Tu beAv in Kabbalistic Astrology
Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
ShareTu b'Av is a lot more than the Jewish Valentine's Day. Rav Mordechai Yosef of Izbitz shows us the contemporary value of the day when viewed through the lens of Kabbalistic Astrology.
שיעור לע"נ שרה כילא בת חיים ומינדל, נפטרה י"ז מנחם אב
(המליך אות ט' בשמיעה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם אריה בעולם ואב בשנה וכוליא שמאלית בנפש זכר ונקבה
He made the letter Tet (ט) king over hearing. And He bound a crown to it. And He combined one with another. And with them He formed. Leo in the Universe. Av in the Year. And the left kidney in the Soul male and female.
Note that in the other versions of the SY
the list is letter tet, constellation Leo, month Av, taste (Saadia) / anger Ramak), right kidney. from Kaplan p. 219
the list is letter tet, constellation Leo, month Av, taste (Saadia) / anger Ramak), right kidney. from Kaplan p. 219
The mishna taught that Rabban Shimon ben Gamliel said: There were no days as happy for the Jewish people as the fifteenth of Av and as Yom Kippur. The Gemara asks: Granted, Yom Kippur is a day of joy because it has the elements of pardon and forgiveness, and moreover, it is the day on which the last pair of tablets were given.
However, what is the special joy of the fifteenth of Av? 1. Rav Yehuda said that Shmuel said: This was the day on which the members of different tribes were permitted to enter one another’s tribe, by intermarriage. It was initially prohibited to intermarry between tribes, so as to keep each plot of land within the portion of the tribe that originally inherited it. This halakha was instituted by the Torah in the wake of a complaint by the relatives of the daughters of Zelophehad, who were worried that if these women married men from other tribes, the inheritance of Zelophehad would be lost from his tribe (see Numbers 36:1–12).
What did they expound, in support of their conclusion that this halakha was no longer in effect? The verse states: “This is the matter that the Lord has commanded concerning the daughters of Zelophehad, saying: Let them marry whom they think best; only into the family of the tribe of their father shall they marry” (Numbers 36:5). They derived from the verse that this matter shall be practiced only in this generation, when Eretz Yisrael was divided among the tribes, but afterward members of different tribes were permitted to marry. On the day this barrier separating the tribes was removed, the Sages established a permanent day of rejoicing.
2. Rav Yosef said that Rav Naḥman said: The fifteenth of Av was the day on which the tribe of Benjamin was permitted to enter the congregation of the Jewish people. After the tragic incident at Gibeah, for which the tribe of Benjamin was blamed, the other tribes ostracized them. They took an oath to prohibit themselves from marrying a member of the tribe of Benjamin, as it is stated: “And the men of Israel had sworn in Mizpah, saying: None of us shall give his daughter to Benjamin as a wife” (Judges 21:1). The Gemara asks: What did they expound that enabled them to dissolve this oath? Rav said: They understood the verse literally, as it states: “None of us,” and not: None of our children, i.e., the oath applied only to the generation that took the oath, not their descendants.
3. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The fifteenth of Av was the day on which the deaths of the Jews in the wilderness ceased. The entire generation that had left Egypt had passed away, as the Master said: After the sin of the spies, on account of which the Jews of that generation were sentenced to die in the wilderness, as long as the death of the Jews in the wilderness had not ceased, God’s speech did not come to Moses, as it is stated: “And it came to pass, when all the men of war were consumed and dead from among the people, that the Lord spoke to me, saying” (Deuteronomy 2:16–17). This indicates that only then, after the last member of that generation had died, was God’s speech delivered to me, i.e., Moses, but not beforehand. When the Jews realized that the decree that God would not speak to Moses had been lifted, they established that day as a permanent day of rejoicing.
4. Ulla said: The fifteenth of Av was the day on which King Hoshea, son of Ela, canceled the guards that Jeroboam, son of Nevat, placed on the roads so that the Jews would not ascend to Jerusalem for the pilgrim Festival. And Hoshea, son of Ela, said
that they may ascend to wherever they wish, i.e., they may go to Jerusalem, Bethel, or Dan.
f. pl. (an adapt. of praesidia) posts, guards.
Taan. 30ᵇיום שביטל … פרוסדיות (Ms. M. פרדסייאות) on the day that Hosea … removed the guards which Joroboam &c
Taan. 30ᵇיום שביטל … פרוסדיות (Ms. M. פרדסייאות) on the day that Hosea … removed the guards which Joroboam &c
5. Rav Mattana said: There was an additional salvation on this day, as it was the day that the slain of Beitar were brought to burial, several years after the battle at Beitar (see Gittin 57a). And Rav Mattana said: On the same day that the slain of Beitar were brought to burial, they instituted the blessing: Who is good and does good, at Yavne. Who is good, thanking God that the corpses did not decompose while awaiting burial, and does good, thanking God that they were ultimately brought to burial.
6. It is Rabba and Rav Yosef who both say: The fifteenth of Av was the day on which they stopped chopping down trees for the arrangement of wood that burned on the altar, as it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer the Great says: From the fifteenth of Av onward, the strength of the sun grows weaker, and from this date they would not cut additional wood for the arrangement, as they would not be properly dry, and they would therefore be unfit for use in the Temple.
- Jerusalem Talmud Taanit 4,7
Rav Menashya said: And they called the fifteenth of Av the day of the breaking of the scythe, as from this date onward no more trees were cut down, and therefore it was a celebration for the trees.
The Gemara adds: From the fifteenth of Av onward, when the days begin to shorten, one who adds to his nightly Torah study will add years to his life, and he who does not add [mosif] will be gathered [ye’asef]. The Gemara asks: What is the meaning of the phrase: He will be gathered? Rav Yosef said: It means that his mother will bury him, as he will be gathered to his grave (see Genesis 49:33).
The Gemara adds: From the fifteenth of Av onward, when the days begin to shorten, one who adds to his nightly Torah study will add years to his life, and he who does not add [mosif] will be gathered [ye’asef]. The Gemara asks: What is the meaning of the phrase: He will be gathered? Rav Yosef said: It means that his mother will bury him, as he will be gathered to his grave (see Genesis 49:33).
7. The mishna taught: As on them the daughters of Jerusalem would go out in white clothes, and on the fifteenth of Av they would go out to the vineyards and dance. The Sages taught this tradition in greater detail: The daughter of the king borrows white garments from the daughter of the High Priest; the daughter of the High Priest borrows from the daughter of the deputy High Priest; the daughter of the deputy High Priest borrows from the daughter of the priest anointed for war, i.e., the priest who would read verses of Torah and address the army as they prepared for battle; the daughter of the priest anointed for war borrows from the daughter of a common priest; and all the Jewish people borrow from each other. Why would they all borrow garments? They did this so as not to embarrass one who did not have her own white garments.
The mishna further taught: All the garments that the women borrowed require immersion, as those who previously wore them before might have been ritually impure. Rabbi Elazar says: Even if the garments were folded and placed in a box [kufsa], an indication that they had not been touched for a long time, they nevertheless require ritual immersion before being worn.
The mishna also stated that the daughters of the Jewish people would go out and dance in the vineyards. A tannataught: One who did not have a wife would turn to there to find one.
It is taught that those women of distinguished lineage among them would say: Young man, please lift up your eyes and see what you choose for a wife. The Sages taught this practice in greater detail in a baraita: What would the beautiful women among them say? Set your eyes toward beauty, as a wife is only for her beauty. What would those of distinguished lineage among them say? Set your eyes toward family, as a wife is only for children, and the children of a wife from a distinguished family will inherit her lineage. What would the ugly ones among them say? Acquire your purchase for the sake of Heaven, provided that you adorn us with golden jewelry after our marriage to beautify us.
אָמַר עוּלָּא בִּירָאָה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת מָחוֹל לְצַדִּיקִים, וְהוּא יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶם בְּגַן עֵדֶן, וְכׇל אֶחָד וְאֶחָד מַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וָאֹמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹקֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ה׳ קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ״.
The tractate concludes with a statement related to the topic of dancing. Ulla of the city of Bira’a said that Rabbi Elazar said: In the future, in the end of days, the Holy One, Blessed be He, will arrange a dance of the righteous, and He will be sitting among them in the Garden of Eden, and each and every one of the righteous will point to God with his finger, as it is stated: “And it shall be said on that day: Behold, this is our God, for whom we waited, that He might save us. This is the Lord; for whom we waited. We will be glad and rejoice in His salvation” (Isaiah 25:9). God will be revealed, so that every righteous individual will be able to say: This is our God, as though they were pointing at Him with a finger.
אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים.
ואיתא בגמ' (שם) ט"ו באב מאי היא
1. א"ר יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה,
2. א"ר יוסף א"ר נחמן יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל, היינו יום שנעשה שלום ונתקרבו המרוחקים, כמו שכתיב (ישעיה נ"ז,י"ט) בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב.
3. רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שכלו בו מתי מדבר, שבאותו היום זכו לחיים של אמת,
4. עולא אמר יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים. היינו שבזה היום נמצא כח המועדים כמו שראינו שנתחזק בזה היום מצות עליית רגלים ובטח יש בזה שייכות לזה היום, ובכל שנה ושנה נמצא כח הזה בזה היום, כי באם לאו לא נתחזק עליית רגלים דווקא בזה היום, כי העולם אינו במקרה,
5. רב מתנא אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה, שנמצא בזה היום רצון כמו שכתיב (תהלים ס"ט,י"ד) ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון וכמו שאיתא בגמ' (ברכות ח'.) ליבעי אינש רחמי אפילו עד זבולא בתרייתא שלמא.
6. רבה ור' יוסף דאמרי תרווייהו יום שפסקו מלכרות עצים למערכה שתשש כוחה של חמה, היינו שבאותו היום יתחיל התגברות מישראל על העכו"ם ויצא כוחם של ישראל ואורם מפורש, כי עכו"ם עובדים ומונין לחמה וכיון שנראה שלפעמים יותש כח החמה, בזה יבורר שאין בה כח עצמו רק יש מושל גם על החמה,
7. ומסיים שם אמר עולא ביראה א"ר אלעזר עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו, היינו שלעתיד יברר הקב"ה שכל כוונת ישראל הוא רק לשם שמים וכמו שכתיב (ישעיה כ"ה,ט') ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה׳ קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו.
ואיתא בגמ' (שם) ט"ו באב מאי היא
1. א"ר יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה,
2. א"ר יוסף א"ר נחמן יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל, היינו יום שנעשה שלום ונתקרבו המרוחקים, כמו שכתיב (ישעיה נ"ז,י"ט) בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב.
3. רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שכלו בו מתי מדבר, שבאותו היום זכו לחיים של אמת,
4. עולא אמר יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים. היינו שבזה היום נמצא כח המועדים כמו שראינו שנתחזק בזה היום מצות עליית רגלים ובטח יש בזה שייכות לזה היום, ובכל שנה ושנה נמצא כח הזה בזה היום, כי באם לאו לא נתחזק עליית רגלים דווקא בזה היום, כי העולם אינו במקרה,
5. רב מתנא אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה, שנמצא בזה היום רצון כמו שכתיב (תהלים ס"ט,י"ד) ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון וכמו שאיתא בגמ' (ברכות ח'.) ליבעי אינש רחמי אפילו עד זבולא בתרייתא שלמא.
6. רבה ור' יוסף דאמרי תרווייהו יום שפסקו מלכרות עצים למערכה שתשש כוחה של חמה, היינו שבאותו היום יתחיל התגברות מישראל על העכו"ם ויצא כוחם של ישראל ואורם מפורש, כי עכו"ם עובדים ומונין לחמה וכיון שנראה שלפעמים יותש כח החמה, בזה יבורר שאין בה כח עצמו רק יש מושל גם על החמה,
7. ומסיים שם אמר עולא ביראה א"ר אלעזר עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו, היינו שלעתיד יברר הקב"ה שכל כוונת ישראל הוא רק לשם שמים וכמו שכתיב (ישעיה כ"ה,ט') ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה׳ קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו.
חמשה עשר באב מאי הוא א"ר יהודא אמר שמואל יום שהותרו וכו' עד רבה ור' יוסף דאמרו תרויהו יום שפסקו מלכרות עצים למערכה וכו' וקרי ליה יום תבר מגל.
וזה הטעם הוא שורש כל הטעמים מכל האמוראים הנזכרים, כי כל הטעמים הולכים וסובבים על קוטב אחד, שנתבטלו הקיטרוגים רעים מישראל וזהו תבר מגל שנתבטלו כל הקיטרוגים ונשתברו כל הכעסים, ומזה העת התחיל הש"י לנהג עם ישראל במדות אהבה.
וזה הטעם הוא שורש כל הטעמים מכל האמוראים הנזכרים, כי כל הטעמים הולכים וסובבים על קוטב אחד, שנתבטלו הקיטרוגים רעים מישראל וזהו תבר מגל שנתבטלו כל הקיטרוגים ונשתברו כל הכעסים, ומזה העת התחיל הש"י לנהג עם ישראל במדות אהבה.
(לא.) אמר רשב"ג לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכו' אלא ט"ו באב מאי הוא וכו' ר' אליעזר הגדול אומר מט"ו באב ואילך תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה לפי שאינן יבישין אמר רב מנשיא וקרו ליה יום תבר מגל וכו'. כתיב (ישעיהו נ״ה:י׳) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזרע ולחם לאכל. כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו וגו'. וביאר בזה כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה, שצריך האדם לידע שמאמרו ית' אינו מוגבל בגבול של תפיסת אדם כפי הבנתו בו, אלא כמו שהוא ית' חי וקיים כן מאמרו ית' חי וקים. ויכול השי"ת להראות לו לאדם כל פעם הבנה אחרת בו, כי הוא ית' יכול להגביה התפיסה של האדם בכל פעם עד שיכיר בו האדם פירוש אחר. וכמו שמצינו בדברי תורה שהשי"ת אמר לו לאאע"ה (בראשית כ״א:י״ב) כי ביצחק יקרא לך זרע, ואח"כ הגביה השי"ת את תפיסתו, ונתגלה לו הפירוש, כי ביצחק ולא כל יצחק, היינו שעיקר הכוונה מהשי"ת הוא רק לזה שחפץ להכיר בדעתו החיבור מתפיסתו עם אור רצונו ית', ומבקש תמיד לברר מדוע באמת בחר השי"ת בו, יען שעובד את השי"ת. אבל מי שאינו חפץ כלל לברר בדעתו מדוע בחר השי"ת בו, לאדם כזה אין כוונתו ית' כלל, וזה ביצחק ולא כל יצחק. אכן מי שמברר את עצמו תמיד, ומכיר היטב החיבור מתפיסתו עם אורו ית', מכיר איך שאין נמצא מצד השי"ת שום דבר אגב, וממילא מבין היטב איך שיש לתפיסתו קיום נצחיות עדי עד. ועל זה איתא (תענית ב:) שלש מפתחות בידו של הקב"ה מפתח של חיה ומפתח של גשמים וכו'. ומפתח של חיה רומז, על קיום עולם שהוא לאדם, כי מזה שרואה הולדה ממנו ומלמדו תורה, מכיר שיש קיום לתפיסתו לעולמי עד. ומפתח של גשמים רומז, על כל טובות עוה"ז, ומאחר שמברר האדם את עצמו עד שמכיר קיומו לעולם הבא, אז מראה לו השי"ת שכל מה שהיה אצלו אגב מלפנים טרם שהגיע לזאת ההכרה, היה נמי חיי עולם, מאחר שמבלעדו לא היה אפשר להגיע לחיי העולם הבא. וזה כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו', וזאת כולל כל טובת עוה"ז, ונתן זרע לזרע ולחם לאכל, ועל ידם הגיע לעוה"ב, נמצא שגם הלחם לאכל היה ג"כ חיי עולם. ועל זה אמר הכתוב, כן יהיה דברי אשר יצא מפי וגו', היינו כי אחר שמברר האדם את עצמו עד שמכיר קיומו לעוה"ב, אז מראה לו השי"ת שגם כל ההסתרות שהיה אצלו מלפנים טרם שגמר כל בירוריו היה נמי חיי עולם, ולא היה נעתק מעולם מאור רצונו ית'
ועל זה הענין סובבים כאן כל הטעמים על היו"ט של חמשה עשר באב, שהוא במלואתא דסיהרא שרומז על גמר הבירורים של האדם.
ואמר בזה כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה בספרו הקדוש (מי השלוח), שנכללים כולם בזה הטעם דקרינן ליה יום תבר מגל, היינו כי כאשר מתחיל האדם לכנוס בעבודת הבירורים, יעמדו כל המניעות וכל המקטרגים שמקטרגים עליו שאינו מבורר עדיין. אכן בזה היום שמורה שכבר נתברר, אז מראה לו השי"ת גם למפרע שהיה תמיד מקושר, אפילו בעת שהיה נדמה לו בתפיסת דעתו שנעתק ח"ו מאור רצונו ית', גם אז היה מקושר לגמרי ברצונו ית', וזה נקרא יום תבר מגל, כלומר כי מהיום והלאה לא יצטרך עוד לשום מניעות שיעמדו נגדו, כי כל המניעות העומדים נגד האדם הוא רק למען שיתברר עליהם, אבל מהיום והלאה מראה לו השי"ת גודל אהבה שבל יצטרך עוד לסבול משום מניעה וקטרוג, כי השי"ת מנהיר לו אשר היה תמיד מקושר ברצונו ית' ע"ד הכתוב (זכריה י׳:ו׳) והיו כאשר לא זנחתים:
ועל זה הענין סובבים כאן כל הטעמים על היו"ט של חמשה עשר באב, שהוא במלואתא דסיהרא שרומז על גמר הבירורים של האדם.
ואמר בזה כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה בספרו הקדוש (מי השלוח), שנכללים כולם בזה הטעם דקרינן ליה יום תבר מגל, היינו כי כאשר מתחיל האדם לכנוס בעבודת הבירורים, יעמדו כל המניעות וכל המקטרגים שמקטרגים עליו שאינו מבורר עדיין. אכן בזה היום שמורה שכבר נתברר, אז מראה לו השי"ת גם למפרע שהיה תמיד מקושר, אפילו בעת שהיה נדמה לו בתפיסת דעתו שנעתק ח"ו מאור רצונו ית', גם אז היה מקושר לגמרי ברצונו ית', וזה נקרא יום תבר מגל, כלומר כי מהיום והלאה לא יצטרך עוד לשום מניעות שיעמדו נגדו, כי כל המניעות העומדים נגד האדם הוא רק למען שיתברר עליהם, אבל מהיום והלאה מראה לו השי"ת גודל אהבה שבל יצטרך עוד לסבול משום מניעה וקטרוג, כי השי"ת מנהיר לו אשר היה תמיד מקושר ברצונו ית' ע"ד הכתוב (זכריה י׳:ו׳) והיו כאשר לא זנחתים:
