Commandment 25 - To Cover the Blood of Birds and Game that is Slaughtered
Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Shareוְאִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּמִן־הַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם אֲשֶׁ֨ר יָצ֜וּד צֵ֥יד חַיָּ֛ה אוֹ־ע֖וֹף אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֑ל וְשָׁפַךְ֙ אֶת־דָּמ֔וֹ וְכִסָּ֖הוּ בֶּעָפָֽר׃
And if any Israelite or any stranger who resides among them hunts down an animal or a bird that may be eaten, that person shall pour out its blood and cover it with earth.
היא שצונו לכסות דם חיה ועוף אחר שנשחטו. והוא אמרו יתעלה ושפך את דמו וכסהו בעפר. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפ"ו מחולין. (אחרי מות, קדושה הלכות שחיטה):
That is that He commanded us to cover the blood of a [wild] animal or bird after they are slaughtered. And that is His, may He be exalted, saying, "he shall pour out its blood and cover it with earth" (Leviticus 17:13). And the regulations of this commandment have already been explained in Chapter 6 of Chullin. (See Parashat Ahrei Mot; Mishneh Torah, Ritual Slaughter.)
מִצְוַת עֲשֵׂה לְכַסּוֹת דָּם שִׁחִיטַת חַיָּה טְהוֹרָה אוֹ עוֹף טָהוֹר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז יג) "אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר". לְפִיכָךְ חַיָּב לְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיְּכַסֶּה בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל כִּסּוּי הַדָּם:
It is a positive commandment to cover the blood of a kosher wild beast or fowl that was slaughtered, as [Leviticus 17:13] states: "If you will snare a wild beast or a fowl that may be eaten, you shall pour out its blood and cover it with earth." Therefore, before covering it, he is obligated to recite the blessing: Blessed are You, God, our Lord, King of the earth who has sanctified us with His commandments and commanded us to cover the blood.
כִּסּוּי הַדָּם נוֹהֵג בִּמְזֻמָּן וּבְשֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן. לֹא נֶאֱמַר (ויקרא יז יג) "אֲשֶׁר יָצוּד" אֶלָּא בַּהוֹוֶה. וְנוֹהֵג בְּחֻלִּין וְלֹא בְּמֻקְדָּשִׁין. בֵּין קָדְשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ בֵּין קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. וְאִם עָבַר וּשְׁחָטָן אֵינוֹ חַיָּב לְכַסּוֹת אֶת דָּמָן:
[The mitzvah] to cover the blood applies to animals that are at hand and those that are not at hand. [The verse mentions:] "If you will snare" only because it speaks about the commonplace situation. It applies with regard to ordinary animals, but not to those consecrated: whether they were consecrated [to be offered on] the altar or consecrated to the Temple treasury. If a person transgresses and slaughters [such an animal], he is not obligated to cover its blood.
כִּסָּהוּ וְנִתְגַּלָּה אֵינוֹ חַיָּב לְכַסּוֹתוֹ פַּעַם אַחֶרֶת. כִּסַּתְהוּ הָרוּחַ אֵינוֹ חַיָּב לְכַסּוֹת. חָזַר וְנִתְגַּלָּה אַחַר שֶׁכִּסַּתְהוּ הָרוּחַ חַיָּב לְכַסּוֹת:
If a person covered blood and then it became revealed, he is not obligated to cover it a second time. If blood was covered by [dust blown] by the wind, one is not obligated to cover it. If it became revealed again after the wind covered it, he is obligated to cover it.
שָׁחַט וְנִבְלַע הַדָּם בַּקַּרְקַע אִם רִשּׁוּמוֹ נִכָּר חַיָּב לְכַסּוֹת. וְאִם לָאו הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁכִּסַּתְהוּ הָרוּחַ וּפָטוּר מִלְּכַסּוֹת:
[The following rules apply if] one slaughters and the blood is absorbed in the ground. If a mark remains, he is obligated to cover it. If not, it is as if it was covered by the wind and he is not obligated to cover it.
אֵין חַיָּב בְּכִסּוּי אֶלָּא דָּם שְׁחִיטָה הָרְאוּיָה לַאֲכִילָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז יג) "אֲשֶׁר יֵאָכֵל". לְפִיכָךְ הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצֵאת טְרֵפָה. אוֹ הַשּׁוֹחֵט חֻלִּין בַּעֲזָרָה. אוֹ הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וְעוֹף שֶׁנִּגְמַר דִּינָן לִסְקִילָה וְהַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְּיָדוֹ פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת. וְכֵן חֶרֶשׂ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁשָּׁחֲטוּ בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן פְּטוּרִין מִלְּכַסּוֹת דַּם שְׁחִיטָתָן:
The only blood that must be covered is the blood of slaughter [that produces meat] that is fit to be eaten, as [the prooftext cited] states: "that may be eaten." Therefore, if a person slaughters and the animal is discovered to be trefe, one slaughters ordinary [fowl or beasts] in the Temple Courtyard, one slaughters fowl or beasts that were condemned to be stoned to death, one slaughters an animal and causes it to become a nevelah, one is not obligated to cover the blood. Similarly when a deaf-mute, a mentally or emotional incompetent person or a minor slaughters in private, there is no obligation to cover the blood [of the animal] they slaughtered.
בַּמֶּה מְכַסִּין בְּסִיד וּבְגַפְסִית בְּזֶבֶל דַּק וּבְחוֹל דַּק שֶׁאֵין הַיּוֹצֵר צָרִיךְ לְכָתְשׁוֹ וּבִשְׁחִיקַת אֲבָנִים וַחֲרָשִׂים וּבִנְעֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן דַּקָּה וּבִנְסֹרֶת חָרָשִׂים דַּקָּה וּבִלְבֵנָה וְחַרְסִית וּמְגוּפָה שֶׁכְּתָשָׁהּ שֶׁכָּל אֵלּוּ מִין עָפָר הֵן. אֲבָל אִם כָּפָה עָלָיו כְּלִי אוֹ כִּסָּהוּ בַּאֲבָנִים אֵין זֶה כִּסּוּי שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז יג) "בֶּעָפָר":
With what should [the blood] be covered? With earth, lime, gypsum, fine fertilizer, fine sand that need not be crushed by a potter, crushed rocks and earthen-ware, fine flax chips, fine saw dust, bricks, burnt mud, and sealing clay that are crushed, for all of these are types of "earth." If, however, one covered it with a utensil or with stones, it is not considered as "covered," for the verse states "with earth."
לְפִיכָךְ אֵין מְכַסִּים בְּזֶבֶל גַּס וְחוֹל גַּס וְקֶמַח וְסֻבִּין וּמוֹרְסָן וּשְׁחִיקַת כְּלֵי מַתָּכוֹת לְפִי שֶׁאֵין אֵלּוּ מִין עָפָר. חוּץ מִשְּׁחִיקַת הַזָּהָב בִּלְבַד שֶׁמְּכַסִּין בָּהֶם מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרָא עָפָר שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כח ו) "וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ" וְאוֹמֵר (דברים ט כא) "עַד אֲשֶׁר דַּק לְעָפָר":
For this reason, we do not cover [blood] with coarse fertilizer, coarse sand, flour, bran, grain fiber, or filings from metal utensils, for these are not types of "earth." There is one exception: filings of gold alone may be used to cover [blood], for they are called "dust," as [Job 28:6] states: "And it possesses the dust of gold" and [Deuteronomy 9:21] speaks [of grinding the Gold Calf] "until it was thin, into dust."
מְכַסִּין בְּשִׁחוֹר וְהוּא פִּיחַ הַכִּבְשָׁן וּבְכוֹחַל וּבְנִקְרַת פְּסִילִים וּבְאֵפֶר בֵּין אֵפֶר עֵצִים בֵּין אֵפֶר בְּגָדִים אֲפִלּוּ אֵפֶר בָּשָׂר שֶׁנִּשְׂרַף שֶׁהֲרֵי כָּתוּב (במדבר יט יז) "מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת". וּמֻתָּר לְכַסּוֹת בְּעָפָר עִיר הַנִּדַּחַת:
We may cover [blood] with oven soot, stibium, powder from mills, and ashes. [This includes] ashes from trees and ashes from clothes, even ashes from meat that was burnt, for [Numbers 19:17] speaks of "the ashes of the burnt sin-offering." It is permitted to cover [blood] with the ashes of a city that went astray [and was therefore destroyed].
הַשּׁוֹחֵט צָרִיךְ לִתֵּן עָפָר לְמַטָּה וְאַחַר כָּךְ יִשְׁחֹט בּוֹ וְאַחַר כָּךְ יְכַסֶּה בְּעָפָר אֲבָל לֹא יִשְׁחֹט בִּכְלִי וִיכַסֶּה בְּעָפָר:
One who slaughters must place earth below and then slaughter, [pouring the blood] into [the earth]. Afterwards, he covers it with earth. He should not slaughter [and pour the blood] into a container and then cover it with earth.
וּמִי שֶׁשָּׁחַט הוּא יְכַסֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז יג) "וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר". וְאִם לֹא כִּסָּהוּ וְרָאָהוּ אַחֵר חַיָּב לְכַסּוֹת שֶׁזּוֹ מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְאֵינָהּ תְּלוּיָה בַּשּׁוֹחֵט לְבַד:
The person who slaughters [the animal] should cover its blood, as [the above prooftext ] states: "[You shall pour out its blood and] cover it with earth." If he did not cover the blood and another person sees it, he is obligated to cover it, for this is an independent mitzvah and is not dependent on the slaughterer alone.
וּכְשֶׁמְּכַסֶּה לֹא יְכַסֶּה בְּרַגְלוֹ אֶלָּא בְּיָדוֹ אוֹ בְּסַכִּין אוֹ בִּכְלִי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְהֹג בּוֹ מִנְהַג בִּזָּיוֹן וְיִהְיוּ מִצְוֹת בְּזוּיוֹת עָלָיו. שֶׁאֵין הַכָּבוֹד לְעַצְמָן שֶׁל מִצְוֹת אֶלָּא לְמִי שֶׁצִּוָּה בָּהֶן בָּרוּךְ הוּא וְהִצִּילָנוּ מִלְּמַשֵּׁשׁ בַּחשֶׁךְ וְעָרַךְ אוֹתָנוּ נֵר לְיַשֵּׁר הַמַּעֲקַשִּׁים וְאוֹר לְהוֹרוֹת נְתִיבוֹת הַיּשֶׁר. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהילים קיט קה) "נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי":
When a person covers the blood, he should not cover it with his feet, but instead with his hands, a knife, or a utensil, so that he will not treat it with disdain and regard the mitzvoth with scorn. For the mitzvot in and of themselves are not worthy of honor. Instead, [the honor is] due He, blessed be He, who commanded us to observe them and [thus] saved us from groping in darkness and thus granted us a lamp to straighten crooked paths and a light to illumine the upright ways. And so [Psalms 119:105] states: "Your words are a lamp to my feet and a light for my ways."
Blessed be G‑d who grants assistance.
Blessed be G‑d who grants assistance.
|
מורה נבוכים - ג:מו ודע כי ה"צאבה" היה הדם אצלם טמא מאוד, ועם זאת היו אוכלים אותו בדמותם שהוא מזון השדים 54, וכאשר אכלו מי שאכלו כבר נתחבר עם השדים, ויבואו אליו ויודיעוהו העתידות כפי שמדמים ההמון מעניינית השדים. |
| וכיון שהתמידו במרים ונהו אחר המפורסם אשר חונכו עליו מאחוות השדים על ידי האכילה סביב הדם, ציווה יתעלה שלא יאכל בשר תאווה במדבר כלל, אלא יהיה הכל שלמים. וביאר לנו כי טעם הדבר כדי לפזר הדם על המזבח ולא יתקבצו סביבו, ואמר למען אשר יביאו בני ישראל וגו' ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים וגו' 70. אבל יישאר עניין החיה והעוף, לפי שאין קורבן מן החיה כלל ואין עוף קרב שלמים, ולכן ציווה יתעלה סמוך לכך, שכל חיה ועוף שבשרם מותר באכילה כאשר נשחטו מכסין דמן בעפר 71 כדי שלא יתקהלו עליו לאכול סביבו. והנה נגמר העניין ושלמה המטרה להפר האחווה 72 בין השוטים 73 באמת ובין שדיהם. ודע, כי האמונה הזו התחדשה קרוב לזמנו של משה רבנו ונהו אחריה רבים, וטעו בה בני אדם, תמצא זה מפורש בשירת האזינו, יזבחו לשדים לא אלה אלוקים לא ידעום חדשים מקרב באו לא שיערום אבותיכם |