The Story of Yom Kippur: Forgiveness and Second Chances

Yom Kippur has a hidden narrative that dramatically changes the nature of the day.

(טז) וְכִפֶּ֣ר עַל־הַקֹּ֗דֶשׁ מִטֻּמְאֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִפִּשְׁעֵיהֶ֖ם לְכׇל־חַטֹּאתָ֑ם וְכֵ֤ן יַעֲשֶׂה֙ לְאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד הַשֹּׁכֵ֣ן אִתָּ֔ם בְּת֖וֹךְ טֻמְאֹתָֽם׃

Leviticus 16:16

(16) Thus he shall purge the Shrine of the impurity and transgression of the Israelites, whatever their sins; and he shall do the same for the Tent of Meeting, which abides with them in the midst of their impurity.

ויקרא ט״ז:ל״ד

(לד) וְהָֽיְתָה־זֹּ֨את לָכֶ֜ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֗ם לְכַפֵּ֞ר עַל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִכׇּל־חַטֹּאתָ֔ם אַחַ֖ת בַּשָּׁנָ֑ה וַיַּ֕עַשׂ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {פ}

Leviticus 16:34

(34) This shall be to you a law for all time: to make atonement for the Israelites for all their sins once a year. And Moses did as יהוה had commanded him.

The Biblical account of Yom Kippur describes a largely private event done by the Cohanim to prepare the Altar for use. It is all about purification and seemingly lacks any hint of a narrative.

However, by looking carefully at the chronology of the Torah, it emerges that Yom Kippur is connected to one of the key Biblical stories of sin and forgiveness.

מה הראשונים מרוצין, אף שניים מרוצין, אמור מעתה אמצעיים בכעס, ירד בי' בתשרי והוא היה יום הכיפורים, ובישרם שנתרצה לפני המקום, שנאמר וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו (שמות לד ט), לפיכך נתקיים יום חוק וזכרון לדורות, שנאמר והיתה זאת לכם לחקת עולם (ויקרא טז לד), ויהי ברדת משה וגו', וישבו אליו וגו', ואחרי כן נגשו כל בני ישראל ויצום וגו' (שמות לד), מה צום, צום לעשות את המשכן,

Just as the first set of tablets were desired (by God) so also the second. The time in between was in anger. Moses descended (with the second set) on the 10th of Tishrei, namely Yom Kippur. It was on this day that Moses communicated to the people that they were desired by God, as it is written, "I have forgiven your sin and iniquity." As a result, this day was established as a day of law and judgement for the generations, "This day will be an everlasting precept." When Moses came down, and the people drew near, meaning they drew near and all fasted. What was the fast? To make the Mishkan.

Seder Olam Rabbah 6

The sin is none other than that of the Golden Calf. The narrative began on Tisha B'av.

שמות ל״ב:ז׳-י״ג

(ז) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה לֶךְ־רֵ֕ד כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔ אֲשֶׁ֥ר הֶעֱלֵ֖יתָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (ח) סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ם עָשׂ֣וּ לָהֶ֔ם עֵ֖גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ־לוֹ֙ וַיִּזְבְּחוּ־ל֔וֹ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (ט) וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא׃ (י) וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל׃ (יא) וַיְחַ֣ל מֹשֶׁ֔ה אֶת־פְּנֵ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר לָמָ֤ה יְהֹוָה֙ יֶחֱרֶ֤ה אַפְּךָ֙ בְּעַמֶּ֔ךָ אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֙אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּכֹ֥חַ גָּד֖וֹל וּבְיָ֥ד חֲזָקָֽה׃ (יב) לָ֩מָּה֩ יֹאמְר֨וּ מִצְרַ֜יִם לֵאמֹ֗ר בְּרָעָ֤ה הֽוֹצִיאָם֙ לַהֲרֹ֤ג אֹתָם֙ בֶּֽהָרִ֔ים וּ֨לְכַלֹּתָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה שׁ֚וּב מֵחֲר֣וֹן אַפֶּ֔ךָ וְהִנָּחֵ֥ם עַל־הָרָעָ֖ה לְעַמֶּֽךָ׃ (יג) זְכֹ֡ר לְאַבְרָהָם֩ לְיִצְחָ֨ק וּלְיִשְׂרָאֵ֜ל עֲבָדֶ֗יךָ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֣עְתָּ לָהֶם֮ בָּךְ֒ וַתְּדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אַרְבֶּה֙ אֶֽת־זַרְעֲכֶ֔ם כְּכוֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם וְכׇל־הָאָ֨רֶץ הַזֹּ֜את אֲשֶׁ֣ר אָמַ֗רְתִּי אֶתֵּן֙ לְזַרְעֲכֶ֔ם וְנָחֲל֖וּ לְעֹלָֽם׃

Exodus 32:7-13

(7) יהוה spoke to Moses, “Hurry down, for your people, whom you brought out of the land of Egypt, have acted basely. (8) They have been quick to turn aside from the way that I enjoined upon them. They have made themselves a molten calf and bowed low to it and sacrificed to it, saying: ‘This is your god, O Israel, who brought you out of the land of Egypt!’” (9) יהוה further said to Moses, “I see that this is a stiffnecked people. (10) Now, let Me be, that My anger may blaze forth against them and that I may destroy them, and make of you a great nation.” (11) But Moses implored his God יהוה, saying, “Let not Your anger, יהוה, blaze forth against Your people, whom You delivered from the land of Egypt with great power and with a mighty hand. (12) Let not the Egyptians say, ‘It was with evil intent that he delivered them, only to kill them off in the mountains and annihilate them from the face of the earth.’ Turn from Your blazing anger, and renounce the plan to punish Your people. (13) Remember Your servants, Abraham, Isaac, and Israel, how You swore to them by Your Self and said to them: I will make your offspring as numerous as the stars of heaven, and I will give to your offspring this whole land of which I spoke, to possess forever.”

The people have sinned, but God forgives. Precisely on Yom Kippur Moses returns, bringing with him a promise of a sacred future.

שמות ל״ד:א׳-ט׳

(א) וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה פְּסׇל־לְךָ֛ שְׁנֵֽי־לֻחֹ֥ת אֲבָנִ֖ים כָּרִאשֹׁנִ֑ים וְכָתַבְתִּי֙ עַל־הַלֻּחֹ֔ת אֶ֨ת־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֛וּ עַל־הַלֻּחֹ֥ת הָרִאשֹׁנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שִׁבַּֽרְתָּ׃ (ב) וֶהְיֵ֥ה נָכ֖וֹן לַבֹּ֑קֶר וְעָלִ֤יתָ בַבֹּ֙קֶר֙ אֶל־הַ֣ר סִינַ֔י וְנִצַּבְתָּ֥ לִ֛י שָׁ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָהָֽר׃ (ג) וְאִישׁ֙ לֹֽא־יַעֲלֶ֣ה עִמָּ֔ךְ וְגַם־אִ֥ישׁ אַל־יֵרָ֖א בְּכׇל־הָהָ֑ר גַּם־הַצֹּ֤אן וְהַבָּקָר֙ אַל־יִרְע֔וּ אֶל־מ֖וּל הָהָ֥ר הַהֽוּא׃ (ד) וַיִּפְסֹ֡ל שְׁנֵֽי־לֻחֹ֨ת אֲבָנִ֜ים כָּרִאשֹׁנִ֗ים וַיַּשְׁכֵּ֨ם מֹשֶׁ֤ה בַבֹּ֙קֶר֙ וַיַּ֙עַל֙ אֶל־הַ֣ר סִינַ֔י כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֹת֑וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ שְׁנֵ֖י לֻחֹ֥ת אֲבָנִֽים׃ (ה) וַיֵּ֤רֶד יְהֹוָה֙ בֶּֽעָנָ֔ן וַיִּתְיַצֵּ֥ב עִמּ֖וֹ שָׁ֑ם וַיִּקְרָ֥א בְשֵׁ֖ם יְהֹוָֽה׃ (ו) וַיַּעֲבֹ֨ר יְהֹוָ֥ה ׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ יְהֹוָ֣ה ׀ יְהֹוָ֔ה אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ (ז) נֹצֵ֥ר*(בספרי תימן נֹצֵ֥ר בנו״ן רגילה) חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֣ד ׀ עֲוֺ֣ן אָב֗וֹת עַל־בָּנִים֙ וְעַל־בְּנֵ֣י בָנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים׃ (ח) וַיְמַהֵ֖ר מֹשֶׁ֑ה וַיִּקֹּ֥ד אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ׃ (ט) וַיֹּ֡אמֶר אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֲדֹנָ֔י יֵֽלֶךְ־נָ֥א אֲדֹנָ֖י בְּקִרְבֵּ֑נוּ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֙רֶף֙ ה֔וּא וְסָלַחְתָּ֛ לַעֲוֺנֵ֥נוּ וּלְחַטָּאתֵ֖נוּ וּנְחַלְתָּֽנוּ׃

Exodus 34:1-9

(1) יהוה said to Moses: “Carve two tablets of stone like the first, and I will inscribe upon the tablets the words that were on the first tablets, which you shattered. (2) Be ready by morning, and in the morning come up to Mount Sinai and present yourself there to Me, on the top of the mountain. (3) No one else shall come up with you, and no one else shall be seen anywhere on the mountain; neither shall the flocks and the herds graze at the foot of this mountain.” (4) So Moses carved two tablets of stone, like the first, and early in the morning he went up on Mount Sinai, as יהוה had commanded him, taking the two stone tablets with him. (5) יהוה came down in a cloud—and stood with him there, proclaiming the name יהוה. (6) יהוה passed before him and proclaimed: “!יהוה! יהוה*and proclaimed: “יהוה! יהוה!…” Or “and יהוה proclaimed: ‘יהוה! a God compassionate…’”; cf. Num. 14.17–18. a God compassionate and gracious, slow to anger, abounding in kindness and faithfulness, (7) extending kindness to the thousandth generation, forgiving iniquity, transgression, and sin—yet not remitting all punishment, but visiting the iniquity of parents upon children and children’s children, upon the third and fourth generations.” (8) Moses hastened to bow low to the ground in homage, (9) and said, “If I have gained Your favor, O my lord, pray, let my lord go in our midst, even though this is a stiffnecked people. Pardon our iniquity and our sin, and take us for Your own!”

Sfat Emet now places us even more firmly in this narrative, seeing in Yom Kippur a day of deep connection as a people so that all of our merits can be joined together to elevate us to a level that merits forgiveness from God.

שפת אמת, דברים, ליום כיפור י״ד

(א) תרס"ד

(ב) יום הכפורים הוא זכות מרע"ה שהוריד לוחות אחרונות. והנה בנ"י נשתתפו בתענית יום האחרון של מ' ימים האחרונים עם מרע"ה וזיכה מרע"ה את כל בנ"י והוא נקרא איש האלקים דכתיב אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם שהיו עתידין להיות כמלאכי השרת. ומשה רע"ה נשאר בזה המדריגה ולא כולכם. רק ביום הכפורים נדמו כל בנ"י למלאכי השרת בכח הארת מרע"ה שהכניס עצמו בכלל ישראל לכן צריכין להיות אגודה אחת ביוה"כ ואז שורה זכות משה רע"ה. ואיתא לא היו ימים טובים לישראל כיוהכ"פ שבנות ישראל יצאו בכלים שאולין וכל ישראל שואלין זה מזה ע"ש סוף תענית. שכל עיקר הכח בזה היום נתן לנו מרע"ה במתנה א"כ צריכין כל אחד למסור חלקו לצבור.

Sefat Emet, Deuteronomy, For the Day of Atonement 14

Yom Kippur arises from the merit of Moses who brought down the second set of Tablets. The Israelites joined him in the fast on the last day of the second set of forty days. Moses helped all Israel gain merit, for he was called, "The Man of God," meaning in the future you will all be like ministering angels. Moses remained on this angelic level even though the rest of the people did not. However, on Yom Kippur all Jews are on the level of the ministering angels by the power of the light of Moses who brought himself into the fold of Israel.

For this reason, we all need to gather in one group on Yom Kippur so that we can all receive merit from Moses.

This is the meaning of "no other days had the joy of Yom Kippur, for on those days the daughters of Israel went forth in borrowed garments at the end of the fast. That is, everyone in the community, not just Moses, brings their merit to be borrowed by the whole. ...

David Booth

Topics