Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Share(א)ואנו נוהגין שא"א חג כו'. כתב רש"ל בתשובה סי' ס"ח שראה הג"ה בשם מהר"ר טעביל שלא היה אוכל בכניסת יום ש"ע עד הלילה דא"כ הי' צריך לברך לישב בסוכה כיון דעדיין יום הוא כו' וכתב רש"ל ראיה לזה מחמת ברכ' לישב בסוכה דאם לא יאמר אות' זה אין ראוי דלמה יגרע ברכ' מחוייבת נהי שהברכות אין מעכבות היינו דיעבד אבל לחיובי עצמו בברכה דהיינו לאכול בסוכה מבע"י ולא לאומרו עון גדול הוא וא"ל דכיון דמוסיף מחול על הקדש א"כ עבר היום זה אינו נהי דמוסיפין בתפלה כדאשכחן רב צלי של שבת בע"ש אבל לא לעשות לילה שהרי ק"ש של ערבית היה או' בשעתו ומ"ה אין ראוי לספור עומר בליל שבת אחר קידוש עד לילה כאשר כתבתי בתשו' סימן י"ג ולאומרו ג"כ אין ראוי דסתרי אהדדי שאם אמר לישב בסוכה חול הוא וקידוש למה הוא בא ואם י"ט הוא לישב בסוכה למה היא בא וראיה גדולה מדברי רי"ף ורא"ש סוף לולב וערבה וז"ל ולענין מיתב בסוכה בש"ע הלכתא מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינ' כיון דש"ע הוא דלא אפשר לברוכי על הסוכ' דסתרי אהדדי ומשום דמספקא לן בתרווייהו עבדי' לחומרא יתבי' ונהגו ביה מנהג י"ט דהוא ש"ע לחומרא ע"כ אלמא דאי לא דעבדינן לחומרא מכח ספק לא מצאנו ידינו ורגלינו איך יתבי' ולא מברכין וא"כ היכא שהוא עדייי יום ואין כאן ספק איך יתבי' ולא מברכין ולברך א"א דסתרי אהדדי ושוב עיינתי בר"ן שאין לקצר הברכה המחוייבת אפי' אם אתה עושה י"ט חול שכתב וז"ל פי' מיתב יתבי' אע"ג דידעי' בקביעא דירחי משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם אבל לא מברכין כי היכי דלא לזלזולי בי"ט כ"פ רי"ף ואע"ג די"ט ב' של פסח עבדי' י"ט ועבדי' ספירת עומר שאני התם דה"ט משום דעומר וקידוש לא בהדדי אתיין אלא עביד כל חד באפי' נפשיה אבל כאן ברכת סוכ' היא בכוס א' עם הקידוש ואם מברך ברכת סוכה בש"ע אתי לזלזולי בי"ט ול"נ דא"צ לכך דספיר' א"א לדחות' משום זלזול דידעינן בקביעא דירחי והוי חייב בספירה מדאורייתא אבל סוכה בח' ספק ז' הוא מדרבנן עכ"ל אלמא אם חייב מדאורייתא אין ראוי שתעקר הברכה וכאן אם יום הוא מחויב מן התורה שלא לאכול חוץ לסוכה ואם אכל צריך לברך ואין ראוי לעוקר' ומ"מ בדיעבד אין נראה לברך שהרי הר"ן אינו חולק על טעם הא' אלא שכתב ול"נ שא"צ כו' ולפי טעם האחד מאחר שהוא בחד ענין א"א לזלזולי בי"ט ולכן איסור גדול הוא למי שמקדש קודם הלילה כו' עכ"ל: אלו דברי הרב רש"ל ואף שאין משיבין הארי לאחר מותו וק"ו בשועל כמוני מ"מ אחוה דעתי שדברי הרב מאד תמוהין ואין הדעת של ע"ד סובלן דלמה גזר תענית בחנם משעת כניסת ש"ע שהוא מבע"י והוא הכרח דתוספת מחול על הקודש הוא דאורייתא וע"כ חייב להתענות עד הלילה וזה ודאי הוא מן הנמנע חדא דודאי לא הוו שתקו חכמים מזה והרי חזינן דטרחי למצוא תקנה ליום הש"ע ליתב ולא לברך ולמה לא מצאו תקנה לכניסתו עד הלילה להציל האדם מאיסור גדול שלא יבוא לאכול קודם הלילה ולכל הפחות היה להם להזהיר אותנו בזה בפרט שרוב העולם אינם יודעין ואנו אין להוסיף איסור על מה שנמצא בדברי הגמ' ופוסקי' ותו דלפי חשש שלו יהא אסור לכנוס לסוכה באותה שעה דהא פסקו הרי"ף ורא"ש וטור דיש לברך על כל פעם שיכנס בה כמ"ש סימן תרל"ט אלא שר"ת פירש שעיקר קביעות היא אכילה מברך על האכילה ופוטר כל הדברים וכיון שזה אסור לאכול בסוכה במה יפטר ממה שחייב בכניסתו בעיקר הדין וכ"ת דמה שבירך ביום פוטרו זה אינו דהא כבר פנה אותו קביעות והופסק בתפלתו תפלה של ש"ע וכשנכנס אח"כ בעוד יום הוא חייב בעד כניסתו ואין מי שיפטרנו ותו לדבריו בכל י"ט בע"ש יהיה אסור באכילה עד הלילה דכיון דאותו יום חייב לברך על המזון שאוכל לקבוע בו יעלה ויבא מחמת שעדיין הוא יום וקדושת י"ט עליו והנה מחמת שקיבל עליו שבת נסתלק ממנו הי"ט והיאך יעשה ביעלה ויבוא והי' צריך שלא יאכל עד הלילה וא"ל שכנגד זה הוא אומר רצה ה"נ נגד לישב בסוכה יאמר קידוש. ובאמת סברא שבנה הרב עליו הוא אינו קיום כלל דודאי מי שמוסיף מחול על הקודש הוא עושה ע"פ צווי תורתינו כבר חלף והלך ממנו חובת היום מה שהיה עליו קודם זה והוה כמו בלילה ומחר ממש ומ"ש הרב לסתור זה מההיא דרב צלי של שבת בע"ש והיה ממתין עם ק"ש עד הלילה וכן בעומר תמהתי על גברא רבא דעימיה שרי נהורא מה חשב בזה דלא קרב זא"ז דק"ש ועומר זמנם בלילה ולמה יקדים מבע"י ולעשות שלא כדינם בשביל מה שקיבל שבת עליו ומה יהיה חסר לו באם ימתין בדברים אלו ולא לסמוך על קבלתו שבת מבע"י וכי לא סגי בלא"ה משא"כ בחיוב סוכה שלפנינו הן מצד הכניסה הן מצד האכילה ע"כ היא נמנעת ממנו בשעה שקיבל קדושת י"ט של ש"ע שבו סותר מצות סוכה ויש לו יכולת לעשות כן פשיטא שתכף נכנס לגדר יתובי יתבי' ברוכי לא מברכי') והוה כמו בלילה דהפה הקדוש יתעלה ב"ה שצוה עליו מצוה סוכה ביום ההוא הוא הפה הקדוש שהתיר לו אחר שקיבל עליו ש"ע נמצא שכל מ"ש רש"ל מרי"ף והר"ן לאו ראייה היא דאין חילוק כלל בין אחר קבלת ש"ע מבע"י ליום המחרת ומאן יהיב לן משופרי שופרי ואכלינן באותו שעה בסוכה רק שאין מברכים לישב בסוכה כנלע"ד ברור:
(ו)נשים חייבות כו'. כתב בס"ח סי' רס"ט שבליל שבת צריך שיהי' גמר הסעוד' בלילם ורש"ל נהג שלא אכל בליל שבת עד הלילה ול"נ כיון דתוס' מחול על הקדש הוא דאורייתא ע"כ יצא שפיר אפי' גמר קודם לילה:
לפני זמנו והוי חסרון בתמימות ונחלק עליו הקרבן נתנאל
(א)מאחרין להתחיל ערבית בכניסת שבועות כדי שיהיו ימי הספירה תמימות:
עד שתחשך תימה אמאי תנא עד שתחשך טפי מבערבי שבתות ובערבי ימים טובים דלא קתני אלא לא יאכל מן המנחה ולמעלה ותו לא וי"ל דאתא לאשמעינן אף על גב דבשבתות ובשאר ימים טובים יכול להוסיף מן החול על הקדש ולאכול קודם שתחשך כדאמרינן פרק תפלת השחר (ברכות דף כז:) מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קידוש על הכוס בערב הפסח לא מצי אכיל עד שתחשך. וכן משמע בירושלמי בתוספתא שילהי פ"ב דקאמר פסח מצה ומרור אוכלין בבת אחת ומאימתי אוכלן משתחשך ותניא נמי לקמן (פסחים דף קכ:) הפסח אינו נאכל אלא בלילה. ומצה איתקש לפסח דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו פירוש סמוך למנחה מתשע שעות ולמעלה דמנחה גופה מט' שעות ומחצה ולמעלה וסמוך לה ט' שעות.
אע"ג דבשבתות וי"ט יכול להוסיף מחול על הקודש ולאכול קודם שתחשך. מכאן ראיה דלא כמ"א בסי' תצ"ד דבליל שבועות אין מקדשין על היין עד צ"ה דכתיב תמימות תהיינה. והקשיתי לשאול לפ"ז מאי פריך מאי איריא ערבי פסחים אפי' ערבי שבתות נמי דאם בע"ש ויו"ט אסור לאכול מן המנחה ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאב. אבל קודם למנחה מותר לאכול דזה הוי כשיעור עיכול אע"ג שזמן אכילת שבת ויו"ט הוא מבעוד יום. ומינה בע"פ שאסור לאכול עד שתחשך ה"א שמותר לאכול מן המנחה ולמעלה. וא"כ ודאי צריכה רבה דצריך לאשמעינן ערבי פסחים. ואפי' להפוסקים דביו"ט של עצרת נמי אסור לאכול עד שתחשך. אף לדידהו קשה קושיית תוס' אמאי לא משני דתנא בפסח קאי. ומה שתי' תוס' דמשום פסח לא הוי מניח ערבי שבתות. אמנם לפי מ"ש לא יוכל למתני ערבי שבתות וצ"ע:
ואפילו אינו לילה ממש כו' כ"כ הרא"ש בשם רי"ו וכ"כ בסמ"ג בעשה ר' בשם הרשב"א אבל הר"ן כתב דאינו נכון וכ"כ התו' במנחות וכ"כ הרשב"א בתשובה דהמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים וכן ראוי לעשות אבל מנהג העולם עכשיו לברך בספק חשכה אבל קודם ספק חשכה פשיטא דאין לברך ואפילו בע"ש עיין בתשובת מהרש"ל בסי' י"ג ודלא כמה שנמצא במנהגים בשם הראב"ן:
(א)פב) מי ששכח לספור ליל עש"ק והתפללו ערבית של ש"ק בעוד היום גדול ואז נזכר שלא ספר בלילה הגם שהתפללו ערבית של ש"ק כיון שעדיין יום הוא יספור בלא ברכה ושאר כל הימים יספור בברכה. זר"א סי' ס"ו. מחב"ר או' ה׳ ש"ץ דף רצ"ח או' כ"ט. זכ"ל שם. בי"ע או' י"ט. וכ"כ הנה"ש או' ב' מסברא דנפשיה. וכ"כ הער"ה או' ט'.
(ה) יש מי שאומר שאם התפלל תפל' ערבית מבעוד יום עד שלא הניח תפילין אין לו להניחם אחר כך: הרי מבואר לכ' שכשמתפלל עברית הרי עשהו לעלה וי"ל בגדר והסברה של דין זה
(1) The time to put them [Tefillin] in the morning is at the time when one can see his close friend from four cubits away and recognize him.
(2) One is prohibited to put Tefillin on at night since he may forget [that he has them on] and sleep in them. If he puts them on before the sun sets and it happens to get dark, even if he wears them the whole night, it is permitted. [However] we do not teach [people] to do this. If he did not remove the Tefillin once the sun set since he had no place to guard them and therefore, left them on to protect them... This is allowed and is such taught.
(3) If one wanted to go out on his way early [in the morning, before the actual time that is permitted to put them on], he puts them on, and when their time comes ,he should feel them and make the bracha on them. There is no need to be concerned that he may sleep in them since he is getting up to go on his way.
(4) ... If one was travelling with his tefillin on and the sun set or if he was in the Bais Midrash and Shabbos arrived he should cover his tefillin with his hand until he reaches his house and if there is a house close to the entrance of the city that is safe he should leave his tefillin there.
(5) ... There is an opinion that maintains that if one davened maariv while yet day and has not yet put on tefillin he may no longer put them on that day.
דיני לבישת הלבון ובדיקתה. ובו י"ג סעיפים:שבעת ימים שהזבה סופרת מתחילין ממחרת יום שפסקה בו וכך משפטה אם תראה ב' ימים או ג' ופסקה מלראות בודקת ביום שפסקה כדי שתפסוק בטהרה ובדיקה זו תהיה סמוך לבין השמשות (וכן נוהגין לכתחלה ובדיעבד אפילו לא בדקה עצמה רק שחרית ומצאה עצמה טהורה סגי בכך) (טור בשם הרשב"א וב"י אף לפי דברי (הראב"ד) [הרא"ש]) ולעולם ילמד אדם (להחמיר לכתחלה) בתוך ביתו שתהא בודקת ביום הפסק טהרתה במוך דחוק ושיהא שם כל בין השמשות שזו הבדיקה מוציאה מידי כל ספק (רשב"א בתה"ק): הגה י"א אם התפללו הקהל ערבית ועוד היום גדול אינה יכולה לבדוק (או) [אז] ללבוש לבנים ולהתחיל ולמנות מיום המחרת מאחר דהקהל כבר עשו אותו לילה (ת"ה) וי"א דמותר אפי' עשו הקהל שבת (אגור בשם מהרי"ל) ונוהגין לכתחלה ליזהר ובדיעבד אין לחוש ומקצת נשים נוהגות שאם פסקה קודם ברכו וחזרה לראות כתם או דם תוך ימי ספירתה אז מפסיקין אפילו לאחר ברכו אם נתקלקלה סמוך לערב וחושבים דבר זה לדיעבד ואין למחות בידם כי כן קבלו מאיזה חכם שהורה להן והוא מנהג ותיקין:
The seven days which the Zava counts start from the day after she stops seeing blood. Likewise, the law is that if she sees blood for 2 or 3 days and subsequently stops seeing blood, she should do an internal examination on the day she stopped seeing blood in order to establish her tahara status. This internal examination should be done just prior to the onset of halachic twilight (ie. just before sunset). [And this is the way one should ideally act; but if, after the fact, even if she only did an internal examination in the morning and found no blood, that would suffice.] A person should always teach his wife to [be stringent for the ideal ruling and] do internal examination on the day she stops seeing blood using a compressed wad of cloth which should be inserted for the entire time of halachic twilight, because this type of internal examination frees us from doubt. [Gloss: There are authorities who say that if the local community has prayed the evening prayer while it is still early in the day, a woman is no longer able to do an internal examination and begin counting and wearing her white garments the following day, because of the fact that the local community has already established it as nighttime. There are also authorities who say that she would be permitted to do so even if the local community had accept the Sabbath; our practice is to ideally be stringent, but after the fact one does not have to worry about the stringent opinions. There are some women who act as follows: If she did an internal examination before the Chazzan says "Barchu" (at the evening service which the local community said while it was still daytime), but then during the course of her days of counting she saw some blood (and had to start her count over with a new internal examination) in that situation she would be able to do an internal examination even after the Chazzan says "Barchu" (at the evening service which the local community said while it was still daytime) if this blood was seen close to the onset of nighttime. This practice is not considered ideal, but one should not protest women who behave this way as they have received this ruling from a sage who ruled this way for them, and it is an old custom.]
ונוהגי' לכתחלה ליזהר כו'. רש"ל בתשובה סי' פ"ב כתב דכיון שנשים שלנו מתחילין למנות מיום ו' כמ"ש בסעיף י"א פשיטא שיכולה למנות אפילו אחר תפלת ערבית:
וי"א דמותר כו'. עתוס' דכתובות מ"ז א' ד"ה דמסר כו' ובפסחים צ"ט ב' ד"ה עד כו' ובברכות כ"ז ב' איבעיא להו אומר קדושה כו' אומר הבדלה כו' מכלל דלשאר דברים דלא שייך לשבת ודאי לאו לילה הוא:
