Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
ShareAnticipating Pharaoh’s eventual capitulation, the Egyptians now urge their king to release the Israelites, before Egypt is truly “lost” (v.7). The request occurs before the plague does. This longest plague is in many ways the most devastating of all, affecting as it does the very soil itself. Here the last two plagues are anticipated (v.15, “the ground became dark”; and v.17, “this death”), and the previous one is echoed (vv.6, 14, with the reference to past history). Also foreshadowed, in the locusts’ removal, is the final victory at the Sea of Reeds (Chap. 14), through the mention of the location and the use of a powerful wind.
כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי – פֵּרוּשׁ, מֵעַתָּה תַּשְׂכִּיל לָדַעַת כִּי אֲנִי הוּא שֶׁהִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ, כִּי מִטֶּבַע אָדָם לוּ יִהְיֶה לִבּוֹ קָשֶׁה כָּאֶבֶן יִרְעַד וְיִפְחַד בִּרְאוֹתוֹ מַכַּת הַבָּרָד, וְזֶה הָאִישׁ עוֹדֶנּוּ בְּרִשְׁעוֹ, אֵין זֶה מִמִּדַּת אָדָם אֶלָּא אֱלֹהִים גָּזַר עָלָיו לְהַקְשׁוֹתוֹ. וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (שמות ט:לב) ״וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת וְגוֹ׳ כִּי אֲפִילוֹת״ וְגוֹ׳ כִּי יהוה עָשָׂה פִּלְאֵי פְּלָאִים, וְזֶה הָיָה סִבָּה לְהַכְבִּיד לִבּוֹ, יְדוּיַּק גַּם כֵּן עַל נָכוֹן ״כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי״ בַּעֲשׂוֹת פֶּלֶא זֶה.
כי אני הכבדתי את לבו, "for I have hardened his heart, etc." G'd means that Moses would realise as of now that He had indeed hardened Pharaoh's heart. Even the most obstinate person would have broken down by now if he had experienced what Pharaoh had endured during the last seven plagues. Only intervention by G'd could have accounted for his continued refusal to let the Israelites depart. G'd did not, of course, interfere outright with Pharaoh's free will; rather He performed a miracle such as the immunity of the wheat and spelt to the plague of hail, to give Pharaoh a chance to delude himself that G'd's power did not extend to those two categories of grain. When G'd said כי אני הכבדתי He referred to that phenomenon in the past tense.
איתא בזוהר הקדוש בא אל פרעה לך אל פרעה מבעיא ליה וגם הקושיא שזכרו המפרשים שכתבתי לעיל כי הנה הנס של יציאת מצרים היה שהדעת היה בגלות אצל פרעה הרשע במצרים ולכן גלו ישראל לשם להוציא הדעת משם וקושי השיעבוד השלים ואיתא בתיקוני זוהר ויעבידו מצרים בחומר דא קל וחומר ובלבנים דא לבון הלכתא ובכל עבודה בשדה דא ברייתא את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך דא פירכא רצה לומר שהיה הכל בגלות במצרים וכשעבודם הוציאו את הדעת שהוא התורה מהגלות וכשעבדו בחומר הוציאו את הקל וחומר מהגלות וכן בשאר כל העבודות כאמור ולכן כשאמר משה רבינו ע״ה הן בני ישראל לא שמעו אלי וגו׳ פירש רש״י זה אחד מעשרה קל וחומר שבתורה רצה לומר כשאמר קל וחומר זה הוציא את הקל וחומר שבתורה מהגלות שכל התורה היתה בגלות מצרים כיון שהדעת היה בגלות והדעת הוא התורה. והנה התורה מתחלה בב׳ בראשית ברא וגו׳ ולמה לא התחילה התורה בא׳ שהוא ראשון לכל האותיות מפני שלא היה העולם יכול להתקיים אפילו שעה אחת והיה בטל ממציאות מפני גודל בהירות אות א׳ שהוא רמז לאלופו של עולם שהוא השם יתברך בכבודו ובעצמו כביכול אך כי שמש ומגן יהוה אלהים (תהלים פ״ד, י״ב) ורצה לומר כמו שבשמש אי אפשר להתקיים מפני גודל בהירות אות הא׳ שהוא אלופו של עולם רק על ידי מחסה ומגן שהוא אות ה ב׳ ועל ידו יוכל להצמצם אות הא׳ להיות גם כן בתורה שהרי אחר אות ב׳ של בראשית מצינו תיכף כמה אלפי״ן במלת בראשית ובמלת ברא אלהים אחר שנתצמצם על ידי אות ב׳. וזה בא אל פרעה רצה לומר על ידי הב׳ יהיה האל״ף בתורה ובעבור שעתה התורה היא בגלות לכן הכבדתי את לבו ואת וגו׳ שיעבדו ישראל בחומר ובלבנים להוציא את התורה מן הגלות וכמו שכתוב בתיקונים בחומר דא קל וחומר כמו שאמור עליל שבזה הוציאו את הקל וחומר מן הגלות וכיוצא בזה בשאר העבודות וזה למען שיתי אותותי אלה בקרבו שהאותיות שהם של התורה צריך להוציא מהגלות ומסיים הכתוב למען תספר וגו׳ את אשר התעללתי וגו׳ רצה לומר שהתקטנתי שהיה הדעת בקטנות ועתה וידעתם וגו׳ כמו שאמור לעיל:
[Regarding] the statement in the Holy Zohar, “Come to Pharaoh (Ex. 10:1) – it should have said ‘go to Pharaoh!’” (cf. Zohar Bo, 2:34a), as well as the question posed by the commentators, which I wrote above – the miracle of the Exodus from Egypt was that the Awareness was in exile with wicked Pharaoh in Egypt; and therefore Israel was exiled there to bring the Awareness from there. ..... And through their servitude they took the Awareness, which is the Torah, out of the exile. When they served in mortar they brought [the logical argument of] “…and certainly…” out of the exile, and so on for all the other servitudes as we have stated. And therefore when Moses our Teacher, peace be upon him, said, Behold, the people of Israel have not listened to me [ – How then shall Pharaoh listen to me] (Ex. 6:12), and Rashi explained, “This is one of ten ‘…and certainly…’ [arguments] in the Torah,” that is to say that when [Moses] said this “…and certainly…” [argument] he brought the “…and certainly…” [argument] in the Torah out of the exile. For the all of the Torah was in the Egyptian exile, since the Awareness was in exile; and the Awareness is the Torah. Now, the Torah begins with [the letter] bet, In the beginning [God] created etc. (Gen. 1:1); but why didn’t the Torah begin with aleph, which is the first of all the letters? Because [if that were the case] the world would not be able to exist for even one hour, and would be nullified from existence because of the letter aleph’s great brightness, since it alludes to the Champion [aluf] of the World, who is Blessed God in [God’s] Glory and [God’s] Essence, as if it were possible. But because the LORD God is a sun and shield (Psalm 84:12) – which is to say just like one can not look at the sun because of its great brightness, only by way of a shade or a shield can one look at the sun’s light – so too, as if it were possible, with a thousand thousands of thousands of distinctions without end or boundary, would it be impossible to exist because of the letter aleph’s great brightness, since it is the Champion of the World. Only by way of a shade or a shield, which is the letter bet – [only] through it does it become possible to constrain the letter aleph so that it can also be in the Torah. For after the letter bet in bereshit we find several alephs, in the word bereshit and in the words bara elohim, once it was constrained by the letter bet. And that is [the meaning of] Come [בא] to Pharaoh, which is to say through the bet the aleph will be in the Torah. And since now the Torah is in exile, therefore I have hardened his heart and [the heart of his servants] (Ex. 10:1) so that Israel will serve in mortar and in brick (Ex. 1:14) to bring the Torah out of exile. And as is stated in Tikkunei Zohar, “… in mortar [be-homer] (Ex. 1:13-14), that is [the logical argument of] ‘…and certainly…’ [kal ve-homer],” as we said above – through this they brought [the argument of] “…and certainly…” out of the exile, and so on for the other servitudes. And that is [the meaning of] that I may show these signs [otot] of mine among them (Ex. 10:1), that the letters [otiot], which belong to the Torah, must be taken out of exile. And the verse concludes, that you may tell … how I have toyed (Ex. 10:2),which is to say that I made Myself small since the Awareness was in smallness. And now you may know (Ex. 10:2), as was stated above.
