן בתר ימין דידיה ויש ליטול הלולב בימין דידיה ואתרוג בשמאל דידיה [הרא"ש ורבי' ירוחם ומהרי"ו] וכן נהגו וכן עיקר ואם היפך יצא [מהרי"ל ומנהגים] ושולט בב' ידיו נוטל הלולב בימין ואתרוג בשמאל ככל אדם [כל בו]:
3. A leftie holds the lulav in their right hand and the etrog in their left, following the strong and weak hands of everybody else and not their strong and weak hands. RAMA: And some say that we go according to their dominant hand and the lulav should be held in their "right" hand, which is their left hand (Ros"h, Rabbeinu Yerucham, and Mahari"v), and this is the practice and the law. If one switched them, he has fulfilled his obligation (Mahari"l and Minhagim). One who is ambidextrous should hold the lulav in their right and the etrog in their left hand, like everybody else (Kol Bo).
יברך על נטילת לולב ושהחיינו קודם שיטול האתרוג כדי שיברך עובר לעשייתו או יהפוך האתרוג עד שיברך: הגה ויברך מעומד [מהרי"ל וכל בו] ולא יברך רק פעם אחת ביום אע"פ שנוטלו כמה פעמים [מהרי"ו]:
5. One should bless "regarding the taking of the lulav" and Shehecheyanu before taking the etrog, such that the blessing be before the action. Alternatively, one can flip over the etrog until they bless. RAMA: One should bless standing (Mahari"l and Kol Bo). The blessing should only be said once a day, even if one takes [the lulav] multiple times (Mahari"v).
הנענוע הוא שמוליך ידו מכנגדו והלאה וינענע שם שלשה פעמים בהולכה ושלשה פעמים בהובאה [טורף הלולב ומכסכס העלין בכל נענוע] [ר"ן פ' לולב הגזול] ואח"כ מטה ידו לצד אחר ועושה כן וכן לכל צד מארבע צדדין ומעלה ומטה: הגה וההולכה וההבאה היא עצמה הנענוע כי מוליך ומביא ג"פ לכל רוח [טור בשם גאון] ומטין ראש הלולב לכל צד שמנענע נגדו וכשמנענע למטה הופכו למטה ומקרי דרך גדילתן [ב"י] הואיל ומחזיק אותן בידו דרך גדילתן [ב"י] ויש מדקדין שלא להפוך הלולב כשמנענעין למטה [מהרי"ל וב"י בשם אביו וכן שמע ממהר"ר שכנא שראה כן ממהר"ר יעקב פולק וכ"כ בכתבי האר"י] והמנהג כסברא ראשונה וכן נ"ל עיקר:
9. Shaking involves extending the hands to the front and shaking three times outwards and three times inwards (disturbing the lulav and shaking the leaves each shake (Ra"n ch. "Lulav HaGazul"). After this, one extends the hands to another side and repeats. Similarly, for each of the four sides, up, and down. RAMA: The extension and retraction itself is the shaking, as one extends and retracts three times in each direction (Tur in the name of a gaon). One points the tip of the lulav in the direction of the shaking. When shaking down, point it to the ground, which is considered similar to how it grows (Beit Yosef) based on holding it in the hand the way that it grows (Beit Yosef). Some are precise not to flip over the lulav when shaking down (Mahari"l and Beit Yosef in the name of his father who heard from Mahar"ar Shachnah that he saw this from Mahar"ar Yaakov Polk, and it is written in the writings of the Ar"i). The practice is like the first opinion, and this seems to me to be right.
יקיף דרך ימין בנענעו מזרח דרום מערב צפון:
10. One should cycle to the right when shaking: east, south, west, and north.
צריך לחבר האתרוג ללולב בשעת נענועו ולנענע בשניהם יחד [וכל הנענועים אינן מעכבין ובאיזה דרך שנענע יצא בדיעבד]:
11. The etrog should be touching the lulav when shaking, shaking both at the same time (none of the shakes are completely necessary. However one shakes, they fulfill the obligation after the fact).
נשים ועבדים פטורים מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא: הגה ומ"מ אם רוצים לעטפו ולברך עליו הרשות בידם כמו בשאר מצות עשה שהזמן גרמא [תוס' והרא"ש והר"ן פ"ב דר"ה ופ"ק דקידושין] אך מחזי כיוהרא לכן אין להן ללבוש ציצית הואיל ואינו חובת גברא [אגור סי' כ"ז] פי' אינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית. ולקמן בסימן י"ט אמר כשיש לו טלית מארבע כנפות ולובשו] טומטום ואנדרוגינוס חייבין מספק ויתעטפו בלא ברכה: [פי' טומטום לא נודע אם הוא זכר או נקיבה ואנדרוגינוס יש לו זכרות ונקבות] [הגה ולפי מה שנהגו נשים לברך במצות עשה שהזמן גרמא גם הם יברכו] [דברי עצמו]:
Women and slaves are exempt [from wearing tzitzit] because it is a time-dependent commandment. Rem"a: And if they wish to wrap [in tzitzit] and say the blessing on them it is up to them to do so as with all time-dependent commandments (Tosafot and the Rosh and the Ran, Chapter 2, Rosh Hashanah, First Chapter of Kiddushin). However, it looks as if they are doing it to appear more observant than others, therefore, they should not wear tzitzit, as it is not a commandment of the person [rather of the object] (Agur Section 27). [And for slaves] This means we do not have to buy him a tallit in order that he be required to wear tzitzit as we see in Chapter 19 it says when he has a shawl with four corners he should wear it.The requirement for a tumtum and an androgynous is doubtful and so they should wrap without a blessing (Explanation: a tumtum does not know whether he/she is male/female, and an androgynous has both male and female genitals).Rem"a: And since it is our custom that women should say the blessing when they fulfill time-dependent commandments so should they (Divrei Atzmo)
נשים ועבדים פטורים מתפילין מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא: הגה ואם הנשים רוצים להחמיר על עצמן מוחין בידם [כל בו]:
Women and slaves are exempt from Tefillin because it is a positive commandment which is caused by time. Rem"a: And if the women want to be stringent for themselves, we protest against it (Kol Bo).
וְהָיָ֧ה ה' לְמֶ֖לֶךְ עַל־כׇּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה ה' אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד׃
And GOD shall be sovereign over all the earth; in that day there shall be one GOD with one name.
וְהָיָ֗ה כׇּל־הַנּוֹתָר֙ מִכׇּל־הַגּוֹיִ֔ם הַבָּאִ֖ים עַל־יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְעָל֞וּ מִדֵּ֧י שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֗ה לְהִֽשְׁתַּחֲוֺת֙ לְמֶ֙לֶךְ֙ ה' צְבָא֔וֹת וְלָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת׃
All who survive of all those nations that came up against Jerusalem shall make a pilgrimage year by year to bow low to the Supreme GOD of Hosts and to observe the Feast of Booths.
והיה ה' למלך על כל הארץ, זה נמשל המים שכל העולם יכירו מלכות ה' ואחדותו, כי עד עתה היו אומות שלא האמינו באחדות והיו אומרים שיש שני התחלות או יותר, ואז יהיה ה' אחד, והיו אומות שהודו באחדות ה' אבל היו משתפים לו שתופים בהנהגה או בשמו וזכרו ואצילתו וכדומה, ואז יהיה גם שמו אחד, כי יאמינו כולם באחדות אמתי ובהשגחתו והנהגתו המיוחדת ובמלכותו, וגם שלעתיד יקרא שם הוי' ככתיבתו, כי הכנויים הם לפי חלוקי ההנהגות משפט וחסד ורחמים וכדומה, ולעתיד יהיה הנהגה אחת פשוטה:
And the Lord shall become King over all the earth – this is the meaning of the metaphor of the water, that the whole world will recognize the Lord’s sovereignty and unity. Until now there were nations which did not believe in His unity, and said that there were two or more points of origin. Then ‘the Lord will be one,’ and the nations who acknowledged the unity of the Lord but combined another agent with His guiding of the world, or with His name, memory or nobility, etc…Then His name will also be one, because everyone will believe in the true unity, His special providence and guidance and his sovereignty. So too in the future the four-lettered name will be read as it is written, because the use of appellations is due to the divisions between lovingkindness, mercy and the like in His guidance of the world. In the future there will be one simple mode of guidance:
ומנחתם ונסכיהם לפרים. פָּרֵי הֶחָג שִׁבְעִים הֵם כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת, וּמִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים, סִימָן כְּלָיָה הִיא לָהֶם, וּבִימֵי הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ מְגִנִּים עֲלֵיהֶם מִן הַיִּסּוּרִין (סוכה נ"ה):
ומנחתם ונסכיהם לפרים AND THEIR MEAL OFFERING AND THEIR DRINK OFFERINGS FOR THE BULLOCKS — The bullocks offered on the Feast of Tabernacles are seventy in all, in allusion to the seventy nations of the world, and they gradually decrease in number each day, an omen to them of gradual annihilation, but during the period when the Temple existed and these sacrifices were offered they protected them against this misfortune (cf. Sukkah 55b).
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹי לָהֶם לַגּוֹיִים, שֶׁאִבְּדוּ — וְאֵין יוֹדְעִין מַה שֶּׁאִבְּדוּ. בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, מִזְבֵּחַ מְכַפֵּר עֲלֵיהֶן. וְעַכְשָׁיו, מִי מְכַפֵּר עֲלֵיהֶן?!
Rabbi Yoḥanan said: Woe unto the nations of the world that lost something and do not know what they lost. When the Temple is standing, the seventy bulls sacrificed on the altar during the festival of Sukkot atones for them. And now that the Temple is destroyed, who atones for them?