ספר זה, הכרך הראשון בסדרת 'מנחה חדשה', מוגש בפני ציבור אוהבי התורה בדמע ובשמחה. בדמע, משום שמחברו של הספר, זכריה הבר הי"ד, נפל בקרב בעזה ביום ו' בשבט תשפ"ד, בגיל שלושים ושתיים, והותיר אחריו את אשתו טליה ושלושת ילדיהם, שדהאל, שבט ונחליאל, את הוריו, אהרן ומרים, ואת אחיו, וכן ידידים ואוהבים רבים. זכריה היה איש אשכולות: תלמיד חכם שקבע עיתים לתורה, ויחד עם זאת מדען בעל שם, שנפל סמוך לסיום עבודת הדוקטורט שלו, ואת התואר קיבל לאחר מותו מאוניברסיטת תל אביב. הוא היה איש משפחה אוהב ומסור, ויחד עם זאת שירת במילואים במסירות רבה, ויצא למלחמה להושעת ישראל מיד צר שבה נלחם בגבורה ובמסירות נפש, עד אשר נפל על קדושת השם, העם והארץ. חבל על דאבדין ולא משתכחין.
לצד הכאב והצער, הספר מוגש גם בשמחה. שמחה, כמו בכל הוצאת ספר משמעותי, שעתיד לתרום רבות להפצת לימוד התורה בעם ישראל; ושמחה על כך שזכרו של זכריה יונצח לדורות בדרך משמעותית כל כך. הסיפור המיוחד שמאחורי ספר זה הוא למעשה הסיפור המיוחד של זכריה.
זכריה למד בישיבת 'הר עציון' שבגוש עציון במסגרת ה'הסדר' לאורך חמש שנים (תש"ע-תשע"ד), שבמהלכן שירת בחיל שריון ואף היה מפקד טנק. בשנים שבהן למד בישיבה, זכריה היה מתמיד עצום, שניצל את זמנו בכל רגע אפשרי, יומם ולילה. זכריה לקח על עצמו פרוייקטים תורניים רבים, אך מכולם בלטה התוכנית המיוחדת שלו לכתוב מעין אנציקלופדיה למדנית תורנית, שתקיף את התורה שבעל פה לאורך ששת הסדרים, ותשמש בסיס ללימוד עצמי לכל אדם המחפש ללמוד נושאים יסודיים ובסיסיים בתורה שבעל פה. שמעתי על כך לראשונה מפיו של זכריה כשלמד בכיתתי בשיעור ד' בישיבה, ומידי פעם הוא שוחח איתי על סוגיה זו או אחרת שבה עסק. הפרוייקט היה נראה לי שאפתני ביותר, במיוחד בשביל בחור צעיר בישיבה, כך שלא טרחתי לבדוק מה עלה בגורלו והאם זכריה באמת הביא אותו לידי גמר.
עם נפילתו של זכריה התברר, שזכריה אכן הספיק ליצור יצירה תורנית מקיפה ומרשימה עוד בהיותו בישיבה, אך סיפר על כך רק לכמה מחבריו. כשהזכרתי בהספד בלוויה את המיזם הייחודי, התברר לי שאיש מבני משפחתו הקרובים לא ידע עליה דבר. כמה מאפיין הדבר את זכריה, שכישרונותיו הייחודיים השתלבו יחד עם צניעות שאין כדוגמתה. בדרך נס, חברו למחזור, עידן בורגר יבדל"א, קיבל מזכריה את הקובץ המלא שזכריה השלים בטרם עזב את הישיבה, וכך הוא הגיע לידי המשפחה.
הקובץ המלא הכיל את עבודתו של זכריה המשתרעת על פני כל חלקי התורה. כרך זה, הראשון בסדרה, היוצא לאור במלאות שנה לנפילתו, עוסק בחלק העוסק בענייני 'אורח חיים'. החלק עוסק בנושאים רבים בתוך תחום זה. בכל סעיף יש התייחסות לנושא אחר, ומובאים בו מקורות מרכזיים בתורה, בחז"ל, בראשונים ובאחרונים שעסקו בו. זכריה גם ביקש בדרך כלל להעלות 'חקירה' למדנית בנושא הנלמד, והיא מוצגת כשאלה ללומד, שאותה כינה זכריה 'רמז', לאחר שסיים את המקורות. רמזים אלו נועדו להבליט שהחקירה המרכזית משתקפת בין המקורות השונים שנלמדו.
חשוב להדגיש, שלא ידוע לנו האם בכלל וכיצד חשב זכריה להוציא את הדברים לאור. ייתכן שלאחר שעזב את הישיבה הוא החליט להשאיר את הדברים לשימושו הפרטי; אפשר שהוא חשב לחזור לעבודה זו, ללטש ולהרחיב אותה, ואולי היו לו כיוונים אחרים. אולם לאחר נפילתו, היה ברור לכל מי שנחשף לעבודה שיש בה תרומה עצומה ללומדי התורה. אין ספק, שיש נושאים שבהם ניתן היה לצרף מקורות יסוד אחרים, ולעיתים אפשר להתווכח עם כיווני החשיבה של זכריה, אך מכל מקום ראינו חשיבות להשאיר את הדברים שיצאו מתחת ידו כמות שהם ככל שניתן, למעט תיקונים קלים והבאת המקורות בצורתם המלאה. בכל מקרה, זהו ספר ייחודי, משמעותי וחשוב ללומדי התורה בדורנו, המבקשים לעיתים להכיר בקצרה אך בעומק נושא זה או אחר בתורה שבעל פה.
אודה על האמת: מאז נתקלתי לראשונה בקובץ המלא, ועד לרגע זה, עדיין אינני מסוגל לתפוס כיצד הצליח זכריה בטווח זמן של כשנה וחצי לעשות עבודה עצומה כל כך. גם תלמיד חכם ותיק ומנוסה היה נדרש לתקופה של שנים כדי ללבן מהם המקורות המרכזיים במאות נושאים הלכתיים בכל רחבי התורה, ולהעלות אותם על הכתב בצורה שיטתית ומסודרת. הלומדים שייעזרו בספר זה יצטרפו בוודאי לתחושת השתאות זו, ועל אחת כמה וכמה כשנסיים להוציא את סדרת הספרים. אין לשער את התרומה שיכול היה זכריה לתרום בכל התחומים שבהם עסק, ותלמוד תורה בכללם. חבל על דאבדין ולא משתכחין.
לסיום, ברצוני להודות למשפחתו היקרה של זכריה על שיתוף הפעולה המבורך בהוצאת הספר לאור. תודה מיוחדת לד"ר אהרן סיגל, דודו של זכריה, על עזרתו בעריכת התוכן של הספר.
סמוך לנפילתו של זכריה, ישיבת הר עציון קיבלה על עצמה את העיסוק בהוצאת הדברים לאור. תודה מקרב לב למנכ"ל הישיבה, יוני הולצר, על הסכמתו המיידית לקבל את האחריות לביצוע המשימה, ולנועם שליט, האחראי על פרסומי הישיבה, על עבודתו המסורה בקידום הדברים בפועל. תודה לדוד ברוקנר על העריכה המקצועית של הספר. תקוותנו, שהספר יסייע להגדיל תורה ולהאדירה, ותהיינה שפתותיו של זכריה דובבות את דברי התורה שיצאו מלימוד ספר זה, ובע"ה הבאים אחריו בסדרה. תהא סדרה זו גם לנחמה פורתא למשפחתו של זכריה, שתישא בגאון את מורשתו. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, במעלות קדושים וטהורים.

אמנון בזק,
ישיבת הר עציון, אלון שבות