Episode 138 - Is Seeing Yourself on Zoom Like Looking in a Mirror During Shiva? (Sources)
A long-standing mourning practice is to cover mirrors during shiva. But what happens when shiva takes place on Zoom? Does seeing yourself on screen raise the same concern as an uncovered mirror?
Visit Hadar.org for more content and podcasts!
Click here for the transcript of this episode
---------------------------------------------------------------
חתם סופר, דרשות, כרך ב, איזה חידושים בהלכות שמחות
User uploaded image

Overturning the Bed - כפיית המיטה

אָבֵל חַיָּיב בִּכְפִיַּית הַמִּטָּה, דְּתָנֵי בַּר קַפָּרָא: דְּמוּת דְּיוֹקְנִי נָתַתִּי בָּהֶן, וּבַעֲוֹנוֹתֵיהֶם הֲפַכְתִּיהָ. (כָּפוּ) [יֵהָפְכוּ] מִטּוֹתֵיהֶן עָלֶיהָ.

A mourner is obligated to overturn his bed, so that he sleeps on the underside of it, as bar Kappara taught a baraita that states: God stated: I have placed the likeness of My image [deyokan] within humans, as they were created in My image, and owing to their sins I have overturned it, as when this person died the Divine image in him was removed. Therefore, you must also overturn your beds on account of this.

תַּנֵּי. הַדָּר בְּפוּנְדָּק אֵין מְחַיְיבִין אוֹתוֹ לִכִפּוֹת. דְּלָא יְהֲווֹן אָמְרִין. חָרָשׁ הוּא.

It was stated: One who stays in an inn does not have to overturn, so they should not say that he is a sorcerer.

ותניא... הדר בפונדק אינו כופה שמא יאמרו חרש הוא פי' פונדק רבים נכנסין בו ואם יראוהו כופה יאמרו עליו שהוא מכשף וכתב א"א הרא"ש ז"ל ועל זה אנו סומכין באשכנז וצרפת שאינן נוהגין בכפיית המטה לפי שדרין בין הנכרים וכל היום נכרים נכנסים ויוצאים בבתים וי"א הטעם לפי שמטות שלהן לא היו ראשיהם בולטין כעין שלנו והיה ניכרם בהן הכפייה אבל מטות שלנו שראשיהם בולטין אינו ניכר בהם הכפייה לא שייך בהם כפייה מטה המיוחדת לכלים אינה צריכה כפייה דרגש והיא מטה שאינה סרוגה בחבלים אלא של עור שקושרין אותו ברצועות בארוכות המטה אינה צריכה כפייה אלא מתיר הרצועות שהעור קשור בהם והוא נופל לארץ מטה שנקליטיה יוצאים פי' שעצים זקופין לצד ראשה שאי אפשר לכפותה זוקפה על צידו ודיו וכשמברין את האבל מי שלבו גס בו מברהו על מטות כפויות ושאין לבו גס בו מברהו על מטות זקופות ולמעלה בדין ההבראה פירשתיו:

(א) ומ"ש בשם הרא"ש ועל זה אנו סומכים באשכנז וצרפת שאין נוהגים בכפיית המטה וכו' עד לא שייך בהם כפייה בפרק אלו מגלחין וגם סמ"ג כתב דמטעם זה לא נהגו באלו המלכיות בכפיית המטה: ב"ה כתב הריב"ש סימן ס"ט המטה שלהם שהיתה עשויה מד' קרשים או מד' בריחים ומסריגים אותם בחבלים ועליהם מציעים הכרים והכסתות ובד' קרנותיה היו ד' רגלים ועולים למעלה מעט משפת המטה וההכפייה היא שהופך המטה למטה על פניה והרגלים למעלה ועל צד האחר מן החבלים מציעים הכרים והכסתות ולפעמים עושים ב' נקליטים יוצאים אחד בראשה ואחד לצד מרגלותיה כדי לפרוס עליהם הדין או כילה ומטה כזו א"א לכפותה ולזה אמר מטה שנקליטיה יוצאים זוקפה ודיו כלומר זוקפה על צדה ודיו והמטה שהיו נוהגים בארצינו לא היו עושות כמטה שלהם וא"א לכפותה עכ"ל: וכתב רבינו ירוחם ראיתי בכל המקומות שמהפכים את הכר או הכסת רמז לזה ואע"פ שלא דברו חכמים אלא במטה של עץ ושל חבלים: ב"ה וכתב הריב"ש שכך היו נוהגים בארצו להפוך הכרים והכסתות: וגם התוספות כתבו בסוף מ"ק (שם) גבי כפיית המטה צ"ל דמכאן סמכו שלא לישב ע"ג כסא וספסל אע"פ שאין ראיה גמורה דשאני מטה הואיל וצריך כפייה ולא מצינו כפייה בכסא וספסל עכ"ל:

Mirrors of the Women in Egypt - מַרְאֹת הַצֹּבְאֹת

(ח) וַיַּ֗עַשׂ אֵ֚ת הַכִּיּ֣וֹר נְחֹ֔שֶׁת וְאֵ֖ת כַּנּ֣וֹ נְחֹ֑שֶׁת בְּמַרְאֹת֙ הַצֹּ֣בְאֹ֔ת אֲשֶׁ֣ר צָֽבְא֔וּ פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ {ס}

(8) He made the laver of copper and its stand of copper, from the mirrors of the women who performed tasks at the entrance of the Tent of Meeting.

(א)במראת הצבאת. בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְיָדָן מַרְאוֹת שֶׁרוֹאוֹת בָּהֶן כְּשֶׁהֵן מִתְקַשְּׁטוֹת, וְאַף אוֹתָן לֹא עִכְּבוּ מִלְּהָבִיא לְנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, וְהָיָה מוֹאֵס מֹשֶׁה בָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁעֲשׂוּיִם לְיֵצֶר הָרָע, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה קַבֵּל, כִּי אֵלּוּ חֲבִיבִין עָלַי מִן הַכֹּל, שֶׁעַל יְדֵיהֶם הֶעֱמִידוּ הַנָּשִׁים צְבָאוֹת רַבּוֹת בְּמִצְרַיִם; כְּשֶׁהָיוּ בַעְלֵיהֶם יְגֵעִים בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, הָיוּ הוֹלְכוֹת וּמוֹלִיכוֹת לָהֶם מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, וּמַאֲכִילוֹת אוֹתָם וְנוֹטְלוֹת הַמַּרְאוֹת, וְכָל אַחַת רוֹאָה עַצְמָהּ עִם בַּעְלָהּ בַּמַּרְאָה, וּמְשַׁדַּלְתּוֹ בִדְבָרִים, לוֹמַר אֲנִי נָאָה מִמְּךָ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ מְבִיאוֹת לְבַעְלֵיהֶן לִידֵי תַאֲוָה וְנִזְקָקוֹת לָהֶם וּמִתְעַבְּרוֹת וְיוֹלְדוֹת שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ (שיר השירים ח'), וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַרְאֹת הַצּוֹבְאוֹת. וְנַעֲשָׂה הַכִּיּוֹר מֵהֶם, שֶׁהוּא לָשׂוּם שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ – לְהַשְׁקוֹת מִמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ לְמִי שֶׁקִּנֵּא לָהּ בַּעְלָהּ וְנִסְתְּרָה; וְתֵדַע לְךָ שֶׁהֵן מַרְאוֹת מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה שִׁבְעִים כִּכָּר וְגוֹ', וַיַּעַשׂ בָּהּ וְגוֹמֵר, וְכִיּוֹר וְכַנּוֹ לֹא הֻזְכְּרוּ שָׁם, לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא הָיָה נְחֹשֶׁת שֶׁל כִּיּוֹר מִנְּחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה, כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא, וְכֵן תִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס בְּמֶחְזְיָת נְשַׁיָא וְהוּא תַרְגּוּם שֶׁל מַרְאוֹת, מירוריי"ש בְּלַעַז. וְכֵן מָצִינוּ וְהַגִּלְיוֹנִים (ישעיה ג') – מְתַרְגְּמִינָן מֶחְזְיָתָא:

(1) במראת הצבאת OF THE MIRRORS OF THE WOMEN CROWDING — The Israelitish women possessed mirrors of copper into which they used to look when they adorned themselves. Even these did they not hesitate to bring as a contribution towards the Tabernacle. Now Moses was about to reject them since they were made to pander to their vanity, but the Holy One, blessed be He, said to him, “Accept them; these are dearer to Me than all the other contributions, because through them the women reared those huge hosts in Egypt!” For when their husbands were tired through the crushing labour they used to bring them food and drink and induced them to eat. Then they would take the mirrors, and each gazed at herself in her mirror together with her husband, saying endearingly to him, “See, I am handsomer than you!” Thus they awakened their husbands’ affection and subsequently became the mothers of many children, at it is said, (Song 8:5) “I awakened thy love under the apple-tree”, (referring to the fields where the men worked). This is what it refers to when it states, מראות הצבאת “the mirrors of the women who reared the hosts (צבאות)” (Midrash Tanchuma, Pekudei 9). And it was for this reason that the laver was made of them (the mirrors) — because it served the purpose of promoting peace between man and wife viz., by giving of its waters to be drunk by a woman whose husband had shown himself jealous of her and who nevertheless had associated with another (cf. Numbers ch. V) thus affording her an opportunity to prove her innocence (cf. Sotah 15b). You may know that the מראות mentioned in the text were really mirrors (and that the word does not mean visions, or appearance, etc.), for it is said, (v. 29) “And the copper of the wave-offering was seventy talents etc. … and therewith he made [the sockets etc.]” — the laver, however, and its base are not mentioned there amongst the articles made from that copper; hence you may learn that the copper of which the laver was made was not a part of the copper of the weave-offering, which is the only copper mentioned as having been contributed by the people. Thus did R. Tanchuma 2:11:9 explain the term מראת הצבאת. And so does Onkelos also render it: במחזית נשיא, and this first word is the Targum translation of מראות, in the sense of mireors in old French, for we find that for the word (Isaiah 3:23) “And the גליונים”, which are mirrors, we have in the Targum the same word מחזיתא.

Modern Responsa

תשובות והנהגותך ב:תקפה
שאלה: לכסות המראה בבית האבלים
נהגו לכסות המראה בבית האבל, וביארתי טעם גם ע"פ פשט, שהסתכלות במראה הלוא מדינא אסור משום לא ילבש גבר שמלת אשה כשמתכוין בכך ליפות, רק לדעת הרמ"א מאחר שאנשים נהגו היום אין בזה איסור (עיין ברמ"א יו"ד סי' קנ"ו סעיף ב') וע"ש בביאור הגר"א דפליג ואוסר, ובימי האבל צריך להתבונן על סוף האדם ולא לחשוב על יפוי, ואפילו נשים שמותר להן הלוא סוף סוף בימים אלו ראוי לה לחשוב רק על סוף האדם שאינו אלא רימה ותולעת ולא על יפוי, ולכן נהגו לכסות המראה לרמז שלא מעונינים ביופי, ומטעם זה היה נראה שיש להסיר בימי האבל גם את קישוטי היוקר שבבית, שיש לחשוב אז על "והחי יתן אל לבו" שסוף אדם למיתה ולא יחשוב על קישוט וייפוי בעולם הזה, אלא יהיו מחשבותיו בעולם הנצח שסוף כל האדם להגיע שמה, והיפוי וקישוטים אינם צרכי האדם שרואה את העולם כעראי ובפרט במקום אבל.
שוב מצאתי בשם הגה"ק ה"חתם סופר" טעם דכמו בכפיית המטה כופין שסרסור בין איש לאשתו כך המראה סרסור, וגם שמעתי ע"פ קבלה איזה רמז, ועיין בטעמי המנהגים עמוד תל"ה מביא טעם עפ"י היערות דבש, כדי שלא יתלבש הרוח בדיוקנא כי אז יש להרוח יותר מקום להתדבק בו, ובפשוטו נלע"ד הטעם שהבאנו נכון הוא.

...כענין הסתכלות במראות הצובאות רבו המחמירים ואומרים (שו"ע יו"ד קנו ב) דאסור לאיש לראות במראות הצובאות אם לא לצורך כשמסתפר או להעביר כתמי גופו וכדומה אבל לראות במראות אם לבושיו מכוונים וכהנה הוא בגדר לא ילבש גבר שמלת אשה וכהנה דברים רבים כל מה שהאיש עושה להתקשט או להתנאות הוא לדעת רוב פוסקים בגדר לא ילבש וכו' וביחוד צריך שימור על הסתכלות במראות כי כבר נודע מ"ש הזוהר (עיין פ' פקודי רס"ז ע"ב) ומקובלים כי בכל דיוקן ודיוקן אית רוח השורה ולכן המסתכל במראה ללא צורך כנ"ל הרוח מתלבש בדיוקנא ומזיק לו במותו וגורם רעה לעצמו כי ידוע תדע כי אין לך פרצוף וצלם תבנית עץ ואבן שאין עליו שורה רוח ומזיק ומאד יש לאדם להזהר מבלי להיות בתוך ביתו פרצוף וצלם בצורה בולטת ואפי' צורה מצוירת בכותל יש להזהר כי אין לך צלם ודמות דלא שריה ביה רוח רעה ובעו"ה רבו כעת ביחוד בארץ אשכנז אשר למדו ממעשה עמים ובתיהם מלאים צורות פסל ומסכה ורובן בצורה בולטת תבנית אדם ורמש צפור חית ארץ ומלבד דהוא אסור עפ"י הדין ובפרט בצורת אדם הבולטת ורוב כלים מנחושת וכסף הכל עליו פני אדם כאשר יעשו האומנים אשר לא מבני ישראל המה לציור ופאר מלתא דלדידהו לית ביה מומא ולדידן עם קדוש ליהוה מום עור ופסח מחבלים ומשחיתים יביאו הבית ואלמלא נתנה רשות לעין לראות היו חרדים ולא היו יודעים מה לעשות לרוב פחד...

לְגוֹ דְּהַאי הֵיכָלָא, קַיְּימָא חַד מְמָנָא אַחֲרָא, דְּהַאי מְמָנָא אַחֲרָא, אִיהוּ אַתְעַר לֵיהּ לְבַּר נָשׁ לְבָתַר, לְאַתְעֲרָא לוֹן, דְּהָא אִיהוּ מְתַקֵּן גַּרְמֵיהּ, וּמְסַלְסֵל בְּשַׂעְרֵיהּ, דְּיִטּוֹל בִּידֵיהּ חַד מַרְאָה לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, וְשַׁוֵּי לֵיהּ בִּידֵיהּ, וְאִסְתָּכַּל בֵּיהּ, וְחָמֵי דִּיּוּקְנֵיהּ בְּהַהוּא חֵיזוּ. וּבְהַאי אַתְעַר לְהַהוּא רוּחָא חֵילָא אַחֲרָא. דְּאִקְרֵי עַסִירְטָ"א, וּמֵהָכָא (ק"ץ ע"ב רס"ד ע"א, ויקרא כ"ה ע"א, רל"ד ע"ב) נַפְקֵי, כָּל אִינּוּן דְּאַחְזִיוּ כְּדִיבִין לִבְנֵי נָשָׁא בְּחֶלְמַיְיהוּ. וְכָל אִינּוּן דְּאַחְזְיָין מִלִּין וְלָא מִתְקַיְּימֵי בְּהוּ, אֶלָּא לְעַרְבְּבָא לוֹן.

תרגום עברית

...לִפְנִים הַהֵיכָל הַזֶּה עוֹמֵד מְמֻנֶּה אַחֵר, שֶׁהַמְמֻנֶּה הָאַחֵר הַזֶּה מְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם אַחַר כָּךְ לְעוֹרְרָם, שֶׁהֲרֵי הוּא מַתְקִין גּוּפוֹ וּמְסַלְסֵל בִּשְׂעָרוֹ, שֶׁיִּטֹּל בְּיָדוֹ מַרְאָה אַחַת לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ, וּמַחֲזִיקָהּ בְּיָדוֹ וּמִסְתַּכֵּל בָּהּ, וְרוֹאֶה אֶת דְּמוּתוֹ בְּאוֹתוֹ מַרְאֶה. וּבָזֶה מְעוֹרֵר אֶת אוֹתָהּ הָרוּחַ לְכֹחַ אַחֵר, שֶׁנִּקְרָא עַסִירְטָ"א, וּמִכָּאן יוֹצְאִים כָּל אוֹתָם שֶׁמַּרְאִים לָאֲנָשִׁים כְּזָבִים בַּחֲלוֹמוֹתֵיהֶם, וְכָל אוֹתָם שֶׁמַּרְאִים דְּבָרִים וְלֹא מִתְקַיְּמִים בָּהֶם, אֶלָּא לְבַלְבֵּל אוֹתָם.

שו"ת יביע אומר יורה דעה ד:לה:ג
נוהגים לכסות המראות שבבית האבל, כל שבעה, והטעם הפשוט הוא מפני שמתפללים בבית האבל. וידוע מ"ש בשו"ת הרדב"ז ח"ד (תוך סי' קו), שאסור להתפלל כנגד המראה, שלא יאמרו שהוא משתחוה לבבואה שלו. ע"כ. (וכיו"ב בחולין מא: שמא יאמרו לבבואה קא שחיט.) והנה אע"פ שהגאון מהרש"ם בדעת תורה יו"ד (סי' יא ס"ק טז) כ' לפקפק בזה ע"ד הרדב"ז, כי הרי בשעה שמשתחוה גם הבבואה שלו משתחוה לעומתו וכו'. ע"ש. מ"מ כל האחרונים קבלו דברי הרדב"ז בסבר פנים יפות. והובאו בכף החיים ח"ב (סי' צ ס"ק קלח). ע"ש. [כעת נדפס דעת תורה א"ח, ושם בח"א ס"ס צ כ' ג"כ להקל בשעה"ד כשעיניו סגורות. ע"ש. ואינו מוכרח כ"כ. ומ"מ אה"נ דבשעה"ד כדאי לסמוך ע"ז כשיעצום עיניו]. ולפי זה אם אין מתפללים בבית האבל אין צורך לכסות המראות. וכן ראיתי בשו"ת חלק לוי (חיו"ד ס"ס קלב) שנתן טעם לכיסוי המראות בבית האבל, כדי שלא ישתחוה בתפלה לעומת הבבואה שלו. ע"ש.
אולם ראיתי בשו"ת גנזי יוסף שווארץ (ס"ס קמח) שכ' הטעם לזה, לפי שבבית האבל מצויים רוחות רעות ומזיקים. [וכן אמרו בברכות נד: שהאבל צריך שימור מפני המזיקים. וכן מדת הדין מתוחה כנגדו. וכמ"ש בירושלמי פ"ג דמ"ק ה"ח כל שבעה החרב שלופה (בקרן זוית). וכ"ה ביו"ד סי' שצד ס"ד]. וכדי שלא יראה דמות הנך כלבין חציפין במראה ויבא לידי נזק לכן מהפכים פני המראה. [וע"ע בטעמי המנהגים ח"ג דט"ז סע"א]. ובשם החת"ס שמעתי שדבר זה יצא ע"פ הירושלמי, דבש"ס (מ"ק טו:) נ"ט דהאבל חייב בכפיית המטה, דמות דיוקני נתתי בכם ובעונותיכם הפכתיה כפו מטותיכם עליה. ובירוש' הוסיף: הפכו הסרסור. ופי' קרבן העדה שהמיטה היא הסרסור שבין איש לאשתו ליצירת הולד. והנה אין אנו נוהגים בכפיית המטה. וכמ"ש תוס' מ"ק כא ד"ה אלו. וביו"ד (סי' שפז). לכן הופכים עכ"פ המראות שהם ג"כ סרסורים בין איש לאשתו. וכמ"ש בתנחומא הובא בפירש"י ס"פ ויקהל גבי מראות הצובאות. ע"כ ודפח"ח. ודברי החת"ס בדרשותיו ח"ב (דף שפז ע"ג). ע"ש. ולפ"ז גם בלי תפלה צריך להפוך המראות. ומ"ש הרב גנזי יוסף שלפ"ד החת"ס לא סגי כיסוי אלא צריך להפכו. הנה המנהג פשוט להסתפק בכיסוי המראה, וכמה פעמים לא סגי בלאו הכי, כשהמראה קבועה בארון וא"א להפכה. וע' בס' דבורי אמת (סי' שפז) שג"כ הביא דברי החת"ס הנ"ל. והוא כתב הטעם משום שההסתכלות במראה מביא לידי שמחה. ע"ש. ולמטוניה דמר י"ל מפני מ"ש בנדרים ט: הסתכלתי בבבואה שלי ופחז עלי יצרי כו'. ומשום שאבל אסור בתשמיש המטה מכסים המראות. [וע' בשו"ת הרדב"ז ח"ד סי' סב בענין מה שנוהגים להפוך הבוסאט (השטיח). ע"ש]. וטעם הראשון נראה יותר לדינא.
---------------------------------------------------------------
Click here for the transcript of this episode