וַיֵּצֵ֤א הָרִאשׁוֹן֙ אַדְמוֹנִ֔י כֻּלּ֖וֹ כְּאַדֶּ֣רֶת שֵׂעָ֑ר וַיִּקְרְא֥וּ שְׁמ֖וֹ עֵשָֽׂו׃
וְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָד֤וֹ אֹחֶ֙זֶת֙ בַּעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יַעֲקֹ֑ב וְיִצְחָ֛ק בֶּן־שִׁשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה בְּלֶ֥דֶת אֹתָֽם׃
וַיָּ֥זֶד יַעֲקֹ֖ב נָזִ֑יד וַיָּבֹ֥א עֵשָׂ֛ו מִן־הַשָּׂדֶ֖ה וְה֥וּא עָיֵֽף׃
והוא עיף. בִּרְצִיחָה, כְּמָה דְּתֵימָא כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים (ירמיהו ד') (בראשית רבה):
וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב הַלְעִיטֵ֤נִי נָא֙ מִן־הָאָדֹ֤ם הָאָדֹם֙ הַזֶּ֔ה כִּ֥י עָיֵ֖ף אָנֹ֑כִי עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמ֖וֹ אֱדֽוֹם׃
על כן קרא שמו אדום. מה שלא קראו אדום מיד כשנולד על שם ויצא הראשון אדמוני, לפי שאין זה חדש תחת השמש כי כמה ילדים נולדים אדומים... שמא מראה אדומה זה במקרה ולא בטבע. אך כשאמר הלעיטני נא מן האדם האדם הזה קשה למה לא קראם עדשים בשמם, אלא ודאי שגלה דעתו שלא היה מתאוה אליהם מצד עצמו... מצד מראיהם האדומה, והורה בזה כי מזג טבעו נוטה אל האדמומית ביותר... ע״כ היה אוהב כל דבר המתיחס למזגו, והוא כל דבר אדום, על כן קרא שמו אדום כי אז נודע באמת שטבעו אדומה והוא יושב תחת מזל מאדים... וזה״ש כי עיף אנכי פירש״י עיף ברציחה כמו כי עיפה נפשי להורגים (ירמיה ד לא) ומה הגיד להם עשו בזה שהוא עיף ברציחה, אלא ודאי שנתן לדבריו טעם למה קרא העדשים אדום לפי שהיה מתעסק באותו זמן בכלי אומנותו ברציחה כפי טבעו ע״כ בקש שילעיטו מן המאכל הנאות למזגו.
...כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומות, תחילה הלך אצל בני עשו אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתוב בה אמר להם (שמות כ יג) לא תרצח אמרו כל עצמם של אותם האנשים ואביהם רוצח הוא שנאמר (בראשית כז כב) והידים ידי עשו (שם כז מ) ועל חרבך תחיה
(א) ועל חרבך תחיה. לפי אומנותו שהיה איש שדה לצוד במדברות ובמקומות החורבן והשממון היה ראוי לברכת החרב, וכוכב מאדים שהוא לשופכי דמים כחו גדול על החורבן והחרב וע"כ זרעו של עשו יורש החרב, והשר שלו שהוא הכח הממית מיוחסת לו החרב מן העולם. ומן הטעם הזה מנעה התורה החרב והברזל במשכן ובמקדש... לפי שהברזל חרב והוא המחריב העולם ובהמ"ק קיום העולם.
והיה כאשר תריד, “and when you are aggrieved, etc.,” when Yaakov is not in a state when he deserves his blessing.
ופרקת עולו מעל צוארך, “you will cast off his yoke from your neck.” This is in line with the opinion of Onkelos who translates this verse as: “when they violate the commandments of the Torah.”
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֱד֔וֹם לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר בִּ֑י פֶּן־בַּחֶ֖רֶב אֵצֵ֥א לִקְרָאתֶֽךָ׃
זְכֹ֤ר ה' ׀ לִבְנֵ֬י אֱד֗וֹם אֵת֮ י֤וֹם יְֽר֫וּשָׁלָ֥͏ִם הָ֭אֹ֣מְרִים עָ֤רוּ ׀ עָ֑רוּ עַ֝֗ד הַיְס֥וֹד בָּֽהּ׃
the day of Jerusalem’s fall;
how they cried, “Strip her, strip her
to her very foundations!”
יום ירושלים. יום חורבן ירושלים שהיו אומרים אלו לאלו ערו ערו עד היסוד בה, כלומר החריבו והפילו בנין ירושלים עד שתגלו היסוד אשר בה:
לא תרצח לא תנאף וגו'. אחר שהשלים ה' דברות שבין אדם למקום ברוך הוא הזכיר כנגדם ה' דברות שבין אדם לחבירו כדרך שנזכרו במכילתא איך היו מקבילים זה לעומת זה והדמיונות ההם כי מה שאמרו לא תרצח כנגד אנכי, כי כל מי ששופך דמים כאילו ממעט הצלם והדמות שנאמר (בראשית טו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלקים עשה את האדם. ואין צורך לטעם זה כי אם לאומר הרגני נא הרוג ומוחל לו ההריגה ואעפ"כ דמו ישפך כי לא ניתן למחילה בעבור שיש בו חלק אלוק ממעל וחלק גבוה מי יתיר וזהו הטעם גם בהורג עצמו.
(ו) אמנם לכשיזכה האדם לטובה הזאת, ראוי שיעמול ראשונה וישתדל ביגיעו לקנותה, והיינו שישתדל לידבק בו יתברך בכח מעשים שתולדתם זה הענין והם הם המצות.
(6) For a person to attain this good, it is proper that he first exert himself strenuously to acquire it, namely, to exert himself to cling to the blessed G-d through the power of deeds whose consequence is this end. These deeds are the commandments.
וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם׃
היינו שהי' צדיק בעיני עצמו כאיש בא בימים שהשלים את שנותיו לטובה, עכת"ד, וכן נראה ממ"ש וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב ושלח אותו פדנה ארם לקחת לו משם אשה בברכו אותו ויצו עליו לאמור לא תקח אשה מבנות כנען וגו' וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת וגו' על נשיו לו לאשה, וברש"י הוסיף רשעה על רשעתו שלא גירש את הראשונות, ויש להבין אחרי שכל מה שעשה הוא בשביל כי רעות וגו' מה הועיל בזה שלקח נמי בת ישמעאל בעוד שלא גרש את הראשונות, וגם יש להבין למה הזכיר בכאן כי ברך יצחק את יעקב שגם בלי זה בשביל כי רעות בנות כנען ע"כ הלך לישמעאל, אך הפירוש הוא שעשו לא תלה את זה שנלקחו ממנו הברכות, וגם ברכת אברהם שנמסרה ליעקב לבדו לא תלה בעוונותיו, אף כי כל התועבות האלה עשה... מ"מ הי' כשר בעיניו שיגיעו לו הברכות, אלא תלה שהכל בשביל שבניו יוצאין מבנות כנען ואינם מיוחסים שיחל עליהם ברכת אברהם, ע"כ עשה עצה לנפשי ליקח את בת ישמעאל, וכאשר יוליד ממנה עוד בנים שהם יהיו מיוחסים אז יתברך ג"כ בברכת אברהם
המערת, אתם מחשיבים ביתי כמערה שהפריצים מתחבאים שם בל ימצאום, כי כן ע"י הבית תרצו להסתיר מעשיכם, כי הנה כן היה הבית הזה בעיניכם, שאם תראו איש משתחוה לאלקיו שם, תחשבו אותו לצדיק גמור, ותועבותיו יסתרו מעיניכם, אבל גם אם יסתר מעיניכם שאינכם יודעים נסתרות, הלא גם אנכי הנה ראיתי, ואני רואה תעלומות, ומי יסתר מפני?, ואם תחשבו שבכל זה לא אחריב ביתי, זה טעות:
מי הוא אנוש משכיל / הולל לפי שכלו,
זהו דבר פשע / יכיר ויבדילו.
עצלות - עצלות היא מדה רעה עד מאד לגוף ולנפש כידוע, ולמפרסמות אינן צריכות ראיה. וזו מתת אלקים היא, וטבע הוא באנוש. יש שטבעו להיות איש חי רב פעלים, זריז ונשכר, ויש שטבעו להיות כבד ועצל. והנה, למלי דעלמא מדה זו רעה לאיש ועל אחת כמה וכמה לאשה, שצריכה להיות צופיה הליכות ביתה (משלי לא כז), ואם היא עצלה, אוי לה ואוי לביתה...
ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים. כוון הכתוב לומר כי אע"פ שהיו האחים האלה תאומים נוצרו בבטן בזמן אחד אין מעשיהם דומים זה לזה, אבל הם שני הפכים וכל מדותיהם חלוקות זו מזו, כי עשו נמשך אחר תענוגי הגוף ויעקב נמשך אחר עצת הנפש, ועל כן אמר ויהי עשו איש יודע ציד, והוא אומנותו של אדם בטל ומי שרודף אחר תאוות העולם, איש שדה כאלו אמר איש האדמה, ומזה נקרא שמו אדום נגזר מן אדום ומן אדמה, כלומר שהיה עפריי. ודבר ידוע כי השתדלותו של אדם במאכל ובמשתה והיותו משתעשע בציד שהם תענוגי הגוף בעולם הזה הלא היא סיבה לבזות עבודת השי"ת ויראתו לעשותם טפל ותענוגי הגוף עקר, וזאת היתה מדתו של עשו, הוא שאמר ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה, ובעל מדה זו מוצא עצמו עקוב לסוף, הוא שאמר עשו ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי, ואם יטעם נופת וצוף בתענוגים אינו אלא לפי שעה, והוא עתיד שידאג ויתנחם באחריתו ויצטער מאד על זה, הוא שכתוב ויצעק צעקה גדולה ומרה... זה דרכו של עשו וכל התומכים אשוריו, אבל דרכו ומדתו של יעקב בהפך זה, כי איש תם הפך יודע ציד ויושב אהלים הפך איש שדה, ועוד כי מה שרצה עשו לקנות רצה יעקב למכור, והוא רדיפת התאוות ובקשת תענוגי העולם שהמשילם לנזיד עדשים, לפי שטוב העולם ושלותו וכבודו אינו אלא גלגל כעדשה שהיא עגולה, וע"כ רצה למכור ולהחליף חיי שעה בחיי העולם, היא עבודת הש"י שהיתה בבכורות...
We read in Bereshit Rabbah 65,22 that when Yaakov entered Yitzchak’s room in order to receive the blessing, Gan Eden entered with him. On the other hand, when Esau entered the same room a little later, Gehinom entered with him. We have a Midrash Tanchuma Parshat Tzav, 2 which expresses a similar sentiment when the author writes that the words היא העולה, ”it is the burnt-offering” (Leviticus 6,2), are a reference to a nation which is totally אדומית, wrapped up in earthly concerns, and which elevates itself as is written in Ovadiah 4, “even if you rise as high as the eagle I will bring you down, על מוקדה, on the site of the altar where the fire is burning.” The word is a reference to the fires of Gehinom in the hereafter. The words of Daniel 7,11 apply to such people ויהבת ליקדת אשא, “and consigned to the fire’s burning.”
וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שְׁמוּאֵל אֶת דָּוִד אַדְמוֹנִי, דִּכְתִיב (שמואל א טז, יב): וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, נִתְיָרֵא וְאָמַר אַף זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים כְּעֵשָׂו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמואל א טז, יב): עִם יְפֵה עֵינַיִם, עֵשָׂו מִדַּעַת עַצְמוֹ הוּא הוֹרֵג אֲבָל זֶה מִדַּעַת סַנְהֶדְרִין הוּא הוֹרֵג.
“The first emerged ruddy” (Genesis 25:25) – Rabbi Ḥagai said in the name of Rabbi Yitzḥak: Due to the merit of: “You shall take for you on the first day” (Leviticus 23:40), I reveal myself to you first, as it is stated: “I am first and I am last” (Isaiah 44:6); I will exact retribution on your behalf from the first – that is Esau, as it is written: “The first emerged”; I will build for you the first – this is the Temple, in whose regard it is written: “Throne of glory, exalted from the first, [is the place of our Temple]” (Jeremiah 17:12); and I will bring you the first, this is the messianic king, in whose regard it is written: “The first to Zion, behold, here it is” (Isaiah 41:27).
Another matter, “the first emerged ruddy” – why did Esau emerge first? It was so he would emerge and his corruption would depart with him. Rabbi Abahu said: It is like that bathhouse attendant who washes the bathhouse and then bathes the king’s son. So, why did Esau emerge first? It was so he would emerge and his corruption would depart with him.
A noblewoman asked Rabbi Yosei ben Ḥalafta, she said to him: ‘Why did Esau emerge first?’ He said to her: ‘The first droplet was Jacob’s.’ He said to her: ‘This is analogous to an instance where you place two pearls into one tube, is it not the one that you placed first that will emerge last? So, the first droplet was Jacob’s.’
“Ruddy,” Rabbi Abba bar Kahana said: As though he were a shedder of blood. When Samuel saw that David was ruddy, as it is written: “He sent and brought him and he was ruddy” (I Samuel 16:12), he was afraid and said: ‘This is a shedder of blood like Esau.’ The Holy One blessed be He said to him: “With beautiful eyes” (I Samuel 16:12). Esau killed at his own initiative, but this one kills at the initiative of Sanhedrin.
The emperor Diocletian was a swineherd near Tiberias. When he would come to the study hall of Rabbi, the children would go out and strike him. Sometime later, he became emperor, and he descended and resided near the Panyas; variant reading: Pamyas, and he sent directives to Tiberias just before nightfall on Thursday: ‘I decree that the prominent leaders of the Jews shall appear before me before morning on Sunday.’ He commanded the emissary and said to him: ‘Do not deliver them [the directives] to them until sunset on Friday.’ Rabbi Shmuel bar Naḥman went down to bathe. He saw Rabbi standing before the great study hall, and he saw that his face was sickly. He said to him: ‘Why is your face sickly?’ ‘Such and such directives were sent to me by the empire.’ He said to him: ‘Come and bathe, as your Creator performs miracles on our behalf.’ They entered to bathe, and the demon Arginiton came, and was laughing and dancing before them. Rabbi wanted to scold him. Rabbi Shmuel bar Naḥman said to him: ‘Leave him alone, as sometimes he appears for the purpose of miracles.’ He said to him: ‘Your master is in distress and you are standing, laughing, and dancing.’ He [the demon] said to them: ‘Go eat and drink and observe a fine Shabbat, as your Master will perform miracles on your behalf, and I will have you stand before him on Sunday morning.’ At the conclusion of Shabbat, after the service, he took them and stood them outside the gates of Panyas.
They [servants] entered and said to him [Diocletian]: ‘They are standing before the gates.’ He said: ‘Close the gates.’ He [the demon] took them [the Rabbis] and placed them on the city wall. They [servants] entered and told him [Diocletian]. He said: ‘I decree that they should heat the bathhouse for three days, and then they will enter, bathe, and come before me.’ They went and heated the bathhouse for three days, and one of the Arginiton demons entered and diluted it for them. They entered, bathed, and came before him. He said to them: ‘Because you know that your God performs miracles on your behalf, you belittle the emperor.’ They said to him: ‘We belittle Diocletian the swineherd, but we are subjugated to Diocletian the emperor.’ He said to them: ‘Even so, do not demean a young Roman, and not a low ranking soldier.’ “All of him like a cloak of [kaaderet] hair” (Genesis 25:25) – all of him is worthy of the cloak.
The Rabbis of the South in the name of Rabbi Alexandri, and Raḥava in the name of Rabbi Kahana said: He came out all unkempt and scattered like an aderet – like the chaff and the straw from the threshing floor [idera]. That is what is written: “Then the iron…were pulverized, and became like the chaff from the threshing floors [idrei] of summer” (Daniel 2:35). Rabbi Hanina bar Yithak said: What caused them to be pulverized? “From the threshing floors [me’idera] of the summer” (Daniel 2:35) – it is because they extended their hands against the great [adirim].
“They called his name Esau [Esav]” (Genesis 25:25) – this is the falsehood [heh shav] that I created in My world. Rabbi Yitzḥak said: You called your swine a name, I, too, call My firstborn son a name: “So said the Lord: My son, My firstborn, is Israel” (Exodus 4:22).

