Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Share(א) אשר ילכו לפנינו אלוהות הרבה אוו להם. כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים, והיה מורה לנו הדרך נעלה בה, לא ידענו מה היה לו, עתה צריכין לאלוהות הרבה אשר ילכו לפנינו לשון רש"י. (רש"י על שמות ל״ב:א׳) ואין לשונו מכוון.
אבל הכתוב הזה הוא מפתח לדעת נכון ענין העגל ומחשבת עושיו, כי בידוע שלא היו ישראל סבורים שמשה הוא האלהים, ושהוא בכחו עשה להם האותות והמופתים, ומה טעם שיאמרו כיון שהלך משה ממנו נעשה אלהים. ועוד, כי בפירוש אמרו אלהים אשר ילכו לפנינו, לא שיהיו נותנין להם חיים בעולם הזה או בעולם הבא. אבל היו מבקשין משה אחר, אמרו, משה שהורה לנו הדרך ממצרים ועד הנה, שהיו המסעים ע"פ ה' ביד משה (במדבר ט כג), הנה אבד ממנו. נעשה לנו משה אחר שיורה הדרך לפנינו ע"פ ה' בידו. וזה טעם הזכירם משה האיש אשר העלנו, לא האל אשר העלם, כי יצטרכו לאיש אלהים: וכן תוכל להבין זה מתשובת אהרן אל משה רבינו מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה (שמות ל״ב:כ״א), והיתה תשובתו ויאמרו לי קום עשה לנו אלהים וגו', ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשליכהו באש (להלן פסוקים כג כד) והנה אהרן מתנצל למשה ואמר לו אל יחר אף אדוני (שמות ל״ב:כ״ב), והוא כמוסיף על חטאתו פשע, שאומר כי הם בקשו ממנו עבודה זרה ועשאה להם בידיו, ולמה לא יחר אפו, ומה חטאה גדולה מזו:
אבל הענין כמו שאמרתי, שלא בקשו העגל להיות להם לאל ממית ומחיה, וקבלו עבודת אלהותו עליהם, אבל ירצו שיהיה להם במקום משה מורה דרכם וזהו התנצלותו של אהרן, טען כי לא אמרו לי רק שאעשה להם אלהים אשר ילכו לפניהם במקומך אדני, שלא ידעו מה היה לך, ואם תשוב אם לא, ולכן הם היו צריכין למי שיורה להם דרכם כל זמן שלא תהיה אתה עמהם, ואם אולי תשוב יעזבוהו וילכו אחריך כבראשונה: וכן היה הדבר, כי כיון שראו העם את משה מיד הניחו את העגל ובעטו בו שהניחו לו לשרפו ולזרות עפרו על פני המים, ולא היה מהם חולק עליו כלל וכן תראה שלא הוכיחם, ולא אמר להם כלום, אבל בבואו במחנה וירא את העגל ומחולות מיד ברחו ממנו, והוא לקח העגל וישרוף אותו וישק אותו להם ולא מאנו כלל. ואלו היה להם לאלהים, אין דרך שיניח אדם מלכו ואלהיו לשרפת אש, הן ישרוף את תועבתם לעיניהם ולא יסקלוהו:
והנה אהרן הוא אשר הוציא הצורה הזאת, כי הם לא אמרו לו מה יעשה שור או כשב או עז וזולתם, וזהו מאמר החכמים שאמרו (סנהדרין סג) מלמד שאוו לאלוהות הרבה, כי הם לא ידעו במה יבחרו ואיזה הטוב להם.
(1) MAKE US A GOD WHO ‘YEILCHU’ (SHALL GO — in the plural) BEFORE US. “They wished to have many gods. FOR THIS MOSES, THE MAN THAT BROUGHT US UP OUT OF THE LAND OF EGYPT, and used to show us the way we were to go, WE KNOW NOT WHAT IT BECOME OF HIM. Now we need many gods which shall go before us.” This is Rashi’s language.
But his language does not fit [the verse, since Scripture indicates only that they wanted a leader in place of Moses, but not gods]. Rather, this verse is the key to understand the incident of the golden calf, and the thought of those who made it. For it is known that the Israelites did not think that Moses was a god, and that he did for them the signs and wonders through his own power. So what sense is there in their saying, “since Moses is gone from us, we will make ourselves gods?” Moreover, they clearly said, make us, ‘elohim’ who shall go before us — and not a deity who should give them life in this world or in the World to Come. Instead, they wanted another Moses, saying: “Moses, the man who showed us the way from Egypt until now he is now lost to us; let us make ourselves another Moses who will show us the way at the commandment of the Eternal by his hand.” This is the reason for their mentioning, Moses, the man that brought us up, rather than saying “the G-d who brought them up,” for they needed a man of G-d...
But the matter is as I have stated, that they did not want the calf to be for them in place of a god who kills and makses alive. . whom they would take upon themselves to serve as a deity; instead, they wanted to have someone in place of Moses to show them the way.
And this was the apology of Aaron. He argued that “they merely told me that I should make them elohim who would go before them in your place, my lord, because they did not know what had happened to you and whether you would return or not. Therefore they needed someone who would show them the way as long as you were not with them, and if perchance you would return they would leave him and follow you as before.”
And so indeed it happened, for as soon as the people saw Moses, they immediately left the calf and rejected it, and they allowed him to burn it and scatter its powder upon the water, and no one quarrelled with him at all. Similarly you will note that he did not rebuke the people nor say anything to them, and yet when he came into the camp and he saw the calf and the dancing, they immediately fled from before him; and he took the calf and burnt it [and scattered its powder upon the water] and made them drink of it, and yet they did not protest at all.
But if the calf were to them in place of a god, it is surely not normal that a person should let his king and god be burnt in fire. Lo, if one burn their abominations before their eyes, would they not stone him?Now it was Aaron who brought forth this shape, for they did not tell him what he should make, whether a bullock, or a sheep, or a goat. It is this which is the intention of the saying of the Sages who said, “The verse teaches us that they wished to have many gods,” For they did not know what to choose and which one would be best for them.
“It is not the sound of the tune of triumph,
Or the sound of the tune of defeat;
It is the sound of song that I hear!”
And he broke the tablets following the sin of the Golden Calf. Regarding the tablets, which represented the entire Torah, and Israel at that moment were apostates, as they were worshipping the calf, all the more so are they not worthy of receiving the Torah. And from where do we derive that the Holy One, Blessed be He, agreed with his reasoning? As it is stated: “The first tablets which you broke [asher shibarta]” (Exodus 34:1), and Reish Lakish said: The word asher is an allusion to the phrase: May your strength be true [yishar koḥakha] due to the fact that you broke the tablets.
