Splitting the Jordan vs Red Sea
Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Share(כא) וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־יָדוֹ֮ עַל־הַיָּם֒ וַיּ֣וֹלֶךְ יְהֹוָ֣ה ׀ אֶת־הַ֠יָּ֠ם בְּר֨וּחַ קָדִ֤ים עַזָּה֙ כׇּל־הַלַּ֔יְלָה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַיָּ֖ם לֶחָרָבָ֑ה וַיִּבָּקְע֖וּ הַמָּֽיִם׃ (כב) וַיָּבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חוֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם׃
(21) Then Moses held out his arm over the sea and יהוה drove back the sea with a strong east wind all that night, and turned the sea into dry ground. The waters were split, (22) and the Israelites went into the sea on dry ground, the waters forming a wall for them on their right and on their left.
(טו) וּכְב֞וֹא נֹשְׂאֵ֤י הָֽאָרוֹן֙ עַד־הַיַּרְדֵּ֔ן וְרַגְלֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ נֹשְׂאֵ֣י הָאָר֔וֹן נִטְבְּל֖וּ בִּקְצֵ֣ה הַמָּ֑יִם וְהַיַּרְדֵּ֗ן מָלֵא֙ עַל־כׇּל־גְּדוֹתָ֔יו כֹּ֖ל יְמֵ֥י קָצִֽיר׃ (טז) וַיַּֽעַמְד֡וּ הַמַּ֩יִם֩ הַיֹּרְדִ֨ים מִלְמַ֜עְלָה קָ֣מוּ נֵד־אֶחָ֗ד הַרְחֵ֨ק מְאֹ֜ד (באדם) [מֵֽאָדָ֤ם] הָעִיר֙ אֲשֶׁר֙ מִצַּ֣ד צָֽרְתָ֔ן וְהַיֹּרְדִ֗ים עַ֣ל יָ֧ם הָעֲרָבָ֛ה יָם־הַמֶּ֖לַח תַּ֣מּוּ נִכְרָ֑תוּ וְהָעָ֥ם עָבְר֖וּ נֶ֥גֶד יְרִיחֽוֹ׃
(15) Now the Jordan keeps flowing over its entire bed throughout the harvest season. But as soon as the bearers of the Ark reached the Jordan, and the feet of the priests bearing the Ark dipped into the water at its edge, (16) the waters coming down from upstream piled up in a single heap a great way off, (seen) from Adam, the town next to Zarethan; and those flowing away downstream to the Sea of the Arabah (the Dead Sea) ran out completely. So the people crossed near Jericho.
(א) ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים וגו' היה הרצון לפניו יתברך לבקע הים ברוח קדים מיבשת שיראה כאלו הרוח היא המחרבת ים, כענין שכתוב (הושע יג טו) יבא קדים רוח ה' ויבוש מקורו וייחרב מעיינו, השגיא למצרים ויאבדם, כי בעבור זה חשבו אולי הרוח שם הים לחרבה, ולא יד ה' עשתה זאת בעבור ישראל, אע"פ שאין הרוח בוקעת הים לגזרים לא שמו לבם גם לזאת, ובאו אחריהם מרוב תאותם להרע להם, וזה טעם וחזקתי את לב פרעה ויבאו אחריהם, שחזק לבם לאמר ארדוף אויבי ואשיגם בים, ואין מידי מציל, ולא זכרו עתה כי ה' נלחם להם במצרים:
(1) AND MOSES STRETCHED OUT HIS HAND OVER THE SEA; AND THE ETERNAL CAUSED THE SEA TO GO BACK BY A STRONG EAST WIND ALL THE NIGHT. It was His will, may He be blessed, to divide the sea by a strong drying wind, making it appear as if the wind dried the sea, something like that which is written, An east wind shall come, the wind of the Eternal coming up from the wilderness, and his spring shall become dry, and his fountain shall be dried up.69Hosea 13:15. He thus caused the Egyptians to err and then destroyed them,70See Job 12:23. The verse however reads, masgi (He increases) the nations, etc. Ramban interprets it in the sense of mashgi (He causes to err.) A similar usage of this verse appears in Rashi above, Verse 2. The source of this rendition of the verse is in the Mechilta, ibid. for because of this, they thought that perhaps it was the wind which made the sea into dry land, but that it was not the power of G-d that did this for the sake of Israel. Although the wind does not split the sea into sections, they paid no attention even to this and they followed after the Israelites into the sea out of their desire to harm them. This is the intent of the expressions: and I will harden Pharaoh’s heart;71Above, Verse 4. and they shall go in after them.72Verse 17. He hardened their hearts [so that each one] would say: “I will pursue my enemies and I will overtake them in the sea,73Psalms 18:38. See also further, 15:9. and there is none that can deliver out of my hand.”74Deuteronomy 32:39. They did not remember now [what they themselves had said], for the Eternal fighteth for them against the Egyptians.75Further, Verse 25.
(ב) ובמדרש ויבקעו המים כל מימות שבעולם נבקעו והוצרכו לדרוש כן ממה שלא אמר ויבקעו מימיו. ועוד אודיעך סבת קריעת ים סוף ומשם תבין, כי ענין מוכרח היה שיבקעו כל מימיות שבעולם ושישתנה הטבע בכלם, וקבלו רז"ל כי עשרה נסים נעשו על הים וכלם למדין מן הפרשה הזאת.
האחד הבקעו המים כפשט הכתוב ויבקעו המים.
השני כי אחר שנבקעו נעשו כמין קובה כדמות גג מתוח ופרוס מלמעלה והמים מימין ומשמאל ומלמעלה והדרך באמצע הוא שכתוב והמים להם חומה מימינם ומשמאלם בא חבקוק ופירש שהיה הדרך באמצע כמין נקב, שנאמר (חבקוק ג) נקבת במטיו ראש פרזיו.
השלישי שלא נשאר הקרקע כקרקע שאר נהרות שיש בהם טיט אלא שנתקשה קרקע הים כקרקע יבשה הוא שכתוב הלכו ביבשה.
הרביעי שהיה דרך המצריים לח כמו טיט, הוא שכתוב טבעו בים סוף, ומלת טביעה מורה על טיט ממה שכתוב (תהלים סט) טבעתי בין מצולה, וכתיב (ירמיה לח) ויטבע ירמיהו בטיט, והנה פורענות זו נס גדול לישראל ולכן הוא נחשב בכלל עשרה נסים שנעשו להם, בא הנביא ופירש (חבקוק ג) חמר מים רבים.
החמישי שנקפאו המים הוא שכתוב קפאו תהומות, והוא מלשון (איוב י) וכגבינה תקפיאני, ונתקשו כאבנים שנאמר ירדו במצולות כמו אבן, כלומר במצולות שהיו כמו אבן שהראשים משתברים עליהם בא דוד ופירש (תהלים עד) שברת ראשי תנינים על המים.
השישי שלא נקפאו חתיכה אחת אלא חתיכות רבות כענין אבנים רבות שהיו מסודרות קצתם על קצתם הוא שכתוב נצבו כמו נד שהוא לשון קבוץ כעין תל או גדיש שהעמרים מסודרים זה על גב זה, כן היו מי הים מקובצים חתיכות אלו על אלו כמין פרורין, בא דוד ופירש (שם) אתה פוררת בעזך ים,
השביעי נעשו י"ב גזרין לי"ב שבטים ויש בזה רמז בשירה הוא שכתוב זה אלי ואנוהו מנין ז"ה יאמר הכתוב עזי וזמרת יה במצרים, ויהי לי לישועה על הים, שבו עשה לי דרכים כמנין "זה" אלי ואנוהו, וכן אמר דוד (שם קלו) לגוזר ים סוף לגזרים.
השמיני שנקפאו כזכוכית והיו הגזרים ההם לבנים בהירים כשוהם כדי שיהיו רואים אלו לאלו בעברם זהו שכתוב קפאו תהומות בלב ים שהוא כולל משמעות אחד מלשון (זכריה יד) יקרות וקפאון שהוא ענין אורה ודבר המזהיר, בא דוד המע"ה ופירש (שמואל ב כב) חשרת מים עבי שחקים באר כי קבוץ המים היה בהיר כעבי שחקים כעצם השמים לטוהר,
התשיעי שהוציא להם מים מתוקים מתוך מלוחים הוא שכתוב נוזלים שהוא מורה מים מתוקים שנאמר (שיר ד) באר מים חיים ונוזלים מן לבנון.
העשירי שנקפאו ונתקשו אחר הזלת המתוק ואחר שלקחו מהם מה ששתו עד שלא היו יורדים לארץ היו נקפאים בלב ים הוא שכתוב נצבו כמו נד נוזלים קפאו כי הדבר הנוזל היה נקפא בלב ים. הנה אלה עשרה נסים שנעשו לאבותינו על ים סוף. (ג) וצריך אתה לדעת כי שלשה פסוקים אלו יש בכל אחד מהם ע"ב אותיות שהם בין כלן יר"ו אותיות ומשלשתם יוצא שם בן ע"ב תיבות כל שם ושם אותיותיו משולשות ושם בן ע"ב זה נחקר מן הספירה הרביעית שהיא חסד ויסע כנגד החסד ויבא כנגד הגבורה ויט כנגד התפארת.
האחד הבקעו המים כפשט הכתוב ויבקעו המים.
השני כי אחר שנבקעו נעשו כמין קובה כדמות גג מתוח ופרוס מלמעלה והמים מימין ומשמאל ומלמעלה והדרך באמצע הוא שכתוב והמים להם חומה מימינם ומשמאלם בא חבקוק ופירש שהיה הדרך באמצע כמין נקב, שנאמר (חבקוק ג) נקבת במטיו ראש פרזיו.
השלישי שלא נשאר הקרקע כקרקע שאר נהרות שיש בהם טיט אלא שנתקשה קרקע הים כקרקע יבשה הוא שכתוב הלכו ביבשה.
הרביעי שהיה דרך המצריים לח כמו טיט, הוא שכתוב טבעו בים סוף, ומלת טביעה מורה על טיט ממה שכתוב (תהלים סט) טבעתי בין מצולה, וכתיב (ירמיה לח) ויטבע ירמיהו בטיט, והנה פורענות זו נס גדול לישראל ולכן הוא נחשב בכלל עשרה נסים שנעשו להם, בא הנביא ופירש (חבקוק ג) חמר מים רבים.
החמישי שנקפאו המים הוא שכתוב קפאו תהומות, והוא מלשון (איוב י) וכגבינה תקפיאני, ונתקשו כאבנים שנאמר ירדו במצולות כמו אבן, כלומר במצולות שהיו כמו אבן שהראשים משתברים עליהם בא דוד ופירש (תהלים עד) שברת ראשי תנינים על המים.
השישי שלא נקפאו חתיכה אחת אלא חתיכות רבות כענין אבנים רבות שהיו מסודרות קצתם על קצתם הוא שכתוב נצבו כמו נד שהוא לשון קבוץ כעין תל או גדיש שהעמרים מסודרים זה על גב זה, כן היו מי הים מקובצים חתיכות אלו על אלו כמין פרורין, בא דוד ופירש (שם) אתה פוררת בעזך ים,
השביעי נעשו י"ב גזרין לי"ב שבטים ויש בזה רמז בשירה הוא שכתוב זה אלי ואנוהו מנין ז"ה יאמר הכתוב עזי וזמרת יה במצרים, ויהי לי לישועה על הים, שבו עשה לי דרכים כמנין "זה" אלי ואנוהו, וכן אמר דוד (שם קלו) לגוזר ים סוף לגזרים.
השמיני שנקפאו כזכוכית והיו הגזרים ההם לבנים בהירים כשוהם כדי שיהיו רואים אלו לאלו בעברם זהו שכתוב קפאו תהומות בלב ים שהוא כולל משמעות אחד מלשון (זכריה יד) יקרות וקפאון שהוא ענין אורה ודבר המזהיר, בא דוד המע"ה ופירש (שמואל ב כב) חשרת מים עבי שחקים באר כי קבוץ המים היה בהיר כעבי שחקים כעצם השמים לטוהר,
התשיעי שהוציא להם מים מתוקים מתוך מלוחים הוא שכתוב נוזלים שהוא מורה מים מתוקים שנאמר (שיר ד) באר מים חיים ונוזלים מן לבנון.
העשירי שנקפאו ונתקשו אחר הזלת המתוק ואחר שלקחו מהם מה ששתו עד שלא היו יורדים לארץ היו נקפאים בלב ים הוא שכתוב נצבו כמו נד נוזלים קפאו כי הדבר הנוזל היה נקפא בלב ים. הנה אלה עשרה נסים שנעשו לאבותינו על ים סוף. (ג) וצריך אתה לדעת כי שלשה פסוקים אלו יש בכל אחד מהם ע"ב אותיות שהם בין כלן יר"ו אותיות ומשלשתם יוצא שם בן ע"ב תיבות כל שם ושם אותיותיו משולשות ושם בן ע"ב זה נחקר מן הספירה הרביעית שהיא חסד ויסע כנגד החסד ויבא כנגד הגבורה ויט כנגד התפארת.
(2) A Midrashic approach based on Mechilta: the words “the waters split” (instead of the sea split) mean that the waters throughout the universe split at that time. The reason we must understand the words in that way is because had it been a local phenomenon only the Torah should have written ויבקעו מימיו, “its waters split.”
There is another dimension to the splitting of the sea which will make you understand that it was essential that all the water in the world be split at that time and that a total change in the behaviour of natural law occur at that time. Our sages (Avot 5,3) have accepted as axiomatic that at the time when this miracle occurred there occurred altogether ten miracles simultaneously. All of these miracles may be derived from the wording of this paragraph.
1) The first one is that the waters were split (into a number of fissures, separate paths) as is evident from the simple reading of the text.
2) after the waters were split they became like a “hat,” like the shape of a roof stretched out from the top, with normal water to the left and to the right. The path was in the center. This is the meaning of the words והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, “and the waters were a wall for them to their right and to their left.”
3) the ground under the sea did not remain like the river bed of rivers which run dry in the summer, etc. i.e. muddy, but turned into solid dry ground. This is why the Torah wrote: “they walked on dry land” (verse 29).
4) the path traveled by the Egyptians had remained wet, like mud, loam. This is what is meant by “they were mired in the Sea of Reeds” (15,4). The word טביעה is always a reference to someone sinking into mud. We have another example of this in Psalms 69,3: טבעתי ביון מצולה ואין מעמד, “I am sinking in the slimy deep and find no foothold.” Jeremiah 38,6 means the same thing. This disaster which struck the Egyptians was a great miracle and this is why it is considered one of the ten miracles which were performed for the Israelites at the sea. Chabakuk 3,15 describes graphically how G’d performed this miracle saying: “You will make Your steeds tread the sea, stirring the mighty waters.”
5) the fifth miracle was the fact that all these waters froze (solidified). This is the meaning of the words “the deep froze (congealed)” (15,8). The word is taken from Job 10,10 וכגבינה תקפיאני, “You congealed me like cheese.” The water became hard as stone. This is spelled out in 15,5: “they went down into the depths like a stone. The Torah means that just as the depths are hard as stones so the waters became hard as stone. This causes one to break one’s head on impact as mentioned by David in Psalms 74,13: “who smashed the head of the monsters in the water.” Unless the water had become hard as stone this is hard to understand.
6) the waters did not solidify into one giant chunk such as an iceberg, but into many smaller blocks. This is the meaning of the wordsנצבו כמו נד , “they stood arranged like a wall” (15,8). The waters were arranged like blocks of stone one upon the other forming a wall. David explained the term in greater detail when he said (Psalms 74,13) “it was You who smashed into pieces the sea with Your might.”
7) the sea parted into 12 parts to provide 12 lanes, one each for the tribes. This is based on the word זה in זה אל-י ואנוהו “this is my Lord and I wish to exalt Him.” The numerical value of the word זה=12 (15,2). David also speaks of G’d having divided the sea into numerous sections (Psalms 136,10).
8) “the waters even when congealed remained transparent like glass,” so that the “bricks” we just mentioned were like clear bricks so that members of one tribe could see the members of the next tribe in the adjoining lane. This is the meaning of the words קפאו תהומות בלב ים, “the deep waters congealed in the heart of the sea” (15,8). The word appears also in Zecharyah 14,6 where it appears to mean “freezing time,” neither cold nor sunshine, a suspension of normal changes from night to day. [The author understands it also there as relating to the transparency of ice. Ed.]
9) G’d extracted sweet waters for drinking by the Israelites from the salty sea water. This is the meaning of the word נוזלים, (15,8) where Moses describes this sweet water as dripping forth from the blocks of frozen sea-water. The expression נוזלים occurs in Song of Songs 4,15 as an attribute of מים חיים, pure spring-water gushing forth from the mountains of Lebanon.
10) This sweet water froze again as soon as the Israelites had made use of it for their needs. This explains the peculiar sequence in 15,8: “straight as a wall stood the running water, the deep waters congealed in the heart of the sea.” The verse tells us that something which had been dripping, running, subsequently froze in the middle of the sea. This concludes the list of the ten miracles G’d performed at the Sea. (3) You should realize that the three verses (14,19-21) each consist of 72 letters amounting to a total of 216 letters. Each of these verses therefore is an allusion to the great 72-lettered name of G’d. The 72-lettered name of G’d represents the fourth attribute (emanation) of חסד, “loving kindness.”
There is another dimension to the splitting of the sea which will make you understand that it was essential that all the water in the world be split at that time and that a total change in the behaviour of natural law occur at that time. Our sages (Avot 5,3) have accepted as axiomatic that at the time when this miracle occurred there occurred altogether ten miracles simultaneously. All of these miracles may be derived from the wording of this paragraph.
1) The first one is that the waters were split (into a number of fissures, separate paths) as is evident from the simple reading of the text.
2) after the waters were split they became like a “hat,” like the shape of a roof stretched out from the top, with normal water to the left and to the right. The path was in the center. This is the meaning of the words והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, “and the waters were a wall for them to their right and to their left.”
3) the ground under the sea did not remain like the river bed of rivers which run dry in the summer, etc. i.e. muddy, but turned into solid dry ground. This is why the Torah wrote: “they walked on dry land” (verse 29).
4) the path traveled by the Egyptians had remained wet, like mud, loam. This is what is meant by “they were mired in the Sea of Reeds” (15,4). The word טביעה is always a reference to someone sinking into mud. We have another example of this in Psalms 69,3: טבעתי ביון מצולה ואין מעמד, “I am sinking in the slimy deep and find no foothold.” Jeremiah 38,6 means the same thing. This disaster which struck the Egyptians was a great miracle and this is why it is considered one of the ten miracles which were performed for the Israelites at the sea. Chabakuk 3,15 describes graphically how G’d performed this miracle saying: “You will make Your steeds tread the sea, stirring the mighty waters.”
5) the fifth miracle was the fact that all these waters froze (solidified). This is the meaning of the words “the deep froze (congealed)” (15,8). The word is taken from Job 10,10 וכגבינה תקפיאני, “You congealed me like cheese.” The water became hard as stone. This is spelled out in 15,5: “they went down into the depths like a stone. The Torah means that just as the depths are hard as stones so the waters became hard as stone. This causes one to break one’s head on impact as mentioned by David in Psalms 74,13: “who smashed the head of the monsters in the water.” Unless the water had become hard as stone this is hard to understand.
6) the waters did not solidify into one giant chunk such as an iceberg, but into many smaller blocks. This is the meaning of the wordsנצבו כמו נד , “they stood arranged like a wall” (15,8). The waters were arranged like blocks of stone one upon the other forming a wall. David explained the term in greater detail when he said (Psalms 74,13) “it was You who smashed into pieces the sea with Your might.”
7) the sea parted into 12 parts to provide 12 lanes, one each for the tribes. This is based on the word זה in זה אל-י ואנוהו “this is my Lord and I wish to exalt Him.” The numerical value of the word זה=12 (15,2). David also speaks of G’d having divided the sea into numerous sections (Psalms 136,10).
8) “the waters even when congealed remained transparent like glass,” so that the “bricks” we just mentioned were like clear bricks so that members of one tribe could see the members of the next tribe in the adjoining lane. This is the meaning of the words קפאו תהומות בלב ים, “the deep waters congealed in the heart of the sea” (15,8). The word appears also in Zecharyah 14,6 where it appears to mean “freezing time,” neither cold nor sunshine, a suspension of normal changes from night to day. [The author understands it also there as relating to the transparency of ice. Ed.]
9) G’d extracted sweet waters for drinking by the Israelites from the salty sea water. This is the meaning of the word נוזלים, (15,8) where Moses describes this sweet water as dripping forth from the blocks of frozen sea-water. The expression נוזלים occurs in Song of Songs 4,15 as an attribute of מים חיים, pure spring-water gushing forth from the mountains of Lebanon.
10) This sweet water froze again as soon as the Israelites had made use of it for their needs. This explains the peculiar sequence in 15,8: “straight as a wall stood the running water, the deep waters congealed in the heart of the sea.” The verse tells us that something which had been dripping, running, subsequently froze in the middle of the sea. This concludes the list of the ten miracles G’d performed at the Sea. (3) You should realize that the three verses (14,19-21) each consist of 72 letters amounting to a total of 216 letters. Each of these verses therefore is an allusion to the great 72-lettered name of G’d. The 72-lettered name of G’d represents the fourth attribute (emanation) of חסד, “loving kindness.”
(א) ויולך יי' את הים ברוח קדי' עזה כל הלילה. ראוי שתדע כי השם כשיעשה המופתים ישתדל להמציא להם סבות אשר בהם יהיה יותר מעט מן הזרות אצל הטבע כמו שקדם וכבר ביארנו זה בששי ממ"י. ולזאת הסבה המציא הש' יתעלה ע"ד המופת רוח קדים עזה אשר היא מנגבת ומעתקת המים אל הצד המערבי באופן שחדש להם מקום מגולה בים והיומי הים מימינו ומשמאלו כי המקום ההוא יותר גבוה ולזה נשלם לו ההגלות עם השאר המים מימינו ומשמאלו וזה הוא הרצון בהם שאמר והמים להם חומה מימינם ומשמאלם לא שיהיו המים גבוהים מימין ומשמאל ולא יהיו נגרים שאם היה הענין כן לא יהיה מבא לרוח הקדים לחדוש זה המופת אלא שעם כל זה היו המים גבוהים בצד המערבי כי הרוח העתיקם שם והיה מונע אותם תמיד מהיותם נגרים ולזה הוליך יי' רוח קדים עזה כל הלילה. והנה קרא המים חומה. ואם אינם גבוהים לפי שהם היו מונעים המצרים מלבא עליהם מימינם ומשמאלם ולא היו יכולים ללכת כי אם מאחריהם. ומאחריהם היה הענן לחומר ביניהם:
(1) And the Lord drove back the Sea...: It is appropriate that you should know that when God does miracles, He makes efforts to find causes for them such that they will reduce some of [the miracles] divergence from nature - as was [discussed] earlier. And we have already explained this in the sixth [section] of the Wars of the Lord. And for the cause here, God found to put a strong easterly wind in the way of the miracle - which would dry up and displace the water to the western side, in such a way that a [dry] place would newly reveal itself to them. And the waters of the Sea were on its right and on its left, since that [dry] place was higher. And because of that, it became perfectly revealed, while water remained to its right and its left. And this is what was intended about them, when it stated (14:29), "and the waters were a wall for them on their right and on their left" - not that the waters were high to their right and to their left, and that they [no longer] flowed. As if the matter were like that, He would not bring an easterly wind to create this miracle. And nevertheless, the waters were higher on the western side, since the wind displaced them there and would constantly prevent them from flowing. And that is why God brought a strong easterly wind the whole night. And behold, it called the waters, "a wall" - even though they were not high - because they prevented the Egyptians from coming against them from their right or left. And they could only go behind them. And the cloud was [similarly] a wall between them from behind [the Israelites].
(טז) וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה, קָמוּ נֵד אֶחָד, אך נד זה לא היה צמוד למקום חצייתם את הירדן, אלא הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם הָעִיר, העיר ששמה אדם, אֲשֶׁר יושבת מִצַּד צָרְתָן, נקודת יישוב נוספת קרובה לירדן, וְהמים הַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה, הוא יָם הַמֶּלַח, תַּמּוּ, כלו נִכְרָתוּ. כיוון שמי הנהר נעצרו והצטברו בנקודה צפונית יותר, כל המים הזורמים להישפך אל ים המלח כלו. וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד, מול יְרִיחוֹ, דרומה מאדם.
(16) that the waters descending from upstream stood; they rose in one mound. However, this mound was not near the spot where the people crossed the river; rather, it was very far from Adam, the city that is near Tzaretan, another settlement adjacent to the Jordan; and that water, which went down to the sea of the plain, which is the Dead Sea, ceased, was cut off. Since the waters of the river stopped and piled up at a point to the north, all water ceased to flow into the Dead Sea. And the people crossed opposite Jericho, south of Adam.
(ב) והיורדים. פירוש והמים היורדים אשר מתחת מקום הכריתה ירדו אל הים כמנהג הנחלים וקודם שעברו תמו אותם המים התחתונים כי הלכו כולם לים והעם עברו ביבשה בריוח כי לא היו מים אלא למעלה מהם שקמו נד אחד ומה שכתוב באדם וקרי מאדם הכתוב אומר כי לולי שקמו המים נד אחד והיו מתפשטין היו נכנסים באדם העיר ושוטפין העיר אף על פי שהיתה רחוקה כל כך היו המים רבים אבל עתה שקמו נד אחד רחקו מאדם העיר מאד כמו שהיה הירדן רחוק מהעיר:
(ד) (יהושע ג׳: א׳-ה׳: א׳)
נס צליחת הירדן
ייבוש מי הירדן מקביל לקריעת ים סוף. לפי חלק מהדעות, בני ישראל נכנסו לים סוף ויצאו ממנו באותו צד, ומכאן שהמופת הזה בא לשם השמדתם הגמורה של המצרים מחד גיסא, ולשם גילוי השגחת ה' על עמו באופן נסי מאידך גיסא. שתי התכליות הללו סייעו לישראל עם יציאתם למדבר. גם בעצירת זרימתם של מי הירדן, אף שהוא אינו נהר גדול, וגם בעמידתם באופן חריג ניכר שידודם של חוקי הטבע. גם המפגן הגלוי הזה שבו התערב ה' במציאות עורר בהלה בקרב עמי הארץ והחליש אותם, ומצד שני העצים את תוקפם של ישראל. ישראל נזקקו לכך שכן אף שהמחנה שלהם כלל אנשי חיל רבים, במשך שנות נדודיהם במדבר הם לא התעמתו עם כוחות זרים ולא רכשו ניסיון צבאי. בעקבות הנס הם התחזקו ואף הפכו לפתע לאיום קרוב מאוד על כל עמי האזור.
נס צליחת הירדן
ייבוש מי הירדן מקביל לקריעת ים סוף. לפי חלק מהדעות, בני ישראל נכנסו לים סוף ויצאו ממנו באותו צד, ומכאן שהמופת הזה בא לשם השמדתם הגמורה של המצרים מחד גיסא, ולשם גילוי השגחת ה' על עמו באופן נסי מאידך גיסא. שתי התכליות הללו סייעו לישראל עם יציאתם למדבר. גם בעצירת זרימתם של מי הירדן, אף שהוא אינו נהר גדול, וגם בעמידתם באופן חריג ניכר שידודם של חוקי הטבע. גם המפגן הגלוי הזה שבו התערב ה' במציאות עורר בהלה בקרב עמי הארץ והחליש אותם, ומצד שני העצים את תוקפם של ישראל. ישראל נזקקו לכך שכן אף שהמחנה שלהם כלל אנשי חיל רבים, במשך שנות נדודיהם במדבר הם לא התעמתו עם כוחות זרים ולא רכשו ניסיון צבאי. בעקבות הנס הם התחזקו ואף הפכו לפתע לאיום קרוב מאוד על כל עמי האזור.
(4) (Joshua 3:1–5:1)
The Miraculous Crossing of the Jordan
There are great parallels between the splitting of the Jordan and the splitting of the Red Sea. According to some opinions, Israel exited the Red Sea on the same side that they entered. If so, the purpose of this miraculous event had not been to actually cross the sea but to accomplish two other objectives: to utterly destroy the Egyptians, and to reveal God’s miraculous providence over His people. These outcomes were what was truly needed for Israel to embark on its journey into the wilderness. The Jordan is not a large river, and the miraculous splitting of its waters would not be physically necessary for the nation to cross it, but, as with the Red Sea, its splitting is an evident breach of the laws of nature. This open display of God’s intervention in earthly events leads to panic among the inhabitants of Canaan and a weakening of their resolve, while concurrently strengthening the people of Israel. Because of this miraculous event by the Jordan River, the fortitude of Israel is strengthened, and they suddenly become a tangible threat to all the nations of the region.
The Miraculous Crossing of the Jordan
There are great parallels between the splitting of the Jordan and the splitting of the Red Sea. According to some opinions, Israel exited the Red Sea on the same side that they entered. If so, the purpose of this miraculous event had not been to actually cross the sea but to accomplish two other objectives: to utterly destroy the Egyptians, and to reveal God’s miraculous providence over His people. These outcomes were what was truly needed for Israel to embark on its journey into the wilderness. The Jordan is not a large river, and the miraculous splitting of its waters would not be physically necessary for the nation to cross it, but, as with the Red Sea, its splitting is an evident breach of the laws of nature. This open display of God’s intervention in earthly events leads to panic among the inhabitants of Canaan and a weakening of their resolve, while concurrently strengthening the people of Israel. Because of this miraculous event by the Jordan River, the fortitude of Israel is strengthened, and they suddenly become a tangible threat to all the nations of the region.