Vayishlach - Confronting Antisemitism

וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אָמַר זֶה בְּאוּלַי, כִּי אָמַר אוּלַי יִנָּצֵל הַמַּחֲנֶה הָאֶחָד כִּי בְּהַכּוֹתוֹ הָאֶחָד יִבְרְחוּ הָאֲחֵרִים, אוֹ תָּשׁוּב חֲמָתוֹ, אוֹ תָּבֹא לָהֶם הַצָּלָה מֵאֵת הַשֵּׁם. וְכֵן אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע"ו:ג'), לִמְּדַתְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, לֹא יַנִּיחַ אָדָם כָּל מָמוֹנוֹ בְּזָוִית אַחַת. וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על בראשית ל"ב:ט'), "וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה", עַל כָּרְחוֹ, כִּי אֶלָּחֵם עִמּוֹ, הִתְקִין עַצְמוֹ לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, לִתְפִלָּה וּלְדוֹרוֹן וּלְמִלְחָמָה. וְרָאִיתִי בַּמִּדְרָשׁ (קה"ר ט יח), מֶה עָשָׂה, זִיְּנָם מִבִּפְנִים וְהִלְבִּישָׁם בְּגָדִים לְבָנִים מִבַּחוּץ, וְהִתְקִין עַצְמוֹ לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים. וְכֵן עִקָּר. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה כִּי יַעֲקֹב יוֹדֵעַ שֶׁאֵין זַרְעוֹ כֻּלּוֹ נוֹפֵל בְּיַד עֵשָׂו, אִם כֵּן יִנָּצֵל הַמַּחֲנֶה הָאֶחָד עַל כָּל פָּנִים. וְגַם זֶה יִרְמֹז שֶׁלֹּא יִגְזְרוּ עָלֵינוּ בְּנֵי עֵשָׂו לִמְחוֹת אֶת שְׁמֵנוּ, אֲבָל יַעֲשׂוּ רָעוֹת עִם קְצָתֵנוּ בִּקְצַת הָאֲרָצוֹת שֶׁלָּהֶם, מֶלֶךְ אֶחָד מֵהֶם גּוֹזֵר בְּאַרְצוֹ עַל מָמוֹנֵנוּ אוֹ עַל גּוּפֵנוּ, וּמֶלֶךְ אַחֵר מְרַחֵם בִּמְקוֹמוֹ וּמַצִּיל הַפְּלֵטִים. וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע"ו:ג'), "אִם יָבֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ", אֵלּוּ אַחֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם, "וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵטָה", אֵלּוּ אַחֵינוּ שֶׁבַּגּוֹלָה. רָאוּ כִּי גַּם לְדוֹרוֹת תִּרְמֹז זֹאת הַפָּרָשָׁה:

(1) THEN THE CAMP WHICH IS LEFT SHALL ESCAPE. In line with the simple meaning of Scripture, Jacob stated this as a possibility. He said that perhaps one camp shall escape, for during the time he [Esau] smites one, the other will flee, or perhaps his anger will subside or deliverance will come to them from G-d. And so the Rabbis said in Bereshith Rabbah, “The Torah teaches you proper conduct: a man should not leave all his money in one corner.” And Rashi wrote: “‘Then the camp which is left shall escape in spite of him for I will fight against him.’ He prepared himself for three things: for prayer, for giving Esau a gift, and for war.” And I have seen in the Midrash: “What did Jacob do? He armed his people underneath, and clothed them in white from outside, and he prepared himself for three things.” And this is the most correct [interpretation, in line with Rashi and the Midrash, who say that he prepared himself also for war, as opposed to the simple meaning first mentioned]. The intent of this is that Jacob knew that all his seed would not fall into Esau’s hands. Therefore, in any case, one camp would be saved. This also implies that the children of Esau will not formulate a decree against us designed to obliterate our name entirely, but they will do evil to some of us in some of their countries. One of their kings will formulate a decree in his country against our wealth or our persons while simultaneously another king will show compassion in his place and save the refugees. And so the Rabbis said in Bereshith Rabbah, “If Esau come to the one camp, and smite it — these are our brethren in the south. Then the camp which is left shall escape — these are our brethren in the Diaspora.” Our Rabbis thus saw that this chapter alludes also to the future generations.

וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ (בראשית לג, ד), נָקוּד עָלָיו, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא הַכְּתָב רַבָּה עַל הַנְּקֻדָּה אַתָּה דוֹרֵשׁ אֶת הַכְּתָב, הַנְּקֻדָּה רַבָּה עַל הַכְּתָב אַתָּה דוֹרֵשׁ אֶת הַנְּקֻדָּה, כָּאן לֹא כְתָב רַבָּה עַל הַנְּקֻדָּה וְלֹא נְקֻדָּה רַבָּה עַל הַכְּתָב אֶלָא מְלַמֵּד שֶׁנִּכְמְרוּ רַחֲמָיו בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה וּנְשָׁקוֹ בְּכָל לִבּוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יַנַּאי אִם כֵּן לָמָּה נָקוּד עָלָיו, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁלֹא בָּא לְנַשְּׁקוֹ אֶלָּא לְנָשְּׁכוֹ, וְנַעֲשָׂה צַוָּארוֹ שֶׁל אָבִינוּ יַעֲקֹב שֶׁל שַׁיִשׁ וְקָהוּ שִׁנָּיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר וַיִּבְכּוּ, אֶלָּא זֶה בּוֹכֶה עַל צַוָּארוֹ וְזֶה בּוֹכֶה עַל שִׁנָּיו. רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן מַיְיתֵי לָהּ מִן הָכָא (שיר השירים ז, ה): צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן וגו':

“Esau ran to meet him, embraced him, fell upon his neck, and kissed him, and they wept” (Genesis 33:4).
“Esau ran to meet him…and kissed him [vayishakehu]” – it is dotted above it. Rabbi Shimon ben Elazar said: Every place you find the script more numerous than the dots, you expound the script; the dots more numerous than the script, you expound the dots. Here, neither is the script more numerous than the dots, nor are the dots more numerous than the script. Rather, it teaches that at that moment he was overcome with mercy and he kissed him with all his heart. Rabbi Yannai said to him: If so, why is it dotted over it? Rather, it teaches that he did not come to kiss him, but rather to bite him, and Jacob’s neck was transformed into marble and the teeth of that wicked one were blunted. Why does the verse state: “And they wept”? It is, rather, that this one wept over his neck, and that one wept over his teeth. Rabbi Abbahu in the name of Rabbi Yoḥanan derives it from here: “Your neck is like the ivory tower…” (Song of Songs 7:5).



ויש לדקדק מ"ש של שיש דנקט ולא מתכות שהוא דבר קשה, ובכל מקום שבא להמשיל דבר קשה משלהו לברזל ונחושת, כענין שכתוב והי' שמיך אשר על ראשך כברזל וגו' וכן ברזל ונחושת מנעליך? ונראה דהנה בעיקר מחלוקתם אם בא לנשכו או שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו יש לפרש באופן שיהי' כל דברי חכמים מקוימים כי אלו ואלו דברי אלקים חיים, והיינו עפ"מ שפרשו המפרשים בפסוק הצילני נא מיד אחי מיד עשו שיותר הי' ירא מהאחוה והקירוב וחיבור של עשו ממה שהי' ירא מחרבו הקשה, והיינו שלא יטמא אותו בדביקתו אליו למשכו ברשתו ולהכניס בו כחות רעות המושכים לרע, והי' ירא גם מחרבו פן יבא והכני אם על בנים, והנה מה שנכמרו רחמיו עליו באותה פעם שייך לומר על חלק ההריגה בחרבו שלא יכהו אם על בנים, אבל על חלק מה שהי' ירא ממנו שלא יטמאהו ע"ז אינני שייך שימנע מחמת שנכמרו רחמיו עליו, אדרבה שמחמת שנכמרו רחמיו הי' יותר משתדל להיות אתו כאיש אחד חברים בכל תאוה רעה, וע"כ שניהם אחת שנכמרו רחמיו עליו באותה פעם ונשקו בכל לבו היינו שסילק ממנו הרציחה אבל בא לנשכו הוינו להטיל בו זוהמא וטומאה ע"י דביקתו אצלו והנשוקין הוא התדבקות רוחא ברוחא והוא כדמיון נשיכת נחש להטיל בו ארס, וז"ש ר' ינאי א"כ למה נקוד עליו אלא בודאי שניהם אמת היינו הכתב והנקודה זה מורה על שנכמרו רחמיו עליו שלא יהרגנו וזה מורה שרצה להטיל בו זוהמא וטומאה, אך בזה שוב נעשה צוארו של יעקב אע"ה כעמוד של שיש, היינו כמו שיש שאינו מקבל טומאה דכלי אבנים כלי גללים כלי אדמה לאו בני קבולי טומאה נינהו, ומש"ה לא קאמר כברזל ונחושת דפשוטי כלי מתכות טמאין:

(יא) וַיְהִ֣י ׀ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם וַיִּגְדַּ֤ל מֹשֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל־אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מַכֶּ֥ה אִישׁ־עִבְרִ֖י מֵאֶחָֽיו׃ (יב) וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת־הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ בַּחֽוֹל׃

(11) Some time after that, when Moses had grown up, he went out to his kinsfolk and witnessed their labors. He saw an Egyptian beating a Hebrew, one of his kinsmen.(12) He turned this way and that and, seeing no one about, he struck down the Egyptian and hid him in the sand.



וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי, בַּמֶּה הֲרָגוֹ רַבִּי אֶבְיָתָר אָמַר הִכָּהוּ בְּאֶגְרוֹף, וְיֵשׁ אוֹמְרִים מַגְרֵפָה שֶׁל טִיט נָטַל וְהוֹצִיא אֶת מֹחוֹ. רַבָּנָן אָמְרֵי הִזְכִּיר עָלָיו אֶת הַשֵּׁם וַהֲרָגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, יד): הַלְּהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר:

וַיָּ֨רׇץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ וַיִּבְכּֽוּ׃

Esau ran to greet him. He embraced him and, falling on his neck, he kissed him; and they wept.