Rosh Chodesh, Kiddush Levana
Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Shareובו סעיף אחד:
ראש חודש מותר בעשיית מלאכה והנשי' שנוהגות שלא לעשות בו מלאכה הוא מנהג טוב הגה ואם המנהג לעשות מקצת מלאכות ולא לעשות קצתן אזלינן בתר המנהג: (ב"י)
ראש חודש מותר בעשיית מלאכה והנשי' שנוהגות שלא לעשות בו מלאכה הוא מנהג טוב הגה ואם המנהג לעשות מקצת מלאכות ולא לעשות קצתן אזלינן בתר המנהג: (ב"י)
On the beginning of the month, it is permitted to do work. However, those women who follow a custom to not engage in work [are following] a good custom. Rema: And if the custom is to do some kinds of work and not to do some [other] kinds of work, we follow the custom.
דן אהרן דין בינו לבין עצמו, אמר אם אני אומר לישראל תנו לי כסף וזהב מיד הם מביאים אלא הריני אומ' להם תנו לי נזמי נשיכם ונזמי בניכם ובנותיכם והיה הדבר בטל ממנו שמעו הנשים ולא קבלו עליהם ליתן נזמיהן לבעליהן אלא אמרו להם אתם רוצים לעשות שקוץ ותועבה שאין בו כח להציל לא שמעו להם ונתן הב"ה שכרן של נשים בעה"ז ובעה"ב ומה שכר נתן להם לעה"ב לעה"ז שהן משמרות ראשי חדשים שנ' המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעורייך.
Aaron argued with himself, saying: If I say to Israel, Give ye to me gold and silver, they will bring it immediately; but behold I will say to them, Give ye to me the earrings of your wives, and of your sons, and forthwith the matter will fail, as it is said, "And Aaron said to them, Break off the golden rings" (Ex. 32:2). The women heard (this), but they were unwilling to give their earrings to their husbands; but they said to them: Ye desire to make a graven image and a molten image without any power in it to deliver. The Holy One, blessed be He, gave the women their reward in this world and in the world to come. What reward did He give them in this world? That they should observe the New Moons more stringently than the men, and what reward will He give them in the world to come? They are destined to be renewed like the New Moons, as it is said, "Who satisfieth thy years with good things; so that thy youth is renewed like the eagle" (Ps. 103:5).
בָּרְכִ֥י נַפְשִׁ֗י אֶת־יְ֫הֹוָ֥ה יְהֹוָ֣ה אֱ֭לֹהַי גָּדַ֣לְתָּ מְּאֹ֑ד ה֖וֹד וְהָדָ֣ר לָבָֽשְׁתָּ׃ עֹֽטֶה־א֭וֹר כַּשַּׂלְמָ֑ה נוֹטֶ֥ה שָׁ֝מַ֗יִם כַּיְרִיעָֽה׃ הַ֥מְקָרֶ֥ה בַמַּ֗יִם עֲֽלִיּ֫וֹתָ֥יו הַשָּׂם־עָבִ֥ים רְכוּב֑וֹ הַֽ֝מְהַלֵּ֗ךְ עַל־כַּנְפֵי־רֽוּחַ׃ עֹשֶׂ֣ה מַלְאָכָ֣יו רוּח֑וֹת מְ֝שָׁרְתָ֗יו אֵ֣שׁ לֹהֵֽט׃ יָֽסַד־אֶ֭רֶץ עַל־מְכוֹנֶ֑יהָ בַּל־תִּ֝מּ֗וֹט עוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ תְּ֭הוֹם כַּלְּב֣וּשׁ כִּסִּית֑וֹ עַל־הָ֝רִ֗ים יַ֖עַמְדוּ מָֽיִם׃ מִן־גַּעֲרָ֣תְךָ֣ יְנוּס֑וּן מִן־ק֥וֹל רַֽ֝עַמְךָ֗ יֵחָפֵזֽוּן׃ יַעֲל֣וּ הָ֭רִים יֵרְד֣וּ בְקָע֑וֹת אֶל־מְ֝ק֗וֹם זֶ֤ה ׀ יָסַ֬דְתָּ לָהֶֽם׃ גְּֽבוּל־שַׂ֭מְתָּ בַּל־יַעֲבֹר֑וּן בַּל־יְ֝שֻׁב֗וּן לְכַסּ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃ הַֽמְשַׁלֵּ֣חַ מַ֭עְיָנִים בַּנְּחָלִ֑ים בֵּ֥ין הָ֝רִ֗ים יְהַלֵּכֽוּן׃ יַ֭שְׁקוּ כׇּל־חַיְת֣וֹ שָׂדָ֑י יִשְׁבְּר֖וּ פְרָאִ֣ים צְמָאָֽם׃ עֲ֭לֵיהֶם עוֹף־הַשָּׁמַ֣יִם יִשְׁכּ֑וֹן מִבֵּ֥ין עֳ֝פָאיִ֗ם יִתְּנוּ־קֽוֹל׃ מַשְׁקֶ֣ה הָ֭רִים מֵעֲלִיּוֹתָ֑יו מִפְּרִ֥י מַ֝עֲשֶׂ֗יךָ תִּשְׂבַּ֥ע הָאָֽרֶץ׃ מַצְמִ֤יחַ חָצִ֨יר ׀ לַבְּהֵמָ֗ה וְ֭עֵשֶׂב לַעֲבֹדַ֣ת הָאָדָ֑ם לְה֥וֹצִיא לֶ֝֗חֶם מִן־הָאָֽרֶץ׃ וְיַ֤יִן ׀ יְשַׂמַּ֬ח לְֽבַב־אֱנ֗וֹשׁ לְהַצְהִ֣יל פָּנִ֣ים מִשָּׁ֑מֶן וְ֝לֶ֗חֶם לְֽבַב־אֱנ֥וֹשׁ יִסְעָֽד׃ יִ֭שְׂבְּעוּ עֲצֵ֣י יְהֹוָ֑ה אַֽרְזֵ֥י לְ֝בָנ֗וֹן אֲשֶׁ֣ר נָטָֽע׃ אֲשֶׁר־שָׁ֭ם צִפֳּרִ֣ים יְקַנֵּ֑נוּ חֲ֝סִידָ֗ה בְּרוֹשִׁ֥ים בֵּיתָֽהּ׃ הָרִ֣ים הַ֭גְּבֹהִים לַיְּעֵלִ֑ים סְ֝לָעִ֗ים מַחְסֶ֥ה לַֽשְׁפַנִּֽים׃ עָשָׂ֣ה יָ֭רֵחַ לְמוֹעֲדִ֑ים שֶׁ֝֗מֶשׁ יָדַ֥ע מְבוֹאֽוֹ׃ תָּֽשֶׁת־חֹ֭שֶׁךְ וִ֣יהִי לָ֑יְלָה בּוֹ־תִ֝רְמֹ֗שׂ כׇּל־חַיְתוֹ־יָֽעַר׃ הַ֭כְּפִירִים שֹׁאֲגִ֣ים לַטָּ֑רֶף וּלְבַקֵּ֖שׁ מֵאֵ֣ל אׇכְלָֽם׃ תִּזְרַ֣ח הַ֭שֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפ֑וּן וְאֶל־מְ֝עוֹנֹתָ֗ם יִרְבָּצֽוּן׃ יֵצֵ֣א אָדָ֣ם לְפׇעֳל֑וֹ וְֽלַעֲבֹ֖דָת֣וֹ עֲדֵי־עָֽרֶב׃ מָה־רַבּ֬וּ מַעֲשֶׂ֨יךָ ׀ יְֽהֹוָ֗ה כֻּ֭לָּם בְּחׇכְמָ֣ה עָשִׂ֑יתָ מָלְאָ֥ה הָ֝אָ֗רֶץ קִנְיָנֶֽךָ׃ זֶ֤ה ׀ הַיָּ֥ם גָּדוֹל֮ וּרְחַ֢ב יָ֫דָ֥יִם שָֽׁם־רֶ֭מֶשׂ וְאֵ֣ין מִסְפָּ֑ר חַיּ֥וֹת קְ֝טַנּ֗וֹת עִם־גְּדֹלֽוֹת׃ שָׁ֭ם אֳנִיּ֣וֹת יְהַלֵּכ֑וּן לִ֝וְיָתָ֗ן זֶֽה־יָצַ֥רְתָּ לְשַֽׂחֶק־בּֽוֹ׃ כֻּ֭לָּם אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּר֑וּן לָתֵ֖ת אׇכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ׃ תִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם יִלְקֹט֑וּן תִּפְתַּ֥ח יָ֝דְךָ֗ יִשְׂבְּע֥וּן טֽוֹב׃ תַּסְתִּ֥יר פָּנֶיךָ֮ יִֽבָּהֵ֫ל֥וּן תֹּסֵ֣ף ר֭וּחָם יִגְוָע֑וּן וְֽאֶל־עֲפָרָ֥ם יְשׁוּבֽוּן׃ תְּשַׁלַּ֣ח ר֭וּחֲךָ יִבָּרֵא֑וּן וּ֝תְחַדֵּ֗שׁ פְּנֵ֣י אֲדָמָֽה׃ יְהִ֤י כְב֣וֹד יְהֹוָ֣ה לְעוֹלָ֑ם יִשְׂמַ֖ח יְהֹוָ֣ה בְּמַעֲשָֽׂיו׃ הַמַּבִּ֣יט לָ֭אָרֶץ וַתִּרְעָ֑ד יִגַּ֖ע בֶּהָרִ֣ים וְֽיֶעֱשָֽׁנוּ׃ אָשִׁ֣ירָה לַיהֹוָ֣ה בְּחַיָּ֑י אֲזַמְּרָ֖ה לֵאלֹהַ֣י בְּעוֹדִֽי׃ יֶעֱרַ֣ב עָלָ֣יו שִׂיחִ֑י אָ֝נֹכִ֗י אֶשְׂמַ֥ח בַּיהֹוָֽה׃ יִתַּ֤מּוּ חַטָּאִ֨ים ׀ מִן־הָאָ֡רֶץ וּרְשָׁעִ֤ים ׀ ע֤וֹד אֵינָ֗ם בָּרְכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־יְהֹוָ֗ה הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃ {פ}
Bless the LORD, O my soul;
O LORD, my God, You are very great;
You are clothed in glory and majesty, wrapped in a robe of light;
You spread the heavens like a tent cloth. He sets the rafters of His lofts in the waters,
makes the clouds His chariot,
moves on the wings of the wind. He makes the winds His messengers,
fiery flames His servants. He established the earth on its foundations,
so that it shall never totter. You made the deep cover it as a garment;
the waters stood above the mountains. They fled at Your blast,
rushed away at the sound of Your thunder, —mountains rising, valleys sinking—
to the place You established for them. You set bounds they must not pass
so that they never again cover the earth.
You make springs gush forth in torrents;
they make their way between the hills, giving drink to all the wild beasts;
the wild asses slake their thirst. The birds of the sky dwell beside them
and sing among the foliage. You water the mountains from Your lofts;
the earth is sated from the fruit of Your work. You make the grass grow for the cattle,
and herbage for man’s labor
that he may get food out of the earth— wine that cheers the hearts of men,
oil that makes the face shine,-b
and bread that sustains man’s life. The trees of the LORD drink their fill,
the cedars of Lebanon, His own planting, where birds make their nests;
the stork has her home in the junipers. The high mountains are for wild goats;
the crags are a refuge for rock-badgers.
He made the moon to mark the seasons;
the sun knows when to set. You bring on darkness and it is night,
when all the beasts of the forests stir. The lions roar for prey,
seeking their food from God. When the sun rises, they come home
and couch in their dens. Man then goes out to his work,
to his labor until the evening.
How many are the things You have made, O LORD;
You have made them all with wisdom;
the earth is full of Your creations. There is the sea, vast and wide,
with its creatures beyond number,
living things, small and great. There go the ships,
and Leviathan that You formed to sport with. All of them look to You
to give them their food when it is due. Give it to them, they gather it up;
open Your hand, they are well satisfied; hide Your face, they are terrified;
take away their breath, they perish
and turn again into dust; send back Your breath, they are created,
and You renew the face of the earth.
May the glory of the LORD endure forever;
may the LORD rejoice in His works! He looks at the earth and it trembles;
He touches the mountains and they smoke.
I will sing to the LORD as long as I live;
all my life I will chant hymns to my God. May my prayer be pleasing to Him;
I will rejoice in the LORD. May sinners disappear from the earth,
and the wicked be no more.
Bless the LORD, O my soul.
Hallelujah.
O LORD, my God, You are very great;
You are clothed in glory and majesty, wrapped in a robe of light;
You spread the heavens like a tent cloth. He sets the rafters of His lofts in the waters,
makes the clouds His chariot,
moves on the wings of the wind. He makes the winds His messengers,
fiery flames His servants. He established the earth on its foundations,
so that it shall never totter. You made the deep cover it as a garment;
the waters stood above the mountains. They fled at Your blast,
rushed away at the sound of Your thunder, —mountains rising, valleys sinking—
to the place You established for them. You set bounds they must not pass
so that they never again cover the earth.
You make springs gush forth in torrents;
they make their way between the hills, giving drink to all the wild beasts;
the wild asses slake their thirst. The birds of the sky dwell beside them
and sing among the foliage. You water the mountains from Your lofts;
the earth is sated from the fruit of Your work. You make the grass grow for the cattle,
and herbage for man’s labor
that he may get food out of the earth— wine that cheers the hearts of men,
oil that makes the face shine,-b
and bread that sustains man’s life. The trees of the LORD drink their fill,
the cedars of Lebanon, His own planting, where birds make their nests;
the stork has her home in the junipers. The high mountains are for wild goats;
the crags are a refuge for rock-badgers.
He made the moon to mark the seasons;
the sun knows when to set. You bring on darkness and it is night,
when all the beasts of the forests stir. The lions roar for prey,
seeking their food from God. When the sun rises, they come home
and couch in their dens. Man then goes out to his work,
to his labor until the evening.
How many are the things You have made, O LORD;
You have made them all with wisdom;
the earth is full of Your creations. There is the sea, vast and wide,
with its creatures beyond number,
living things, small and great. There go the ships,
and Leviathan that You formed to sport with. All of them look to You
to give them their food when it is due. Give it to them, they gather it up;
open Your hand, they are well satisfied; hide Your face, they are terrified;
take away their breath, they perish
and turn again into dust; send back Your breath, they are created,
and You renew the face of the earth.
May the glory of the LORD endure forever;
may the LORD rejoice in His works! He looks at the earth and it trembles;
He touches the mountains and they smoke.
I will sing to the LORD as long as I live;
all my life I will chant hymns to my God. May my prayer be pleasing to Him;
I will rejoice in the LORD. May sinners disappear from the earth,
and the wicked be no more.
Bless the LORD, O my soul.
Hallelujah.
הָנְהוּ בִּרְיוֹנֵי דַּהֲווֹ בְּשִׁבָבוּתֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר וַהֲווֹ קָא מְצַעֲרוּ לֵיהּ טוּבָא. הֲוָה קָא בָּעֵי רַבִּי מֵאִיר רַחֲמֵי עִלָּוַיְהוּ כִּי הֵיכִי דְּלֵימוּתוּ. אָמְרָה לֵיהּ בְּרוּרְיָא דְּבֵיתְהוּ: מַאי דַּעְתָּךְ — מִשּׁוּם דִּכְתִיב ״יִתַּמּוּ חַטָּאִים״, מִי כְּתִיב ״חוֹטְאִים״? ״חַטָּאִים״ כְּתִיב. וְעוֹד, שְׁפֵיל לְסֵיפֵיהּ דִּקְרָא ״וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם״, כֵּיוָן דְּ״יִתַּמּוּ חַטָּאִים״ ״וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם״? אֶלָּא בְּעִי רַחֲמֵי עִלָּוַיְהוּ דְּלַהְדְּרוּ בִּתְשׁוּבָה, ״וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם״. בְּעָא רַחֲמֵי עִלָּוַיְהוּ, וַהֲדַרוּ בִּתְשׁוּבָה.
With regard to the statement of Rabbi Yehuda, son of Rabbi Shimon ben Pazi, that David did not say Halleluya until he saw the downfall of the wicked, the Gemara relates: There were these hooligans in Rabbi Meir’s neighborhood who caused him a great deal of anguish. Rabbi Meir prayed for God to have mercy on them, that they should die. Rabbi Meir’s wife, Berurya, said to him: What is your thinking? On what basis do you pray for the death of these hooligans? Do you base yourself on the verse, as it is written: “Let sins cease from the land” (Psalms 104:35), which you interpret to mean that the world would be better if the wicked were destroyed? But is it written, let sinners cease?” Let sins cease, is written. One should pray for an end to their transgressions, not for the demise of the transgressors themselves. Moreover, go to the end of the verse, where it says: “And the wicked will be no more.” If, as you suggest, transgressions shall cease refers to the demise of the evildoers, how is it possible that the wicked will be no more, i.e., that they will no longer be evil? Rather, pray for God to have mercy on them, that they should repent, as if they repent, then the wicked will be no more, as they will have repented. Rabbi Meir saw that Berurya was correct and he prayed for God to have mercy on them, and they repented.
וא"ר אחא בר חנינא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן עד כמה מברכין על החדש עד שתתמלא פגימתה וכמה אמר רבי יעקב בר אידי אמר רב יהודה עד שבעה נהרדעי אמרי עד ששה עשר ותרוייהו כר' יוחנן סבירא להו הא למיהוי כי יתרא הא למיהוי כי נפיא אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא וליבריך הטוב והמטיב אמר ליה אטו כי חסר מי מברכינן דיין האמת דלבריך הטוב והמטיב וליברכינהו לתרוייהו כיון דהיינו אורחיה לא מברכינן וא"ר אחא בר חנינא א"ר אסי א"ר יוחנן כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה כתיב הכא (שמות יב, ב) החדש הזה וכתיב התם (שמות טו, ב) זה אלי ואנוהו תנא דבי רבי ישמעאל אילמלא (לא) זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש דיים אמר אביי הלכך נימרינהו מעומד מרימר ומר זוטרא מכתפי (אהדדי) ומברכי א"ל רב אחא לרב אשי במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים אמר ליה האי נשי דידן נמי מברכי אלא כדרב יהודה דאמר רב יהודה ברוך [וכו'] אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם פועלי אמת שפעולתן אמת וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו ברוך אתה ה' מחדש חדשים
§ Having cited a statement of Rabbi Aḥa bar Ḥanina, citing Rabbi Asi, citing Rabbi Yoḥanan, the Gemara cites another statement in his name: Rabbi Aḥa bar Ḥanina says that Rav Asi says that Rabbi Yoḥanan says: Until how many days into a new month may one recite a blessing on the month, i.e., Birkat HaLevana? Until the flaw of the moon is filled, when it no longer appears deficient. And until how many days is that? Rav Ya’akov bar Idi says that Rav Yehuda says: Until seven days of the month have passed. The Sages of Neharde’a say: Until sixteen days of the month have passed. The Gemara comments: And they both hold in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan that one can recite the blessing until the flaw of the moon is filled. The dispute is that this one, i.e., Rav Ya’akov bar Idi, who holds one can recite the blessing until seven days have passed, understands Rabbi Yoḥanan to be referring to the day when the moon will be like the string of a bow. Before that point the moon appeared merely as a bow, and after seven days it appears like a half-circle, like a bow that has a string. That one, i.e., the Sages of Neharde’a, who holds one can recite the blessing until sixteen days have passed, understands Rabbi Yoḥanan to be referring to the day when the moon will be like a sieve, i.e., a full circle. § Rav Aḥa of Difti said to Ravina: And they should bless the blessing of: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, Who is good and Who does good, for the benefit that people derive from the light of moon. Ravina said to him: Is that to say that when the moon is shrinking we bless, as we do for other disasters: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, the true Judge, so that we should conversely bless: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, Who is good and Who does good, when the moon is growing? Rav Aḥa of Difti said to him: You are correct, and we should say them both: The blessing of the true Judge, when the moon is waning, and the blessing of Who is good and Who does good, when the moon is waxing. Ravina answered him: Since this is its nature, we do not bless the moon. The waxing and waning of the moon is not an unexpected occurrence that requires these blessings. And Rabbi Aḥa bar Ḥanina says that Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to anyone who blesses the new month in its proper time, it is as if he greets the Face of the Divine Presence. Alluding to this, it is written here concerning the sanctification of the new month: “This month shall be for you the beginning of months” (Exodus 12:2), and it is written there, where the Jewish people encountered the Divine Presence at the splitting of the sea: “This is my God and I will glorify Him” (Exodus 15:2). The term “this” is employed in both verses. The school of Rabbi Yishmael taught: If the Jewish people merited to greet the Face of their Father in Heaven only one time each and every month, it would suffice for them, since in the blessing of the moon there is an aspect of greeting the Divine Presence. Abaye said: Therefore, we will say the blessing while standing, in honor of the Divine Presence. The Gemara relates: Mareimar and Mar Zutra would lean on one another’s shoulders and recite the blessing. Rav Aḥa said to Rav Ashi: In the West, Eretz Yisrael, they recite the following blessing on the moon: Blessed is He Who renews the months. Rav Ashi said to him: Our women also recite that blessing, meaning that this is an abridged version for the unlettered. Rather, the full version of the blessing is the version of Rav Yehuda. As Rav Yehuda says: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, Who by His word created the heavens, and by the breath of his mouth all their hosts. He set for them a law and a time, that they should not deviate from their task. And they are joyous and glad to perform the will of their Owner; they are workers of truth whose work is truth. And to the moon He said that it should renew itself as a crown of beauty for those He carried from the womb, as they are destined to be renewed like it, and to praise their Creator for the name of His glorious kingdom. Blessed are You the Lord, Who renews the months.
הָרוֹאֶה קֶשֶׁת בֶּעָנָן מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם זוֹכֵר הַבְּרִית וְנֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ. הָרוֹאֶה לְבָנָה בְּחִדּוּשָׁהּ מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם חֹק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנֵיהֶם פּוֹעֲלֵי אֱמֶת וּפְעֻלָּתָם צֶדֶק וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ עֲטָרָה תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן שֶׁהֵם עֲתִידִין לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְעַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָא בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳ מְחַדֵּשׁ הֶחֳדָשִׁים: וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה זוֹ מְעֻמָּד. שֶׁכָּל הַמְבָרֵךְ עַל הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ כְּאִלּוּ הִקְבִּיל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה. אִם לֹא בֵּרֵךְ עָלֶיהָ בַּלַּיִל הָרִאשׁוֹן מְבָרֵךְ עָלֶיהָ עַד שִׁשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ עַד שֶׁתִּמָּלֵא פְּגִימָתָהּ:
A person who sees a rainbow should recite the blessing:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who remembers the covenant, is faithful to His covenant, and maintains His word.
When a person sees the moon after it is renewed, he should recite the blessing:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who created the heavens with His word and all their hosts with the breath of His mouth. He granted them a fixed law and schedule so that they should not alter their tasks. They rejoice and are glad to carry out the will of their Creator. They are faithful servants whose work is righteous. And He instructed the moon to renew itself as a crown of glory to those who are borne [by Him] from the womb, who are destined to be similarly renewed and to glorify their Creator for the name of the glory of His kingdom and for all He has created. Blessed are You, God, who renews the months. This blessing should be recited while standing, for whoever recites the blessing on the new moon at its appropriate time is considered as if he greeted the Divine Presence.
If a person did not recite the blessing on the first night, he may recite the blessing until the sixteenth of the month, until the moon becomes full.
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who remembers the covenant, is faithful to His covenant, and maintains His word.
When a person sees the moon after it is renewed, he should recite the blessing:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who created the heavens with His word and all their hosts with the breath of His mouth. He granted them a fixed law and schedule so that they should not alter their tasks. They rejoice and are glad to carry out the will of their Creator. They are faithful servants whose work is righteous. And He instructed the moon to renew itself as a crown of glory to those who are borne [by Him] from the womb, who are destined to be similarly renewed and to glorify their Creator for the name of the glory of His kingdom and for all He has created. Blessed are You, God, who renews the months. This blessing should be recited while standing, for whoever recites the blessing on the new moon at its appropriate time is considered as if he greeted the Divine Presence.
If a person did not recite the blessing on the first night, he may recite the blessing until the sixteenth of the month, until the moon becomes full.
כֹּ֥ה הִרְאַ֖נִי אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה וְהִנֵּ֖ה כְּל֥וּב קָֽיִץ׃ וַיֹּ֗אמֶר מָֽה־אַתָּ֤ה רֹאֶה֙ עָמ֔וֹס וָאֹמַ֖ר כְּל֣וּב קָ֑יִץ וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י בָּ֤א הַקֵּץ֙ אֶל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹא־אוֹסִ֥יף ע֖וֹד עֲב֥וֹר לֽוֹ׃ וְהֵילִ֜ילוּ שִׁיר֤וֹת הֵיכָל֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה רַ֣ב הַפֶּ֔גֶר בְּכׇל־מָק֖וֹם הִשְׁלִ֥יךְ הָֽס׃ {פ}
שִׁמְעוּ־זֹ֕את הַשֹּׁאֲפִ֖ים אֶבְי֑וֹן וְלַשְׁבִּ֖ית (ענוי) [עֲנִיֵּי־]אָֽרֶץ׃ לֵאמֹ֗ר מָתַ֞י יַעֲבֹ֤ר הַחֹ֙דֶשׁ֙ וְנַשְׁבִּ֣ירָה שֶּׁ֔בֶר וְהַשַּׁבָּ֖ת וְנִפְתְּחָה־בָּ֑ר לְהַקְטִ֤ין אֵיפָה֙ וּלְהַגְדִּ֣יל שֶׁ֔קֶל וּלְעַוֵּ֖ת מֹאזְנֵ֥י מִרְמָֽה׃ לִקְנ֤וֹת בַּכֶּ֙סֶף֙ דַּלִּ֔ים וְאֶבְי֖וֹן בַּעֲב֣וּר נַעֲלָ֑יִם וּמַפַּ֥ל בַּ֖ר נַשְׁבִּֽיר׃
שִׁמְעוּ־זֹ֕את הַשֹּׁאֲפִ֖ים אֶבְי֑וֹן וְלַשְׁבִּ֖ית (ענוי) [עֲנִיֵּי־]אָֽרֶץ׃ לֵאמֹ֗ר מָתַ֞י יַעֲבֹ֤ר הַחֹ֙דֶשׁ֙ וְנַשְׁבִּ֣ירָה שֶּׁ֔בֶר וְהַשַּׁבָּ֖ת וְנִפְתְּחָה־בָּ֑ר לְהַקְטִ֤ין אֵיפָה֙ וּלְהַגְדִּ֣יל שֶׁ֔קֶל וּלְעַוֵּ֖ת מֹאזְנֵ֥י מִרְמָֽה׃ לִקְנ֤וֹת בַּכֶּ֙סֶף֙ דַּלִּ֔ים וְאֶבְי֖וֹן בַּעֲב֣וּר נַעֲלָ֑יִם וּמַפַּ֥ל בַּ֖ר נַשְׁבִּֽיר׃
This is what my Lord GOD showed me: There was a basket of figs. He said, “What do you see, Amos?” “A basket of figs,” I replied. And the LORD said to me: “The hour of doom-b has come for My people Israel; I will not pardon them again. And the singing women of the palace shall howl on that day—declares my Lord GOD:
So many corpses
Left lying everywhere!
Hush!”
Listen to this, you who devour the needy, annihilating the poor of the land,-c saying, “If only the new moon were over, so that we could sell grain; the sabbath, so that we could offer wheat for sale, using an ephah that is too small, and a shekel that is too big,-d tilting a dishonest scale, and selling grain refuse as grain! We will buy the poor for silver, the needy for a pair of sandals.”
So many corpses
Left lying everywhere!
Hush!”
Listen to this, you who devour the needy, annihilating the poor of the land,-c saying, “If only the new moon were over, so that we could sell grain; the sabbath, so that we could offer wheat for sale, using an ephah that is too small, and a shekel that is too big,-d tilting a dishonest scale, and selling grain refuse as grain! We will buy the poor for silver, the needy for a pair of sandals.”
הכלל העולה, כי הם סוד ד"ו פרצופין, על כן הנשים שומרות ראש חודש יותר מבעליהן וכמו שהלבנה לא נתמלאה פגימותה רק עד ז' ימים, ואח"כ הולכת ומאירה. כן האשה למטה ז' ימים ימי נידות, ואחר תטהר. וסתם וסת מל' לל' כמו ימי החודש. ואמרו במדרש הנעלם מהזוהר חדש (עי' פס"ר טו, א) כי האומות מונין לחמה וישראל מונין ללבנה, ולכאורה איפכא מסתברא. אמנם כשאמר לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמך לא נתפייסה, עד שאמר לה הקב"ה ישראל לימנו בך וצדיקים יקראו על שמך (חולין ס, ב): והענין כי ישראל בעולם הזה בחשיכה, ולהאומות מאיר. וכמו שהלבנה היא בחשיכה ממשלתה בלילה, כן ישראל בגלות הדומה ללילה. וכמו שהלבנה פגומה ואח"כ נתמלאת בהתחדשות, כן ישראל פגומים בעולם הזה ועתידים להתמלאות. ושחרות הלבנה רמז שמתאבלת על גלותינו, ואמרו במדרש (שמו"ר טו, כו) החודש הזה לכם כי היו ט"ו דורות מאברהם עד שלמה שהיה מולך בכיפה ואז נתמלא אור הלבנה, כי כן הלבנה בט"ו לחודש אז היא באורה הגדול, ואח"כ מתחיל למעט אורה עד סוף החודש והיא לגמרי מכוסה. כן התחיל להתמעט לאחר שלמה המלך עד דור כ"ט שהוא צדקיה ונתחשכה, שנאמר (מ"ב כה, ז) ואת עיני צדקיה עיור. אבל יהיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל, כו), וביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד, ט), ויתחדש אור חדש ועל ציון יאיר, והיה אור הלבנה כאור החמה בסוד נוסח הברכה עטר"ת תפאר"ת לעמוסי בטן שהם עתידין להתחדש כמותה, כל זה עיין באורך במקום הנזכר, דהיינו במסכת פסחים פ' תורה אור:
Women observe the New Moon more than their husbands, since, symbolically speaking, the moon (as the lesser of the luminaries) remains on the wane for no more than seven days before it begins to shine again. Similarly, a menstruating woman becomes pure again after seven days. The normal menstrual cycle of a woman is thirty days, similar to the cycle of the moon. We find in the Midrash Ha-nee-elam of the Zohar Chadash that whereas the Gentile nations arrange their calendar according to the orbit of the sun, the Jewish people count according to the orbit of the moon. At first glance we would have thought that the opposite should be true. When G–d told the moon to diminish itself, the moon was not placated until told that Israel would use it for its calendar calculations (Chulin 60). The moon was also promised that the צדיקים would bear its name. This is a metaphor and means that Israel walks in darkness in this world, whereas the nations of the world walk in light. The moon in this world shines only at night when it is dark. When Israel is in exile it experiences an existence similar to that of the moon. Just as the moon, despite its temporary eclipse, re-emerges and shines, so will Israel re-emerge after its exile. The blackness [absence of moonlight. Ed.] of the moon is an allusion to its being in mourning over the fate of Israel in exile. Shemot Rabbah 15,26 makes the point that there were 15 generations from Abraham to King Solomon. These generations represented the rising star of the Jewish people, similar to the first half of the month when the moon is in its ascendancy. After Solomon the star of the Jewish people began to decline, much like the moon towards the end of the month. King Tzedekiah was the 29th generation after Abraham, and it was during his life that the Temple was destroyed, that the light of the Jewish nation was eclipsed. The fact that King Tzedekiah had his eyes gouged out by the Babylonians further re-inforces the allegory between the moon and the fortunes of the Jewish people. There will come a time, however, when the light of the moon will be as brilliant as that of the sun, when the Lord and His name will be one, when a new light will shine over Zion. The formula used in our benediction when we recite the prayer for sanctification of the moon each month contains the words עטרת תפארת לעמוסי בטן. We refer to the Lord who bade the moon to renew itself, "a crown of glory to those burdened from birth, who are likewise destined to renew themselves just like the moon, and to glorify their Maker because of the glory of His kingdom." I have dealt with this in the chapter mentioned earlier.
רבי שמעון בן פזי רמי כתיב (בראשית א, טז) ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן אמרה ירח לפני הקב"ה רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אמר לה לכי ומעטי את עצמך אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה אמרה ליה מאי רבותיה דשרגא בטיהרא מאי אהני אמר לה זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים אמרה ליה יומא נמי אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא דכתיב (בראשית א, יד) והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים זיל ליקרו צדיקי בשמיך (עמוס ז, ב) יעקב הקטן שמואל הקטן (שמואל א יז, יד) דוד הקטן חזייה דלא קא מיתבא דעתה אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח והיינו דאמר ר"ש בן לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו (במדבר כח, טו) לה' אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח
§ Rabbi Shimon ben Pazi raises a contradiction between two verses. It is written: “And God made the two great lights” (Genesis 1:16), and it is also written in the same verse: “The greater light to rule the day, and the lesser light to rule the night,” indicating that only one was great. Rabbi Shimon ben Pazi explains: When God first created the sun and the moon, they were equally bright. Then, the moon said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, is it possible for two kings to serve with one crown? One of us must be subservient to the other. God therefore said to her, i.e., the moon: If so, go and diminish yourself. She said before Him: Master of the Universe, since I said a correct observation before You, must I diminish myself? God said to her: As compensation, go and rule both during the day along with the sun and during the night. She said to Him: What is the greatness of shining alongside the sun? What use is a candle in the middle of the day? God said to her: Go; let the Jewish people count the days and years with you, and this will be your greatness. She said to Him: But the Jewish people will count with the sun as well, as it is impossible that they will not count seasons with it, as it is written: “And let them be for signs, and for seasons, and for days and years” (Genesis 1:14). God said to her: Go; let righteous men be named after you. Just as you are called the lesser [hakatan] light, there will be Ya’akov HaKatan, i.e., Jacob our forefather (see Amos 7:2), Shmuel HaKatan the tanna, and David HaKatan, i.e., King David (see I Samuel 17:14). God saw that the moon was not comforted. The Holy One, Blessed be He, said: Bring atonement for me, since I diminished the moon. The Gemara notes: And this is what Rabbi Shimon ben Lakish says: What is different about the goat offering of the New Moon, that it is stated with regard to it: “For the Lord” (Numbers 28:15)? The Holy One, Blessed be He, said: This goat shall be an atonement for Me for having diminished the size of the moon.
ובו סעיף אחד:
ראש חודש מותר בעשיית מלאכה והנשי' שנוהגות שלא לעשות בו מלאכה הוא מנהג טוב הגה ואם המנהג לעשות מקצת מלאכות ולא לעשות קצתן אזלינן בתר המנהג: (ב"י)
ראש חודש מותר בעשיית מלאכה והנשי' שנוהגות שלא לעשות בו מלאכה הוא מנהג טוב הגה ואם המנהג לעשות מקצת מלאכות ולא לעשות קצתן אזלינן בתר המנהג: (ב"י)
On the beginning of the month, it is permitted to do work. However, those women who follow a custom to not engage in work [are following] a good custom. Rema: And if the custom is to do some kinds of work and not to do some [other] kinds of work, we follow the custom.
יְהוָ֤ה אֲדֹנֵ֗ינוּ מָֽה־אַדִּ֣יר שִׁ֭מְךָ בְּכָל־הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֥ר תְּנָ֥ה ה֝וֹדְךָ֗ עַל־הַשָּׁמָֽיִם׃ מִפִּ֤י עֽוֹלְלִ֨ים ׀ וְֽיֹנְקִים֮ יִסַּ֪דְתָּ֫ עֹ֥ז לְמַ֥עַן צוֹרְרֶ֑יךָ לְהַשְׁבִּ֥ית א֝וֹיֵ֗ב וּמִתְנַקֵּֽם׃ כִּֽי־אֶרְאֶ֣ה שָׁ֭מֶיךָ מַעֲשֵׂ֣י אֶצְבְּעֹתֶ֑יךָ יָרֵ֥חַ וְ֝כוֹכָבִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כּוֹנָֽנְתָּה׃ מָֽה־אֱנ֥וֹשׁ כִּֽי־תִזְכְּרֶ֑נּוּ וּבֶן־אָ֝דָ֗ם כִּ֣י תִפְקְדֶֽנּוּ׃ וַתְּחַסְּרֵ֣הוּ מְּ֭עַט מֵאֱלֹהִ֑ים וְכָב֖וֹד וְהָדָ֣ר תְּעַטְּרֵֽהוּ׃ תַּ֭מְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂ֣י יָדֶ֑יךָ כֹּ֝ל שַׁ֣תָּה תַֽחַת־רַגְלָֽיו׃ צֹנֶ֣ה וַאֲלָפִ֣ים כֻּלָּ֑ם וְ֝גַ֗ם בַּהֲמ֥וֹת שָׂדָֽי׃ צִפּ֣וֹר שָׁ֭מַיִם וּדְגֵ֣י הַיָּ֑ם עֹ֝בֵ֗ר אָרְח֥וֹת יַמִּֽים׃ יְהוָ֥ה אֲדֹנֵ֑ינוּ מָֽה־אַדִּ֥יר שִׁ֝מְךָ֗ בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃
O LORD, our Lord,
How majestic is Your name throughout the earth,
You who have covered the heavens with Your splendor!-b From the mouths of infants and sucklings
You have founded strength on account of Your foes,
to put an end to enemy and avenger.-a When I behold Your heavens, the work of Your fingers,
the moon and stars that You set in place, what is man that You have been mindful of him,
mortal man that You have taken note of him, that You have made him little less than divine,
and adorned him with glory and majesty; You have made him master over Your handiwork,
laying the world at his feet, sheep and oxen, all of them,
and wild beasts, too; the birds of the heavens, the fish of the sea,
whatever travels the paths of the seas. O LORD, our Lord, how majestic is Your name throughout the earth!
How majestic is Your name throughout the earth,
You who have covered the heavens with Your splendor!-b From the mouths of infants and sucklings
You have founded strength on account of Your foes,
to put an end to enemy and avenger.-a When I behold Your heavens, the work of Your fingers,
the moon and stars that You set in place, what is man that You have been mindful of him,
mortal man that You have taken note of him, that You have made him little less than divine,
and adorned him with glory and majesty; You have made him master over Your handiwork,
laying the world at his feet, sheep and oxen, all of them,
and wild beasts, too; the birds of the heavens, the fish of the sea,
whatever travels the paths of the seas. O LORD, our Lord, how majestic is Your name throughout the earth!
וְהָיָ֤ה אֽוֹר־הַלְּבָנָה֙ כְּא֣וֹר הַֽחַמָּ֔ה וְא֤וֹר הַֽחַמָּה֙ יִהְיֶ֣ה שִׁבְעָתַ֔יִם כְּא֖וֹר שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים בְּי֗וֹם חֲבֹ֤שׁ יְהוָה֙ אֶת־שֶׁ֣בֶר עַמּ֔וֹ וּמַ֥חַץ מַכָּת֖וֹ יִרְפָּֽא׃ (ס)
And the light of the moon shall become like the light of the sun, and the light of the sun shall become sevenfold, like the light of the seven days, when GOD binds up the wounds of this people and heals the injuries it has suffered.
דרוש מעוט הירח ודרוש הכסא ובו יתבאר מאמר ר"מ בפ' בא דמ"ג וז"ל ולבתר עביד משמשין לאילין מאנין כורסייא בד' סמכין ושית דרגין לכורסייא הא עשרה וכולא איהו כורסייא ע"כ. והדברים תמוהים כי אם מספר רגלי הכסא הם ד' ודרגין דיליה הם ו' הרי י"ס א"כ מהו הכסא עצמו אבל הענין הוא דע כי כל עולם ועולם מאבי"ע הוא בחי' י' ויש בו בחי' י"ג ג"כ והנה בריאה יש בה י"ס והם הנקרא שית דרגין לכורסייא שהם ו' היכלות שיש מלבנת הספיר עד היכל הרצון וד' רגלין דכורסיא הם בהיכל ק"ק ואלו הד' רגלין הם ההיכל ז' דבריאה והנה היכל זה כולל ד' היכלין כחב"ד דבריאה ואלו הן ד' רגלין דכורסייא. ואמנם אע"פ שהם ד' רגלין אינן נחשבין במנין רק במספר ג' היכלין שהם כח"ב לפי שהדעת שהוא הד' אינו עולה במנין כי הוא נעלם מאד בין חו"ב ונודע כי אמא מקננא בכורסייא בג' ספיראן דבריאה והם ג' אורות שירדו מאמא מקננא בג' ספיראן והם נשמה דבריאה הנקרא כסא הכבוד ואלו הג' אורות שהם הכסא נקרא ק"ק קודש חד קדשים תרי הא תלת והם מתלבשים בהיכל הז' העליון הכולל ד' הילכין שהם ד' רגלים שהם ד' מוחי הבריאה ולכן נקרא היכל זה היכל ק"ק ר"ל היכל שבו מתלבשים ג' אורות הכסא הנקרא ק"ק והרי עתה נשלם מ"ש למעלה כי עולם הבריאה הוא בחי' עשר והוא בחי' י"ג שהם י"ס ועוד ג' אורות הנקרא כסא המתלבשין בו. והנה ענין כסא זה הוא כי הנה אמרו בתיקונים דאמא מקננא בג' ספירן עילאין דבריאה וכבר נודע כי מתנה"י דז"א נתהוה אור ד' מוחין של הנקבה עליונה אשר באצילות וכל הי"ס שבה ולעולם שיעור קומתה בד"ס תנה"י דז"א לבד כי לכך היא נקרא ד' כנודע לכן גם ממנה נתהוה אור א' כלול מד' אורות ונתהוה מתנה"י שהם ד' אורות האלו ואלו הם יורדין ומתלבשים בהיכל העליון הז' בד' היכלות אשר בו כנ"ל. ואל תאמר כי תנה"י עצמן דמלכות דאצילות הם עצמן נעשים מוחין למטה רק מאירין ד' אורות הנ"ל והם היורדי למטה בהיכל הנ"ל והם הנקרא כסא והם נשמת הבריאה המתלבשים בכחב"ד דבריאה הנקרא ד' היכלין שבהיכל הז' העליון הנ"ל ומזה תבין כי כל העולמות הם כסדר א' כי כמו שתנה"י דבינה הם מוחין דז"א כן תנה"י דז"א הם מוחין דנוקבא וכן תנה"י דמלכות הם מוחין דבריאה והבן זה וכבר נתבאר שאין תנה"י עצמן נעשים מוחין למטה בבריאה רק האורות שלהם כנ"ל:
וְאָז כָּל הָעֲשָׂבִים חוֹזְרִין כֹּחָם לְשָׁרְשָׁם, שֶׁהוּא דְּבַר ה'. וְזֶהוּ שְׁלֵמוּת בְּחִינַת מִלּוּי הַלְּבָנָה כְּשֶׁחוֹזְרִין אֶל הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַמְלֻבָּשִׁין בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁהֵם בָּאִים מִמִּעוּט הַיָּרֵחַ, שֶׁהוּא מִעוּט הַמַּלְכוּת שֶׁמִּשָּׁם בָּאִין כָּל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהֵם הַכֹּחוֹת הַמְלֻבָּשִׁין בְּכָל הָעֲשָׂבִים. וְעַתָּה עַל-יְדֵי בְּחִינַת תִּקּוּן מִלּוּי הַלְּבָנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת, חוֹזְרִים כָּל הַכֹּחוֹת וְהַנִּיצוֹצוֹת לְשָׁרְשָׁם וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ מִלּוּי הַלְּבָנָה וְתִקּוּנָהּ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ, כִּי מִלּוּי הַלְּבָנָה הִיא בְּחִינַת מַלְכוּת מָשִׁיחַ שֶׁאָז עֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ. וְאָז יִתְקַיֵּם, "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" וְלֹא יִהְיֶה בָּהּ שׁוּם מִעוּט:
מַה שֶּׁקּוֹרִין פָּרָשַׁת הַתָּמִיד בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ: עַל-פִּי מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר, שֶׁבְּחִינַת תָּמִיד הוּא תִּקּוּן הַתְּפִלָּה, בְּחִינַת תְּפִלּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין תִּקְּנוּם, עַיֵּן שָׁם. וְהִנֵּה פְּגַם הַתְּפִלָּה הוּא עַל-יְדֵי פְּגַם הַלְּבָנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת תְּפִלָּה. וְעַל-כֵּן בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה, אָז מַתְחִיל הַתִּקּוּן שֶׁל הַלְּבָנָה, כִּי אָז מַתְחֶלֶת לְהִתְמַלְּאוֹת, עַל-כֵּן קוֹרִין אָז פָּרָשַׁת הַתָּמִיד, שֶׁהִיא בְּחִינַת תִּקּוּן הַתְּפִלָּה כַּנַּ"ל, כִּי אָז בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ מַתְחִיל תִּקּוּן הַלְּבָנָה, שֶׁהִיא תִּקּוּן הַתְּפִלָּה כַּנַּ"ל:
וְלֹא נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתָּהּ, מֵאַחַר שֶׁהָיָה לָהּ מַעֲלָה וְנֶחְסְרָה. לָזֶה אָמַר, הָבִיאוּ כַּפָּרָה כו׳. וְאֵין לְשׁוֹן כַּפָּרָה בְּכָאן כְּמוֹ כַּפָּרַת חֵטְא, שֶׁכְּשֶׁנּוֹדַע לוֹ שֶׁחָטָא וְיִתְחָרֵט וּמֵבִיא קָרְבָּן וְשֶׁיִּמְחֹל לוֹ מִי שֶׁחָטָא כְּנֶגְדּוֹ. שֶׁכָּל זֶה וַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ כְּלַפֵּי מַעְלָה, אֲבָל בְּכָאן הוּא לְשׁוֹן קִנּוּחַ וְסִלּוּק, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רש״י בְּפָרָשַׁת וַיִּשְׁלַח עַל "אוּלַי אֲכַפְּרָה פָנָיו" (בראשית לב כא). וְגַם שֵׁם 'חַטָּאת' עִקָּרוֹ מִלְּשׁוֹן "אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים" (מלכים א א כא) וְ"אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה" (בראשית לא לט), שֶׁהֵם לְשׁוֹן חִסָּרוֹן. וְכֵן נִקְרָא הַקָּרְבָּן ׳חַטָּאת׳, עַל שֵׁם הַחִסָּרוֹן שֶׁנַּעֲשָׂה, כִּי כָּל עֲבֵרָה חִסָּרוֹן. וּבְכָאן אָמְרוּ, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיָּבִיאוּ כַּפָּרָה, הַיְנוּ קִנּוּחַ וְסִלּוּק הַתַּרְעוֹמוֹת עַל הַחִסָּרוֹן שֶׁחִסֵּר וְהִמְעִיט מַעֲלַת הַיָּרֵחַ.
This did not satisfy the moon, since it originally possessed a superior quality and had lost it. Therefore, God said that kaparah, translated as “an atonement offering,” should be brought for Him. Here, however, the intent of the term kaparah is not “atonement for sin,” i.e., that a person becomes aware that he has sinned, feels regret, and brings an offering so that the one against whom he has sinned will forgive him. All of this is not appropriate when speaking about God. In this context, the term kaparah means to wash away and remove, as Rashi explains in his commentary to the verse, אולי אכפרה פניו “Perhaps I will cause his mien to change.” Moreover, even the fundamental meaning of the term chatas, “sin,” is “lack,” as in the verses, אני ובני שלמה חטאים, “I and Shlomoh my son will be lacking,” and אנכי אחטנה, “I would compensate for the lack.” Similarly, a sin-offering is called a chatas because of the deficiency created, for every sin is due to a lack. On this basis, the passage can be understood as stating that God asked that a kaparah – i.e., a cleansing and a removal of the complaints – be brought to appease the moon because of the lack brought about by its diminishment.
וְאִם תֹּאמַר, מִכָּל מָקוֹם קַשְׁיָא הֵיאַךְ עָבִיד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּלָא דִינָא? הָא לֹא קַשְׁיָא. שֶׁהֲרֵי כָּל הַבְּרוּאִים עַל צַד הַחֶסֶד נִבְרְאוּ, וְאֵין לָהֶם מִן הַדִּין שֶׁיִּהְיוּ נִבְרָאִים אֶלָּא לְפִי שֶׁנִּבְרְאוּ. וְטָעֲנָה הַיָּרֵחַ שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לְמַעֵט אוֹתָהּ, אַחֲרֵי שֶׁנִּבְרֵאת גְּדוֹלָה, הִנֵּה לְפִי דְבָרֶיהָ הָוֵי תַּרְעוֹמוֹת, אֲבָל לֹא לְפִי הָאֱמֶת, כִּי הוּא בְּחֶסֶד בָּרָא עוֹלָמוֹ, וְאֵין לִבְרוּאָיו דִּין עָלָיו לְהִבָּרְאוֹת. וְהָיָה יָכוֹל לְהַקְטִין כְּדֵי שֶׁהָעוֹלָם יִהְיֶה מֻנְהָג מִמֶּלֶךְ אֶחָד. רַק כְּנֶגֶד טַעֲנַת הַיָּרֵחַ אָמַר הָבִיאוּ כו׳. וְהַשְׁתָּא, אֲפִלּוּ שֶׁתֹּאמַר כַּפָּרָה וְחַטָּאת מַמָּשׁ, לֹא מִשְׁתַּבֶּשֶׁת, שֶׁכְּלַפֵּי טַעֲנַת הַיָּרֵחַ נֶאֱמַר כָּךְ, וְהוּא לָהּ לְכָבוֹד כְּדִבְרֵי הָרִי״ף זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.
If one will ask: How could God act unjustly toward the moon? This is not a valid question. All of the created beings were brought into existence as an expression of kindness. Fair judgment would not dictate that they be created any other way than the way they were created. The complaint of the moon that it should not have been diminished after being created as great is, from its perspective, a justified claim. However, in truth, the moon’s claim is not justified. For God created His world with kindness, and the created beings have no inherent right to be brought into existence. Therefore, God was justified in diminishing the moon so that the world would be ruled by one sovereign body. Merely to satisfy the complaints of the moon did God instruct that a kaparah be brought. Carrying that line of reasoning further, the terms kaparah and chatas can even be understood literally as “atonement offering” and “sin”, as they are usually used. For if these terms are understood literally, the incident is being understood from the moon’s perspective, that God made this request to appease the moon, as a gesture of honor to it, as Rabbeinu Yitzchak Alfasi explains.
הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחׇדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה׃
This month shall mark for you the beginning of the months; it shall be the first of the months of the year for you.
ואין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובכלים נאים ותולה עיניו כנגדה ומיישר את רגליו ומברך אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם פועלי אמת שפעולתו אמת וללבנה אמר שתתחדש באור יקר ועטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה לפאר יוצרם על כבוד מלכותו בא"י מקדש ראשי חדשים:
The benediction over the moon must not be said except at the conclusion of the Sabbath when one is in an exhilarated mood and well dressed. [43a] He directs his eyes towards the moon, places his feet together and pronounces the benediction ‘Who didst create the heavens by Thy word and all their hosts by the breath of Thy mouth. Thou didst set for them a fixed law and time that they should not change their ordained task. They are glad and rejoice to perform the will of their Possessor. They act loyally, for their action is truth. To the moon Thou didst say that it should renew itself with a precious light and a diadem of beauty for those who have been sustained from the womb who, like it, will be renewed in the future and glorify their Creator for the majesty of His kingdom. Blessed art Thou, O Lord, Who hallowest the New Moons’.
תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ׃ כִּ֤י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃ עֵ֤דוּת ׀ בִּֽיה֘וֹסֵ֤ף שָׂמ֗וֹ בְּ֭צֵאתוֹ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם שְׂפַ֖ת לֹא־יָדַ֣עְתִּי אֶשְׁמָֽע׃
Blow the horn on the new moon,
on the full moon for our feast day. For it is a law for Israel,
a ruling of the God of Jacob; He imposed it as a decree upon Joseph
when he went forth from-a the land of Egypt;
I heard a language that I knew not.
on the full moon for our feast day. For it is a law for Israel,
a ruling of the God of Jacob; He imposed it as a decree upon Joseph
when he went forth from-a the land of Egypt;
I heard a language that I knew not.
תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ׃ כִּ֤י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃ עֵ֤דוּת ׀ בִּֽיה֘וֹסֵ֤ף שָׂמ֗וֹ בְּ֭צֵאתוֹ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם שְׂפַ֖ת לֹא־יָדַ֣עְתִּי אֶשְׁמָֽע׃
Blow the horn on the new moon,
on the full moon for our feast day. For it is a law for Israel,
a ruling of the God of Jacob; He imposed it as a decree upon Joseph
when he went forth from-a the land of Egypt;
I heard a language that I knew not.
on the full moon for our feast day. For it is a law for Israel,
a ruling of the God of Jacob; He imposed it as a decree upon Joseph
when he went forth from-a the land of Egypt;
I heard a language that I knew not.
שפת לא ידעתי אשמע. מפורש במס' סוטה שלמדו גבריאל שבעים לשון:
[when] I understood a language that I had not known It is explained in tractate Sotah (36b) that [the angel] Gabriel taught him seventy languages.
כִּֽי־אֶרְאֶ֣ה שָׁ֭מֶיךָ מַעֲשֵׂ֣ה אֶצְבְּעֹתֶ֑יךָ יָרֵ֥חַ וְ֝כוֹכָבִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כּוֹנָֽנְתָּה׃ מָה־אֱנ֥וֹשׁ כִּֽי־תִזְכְּרֶ֑נּוּ וּבֶן־אָ֝דָ֗ם כִּ֣י תִפְקְדֶֽנּוּ׃ וַתְּחַסְּרֵ֣הוּ מְּ֭עַט מֵאֱלֹהִ֑ים וְכָב֖וֹד וְהָדָ֣ר תְּעַטְּרֵֽהוּ׃
When I behold Your heavens, the work of Your fingers,
the moon and stars that You set in place, what is man that You have been mindful of him,
mortal man that You have taken note of him, that You have made him little less than divine,
and adorned him with glory and majesty;
the moon and stars that You set in place, what is man that You have been mindful of him,
mortal man that You have taken note of him, that You have made him little less than divine,
and adorned him with glory and majesty;
כִּֽי־אֶרְאֶ֣ה שָׁ֭מֶיךָ מַעֲשֵׂ֣ה אֶצְבְּעֹתֶ֑יךָ יָרֵ֥חַ וְ֝כוֹכָבִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כּוֹנָֽנְתָּה׃ מָה־אֱנ֥וֹשׁ כִּֽי־תִזְכְּרֶ֑נּוּ וּבֶן־אָ֝דָ֗ם כִּ֣י תִפְקְדֶֽנּוּ׃ וַתְּחַסְּרֵ֣הוּ מְּ֭עַט מֵאֱלֹהִ֑ים וְכָב֖וֹד וְהָדָ֣ר תְּעַטְּרֵֽהוּ׃
When I behold Your heavens, the work of Your fingers,
the moon and stars that You set in place, what is man that You have been mindful of him,
mortal man that You have taken note of him, that You have made him little less than divine,
and adorned him with glory and majesty;
the moon and stars that You set in place, what is man that You have been mindful of him,
mortal man that You have taken note of him, that You have made him little less than divine,
and adorned him with glory and majesty;
יִשְׁפֹּ֤ט ׀ עֲֽנִיֵּי־עָ֗ם י֭וֹשִׁיעַ לִבְנֵ֣י אֶבְי֑וֹן וִֽידַכֵּ֣א עוֹשֵֽׁק׃ יִֽירָא֥וּךָ עִם־שָׁ֑מֶשׁ וְלִפְנֵ֥י יָ֝רֵ֗חַ דּ֣וֹר דּוֹרִֽים׃ יֵ֭רֵד כְּמָטָ֣ר עַל־גֵּ֑ז כִּ֝רְבִיבִ֗ים זַרְזִ֥יף אָֽרֶץ׃ יִֽפְרַח־בְּיָמָ֥יו צַדִּ֑יק וְרֹ֥ב שָׁ֝ל֗וֹם עַד־בְּלִ֥י יָרֵֽחַ׃
Let him champion the lowly among the people,
deliver the needy folk,
and crush those who wrong them. Let them fear You as long as the sun shines,
while the moon lasts, generations on end. Let him be like rain that falls on a mown field,
like a downpour of rain on the ground, that the righteous may flourish in his time,
and well-being abound, till the moon is no more.
deliver the needy folk,
and crush those who wrong them. Let them fear You as long as the sun shines,
while the moon lasts, generations on end. Let him be like rain that falls on a mown field,
like a downpour of rain on the ground, that the righteous may flourish in his time,
and well-being abound, till the moon is no more.
וּלְיוֹסֵ֣ף אָמַ֔ר מְבֹרֶ֥כֶת יְהֹוָ֖ה אַרְצ֑וֹ מִמֶּ֤גֶד שָׁמַ֙יִם֙ מִטָּ֔ל וּמִתְּה֖וֹם רֹבֶ֥צֶת תָּֽחַת׃ וּמִמֶּ֖גֶד תְּבוּאֹ֣ת שָׁ֑מֶשׁ וּמִמֶּ֖גֶד גֶּ֥רֶשׁ יְרָחִֽים׃ וּמֵרֹ֖אשׁ הַרְרֵי־קֶ֑דֶם וּמִמֶּ֖גֶד גִּבְע֥וֹת עוֹלָֽם׃ וּמִמֶּ֗גֶד אֶ֚רֶץ וּמְלֹאָ֔הּ וּרְצ֥וֹן שֹׁכְנִ֖י סְנֶ֑ה תָּב֙וֹאתָה֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו׃
And of Joseph he said:
Blessed of the LORD be his land
With the bounty of dew from heaven,
And of the deep that couches below; With the bounteous yield of the sun,
And the bounteous crop of the moons; With the best from the ancient mountains,
And the bounty of hills immemorial; With the bounty of earth and its fullness,
And the favor of the Presence in the Bush.
May these rest on the head of Joseph,
On the crown of the elect of his brothers.
Blessed of the LORD be his land
With the bounty of dew from heaven,
And of the deep that couches below; With the bounteous yield of the sun,
And the bounteous crop of the moons; With the best from the ancient mountains,
And the bounty of hills immemorial; With the bounty of earth and its fullness,
And the favor of the Presence in the Bush.
May these rest on the head of Joseph,
On the crown of the elect of his brothers.
וּמִמֶּ֗גֶד אֶ֚רֶץ וּמְלֹאָ֔הּ וּרְצ֥וֹן שֹׁכְנִ֖י סְנֶ֑ה תָּב֙וֹאתָה֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו׃
With the bounty of earth and its fullness,
And the favor of the Presence in the Bush.
May these rest on the head of Joseph,
On the crown of the elect of his brothers.
And the favor of the Presence in the Bush.
May these rest on the head of Joseph,
On the crown of the elect of his brothers.
וּלְיוֹסֵ֣ף אָמַ֔ר מְבֹרֶ֥כֶת יְהֹוָ֖ה אַרְצ֑וֹ מִמֶּ֤גֶד שָׁמַ֙יִם֙ מִטָּ֔ל וּמִתְּה֖וֹם רֹבֶ֥צֶת תָּֽחַת׃ וּמִמֶּ֖גֶד תְּבוּאֹ֣ת שָׁ֑מֶשׁ וּמִמֶּ֖גֶד גֶּ֥רֶשׁ יְרָחִֽים׃ וּמֵרֹ֖אשׁ הַרְרֵי־קֶ֑דֶם וּמִמֶּ֖גֶד גִּבְע֥וֹת עוֹלָֽם׃ וּמִמֶּ֗גֶד אֶ֚רֶץ וּמְלֹאָ֔הּ וּרְצ֥וֹן שֹׁכְנִ֖י סְנֶ֑ה תָּב֙וֹאתָה֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו׃
And of Joseph he said:
Blessed of the LORD be his land
With the bounty of dew from heaven,
And of the deep that couches below; With the bounteous yield of the sun,
And the bounteous crop of the moons; With the best from the ancient mountains,
And the bounty of hills immemorial; With the bounty of earth and its fullness,
And the favor of the Presence in the Bush.
May these rest on the head of Joseph,
On the crown of the elect of his brothers.
Blessed of the LORD be his land
With the bounty of dew from heaven,
And of the deep that couches below; With the bounteous yield of the sun,
And the bounteous crop of the moons; With the best from the ancient mountains,
And the bounty of hills immemorial; With the bounty of earth and its fullness,
And the favor of the Presence in the Bush.
May these rest on the head of Joseph,
On the crown of the elect of his brothers.
וְ֭חַסְדִּי לֹֽא־אָפִ֣יר מֵֽעִמּ֑וֹ וְלֹֽא־אֲ֝שַׁקֵּ֗ר בֶּאֱמוּנָתִֽי׃ לֹא־אֲחַלֵּ֥ל בְּרִיתִ֑י וּמוֹצָ֥א שְׂ֝פָתַ֗י לֹ֣א אֲשַׁנֶּֽה׃ אַ֭חַת נִשְׁבַּ֣עְתִּי בְקָדְשִׁ֑י אִֽם־לְדָוִ֥ד אֲכַזֵּֽב׃ זַ֭רְעוֹ לְעוֹלָ֣ם יִהְיֶ֑ה וְכִסְא֖וֹ כַשֶּׁ֣מֶשׁ נֶגְדִּֽי׃ כְּ֭יָרֵחַ יִכּ֣וֹן עוֹלָ֑ם וְעֵ֥ד בַּ֝שַּׁ֗חַק נֶאֱמָ֥ן סֶֽלָה׃
But I will not take away My steadfast love from him;
I will not betray My faithfulness. I will not violate My covenant,
or change what I have uttered. I have sworn by My holiness, once and for all;
I will not be false to David. His line shall continue forever,
his throne, as the sun before Me, as the moon, established forever,
an enduring witness in the sky.” Selah.
I will not betray My faithfulness. I will not violate My covenant,
or change what I have uttered. I have sworn by My holiness, once and for all;
I will not be false to David. His line shall continue forever,
his throne, as the sun before Me, as the moon, established forever,
an enduring witness in the sky.” Selah.
וְ֭חַסְדִּי לֹֽא־אָפִ֣יר מֵֽעִמּ֑וֹ וְלֹֽא־אֲ֝שַׁקֵּ֗ר בֶּאֱמוּנָתִֽי׃ לֹא־אֲחַלֵּ֥ל בְּרִיתִ֑י וּמוֹצָ֥א שְׂ֝פָתַ֗י לֹ֣א אֲשַׁנֶּֽה׃ אַ֭חַת נִשְׁבַּ֣עְתִּי בְקָדְשִׁ֑י אִֽם־לְדָוִ֥ד אֲכַזֵּֽב׃ זַ֭רְעוֹ לְעוֹלָ֣ם יִהְיֶ֑ה וְכִסְא֖וֹ כַשֶּׁ֣מֶשׁ נֶגְדִּֽי׃ כְּ֭יָרֵחַ יִכּ֣וֹן עוֹלָ֑ם וְעֵ֥ד בַּ֝שַּׁ֗חַק נֶאֱמָ֥ן סֶֽלָה׃
But I will not take away My steadfast love from him;
I will not betray My faithfulness. I will not violate My covenant,
or change what I have uttered. I have sworn by My holiness, once and for all;
I will not be false to David. His line shall continue forever,
his throne, as the sun before Me, as the moon, established forever,
an enduring witness in the sky.” Selah.
I will not betray My faithfulness. I will not violate My covenant,
or change what I have uttered. I have sworn by My holiness, once and for all;
I will not be false to David. His line shall continue forever,
his throne, as the sun before Me, as the moon, established forever,
an enduring witness in the sky.” Selah.
סדר הלמוד לכל ליל ראש חודש בליל ראש חודש יאמר לסימנא טבא לִישׁוּעָֽתְךָ֖ קִוִּ֥יתִי יְהֹוָֽה׃ לִישׁוּעָֽתְךָ֖ קִוִּ֥יתִי יְהֹוָֽה׃ לְפוּרְקָנָךְ סַבָּרִית יְהֹוָה: לְפוּרְקָנָךְ סַבָּרִית יְהֹוָה: אָנָּא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃ יִשָּׂ֣א בְ֭רָכָה מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֑ה וּ֝צְדָקָ֗ה מֵאֱלֹהֵ֥י יִשְׁעֽוֹ׃ וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת֢וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ ׀ יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי׃ ב״פ לֹֽא־יָמ֡וּשׁ סֵ֩פֶר֩ הַתּוֹרָ֨ה הַזֶּ֜ה מִפִּ֗יךָ וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה לְמַ֙עַן֙ תִּשְׁמֹ֣ר לַעֲשׂ֔וֹת כְּכׇל־הַכָּת֖וּב בּ֑וֹ כִּי־אָ֛ז תַּצְלִ֥יחַ אֶת־דְּרָכֶ֖ךָ וְאָ֥ז תַּשְׂכִּֽיל׃ אֲמַרְתֶּ֥ם כֹּ֖ה לֶחָ֑י וְאַתָּ֤ה שָׁלוֹם֙ וּבֵיתְךָ֣ שָׁל֔וֹם וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ ג״פ וְהָיָ֗ה מִֽדֵּי־חֹ֙דֶשׁ֙ בְּחׇדְשׁ֔וֹ וּמִדֵּ֥י שַׁבָּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ יָב֧וֹא כׇל־בָּשָׂ֛ר לְהִשְׁתַּחֲוֺ֥ת לְפָנַ֖י אָמַ֥ר יְהֹוָֽה׃ וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה ׀ וּמִזֶּ֣ה ׀ כׇּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָ֠ל לֹא־יִבּ֨וֹל עָלֵ֜הוּ וְלֹֽא־יִתֹּ֣ם פִּרְי֗וֹ לׇחֳדָשָׁיו֙ יְבַכֵּ֔ר כִּ֣י מֵימָ֔יו מִן־הַמִּקְדָּ֖שׁ הֵ֣מָּה יוֹצְאִ֑ים והיו וְהָיָ֤ה פִרְיוֹ֙ לְמַאֲכָ֔ל וְעָלֵ֖הוּ לִתְרוּפָֽה׃ וַתַּעְדִּ֞י זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ֙ ששי [שֵׁ֤שׁ] וָמֶ֙שִׁי֙ וְרִקְמָ֔ה סֹ֧לֶת וּדְבַ֛שׁ וָשֶׁ֖מֶן אכלתי [אָכָ֑לְתְּ] וַתִּ֙יפִי֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וַֽתִּצְלְחִ֖י לִמְלוּכָֽה׃ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, חַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה (חודש פ׳) לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, ויהיו כל ימי החדש הזה (הוא חודש פ׳) ברוכים טובים ומתקנים. ותבשרנו בהם בשורות טובות. ותשמיענו בהם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה התחננו בהם חָכְמָה בִּינָה וָדָֽעַת מֵאִתְּךָ. ונהיה מדובקים בתלמוד תורה. וְתִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה וְהַרְוָחָה בְּכָל־מַעֲשֵׂינוּ. ותפתח לָֽנוּ וּלְכָל־יִשְׂרָאֵל אחינו שַׁעֲרֵי אוֹרָה. שַׁעֲרֵי אהבה ואחוה. שַׁעֲרֵי אריכות ימים ושנים. שַׁעֲרֵי אריכות אפים. שַׁעֲרֵי ברכה. שַׁעֲרֵי בינה. שַׁעֲרֵי בית מקדשו. שַׁעֲרֵי בריאות שערי גדולה. שַׁעֲרֵי גבורה. שַׁעֲרֵי גילה. שַׁעֲרֵי גאולה. שַׁעֲרֵי דעה והשכל. שַׁעֲרֵי דיצה. שַׁעֲרֵי דבקות באל. שַׁעֲרֵי הוֹד וְהָדָר. שַׁעֲרֵי הצלחה והרוחה. שַׁעֲרֵי השקט והצלה. שַׁעֲרֵי ועד טוב. שַׁעֲרֵי ותיקות. שַׁעֲרֵי ותרנות. שַׁעֲרֵי זמרה. שַׁעֲרֵי זכיות. שַׁעֲרֵי זריזות. שַׁעֲרֵי זכירה. שַׁעֲרֵי זיו. שַׁעֲרֵי זוהר תורה. שַׁעֲרֵי זוהר יראה שערו זוהר חכמה. שַׁעֲרֵי זוהר בינה. שַׁעֲרֵי זוהר דעת. שַׁעֲרֵי זר״ק של״ק לעיתש״ל. שַׁעֲרֵי חדוה. שַׁעֲרֵי חכמה שערי חן וחסד. שַׁעֲרֵי חמלה. שַׁעֲרֵי חיים טובים וארוכים. שַׁעֲרֵי טובה. שַׁעֲרֵי טהרה. שַׁעֲרֵי טל ומטר לברכה בעתו בארץ. שַׁעֲרֵי ישועה. שַׁעֲרֵי יושר. שַׁעֲרֵי ישוב טוב באר״י וישוב הדעת. שַׁעֲרֵי כפרה. שַׁעֲרֵי כלכלה. שַׁעֲרֵי כבוד. שַׁעֲרֵי למוד תורה לשמה. שַׁעֲרֵי לויה. שַׁעֲרֵי לב טוב. שַׁעֲרֵי מזון. שַׁעֲרֵי מחילה. שַׁעֲרֵי מנוחה. שַׁעֲרֵי מדע. שַׁעֲרֵי נדיבות. שַׁעֲרֵי נעימות. שַׁעֲרֵי נחמה. שַׁעֲרֵי נקיות. שַׁעֲרֵי סליחה. שַׁעֲרֵי סודות תורתו. שַׁעֲרֵי סייעתא דשמייא. שַׁעֲרֵי סמיכה. שַׁעֲרֵי עזרה. שַׁעֲרֵי עושר. שַׁעֲרֵי עיטור. שַׁעֲרֵי פידות. שַׁעֲרֵי פו״ר בתורה ובבנים. שַׁעֲרֵי פרנסה טובה. שַׁעֲרֵי צדקה. שַׁעֲרֵי צהלה. שַׁעֲרֵי צמח. שַׁעֲרֵי קדושה. שַׁעֲרֵי קבול תפילות. שַׁעֲרֵי קבוץ גליות. שַׁעֲרֵי קרון פנים. שַׁעֲרֵי קוממיות. שַׁעֲרֵי רפואה שלימה. שַׁעֲרֵי רצון. שַׁעֲרֵי רחמים. שַׁעֲרֵי שלום. שַׁעֲרֵי שלוה. שַׁעֲרֵי שלימות. שַׁעֲרֵי שפע. שַׁעֲרֵי ששון ושמחה. שַׁעֲרֵי שמועות ובשורות טובות, שערי שכל טוב. שַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה. שַׁעֲרֵי תוֹרָה. שַׁעֲרֵי תְפִלָּה. שַׁעֲרֵי תְשׁוּעָה. תּֽוֹדִיעֵנוּ אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ אח״כ יאמר לשון הזוה״ק הזה המדבר בכבוד היום ומעלותיו. והוא מפוזר בזוה״ק אנה ואנה והוא לשון הזוהר ממש. ורק אנכי הברתי וסידרתי הדברים אחד אל אחד בעזה״י. שלם טב לריש ירחא. שלם טב ליומא דסיהרא קדישא. שלם טב ליומא דמלכותא. שלם טב ליומא דמטרוניתא. שלם טב ליומא דעיקרא דביתא. שלם טב ליומא דעלמא דאתגלייא. רישא דירחא. כמה וכמה חביב אנת ויקיר. בך הדרא מלכותא קדישא בעידן אצילותא. בך שני מלכים משתמשין בכתרא חדא. ואקרון שני מאורות הגדולים. בך אתוסף רבו יתיר למטרוניתא קדישא לקבלא ברכאן דילה על ידהא. בך שכינתא היא העולה דְּאִתְמַר עלה אֶ֭בֶן מָאֲס֣וּ הַבּוֹנִ֑ים הָ֝יְתָ֗ה לְרֹ֣אשׁ פִּנָּֽה׃ בך חדוותא יתירה לנשין דעמא קדישא. בך אכלין יִשְׂרָאֵל סעודתא לארקא ברכאן לגבי שכינתא. בך הראן עמא קדישא. ואשתארת שפחה בישא בחשוכא. בך אשתכיך אשא דגיהנם ולא שליט. בך חדאן יִשְׂרָאֵל דהא יִשְׂרָאֵל אהידי בסיהרא ואשתלשלו בשמשא עילאה ואתאהדו באתר דנהירא משמשא עילאה ומתדבקן ביה דִכְתִיב וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים בַּיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃ בך אתדכיאת סיהרא לאתקרבא בשמשא. בך חדתותי סיהרא דנהיר לה שמשא בחדוותא דנהירו דעתיקא לעילא. בָּךְ כְּתִיב וְהָיָ֗ה מִֽדֵּי־חֹ֙דֶשׁ֙ בְּחׇדְשׁ֔וֹ וּמִדֵּ֥י שַׁבָּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ שקיל דא כדא. דכולא בחד דרגא סליקו. דא אזדווג בדא בחדוותא דדא בדא. בך הוי שמושא דקדושה בקדושה. ואתנהיר סיהרא לאתחברא בשמשא. וְעַל דָּא כְּתִיב כֹּה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ שַׁ֜עַר הֶחָצֵ֤ר הַפְּנִימִית֙ הַפֹּנֶ֣ה קָדִ֔ים יִהְיֶ֣ה סָג֔וּר שֵׁ֖שֶׁת יְמֵ֣י הַֽמַּעֲשֶׂ֑ה וּבְי֤וֹם הַשַּׁבָּת֙ יִפָּתֵ֔חַ וּבְי֥וֹם הַחֹ֖דֶשׁ יִפָּתֵֽחַ׃ אתפתח ביומא דשבתא. ביומא דחדשא. לאתזנא עלמא מקודשי בך אתפתחת שושנה עלאה לקבלא ריחין ובוסמין ולירתא נפשין וענוגין לבנין קדשין. בך אתקשר נפשא דצדיקייא בקשורא דרוחא די בין ריחי בוסמין דבגנתא דעדן דארעא ומתמן אזיל ושאט ואתקשר עם רוחא בנשמתא דצרירא בצרורא דחיי. ומתרויא ומתזנת מאינון זינין יקירין דהאי סטרא ודהאי סטרא. דִכְתִיב וְנָחֲךָ֣ יְהֹוָה֮ תָּמִיד֒. וְעַל דָּא כְּתִיב וְהִשְׂבִּ֤יעַ בְּצַחְצָחוֹת֙ נַפְשֶׁ֔ךָ. צחותא חד כד אתקשר ברוחא דבגינתא דלתתא. צחותא דלגו מן צחותא כד מתקשרן בנשמתא דלעילא בצרורא דחיי. בך חדאן עמא קדישא וקורין את ההלל, בך קורין בספר תורה ומוספין חד על תלתא. בגין דאתוסף נהורא על סיהרא. בך מוסיפין עמא קדישא להתפלל תפלת מוסף. בך אתי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לאשגחא עלייה דישראל. לאסתכלא בההוא משכונא דאית ליה גבייהו דאיהו כסופא דיליה וישראל עמא קדישא חדאן בך ואמרי זֶה־הַ֭יּוֹם עָשָׂ֣ה יְהֹוָ֑ה נָגִ֖ילָה וְנִשְׂמְחָ֣ה בֽוֹ׃ אח״כ יאמר שבח זה שהוא ע״ס אל״ף בי״ת ויכוין ר״ת ראש חודש לישראל רחל בסוד כונת ראשי חדשים לעמך נתת שהיא ר״ת רחל. ראש חודש לישראל אדיר ומבורך. ראש חודש לישראל אמיץ ומבורך. ראש חודש לישראל אהוב ומבורך. ראש חודש לישראל ברוך ומבורך. ראש חודש לישראל בהיר ומבורך. ראש חודש לישראל גדול ומבורך. ראש חודש לישראל דגול ומבורך. ראש חודש לישראל הדור ומבורך. ראש חודש לישראל ותיק ומבורך. ראש חודש לישראל זכאי ומבורך. ראש חודש לישראל חביב ומבורך. ראש חודש לישראל טוב ומבורך. ראש חודש לישראל טהור ומבורך. ראש חודש לישראל יפה ומבורך. ראש חודש לישראל כליל ומבורך. ראש חודש לישראל לבוב ומבורך. ראש חודש לישראל מגן ומבורך. ראש חודש לישראל נעים ומבורך. ראש חודש לישראל סמוך ומבורך. ראש חודש לישראל עליון ומבורך. ראש חודש לישראל פתוח ומבורך. ראש חודש לישראל צהוב ומבורך. ראש חודש לישראל צדיק ומבורך. ראש חודש לישראל קדוש ומבורך. ראש חודש לישראל רב ומבורך. ראש חודש לישראל שמור ומבורך. ראש חודש לישראל שגיב ומבורך. ראש חודש לישראל שלם ומבורך. ראש חודש לישראל תמים ומבורך.
