---------------------------------------------------------------
Can a Man Who Has Had a Vasectomy be Married?
לֹֽא־יָבֹ֧א פְצֽוּעַ־דַּכָּ֛א וּכְר֥וּת שׇׁפְכָ֖ה בִּקְהַ֥ל יהוה׃ {ס}
No [man] whose testes are crushed or whose member is cut off shall be admitted into the congregation of GOD.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: פְּצוּעַ דַּכָּא בִּידֵי שָׁמַיִם כָּשֵׁר.
Rav Yehuda said that Shmuel said: A man wounded with crushed testicles at the hand of Heaven.
פי' בידי שמים יקרא שנולד ממעי אמו
בידי שמים - ע"י רעמים וברד או ממעי אמו:
פי' רש"י ע"י רעמים וברד או לקוי ממעי אמו אבל אם אירע בו חולי ונסתרס פסול וכן משמע בירושלמי דליקוי שעל ידי חולי חשיב בידי אדם.
כָּל פָּסוּל שֶׁאָמַרְנוּ בְּעִנְיָן זֶה כְּשֶׁלֹּא הָיוּ בִּידֵי שָׁמַיִם כְּגוֹן שֶׁכְּרָתוֹ אָדָם אוֹ כֶּלֶב אוֹ הִכָּהוּ קוֹץ וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ. אֲבָל אִם נוֹלַד כְּרוּת שָׁפְכָה אוֹ פְּצוּעַ דַּכָּא אוֹ שֶׁנּוֹלַד בְּלֹא בֵּיצִים אוֹ שֶׁחָלָה מֵחֲמַת גּוּפוֹ וּבָטְלוּ מִמֶּנּוּ אֵיבָרִים אֵלּוּ אוֹ שֶׁנּוֹלַד בָּהֶם שְׁחִין וְהֵמֵסָּה אוֹתָן אוֹ כְּרָתָן הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר לָבֹא בַּקָּהָל שֶׁכָּל אֵלּוּ בִּידֵי שָׁמַיִם:
Whenever we have used the term "unacceptable" in this context, the implication is that [the malady] was not caused by the hand of heaven, e.g., [his testicles] were severed by a man or a dog, he was struck by a sharp end, or the like. If, however, he was born with maimed testicles or a severed member, or without testicles, he became ill because of a bodily ailment and these organs ceased to function, or an ulcer arose in them that caused them to waste away or be severed, he is permitted to marry among the Jewish people. For all of these blemishes are caused by the hand of heaven.
כל פיסול שאמרו בענין זה כשלא היה בידי שמים כגון שכרתו אדם או הכהו קוץ וכיוצא בדברים אלו אבל אם נולד כרות שפכה או פצוע דכא או שנולד בלא ביצים או שחלה מחמת גופו ובטלו ממנו איברים אלו או שנולד בהם שחין והמסה אותו או כרתן הרי זה כשר לבא בקהל שכל אלו בידי שמים להרמב"ם אבל לרש"י והרא"ש לא מקרי בידי שמים אלא ע"י רעמים וברד או ממעי אמו אבל ע"י חולי חשיב בידי אדם ופסול וכתב הרא"ש דהכי משמע בירושלמי:
The disqualifications they have said about this, is when it was not an act of God, such as [his testicles] were severed by a man or a dog, he was struck by a thorn, or things similar to that. However, if he was born with a severed urethra, or crushed testicles, or was born without testicles, or he became ill because of a sickness of the body and these organs were terminated, or a blister occurred which made them wither or be severed, he is kosher to enter [marry] into the Jewish people. For all of these were acts of God, according to the Rambam. But Rashi and the Rosh only call it an act of God if it was lightning, or hail, or within the womb, but not through sickness, which is considered an act of man, and it disqualifies, and the Rosh writes that the Jerusalem Talmud implies this.
ושמענו חידוש בדעתו של הגרצ"פ ז"ל שהי' פשוט בעיניו שאע"פ שבחוטים עצמם לא היה כרוך שום סכנה ורק כתוצאה מהניתוח שיבצעו יכול להוצר סכנת זיהום לגוף אם לא ינתקו החוטים, בכל זאת החשיב זה ג"כ כבידי שמים בדומה שמחשיבים גדולי האחרונים כשחותכים הרופאים משום מחלה ורפואה, והיינו בהיות וסוף סוף א"א לבצע הנתוח ההכרחי מבלי חשש סכנת נפש אם לא ינתקו חוטי הביצים, על כן נחשב זה כהכרחי לצורך הרפואה...
והשני ששדא נרגא בעצם זאת הדעת שנעשה עי"כ פצ"ד, הוא הגאון בעל חזו"א ז"ל בחלק נשים סי' י"ב אות ז', מתחילה הוא מחדש וכותב וז"ל: והנה כפי הידוע ע"פ הרופאים השבילין נכנסין לעומק בגוף ועוברין כמו חצי קשת עד שנכנסין לגיד ועוברין דרך הגיד וזורמין לחוץ ומדלא הוזכרו בגמ' ובפוסקים משמע דבמקום שהשבילין בפנים אינם בכלל פצוע דכא ואינו נפסל אלא אם נפצע ונדך בגיד וביצים וחוטין שבהם, אבל לא החוטין הפנימים שבתוך הגוף, ואף אם נסתרס על ידי כריתת השבילין בתוך הגוף מ"מ אינו נאסר בקהל ודינו כשאר עקר וכסריס חמה וכמו"ש תו' סוטה כ"ו א' ד"ה אשת עכ"ל
The Prohibition of Sterilization
(כד) וּמָע֤וּךְ וְכָתוּת֙ וְנָת֣וּק וְכָר֔וּת לֹ֥א תַקְרִ֖יבוּ לַֽיהוה וּֽבְאַרְצְכֶ֖ם לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃ (כה) וּמִיַּ֣ד בֶּן־נֵכָ֗ר לֹ֥א תַקְרִ֛יבוּ אֶת־לֶ֥חֶם אֱלֹהֵיכֶ֖ם מִכׇּל־אֵ֑לֶּה כִּ֣י מׇשְׁחָתָ֤ם בָּהֶם֙ מ֣וּם בָּ֔ם לֹ֥א יֵרָצ֖וּ לָכֶֽם׃ {ס}
(24) You shall not offer to GOD anything [with its testes] bruised or crushed or torn or cut. You shall have no such practices in your own land, (25) nor shall you accept such [animals] from a foreigner for offering as food for your God, for they are mutilated, they have a defect; they shall not be accepted in your favor.
"לא תקריבו" ... מנין אף באדם? תלמוד לומר 'ובכם' כדברי בן חכינאי.
[יא] "לא תקריבו" ... מנין אף באדם? תלמוד לומר 'ובכם' כדברי בן חכינאי.
[יב] ...מנין שהנקבות בסירוס? תלמוד לומר "כי משחתם בהם מום בם". ר' יהודה אומר, "בהם" – אין נקבות בסירוס. "לא ירצו לכם" – מלמד שאין מרצים.
יְהוּדָה וְחִזְקִיָּה תְּאוֹמִים הָיוּ, אֶחָד נִגְמְרָה צוּרָתוֹ לְסוֹף תִּשְׁעָה, וְאֶחָד נִגְמְרָה צוּרָתוֹ לִתְחִלַּת שִׁבְעָה. יְהוּדִית, דְּבֵיתְהוּ דְּרַבִּי חִיָּיא, הֲוָה לַהּ צַעַר לֵידָה. שַׁנַּאי מָנַהּ, וַאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא, אֲמַרָה: אִתְּתָא מְפַקְּדָא אַפְּרִיָּה וּרְבִיָּה? אֲמַר לַהּ: לָא. אֲזַלָא אִשְׁתְּיָא סַמָּא דַעֲקַרְתָּא. לְסוֹף אִיגַּלַּאי מִילְּתָא. אֲמַר לַהּ: אִיכּוֹ יְלַדְתְּ לִי חֲדָא כַּרְסָא אַחְרִיתָא, דְּאָמַר מָר: יְהוּדָה וְחִזְקִיָּה אַחֵי, פַּזִּי וְטָוִי אַחְווֹתָא.
Yehuda and Ḥizkiyya, were twins, but one of them was fully developed after nine months of pregnancy and one was fully developed at the beginning of the seventh month, and they were born two months apart. Yehudit, the wife of Rabbi Ḥiyya, had acute birthing pain from these unusual deliveries. She changed her clothes to prevent Rabbi Ḥiyya from recognizing her and came before Rabbi Ḥiyya to ask him a halakhic question. She said: Is a woman commanded to be fruitful and multiply? He said to her: No. She went and drank an infertility potion. Eventually the matter was revealed, and Rabbi Ḥiyya found out about what Yehudit had done. He said to her: If only you had given birth to one more belly for me, i.e., another set of twins. As the Master said: Yehuda and Ḥizkiyya were twin brothers and became prominent Torah scholars, and Pazi and Tavi, Rabbi Ḥiyya’s daughters, were twin sisters, and became the matriarchs of families of distinguished Torah scholars.
לְיַרְקוֹנָא תְּרֵין בְּשִׁיכְרָא, וּמִיעֲקַר. וּמִי שְׁרֵי? וְהָתַנְיָא, מִנַּיִין לַסֵּירוּס בָּאָדָם שֶׁהוּא אָסוּר — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ״ — בָּכֶם לֹא תַעֲשׂוּ, דִּבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא. הָנֵי מִילֵּי — הֵיכָא דְּקָא מִיכַּוֵּין, הָכָא — מֵעַצְמוֹ הוּא. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָרוֹצֶה שֶׁיְּסָרֵס תַּרְנְגוֹל — יִטּוֹל כַּרְבׇּלְתּוֹ, וּמִסְתָּרֵס מֵאֵלָיו. וְהָאָמַר רַב אָשֵׁי: רָמוּת רוּחָא הוּא דִּנְקִיטָא לֵיהּ... וְאֶלָּא בְּזָקֵן. וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֵן הֵן הֶחְזִירוּנִי לְנַעֲרוּתִי! אֶלָּא בְּאִשָּׁה. וּלְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא דְּאָמַר עַל שְׁנֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: ״וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ״ — מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? בִּזְקֵינָהּ, אִי נָמֵי בַּעֲקָרָה.
The Gemara discussed the remedy for jaundice, saying that one should drink two of the ingredients mentioned together with beer, and one becomes sterile from it. The Gemara asks: And is it permitted to cause sterility? Wasn’t it taught in a baraita: From where is it derived that castration of a man is prohibited? The verse states: “Those whose testicles are bruised, or crushed, or torn, or cut, shall not be offered to the Lord, and you shall not do this in your land” (Leviticus 22:24), meaning that you shall not do it to yourselves; this is the statement of Rabbi Ḥanina. Apparently, it is prohibited to castrate a man. The Gemara answers: This prohibition applies only in a case where one intends to castrate. Here, in the cure for jaundice, the sterility happens on its own, incidental to the treatment. Proof is cited from that which Rabbi Yoḥanan said: One who seeks to castrate a rooster should remove its comb and it will become castrated on its own. Incidental castration is permitted. The Gemara rejects the proof. Didn’t Rav Ashi say: It is arrogance that it assumes when it has its comb, and when the comb is removed it becomes depressed and no longer procreates. However, it is not actually castrated... Rather, we must say that it is permitted to use a remedy that causes sterility in an old man who is no longer capable of procreating. The Gemara asks: Didn’t Rabbi Yoḥanan say with regard to remedies that restore procreative ability: These have restored me to my youth? Apparently, even an elderly man can procreate with the proper remedy. Rather, the remedy for jaundice was discussed with regard to a woman, who is not commanded to reproduce. The Gemara asks: And according to Rabbi Yoḥanan ben Beroka, who said: The mitzva is incumbent on both of them, the man and the woman, as it states: “And God blessed them and God said to them: Be fruitful and multiply and fill the earth and conquer it” (Genesis 1:28), what is there to say? How could a woman use this remedy? In his opinion a woman is also commanded to procreate. The Gemara answers: In his opinion, this remedy may be used for an elderly woman or, alternatively, for a barren woman. He would agree that there is no prohibition to cause infertility in a woman who cannot conceive.
המשקה כוס של עיקרין לאדם או לשאר בעלי חיים כדי לסרסו ה"ז אסור ואין לוקין עליו ואשה מותרת לשתות עיקרין כדי לסרסה עד שלא תלד:
A person who gives a cup of root drink to a person or any living thing in order to render him impotent, this is forbidden. But, he (the giver of the drink) is not lashed. However, for a woman it is permitted to drink this root drink in order that she become impotent so she cannot give birth.
ואשה מותרת וכו'. משמע אפילו בלא צער כלל מותר ומ"ש בסעיף הקודם והמסרס את הנקיב' פטור אבל אסור היינו סירוס במעשה וס"ל לרמב"ם וסמ"ג אף בנקיבה שייך סירוס במעשה והא דתנא בת"כ אר"י אין הנקיבות בסירוס היינו דאין לוקין על סירוס הנקבות כמ"ש במגיד וכן משמע להדי' מרמב"ם והסמ"ג שכתבו סירוס נקיבות בדין סירוס במעשה ואח"כ כתבו סירוס ע"י משקין ועי' בתו' וע' ב"ח מ"ש בשם מהרש"ל, ונקיבה בבהמות ושאר מינים לא עדיף מאשה וכ"כ בח"מ בשם פי' מהר"א שטיין על הסמ"ג וע"ש:
ואשה מותרת לשתותו כדי שלא תלד כלומר לא מיבעיא דלרפואה שרי אלא אפילו אינו לרפואה אלא כדי שלא תלד נמי שרי ומשמע ודאי דה"ה אחר שרי להשקות את האשה כדי שלא תלד ומשמע נמי דלא שרי אפילו לכתחילה אלא בדאית לה צער לידה דומיא דדביתהו דרבי חייא בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף ס"ה:) דהתיר לה רבי חייא לכתחילה אבל בלית לה צער לידה טפי משאר נשים דעלמא אסור בין היא עצמה ובין אחר וכ"כ הרמב"ם פי"ו מהא"ב דהמסרס את הנקבה בין באדם ובין בשאר מינים פטור ומשמע פטור אבל אסור ואיהו גופיה כתב שם דאשה מותרת לשתות כדי שלא תלד ודוחק לומר דמחלק בין האשה עצמה לאחר דאם אסור לאחר לה נמי אסור ואם שרי לאשה לאחר נמי שרי והכי משמע להדיא מלישנא דסמ"ג לאוין ק"כ שכתב בפ"ח שרצים מוכיח שהמשקה כוס של עיקרין לאדם לסרסו בזכר אסור בנקבה מותר עכ"ל אלמא להדיא דמדבר באחר המשקה וקאמר דנקיבה מותר ואין לחלק דהמשקה לנקיבה מותר אבל המסרס לנקב' בידים איסורא הוא דאיכא דבפ"ח שרצים איתא להדיא דלא שייך סירוס בנקבה אלא ע"י השקאת סם כדכתבו התוספות לשם אבל למאי דפי' ניחא דלא אמר הרמב"ם במסרס הנקבה דפטור אבל אסור אלא במסרס אותה שלא לצורך הצלת סכנה מקושי לידה אבל לצורך שלא תלד בקושי כדביתהו דרבי חייא שרי בין היא עצמה בין אחר ואצ"ל דלצורך רפואה דשרי באשה:
בדבר אשתו שלפי דברי הרופא צריכה שינתחו האם שלה מצד שהיא ע"י הריון חולה בג' עניני מחלות שיש לחוש לסכנה מחלת פסיכולוגי ומחלת הכליות ומחלת ורידים נפוחים באופן קשה ועתה היא הרה ובעוד איזה שבועות יש לה להוליד בעה"י ואז רוצים הרופאים לעשות הנתוח ושואל מע"כ אם מותר וכוונתו ודאי איסור הסירוס.
הנה בש"ע אה"ע סי' ה' סעי' י"א פוסק דמסרס את הנקבה פטור אבל אסור ובהגר"א ס"ק כ"ה סובר דהוא מדאורייתא כדדריש בתו"כ מקרא דכי משחתם אבל כיון שלא נאמר בלשון לאו אין לוקין עיי"ש, וכיון שהוא מדאורייתא ודאי אין להתיר אלא במקום סכנה ולא בשביל צערא בעלמא. ואף שתמוה לכאורה דהגר"א בס"ק כ"ח סובר דכוס של עיקרין נמי אסור ממשחתם ולכן אין לוקין עיי"ש וא"כ מ"ט מותרת אשה לשתות כוס של עיקרין אחרי דמשחתם הוא גם באשה. בשלמא אם האיסור אף במעשה באברי הזרע בנקבה הוא רק מדרבנן ניחא מה שבכוס עיקרין שאינו במעשה בהאברים לא אסרו באשה. אבל להגר"א יקשה. וצריך לומר דגם ת"ק דבתו"כ דורש למעט מבהם נקבות כדדריש ר' יהודה אבל הם סברי דבא למעט נקבות רק מכוס של עיקרין שאינו במעשה באברי הלידה ונתרבו לאיסור רק ממשחתם שאין זה אלא בהם בזכרים ולא בנקבות אבל באברי הלידה נתרבו גם נשים לאיסור מקרא דמשחתם. ואיכא בקרא דמשחתם ב' ענינים לאסור אחד באברי הלידה אף של נקבה וב' ע"י דברים אחרים כמו בכוס של עיקרין וזה בזכרים דוקא ממעוטא דבהם ור' יהודה פליג וסובר שהמיעוט דבהם ממעט נשים לגמרי שלא ילמדו לאוסרן מקרא דמשחתם וקאי לדידיה משחתם רק לרבות כוס של עיקרין באיש.
וניחא לפ"ז מה שהגר"א כתב שגם כוס של עיקרין הוא מקרא דמשחתם שלא נמצא זה בתו"כ שלכאורה תמוה מנא ליה להגר"א זה. אבל הוא משום דמה יעשה ר' יהודה בקרא דמשחתם. ולפרש דכולו נאמר בשביל קרא דבהם שהוא למעט נקבות, הא א"צ קרא למעט נקבות דלא נאמר האיסור אלא באברי הזכר שליתנהו כלל באשה. ולכן מוכרחין לומר דמרבינן ממשחתם גם כוס של עיקרין אף שלא נעשה מעשה באברי הלידה ובזה מודה גם ר' יהודה. וכיון שממשחתם מרבינן אף שלא בהאברים שנאמר לעיל מזה בקרא דהם אברי הזכר ודאי היה לנו לרבות לאיסור אף נקבות והוצרך קרא דבהם למעט. וסובר ר' יהודה דלגמרי נתמעטו ולת"ק לא נתמעטו נשים אלא מכוס של עיקרין שילפינן מקרא זה. (ובמ"מ פט"ז מאי"ב הי"א יש פלא שמפרש דהרמב"ם מפרש דר' יהודה רק פוטר ולכאורה הוא משום דפסק כת"ק ואולי סובר המ"מ דלת"ק איתרבו גם לחיוב בנשים וזה לא מסתבר דא"כ הי"ל לחייב בכוס של עיקרין ואם לא מרבה כוס של עיקרין מה יעשה ר' יהודה בקרא דמשחתם וצ"ע והנכון כהגר"א דאדרבה פסק כת"ק דהלכה כרבים).
עכ"פ כיון שהוא איסורא דאורייתא אין להתיר בלא סכנה ואף להסוברין דהוא רק מדרבנן נמי אפשר אין להתיר בלא סכנה דלא כל איסורין דרבנן שוין לומר שיהיה מותר במקום צערא וצורך גדול. ולכן אף שהריון באשה זו יש להחשיב שהוא סכנה אבל הא ליכא סכנה בלא הריון ויכולה בשביל הסכנה שלא להבעל כלל ובמקום סכנה אינה משועבדת לבעלה ולכן איני רואה בזה היתר לסרסה.
אבל מכיון שיש לה חשש סכנה בהריון יש להתיר לה לשמש במוך שהוא בהראבער שנותנין בגוף האשה שזה התירו האחרונים וגם אני הארכתי בתשובה ע"ז אבל הוא רק כשהאשה היא צנועה במעשיה ולא יבואו נשים אחרות להקל שלא כדין. ידידו, משה פיינשטיין

Temporary and Reversible Sterilization
נימוק נוסף להתיר על כגון צורת הסירוס המוצעת יש להוסיף בהיות והעיקור נעשה בצורה כזאת שבזמן מן הזמנים אפשר לתקנו ולהחזיר לאשה כושר הלידה, דע"י ניתוח יכולים להתיר הקשירות וכן בחיתוך שפופרת שלל הביצים מן הרחם אפשר ע"י ניתוח להדביק את השפופרת הזו להרחם ותהא אז שוב בת בנים, ואמנם בספרי שם טענתי בנוגע לזה שי"ל שזה לא נקרא אפ"ה עיקור זמני בהיות והפעולה הזאת אם תשאר כמו שהיא עיקור תמידי הוא, ורק אפשר ע"י פעולה מחודשת לבטל את זאת הפעולה, אבל כתבתי זאת בנוגע ללתת עדיפות ליתר הדרכים מונעי העיבור מפעולה זאת כדיעו"ש, אבל באין אפשרות לדרכים אחרים כבנידוננו שפיר הדבר הזה קל מיהת ביותר מעיקור תמידי בהיות וישנו מיהת אפשרות להחזיר לה עוד כושר הלידה, [ואילו יכלנו לקבוע שזה כן נקרא זמני בהיות ויש מציאות להחזיר כושר הלידה, אזי היה מקום לומר שבכלל עיקור כזה איננו בגדר סירוס שאסרה תורה...]
The Value of Spousal Relationships
נָשָׂא אִשָּׁה, וְשָׁהָה עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים, וְלֹא יָלְדָה, אֵינוֹ רַשַּׁאי לִבָּטֵל.
If a man married a woman and stayed with her for ten years and she did not give birth, he is no longer permitted to neglect the mitzva to be fruitful and multiply. Consequently, he must either divorce her and marry someone else, or take another wife while still married to her.
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר: ״מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן״.
Although there is no explicit proof for the matter that one must take another wife if he has not had children after ten years of marriage, there is an allusion to the matter, as the verse states: “And Sarai, Abram’s wife, took Hagar…after Abram had dwelled ten years in the land of Canaan, and gave her to Abram her husband to be his wife” (Genesis 16:3).
נשא אשה ושהתה עמו י' שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה או ישא אשה הראויה לילד ואם לא רצה כופין אותו עד שיוציא ואם אמר איני בועלה והריני שוכן עמה בפני עדים כדי שלא אתייחד עמה בין שאמרה היא בין שאמר הוא אין שומעין לו אלא יוציא וישא אשה הראויה ללדת: הגה י"א דכ"ז דלא הוליד כלל אבל אם הוליד זרע קיימא אע"פ שלא קיים עדיין פריה ורביה אין כופין להוציא (ריב"ש סי' ט"ו וע"ל סי' א') דבזמן הזה אין נוהגין לכוף כלל נאמן האיש לומר שיודע בעצמו שאינו מוליד ואין כופין אותו לישא אשה (נ"י פרק הבא על יבמתו):
If a man married a woman and stayed with her for ten years and did not produce children, he must divorce her and give her Ketubah, or marry another woman who can bear children. If he is unwilling, we force him to divorce. If he said, "I will not have intercourse with her. I will live with her with witnesses so that I will not be secluded with her." Whether she said this, or he said it, we do not listen; instead we require him to divorce or marry a child bearing woman. Rem"a: Some authorities say that this is true if they had no children at all. If, however, she birthed a viable child, even though he has not yet fulfilled obligation to be fruitful, we do not force him to divorce her. See (Shulchan Arukh, Even HaEzer 1), that these days we never force a divorce. A man is believed to say that he knows himself to be sterile, and we do not force him to marry a woman.
אין נוהגין לכוף. עיין בתשו' בגדי כהונה סימן א' שנשאל מאיש ירא אלהים אחד ששהא עם אשתו יותר מעשר שנים ולא ילדה וקשה עליו הגירושין כי היא אשת חיל ויראת ד' ועל ידה יכול להתמיד בלימודו והוא אינו בריא כ"כ כשאר בני אדם אבל הוא חלוש ועוסק תמיד ברפואות והיא משגחת עליו בבריאות גופו וגם מנחת אותו לגדל יתום בתוך ביתו וללמוד עמו. אם מחוייב ע"פ הדין לגרשה ואף שאין כופין בזמן הזה מ"מ אולי עכ"פ עליו נשאר החיוב לעשות הגירושין מעצמו במה דאפשר לו בכל היכולת ופן יביאהו אלהים במשפט על זה אם יהיה בשב וא"ת. והשיב לי שאינו מחוייב לגרשה כו' לשיטת הראב"ן וראב"י וסמ"ג ותוס' כמו שהביא הגמי"י פט"ו מהל' אישות בשמם ורבינו ירוחם בנתיב כ"ג אין דין זה של עשר שנים בחוץ לארץ כלל. ואף לשיטת הרא"ש דח"ל עולה מן המנין אעפ"כ יש היתר בנ"ד לפ"מ דפסק הרא"ש והטור והמחבר (בסעי' י"א) חלה הוא אע"פ שמשמשים כו' ובנ"ד הבעל אינו בריא כשאר בני אדם ועוסק ברפואות תמיד ואף להנ"י שפירש חלה ממש שאינו יכול לשמש או להוליד וגם ס"ל ג"כ דח"ל עולה מן המנין בכל אדם מ"מ יש לצדד שלא להפריד בין הדבקים לפמ"ש הפוסקים הובא בב"י א"ח סימן תרנ"ו וברמ"א שם שאין אדם מחוייב לבזבז הון רב בשביל מצוה אחת ואפילו מצוה עוברת כגון אתרוג ולולב. ומצות פו"ר בנדון זה דשהא עשר שנים גרע משאר מ"ע ועכ"פ לא עדיף יותר דהא בשאר מ"ע לכ"ע כופין ובשהא עשר שניה פליגי אמוראים בכתובת דף ע' אם כופין או לא והיינו טעמא כיון דספק הוא אם יבנה מאחרת וא"כ אם בכל מצוה עוברת אינו מחוייב לבזבז אף שליש מהונו רק חומש מכ"ש שאין חייב לבזבז להוציא את אשתו זאת ולפ"ז בנ"ד שכתובתה ותוספתה מרובה שיצטרך לבזבז כל הונו אפשר דאינו מחוייב ואף שליש מהונו אינו מחוייב לבזבז ומעתה יש לו סמך להיות בשב וא"ת דיוצא ידי שמים מכל הני טעמי ועוד יצורף לזה שאינו יודע אם יזדמן לו אשת חיל וי"א כזו אשר יכול לישב וללמוד כמו עכשיו רק ירבה בלימוד התורה יותר ויגדל יתום בתוך ביתו כאשר עשה עד הנה וטוב לו עכ"ד ע"ש:
Click here for the transcript of this episode


