Teurgia
Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Shareוּמָ֣ה הָ֠אָ֠רֶץ הַשְּׁמֵנָ֨ה הִ֜וא אִם־רָזָ֗ה הֲיֵֽשׁ־בָּ֥הּ עֵץ֙ אִם־אַ֔יִן וְהִ֨תְחַזַּקְתֶּ֔ם וּלְקַחְתֶּ֖ם מִפְּרִ֣י הָאָ֑רֶץ וְהַ֨יָּמִ֔ים יְמֵ֖י בִּכּוּרֵ֥י עֲנָבִֽים׃
Is the soil rich or poor? Is it wooded or not? And take pains to bring back some of the fruit of the land.”—Now it happened to be the season of the first ripe grapes.
היש בה עץ. אִם יֵשׁ בָּהֶם אָדָם כָּשֵׁר שֶׁיָּגֵן עֲלֵיהֶם בִּזְכוּתוֹ (עי' בבא בתרא ט"ו):
היש בה עץ WHETHER THERE ARE TREES IN IT [OR NOT] — i.e. whether there is a righteous man amongst them who will protect them by his merits (cf. Bava Batra 15a).
וַיָּקֻ֙מוּ֙ לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וַאֲנָשִׁ֥ים מִבְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם נְשִׂיאֵ֥י עֵדָ֛ה קְרִאֵ֥י מוֹעֵ֖ד אַנְשֵׁי־שֵֽׁם׃
to rise up against Moses, together with two hundred and fifty Israelites, chieftains of the community, chosen in the assembly, men of repute.
וַיִּ֤חַר לְמֹשֶׁה֙ מְאֹ֔ד וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־יהוה אַל־תֵּ֖פֶן אֶל־מִנְחָתָ֑ם לֹ֠א חֲמ֨וֹר אֶחָ֤ד מֵהֶם֙ נָשָׂ֔אתִי וְלֹ֥א הֲרֵעֹ֖תִי אֶת־אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃
Moses was much aggrieved and he said to יהוה, “Pay no regard to their oblation. I have not taken the ass of any one of them, nor have I wronged any one of them.”
כתוב אחד אומר (דברים י ) כי לא ישא פנים ולא יקח שוחד וכתוב אחד אומר (במדבר ו, כו) ישא יהוה פניו אליך כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין
The sages of Alexandria also asked the following: One verse states: “For the Lord your God, He is God of gods, and Lord of lords, the great God, the mighty, and the awful, Who shows no favor nor takes graft” (Deuteronomy 10:17), and one verse states: “The Lord shall show favor to you and give you peace” (Numbers 6:26). How can this contradiction be resolved? Rabbi Yehoshua replied to them: Here, the verse in Numbers is dealing with the time before one’s sentence is issued, when God shows favor and forgives; there, the verse in Deuteronomy is referring to after the sentence has been issued, when He no longer forgives.
כתוב אחד אומר ישא יהוה פניו אליך. לפי הפשט לא משמע שהקב"ה נושא את פניהם דלא כתיב ישא יהוה פניך ומשמע שיפנה אליך להשלים לך שלום ובספרי נמי דריש שיסיר הקב"ה פנים של זעם מיהו הש"ס חשיב ליה כאילו כתיב פניך וטפי ה"ל להש"ס לאקשויי מהנה נשאתי פניך גם לדבר הזה דלוט (בראשית י״ט:כ״א) ומן וישא יהוה פני איוב (איוב מ״ב:ט׳):
ואמנם גזרה החכמה העליונה שיהיה עוד לכחות הפועלים בגשמים מציאות פעולה שלא בסדר ההשתלשלות דהיינו שיפעלו הם עצמם בגשמיות פעולות ומתיחסות לחקם ולא לחק הגשמיות והם פעולות ישתנו בם הגשמיים מטבעם התמידי. והנה נתן לאדם יכולת שישתמש מן הנמצאות על הדרך הזה כמו שנתן לו יכולת להשתמש מהם על הדרך הטבעי ובאותו הענין עצמו שניתן לו ההשתמש בטבעי פי׳ כי כמו שאין ההשתמש בטבעי מוחלט ברצונו כי אולם לא יוכל להשתמש בו אלא בדרכים ידועים ובגבולים מיוחדים כי הנה לא יוכל לחתוך אלא בסכין וכיוצא בו ולא יוכל לעלות אלא ע״י סולם ולא יוכל לדחוק אלא הדברים הרכים וכל כיוצא בזה. כן השימוש הרוחני לא ניתן לו אלא בגבולים ידועים ובדרכים מיוחדים כפי מה שראתה החכמה העליונה היותו נאות:
Nevertheless, the Supreme Wisdom decreed that there also be another existence to the forces that impact on the physical, which is not according to the order of unfolding. And that is that they themselves act upon the physical entities, and they relate to their laws and not to those of the physical. And these are actions of theirs through which they change physical entities from their usual nature. And so man was given the ability to use entities in this way, just as he was given the ability to use them in the natural way; and in the very same manner that use was given to him in the natural [way]. The explanation [of this] is that just like the use of nature is not completely according to his will, but he is only able to use it according to well-known ways and within specific limits - as he may surely only cut with a knife and that which is similar to it, and he can only climb up with a ladder, and he can only squash something soft and all that is similar to this - so too is the spiritual use [of things] only given to him according to certain well-known limits and specific ways, according to that which the Divine Wisdom saw to be appropriate.
שהאדם יכול להתפתח במקצת מהגופניות: ומכלל הענין הזה עוד כי הנה כבר ביארנו היות האדם הרכבה של ב׳ הפכים גוף ונשמה והנה נגבלה בו הנשמה ונקשרה בחוקים שנקשרה כפי מה שגזר עליה חכמתו ית׳ ונמצא האדם מוגבל במצבו הגופני בחוקות הגוף ומשפטי החומר ונשמתו קשורה בעבותות אלה לא תצא מהם. ואולם רצה האדון ב״ה שיהיה דרך לאדם שיוכל להתפתח במקצת מקשורי הגופניות הזה ושלשלאותיו ויגיעו לו ענינים שלא כמשפט הגופניות אלא כמשפט הרוחניות ועי״ז תגיע לו השכלה והשגה ברוחניים ועניניהם מה שהיה נעדר ממנו לפי מצבו הגשמי וגבוליו וכן תעלה בידו יותר העמדת המצאיות כלם על המצב הטוב הנאות בהם למעלה ולמטה בשרשים ובענפים:
That a man can somewhat develop away from physicality: And also part of this matter is because of that which we already explained that man is a combination of two opposites - the body and the soul - such that the soul is limited and bound by the axioms that are connected to it according to what the Supreme Wisdom decreed about it. So man is limited in his embodied condition by the axioms of the body and the properties of the material; and the soul is bound by these chains, it cannot escape from them. However the Master, blessed be He, desired that there be a way for man to be able to release himself a little from these physical limits and their unfolding, and to reach matters that are not according to the axioms of the physical, but rather like the axioms of the spiritual. And through this, he can reach an understanding of the spiritual entities and their properties, which would have been prevented from him according to his physical condition and its limits. Then he is accordingly more able to bring all of existence to the condition that is good and proper for it - above and below, in the roots and in the branches.
ויאמר אל ה' אל תפן וגו'. הכוונה לצד שראה הפלאת שנאת הרשעים עמו מזה הכיר היותם בחינת הרע גמור אשר טבעו לשנא בחינת הטוב שנאת מות בלא סיבה, ולזה אמר אל ה' אל תפן אל מנחתם, והכוונה בזה לצד שאין לך אדם שאין בידו מצות ומעשים טובים, וכבר קדם לנו שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה ובריה ואפילו של רשעים דכתיב (דברים לב) אל אמונה ואין עול, וצא ולמד משכר פסיעותיו של אותו רשע (סנהדרין צו.) אשר על כן חש משה שתעמוד להם איזה מצוה שבידם שהזכות תולה, לזה בקש מה' ואמר אל תפן אל מנחתם פירוש אפילו זכות שכבר הגיעה מנחה לה' לא יפן לה ולא יביט אליה:
ויאמר אל ה׳ אל תפן, He said to G'd: "do not turn to their gift-offering." Moses now understood the depth of Datan and Aviram's hatred, that they were thoroughly wicked and actually hated anything or anybody who was good. He was aware that there are no people who do not have certain merits due to good deeds they have performed. He realised that G'd does not withhold the reward for such merits from anyone, and that if the people in question cannot be rewarded in the hereafter because they had forfeited their hereafter, G'd would compensate them in this life. This is based on Deut. 32,4 that "the Lord is one of faithfulness without iniquity." Sanhedrin 106 provides us with an example of the wicked Bileam, who had after all pronounced all the blessings on the Jewish people, collecting his fee for having the Moabites seduce the Israelites, prior to his being slain. Moses did not want G'd to accept even the good deeds Korach and associates had performed for whom they had not yet received a reward. This is what he had in mind when he referred to מנחתם.
הָנֵי אַרְבַּע פְּסִיעוֹת מַאי הִיא? דִּכְתִיב: ״בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וְגוֹ׳״. מִשּׁוּם ״כִּי חָלָה חִזְקִיָּהוּ וַיֶּחֱזָק״ שַׁדַּר לֵיהּ סְפָרִים וּמִנְחָה? אִין, לִדְרֹשׁ ״(אֶת) הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר הָיָה בָאָרֶץ״. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָחָז שְׁתֵּי שָׁעוֹת הָיָה.
The Gemara asks: With regard to these four paces of Nebuchadnezzar, what is the incident to which the Gemara alludes? The Gemara answers that the incident is as it is written: “At that time Merodach-Baladan, son of Baladan, king of Babylonia, sent a letter and a gift to Hezekiah, as he had heard that he had been ill and was recovered” (Isaiah 39:1). The Gemara asks: Due to the fact that Hezekiah had been ill and was recovered, he sent him a letter and a gift? The Gemara answers: Yes, and he did so in order “to inquire of the wonder that was in the land” (II Chronicles 32:31). As Rabbi Yoḥanan says: On that day that Hezekiah’s father, Ahaz, died, daylight lasted two hours, ten hours shorter than the standard day, so that the wicked Ahaz would be buried hurriedly, without the pomp typically accorded kings.
רְהַט בָּתְרֵיהּ, כִּדְרָהֵיט אַרְבַּע פְּסִיעוֹת, אֲתָא גַּבְרִיאֵל וְאוֹקְמֵיהּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִילְמָלֵא לֹא בָּא גַּבְרִיאֵל וְהֶעֱמִידוֹ, לֹא הָיָה תַּקָּנָה לְשׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
Nebuchadnezzar pursued the messenger to take the letter from him and revise it. When he ran four paces, the angel Gabriel came and stopped his pursuit. Rabbi Yoḥanan says: If Gabriel had not come and stopped his pursuit there would have been no remedy for the enemies of the Jewish people, a euphemism for the Jewish people. Had Nebuchadnezzar succeeded in revising the letter, his reward would have been so great that he would have been able to destroy the Jewish people, as he desired.
