Naso 5784 - Or Ha-Me'ir from Art Green's Speaking Torah

(א) הֲלָכָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לוֹ לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר הַכֹּהֲנִים, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה לֹא יַעֲנֶה אָמֵן אַחַר הַכֹּהֲנִים מִפְּנֵי הַטֵּרוּף, וְלִמְדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ וְאִם הָיָה יָכוֹל לַעֲנוֹת שֶׁלֹא תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ, יַעֲנֶה, לָמָּה מִפְּנֵי שֶׁאֵין גָּדוֹל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מֵאָמֵן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹנִין. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמֵן הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ שְׁלשָׁה אַסְפְּלִיָּאוֹת: שְׁבוּעָה, וְקַבָּלָה, וַאֲמָנָה. שְׁבוּעָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה, כא כב): וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן וגו' וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן. קַבָּלָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כז, טז כו): וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. אֲמָנָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א א, לו): וַיַּעַן בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אָמֵן כֵּן יֹאמַר ה'. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי יוּדָן כָּל מִי שֶׁעוֹנֶה אָמֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה זוֹכֶה לַעֲנוֹת אָמֵן לֶעָתִיד לָבוֹא. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כָּל מִי שֶׁנִּכְנַס לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה לִכָּנֵס לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת לֶעָתִיד לָבוֹא, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פד, ה): אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְּלוּךָ סֶלָה. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי יוּדָן כָּל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ בְּקוֹל שֶׁל תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה לִשְׁמֹעַ בְּאוֹתוֹ קוֹל שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ירמיה לג, יא): קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה וגו'. אָמַר לָהֶם משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל הוֹאִיל וְכָל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ לְדִבְרֵי תוֹרָה כָּךְ הוּא מִתְרוֹמֵם בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת, הֱווּ זְהִירִים לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹרָה, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בָּעִנְיָן (דברים כח, א): וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ.

Devarim Rabbah 7:1

(1) The law: If a Jewish person who passes before the ark [to lead the prayer], what is the law, should it be permitted for him to answer "Amen" after the [blessings of] the Kohanim? Such taught the sages: One who passes before the ark, he should not answer "Amen" after the Kohanim because of distraction. Our rabbis taught us: If he can answer without being distracted, he may answer. Why? Because nothing is greater before the Holy One, blessed be He, more than the "Amen" that the Jews answer. Rabbi Yehudah bar Simon: This "Amen" has three intentions. Oath, acceptance, faithfulness. How do we know "oath"? As its says, (Numbers 5:19-22) "The Kohen should put her under oath... and the woman is to say, Amen Amen."

במדבר ה׳:י״ט-כ״ב

(יט) וְהִשְׁבִּ֨יעַ אֹתָ֜הּ הַכֹּהֵ֗ן וְאָמַ֤ר אֶל־הָֽאִשָּׁה֙ אִם־לֹ֨א שָׁכַ֥ב אִישׁ֙ אֹתָ֔ךְ וְאִם־לֹ֥א שָׂטִ֛ית טֻמְאָ֖ה תַּ֣חַת אִישֵׁ֑ךְ הִנָּקִ֕י מִמֵּ֛י הַמָּרִ֥ים הַֽמְאָרְרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ (כ) וְאַ֗תְּ כִּ֥י שָׂטִ֛ית תַּ֥חַת אִישֵׁ֖ךְ וְכִ֣י נִטְמֵ֑את וַיִּתֵּ֨ן אִ֥ישׁ בָּךְ֙ אֶת־שְׁכׇבְתּ֔וֹ מִֽבַּלְעֲדֵ֖י אִישֵֽׁךְ׃ (כא) וְהִשְׁבִּ֨יעַ הַכֹּהֵ֥ן אֶֽת־הָאִשָּׁה֮ בִּשְׁבֻעַ֣ת הָאָלָה֒ וְאָמַ֤ר הַכֹּהֵן֙ לָֽאִשָּׁ֔ה יִתֵּ֨ן יְהֹוָ֥ה אוֹתָ֛ךְ לְאָלָ֥ה וְלִשְׁבֻעָ֖ה בְּת֣וֹךְ עַמֵּ֑ךְ בְּתֵ֨ת יְהֹוָ֤ה אֶת־יְרֵכֵךְ֙ נֹפֶ֔לֶת וְאֶת־בִּטְנֵ֖ךְ צָבָֽה׃ (כב) וּ֠בָ֠אוּ הַמַּ֨יִם הַמְאָרְרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ בְּֽמֵעַ֔יִךְ לַצְבּ֥וֹת בֶּ֖טֶן וְלַנְפִּ֣ל יָרֵ֑ךְ וְאָמְרָ֥ה הָאִשָּׁ֖ה אָמֵ֥ן ׀ אָמֵֽן׃

Numbers 5:19-22

(19) The priest shall adjure the woman, saying to her, “If no other party has lain with you, if you have not gone astray in defilement while living in your husband’s household,*living in your husband’s household More precisely, “under [the jurisdiction of] your [marriage] partner.” NJPS “while married to your husband.” See the Dictionary under “householder,” “marriage,” and ’ish. be immune to harm from this water of bitterness that induces the spell. (20) But if you have gone astray while living in your husband’s household*living in your husband’s household See note at v. 19. and have defiled yourself, if any party other than your husband has had carnal relations with you”— (21) here the priest shall administer the curse of adjuration to the woman, as the priest goes on to say to the woman—“may יהוה make you a curse and an imprecation among your people, as יהוה causes your thigh to sag and your belly to distend;*distend Meaning of Heb. uncertain. (22) may this water that induces the spell enter your body, causing the belly to distend and the thigh to sag.” And the woman shall say, “Amen, amen!”

אבן עזרא על במדבר ה׳:כ״ב:ב׳

(ב) אמן. פעמים חזוק:

Ibn Ezra on Numbers 5:22:2

(2) AMEN, AMEN. The word amen is repeated for emphasis.66To indicate that the woman fully agrees with what the kohen says.

רש"י על במדבר ה׳:כ״ב:ג׳

אמן אמן. קַבָּלַת שְׁבוּעָה – אָמֵן עַל הָאָלָה אָמֵן עַל הַשְּׁבוּעָה, אָמֵן אִם מֵאִישׁ זֶה אָמֵן אִם מֵאִישׁ אַחֵר, אָמֵן שֶׁלֹּא סָטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה שׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה (שם י"ח):

Rashi on Numbers 5:22:3

אמן אמן [AND THE WOMAN SHALL SAY] AMEN, AMEN — The utterance of the word אמן by a person implies the acceptance of an oath which has been recited by another with reference to him. — The two words אמן (which may mean “It is so”, or, “May it be so”) respectively signify, “Amen” with reference to the curse invoked, and “Amen” with reference to the oath recited. Accordingly she declares: “Amen” (“may it be so” i. e., may the אלה “the curse” befall me) if I have received defilement from this man, and “Amen” if I have received defilement from any other man; “Amen” (“It is so” — the terms of the oath are true) that I have not gone astray either when I was betrothed to my husband or since I have been married to him; (or in the case of a woman who has married her deceased husband’s brother; cf. Deuteronomy 25:7, it implies), “either when I was awaiting marriage with my brother-in-law or after I was married to him” (Sotah 18a).

ספורנו על במדבר ה׳:כ״ב:א׳

אמן אמן. אני מקבלת שני התנאים שאמרת שאם לא שטיתי אנקה ושאם שטיתי תחול האלה:

Sforno on Numbers 5:22:1

אמן אמן. The reason she has to repeat the word אמן is that she thereby acknowledges that she accepts the verdict both if it is in her favour and if it would incriminate her.

שבת קי״ט ב:ג׳

אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר מָר עוּקְבָא: כׇּל הַמִּתְפַּלֵּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאוֹמֵר ״וַיְכוּלּוּ״, שְׁנֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הַמְלַוִּין לוֹ לָאָדָם מַנִּיחִין יְדֵיהֶן עַל רֹאשׁוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ ״וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר״. תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁנֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְלַוִּין לוֹ לְאָדָם בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לְבֵיתוֹ, אֶחָד טוֹב וְאֶחָד רָע. וּכְשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ וּמֹצֵא נֵר דָּלוּק וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ וּמִטָּתוֹ מוּצַּעַת, מַלְאָךְ טוֹב אוֹמֵר: ״יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּהֵא לְשַׁבָּת אַחֶרֶת כָּךְ״, וּמַלְאָךְ רַע עוֹנֶה ״אָמֵן״ בְּעַל כׇּרְחוֹ. וְאִם לָאו, מַלְאָךְ רַע אוֹמֵר: ״יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּהֵא לְשַׁבָּת אַחֶרֶת כָּךְ״, וּמַלְאָךְ טוֹב עוֹנֶה ״אָמֵן״ בְּעַל כׇּרְחוֹ.

Shabbat 119b:3

Rav Ḥisda said that Mar Ukva said: One who prays on Shabbat evening and recites vaykhullu, the two ministering angels who accompany the person at all times place their hands on his head and say to him: “And your iniquity has passed, and your sin has been atoned” (Isaiah 6:7). It was taught in a baraita: Rabbi Yosei bar Yehuda says: Two ministering angels accompany a person on Shabbat evening from the synagogue to his home, one good angel and one evil angel. And when he reaches his home and finds a lamp burning and a table set and his bed made, the good angel says: May it be Your will that it shall be like this for another Shabbat. And the evil angel answers against his will: Amen. And if the person’s home is not prepared for Shabbat in that manner, the evil angel says: May it be Your will that it shall be so for another Shabbat, and the good angel answers against his will: Amen.

שבת קי״ט ב:ה׳

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל הָעוֹנֶה ״אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ״ בְּכׇל כֹּחוֹ, קוֹרְעִין לוֹ גְּזַר דִּינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בִּפְרוֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ ה׳״. מַאי טַעְמָא ״בִּפְרוֹעַ פְּרָעוֹת״ — מִשּׁוּם דְּ״בָרְכוּ ה׳״. רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִילּוּ יֵשׁ בּוֹ שֶׁמֶץ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה — מוֹחֲלִין לוֹ. כְּתִיב הָכָא: ״בִּפְרוֹעַ פְּרָעוֹת״, וּכְתִיב הָתָם: ״כִּי פָרוּעַ הוּא״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּל הָעוֹנֶה ״אָמֵן״ בְּכׇל כֹּחוֹ פּוֹתְחִין לוֹ שַׁעֲרֵי גַן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שׁוֹמֵר אֱמוּנִים״, אַל תִּיקְרֵי ״שׁוֹמֵר אֱמוּנִים״ אֶלָּא: ״שֶׁאוֹמְרִים אָמֵן״. מַאי ״אָמֵן״? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: ״אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן״.

Shabbat 119b:5

Apropos the reward for honoring Shabbat, the Gemara cites statements about the reward for answering amen. Rabbi Yehoshua ben Levi said that anyone who answers: Amen, may His great name be blessed, wholeheartedly, with all his might, they rip his sentence, as it is stated: “When punishments are annulled in Israel, when the people offer themselves, bless the Lord” (Judges 5:2). What is the reason for when punishments are annulled? Because the Jewish people blessed God. When one recites: Amen, may His great name be blessed, and blesses God, his punishment is annulled. Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Even if one has within him a trace of idolatry, when he answers amen he is forgiven. It is written here, in the verse above: “When punishments [pera’ot] are annulled.” And it is written there, with regard to the sin of the Golden Calf: “And Moses saw that the nation was wild [paru’a], for Aaron had let them loose for anyone who might rise against them” (Exodus 32:25). Even one with the wildness of idolatry is forgiven. Reish Lakish said: One who answers amen with all his strength, they open the gates of the Garden of Eden before him, as it is stated: “Open the gates, and a righteous nation shall come who keeps the faith” (Isaiah 26:2). Do not read: Who keeps [shomer] the faith [emunim], but rather: Who say [she’omerim] amen. What is the allusion of the word amen? Rabbi Ḥanina said: It is an acronym of the words: God, faithful King [El Melekh ne’eman].

תקוני הזהר כ״ה ב:א׳-ה׳

(א) ובגין דטבעת איהי י' כגוונא דא *ם
בה אתקדשת כלה.
וצריך לאעלא לה באצבעא דילה
דאיהו דיוקנא דאת ו'
ואתעבידת ז'.
וצריך תרין סהדין דאינון לקבל ה' ה'.
וכד איהי טבעת ברישא דאצבעא
ואתעבידת ז'
בההוא זמנא צריך לברכא לה
בשבע ברכאן דירתא כלה.

(ב) בההוא זמנא דמתיחדין
ישקני מנשיקות פיהו.
מאי נשיקו' פיהו
תרין שפוון דיליה ותרין דילה.
אינון ארבע גדפין דחיוון
דאתמ' בהון וארבע כנפי' לאחת מהן.

(ג) וכד אתכלילן
תרין אנפין דיליה ותרין דילה.
וד' דרועין דתרויהו
אתמר בהון וארבעה פנים לאחת
וארבע כנפים לאחת מהם.

(ד) ואינון
ד' אנפין יקו"ק.
ארבע גדפין אד'.
בחבורא חדא יאקדונק"י

(ה) כד מתחברן אתוון
אקרי חשמל.
חיות אש ממללן
זמנין חשות
זמנין ממללות.
ובגיניהו אתמר
גדול העונה אמן יותר מן המברך.
בגין דמתחברין חתן וכלה
תמניא אתוון כחדא.

Tikkunei Zohar 25b:1-5

(1) And because the ring is a י❖Yod which appears like this: ם❖final-Mem,
a bride is consecrated with it,
and it is required to be placed upon her finger,
which is an image of the letter ו❖Vav,
and it is made into a ז❖Zayin.
And two witnesses are required who correspond to ה-ה❖Hei-Hei.
And when the ring is on the top of the finger,
and it is made into a ז❖Zayin△7,
that is the time she should be blessed,
with the seven blessings which a bride inherits.

(2) At that time, when they are united:
(Song. 1:2) He shall kiss me with the kisses of his mouth...
What are the kisses of his mouth?
His two lips and her two lips
– these are the ‘four wings’ of the angelic-beasts –
of which it is stated: (Ez. 1:6) ... and four wings to each of them.

(3) And when they are combined,
– his ‘two faces’ with her ‘two faces’,
and the four arms of both-of-them –
it is stated of them: (ibid.) And four faces to one,
and four wings to each of them...

(4) And these are:
the four faces of YQV”Q,
the four wings of ADNY
– in one composition: Y-A-Q-D-V-N-Q-Y△91.

(5) When the letters are joined,
they are called ‘ḥashmal’∞electrum
– Ḥayot angelic beings eSH me-MaLe-lan fire-speaking.xliBT Ḥagigah 13b
At times they are quiet∞ḥashot,
at times they are speaking∞me-male-lot.
And because of them it is stated:xliiBT Berakhot 53b
‘Greater is one who answers ‘amen’△91 than the one who blesses’,
for they unite bride and groom,
the ‘eight letters’△91 as one.

שיר השירים א׳:ב׳

(ב) יִשָּׁקֵ֙נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ כִּֽי־טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן׃

Song of Songs 1:2

(2) bHeb. “Let him give me of the kisses of his mouth!”Oh, give me of the kisses of your mouth,-b
For your love is more delightful than wine.

יחזקאל א׳:ד׳-ו׳

(ד) וָאֵ֡רֶא וְהִנֵּה֩ ר֨וּחַ סְעָרָ֜ה בָּאָ֣ה מִן־הַצָּפ֗וֹן עָנָ֤ן גָּדוֹל֙ וְאֵ֣שׁ מִתְלַקַּ֔חַת וְנֹ֥גַֽהּ ל֖וֹ סָבִ֑יב וּמִ֨תּוֹכָ֔הּ כְּעֵ֥ין הַחַשְׁמַ֖ל מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ׃ (ה) וּמִ֨תּוֹכָ֔הּ דְּמ֖וּת אַרְבַּ֣ע חַיּ֑וֹת וְזֶה֙ מַרְאֵיהֶ֔ן דְּמ֥וּת אָדָ֖ם לָהֵֽנָּה׃ (ו) וְאַרְבָּעָ֥ה פָנִ֖ים לְאֶחָ֑ת וְאַרְבַּ֥ע כְּנָפַ֖יִם לְאַחַ֥ת לָהֶֽם׃

Ezekiel 1:4-6

(4) I looked, and lo, a stormy wind came sweeping out of the north—a huge cloud and flashing fire, surrounded by a radiance; and in the center of it, in the center of the fire, a gleam as of amber. (5) In the center of it were also the figures of four creatures. And this was their appearance:
They had the figures of human beings. (6) However, each had four faces, and each of them had four wings;

ברכות נ״ג ב:כ״ה-כ״ט

לְמֵימְרָא דְּיִשְׂרָאֵל אַף עַל גַּב דְּלָא שָׁמַע כּוּלָּהּ בְּרָכָה עוֹנֶה? וְכִי לָא שָׁמַע הֵיכִי נָפֵיק? אָמַר חִיָּיא בַּר רַב: בְּשֶׁלֹּא אָכַל עִמָּהֶן, וְכֵן אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ בְּשֶׁלֹּא אָכַל עִמָּהֶן. אֲמַר לֵיהּ רַב לְחִיָּיא בְּרֵיהּ: בְּרִי, חֲטוֹף וּבָרֵיךְ. וְכֵן אֲמַר רַב הוּנָא לְרַבָּה בְּרֵיהּ: חֲטוֹף וּבָרֵיךְ. לְמֵימְרָא דִּמְבָרֵךְ עֲדִיף מִמַּאן דְּעָנֵי ״אָמֵן״? וְהָתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: גָּדוֹל הָעוֹנֶה ״אָמֵן״ יוֹתֵר מִן הַמְבָרֵךְ. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי נְהוֹרַאי: הַשָּׁמַיִם, כֵּן הוּא. תִּדַּע — שֶׁהֲרֵי גּוּלְיָירִין יוֹרְדִין וּמִתְגָּרִין בַּמִּלְחָמָה, וְגִבּוֹרִים יוֹרְדִין וּמְנַצְּחִין! תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: אֶחָד הַמְבָרֵךְ וְאֶחָד הָעוֹנֶה ״אָמֵן״ בַּמַּשְׁמָע, אֶלָּא שֶׁמְּמַהֲרִין לַמְבָרֵךְ יוֹתֵר מִן הָעוֹנֶה אָמֵן.

Berakhot 53b:25-29

The Gemara asks: Is that to say that if a Jew recites a blessing, even though one did not hear the entire blessing, he responds amen? If he did not hear the entire blessing, how did he fulfill his obligation? Ḥiyya bar Rav said: This is not a case where one seeks to fulfill his obligation by responding amen; rather, it is a case where he did not eat with them yet still wishes to answer amen to their blessing. And so Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: It is a case where he did not eat with them. The Gemara relates: Rav said to his son, Ḥiyya: My son, seize the opportunity and recite a blessing quickly. And similarly Rav Huna said to his son, Rabba, seize the opportunity and recite a blessing. The Gemara asks: Is that to say that one who recites a blessing is preferable to one who answers amen? Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Yosei says: The reward of the one who answers amen is greater than the reward of the one who recites the blessing? Rabbi Nehorai said to him: By Heavens, an oath in the name of God, it is so. Know that this is true, as the military assistants [gulyarin] descend to the battlefield and initiate the war and the mighty descend and prevail. The amen that follows a blessing is compared to the mighty who join the war after the assistants, illustrating that answering amen is more significant than reciting the initial blessing. The Gemara responds: This is subject to a tannaitic dispute, as it was taught in a baraita: Both the one who recites a blessing and the one who answers amen are included among those who “stand up and bless” (Nehemiah 9:5), but they hurry to reward, i.e., the one who recites the blessing, more than they hurry to reward, i.e., the one who answers amen.

קהלת ג׳:א׳-ח׳

(א) לַכֹּ֖ל זְמָ֑ן וְעֵ֥ת לְכׇל־חֵ֖פֶץ תַּ֥חַת הַשָּׁמָֽיִם׃ {ס} (ב) עֵ֥ת לָלֶ֖דֶת וְעֵ֣ת לָמ֑וּת עֵ֣ת לָטַ֔עַת וְעֵ֖ת לַעֲק֥וֹר נָטֽוּעַ׃ (ג) עֵ֤ת לַהֲרוֹג֙ וְעֵ֣ת לִרְפּ֔וֹא עֵ֥ת לִפְר֖וֹץ וְעֵ֥ת לִבְנֽוֹת׃ (ד) עֵ֤ת לִבְכּוֹת֙ וְעֵ֣ת לִשְׂח֔וֹק עֵ֥ת סְפ֖וֹד וְעֵ֥ת רְקֽוֹד׃ (ה) עֵ֚ת לְהַשְׁלִ֣יךְ אֲבָנִ֔ים וְעֵ֖ת כְּנ֣וֹס אֲבָנִ֑ים עֵ֣ת לַחֲב֔וֹק וְעֵ֖ת לִרְחֹ֥ק מֵחַבֵּֽק׃ (ו) עֵ֤ת לְבַקֵּשׁ֙ וְעֵ֣ת לְאַבֵּ֔ד עֵ֥ת לִשְׁמ֖וֹר וְעֵ֥ת לְהַשְׁלִֽיךְ׃ (ז) עֵ֤ת לִקְר֙וֹעַ֙ וְעֵ֣ת לִתְפּ֔וֹר עֵ֥ת לַחֲשׁ֖וֹת וְעֵ֥ת לְדַבֵּֽר׃ (ח) עֵ֤ת לֶֽאֱהֹב֙ וְעֵ֣ת לִשְׂנֹ֔א עֵ֥ת מִלְחָמָ֖ה וְעֵ֥ת שָׁלֽוֹם׃ {ס}

Ecclesiastes 3:1-8

(1) A season is set for everything, a time for every experience under heaven:aI.e., all human experiences are preordained by God; see v. 11. (2) A time for bLit. “giving birth.”being born-b and a time for dying,
A time for planting and a time for uprooting the planted; (3) A time for cEmendation yields “wrecking…repairing”; cf. 1 Kings 18.30.slaying and a time for healing,-c
A time for tearing down and a time for building up; (4) A time for weeping and a time for laughing,
A time for wailing and a time for dancing; (5) A time for throwing stones and a time for gathering stones,
A time for embracing and a time for shunning embraces; (6) A time for seeking and a time for losing,
A time for keeping and a time for discarding; (7) A time for ripping and a time for sewing,
A time for silence and a time for speaking; (8) A time for loving and a time for hating;
A time for war and a time for peace.

Jim Morgan